וואו 6 שנים זה המון. כל הזמן הזה פיתחת אליו רגש עמוק או שטחי?

יש שתי אפשרויות: או להחליט שאת מקבלת את הרמה הדתית שלו ולנסות לצאת איתו; או להוציא אותו מהראש. אם תרצי זה אפשרי.

בטח הוא בחור חמוד וטוב, אבל יש הרבה בחורים חמודים וטובים שהניצוץ ביניכם יכול להדלק. 

זה חשוב בעיניי לדעת שזה טבעי שמישהו יגע לך בלב אבל לדעת להפריד, כי אם עכשיו זה לא מציאותי כי זה לא תואם את ערכייך, זה יכול לקרות גם אחרי חתונה ולהיות פשוט אסור לא משנה כמה הבחור מקסים. אז אחותי תקשיבי לשכל ותהיי אמיצה ומה שאת מחליטה תעגני במעשים ותעודדי את עצמך שהבחור שצריך להיות שלך יכול להיות שלך "בהיתר".

בהצלחה💪❤

רגש עמוק אם היא בקושי מכירה אותו? ("שלום" ו"תודה")

עם ההמשך מסכימה: @יהלום12, הבחור מוצא חן בעינייך מכל מיני סיבות, אבל בעיניי אין טעם להתעסק בזה, כי את לא באמת רוצה קשר אתו.

נשמע לי סביר להניח שאם תתחילי לחפש ברצינות בן זוג, כשתפגשי מישהו מתאים שגם ימצא חן בעינייך, די מהר הוא יתפוס את המקום של מי שכרגע ממלא את מחשבותייך.

אננ רואה אותו בערך פעם בשבוע, הוא גר קרוב אליי וכן, אפשר להיקשר כשאני רואה מישהו שהוא בול איך שאננ מדמיינת את בעלי בנראות ובמידות וזה כן בסופו של דבר מושך 

גם בנראות גם במידות וגם ברמה הרוחנית - איך תצאי מזה ותמשכי למישהו אחר?

מפחדת שהוא עדיין יהיה בראש שלי ואני סתם אפגש,

זה קרה לכמה קרובות אליי שסתם הטריחו בחורים לפגישות כשלא היו פניות לכך, מכאן נובע הפחד שלי

או לא?

את בכלל לא מאפשרת את זה לעצמך. כאילו ננעלת עליו וזהו. אבל הוא לא מתאים לדעתך הרי.. מה תעשי, תחכי שיתחתן כדי שיהיה בלתי מושג לגמרי?

אולי באמת הקשר הזה של השלום פעם בשבוע נותן לך ריגוש שמספיק לך בשלב הזה? צריך חהיזהר מלהיתקע שם

ולא מתכוונת לעבור דירה בקרוב

ומחוברת לתפילת שבת בערב

כך שאין איך לברוח

התאהבות היא סוג של רגש מהצד הכי נמוך 

זה לא אומר שזה פסול או רע, להיפך, זה חיובי מאוד - רק צריך לדעת מה המקום של זה.

בקשר שהוא שייך וראוי - זה מעולה, זה נותן "דרייב" לקשר. וכן, אי אפשר בלעדי זה. אם אין תשוקה אז הקשר חסר את המאפיין המרכזי בייחודיות של הקשר בין איש לאישה.

אבל זה ממש לא "אהבה".

אהבה זה אכפתיות, חיבור, דאגה, עזרה הדדית, שותפות גורל וכו'

התאהבות זאת תחושה אישית, דהיינו - היא ממלאת צורך אישי.

התאהבות זה נחמד אבל זה יורד תוך שנייה ועולה תוך שנייה כי ההתאהבות היא מבוססת על הדמיון. ולכן מאוד הגיוני שלא דיברתם וזה יצר אצלך התרגשות מסויימת. יכול להיות מאוד שתדברו וזה ירד לך או לחלופין יעלה אבל זה לא סותר את זה שאת תוכלי ליצור תשוקה עם המון בחורים אחרים.

בסופו של דבר, זה סבבה לגמרי שאת מרגיש התרגשות ביחס אליו, כי זה לא אומר יותר מדי. לא כדאי לייחס לזה חשיבות יתרה.

נו, כולה התאהבות, מה זה בכלל?

זה לא כ"כ בקלות להגיד "התאהבות מה זה בכלל..." כי יש פעמים שזה מבוסס על יותר ממשיכה חיצונית. לפעמים בחור מקסים מישהי באופי שלו או בדברים טובים משמעותיים שהיא רואה בו. 

ובכללי לא נכון להקטין תחושות, אלא להקשיב להם ולהבין מהיכן נובעת התחושה...

זה ביטוי חיצוני. יכול להיות ביטוי של עניין עמוק ושל קשר עמוק ויכול להיות ביטוי של עניין שיטחי שהוא לא רע אבל הוא כן מאוד חיצוני.

כל כך לא רומנטי!

זה נכון שקשר אמיתי זו לא התאהבות, מה עוד שאני לא מכירה בכלל או כמעט כלל את הצד השני.

"אהבה זו אכפתיות, חיבור, דאגה......."  האם זה אומר שאפשר להתחתן כמעט עם כל אחד?

זה מאוד שפוי ויפה ומציאותי ופרקטי ועם ראש על הכתפיים....אבל, הוי. כמה לא רומנטי!

צודקת, תודה! - לקראת נישואין וזוגיות

התאהבות היא מתת א-ל, חסד עליון.

אך היא ביטוי של משהו.

היא יכולה להיות ביטוי של משהו עמוק והיא יכולה להיות ביטוי של משהו לא עומק.

בתחילת קשר היא ביטוי של משהו לא עמוק. זה לא אומר שזה שטויות חלילה, וכן רצוי מאוד להיות רומנטיקן בצורה מותאמת גם בשלבים ראשוניים.

אך מה שבאתי אז לומר -רצוי גם שלא ניתן לזה במה יותר גדולה כאילו התחושה הזאת היא הראוייה לנהל אותנו. צריך לדעת את מקומה. ומקומה חשוב מאוד.

אני מכירה את המשפחה ואת הסגנון פשוט הוא בחור שקט ומופנם קצת

להשתחרר ממנו בשביל להתקדם הלאה אני יכולה לכתוב לך כמה, אבל לא הבנתי אם את רוצה את זה או שאת עוד לא סגורה שאת צריכה לוותר עליו

אז בואי ננסה להבין

קצת, כי אי אפשר בפורום באמת, אבל...

לדעתי יש פה גם עניין של הרגל. משהו בו כנראה תפס אותך חזק ומאז זה התקבע אצלך כחיובי; ולכן המוח נותן לך עוד צידוקים לזה ומזין פה גלגל של מחשבות מאותו סט. 

יכול להיות שייקח לך זמן לצאת מההרגל הזה, אבל שלב ראשון זה להבין שפשוט התרגלת לחשוב עליו בצורה מסוימת, בעוד שזו לא המציאות המלאה והאוביקטיבית. 

זה בסדר לראות חיובי בבן אדם ולהרגיש אליו סימפטיה, אבל לא לאבד את עצמך בשביל זה ואת שיקול הדעת שלך. 

ואת זה את רוצה להחזיר לעצמך, נכון?

את לא רוצה להיות תקועה, את רוצה להקים בית ולצאת לדייטים... 

(רצון זה חשוב מאד בגלל זה אני אומרת לך מה את מפסידה בזה שאת במצב הזה)

דבר שני, את אומרת שמצד השכל את רוצה לשחרר, כלומר זה מאה אחוז לא מציאותי שתצאו ביחד? 

אוקיי.

אז עכשיו מה הבעיה של הרגש? יש נקודה ספציפית/ אולי משהו שאת ממש רוצה וההתאהבות בו מאפשרת את זה?

אמנם אף פעם לא קרה לי התאהבות כמו שלך אבל כן געגועים לקשר מסוים למרות שהוא לא היה רלוונטי, וכשהבנתי שמה שאני מתגעגעת זה העין הטובה שהיתה לבחור הזה הבנתי שאני צריכה להסתכל ככה על עצמי. הפתרון לא אצלו... קחי את זה אלייך תעמיקי ותנסי לדקור את הנקודה שבה אולי יש משהו שאת כמהה לו ותביני שזה לא חייב להיות דווקא מהבחור הזה.

וכן זה תהליך להיפרד רגשית אבל תעשי את זה בשבילך את מפתחת ככה חוסן נפשי שישאר איתך לכל החיים! 

ואם החלטת אז יש עוד כמה עצות פרקטיות איך לעזור לעצמך להפסיק לחשוב עליו אם תרצי תכתבי לי בפרטי בשמחה

ואחרי זה למצוא את התחבולות לגרום לזה לקרות.

כל עוד זה לא סגור אצלך בראש זה תמיד ישאר כאופציה, ולא הולך ללכת לשום מקום (לפחות עד שהוא יתחתן אם לא גם אחרי זה)

ממליץ לך לקחת תקופה של כמה שבועות, להתייעץ על זה עם גורמים שיכולים לכוון אותך, ולהציב לעצמך דד ליין של החלטה.

דוס שמתאים לך ולהתחתן איתו

אם הוא בכלל רלוונטי

את הרי דוסה והוא לייט לדבריך

היית מקימה בית עם בחור כזה?

אני יושב שהרמה הרוחנית של הבעל יותר חשובה וקובעת את הלך הרוח בבית. אז קחי בחשבון.

אם אין שום סיכוי שהיית מתחתנת איתו, למה להיתקע על זה?6 שנים זה המון המוון זמן חבל על כל הזמן הזה שהראש שלך היה תקוע עליו ולא היית פנויה לאחרים.

אגב, הרבה פעמים זה סתם אשליה את הרי לא מכירה אותו מעבר לשלום תודה אז..

א. לא תמיד צריך להכיר מישהו לעומק, לנשים יש הרבה פעמים התרשמות ראשונית די טובה מבני אדם...

ב. מה ההבדל בין התאהבות אחרי שמכירים את הבנאדם לבין התאהבות בלי שמכירים אותו? זה אותו מצב.

לגבי התאהבות אחרי - היא מבוססת על האדם עצמו והקשר אליו. 

שאפשר להתרשם גם כך, במיוחד אם היא מכירה את המשפחה שלו (היא לא כתבה אבל בגלל שהוא מהשכונה שלה הנחתי כך). 

לדבריה היא רואה אותו בערך אחת לשבוע שזה המון... אבל תלוי... לא יודעת לגביה, אבל זה בהחלט אפשרי. 

אתה מדבר על התאהבות שהיא שקולה, כשקשר פורח והאדם מקדיש את עצמו לזה בשמחה ובהתלהבות... 

אני דיברתי על סוג אחר-

מקום בנפש שבו האדם מסונוור ממושא האהבה והמשקל של היתרונות מכסה על החסרונות אם בכלל מתייחסים אליהם. 

וזה קורה לפעמים גם אחרי.

זה נכון מה שכתבת על התאהבות אח"כ אבל היא לפחות מבוססת על האדם עצמו. 

אני בעד לבקש ממישהו שמכיר את שניכם שיכיר ביניכם.

הוא מוצא חן בעינייך? מעולה, לא צריך לחפור יותר מדי. רמה דתית היא לא הדבר החשוב ביותר (לדעתי), ודברים גם יכולים להשתנות.

בכל מקרה מהמצב הנוכחי לא יוצא לך כלום.

היה לי קראש רציני על אחת החיילות מהמחלקה שלי, וזה לא היה רלוונטי כי היא לא דתייה, אז מחקתי אותה מאנשי הקשר שלי ואת כל ההודעות בינינו.

היא גרה רחוק ממני אז לא הייתי צריך לעשות משהו מיוחד בשביל שלא נפגש אפילו במקרה.

אני לא יודע מה מצבך בעניין, אבל את יכולה לפרט אם את רוצה עצות גם בזה.

תנסי להגיע אליו דרך צד שלישי. שיעמוד על מצב העניינים שלו כלפייך. הרי את לא באמת יודעת את המצב לאשורו. ואז תדעי איפה אתם עומדים בדיוק.

וזה מצליח לה לפעמים יותר ולפעמים פחות

ככה זה ניראה מהדיבור איתה כשנפגשים לרגע בתחנה או בבית כנסת

אם יש לה דברים מעניינים יותר בחיים היא מלאה ולא חושבת ואם היא משועממת זה משתנה

נכון ופשוט.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה