וואו 6 שנים זה המון. כל הזמן הזה פיתחת אליו רגש עמוק או שטחי?

יש שתי אפשרויות: או להחליט שאת מקבלת את הרמה הדתית שלו ולנסות לצאת איתו; או להוציא אותו מהראש. אם תרצי זה אפשרי.

בטח הוא בחור חמוד וטוב, אבל יש הרבה בחורים חמודים וטובים שהניצוץ ביניכם יכול להדלק. 

זה חשוב בעיניי לדעת שזה טבעי שמישהו יגע לך בלב אבל לדעת להפריד, כי אם עכשיו זה לא מציאותי כי זה לא תואם את ערכייך, זה יכול לקרות גם אחרי חתונה ולהיות פשוט אסור לא משנה כמה הבחור מקסים. אז אחותי תקשיבי לשכל ותהיי אמיצה ומה שאת מחליטה תעגני במעשים ותעודדי את עצמך שהבחור שצריך להיות שלך יכול להיות שלך "בהיתר".

בהצלחה💪❤

רגש עמוק אם היא בקושי מכירה אותו? ("שלום" ו"תודה")

עם ההמשך מסכימה: @יהלום12, הבחור מוצא חן בעינייך מכל מיני סיבות, אבל בעיניי אין טעם להתעסק בזה, כי את לא באמת רוצה קשר אתו.

נשמע לי סביר להניח שאם תתחילי לחפש ברצינות בן זוג, כשתפגשי מישהו מתאים שגם ימצא חן בעינייך, די מהר הוא יתפוס את המקום של מי שכרגע ממלא את מחשבותייך.

אננ רואה אותו בערך פעם בשבוע, הוא גר קרוב אליי וכן, אפשר להיקשר כשאני רואה מישהו שהוא בול איך שאננ מדמיינת את בעלי בנראות ובמידות וזה כן בסופו של דבר מושך 

גם בנראות גם במידות וגם ברמה הרוחנית - איך תצאי מזה ותמשכי למישהו אחר?

מפחדת שהוא עדיין יהיה בראש שלי ואני סתם אפגש,

זה קרה לכמה קרובות אליי שסתם הטריחו בחורים לפגישות כשלא היו פניות לכך, מכאן נובע הפחד שלי

או לא?

את בכלל לא מאפשרת את זה לעצמך. כאילו ננעלת עליו וזהו. אבל הוא לא מתאים לדעתך הרי.. מה תעשי, תחכי שיתחתן כדי שיהיה בלתי מושג לגמרי?

אולי באמת הקשר הזה של השלום פעם בשבוע נותן לך ריגוש שמספיק לך בשלב הזה? צריך חהיזהר מלהיתקע שם

ולא מתכוונת לעבור דירה בקרוב

ומחוברת לתפילת שבת בערב

כך שאין איך לברוח

התאהבות היא סוג של רגש מהצד הכי נמוך 

זה לא אומר שזה פסול או רע, להיפך, זה חיובי מאוד - רק צריך לדעת מה המקום של זה.

בקשר שהוא שייך וראוי - זה מעולה, זה נותן "דרייב" לקשר. וכן, אי אפשר בלעדי זה. אם אין תשוקה אז הקשר חסר את המאפיין המרכזי בייחודיות של הקשר בין איש לאישה.

אבל זה ממש לא "אהבה".

אהבה זה אכפתיות, חיבור, דאגה, עזרה הדדית, שותפות גורל וכו'

התאהבות זאת תחושה אישית, דהיינו - היא ממלאת צורך אישי.

התאהבות זה נחמד אבל זה יורד תוך שנייה ועולה תוך שנייה כי ההתאהבות היא מבוססת על הדמיון. ולכן מאוד הגיוני שלא דיברתם וזה יצר אצלך התרגשות מסויימת. יכול להיות מאוד שתדברו וזה ירד לך או לחלופין יעלה אבל זה לא סותר את זה שאת תוכלי ליצור תשוקה עם המון בחורים אחרים.

בסופו של דבר, זה סבבה לגמרי שאת מרגיש התרגשות ביחס אליו, כי זה לא אומר יותר מדי. לא כדאי לייחס לזה חשיבות יתרה.

נו, כולה התאהבות, מה זה בכלל?

זה לא כ"כ בקלות להגיד "התאהבות מה זה בכלל..." כי יש פעמים שזה מבוסס על יותר ממשיכה חיצונית. לפעמים בחור מקסים מישהי באופי שלו או בדברים טובים משמעותיים שהיא רואה בו. 

ובכללי לא נכון להקטין תחושות, אלא להקשיב להם ולהבין מהיכן נובעת התחושה...

זה ביטוי חיצוני. יכול להיות ביטוי של עניין עמוק ושל קשר עמוק ויכול להיות ביטוי של עניין שיטחי שהוא לא רע אבל הוא כן מאוד חיצוני.

כל כך לא רומנטי!

זה נכון שקשר אמיתי זו לא התאהבות, מה עוד שאני לא מכירה בכלל או כמעט כלל את הצד השני.

"אהבה זו אכפתיות, חיבור, דאגה......."  האם זה אומר שאפשר להתחתן כמעט עם כל אחד?

זה מאוד שפוי ויפה ומציאותי ופרקטי ועם ראש על הכתפיים....אבל, הוי. כמה לא רומנטי!

צודקת, תודה! - לקראת נישואין וזוגיות

התאהבות היא מתת א-ל, חסד עליון.

אך היא ביטוי של משהו.

היא יכולה להיות ביטוי של משהו עמוק והיא יכולה להיות ביטוי של משהו לא עומק.

בתחילת קשר היא ביטוי של משהו לא עמוק. זה לא אומר שזה שטויות חלילה, וכן רצוי מאוד להיות רומנטיקן בצורה מותאמת גם בשלבים ראשוניים.

אך מה שבאתי אז לומר -רצוי גם שלא ניתן לזה במה יותר גדולה כאילו התחושה הזאת היא הראוייה לנהל אותנו. צריך לדעת את מקומה. ומקומה חשוב מאוד.

אני מכירה את המשפחה ואת הסגנון פשוט הוא בחור שקט ומופנם קצת

להשתחרר ממנו בשביל להתקדם הלאה אני יכולה לכתוב לך כמה, אבל לא הבנתי אם את רוצה את זה או שאת עוד לא סגורה שאת צריכה לוותר עליו

אז בואי ננסה להבין

קצת, כי אי אפשר בפורום באמת, אבל...

לדעתי יש פה גם עניין של הרגל. משהו בו כנראה תפס אותך חזק ומאז זה התקבע אצלך כחיובי; ולכן המוח נותן לך עוד צידוקים לזה ומזין פה גלגל של מחשבות מאותו סט. 

יכול להיות שייקח לך זמן לצאת מההרגל הזה, אבל שלב ראשון זה להבין שפשוט התרגלת לחשוב עליו בצורה מסוימת, בעוד שזו לא המציאות המלאה והאוביקטיבית. 

זה בסדר לראות חיובי בבן אדם ולהרגיש אליו סימפטיה, אבל לא לאבד את עצמך בשביל זה ואת שיקול הדעת שלך. 

ואת זה את רוצה להחזיר לעצמך, נכון?

את לא רוצה להיות תקועה, את רוצה להקים בית ולצאת לדייטים... 

(רצון זה חשוב מאד בגלל זה אני אומרת לך מה את מפסידה בזה שאת במצב הזה)

דבר שני, את אומרת שמצד השכל את רוצה לשחרר, כלומר זה מאה אחוז לא מציאותי שתצאו ביחד? 

אוקיי.

אז עכשיו מה הבעיה של הרגש? יש נקודה ספציפית/ אולי משהו שאת ממש רוצה וההתאהבות בו מאפשרת את זה?

אמנם אף פעם לא קרה לי התאהבות כמו שלך אבל כן געגועים לקשר מסוים למרות שהוא לא היה רלוונטי, וכשהבנתי שמה שאני מתגעגעת זה העין הטובה שהיתה לבחור הזה הבנתי שאני צריכה להסתכל ככה על עצמי. הפתרון לא אצלו... קחי את זה אלייך תעמיקי ותנסי לדקור את הנקודה שבה אולי יש משהו שאת כמהה לו ותביני שזה לא חייב להיות דווקא מהבחור הזה.

וכן זה תהליך להיפרד רגשית אבל תעשי את זה בשבילך את מפתחת ככה חוסן נפשי שישאר איתך לכל החיים! 

ואם החלטת אז יש עוד כמה עצות פרקטיות איך לעזור לעצמך להפסיק לחשוב עליו אם תרצי תכתבי לי בפרטי בשמחה

ואחרי זה למצוא את התחבולות לגרום לזה לקרות.

כל עוד זה לא סגור אצלך בראש זה תמיד ישאר כאופציה, ולא הולך ללכת לשום מקום (לפחות עד שהוא יתחתן אם לא גם אחרי זה)

ממליץ לך לקחת תקופה של כמה שבועות, להתייעץ על זה עם גורמים שיכולים לכוון אותך, ולהציב לעצמך דד ליין של החלטה.

דוס שמתאים לך ולהתחתן איתו

אם הוא בכלל רלוונטי

את הרי דוסה והוא לייט לדבריך

היית מקימה בית עם בחור כזה?

אני יושב שהרמה הרוחנית של הבעל יותר חשובה וקובעת את הלך הרוח בבית. אז קחי בחשבון.

אם אין שום סיכוי שהיית מתחתנת איתו, למה להיתקע על זה?6 שנים זה המון המוון זמן חבל על כל הזמן הזה שהראש שלך היה תקוע עליו ולא היית פנויה לאחרים.

אגב, הרבה פעמים זה סתם אשליה את הרי לא מכירה אותו מעבר לשלום תודה אז..

א. לא תמיד צריך להכיר מישהו לעומק, לנשים יש הרבה פעמים התרשמות ראשונית די טובה מבני אדם...

ב. מה ההבדל בין התאהבות אחרי שמכירים את הבנאדם לבין התאהבות בלי שמכירים אותו? זה אותו מצב.

לגבי התאהבות אחרי - היא מבוססת על האדם עצמו והקשר אליו. 

שאפשר להתרשם גם כך, במיוחד אם היא מכירה את המשפחה שלו (היא לא כתבה אבל בגלל שהוא מהשכונה שלה הנחתי כך). 

לדבריה היא רואה אותו בערך אחת לשבוע שזה המון... אבל תלוי... לא יודעת לגביה, אבל זה בהחלט אפשרי. 

אתה מדבר על התאהבות שהיא שקולה, כשקשר פורח והאדם מקדיש את עצמו לזה בשמחה ובהתלהבות... 

אני דיברתי על סוג אחר-

מקום בנפש שבו האדם מסונוור ממושא האהבה והמשקל של היתרונות מכסה על החסרונות אם בכלל מתייחסים אליהם. 

וזה קורה לפעמים גם אחרי.

זה נכון מה שכתבת על התאהבות אח"כ אבל היא לפחות מבוססת על האדם עצמו. 

אני בעד לבקש ממישהו שמכיר את שניכם שיכיר ביניכם.

הוא מוצא חן בעינייך? מעולה, לא צריך לחפור יותר מדי. רמה דתית היא לא הדבר החשוב ביותר (לדעתי), ודברים גם יכולים להשתנות.

בכל מקרה מהמצב הנוכחי לא יוצא לך כלום.

היה לי קראש רציני על אחת החיילות מהמחלקה שלי, וזה לא היה רלוונטי כי היא לא דתייה, אז מחקתי אותה מאנשי הקשר שלי ואת כל ההודעות בינינו.

היא גרה רחוק ממני אז לא הייתי צריך לעשות משהו מיוחד בשביל שלא נפגש אפילו במקרה.

אני לא יודע מה מצבך בעניין, אבל את יכולה לפרט אם את רוצה עצות גם בזה.

תנסי להגיע אליו דרך צד שלישי. שיעמוד על מצב העניינים שלו כלפייך. הרי את לא באמת יודעת את המצב לאשורו. ואז תדעי איפה אתם עומדים בדיוק.

וזה מצליח לה לפעמים יותר ולפעמים פחות

ככה זה ניראה מהדיבור איתה כשנפגשים לרגע בתחנה או בבית כנסת

אם יש לה דברים מעניינים יותר בחיים היא מלאה ולא חושבת ואם היא משועממת זה משתנה

נכון ופשוט.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים