וכל הכבוד לך על זה! למרות התסכול והכעס שלפעמים צף את כן מציינת שהוע עוזר הרבה וכשהוא נרדם זה בכלל שזה לא נשלט, ולא בגלל שלא אכפת לו.

את עדיין שניה אחרי הלידה, ועוד עם חום.. את חייבת המון המון מנוחה! אם הוא לא כ"כ יכול לתפקד בלילה תתכננו איך במשך היום יש לך מקסימום מנוחה. ואולי יעזור אם הוא ינוח גם אחה"צ ויהיה לו יותר כוח בלילה?

אולי תסכמי איתו אלו דברים הוא יכול לעשות בבוקר מוקדם

אולי הוא יכול לקום קצת יותר מוקדם ולעשות אותם?

אני נניח מעדיפה לישון מוקדם ולקום מוקדם

בבוקר עושה הכל מהר ועם חשק וכח

להסתכל בעין טובה. זה הזמן לשיחה רצינית להבין איך עוזרים לך. הנושא פה הוא לא הכעס המוצדק מאוד שלך אלא הבריאות הפיזית שלך. כתבת שאת חולה עם חום זה סימן אזהרה חמור מאוד.

אני כותבת מהמקום שהכי מבין אותך. אני חודש וחצי אחרי לידה עם תינוקת בת שנה ושלושה חודשים אז הייתי בסיטואציה שלך.

יכולה לומר לך שבעלי לא השאיר אותי לבד עם שניהם במשך חודש כמעט. זה אומר שהוא לא יצא לתפילות בכלל, חוץ משבתות שהבאתי עזרה בתשלום לזמן שהוא הלך להתפלל.

אבל זה לא בא מיוזמתו, דיברתי על הצורך שלי כעובדה מוגמרת. הסברתי לו שאם הוא רוצה אותי בחזרה שמחה ובריאה אני צריכה אותו מגויס ב100%. היה לו מאוד מאוד קשה, זה עלה לנו מלא כסף, הוא סוג של נכנס לדיכאון אפילו (חזר לעשן אחרי שנים של הפסקה) אבל דיברנו על הכל ולא נבהלנו.

ב"ה סיימתי משכב לידה השבוע ואני מרגישה מעולה, לאט לאט חוזרים לשגרה. אז ממש ממליצה לך למהל איתו שיחה פתוחה וכנה על הצרכים שלך, לא ממקום מאשים אלא ממקום משתף, ולמצוא פתרונות כי את חייבת לשמור על עצמך את במצב של פיקוח נפש ואם את לא תדאגי לעצמך אף אחד לא ייעשה את זה במקומך.

חיבוק והרבה כוח! 

אם את חושבת שזו דלקת בהנקה שזה זוועה ומרגישים גרוע, אולי רופא משפחה יסכים לתת לך אנטיביוטיקה ולחכות לראות אם זה משפיע. מן הסתם בצירוף השאלה כמה זמן כבר את עם חום.

אבל בכל מקרה אסור להתעלם מזה!

הוא נכון

אני מסכימה שאישה אחרי לידה צריכה את מלוא הגיבוי והעזרה (ומכימה שחום אחרי לידה חשוב להיבדק במהירות!)

אבל צריך לחשוב על הצד השני גם, הבעל

הוא גם בן אדם

אז נכון שפיזית הוא לא עבר לידה

אבל זה לא אומר שהכל צריך ליפול עליו

בלי התחשבות בעייפות שלו.

אפשר להביא עזרה חיצונית

וגם להבין שחלק מהדברים לא יהיו וישלימו כשיחזרו הכוחות

אבל הבייסיק ממש דורש המון עזרה

לאישה במשכב לידה אסור להרים את התינוק הגדול ואם הוא לא הולך זה אומר שטכנית אין לה איך להחליף לו טיטול ולהשכיב אותו במיטה. זה מאוד מאוד מאוד קשוח. אנחנו קיבלנו אוכל שבועיים, הייתה לי עוזרת פעמיים בשבוע אבל עדיין לבעלי היה ממש קשה בעיקר עם האחריות ובעיני זה בסדר גמור. אם גבר במצב הזה ישן והאישה עם חום אז משהו לא תקין בעליל.

אפשר יותר עזרה בתשלום, אבל גם עם כל העזרה בעולם זה ממש ממש קשוח

והיא מספרת כמה הוא עוזר

אבל באיזשהו שלב גם הוא קורס מעייפות..

אני חושבת שזה קצת כפיות טובה להסתכל על זה כאל משהו לא טוב שהוא עושה.

יש אנשים שנרדמים וקשה להם מאוד לקום. זה הטבע שלהם.

אז צריך להתמקד בפתרונות שלא דווקא מפילים הכל על הצד השני.

אני לא יודעת באיזה סוג עזרה היא מדברת. אבל נשמע שהיא רוצה שדברים יקרו בזמן ובאופן מסויים. וכאן הטעות לדעתי.

אחרי לידה חלק מהחוקים משתנים

לפעמים לתמיד

ולפעמים רק זמנית.

זה לא משנה כמה הוא משתדל.

מה שמשנה זה איך שהיא מרגישה.

לגיטימי לגמרי שהוא עייף ונרדם, לגיטימי במצבים מסוימים גם להמשיך לעבוד כרגיל, אבל אם קשה לה, צריך מענה אחר.

אני יודעת שאין מה להשוות מאישה לחברתה, אבל אישית בעלי לא עצר את החיים אחרי הלידה של הבת וגם אצלי ההפרש הוא שנה וחודשיים.

עשינו משמרות בלילה והבן היה במסגרת בבוקר  וזה היה לי בסדר. אני לא חושבת גם שזה נכון לעצור לו את החיים. בטח לא כמו שאת מספרת שהוא על סף דכאון.  ולדעתי גם יותר מדי זמן בבית ביחד מזמן ריבים. בטח כשיש עייפות פסיכית.

אז עזרה בתשלום זה אחלה בעיניי האמת. מסגרת כנל. ולשחרר מה שניתן. 

נכון לא מומלץ להרים כבד

אז אפשר להשתדל

אבל ככל הניתן

צריך רגע להרים את הילד? מרימים.. לזמן קצר..

משתדלים בישיבה להרים

לא לעבוד בבית מה שמצריך עמידה ממושכת או מאמץ וכו.

אבל לא צריך להסחף מדי..לא קורה כלום אם רגע מרימים..לא נפגע הגוף אם עומדים כמה דקות

העיקר שזה בתודעה ומשתדלים

לא צריך בכזאת קיצוניות שאי אפשר לבד לרגע..

ומה הבעיה להחליף טיטול? מעולם לא עמדתי בזמן החלפת טיטול😉

ואני בעד עזרה מהבעל וממי שניתן..אבל צריך בעיני גם איזשהי גישה יותר רכה בעניין

ולא מדברת כרגע על מה עושים בזוגיות אם הבעל לא מסוגל לתת את העזרה שצריכה וכו כי בעיני זה קשור לדינמיקה זוגית וחסרים לי פה פרטים כדי לדעת מה לומר..הרבה תלוי מאיזה מקום מבקשים ואיך..ולא יודעת מה בדיוק הוא אומר ומה היא..

כן קורה אם מרימים

כי זה לדעתי 'ראש' כזה

אני חושבת שאם מישהי מרימה כבר פעם אחת אז תרים גם בפעם השניה והעשירית

ואם את בראש של 'לנוח ולהחלים' לא תרימי בכלל..

ומשכב לידה זה לא אקסטרה, זה בייסיק כדי לסגור את ההריון-לידה בלי נזקים לטווח קצר וארוך. אפשר לשמוע את זה מכל פיזיותרפיסטית רצפת אגן

אז באמת בלידות מתקדמות אין אופציה, בפשטות אין אז מחליפים בישיבה ומקלפים ירקות בישיבה ועושים מה שאפשר במסגרת האופציות

אבל נשמע שהפותחת רק בלידה שניה... ואולי הפתרון אצלם הוא עזרה בתשלום/להרפות מזה שהכל יהיה פיקס כמו בזמנים רגילים

כותבת כי זה כן דיוק שהיה חשוב לי...

אתחיל מהשני: 2 ילדים ככ צפופים רק הטיפול בהם דורש את כל היום בלי להוסיף את תחזוקת הבית ובלי כלום. בנוסף לזה, אני חלה ככ שקשה לי אפילו להרים את התינוק. עכשיו, זה שבעלי נרדם זה לא שהוא הולך למיטה לישון. זה שהוא נרדם בכל תנוחה. בהליכה, בישיבה. ובאמת שיש אינסוף דברים לעשות. וכל זה בין הנקה להנקה. ובלילה זה טיטולים, האכלות, לקום לשניהם, להכין בקבוקים (אנחנו כבר שמים בקבוקים עם מים. אבל לפני שהולכים לישון זה דורש לשטוף ולהכין). ואחרי שאני מניקה כבר אין לי כח לתת בקבוק, אבל התינוק חייב את זה וגם אם אני מצליחה להעיר אותו הוא נרדם עם התינוק והבקבוק נשמט.

הדבר הראשון: לפני מה שקורה פרקטית יש פה תחושות לא טובות כלפי בעלי שלא מתוקשרות. עכשיו, תחושות ורגשות נמצאות במרחב הזוגי ומפריעות במיוחד עם הם לא מתוקשרות. ולכן אני רוצה למצוא דרך או לעבוד עליהם או למצוא דרך לתקשר אותם. אבל צריך לדעת איך לתקשר בצורה שלא תפגע גם אם תהיה לא נעימה. וזה אני כרגע לא יודעת איך לעשות. 

מי שנרדם עם התינוק

הוא עייף מדי בשביל לטפל בתינוק

לפעמים 2 ההורים עייפים מדי

ואם אין עזרה חיצונית אז הטיפול בילד נעשה באופן חלקי

לגבי התחושות והתקשורת

לא יודעת מה יש לתקשר

הבנאדם מותש

גם את

אין מה לכעוס על אף אחד

שקשור לשינה ועייפות.

ואולי צריך לטפל בזה רפואית.

מה תגידי למשל על בן אדם שאחרי כל ארוחה צריך שירותים רבע שעה מינימום. תגידי לו לא ללכת?

נכון שזה חריג אבל זה המצב.

אבל דווקא נשמע שיש לו רצון טוב וחשק לעזור לך

אני מאמינה שאם תדברו ותמקדו מה העזרה שאת צריכה לפני השינה

א ב ג ד

הוא יעשה

כמו שטיפת בקבוקים והכנה

להכין בגדים למחר

להכניס אוכל למקרר

וכן הלאה

ולגבי הלילה,

אישית אני כמעט ולא נעזרת בבעלי באמצע הלילה

חלק מהסיבות קשורות גם לעייפות שלו

אז תמיד התמקדתי בלהעזר ביום.

הבאתי ילדה לשמור קצת כדי לנוח בצהריים

הבאתי מישהי לקפל בגדים.

מאוד חשוב לך לא להאשים אותו וגם זה ממש לא חייב להיות דרך האשמה כדי לקבל עזרה ואמפטיה

פשוט תספרי שקשה לך וביחד תחשבו על פתרונות (שלאו דווקא יפילו הכל עליו)

רוצה להגיד שכשאת מרגישה כל כך לא טוב ואת רואה אותו בצורה כזאת זה מדהים ממש! מעוררת התפעלות..

 הייתי קודם כל שולחת את הבעל לבדיקות דם כולל מונו

זה תיאור די חריג של רמת עייפות.. כמובן אני לא יודעת את כל המאפיינים שלו (לדוגמה אל עובד בעבודה פיזית או לא) וזה שאת חולה בוודאי מעמיס עליו יותר.. אבל זה נשמע לי כיוון שחשוב לבדוק.

את אחרי לידה וזה קשוח גם בלי הדלקת והגדול,

תוסיפי את הכל ביחד כמובן שאת תשושה!

זה קצת פחות הזמן לעשות עבודת עומק על תקשורת עכשיו, לפחות לדעתי.

תנסי להתמקד שנייה במה שחייב לקרות בימים הקרובים, ואיך אפשר להשיג את זה.

למשל, אם הבעיה היא בקבוקים שטופים ללילה,

אולי אפשר לקנות מדיח קטן שיהיה על השיש? אולי אפשר לקנות עוד בקבוקים ולשלם לנערה שתבוא פעם ביום לשטוף כלים ובקבוקים?

אולי יעזרו כרגע הבקבוקים הקנויים המוכנים האלה שיש בבית חולים? ככה לא צריך להכין כלום זה פשוט מוכן, אפשר לקנות את זה בסופר פארם.

אל תשכחי שזה קושי זמני, עוד שבוע שבועיים אחרי ששתאוששי קצת מהלידה ומהדלקת המצב כבר יהיה יותר טוב, ובהמשך יהיה מאתגר אבל יהיו לך כוחות בע"ה.

עכשיו ממש אתם צריכים להתרכז בכך שתנוחי ותחלימי, ובאמת לא הכל יכול ליפול על בעלך, צריך עוד עזרה. תחשבו יחד איך להשיג אותה. 

לדעתי. שניכם צריכים חמלה מול הסיטואציה שנשמעת מאוד קשה

הגדול יותרלא ישן במהלך היום? או במסגרת? אפשר לנצל את הזמן הזה כדי לנוח

אם צריך הייתי קונה עוד בקבוקים כדי שתשטפי פחות . בעיניי זה לגמרי נחשב עזרה בתשלום

שהמיקוד צריך להיות יותר פרקטי

לשניכם מאוד קשה, אובייקטיבית.

אני מבינה שזה מעורר כעס כלפי בעלך

אבל אני חושבת שזה מסוג המקרים שבהם בראש אנחנו מבינים שאין מה לכעוס, אבל בפועל קשה לנו, אז אנחנו כועסים.

ומצד את כותבת, את דווקא מאוד מבינה את בעלך ועדיין זה מכעיס.

אז תמיד יש עוד עבודה לעשות על כעס, אבל לפעמים צריך גם פשוט להכיר בזה שהוא קיים, גם אם לא רציונלי.

ומכיוון שהכעס מגיעה מסיבות פרקטיות, ולא רגשיות, הפתרון יהיה דווקא מיקוד בפרקטי.

איך לגשת לזה?

זה מאוד תלוי בקשר שלכם ובצורת התקשורת שלכם

אני למשל יכולה לבוא ולהגיד "אני ממש עייפה וחלשה, זה גורם לי להיות עצבנית, גם עליך. למרות שאני יודעת שגם אתה גמור עושה כל מה שאתה יכול. יש לך רעיון מה אפשר לעשות?"

שיקפת את הקושי שלך

הכרת בקושי שלו

העלת אופציה לדבר על פתרון

מבחינת פתרון פרקטי, אני לא יודעת מה בדיוק אפשרי אצלכם ומה לא. אם אפשר לנסוע להורים עד שתהיי חזקה יותר אולי כדאי.

אולי אפילו להתפצל, את עם הקטן אצל ההורים, והוא עם הגדול בבית שלכם

אנחנו אנשים בוגרים

ומשכללים יחד את כל הנתונים

אפשר להחזיק בראש את החשיבות של מנוחה ולא להרים כבד וכו

ובו זמנית גם להחזיק מה אפשרי ומה לא אפשרי מצד המציאות הריאלית

ואפשר לסנכרן ככה שבכללי אנוח ולא ארים כבד

ואם מדי פעם הרמתי ילד לחיבוק או למיטה וכו

אז קצת פרופורציה לא יקרה משה נזק..

אין סיבה שזה מגרום לי לזלזל לקמרי ולשכוח שאני במשכב לידה

זה כמו 'התירו לך לשתות לשיעורים ביום כיפור ואת מו-עת לזה שזה רק בכמות מסוימת 'התירו ולא פתאם תסחפי ותאכלי עכשיו סטייק וארוחות שלמות וכו

מי שלא חשוב לה תזלזל

מי שחשוב לה- יכולה להכיל את ה'ביטולה הוא קיומה' גם במ'כב לידה

אם אני ושמרת על נורמליות של חיים לשנינו בתקופה הזאת שנינו יוצאים מורווחים

הוא לא מושבת לבית 24 שעות

אני לא עובדת ומתאמצת כרגיל

אנחנו בונים יחד מרקם שמאפשר לי לנוח ככל יכלתי

ואיפה שלא י שפתרונות אחרים

וילדתי בחופש הגדול ככה שאני לא מדברת אפילו על שגרה רגילה

הוא התפלל נץ כשביקשתי ככה שחזר מוקדם והיה עם הילדים בבוקר

ומוצאים את האילתורים

בעבר היתי מביאה מישהי שתעזור לי בבקרים וכל מיני

דבר ראשון כי זה קצת קיצוני..לא לצאת בכלל ? לא לתפילה ולא לכלום..

ומה עם עבודה?

לרוב האנשים אין אפשרות כזאת בכלל

חוץ מעבודה שגם אם יקח חופש הוא מוגבל.. בטח מימשעובד כמחנך או גם עבודה שיש לו תפקיד משמעותי ואי אפשר להעלם

ואצלי ו תפילות זה אלף בית..בעתי אף פעם לא יוותר על מניין אלא אם הוא חולה וגם עבורי- רק אם יש ממש צורך קריטי נקודתי..קרה אולי פעמיים בכל השנים..בטח לא חודש וחצי בלי

אבל זה כיווץ כי וואלה היתי שמחה מאוד לכזאת תמיכה וזה צובט כזה לראות את זה כאיזה מציאות מובנת מאליה .. אפשר להציע בכללי להעזר בבעל ככל הניתן...ותשאר הצרכים למצוא פתרונות

ובעיני לא להכל יש..וככה זה

אבל היא די מנותקת מהמציאות

ואישית לא היתי דורשת אותה בכפיה או דרישה כזאת שמתעלמת ממנו.. אפשר לדבר ולמצוא דרך אמצע..

והאמת שאפשר לנוח גם כשנמצאים לבד עם הילדים..(ויש לי 8 ב''ה  גם פעוט בן שנה ומשהו)

מה הכוונה לנוח?

לא להיות במוד משימתי

לשבת איתם לספרסיפורים ולשחק..

גג לאפל כביסות או כל מה שבישיבה

אפשר לצאת לגינה לשבת על ספסל ..אלא אם הפעוט לא נותן..תלוי שלב

אפשר לארגן תעסוקה מראש -יצירות מדבקות טושים..וכו

ואפשר גם להביא בייביסיטר לחלק

אבל סתם פשוט להגדיר את זה כבסיסי לנוח באופן מוחלט...זה לא ממש אפשרי לרוב ו

מה שמתאים לך לא חייבת להתאים לאחרת

כל אחת צריכה התאוששות שונה, עברה לידה שונה ובאה עם נתונים וכוחות נפש שונים

אני חושבת שבאמת הכי חשוב פשוט להקשיב לגוף לפעמים זה בא על חשבון דברים חשובים אחרים (כמו תפילות למשל) אבל זאת השקעה שמחזירה את עצמה גם בטווח הקצר 

הרגשתי בהודעה הקודמת שנכתבה שכאילו השדר הוא שזה הנורמה והדבר הנכון וככה צריך לנהוג

ובעיני כל אחד ומה שנכון לו

וזה לא רף שאפשרי לרובנו...מסיבות 'שונות..

בעין טובה, זה יש לך ב"ה,

כרגע נשמע שאתם פשוט חייבים עזרה נוספת.

את יודעת למה יש לך חום? זה מטופל? אחרי לידה זה לא צחוק מקווה שנבדקת והחום מטופל, אם לא, זה הדבר הכי דחוף כרגע.

דבר שני, אתם צריכים עזרה נוספת. יש קרובת משפחה שתוכל לבוא לתת יד ללילה או שניים?

מה עשיתם עם ה'גדול' בלידה? יש אפשרות לעשות זאת שוב ושאת תהיי אחראית רק על התינוק החדש בלילה? או שגם זה לא יעזור?

אני חושבת שאפילו לשלם לאחות ללילה לשני לילות יכול לעשות שינוי במצב. זה יקר מאוד אבל אם אין ברירה זה עדיף על פני התמוטטות וחזרה לאשפוז חלילה...

החום זה מדלקת בשד. אני עם אנטיביוטיקה אבל זה לא עבד מספיק טוב ועכשיו החליפו לי לאנטיביוטיקה חזקה יותר. ואז אני סמרטוט רצפה רק מהאנטיביוטיקה שמחלישה ברמות. אני חלשה ברמה שקשה לי להרים את התינוק מהעגלה לכורסה להניק. וזה גם הורס לי את התיאבון אז אני לא מצליחה לאכול ונחלשת עוד יותר.

לגבי עזרה, יש קצת עזרה מהמשפחה. אבל זה בעיקר בשעות הצהרים וזה טיפה מהים.  

נשמע קשה כל כך!!!!!

כמו שאמרו לפניי, חשוב לבדוק סיבה לחום.

וספציפית לגבי דברים אקוטיים לטיפול במשך הלילה- כדאי לדבר עם הבעל בבוקר מה הדברים שצריך לעשות בלילה ולקבוע מראש מי עושה מה ומתי. שלא ילך לישון לפני שזה מוכן.

גם לבעלי מאוד קשה לקום בלילות, אבל לפני שהולך לישון הוא דואג לסדר את מה שצריך ללילה.

הרבה גברים שקשה להעיר אותם

אבל כדאי להשקיע בלהעיר ולא לקרוס

להעיר בלי מגע זה לעיתים בלתי אפשרי

לכן אולי כדאי לסכם שאפשר להעיר עם מגע גם כשאסורים

ובאופן כללי מצב בו יש 2 תינוקות קטנים הוא מצב השרדותי

בו לשני בני הזוג מאד קשה

אם מבינים את זה אפשר להפחית את הכעס ולהתמקד בפתרונות לקשיים שעולים 

שחום אחרי לידה מחייב בירור

מזל טוב ואת נשמעת אישה מדהימה

ההפרש בין הראשון לשני אצלי הוא שנה, וילדתי כשבעלי היה בקבע. היה קשוח מאוד- כמה טיפים שעזרו לי:

1. לנוח מלא מלא ביום. כביסות הייתי דוחפת בערב, בישולים מחלטרת ובין 8-14 ישנה עם הבייבי. זה נתן לי אוויר אחרי לילות בלי שינה

2. מחמם בקבוקים טיטולים ומגבונים בשידה ליד המיטה. את שניהם הייתי משכיבה איתי ולא הייתי יוצאת מהמיטה כל הלילה. הייתי מכינה לשניהם בקבוק במיטה, מחליפה טיטול וחוזרת לישון. הרגשתי ככה פחות תשושה

3. בלילות שהוא כן היה בבית- מטבע הדברים הוא היה חוזר שפוך והפתרון אצלינו היה להתחלק בלילה-

אחד נכנס לישון ב19 השני בזמן הזה מאפס את הבית, כונן לילדים ונכנס לישון בסביבות 12 אחרי ההאכלה והשכבה של שניהם ואז מי שישן ב19 קם להאכלה של שלוש ונשאר לתפעל את הבוקר והשני ישן מ12 עד איזור 8 בבוקר.

זה ימים קשוחים אבל לאט לאט נכנסים לשגרה