בשבילך כאישה.
עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.
אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.
אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.
זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.
מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.
שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה
אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.
והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,
ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.
זה הזוי.
אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.
ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.
הוא מפסיד את הכבוד שלו
הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו
הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו
והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר
אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.
חיבוק חזק!
אם בעתיד תצטרכי להיות שם ותרצי מלווה גבר תדעי שחוקית זה ככל הנראה מותר לגמרי 