אם יש לך סיכוי

מה שכבר היה אין להשיב

את העתיד אַת יכולה לשנות

את לא חייבת ללכת בדרך בה הוסללת

אוי ואבוי לי אם הייתי הולכת בדרך בה הוסללתי

מתכון בטוח לחיים אומללים 

זה היה בשיעור על קנאה. שאם אנחנו מקנאות במשהו אצל אחר כנראה זה משהו שאנחנו שיש לנו פוטנציאל להשיג. (מקווה שהצלחתי להסביר)

במי יותר תקנאי? במי שבסטטוס שלך פחות או יותר: היא גם דתיה, גם נשואה עם ילדים וגם גרה בארץ וגם מצליחה להשפיע/ נוסעת לחולל מרוויחה טובה.

במי שחילונית, גדלה בחו"ל באה ממשפחה של אנשים עם מעמד ומשפיעים פחות תקנאי מן הסתם.

אני חושבת שיש לך סיכוי. למה? כי יש לך רצון לזה.

מי שבסביבה שלך כנראה לא שואף לזה וזה לא מעסיק אותו, חי חיים שלווים. עצם זה שאותך כן, זה אומר שיש לך שאיפה מעבר, זה מקסים. נשאר רק לפתח את זה. אומרת את זה גם לעצמיי. גם בי בוער הרצון להשפיע מעבר שאני לא יודעת תמיד לנווט בתנאי סביבה שלי. אבל תכל'ס זה סתם תירוצים.אם תכירי אנשים עם שאיפות דומות לשלך זה יכול לחזק אותך?

אם את גרה לידי אפשר להפגש בשמחה לקפה😉 ולחשוב איך אנחנו תורמות מעבר

אני לא חושבת שככה זה עובד

שאדם הופך להיות "משהו" בגלל שלימדו אותו ככה

וגם נשמע יותר כמו עניין של כבוד בחברה יותר מאשר ערכים ואידאלים אמיתיים, אחרת למה זה היה משנה לך

אני לא צריכה חינוך מהבית להיות משהו מיוחד

יש לי את הפנימיות שלי שהיא עולם ומלואו

יש לי את הקשר עם ה' שהוא עולם ומלואו

יש לי ספרים של צדיקים שחינכו אותי להיות הגרסא הכי טובה של עצמי

כשאני רואה אנשים שהצליחו להגיע להשיגים חברתיים אני מעריכה את היכולות החברתיות שלהם

זה לא מעיד בהכרח על הפנימיות האמיתית שלהם 

יש אנשים שגדלו בעוני, באלימות, בלי השכלה ועדיין הצליחו ואפילו מאוד.

בשביל להצליח, צריך הרבה אמביציה, סייעתא דשמיא, מרפקים לפעמים ובעיקר צריך להסכים לשלם את מחיר ההצלחה.

כי יכולתי לבחור היום בגילי להיות פסיכולוגית, האם אני מוכנה לשלם את המחיר שהתהליך עצמו דורש?

אני אישית לא.

אולי את כן?

בכל מקרה, כשאני מקנאה בתפקידים של אנשים (ואני מדברת רק על עצמי) אני שמה לב שלא הייתי מוכנה לעמוד באינטנסיביות של התפקיד והקינאה שלי היא בעיקר ביוקרה ובתשומת הלב החברתית.

בהצלחה בבחירות. 

לחיות בחברה חילונית, לעשות טיול אחרי צבא אי שם באיזה חור נידח בחול, לטוס, לצאת למסיבות מעורבות, לקדש את היופי ההשכלה וכו

האם עשיתי את כל זה ? ממש לא.

גם את לא חייבת להיות ברמה דתית x, ולעבוד בעבודה y. לסביבה יש תפקיד בהסללה, אבל בסוף ההחלטה היא שלך.

אנחנו יכולים כל הזמן לשנות מסלול. זה רק בידיים שלנו. וצריך לזכור שלפעמים יש לזה מחיר, ולשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנים לשלם אותו בשביל התהילה שרואים מבחוץ, או שזה בנפשנו. או שזה לא מתאים לנו בכלל

תתחברי לעצמך. תשאלי את עצמך איפה את רוצה להיות ומה צריך כדי להגיע לשם. רק לך יש את התשובות

וברחתי מזה

פיזית הלכי לגור במקום פשוט יותר

לכל דבר יש מחיר

נחנקתי מסתכלות הישגית על אנשים בלי לחשוב מה המחירים של זה, אנשים נמדדו בתפקידיהם ובהון האישי שלהם

תחשבי כמה קשה להתחתן ככה ואם כבר התחתנת אז לא פעם נצרכים לעבוד עד שעות מאוחרות או לצאת לפני שהילדים קמים כדי להספיק לעבוד

ואני מדברת על נשים וגברים כאחד

אגב באמת חשוב בחינוך לא להסליל אלא לתת אפשרות בחירה לצד הדרכה על המחירים של כל בחירה

ובלי קשר לנושא הזה-

מבחינתי כל דבר בחיים שגורם לי צביטה בלב מצריך בירור מה יש שם, מה הייתי רוצה להיות, איפה אני מרגישה תקועה

לא תמיד זה מה שהסלילו אותנו כמו איך אנחנו תפסנו את זה בעבר ואיך אנחנו תופסים זאת כעת

זו הזדמנות לבירור אישי שיכול להוביל לשינוי

בהצלחה🙏🏻

זו תחושה מאוד מתסכלת.

אני חושבת שהעניין כאן זו לא הרמה הדתית,

אלא תחושת הבחירה.

חינוך בצורה של הסללה, זה אומר שיש דרך אחת שבה הולכים.

ואז התחושה היא שלא בחרת במה שאת עושה היום, אפילו אם זה מאוד משמעותי

(משמעותי לא תמיד פירושו נוצץ, ולא כל מה שנראה מבחוץ כ"וואו", הוא באמת כזה)

אז אני לא יודעת באיזה שלב את בחיים, ומה האפשרויות הריאליות

אבל אני רואה שהדבר המשמעותי הוא היכולת לבחור, והתחושה שאני בוחרת את הדרך שלי.

זה מאתגר, אבל אני חושבת שזה אפשרי בהחלט, בכל שלב בחיים❤️

שימי לב שמי ששמועים עליה, זו מי שהצליחה להתברג לראש הפירמידה.

מאחורי כל אשה שהצליחה, עומדות 10 נשים שניסו ולא הצליחו.

לא אומרת ממקום מייאש, ומבינה שאת מרגישה שאפילו לא ניסית,

אז יפה ונכון לקבל השראה ממי שמצליח ולפחות לנסות, אבל זה לא נכון לחשוב שלו רק נקודה אחת ברצף החיים הייתה שונה, היית מגיעה לאותה תוצאה כמוה.

ועדיין לא מאוחר לחשוב מה את רוצה לנסות לעשות בחיים..

כשראיתי כמה ראיונות ב"פגישה" עם רוני קובן

ראיתי כמה אנשים מוכשרים וכשרוניים

והרגשתי כמה אני סתם… כביכול

לא משו תורם ובטח לא מישהי שיעשו עליה כתבה 😂😂😂

אז עזבי את רוני קובן, לכי למראיינים יותר טובים.

סתם, אישית אני תורמת ובהחלט ראויה לכתבה אם יש כאן עיתונאית (;

קיצור עפתי

ותעופי כל עצמך גם, למה ככה 

המכשירים אצלנו חסומים עם סינון ואין לנו יוטיוב

קנינו מחשב חדש

אז היה איזה יומיים בלי סינון

ניצלתי את זה מהר מהר לראות כמה תוכניןת 😂

כולנו ראויות לכתבה. מבטיחה לך! לכל אחת יש איזו התמודדות שאחרת יכולה להיתרם ממנה. סיפור שיהווה השראה. משהו מעניין להגיד.

לא חייב להיות באור הזרקורים בשביל

תראי כמה עולם הפודקאסטים פרח לאחרונה. זה רק מוכיח את מה שכתבתי

מה בכוחך לעשות.

אני לא יודעת בת כמה את ובמה את עוסקת אבל אני מכירה הרבה נשים בשנות השלושים ואפילו אחרי ששינו כיוון והתפתחו בכיוון אחר ממה שעשו לפני.

להגיד הוסללתי, כנראה שזה נכון, אבל מה את עושה כדי לשנות את זה? את אדם מבוגר ובעלת יכולת בחירה.

ושאלה נוספת, האם את נכונה לשלם את המחיר של יצירת השינוי והבחירה לעשות משהו אחר בחיים?

אני בטוחה שמה שאותה אישה הציגה היה מלהיב אבל גם בתעסוקה מלהיבה יש המון דברים משעממים, קשים, מורכבים ...

אני יכולה להגיד שאני עובדת בעבודה מלהיבה, לפחות בעיני, נהנית מרוב הדברים שאני עושה ועדיין יש מחירים והתמודדות 

אני גדלתי ונשארתי בקצה המאוד דוס של החברה הדת"ל ומרגישה שלמה מאוד עם הבחירות שעשיתי, שרבות מהן תואמות לדרך ש"הוסללתי" אליה ( ומאוד מתאימות לי באופן אישי) וחלקן לא.

ומאמינה וחושבת שיש לי סיכוי לכל דבר שארצה לעשות ותואם את הכישורים שלי ואת אורח החיים שלי.

קיצור אפס נחיתות.

תסתכלי על עצמך, מה הרצונות שלך, מה הכישורים שלךומה הערכים שלך, ותפעלי על פיהם בלי לחשוב על האם הוסללתי כך או אחרת.

הסיפוק שחסר לך בחיים? תחושת ההצלחה?

אני חושבת שאף פעם לא מאוחר, לא חייבים לגמרי לשנות מסלול בחיים, אפשר לשלב התנדבות, ללמוד קורסים.

אולי לא תגיעי למוקדי כוח (אם תרצי גם זה אפשרי).

זה באמת קשה לצאת מהמסלול ולבחור בדרך שונה מהסביבה, זה תקף לכל סוג של קהילה.

ומהיכרות אישית, לא תמיד זה כזה נוצץ, בהרבה מקרים המשפחה והילדים משלמים מחיר כבד.

לא אומרת שככה כולם וזאת לא סיבה להימנע מזה, אבל לכל דבר יש מחירים.

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו