האם אתן אופות לקידוש / ברית לפני הלידה ?
או שזה הגזמה ממש ?
אני בשלב שמרגיש שחייבת כל היום לעשות דברים להתכונן ללידה חח
האם אתן אופות לקידוש / ברית לפני הלידה ?
או שזה הגזמה ממש ?
אני בשלב שמרגיש שחייבת כל היום לעשות דברים להתכונן ללידה חח
לק"י
ונשאר מלא...
אם אני זוכרת נכון, זה היה בעיקר לכיבוד לפני הברית והסעודה.
אם רוצים רק לקינוח- אפשר גלידה פרווה/ פירות וכדומה.
וכמה עוגות בחושות שידעתי שעוברות טוב הקפאה..
הכנתי כמות מכל דבר (נראלי 70 סופלה 70 גלידה, נשאר מלא בפועל..🤣🫢)
את העוגות חתכתי וסידרתי במנג'טים על מגשים ועטפתי טוב בניילון נצמד והקפאתי
תגידי איזה מתכונים את רוצה
לק"י
בראוניז
שוקולד צ'יפס
שוקולד פירורים
עוגות בחושות בתבניות אישיות קטנות או חתוכות (במנג'טים או רק בתבנית)
וכשהכנתי עוגיות לשבת עשינו כמות כפולה לשלום זכר ולברית.
תכננתי גם להכין קינוחים ובסוף לא הספקתי כי ילדתי לפני שהיה לי כוח..
אצלינו בקושי נגעו בזה
ובסוף בעלי שכח להחזיר למקרר והכל הלך לפח 🥴
ברית אחת ההורים שלי ארגנו.
השנייה היתה הרבה אחרי הלידה.
ובכל מקרה לא הכנתי קינוחים.
אם יש לך זמן, כח ומקום במקפיא, אז למה לא?
אפשר גם להקפיא אוכל שיהיה לכם לתקופה של אחרי הלידה.
אני כן מכינה אוכל ומקפיאה שיהיה אוכל מבושל אבל ממש לא מארגנת דברים לברית או לסעודת הודיה.
הברית האחרונה הייתה בפסח, אז בכל מקרה לא היה מצב. וגם כל מי שהגיע מהמשפחה אביא איתו איזו עוגה.
בסעודת הודיה האחרונה היו לי הרבה גדולים שתקתקו את מרבית האירוע.
אני חושבת שאפשר לבקש עזרה, אנשים שמחים לעזור ולהביא משהו לסייע. וכמובן אפשר גם לקנות אחרי
פשוט לא חשבתי על זה.
אבל כן אפיתי כמותגדולה של לחמניות והקפאתי. ככה היה לי לארוחות בוקר כשאני עייפה וגם חלות לשבתות הראשונות.
לברית לא מכינה כלום מלבד רשימה של ספקים פוטנציאלים, שנראים לי מתאימים במחיר ובסגנון
לקידוש זה בזמן מאוחר יותר מהלידה וגם הרוב קונים וקצת עוגות מנשות הקהילה...
לגבי ברית
המוהל שאנחנו רוצים עושה רק בשעות מוקדמות ממש אז כנראה נעשה חלבי
חשבנו להזמין בייגלים, פלטת ירקות
את הממרחים כמו שמנת נקנה וטונה בעלי יכין כי זה ממש שליש מחיר
סלטים - אני יבקש ממשפחה
אממה, אמא שלי אמרה לי אם זה בן אתם לוקחים קייטרינג אין על מה לדבר. פעם שעברה קנינו רק את הביגלים ובאמת היה בלאגן מכל מיני סיבות
עכשיו - זה ייצא ממש יקר לעשות, ואמא שלי בכיף תשלם רק אני יודעת שמבחינה כלכלית הם לא יכולים אנחנו במצב טוב יותר מהם אבל בעלי ממש לא מסכים כי חושב שזה בזבוז כסף מוכן לעשות את הדברים
מבחינתי לא לבקש ממנה להכין כלום חוץ מלעזור לסדר לפני ואחרי ( חמותי בכיף תשמח להכין את הסלטים ) אבל זה ירגיז אותה
מה הייתן עושות ?
בקשה
אם את יכולה לעמוד בזה - אחלה
את לא צריכה ממנה רשות. את כבר אדון לעצמך ויכולה להחליט מה שבא לך
עושה איך שנכון ומתאים לכם, בלי קשר לדעתה...
מהצד שלי כאורחת שהסתמכו עליה שתכין זה ממש מרגיז לפעמים.
אבל אם את רוצה להכין בעצמכם חלבי אפשר.
גבינות שמנת אפשר להכין לבד
תזמיני מקייטרינג חלבי רק סלטים גדולים וכמה פשטידות.
אפשר גם לעשות מרקים טעימים, אנחנו עשינו בברית של הבן שלי
היה ממש טעים ומפנק. וזה לא כזה הרבה עבודה.
רק תראו שיש לכם איך לשנע את זה.
את מצפה שהיא תעזור לפני ואחרי, כלומר: את רוצה שהיא תבצע תפקיד שיכול להתבצע ע"י הקייטרינג.
היא אולי לא מנסחת את זה ככה, אבל היא בעצם אומרת לך: אני מעדיפה לשלם על קייטרינג מאשר לעשות תפקיד של קייטרינג.
לגיטימי לגמרי.
שאר המשפחה זורמת בכיף עם העזרה שאת מבקשת, או שעוזרים ומתבאסים בשקט?
מקובל אצלכם לבקש עזרה מהסוג הזה?
מבחינת חמותי ומשפחה של בעלי פעם שעברה ממש כעסה שהזמנו חלק מהדברים ושהיא יכלה להכין, חשבה שזה בזבוז ענק אז אני יודעת שבכיף היא תעזור להכין כמה סלטים ( אני כבר קניתי את התוספות לסלטים, רטבים שאפשר קנוי, חד פעמי ככה שזה רק ירקות )
משפחה שלי - שיא הנורמה לעזור בדברים האלה כולנו עוזרים בשמחה בשמחות של האחרים - פשוט פחות יצא בריתות( מדברת על אחים אחיות,לא מבקשת עזרה ממשפחה מורחבת יותר, ברור שהם לא מביאים דברים )
בתכלס אם אני יזמין הכל מקיטרינג של הביגלים הם לא מסדרים ומנקים זה להביא מארגן ארועים נפרד.
אולי אנסה לחפש ( ואז אקבל מחמי וחמותי על הראש שזה ממש בזבוז ושהם והבנות יכולות לעזור לי )
בתכלס כבר קניתי את כל החד פעמי, מפות, מרכזי שולחן לא נראה לי שמשהו ירצה לעבוד איתי זה בדרכ שהם עושים את הכל אולי למצוא נערים שירצו ( ואז להסתכן בזה שאין להם מושג מה הם עושים) זה באסה כי אמא שלי ממש טובה בדברים האלה
שלא צריך שיהיה שווה בשווה העזרה של המשפחות. אם לאמא שלך לא מתאים אז לא כדאי לתת לה. אבל אם חמיך וחמותך והגיסות בעניין - זה ממש ממש מספיק אנשים בשביל לערוך שולחנות ולפנות אחרי.
בטח אם כבר הכל קנוי והקייטרינג יביא מגשים מוכנים. אז לא חייבים לחפש מגישים. פשוט שיערכו בופה וישימו מפות על השולחנות ואחרי האירוע יאספו
אולי תתייעצי איתה?
ככה גם אם את בוחרת לעשות שונה מדעתה את תוכלי לקחת בחשבון מה לבקש ממנה ומה לא, וגם באופן כללי כשמתייעצים זה נותן תחושה טובה ומנטרל ביקורת הרבה פעמים.
כבר שוקלת להגיד לה
פשוט ממש מבאס אותי להגיד לה במיוחד שהגענו עד החודש הזה...
בתכלס עדיף לי עכשיו ולא שאני הורמונלית אחרי לידה וכנראה אבכה מכל דבר חחח
( פעם שעברה כמו שכתבתי חמי וחמותי ממש ירדו שהם יכלו להכין דברים שהזמנו, ושהזמנו הרבה שלא צריך בכלל. מצד אחד הם רצו לשלם מצד שני שלא נבזבז אמרו להם שלא ישלמו והם עדיין נתנו הרגשה לא טובה ואני שנייה אחרי לידה הייתי הורמונלית בטירוףףף אמא איך בכיתי מזה אפשר לחשוב מה היה )
אני גם לא מספרת, אבל לתחושתי להורים זה משהו קצת שונה.
בדיוק כמו שסיפרתי לאמא שלי על ההריון עוד לפני שראיתי דופק, ולמען האמת הפעם גם לחמותי, ככה אני גם רואה את המין של העובר.
בסופו של דבר מבחינתי הסיבה העיקרית לא לשתף את כולם במין של העובר היא לשמור משהו שהוא פרטי שלנו בכל העסק הזה של ההריון. ודבר פרטי זה דבר שאני בעלת השליטה עם מי לשתף וכמה לשתף, אז אם זה משרת אותי או שממש בא לי - אני אשתף. לכן הבריון הנוכחי שיתפתי חברה טובה, ולגבי ההורים שלי ממש התלבטתי רוב ההריון, אבל תכלס לא התחשק לי כל כך ולא הייתה סיבה שדחפה אותי לזה.
בפועל בשבוע 38 כשכיבסתי את הבגדים לתינוק אחד הילדים ראה והבין, וצעק את זה בהתרגשות כך שאחותו הקטנה שמעה. לאח הבכור כבר סיפרנו בעצמנו באותו היום כי זה לא הוגן ששני הקטנים יודעים והוא לא..
אחרי שהם ידעו, שאלתי את עצמי - תכלס מה זה משנה אם ההורים שלי ושלו ידעו היום או עוד שבוע שבועיים? זה ההורים! הם לא יסתובבו ויספרו את זה, ובכל מקרה תכף זה יהיה ידוע לכולם..
ובאמת סיפרנו להם 🙂 ובבוקר אחר כך ילדתי 😄
ייתכן מאוד שבהריון הבא להורים נספר מיד. ייתכן שגם לא.. נראה 😉
אז כן רוצה לשמור על זה בסוד
לדעתי אמא שלי לא תספר אבל מרגיש לי מוזר להגיד רק לה
חיבוק!
נשמע ממש קשוח להתעסק עם עניינים כאלה מיד אחרי לידה ❤️
אבל משהו שכן חשוב לי - להבהיר להורים שזאת הברית שלכם והם מוזמנים לעזור פיזית או כלכלית, וגם בעצות, אבל ההחלטות הן שלכם, ואם תצטרכו ללמוד משהו כמסקנה אתם תלמדו..
אין שום סיבה שירדו על ההחלטות שלכם גם אם הם משלמים. ואם כן - עדיף שלא ישלמו..
בלצפות לעזרה ולא לידע מראש
זה מזכיר לי מקרה קיצון של מישהי שאני מכירה שידעה שיש לה תאומים והתבאסה על אחותה הרווקה שטסה צמוד ללידה לטיול ארוך שתוכנן מראש- כי היא בנתה על העזרה שלה
הכלל בעיני ההוא נורא פשוט
או שלא מצפים לכלום ונערכים לעשות הכל לבד (בין אם זה קיטרינג או הפקה עצמית)
או שמשתפים ומבקשים עזרה מראש
כי אני חושבת שיש אמצע..
אם בונים תוכנית א ותוכנית ב לתרחישים שונים - זה ממש סבבה..
העניין הוא לא להיות בתחושה שחייבים לעזור ולתת לי.. זה בעיקר בנפש ובתודעה.
אז לדוגמה אם אחרי הלידה, אומרים לחמות - אנחנו מתכננים לעשות את הברית בקונספט הזה. מה דעתך, יתאים לך להכין סלטים או שנזמין מקייטרינג? (אפשרות שלישית זה לשלם לחברה/נערה שתלך ותקנה מצרכים ותכין, זה עדיין יוצא עלויות נמוכות יותר..)
או אומרים לאמא - יתאים לך להגיע מוקדם לערוך את האולם או שאביא נערה?
אני גם ממש לא יפיל את הסלטים על חמותי - אם היא תשאל מה אפשר לעשות מתכננת לבקש ממנה את זה ( ובמקרה הגרוע להזמין מקיטרינג כי בעלי לא רוצה להכין את זה, ולעצמי לא מתכננת לעשות כלום )
זה פשוט קצת באסה כי אמא שלי טובה בלארגן את האולם שיראה טוב וגם עוזרת לחברות שלה בשמחות ואני ממש סומכת עליה בדברים האלה ופעם שעברה היא באמת הלכה קנתה את החד פעמי, קישוטים וכו' הפעם את כל הקניות עשיתי אז זה נטו לארגן
היא ( ושאר המשפחה שלי ) אפו הרבה פעם שעברה, לא ביקשתי, הם רצו
בגלל זה אני רוצה לנסות לאפות לפני ( תוך כדי צירים אני כותבת את זה אז מי יודע ) ואם נרגיש שאין מספיק נקנה קצת ממאפיה - אבל ביתי הכי טעים!
אני ינסה כבר לברר על נערים שיכלו לעשות את זה - פשוט לא נראה לי שאני יוכל לפקח
אולי אני בAI סקיצה של איך אני רוצה שיראה 😅
וכל אחת מהן בטוחה שטובתך היא מה שטוב לה.
חמותך חסה על הכסף שלכם, אמא שלך חסה על הכוחות שלכם.
(מה איתך? את יודעת מה טוב ונכון ומתאים לך בין כל הקולות המבלבלים האלה?)
נשמע לי שכדאי לתקשר את הבחירות שלכם מהמקום שמכיר תודה על הרצון הטוב, ומבהיר מה נכון לכם.
נניח:
וואו, אמא, תודה שאת ככה דואגת לכוחות שלי! אני מרגישה שכרגע ארגון של אירוע מהסוג הזה כן תואם את הכוחות שלי, וזה מה שנכון לנו כרגע. חשבתי לחפש מישהו שיערוך ויפנה, כדי לא להכביד עלייך, אבל אם כן יתאים לך לעזור בעריכה זה ישמח אותי, כי אני מאוד אוהבת את הטעם שלך.
או:
וואו, חמותי, תודה שאת כל כך דואגת לנו כלכלית! ברוך ה' יש לנו את היכולת לממן מישהו שיעזור בעריכה ובפינוי, וכרגע חשוב לי לשמור על הכוחות שלי, גם אם זה עולה כסף. אם תרצי לעזור לנו עם הסלטים, זה יעזור לנו לחסוך.
לברית בעלי דאג בכלל. גם בפדיון לא הייתי מעורבת
הדבר היחיד שכן דאגתי לו זה קצת אוכל למקפיא לאחרי
לא סומכת על בעלי בקטע הזה חחח
בגלל זה הפעם כבר עושה בירורים לפני
מכינה תפריט
קונה כללל מה שאפשר
הייתי המפיקת אירועים של המשפחה
כל אירוע הייתי מעורבת בהכל
ואז אצל הגדול ילדתי ללידה קשה
ולא הייתיי פה בכלל
לא הזיז לי כלום
בעלי עוד איכשהו ניסה לשאול אותי צה אני ממעדיפה כי ידע שבשגרה זה ממד חשוב לי
אבל לא היתה לא פרטנרית בכלל (והוא היה ממש אומלל ואבוד)
ואז אמא שליי לקחה את הענינים לידיים ותפסה פיקווד
ועד היום אני לא יודעת מה היה שם ובתכלס? למי אכפת
בברית שניה כבר למדתי מראש
והלכנו על ברית בבית כנסת בישוב וסעודה במסעדה/אולם פה סמוך
וזה היה *לי* שווה כל שקל
באתי כמו אורחת
את הדברים האלה מראש
להתכונן זה לדאוג שישי עגלה סלקל ועריסה ובגדים
ומכינה את הילדים נפשית
וזהו....
מכל השאר מסירה מעלי אחריות
גם ככה עם הבטן בקוש מגיעה למטבח 
לקידוש קונים הכל
כנ''ל לברית שזה רק כיבוד להתחלה עד שמתחיל..
לא מתעסקת בזה בכלל
לא רואה טעם..וי שלי מספיק משימות...
הכנתי קינוחים לברית פרווה ובאמת השתמשו בהם (מוס קפה וסופלה)
וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..
בקיצור יש לכן פתרון?
אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.
כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.
התור בשעה של פקקים?
שיהיה בהצלחה!!
הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.
אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?
מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..
אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...
זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..
אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..
אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס
ושישי, מקווה שיהיה בסדר
תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות
כי בעלי שם.
כן
והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...
וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..
בהצלחה רבה!!
לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.
גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.
בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.
בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..
יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
נסי לעבוד מהמשרד...
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.
אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק
הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.
אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם
רק שהם לא😂
אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)
והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ
וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו
הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם
ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים
שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי
ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…
אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)
בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!
והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)
יצא מבולגן
לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…
ה' יעזור…
אינסטלציה
לימודים יחסית קלים
אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.
בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.
עוד רעיון-
מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
מונעת עם דיאפרגמה 😉
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
כאמור, דיאפרגמה 😅
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈
שאולי תהיה מתקפה
ובלי קשר
צה"ל נערך באילת ובערבה
יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן
ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת
במקום להתעסק בחג ובקדושה
אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו
זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.
והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.
אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.
בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?
פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.
והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל
גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.
אבל:
דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.
דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.
הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:
"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)
ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.
שיוכח אחרת
(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)
שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.
ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?
לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.
בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.
יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום
כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..
בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!
עושה מאד טוב לנפש.
שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!
שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...
כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...
(לא מדברת עלייך אלא בכללי)
איזור דרום
הלוואי ויהיה לכן
ד"ר רוני איצקוביץ
עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים
אבל נראה לי שהוא לא זול...
יקרנית בטירוף
אבל שווה כל שקל.
ערבי. באשקלון
עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.
הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו
אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...
הערבים שטיפלו בילדים שלי
היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם
וזה תחום קשה
הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד
לק"י
אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.
לק"י
והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.
ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!
(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).