שהייתי ילדה

והיום ממש אוהבת וחושבת שמתאים לי מאוד

יכול להיות שעם הזמן היא תתחבר יותר

לבנתיים אולי אפשר למצוא כינוי חמוד שהיא תאהב

לתת לה לקרוא לה על השם שלה אולי

יש היום המון מידע בנושא שמות

בנערת בת מצווה שלא מתחברת לשם שלה, ואז לומדת לאהוב אותו בעקבות היכרות עם דמות מיוחדת...

הוא עוד לא יצא לאור (תתפללו שאצליח לקדם את הוצאתו במהרה), אבל אם נראה לך שזה יעזור, והבת שלך יכולה לקרוא מתוך מחשב, אשמח לשלוח לך (לשימוש אישי) את הספר...

של רונית לוינשטיין מלץ.

גם שם יש ילדה שלא מתחברת לשם שלה

אבל האמת אני חושבת שזה משהו שעובר על הרבה.

אחותי תקופה התעקשה שנקרא לה בשם דומה לשם שלה (בסגנון במקום שיר שירה) כי היא יותר אהבה אותו למרות שהשם שלה הרבה יותר יפה. עבר לה חחח

אני גם זוכרת שממש לא עפתי על השם שלי. לא שנאתי אותו אבל הייתי מעדיפה אחר. והיום אני אחלה איתו. עדיין יש שמות יפים יותר בעיני אבל אני לא סובלת ממנו ולא הייתי רוצה שם אחר.

ויש לי אחות נוספת עם שם מאוד לא רגיל והיו תקופות שהיה לה קשה איתו וגם היא גדלה והתרגלה.

להגיד שהיתה בוחרת בו שוב בעצמה? לא. אבל נראה לי שהיא לא מתוסבכת איתו

החליפו אצלינו למלא בנות שם כי הוא "לא שם טוב"

גם לי אמרו שהשם שלי לא טוב וזה יגרום לי לתקיעות וכו' וכו' הסתובבתי שנים בתחושה שאני עם שם לא טוב.

לקח לי זמן להתחבר ולהבין שאולי מלכתחילה אם ההורים שלי היו שואלים רב, אז לא היה ממליץ.

אבל אם כך ה' סובב את זה כנראה שהשם בסדר. ועכשיו אני אוהבת אותו מאד..

בקיצור זה תהליך וצריך לחזק אותה. להבין את המהות והמשמעות..

פשוט כבד

שאר הילדים גם עם שמות תנכיים סטנדרטיים, אבל שלה הכי פחות נפוץ ויותר כבד..

לי יש שם לא שגרתי וכל הילדות לא אהבתי וגם עכשיו לא אוהבת, אם כי השלמתי איתו.

זה נובע מהצורך של ילדים להיות רגילים, פשוט.

בגלל זה נתתי לילדיי שמות רגילים לחלוטין. לא ניסיתי להתחכם.

אצלי היינו 3 בנות בכיתה עם אותו שם, כל מקום שאני מגיעה אליו יש לפחות עוד אחת או שתיים "כמוני". כשאני שומעת מישהו קורא בשמי וזה לא קול שאני מזהה, אני אפילו לא טורחת להסתובב. אפילו פה בפורום יש איזה 6 בנות עם השם שלי, בטח כבר ניחשת מה הוא..

אז אני החלטתי לתת לילדים שלי שמות יותר ייחודיים. לא שמות חריגים כמובן, שמות רגילים לגמרי שכולם מכירים, פשוט לא שם שיהיו כמוהם עוד 3 בשכבה. כל אחת עושה ההיפך מניסיונה

וגם אני לא אהבתי את השם שלי כילדה, במיוחד בגלל שהוא כל כך נפוץ

רציתי להגיד לך שיכול להיות שרק מי שיש לה את השם הזה שמה לב כמה טונה של אנשים יש עם השם הזה, אבל ניחשת בסוף חחח

כשראיתי כמה נשות קשר בשם יעל יש לי בטלפון🙂

מעניין איך השם הזה נעשה נפוץ כל כך🤔

בכל אופן, הוא שם יפה, על שם אישה מיוחדת!

כשגדלתי התחלתי להבין את הגדולה של הדמות התנ"כית.

ואגב מה שאמרת על נשות קשר, פעם שלחו לי מייל מהאוניברסיטה על זה שהאקרים פרצו סיסמאות של אנשים ושלחו רשימה ענקית של כל האנשים שנפרצה להם הסיסמא (שהיו בעבר או עדיין באוניברסיטה), וכשחיפשתי את עצמי ברשימה, מצאתי עוד 2 עם השם שלי פלוס שם המשפחה הקודם שלי, ועוד אחת עם השם שלי ושם המשפחה העכשווי שלי 😅 רק כדי להסביר את תחושת חוסר הייחוד שלי חחח

לק"י

ולא שם מיוחד מידי, שאני צריכה לאיית או להסביר כל פעם.

וכידוע, גם לי קוראים יעל.

אז יש גם כאלה😅

אבל יש שמות שהם מאוד נפוצים, כמו יעל, נעם, הודיה, שירה, לפחות בסביבה שלי, ויש שמות רגילים לגמרי שכולם מכירים כמו ענת, חוה, נגה וכו' אבל פחות יש סיכוי שיהיו לך 3 כאלה איתך בכל מקום 😬

סתם כשהייתי ילדה שנאתי שכולם קוראים לי יעל-שם-משפחה ולא סתם יעל. כי מה לעשות יעל היה תפוס ע"י היעל הכי פופולארית, ושאר היעלות היו יעל-שם-משפחה ;)

יש לי חברה שקראה לבן שלה בשם מקובל, אבל לא מאוד חרוש.

ויצא שיש לו עוד 3 ילדים בשכבה עם אותו שם.

ולבן שלי יש שם מאוד נפוץ.

הוא היחיד בכיתה עם השם הזה, אבל יש עוד שלושה ילדים בשם הזה בגיל שלו שלומדים בבית ספר אחר.

ועדיין הייתי 'טארקו'+שם משפחה/אות ראשונה של שם המשפחה

כי הייתה עוד אחת איתי בכיתה

או גרוע יותר

הייתי "טארקו בלי ו" כי השניה הייתה עם..

(נניח אם קוראים לי טהר והשניה טוהר.. כזה)

ובעוונותיי עשיתי אותו הדבר לבת שלי🤦‍♀️ נתתי לה שם לא נפוץ אבל לא נדיר

בכתיב חסר

ואז אחרי כמה חודשים גיליתי שהן 4 כאלה בשנתון בישוב🤣

לק"י

מסתבר שאצלינו בשכונה דוקא לא.

בטוח במקומות דתיים אחרים הוא יותר נפוץ.

(שם מקובל לחלוטין).

אחד השמות האהובים עלי

היו לי שלוש הודיה בשכבה, ועוד אחת אודיה שהגתה את השם שלה בצורה דומה. גם מוריה כנ"ל.

לי יש שם יחסית לא נפוץ (אבל לא מקורי או משהו, שם תנ"כי), ובכל זאת באחד מבתי הספר שלמדתי בהם היו עוד שתיים בשם שלי ועוד אחת שזה היה שמה השני🙂

ותמיד אהבתי שמות קצת מיוחדים..לא בהגזמה

מוכרים של צדיקות מהתנך

וואלה אני היום מקנא במי שנקראת על שמם

(סליחה שהשתמשתי במשעמם.. אני כמובן לא חושבת שהשמות האלו משעממים...)

וגם התלוננתי להורים שלי בכל מיני הזדמנויות והם התבאסו

והיום מחוברת אליו ממש ואוהבת מאוד ב"ה. 

התחלתי לאהוב בגיל 15-16 כזה...

בע"ה שגם היא תגדל ותאהב, בסוף 12 זה עדיין קטן. לא הייתי מתרגשת

אבל אולי כן אפשר למצוא ביחד איתה כל מיני משמעויות לשם ולחפש הזדמנויות שהיא תאהב אותו (אין לי הרבה רעיונות אבל אצלנו ילד שהשם שלו הוא אחד מהאושפיזין היה מחלק ממתקים ביום הזה... או אם רחל אז בי"א חשוון, אנאעארף...)

אבל זה לא משמעותי בשבילי.

לא חייבים לאהוב את השם.

הכי חששתי שאמא שלי תיקח את זה קשה, אז תמיד אמרתי לה שאני אוהבת את הדם שלי...

היה לה סיבה לחשוב (לא שם בנאלי) אז היא הייתה שואלת אותי מידי פעם אם זה בסדר שהם קראו לי ככה (על שם סבתא...) ותמיד אמרתי כן בטח, איזה זכות...

אבל ממש לא אהבתי את השם. ועדיין לא אוהבת חח...

מה אני באה לאמר?

אישית מרגישה שמחה בשבילך שהיא משתפת.

חושבת שהעיקר זה לא להתרגש, כמו כל דבר שהילדים עושים כדי 'להפעיל' אותנו. להביע אמפטיה כן, אם את ממש רוצה אפשר אולי קיצור או שם חיבה.

בהצלחה!!

תריסים ירוקים פתוחים!!!

אני זוכרת שכנערה קראתי אותו ופשוט ממש נתן לי הבנה  וחשיבות לשם

ועם השנים עוד יותר התחדד לי כמה השם הוא מצפן לייעוד האישי

ובכלל השם שלי מורכב משתי שמות שהמהות שלהם דיי מנוגדת ומתי שהתחלתי לראות את ההוויה הזו בחיי הבוגרים זה הפעים אותי איך הכישורים הרבים שקיבלתי קשורים באופן ישיר לשני השמות שהם שם אחד שלי

מסע בעקבות שמי

בול לגיל הזה וסדרה מהממת

הסופרת של הסדרה היא רונית לוינשטיין מלץ ז"ל, אשתו של הרב לוינשטיין מעלי ככה שאפשר לסמוך על הניקיון וכו..

שהן לא מתחברות והשלימו עם זה-

אני חושבת שבחיי הבגרות מאוד חשוב להיות מחוברים למהות השם שקיבלנו

יש לזה קשר לייעוד שלנו, לתיקון, למשמעות החיים, גם אם הקשר הוא לכאורה קלוש ביותר

שם זה לא רק מהות השם, זה גם האותיות שלו, הגימטריה שלו, יש בזה המון עומק וסודות

לכל אלו אמרו שכילדות הן לא התחברו לשם, ובבגרות למדו לאהוב.

בסוף לכל שם יש המון משמעויות ועומקים וכיוונים שונים ובכל שלב בחיים התחברתי לשם שלי ממקום אחר.

עדיין אני לא חושבת שהוא 'יפה' (נגיד לא הייתי רוצה נכדות שיקראו בשמי...) אבל הוא כן מאוד מתאים לי.

אני חושבת שלמרות למצוא עוד משמעויות בשם.

תמצאי עוד אמהות לבנות עם השם הזה, ותשמעי מהן מה הן חשבו כשנתנו את השם. או תכתבי לנו את השם וניתן לך פרשנויות נוספות. אולי תגלי דברים חדשים, ומשהו מזה יתיישב על לבה של הבת.

ואני רוצה לספר לך על חברה, שקראה לילד בשם של אחד מהילדים שלי, שהוא שם נדיר יחסית. אחרי הברית החמאתי לה על השם, ואמרתי שהתלהבתי לשמוע את האבא מסביר דברים חדשים על השם 'שלנו'. היא שאלה אותי על מה אנחנו חשבנו, וסיפרתי לה.

פגשתי אותה שוב לאחרונה, והיא סיפרה לי שבזמן הברית היא לא כל כך התחברה לשם, אבל דווקא הפרשנות שאנחנו נתנו לשם- התיישבה לה טוב על הלב. ואז היא אמרה את הפרשנות שלה, וגיליתי שהיא הבינה משהו אחר ממה שאני התכוונתי...

בקיצור- לכל שם יש מלא הסברים ועומקים. תני לה לגלות את החיבור שלה שמתאים למקום שבו היא נמצאת כרגע.

בכלל לא אוהבת. 

היה לי אישיו גדול מאוד עם השם שלי. 

הוא לא מקובל ולא נשמע בחוץ בכלל. 

שנים שהתביישתי בו. במיוחד בשידוכים. (כשהוא כתוב על דף, לפעמים אפשר לקרוא אותו בדרך אחרת- משמעות ממש מבאסת ולא נעים לפעמים שמתבלבלים. ) 

זה גם על שם סבתא רבא. 

ובגלל היותי טיפוס מרצה- בחיים לא העזתי להגיד לאמא שלי שאני לא אוהבת את השם הזה. פעם אמרתי לאחותי והיא העבירה לאמא שלי, 

ואמא שלי דאגה להגיד לי שזה בסדר מבחינתה שאחליף שם. 

אבל ידעתי שזה יפגע בה. 

אז נשארתי ככה עד היום. וכנראה על סוף חיי חחח 

לא יודעת אם אני מוסיפה לך פה משהו , אבל זו החוויה שלי... 

מה שכן, 

מאוד השתדלתי לבחור לילדים שלי שמות נעימים , מהתנ"ך. 

ועכשיו כשאני קוראת את הפוסט שלך - מפחיד אותי שפתאום יגדלו ולא יאהבו את השם שלהם.. 

כל חיי וכל בגרותי שנאתי מאד את השם שלי, שם מבוגר ומיושן, תמיד בני ובנות גילי צחקו על השם שלי בכל מקום, התביישתי בו מאד.

היום אני כל כך אוהבת ושלמה עם השם שלי וחושבת שאמא שלי לא יכלה לבחור לי שום שם בעולם יותר יפה ויותר מתאים לי מזה!!! ואני אומרת את זה בלב שלם!

עד לרמה שאני שוקלת בקרוב בע"ה לקרוא לבתי בשם הזה רק בהמרה לשפה אחרת..

שם תנכ''י, נדוש. היו עוד כמה בנות בשכבה עם השם הזה וזה רק חיזק אצלי את ההבנה כמה השם שלי מדהים כי אפילו אחרים החליטו שהוא יפה לבת שלהם (אישור מהסביבה? חחח)

לאחותי יש שם תנכ''י מזעזע ברמה של צלופחד / צרויה / יהושבעת (כן, יש שם כזה אחות של אחזיהו המלך) עד היום ממש קשה לה ונגיד בחנויות שעושה הזמנה במקום להגיד את השם האמיתי היא מביאה להם שם רנדומלי אחר

מבאס. 

הקדמה; מקפידים אצלנו להביא שמות שיש להם מקור אם זה מהתנך, סבא, רב

חשוב לי להביא שם שאפשר לאיית אותו בקלות בכל השפות

השם משפחה באנגלית תמיד יוצר בעיות

היה לי חשוב שהשם הפרטי יהיה קליט וגם הדוד שכר בקצה השני של העולם יוכל לקרוא לילד ולא להסתבך.

מתבדחים שנקרא לילדים בשמות עם ע', ח' ו-ר', שקשה לצרפתים להגות (בעלי צרפתי, ויש לו עוד משפחה בחו"ל. למרות שנראה לי רובם בארץ, והסבים והסבתות נפטרו בינתיים).

בפועל יש לנו ילדים עם האותיות האלה, אבל בלי כוונה רעה. לא נבחר שמות רק לפי מה שיהיה להם קל להגות.

בבחירת שם לי ולאחים שלי.

יותר נכון שמות שאפשר לתת להם כינויים חמודים ברוסית. מיותר לציין שבגיל גדול כולנו מתנגדים להיקרא בכינויים האלו, אבל זה ממש לא עוצר את השכנות הרוסיות...

כמי שעובדת עם די הרבה רוסים, אני קוראת לילדים שלי גם בשמות חיבה ששמעתי מהרוסים (סיומת של צ'יק לשם: יונתנצ'יק, איתיצ'יק וכו').

או שאצליכם זה ממש כמו סשה לאלכסנדר וכאלה?

רק שהם גם עובדים לכינויים האלו.

לאח אחד שלי קוראים באמת יונתן, (איזה אאוטינג מטורף ) אז קוראים לו יונצ'יק, וכל השאר בסגנון דומה.

מסתבר שיש שמות ישראלים שאי אפשר להוסיף להם את הסיומת הזאת (ואחרות). לפחות לפי אמא שלי.

החיבה הילדותיים (לפחות לא כשם הראשי. גם לי קוראים "יעלי" לפעמים, אבל זה לא השם הראשי שלי).

ואגב, מכירה יהונתן, ששם החיבה שלו היה "יונצ'וק", והם לא רוסים ולא קרוב לשם..

לא יודעת אם זה דווקא מהבית, נראה לי שזה במיוחד מכל מיני מבוגרות זרות שקוראות לי מאמי, נשמה, מתוקה וכדומה.

רק לבעלי אני מרשה לקרוא לי בשם חיבה וגם זה כנוי על בסיס השם ולא קרוב בכלל לשמות הנ"ל.

כי אני זוכרת שקראתי כתבה על זה

העברית שמדברים היום היא ערבוב של הרבה שפות, ולכן גם בקרב ישראלים חסרי שורשים רוסיים וכדומה יש הרבה שנוהגים להשתמש בסיומות משפות אחרות.

למשל הסיומת ל'ה מגיעה מאידיש

לק"י

משהו כמו שקה/ צ'קה.

ואז אפשר מושינקה.

הראשון מקורי (האמת לא חשבתי שהוא כזה מקורי אבל יש 50 כאלה בארץ אז כנראה שכן...) והשני תנכי נפוץ ברמת אושפיזין.

כשעברנו דירה והוא היה בן 11 הוא הודיע לי שיציג את עצמו בשם השני. לא אהבתי את זה אבל שחררתי. גם בישיבה התיכונית הוא הציג את עצמו בשם השני.  ביעס אותי מאד כי זה ככה בדיוק השם של חמי. סימנתי טושים ועפרונות ואחר כך מגבות וסדינים בשם של חמי וזה לא היה לי כיף. כשעזב את הישיבה התיכונית והלך לישיבה חדשה באמצע השישית כבר הציג את עצמו בשם הראשון וזהו. כל מקום שהולך הוא בשם הראשון.

אבל מה היה בברמצוה (כשכל החברים מכירים אותו בשם השני וכל המשפחה בשם הראשון)? אני עשיתי דרשה על מה ולמה קראנו לו בשם הראשון ומה המשמעות וכו' וזה פשוט עשה לו טוב! הוא התמלא מזה והרגיש מושקע כי זה לא סתם שם זה שם עם משמעות ומשמעות גדולה עבורו.

זה הסיפור...

ועל שמות מקוריים, כי זה עלה פה בשירשור, אז אני הייתי עם שם מקורי (כבר לא, בחברות מסויימות כל הזמן שומעים את השם הזה בגילאים צעירים) וקראנו לגדולים בשם מקורי ולקטנים בשם תנכי מקורי יחסית עד לא מקורי בכלל, והגדולים קובלים על זה...

לא מחייב שבהמשך החיים היא תמשיך לחשוב ככה.

לפעמים חוסר בטחון/ חוסר באהבה עצמית, לקבל את מי שאני עלול לגרום לא לאהוב שם במיוחד אם הוא מקורי מדי, מיושן, צליל שלא מתחברים אליו.

בשנים של החטיבה תיכון מגבשים זהות ולפעמים זה עובר דרך בירורים גם לגבי השם שבחרו לי.

מאוד עוזר לאהוב את השם ע"י פירוש ומשמעות.

ואפילו הידיעה שאבא ואמא רצו לתת לי שם עם ערך ומשמעות וזה לא סתמי.

רב הילדים חיים עם השם שלהם בשלמות או מקבלים אותו בפשטות בצורה טובה גם אם הם היו בוחרים אולי שם אחר. כמו שמקבלים את הגוף/ כל נתון אחר בחיים שלא בחרנו בשליטתנו.

יש לי שם די כבד אבל עם משמעות, שמחה בו מאוד( לא בטוחה שהייתי בוחרת אותו לעצמי בעצמי.. )

לא אוהבת שקוראים לי בכינוי שמקצר את השם גם אם זה יותר קליל.. סתם ספציפית פחות אוהבת את הכינוי.

והאמת הלוואי שאצליח לתת לילד את התחושה שלא אתאכזב אם יחליף את שמו אם באמת לא אוהב את השם שבחרנו.. אם כי לטעמי בחרנו שמות רגילים ואהובים אז לא מאמינה שזה יקרה...

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן