איש ואשתו בני 80 הולכים יד ביד.
תמונה מרהיבה ביופיה שזוכים לראות מפעם לפעם סתם כך ברחוב.
האיש מביט באשתו
האישה מביטה באיש שלה
המבטים מצטלבים.
אושר קורן מבין העיניים
אהבה ללא מילים
הבנה ועומק שרק שניהם מבינים.
התמונה הזו מרעידה לבבות
פורטת על נימים עמוקים-עמוקים שחבויים בכל אחד ואחת מאיתנו.
כי למה בעצם?
כי בעצם היותה היא משדרת לנו ומכריזה בקול רם: האהבה מנצחת!
האהבה לא נכבית
היא חיה, קיימת,
בועטת, נושמת,
עמוקה מני ים
טובה
עוטפת
משתבחת ומעמיקה עם הזמן
כך לאורך שנים רבות רבות
כך לנצח נצחים.
והשדר הזה,
ההכרזה הזו,
הם כ"כ כ"כ חשובים.
ובתרבות של ימינו אנו – הם פי כמה וכמה חשובים.
כי מה שמשדרים לנו כל היום וכל הלילה בתרבות
זה כמה האהבה היא דבר שחולף
וכמה שנישואים זה "כלא" ו"חונק"
וכמה מי שמתגרש או נפרד נהייה שוב "רווק/ה" וחוזר "לשוק"
ויכול "לטרוף את העולם"
ואיזה כיף לו בעצם,
וכמה שנישואין "הורגים את האהבה"
וכמה שגברים "מסכנים" כי הם "כבולים" לאישה אחת כל חייהם,
וכמה גבר נשוי "מסכן" כי אשתו כל הזמן אומרת לו מה לעשות וחונקת לו את החופש לאט לאט
וכמה אישה נשואה "מסכנה" כי בעלה בעצם ילד נוסף שלה, ילדותי ועצלן ובעצם מי צריך אותו בכלל?
וכמה אהבה אמיתית ותשוקה אמיתית יכולות להתקיים רק מחוץ למסגרת הנישואין,
וכמה מסגרת הנישואין מכבה את התשוקה וכמה היא כבר לא קיימת בה
וכמה כל איש ואישה צריכים "להספיק" לפני שהם מתחתנים, כאילו ברגע שהם מתחתנים העולם סוגר עליהם ואין להם יותר שום מרחב תמרון בעולם הזה,
וכמה מי שהתחתן מוקדם "מסכן" כי "לא הספיק כלום בחיים וישר נכנס לצינוק"
ועוד כהנה וכהנה שדרים אינסופיים שמשדרים לנו.
ללא הרף.
כל יום.
בכל מקום.
גם בדברים שאנו מודעים אליהם,
אבל הרבה הרבה יותר בשדרים שפשוט מועברים אלינו בתת מודע, בכל רגע נתון שבו אנו
צופים בחדשות/ רואים סרט או סדרה / שומעים ראיון עם אישיות כזו או אחרת / רואים פרסומות / קוראים ספרות ועיתונים / שומעים אנשים –
כל המדיה באשר היא,
כל התרבות באשר היא
הכל מכוון, בין אם במזיד ובין אם בלי משים – לגרום לנו להרגיש ולהבין שנישואין הם כלא אחד גדול,
שאהבה אמיתית לא יכולה להתקיים בהם לאורך זמן, אולי לזמן מועט, אולי לתקופה מסוימת – אבל לא לנצח.
וזה,
זה השקר הכי גדול שיכול להיות בעולם הזה!
זה העיוות הכי לא מוסרי שיכול להיות בעולם הזה!
זו התרמית הכי גדולה שבה מאכילים אותנו!
זה הבוקס הכי כואב שיכולים לתת לנו כאנושות בבטן הרכה שלנו,
ביסוד שלנו, בשורש שלנו, במהות שלנו –
במשפחה שלנו.
התא הבסיסי ביותר בכל חברה אנושית.
התא הבסיסי שמחזיק תרבויות ועמים שלמים.
התא הבסיסי שהוא הוא מקור הכוח, העוצמה וההשראה שלנו.
בזה פוגעים כל הזמן
את זה רומסים כל הזמן
על זה צוחקים כל הזמן
את זה דורסים כל הזמן ברגל גסה.
הגיע הזמן שישמע כאן קול אחר.
קול האמת.
קול שמכריז על האהבה שלא מתה.
קול שאומר בבירור:
נישואין זו מתנה!
נישואין זה הגשמת החלום הכי גדול של כל איש ואישה!
נישואין זה טוב, הכי הכי טוב שיכול להיות!
נישואין זה חיבור של שני חצאי נשמות שהתאחדו לנשמה אחת,
נישואין זה אור גדול
נישואין זה עבודת המידות, פיתוח האישיות, האפשרות להיות יותר טובים כל אחד בפני עצמו,
נישואין זו מסגרת אהובה עוטפת ומחבקת שמגדלת לתוכה ילדים מאושרים, בריאים בנפשם, בטוחים, מוגנים,
נישואין זו יציבות מבורכת,
זו אמירה שהאהבה מעוגנת בשורש עמוק, שלא כל משב רוח יכול להעיף אותה ולכבות אותה,
אמירה שמכריזה: אשתי!
אני כאן!
איתך!
לנצח!
גם אם קשה,
גם אם יש משברים,
גם אם את לא תמיד הכי-הכי
גם אם את טועה
אני כאן.
אוהב אותך.
נמצא איתך.
לא עוזב אותך לעולם!
וביחד ננצח את הכל!
נישואין זו אמירה שמכריזה: אישי!
אני כאן!
איתך!
גם אם אתה לא תמיד במיטבך,
גם אם אני כועסת עליך כ"כ לפעמים,
גם אם טעית,
גם אם לא הכל מושלם כל הזמן-
אני אוהבת אותך
אני שלך לעולם
ולא עוזבת!
נישואין זו אמירה שמכריזה: ילדים יקרים שלנו!
אבא ואמא איתכם, שומרים ומגינים, אוהבים ומחבקים,
אתם בטוחים כאן. אתם אהובים כאן.
זה הבית שלכם.
בית.
שלם ואמיתי.
גם אם אבא ואמא רבים לפעמים – זה בסדר,
הם לומדים אחד את השנייה,
הם מבינים יותר אחד את השנייה,
ובסוף משלימים.
נישואין זה שיחרור!
לא כלא – שיחרור!
השחרור והחופש להיות את.
להיות את שלפעמים שמחה,
ולפעמים עצובה
ולפעמים עייפה
ולפעמים כועסת
ולפעמים בהריון או אחרי לידה
ולפעמים משמינה ולפעמים מרזה
ולפעמים מרגישה יפה ולפעמים יפה פחות
ולפעמים אין לה כוח לראות אף אחד
ולפעמים רוצה לבלוע את העולם-
שיחרור להיות מי שאת בכל זמן נתון
ולדעת שתמיד הוא יהיה שם בשבילך – האיש שלך.
ואת לא צריכה להוכיח כלום
ואת לא צריכה לשחק אותה ולעטות על פנייך וגופך מסיכות
ולהתאמץ להיות מי שאת לא,
ולהתאמץ להיכנס לאיזו תבנית מסוימת שהחברה מכתיבה, אפילו בזמנים שהכי קשים לך
כמו אחרי לידה
את תמיד את.
רגילה כזו, פשוטה כזו.
ואישך תמיד לצדך בדיוק כמו שאת.
לא ישפוט אותך על כל טעות הכי קטנה,
לא יחפש איפה לחתוך את הקשר כי את לא מספיק א ב ג
לא יעבור ממך לאחרת ומאחרת לאחרת כי יש יותר יפות יותר חכמות ו"יותר" ממך
לא, הוא שלך. לנצח.
נישואין זה השחרור והחופש להיות אתה.
להיות אתה שלפעמים מתוסכל ומאוכזב שפיטרו אותך
להיות אתה שלפעמים עייף ורק רוצה לישון כל היום
להיות אתה שלפעמים חולה ולפעמים כואב ולפעמים מבולבל ולפעמים לא יודע אם יהיה לו כוח לקום מחר מהמיטה.
להיות אתה בטוב שלך ובחוזק שלך
ולהיות אתה גם כשאתה חלש ופגיע.
לדעת שאשתך תמיד שם בשבילך.
מכילה, מחבקת ואוהבת.
שהיא לא שופטת אותך על כל מעידה הכי קלה, שהיא לא תרוץ לחשוב "למה כדאי לי לחתוך ולמצוא בחור יותר חתיך יותר מרוויח יותר גבר יותר מצליח ו"יותר" ממך.
לא, היא שלך. לנצח.
היא שם בשבילך, לנצח.
הכלא האמיתי הוא מחוץ לנישואין-
כלא שאומר לך שאת/ה צריכים להיות הכי יפים כל הזמן
והכי חכמים חדים ושנונים כל הזמן
ועל כל מעידה הכי קלה אתם תוחלפו באחר/ת ש"יותר" מכם.
אין יציבות.
אין ביטחון.
אין מחויבות.
להתאמץ בכל דקה מהחיים לרצות את האחר, להיות מושלמת או מושלם, זה מתיש.
פשוט מתיש.
אנחנו רק רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.
האהבה לא מתה בנישואין.
האהבה משתבחת בנישואין.
היא מעמיקה,
היא מתרחבת
היא מקבלת עוד ועוד פנים וצורות.
בידינו הדבר.
אנחנו הם אלה שנחליט אם כך יהיה או אחרת.
כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
מהצמח הכי קטן ועד לאהבה שלנו.
אם נשקיע בה,
כל יום,
אם נשקה אותה,
כל יום-
היא תפרח.
אם לא נשקיע בה את האנרגיה- כמו כל דבר שאין בו אנרגיה – היא תנבול.
התשוקה לא מתה בנישואין,
התשוקה יכולה להתעצם, להתפתח, לגדול עוד ועוד בנישואין.
בידינו הדבר לגמרי.
לאן שנכוון את האנרגיה שלנו, את הרצון שלנו,
את המחשבות שלנו, את המאווים שלנו – שם היא תהיה.
לאן שנכוונן את המוח שלנו – שם היא תהיה.
מספיק כבר עם השקר הנורא הזה שנישואין רעים וכובלים.
מספיק כבר עם השקר הזה שנישואין טובים "רק" לתקופה מסוימת
ואחר כך זה כבר "לא מספיק",
נישואין זה לא גרביים
נישואין זה לא אייפון חדש שמשתדרג כל שנה וצריכים להשיג את ההכי חדיש כל פעם
נישואין זה לא משהו שאפשר להחליף כל רגע.
נישואין זה נשמה.
זה נשמה שחצי שלה בך וחצי שנה באשתך/באישך.
לא מחליפים חצי ממך.
לא מחליפים נשמות.
כמו שילדים לא מחליפים.
כך גם את הנשמה שלך לא מחליפים.
אם הילד הכעיס נורא – עדיין נאהב אותו.
אם הילד טעה נורא – עדיין נאהב אותו.
כך צריך להיות היחס גם לגבי בעלי/אשתי.
החיים דינמיים,
אנחנו משתנים,
וכל היופי הוא לראות איך החצי השני שלנו גדל ומתפתח יחד איתנו,
איך בכל תקופה ובכל רגע האהבה והזוגיות מקבלים פנים חדשות.
לא לוותר על זה.
חבל לוותר על זה.
כמו בכל דבר שצריכים להתאמץ בשבילו כדי שיקרה, רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב,
ואת הטוב הזה אי אפשר לקבל בבת אחת על ההתחלה-
כך בדיוק באהבה ובנישואין.
כמו שתינוק, חיים שלמים ואמיתיים, פלא הבריאה, אושר אינסופי-
נוצר לאחר הריון קשה של 9 חודשים
ולידה קשה וכואבת
וגידול ילדים קשה ומתיש-
רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב
וכ"כ כ"כ עוצמתי.
אם רוצים לקבל מהאהבה ומהנישואין את שיא האושר-
צריך להתמיד.
צריך להמתין.
צריך לחוות.
צריך להיות.
ואז?
אז נהפכים בעצמנו לתמונה המרהיבה הזו.
אז מוצאים את עצמנו בגיל 80 מביטים אחד לשנייה בעיניים במבט אוהב, מצמרר מרוב שהוא אוהב,
אז מוצאים את עצמנו הולכים יד ביד בגיל 80 ואוהבים.
אוהבים כמו שרק שני חצאי נשמות שחיו יחד עד גיל 80-90 בנישואין אוהבים יכולים לאהוב.
אל תיקחו את זה מעצמכם.
אל תוותרו על זה.
זה יקר מפז.
זה שיא האושר ושיא האהבה.
תתמידו.
מי שמתמיד זוכה לפירות הכי מתוקים שיש.
זוכה להרגיש ולהבין מהי אהבה אמיתית,
אהבה שאינה תלויה בדבר,
אהבה שהיסוד שלה הוא נתינה ללא שום רצון בקבלה, רק נתינה כי אוהבים את האחר,
מי שמתמיד זוכה לחוות מה זה להיות נאהב באמת, לנצח, כפי שהוא, בלי להתאמץ להיות מה ומי שהוא לא.
מי שמתמיד זוכה לחוות עוצמות חדשות ואדירות של אהבה ועומק.
אם הריון חלילה נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את האושר בתינוק.
אם שיא גופני נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא העונג הניתן לגוף.
אם נישואין נעצרים באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא האהבה והעומק שאפשר להגיע אליהם.
ומגיע לכם!
מגיע לכולנו לחוות את זה עד הסוף.
את הכל.
להפסיק להאמין לשקר הכי גדול,
להתחיל להאמין באמת הגדולה מכל.
שיש טוב גדול
ויש אושר גדול
ושמו- נישואין
ושמה-
אהבה.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.