יש לי מצפון נוראי.
גיליתי אתמול על הריון. הקטנטונת שלי עוד לא בת שנה ויונקת. היא צריכה אותי.
זה לא שאני לא שמחה, זה לא שלא הייתי מודעת להשלכות. וב"ה שהולך חלק בקטע הזה, לא מובן מאליו...
ועדיין..
ההריון איתה היה לי קשוח בטירוף, כאבים פיזיים, בעלי היה בצבא והייתי לבד עם בחילות והתייבשויות וחוסר יכולת לזוז.
אני פוחדת שזה יקרה שוב. אין בי כוחות לסאגה הזאת שוב.
הילדונת שלי דורשת צומי, המון פיזי גם...
כל כך רציתי שתהיה לה את התקופה שלה, שאהיה איתה לבד, שכל האנרגיה שלי תהיה מופנית אליה. ופתאום יצור חדש צריך אותי גם.
בימים האחרונים היא יותר עצבנית, אני חושבת שזה ממש קשור...
שמישהי תרגיע אותי, איך עוברים את התקופה הזאת בנחת? איך מרגיעים את המצפון?
מרגישה שלא פייר בשבילה. כל היום הזה רק רציתי לבכות ולחבק אותה.

