אם אני בבאסה אני רואה הופעה שלו/ גיא הוכמן/ שחר חסון/ דניאל כהן/ אורי חזקיה וכבר יש וייב טוב

אני אגיד לך, לא יודעת אם נכון עלייך אבל אני הרגשתי תקופה שלצחוק זה 'לא מכובד' כאילו, מקווה שאני אצליח להסביר את זה נכון אבל שאם אני צוחקת אני נראית ילדותית ולא בוגרת... דיברתי עם אבא שלי פעם על הנושא והוא אמר לי משפט, משו בסגנון של 'ילדים שמחים הרבה יותר מבוגרים כי ככל שמתבגרים יש יותר דאגות, אם תביאי לילד ממתק הוא ישמח, אם תביאי למבוגר מליון שקל הוא יחשוב איך הוא מכסה את שאר החובות...'-מאז הבנתי שאני רוצה להישאר ילדה במובן הזה והיום אני שמחה ומתלהבת מכל דבר, גם אם מביאים לי ממתק שאני לא אוכל כי אני יודעת שהוא לא עושה לי טוב-אני אתלהב ואשמח כי אני רוצה להיות בנאדם שמח ולא דיכאוני ולא אכפת לי אם חושבים עליי שאני ילדה קטנה או לא בוגרת, הגעתי למסקנה שאם להיות בוגרת זה אומר להיות בלי שמחת חיים-עדיף לי להישאר ילדה....

בהתחלה זה היה לצחוק בכח ואחר כך מבינים שכמעט על כל דבר את יכולה להסתכל בצורה מצחיקה, לצחוק במקום לבכות... לצחוק על העולם, לא על אנשים, על סיטואציות, כרגע זו כבר דרך חיים שלי, אני הולכת ברחוב עם חיוך וצוחקת הרבה, כאילו שהברירת מחדל של המוח תהיה לחייך ולצחוק...

איפה שיש את האומגה

ישבנו במעין "עין כאלב" נדמה לי, משהו כזה

עין אבו כלאב

An / A Book Club

נסעתי לפה ברכב

חם פה

במופלא ממך אל תדרוש

אין לב יש ראש

אחת שתיים שלוש

ולפני אחד מה אתה סופר

אבל בדברים אחרים פתאום יש להם אמונה עיוורת.

אחרי שאמרתי למישהו שאין שום דבר מזיק במונוסדיום גלוטמט, והתגובה שקיבלתי הייתה כאילו זה פשוט חילול הקודש להגיד את זה. למרות שבסוף לא הייתה לו שום סיבה הגיונית למה הוא בטוח שזה רעל, חוץ מזה ש"ככה כולם אומרים מאז ומתמיד".

נראה לכם שמשהו בדורות האחרונים גורם לאנשים יותר להאמין לקונספירציות או שזה היה ככה מאז ותמיד?

לענ"ד - הפוסטמודרניזם פגע באופן מערכתי וגלובלי בתרבות, ופגם בערך האמת. אנשים התרגלו לחיות בדיסוננס קוגנטיבי שמונע מהם לעבור דרך העובדות הברורות והשכל הישר כדי להבין את העולם.

כל הבעיה בקונספירטורים והסיבה שהשיח איתם תמיד כל כך מייגע הוא שאין להם ערך לאמת, והם כמעט אף פעם לא מתיימרים להעמיד נרטיב קוהרנטי ומבוסס. הם משגשגים איפה שיש חצאי אמיתות ובלאגן, ומקבלים תאוצה כל אימת שמתגלה פגם במסקנות המתקדמות של המדע. בקיצור - טפילים.

וע"ע הנאום של ג'ון גאלט בסוף הספר "מרד הנפילים" של איין ראנד, שם שם

אבל מנה חמה עושה לי לא טוב בגוף

מהדברים שאני מרגישה שאכלתי רעל

ושניהם לא בריאים, בסוף זה תלוי בעיקר במינון 

וגם בדברים שמסביב (פעילות גופנית, שאר המאכלים, מצב נפשי ועוד)

ספציפית בהקשר הזה - לא.

מה לעשות

(בהתחשב בזה שהטענה המדעית היא כנראה שאני לא קיימת)

והאמת לא דיברתי על "מדע"

יותר על אנשי מקצוע מסוג מסוים (פחות בפגישות אחד על אחד, יותר בדף שלהם ברשת) עם תשובות מזיקות לא פחות ממה שהם מנסים למנוע

אני מבינה שאנקדוטה היא לא סטטיסטיקה

ושהדברים כנראה נכונים על רוב העולם

הקטע עם מדע הוא שברמת העיקרון - מחקרים מתפרסמים, ואף אחד אחד לא מפריע לך לשחזר אותם בעצמך, ולראות מה קורה.

אבל גם הרבה מחקרים מוטים או בעיתיים מראש

(חצי מהיום קראתי מחקרים, ואז התעצבנתי עליהם מחדש כשהבנתי שהנחת המוצא שלהם לא רלוונטית בשום צורה למה שאני מנסה למצוא)

זה לא בדיוק "בדורות האחרונים"

לפני זה לא ממש היה מדע במובן שאנחנו מכירים היום עם ביקורת עמיתים וידע נגיש ככה שכל אחד יכול לשחזר את הניסוי בעצמו

ואנשים שיוצאים נגד מה שמקובל גם היו כל הזמן, אבל האינטרנט גם מאפשר את זה הרבה יותר, וגם מציף אותם באנשים שמאמינים בדברים דומים, והם מרגישים ש"הרבה" אנשים חושבים ככה

אני חושב שהם מזימה שנועדה להפוך את כולנו לטיפשים יותר

זה בעצם מוקדש לי☺️

כי אני הכרתי למבולבלת תשיר הזהה

וכרגיל ביצוע מרשים של מאסטרו אהבתי תשינויים ממש

השיר הבא שאלמד יהיה: יומן מסע של אריק ואביב

תשמע את החישגוז:

אתה מוכשר ממש. הביצוע מהמם!

תגיד איזה שירים אתה אוהב, אולי גם אקדיש לך אחד