היי בנות
אשמח לשמוע את דעתכן
כי אני מאוד מוטרדת וזה אפילו גרם לי לא לישון טוב בלילה.
קודם כל קצת רקע:
אז הבן הבכור שלי בן 4, חגג ממש לפני שבועיים.
הוא התחיל גן חדש שהוא גן דו שנתי (טרום חובה וחובה).
מהגן הקודם שלו עברו לגן הנוכחי 4 ילדים והם החברים שאותם הוא מכיר ואיתם הוא משחק. עם שאר הילדים עדיין לא נוצר ממש חיבור, והם גם מאוד גדולים ממנו (יש ילדים שעוד חודשיים יחגגו 6)
פנתה אלי הגננת ואמרה לי שהיא ממליצה לי לקחת אותו לבדיקת שמיעה כי הוא לפעמים לא ממש מגיב להוראות.
אציין שבסוף יולי האחרון אמרה לי זאת גם הגננת של הגן הקודם. כמובן שקבעתי תור אבל ההמתנה ארוכה ומיולי אנחנו מחכים והתור בסוף נובמבר.
בכל מקרה, הגננת הקודמת הסבירה לי שלפעמים, במיוחד כשהוא יושב רחוק ממנה במפגש, הוא לא ממש "בתוך" המפגש ולא תמיד מקשיב, אך כשיושב לידה זה אחרת והוא פעיל מאוד ולכן מציעה לי לבדוק שמיעה.
אך הפעם הגננת החדשה ציירה לי תמונה הרבה יותר מלחיצה-
היא נתנה לי דוגמא מחוג ספורט שהיה להם, שהמדריכה ביקשה מכולם לרוץ והוא לא רץ.
אמרה שזו לא פעם ראשונה שקורה משהו בסגנון.
אספר שאני לקחתי אותו לחוג התעמלות אחרי הגן, איפה שהולכים הרבה ילדה מהגן, בעיקר כדי לעזור לו להכיר ילדים חדשים מהגן.. ובאמת שמתי לב שהוא מאוד הסתקרן מהאולם ספורט עצמו והסתכל המון על האביזרים והתקרה הגבוהה אבל פחות הקשיב להוראות של המורה, פשוט פיספס אותן בגלל שהיה עסוק להסתכל על הכל מסביבו, ואז פשוט חיקה ילדים שלידו כדי לבצע את ההוראות שהמדריכה אמרה.
אני אגיד שניסיתי בבית , סוג של בדיקת שמיעה, לחשתי לו מאוד בשקט ושאלתי אם הוא רוצה שוקולד 😂 כמובן ששמע וענה שכן, ולכן אני נוטה לחשוב שזו לא בעית שמיעה.
בנוסף הגננת אמרה לי שהוא לא יודע להחזיק עפרון, (לימדתי אותו ותמיד הוא שוכח) או אפילו לא לצייר עיגול (מודה שלא יצא לי אף פעם להראות לו).
היא אמרה שהמוטוריקה העדינה שלו לא מפותחת מספיק וקראה לו גם "חלשלוש" ושהוא לא יודע לקרוע אפילו סתם עיתון.
כמובן המליצה לי לפנות להתפתחות הילד לצורך אבחון.
אגיד שמאוד נבהלתי מהמילה אבחון, משום שאני מעולם לא ראיתי בו איזה זיק אפילו קטן של אוטיזם. ואין לי מושג האם אבחון הכוונה לאבחון של אוטיזם?
גם הציעה לי להביא פסיכולוגית ילדים לגן כדי שתתצפת
עליו ואולי תראה דברים שהיא והסייעות לא רואות (בחיי שלא ברור לי למה צריך אותה)
בנוסף, לאחרונה הוא אוכל פחות טוב ונהיה יותר בררן באוכל. דברים שהוא אהב הוא כבר לא אוהב, יש דברים ספציפיים שהוא אוהב מאוד ואותם מבקש לאכול המון.
הוא הוריד גם משמעותית כמויות של אוכל (והוא היה ילד מאוד אכלן).
שאלתי את הגננת והיא אמרה לי שגם עם זה יש בעיות, שכן בארוחת הבוקר כולם יושבים והן אומרות- מי רוצה גבינה? וכל הילדים רצים ובאים לקחת גבינה, והוא לא.. יושב ולא רוצה..
וכשהן שואלות אותו הרבה פעמים הוא אומר שהוא לא רעב.. אבל הן מגישות לו למרות הכל והוא קצת אוכל.
כל ההתנהגות המוזרה הזו עושה לי המון רע על הלב
אני מרגישה רע ומועקה
מודה שגם נראה לי שהוא הפך ליותר נרגן קצת לאחרונה, ופחות משתף פעולה לפעמים.
בבוקר הוא כבר לא ממש רץ לגן והולך בהתלהבות
וכשהוא מגיע הוא קצת מהוסס ומחפש את הילדים מהגן הקודם שהוא מכיר אותם והולך לשחק איתם.
אני ממש מצטערת שיצא כל כך ארוך, וגם קצת מבולגן
אני פשוט נורא רוצה לשמוע האם קרה משהו דומה לאמא נוספת? האם הכל הסתדר בסוף?
תודה מראש
