עושה כיום את התפקיד

הוא ממליץ

הבעיה שאנחנו מאד שונים ובהסתכלות אחרת על החיים

לא בטוח שכדאי לך להיות עובדת שלי

אני קשוחה 😉

הגיוני שאדם חדש מביא אגנדה משלו לתפקיד וגישה אחרת

אם את יודעת איך נראית העבודה שלו אז כבר יש לך מושג (והגיוני שכן)

השאלה היא, אם הארגון מוכן לזה

אני לא

התפקיד הזה דורש הרבה אנרגיה וזמן

אני תוהה אם זה ייתן לי בחזרה משהו מספיק שווה או לא

יכול להיות שהתפקיד הזה יאפשר לך בהמשך לעבור למקום אחר ולעבוד פחות ואז זו השקעה שווה לטווח הרחוק כי יש מן הסתם גם תגמול כספי

השאלה אם זה מדבר אלייך

אם לא, אז לא

יש תוספת שכר

אבל זה לא בשיקולים שלי

אני משתכרת היום כבר מספיק

התפקיד דומה למה שאני עושה היום רק ביותר גדול יותר מקיף יותר אחריות

מצד אחד זה מדבר אלי כי אני רואה שאתגרים בעבודה עושים לי טוב

מצד שני אני חוששת שזה יהיה יותר מדי

הייתי משתפת אותו ושואלת לדעתו האמת

אם נגיד חשוב לך לעבוד בשישי, או לא להיות זמינה בשעות x y z, תבדקי אם זה ריאלי. כנל  לגבי כל דבר אחר שהוא מבחינתך קו אדום

מקווה שמה שלא תחליטי, יהיה לך טוב

עד כמה הלחץ שלו

אולי יציע פתרון ביניים

ייתן זמן לחשוב על זה 

לי זמן לחשוב על זה

מדובר ביציאה ללימודים של כחצי שנה כדי לקבל כנראה את התפקיד

אבל אני מעדיפה לקבל החלטה מראש כדי לא לצאת ללימודים סתם

שאת רוצה אותו רואה את עצמך- בטווח ה5/10 שנים, תלכי על זה

אם לא אז לא

דעתי בשליפה 

דבר ראשון מה הסיבה שאת רוצה לעשות את זה? אם את מרגישה שזה מפתח אותך וימלא את החיים שלך בתוכן ועניין אז כדאי! אבל אם את מרגישה שטוב לך עם המקום שבו את נמצאת בתוספת האחריות תחביד לך על החיים אז טעות להתקדם.

התרבות המערבית מדריכה כל הזמן שקדימה פירושו הצלחה והצלחה מביאה אושר, זו הכללה כמובן אבל יש בה מן האמת. ולכן אם השינוי בשכר הוא משמעותי או הביטוח המקצועי מסקרן אותך או אחריות מאתגרת אותך באופן חיובי אז למה לא? אבל אם זה בגלל הדימוי או המעמד או השכר כשאת לא צריכה אותו באמת או אם זה יבוא על חשבון הבית אז לטעמי לא כדאי.

לא הבנתי את האנשים שאוהבים לקחת על עצמם הרבה עבודה

היום אני מבינה

בגלל שההנאה מהעבודה עולה על הקושי והמאמץ

זו ההתלבטות אם התפקיד החדש יהיה טוב עבורי יותר או לא

החוק טען שכל הפקידות לא מצליחה, ולמה? פקיד מוצלח ולכן מתקדם בתפקידו עוד ועוד עד שהוא מגיע לתפקיד שהוא לא מתאים לו ואז הוא נמרח שם שנים ארוכות

מעבר לזו שמדובר בטענה משעשעת צריך לשאול האם את יודעת להגדיר מה מרתיע אותך. כי את כנראה מוערכת ומרוויחה היטב וזו לא לך הפעם הראשונה בה קודמת. מה שונה הפעם?

האם ל 'למה לא' יש טענות ברורות או מדובר במשהו כללי?

איזה כיף לך שצריכים אותך ככה בעבודה. הלוואי על כל ישראל

אני יודעת שזה צרות של עשירים

ההבדל הפעם שהתפקיד המוצע מאד בכיר

בצמרת הארגון

והדרישות בהתאם 

מדובר בתפקיד גדול

ולכן....

* זה בא על חשבון דברים אחרים?

* זה מחייב מדי? נניח בגלל התפקיד אני צריכה לוותר על חלום אחר

* זה אולי גדול עלי?

* סביבת העבודה פחות נוחה לי

את הרי יודעת לעבוד ולא ברור לי אם את רק מופתעת מן ההצעה או שיש משהו מהותי שמוליד אצלך ספק 

זה יכול לבוא ע"ח שלוות הנפש שלי

זה מאד מחייב ואולי לא ישאר לי זמן לעצמי

לא גדול עלי אבל יאתגר אותי יותר מתפקידים אחרים שעשיתי

סביבת העבודה עלולה להיות לעיתים פחות נוחה

אני לא מופתעת מההצעה

שיערתי שהיא תגיע בצורה כזו או אחרת

חשבתי שאני אדחה הצעה כזו על הסף

אבל עכשיו היא הגיעה  בצורה מפורשת ומובנת והביאה לי התלבטות 

ואולי עוד מישהי שמכירה אותך

נניח חברה או אחות

זה נשמע התלבטויות שצריך להן אוזן קשבת.

רק עוד נקודה חשובה

נשמע שהעבודה היא בבת עינו של הבוס שלך ומן הסתם זה גם מקרין על כל העובדים מסביב. אם את מרגישה שהעבודה הזאת מספקת לך תחושת שליחות או תחרותיות מאתגרת ואת רוצה להשקיע את כל כולך בזה כי את מרגישה שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים אז לכי על זה .

אומנם אם את לא מרגישה שהעבודה הזו היא היא גם הפרנסה וגם במידה רבה טעם החיים שלך אז היי קחי בחשבון שהתחייבות גדולה לצד החשיבות שהיא נותנת סותמת את האפשרות להשקיע בממדים אחרים שאולי חשובים לך גם נקודה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

עזרתם לי לחדד מחשבות

החלטתי לסרב להצעה

את יכולה ללמוד את התפקיד לאט לאט בלי לחץ אחרי שבחרת לסרב לו. בעוד שנתיים זה יכול להיות מתאים לך בלי הטירוף של ללמוד משהו חדש תוך כדי עבודה.

פחות מתכננת את החיים קדימה

מקסימום יודעת מה אני עושה בחודשים הקרובים

לא יודעת מה יהיה בעוד שנתיים

הכל פתוח

הבנתי שאני (כרגע לפחות) לא רוצה להשקיע בעבודה מעבר למה שאני משקיעה היום

התפקיד המוצע הוא אמנם למידה אבל האישו המרכזי בשבילי זה הביצוע שלו

קל לי ללמוד דברים חדשים

קשה לי עם ביצוע עבודה שדורשת מעבר למה שאני רוצה לתת

כמה לא מובן מאליו וכמה עוצמה פנימית וחוזקה יש בך!

זה מפעים ממש יקרה!

אשרייך ממש 👑

כמה מחכים ומרגש לראות כך:

את המודעות העצמית שלך

את היציבות הפנימית שלך

את הערכים הברורים שלך

את החתירה לחיים של בחירה אמיתית שלך

את סדרי העדיפויות שלך

את הידיעה המוצקה לדעת מה עיקר עבורך ומה פחות, מה ברצונך, ומה פחות,

מה נראה אולי מבחוץ מקסם שווא, אבל מבפנים מספר על מחירים אדירים,

והיכולת הזו לברור, לחשוב, לראות לעכשיו ולעתיד, להביט קודם פנימה לעצמך, לבית, ורק אז החוצה -

כאשר כל התנאים וכל הסביבה קורצים כ"כ ורק קוראים לך "בואי!"

ואת כך איתנה

במיקוד האנרגיה שלך איפה ואיך ומתי וכמה שאת בוחרת!

ואיפה ואיך ומתי וכמה שלך נכון ומתאים!

איזה יופי את!

איזה יופי לראות את זה!

באמת אשרייך יקרה וממש ללמוד ממך

שתראי הרבה אור וברכה גם בהחלטתך זו וגם בכל, בשפע ובמתיקות ב"ה ❤

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?