בבקשה לא לסקול.. לא אוהבת את הבת שליאמא עצובה

היי נשים יקרות

אני משתפת אתכן בצער גדול ועמוק שיש בי, זה הולך כנראה להיות ארוך אז מתנצלת מראש וגם מודה לכן מראש

יש לי 4 ילדים, 2 בנים, 2 בנות.

הילדים שלי הם הדבר הכי חשוב לי בעולם

אוהבת אותם אהבת נפש עמוקה מכל נשמתי

והחלק הכואב- כולם- מלבד בתי, בת ה6

מאז שהיא נולדה לא הרגשתי חיבור, היא בכתה וצרחה בלי סוף מאיזשהו סיבה רפואית(הכל חלף ב"ה)

היתה צורחת ובוכה ללא הרף ולא משנה כמה היתי מתאמצת לחבק לנשק להרגיע כלום לא היה עוזר, ברמה שפשוט הרגשתי שנולדה לי שטן וזה הדרך של ה' להחזיר לי דרכה על כל החטאים שלי אי פעם. היתי מפחדת להיות איתה לבד הצרחות והבכי שלה היו מלחיצים אותי ממש!

ניסיתי להתעלם מהרגשות האלו ולהמשיך להעניק לה אהבה דאגה חום אפילו אם זה מזויף כי האמנתי במשפט שנתינה מולידה אהבה. אבל לצערי עדיין לא הצלחתי להרגיש חיבור ועומק מולה. הרגשתי שאני פשוט לא אוהבת אותה וסתם מנסה לשקר לעצמי.

השנים עברו ואיתו עומס ומירוץ החיים מעברי דירות לימודים הריונות נוספים  וכו'

עם הזמן בעלי שם לב שהיא די מופלת ושאיתה אני הכי פחות חמה ורגישה, הכי פחות מעניקה אהבה, הכי פחות סבלנית, שאותה אני הכי מחנכת בלי פשרנות ואוטומטי היא הפכה להיות הילדה המועדפת שלו כי הוא ממש ריחם עלייה.

עברו השנים הילדה גדלה... וגיליתי ילדה פשוט מושלמת.

הילדה הכי רגועה ונינוחה בעולם

ילדה הכי רגישה וחמה ואוהבת וטובת לב לכולם

ילדה מהממת ביופייה מהפנטת(=בעיני העולם.

אפילו ביקשו אותה לדוגמנות, אני באופן אישי לא מתחברת ליופי שלה)

אחות נדירה ביותר, מתחשבת, עוזרת, ותרנית,

חכמה מפותחת מוצלחת

סבלנית, בוגרת, אחראית

ויש לי עוד אינספור מחמאות לתאר עד כמה היא הילדה המושלמת, עד כמה היא חלום של כל הורה, באמת שכל תיאור הוא טיפה באוקינוס לעומת כמה שהיא ילדה מושלמת.

אבל מה? אני רושמת את זה בכאב, אני מרגישה שלמרות הכל אני פשוט לא אוהבת אותה. והכי מפחדת לרשום- אני מרגישה לפעמים ממש עד כמה אני שונאת אותה.

ולא, זה לא נובע מקנאה, אני לא מקנאה בה בכלום- אני אדם עם ערך עצמי גבוהה מאד. ולהפך אני ממש שמחה בשבילה שיש לה תכונות כל כך טובות.

יש לי כל מיני השערות עם עצמי למה אני לא מסוגלת להתחבר אליה, אבל אני לא מבינה למה בכל זאת אני לא מצליחה לאהוב אותה. כואב לי בשבילה. כואב לי בשביל עצמי.

כואב לי בשביל אחים שלה שאפילו הם שמים לב שאמא הכי פחות חמה אליה ואוטומטי הם גם מתרחקים ממנה.

איך יתכן שהאמא הכי חמה בעולם שילדיה כל עולמה לא אוהבת את הבת שלה, ובתוך תוכה גם מרגישה אליה שנאה של ממש.

בבקשה אל תסקלו אותי, מי שלא היתה שם לעולם לא תבין.

המשפחה שלנו ממש נהרסת בגלל זה

אינספור ריבים עם בעלי שמוכיח אותי פעם אחר פעם שאיזו אמא מסוגלת לעשות הפליות בין ילדיה וכו וכו

שאר האחים הכי פחות אוהבים אותה, ואני יודעת שזה בגללי.

וכן, אולי לחלק הכי חשוב- גם הילדה מרגישה את כל זה. היא אומרת לי לפעמים "אותי את לא אוהבת"

שואלת אותי אינסוף פעמים אם אני אוהבת אותה.

מנסה לקרקר סביבי כל היום כי היא צמאה ממש לאהבתי שחסרה לה. ואני פשוט לא מסוגלת להעניק לה את זה.

אני כן מחבקת אותה, מנשקת, אומרת מילים חמות אבל בצביעות ענקית. והיא כל כך חכמה שהיא שמה לב לזה.

אני יודעת שכולכן תציעו לי טיפול דחוף ויפה שעה קודם

אבל אני באמת לא  מאמינה שקיים טיפול שיכול לעזור לי לאהוב אותה, אני מאמינה שאם אהבה לא נוצרה עד כה הסיכוי לאהוב הוא אפסי ממש

וכואב לי להמשיך להעניק לה אהבה מזויפת

אני כל כך רוצה שאהבה הזאת תיהיה אמיתית ואין לי תקווה שאי פעם זה יקרה.

היום לראשונה עברה לי ממש מחשבה אובדנית בראש כי המחשבה הזו אמרה לי שאולי עדיף לי לא להיות כאן מאשר שהיא תגדל בתחושה שאמא לא אוהבת אותה ואפילו שונאת אותה, ותסבול כל חייה מבעיות רגשיות ותגדל לשנוא אותי.

כמובן שזו רק מחשבה שחלפה ולא אפגע בעצמי למען שאר ילדיי.

לא מאמינה שאני בכלל נמצאת בצרה הזו

הרי אני אמא כל כך חמה וילדיי הם כל עולמי,

ברור לי שהילדה לא אשמה בכלום, הלוואי והיתה נולדת לאמא אחרת שהיתה מעניקה לה את מה שבאמת מגיעה לה.

לא מגיעה לה אמא כמוני, פשוט לא מגיע לה

מתואמת

בלי קשר לילדה - נשמע שאת לגמרי זקוקה לטיפול טוב. מחשבות אובדניות, מחשבות (מוטעות לדעתי) על שכר ועונש...

אני חושבת שאם תטפלי בעצמך - ובעיקר תלמדי לאהוב את *עצמך* - יש סיכוי שגם תצליחי לאהוב את הילדה...

ובמקביל כדאי שגם הילדה תהיה בטיפול רגשי... וכדאי לשתף בפתיחות את המטפלת שתהיה לה בתחושות שלך...

(ולדעתי דווקא ההודעה הזו מראה על אהבה שלך אליה - כי רק אמא שאוהבת את הילד שלה מסוגלת לחשוב ככה ולדאוג לכך שהוא יהיה אהוב...) 

עונהאמא עצובה

מחשבות על שכר ועונש היו לי כשהיא נולדה וצרחה בלי סוף אבל כמובן במבט לאחור לא באמת מאמינה בשטות הזאת... ה' לא שולח לאף אחד ילד/ה כדי להעניש אותו... הנה לבסוף היא הילדה עם ההתנהגות הכי טובה מבין כל ילדיי, מתנה של ממש

לחלק השני

אז זהו

שאני אוהבת את עצמי מאד. יש לי ערך עצמי גבוהה. יש לי השערות מה גורם לי לא לאהוב אותה אבל כואב לי כי אני מרגישה שזה אבוד וסיכוי אפסי אי פעם לאהוב אותה. אני מרגישה שהשנאה אליה הולכת ומתגברת ואני מפחדת מזה ממש. הרי לא מגיע לה- היא ילדה זהב זהב זהב!!!

אין סיכוי שאני פותחת את זה מול מטפלת זה מפחיד אותי ממש לשתף בטאבו כזה.

וחשבתי לא מזמן לקחת את הילדה לטיפול רגשי, אבל מה זה יעזור אם בבית היא מרגישה לא אהובה ודחויה על ידי אמא שלה. ועל ידי שאר האחים שלה בעקבות אמה.

כואב לי כל כך

אני חושבת שאין ברירה...❤️מתואמת

בטיפול פותחים דברים קשים, ומטפל טוב יודע להכיל אותם בלי לשפוט את המטופל.

נשמע שאת כן יודעת את הנקודה שלכאורה גורמת לך פחות לאהוב אותה. אולי את הנקודה הזו אפשר לפתור בטיפול?

זה עוזר בכל מקרהאורוש3

טיפול לילדה

כי זה נותן לה מקום סטרילי ובטוח ושלה

וזה תורם למה שבעצם חסר לה

טיפול לילדה יעזור להממשיכה לחלום
כדי ללמד את עצמה לאהוב את עצמה ולהרגיש שווה בעולם 
וואו יקרהמחי

מה פתאום לסקול. מגיע לך רק חיבוק על כל הסבל שאת עוברת, ערמות של ייסורי מצפון, אשמה והלקאה עצמית.

אני מסכימה עם מתואמת, דבר ראשון את צריכה טיפול בשביל עצמך. את עוברת חוויה מאוד קשה. האם בהמשך לטיפול יהיו גם השלכות טובות לקשר שלך עם הבת? אי אפשר לדעת. אני מאמינה שכן, אבל גם אם את משוכנעת שלא וששום טיפול בעולם לא יעזור, לפחות תהיה לך תמיכה ותביני מאיפה זה מגיע.

 

חוץ מזה, מההודעה שלך אני רואה כמה אכפת לך ממנה. כואב לך עליה ממש! מישהו שאנחנו שונאים אותו לא כואב לנו עליו, אנחנו לא מרחמים עליו ולא מרגישים יסורי מצפון על התנהגות לא נאותה אליו. אני חושבת שבעומק את כן אוהבת אותה, ויש משהו שלא נותן לך להרגיש את זה. אולי הקושי שעברת איתה אחרי הלידה גרם לאיזה שהוא מחסום, אולי הזמן בנה חומות בקשר שלכן, אבל זה משהו שאפשר לפתו . אל תתייאשי. עוד לא ניסית שום טיפול, חבל להחליט מראש ששום דבר לא יעזור.

כל מילה שלך ריגשה אותיאמא עצובה
ממש תודה. במלוא משמעות המילה
תגובהצוףלבוב

לדעתי אהבה היא מעשים. את נותנת לה כל מה שצריך , מחבקת , מנשקת , מחנכת , זה אומר שאת כן אוהבת אותה. אם היא באמת הרגישה שלא אוהבים אותה , זה היה מתבטא בהתנהגות שלה. אבל את כותבת שהיא מתנהגת יפה , זה אומר שהיא מרגישה טוב בחייה.

אני גם חושבת שזה לא תמיד נכון לנבור ברגשות , לחשוב אוהבת / לא אוהבת. בינינו המון אמהות כאילו אוהבות פינקו את ילדיהם עד מוות וגרמו להם הרבה קשיים או אפילו הרגו את החיים. אז הן אומנם הרגישו שהן אוהבות אבל את מי הן באמת אהבו ? את הילד? לא . הן אהבו את עצמן ואת ההרגשה שילד נתן להם...

אמירה " את לא אוהבת אותי " לא אומרת כלום. זה אומר שהיא פשוט לא מרוצה או כועסת על משהו ספציפי. זה הכל

אז זהואמא עצובה

אני מרגישה שההתנהגות והאופי הטובים שלה זה על מנת לרצות אותי כדי שאמא תאהב אותי.

היא המון פעמים שואלת אותי

"אמא אני ילדה טובה?"

אני מרגישה שבגלל הקשר הבעייתי הזה היא לא באמת מאפשרת לעצמה להיות קצת מהילדה "הרעה"/ השובבה כמו כל בנות גילה.

היא יותר מיידי מושלמת לגילה. וגם זה איפשהו מעציב אותי.

זה מה שעלה לי כשכתבת את זהמחי
שה דפוס ריצוי, ואת אלופה ששמת לב לזה. קל לאבחן מרחוק, אבל כשזה הילדים שלנו פחות. זה מראה שאת מאוד רגישב ומודעת 
אני מחבקת מנשקת בתחושה שחייבתאמא עצובה

זה לא מגיע לי מהלב

אני מחבקת ומנשקת אותה ממש מהכרח ולצערי לעתים רחוקות ובתחושת "אין ברירה, זה חייב"

לעומת האחים שלה שאותם אני מנשנשת בלי הפסקה מכל הלב

יש לי חור בלב לרשום את זה אבל זה המצב...

חיבוק❤️❤️לפניו ברננה!

מצטרפת לתגובות האחרות.

את צריכה טיפול ❤️❤️

את מדהימה על המודעות העצמית שלך ועל הכנות.

השלב הראשון הוא שהצלחת להודות בזה באנונימיות, לקיחת האחריות שלך מופלאה. בשכל את יודעת איפה את רוצה להיות. עם מטפלת קודם כל תיצרי אמון, ואחר כך תעברי לאט לאט לספר לה. אם יהיה לך נוח יותר לתת לה לקרוא את זה כשאת לא בסביבה זה גם בסדר.


עוד משהו, מחשבה יוצרת מציאות. דיבור יוצר מציאות.

תגידי "אני עדיין לא אוהבת אותה"❤️ "הייתי רוצה להיות מסוגלת לאהוב אותה כמו את שאר האחים." ועוד משפטים מעצימים כאלה.. כמה פעמים ביום.

אולי אפילו לשבת על המכתב הזה ועל כל משפט שלילי לתקן לחיובי.

קוראת את זה שוב ושוב❤️אמא עצובה
באהבה❤️לפניו ברננה!
יקרה ❤️לב אוהב

בבקשה בבקשה תלכי לטיפול על זה

את סובלת מזה והיא סובלת מזה ובעלך... ואולי גם הבית..

אני מכירה כמה סיבות שיכולות לגרום לזה

כולם קשורות לתת מודע זה לא בהגיון

אבל אפשר לטפל בזה!!!! 

שכחתי להוסיףאמא עצובה

אני בעיקר מפחדת לטפל בזה בעיקר מהבושה מול בעלי- שהנה אשתי לא אוהבת את הבת שלנו והולכת לטפל בעצמה. מבחינתו אני לא ראויה להקרא אמא . הוא אמר לי אינסוף פעמים

אמא אמיתית לא עושה הפליות בין ילדיה. אמא לא אוהבת ילד פחות וילד יותר. אמא לא שונאת את הבת שלה. איך בכלל אפשר לאהוב ילד פחות, זה פשוט הזייה.

ועוד דברים קשים שהוא אומר לי.

אני ממש בחסימה לגשת לטיפול בעיקר בגללו.

את לא אשמהלב אוהב

דברים כאלו קורים..

יש דברים שהם לא בשליטתנו

אני מכירה הרבה סיפורים, גם ממקום אישי

לדעתי זה נטו משהו של תת מודע

ואפשר לטפל בזה אפילו ממש בקלות...

אז אולי בעיה היא שאת כל הזמןצוףלבוב

בפלונטר של " אמא חיבת לקבל " , " אמא חייבת לאהוב " , הדברים האלו גורמים לך דחיה בתוך הנפש , את כל הזמן עסוקה ב אוהבת/ לא אוהבת . וכתוצאה מכך את לא יכולה לאהוב. כי את כל הזמן בתוך מערבולת אשמה במקום פשוט להיות עם ילדה.

זה הפלונטר של בעלי , לא שליאמא עצובה

אני דווקא מאמינה שזה קורה הרבה שיש לפעמים להורים אהבה שונה בין ילדים.

פשוט אני רוצה למצוא את האהבה הזו. גם אם היא שונה ומעטה.

האמת, קשה לי ממש לשמוע שככה הוא אומר לך ❤️לפניו ברננה!

א. בעיני מנציח את הבעיה ומגדיל אותה.

ב. לא רואה את התמונה השלמה - וזה מוריד מאוד.

ג. אם הוא מודע לזה כבר,מה שיגרום לו להעריך אותך זה לראות שאת לא משלימה עם זה ושאת עובדת על העניין הזה!

אני חושבת שאם תפתחי את זה מולו *את* ותבקשי ממנו עזרה ותמיכה ועידוד בתהליך שבחרת לעשות ולא מילים מחלישות הוא ייתן לך בשמחה כי הוא רוצה שתצליחי בתהליך!

אז תגידי לו שיבלום. פשוט ככה.המקורית

שהביקורת שלו עלייך מעמיקה את הבור ולא מאפשרת לך פניות נפשית לטפל בבעיה כי הוא יוצר לך בעיה מוספת - קושי עם הביקורת שלו, שמעיבה על היכולת להתמודד

פשוט תגידי לו שזה לא עוזר לך ושאת מבקשת שיפסיק. ושאת לא רוצה יותר לשמוע, תודה.הבנתי אותך והלחץ והביקורת שלך לא מקדמים אותנו כרגע. במקום להתמודד רק עם הילדה,יש לך עכשיו גם בעיות שלום בית וזה לא מתאים. ותגידי לו גם שאת אמא טובה מאוד. הכי טובה שאת יכולה

להפך ממש להפךמתיכון ועד מעון

אדם שהולך לטיפול לוקח אחריות על עצמו ולא רוצה להישאר עם המועקה והקושי.

ולגבי לפתוח מול מטפלת, אני יכולה לשתף כמטפלת בעצמי ששמעתי כל כך הרבה סיפורים קשים, ואני לא נבהלת, להפך מעריכה את המטופלים שלי שמסוגלים לדבר על הקשיים הגדולים והעמוקים שלהם ביותר.

טיפול הוא מרחב לא שיפוטי שיכול מאוד לעזור לך 

אמא אמיתית....- זה לא נכוןיהלומה..

גם לי יש ילדים שאני אוהבת יותר ויש כאלה שפחות

משתדלת שזה לא יבלוט ואם אני רואה שזה בולט אני מנסה בימים הבאים להראות אהבה גם לילדים הפחות אהובים עלי. אני חושבת שזה מאוד טבעי שהורה מתחבר יותר לילדים מסוימים אבל צריך להתנהג בחכמה, להתמקד בצדדים החיוביים שלהם ולהראות להם אהבה וחום

נשמע שאת כן משערת למה את פחות מתחברת אליה.ואז את תראי
את יכולה להתחיל בזה את הפניה לייעוץ.
את לא אשמה, זה נגרם ממשהוממשיכה לחלום

הטבע של אידה זה לאהוב את ילדיה

ואם אישה לא אוהבת ילד שלה זה בגלל שמשהו מונע ממנה, ולכן הטיפול יכול לעזור.

חיבוק❤️המקורית

באמת תחושות קשות

אבל לדעתי ברבע שאת אומרת לעצמך שלא תוכלי לאהוב עותה ושאין לך סיכוי - את מייצרת מציאות כזאת

ממליצה כנל ללכת לטיפול. יש מצב גדול שנוצר אישיו סביב הגיל עם הקושי וזה משליך עכשיו. חוויתי את זה גם עם הבת שלי תקופה. אל תנציחי את זה. שתיכן צריכות את זה,לא רק היא

יש בספר של חיה הרצברגריבוזום

"אני רוצה להיות" סיפור על ילדה שאמא שלה לא אהבה, והיא היתה "ילדה של סבתא", כי שם היא קיבלה את החום שהיתה צריכה... והיא גדלה ונהיית אמא, ומזהה בקשר שלה עם הבת הבכורה שלה את אותם דפוסים. אבל האשה הזו אחרי כמה שנים תופסת את עצמה ופונה לטיפול, כי היא לא מוכנה לקבל את המציאות הזו. תאמיני שזה אפשרי!

אני יושבת ובוכהאמא עצובה

אני ממש ברגעים אלו יושבת מול תמונות שלה כשהיתה קטנה.. סביבות גיל שנה שנתיים

ובוכה דמעות כל כך כבדות, מלא מלא דמעות ועצב

היא כל כך מתוקה

כל כך טהורה

באלי ככ לחזור לרגעים האלו שבתמונות ולחבק אותה כל כך חזק

אני בתוך תוכי מרגישה שכן אוהבת אותה אבל כל כך כל כך קצת

וצריכה ממש להתאמץ כדי להרגיש את זה.

ובאמת שמגיע לה את כל הטוב שבעולם וכל האהבה שבעולם

עצוב לי ממש החסימה הזאת

פשוט לא מפסיקה לבכות

זה בסדר גם לשחרר ולאוורר תחושותהמקורית
התחושות שלך לדעתי הן לא מולה, אלא מול הקושי שנגרם אז, ומושלך לכיוונה. ובזה בדיוק צריך לטפל
את מדהימה!!!שיפור
הצלחת להרגיש קצת את האהבה. זה קצה חוט להאחז בו. לשים עליו זרקור. לזכור שזה קיים!!! זה שם בפנים תמיד!! יש בך אהבה של אמא!!! 
האבל הזה זה שלב ראשון ומאוד חשובממשיכה לחלום
חיבוק ענק!!!!!! נשמע כל כך כל כך קשה וכואב❤️‍🩹❤️‍שיפור

גם מול הילדה. גם מול בעלך. גם מול הילדים. והכי הכי מול עצמך. כמה כאב.🥺


אני מאמינה שש דרך לתיקון. אני שומעת שזה ממש מרגיש חסר סיכוי. אבל אני מאמינה שיש דרך לתקן. ודווקא בגלל שזה דבר גדול שכל כך תקוע בצורה לא הגיונית, נראה לי שהדרך לתיקון לא תהיה נקודתית, היא תאיר אור גדול על עוד הרבה דברים בתוכך ובבית שלכם. זה כנראה לא יהיה קל, וזה ידרוש הרבה הרבה אומץ ומאמץ והתגברות. והגיוני שהדרך תהיה ארוכה ומפותלת. אבל זה יהיה שווה את זה. והמודעות וחוסר המוכנות להשלים עם המצב הם ממש הצעד הראשון בדרך.

חיבוק ענקאורוש3

תחושות כל כך קשות.

אין באמת מנוס מטיפול. בתכלס את יודעת את זה... טיפול עמוק לך על ידי מטפלת מוסמכת. עוסית או פסיכולוגית טובה. וזה יהיה טיפול כואב. אין ספק. אבל ברור שיכול לרפא...

במקביל הייתי לוקחת את הילדה לטיפול רגשי. בכל היחידות להתפתחות הילד יש תרפיסטיות מצויינות. לרוב זה טיפול שבערך פעם בחודש חודשיים יש מפגש הורים. את לא חייבת לשתף בהכל. לומר שיש בעיה בקשר בניכן וחשוב לך מקום עוטף בשביל הילדה. ושאת מטפלת בצד שלך של המטבע.

בהצלחה גדולה. תקפצי למים. תמיד אפשר לתקן.

יקרה ואהובהקמה ש.

בס"ד


חיבוק גדול גדול גדול.


ולומר לך שמהמקום הכי תקוע הזה,

יכול לצאת הקשר הכי הכי יפה וחם בעולם!!!!


אני מבינה שבינתיים זה לא עובד.

ועדיין -

שום. דבר. לא. אבוד.


ממש שומעים את הכאב ואת חוסר האונים שלך עד לפה.

וגם שומעים את הכאב של בעלך,

וכמובן של הילדה המתוקה הזאת.


***


משהו שקפץ לי בהודעת הפתיחה שלך

וחזר ביתר שאת במהלך השרשור,

זה איך שאת מתארת שבעלך מדבר אלייך סביב כל הנושא הזה.

אני מאד מבינה את הדאגה שלו ואת הכאב שהוא חש.

אבל אני גם חושבת שהאשמות והמילים הקשות והמחלישות (והכנראה גם פוגעות בסופו של דבר)

רק מזיקות לכל המצב הזה.


אני מרגישה שלפני הכל,

את צריכה מקום שיעניק לך הכלה וקבלה של כל מי שאת,

של כל קשת הרגשות שיש בך,

של כל מה שתקוע בתוכך,

של כל מה שאת (עדיין) לא מצליחה.


לפני הכל,

את צריכה לשמוע מילים מרגיעות ומעודדות.

כאלה שיזכירו לך כמה הרצון שבך טהור

כמה בעומק את רוצה רק דבר אחד פשוט - לאהוב אותה.

כמה העובדה שאת חשה כל-כך הרבה צער, אשמה ותסכול

רק מראה מה הרצון הפנימי שלך.

כמה את טובה.

כמה את אמא טובה,

כי את כן משתדלת.

לחבק,

להגיד,

לנשק,

לאשר,

להתעלות על עצמך ולהגיד מילים שאת לא באמת מרגישה,

וגם לפנות לעזרה (הכתיבה פה בפורום).


את צריכה לשמוע שהחיים הם תהליך,

שלפעמים עוברים דרך אלף כישלונות,

אבל בסוף "יגעת ומצאת תאמין",

וכשזה קורה הניצחון כל-כך יותר מתוק.


את צריכה שמישהו יעניק לך את האמון שאבד לך

שאת כן האמא המדויקת לילדה הזאת

שאת כן מסוגלת לשנות את המצב

שאת כן יכולה למצוא את השליחים ואת התשובות שיוציאו אותך מהתקיעות הזאת

שהמשבר הזה קורה לא סתם,

ושממנו מערכת היחסים בינך לבין בתך

(ומשם גם בינך לבין כל שאר המשפחה)

רק תלך ותצמח לממדים עצומים בע"ה.

ושיש. ריפוי. בעולם.


את צריכה מישהו שיביא לך עוד כוחות ותקווה

כי המסע ארוך כל-כך

ורצוף בכל-כך הרבה מכשולים ונפילות

וכי את מנסה כבר כל-כך הרבה זמן -

שאת כבר בסוג של יאוש.


אשתף אותך שעברנו לא מעט דברים עם חלק מהילדים שלנו. לפעמים זה מביא אותי לרגשות ממש לא פוטוגניים. אני יכולה להילחם בזה אבל גיליתי שהרבה יותר מועיל לפנות לעזרה, לאוזן קשבת ומטיבה. כשאני יכולה לספר את איך שאני מרגישה למישהו (קרובת משפחה, בעלי, חברה), עצם השיתוף והקבלה בלי שיפוטיות  עוזרים לי לחזור לעצמי ולמצוא מחדש את האהבה שנעלמה לה מרוב תסכול / כעס / עלבון / יאוש...


אם לא היו נותנים מקום למה שאני מרגישה והיו מנסים "לנער" אותי במקום להביע הבנה ואמון ביכולות שלי - סביר שהייתי מרגישה רק אבודה, דפוקה (מקולקלת אפילו!) ומיואשת יותר.  


אז בעיניי כשבעלך "מוכיח" אותך,

ואומר או משדר לך שאת לא ראויה להיקרא אמא חלילה

אין בזה

לא כוח

לא תקווה

לא אמון

וגם לא הכרה בזה שאנשים עוברים קשיים, משברים ותקיעויות.


ולכן, דווקא בגלל שבעלך לא מסוגל להעניק לך את הדברים האלה,

(שוב, כנראה מתוך דאגה לבת שלכם),

חשוב על אחת כמה וכמה שכן תמצאי מקום כזה.

בעקרון טיפול טוב אמור להעניק לך את הדברים האלה

(ועוד דברים כמו הבנה של למה זה קורה וגם כלים כדי ללמוד ליצור נתיב חדש בלב ובמחשבות).


***


אם אעמיק קצת את הנקודה האחרונה,

אז מקריאה של הדברים שכתבת,

עולה לי תהייה ואני אנסה לכתוב אותה בצורה הכי זהירה שאפשר.

הדברים שכתבת על התגובות של בעלך מביאות אותי לשאול אותך איך מערכת היחסים בינך לבין בעלך באופן כללי (מעבר לנקודה הספציפית הזאת).

האם את מרגישה שזאת מערכת יחסים עם כבוד, אהבה והכלה?

את לא צריכה לענות כאן,

(תרגישי חופשיה כן להגיב, אבל השאלה חשובה גם אם תעני רק לעצמך).

יכול להיות שאני בכלל לא בכיוון ואם כן תדלגי.

אבל למקרה שכן יש משהו לשפר שמה, ביניכם,

אולי הדברים קשורים איכשהו.

אולי-אולי קשה לך לאהוב, להכיל ולהעריך עד הסוף (את בתך) כי את מרגישה שגם את לא זוכה לדברים האלה בצורה מספקת?


עוד תהייה היא - איך היה הקשר עם ההורים שלך.

איך גדלת בבית שבו גדלת.

האם הרגשת אהובה ללא תנאים? שמכילים אותך? שמכבדים אותך?


האמת היא שיכולות להיות כל מיני סיבות למה שקורה לך מול בתך היקרה, אבל השתיים הנ"ל (הקשר עם בעלך והקשר עם ההורים או איזו מן ילדות הייתה לך) הן הראשונות שעולות לי.

(ושוב אכתוב שכנראה שהמקום הכי טוב, בטוח ומועיל להתבונן בכל המחשבות האלה יהיה במסגרת של טיפול טוב).


***


עד שבע"ה כן תמצאי טיפול מעולה,

כעזרה ראשונה,

הייתי מציעה לך מהיום לכתוב כל יום 3 דברים טובים על הבת שלך.

3 דברים ספציפיים מאד.

שקשורים למידות ולמהות שבה /

או שהיא עשתה או אמרה היום.

בלי להכריח את עצמך לאהוב.

רק לכתוב.

בהתמדה.

יום אחרי יום.

שבוע אחרי שבוע.

חודש ועוד חודש.

ולגלות לבד אם משהו זז בתוכך.

זה כלי מדהים שאני משתמשת בו בתקופות שאני רואה שמשהו תקוע עם בעלי או אחד הילדים.

5 דקות ביום שיכולות לחולל ניסים של ממש. בע"ה.


(ואולי את כבר עושה את זה,

אבל שווה גם להתפלל על זה.

עם כוונה,

בלי כוונה,

בדמעות בכותל

בהתבודדויות

או רק על-ידי משפט קצר בהדלקת נרות

או אחרי ברכות השחר בבוקר.

העיקר לבקש, לבקש, לבקש.

כמו שביקשנו (ועודנו מבקשים) על החטופים

למרות שלפעמים זה היה נראה חסר תחולת

והנה חלק מהנס כבר קרה וזכינו לראות את רובם חוזרים הביתה).


***


אל תתייאשי!

רק תמשיכי להשתדל, לנסות, להתפלל ולחפש כתובת מתאימה.


לב טהור ברא לך אלוקים,

ורוח נכון יחדש בקרבך.

את עוד תראי.

בסוף סיכוי טוב מאד שאת תגלי למה זה היה לך חסום.

וזה בטח יהיה כואב ומשחרר יחד

לשים סוף סוף את האצבע על הדברים שגרמו לחסימה הזאת.

ואחרי שתפגשי את הכאב שגרם לכל זה,

תתחילי לאט לאט להתמלא באנרגיה ובכוחות של ריפוי ושל אהבה.

וזה יהיה חזק מהכל,

וזה בסופו של דבר בע"ה ירפא את כל הפצעים.

(גם זה יהיה תהליך כמובן.

עם עליות, וירידות, ושוב עליות.

מן הסתם תהיה שם עבודה רבה.

אבל את כבר תהיי בנתיב הנכון,

וגם הקשר ביניכן כבר יהיה במקום הנכון.

והעבודה הזאת כבר תהיה טובה ומתגמלת,

והפירות יהיו שווים הכל!!!).


שוב חיבוק אמא יקרה,

יש שכר לפעולתך!!!!🫶🏼🫶🏼🫶🏼



נב: השרשור שלך הזכיר לי ראיון עם ברוריה ברטלר על הקשר שלה עם בתה. בינינו אני לא בטוחה שזה הדבר הכי נכון להעלות סיפור כל-כך רגיש ואישי ככה ביוטיוב אבל גם אם אפשר לחלוק על אופן ההגשה, התוכן מאד מלמד ונותן הרבה מאד תקווה (שזה כנראה מה שרצו להשיג כשהכינו את הראיון). זה הקישור, אולי יעניין ויעודד אותך:


כתבת יפה ורגיש, מוסיפה בקשר לקשר עם הבעלשופטים
שיכול להיות שבגלל שהוא תפס את המקום שדואג לה ומגן עליה יותר קשה לך להיכנס למשבצת הזאת. יכול להיות שאת מרגישה שכל פעם שאת ניגשת אליה את תחת העיניים הבוחנות שלו ולכן לא אמיתית ואותנטית כמו שהיית רוצה.  


אני כן חושבת שזה יפה שהוא לקח עליה אחריות ושם לב שקשה לך יותר, זה אומר שהוא רגיש ואכפתי, רק צריך לראות איך לנתב את זה כדי לעזור לך לצאת מזה.

❤️קמה ש.אחרונה
אפשר לכתוב לך בפרטי?תהילנה

יש לי המלצה למטפל תותח שמתמחה בדיוק בזה.

שיטת טיפול לא כל כך שגרתית וגם לא בהכרח מאוד יקרה.

לדעתי מטפלת רגילה לא בהכרח תדע לעזור. צריך פה מומחיות ספציפית. אם מעניין אותך תאותתי

כמה דבריםהבוקר יעלה

תבדקי על טיפול emdr לשחרור חוויות עבר.

מנוסות ממני ידעו להפנות יותר טוב.

אמרת נכון שטיפול רגשי לא יעזור כי הטיפול צריך להתחיל מהבית.

הייתי במקומך נועצת בלוז זמן קבוע שלך איתה. זה יכול להיות אחהצ בחוץ או בבית משחק משותף גלידה וכו..

הייתי מתפללת על זה ממש מהלב לקבה. פשוט נותנת צדקה שיפתח לך את הלב לילדה שלך.

ודבר אחרון, לדעתי האהבה שלך תגדל ברגע שתביני שזה אפשרי!! ברגע שאת אומרת שלדעתך זה לא יקרה את כבר חסומה. בכל מתחיל מהראש.

תרעיפי על הילדה שלך תתני לה מלא חיבוקים ונשיקות תשקיעי בה יותר שהיחס של האחים גם ישתנה בעה

באמת שהכל אפשרי, תאמיני בעצמך! 

בלתקאמאשוני

עצה שלי, קחי אותה כל שבוע לשעה של אמא ובת.

בלי אף אחד.

לא אחים, לא אבא.

רק את והיא.

מה שקורה בזמן הזה הוא לגמרי שלכם.

תסתכלי לה בעיניים. תדברי איתה. תחווי אותה.

בלי שיפוטיות של כל מי שמסביב.

ותנסי לשים את דמות השופטת העצמית שלך בבית.

בחוץ להתנתק במהמצפון, מהניתוח הפסיכולוגי ופשוט להיות שם. לתת לדברים לקרות.

לא לצפות להשפעה מיידית.

אבל לאורך זמן זה יכול לחולל שינוי.


זה לא מחליף טיפול, ואני חושבת שממש חשוב לטפל בזה

זו עצה אחת, אפשר לקרוא לזה טיפ.

יקרה, מגיע קודם כל לך חיבוק גדול על התחושות והבכיכתבתנו

וההרגשה שאת לבד בזה ❤️

פעם שמעתי על שיטה, כשהילדה ישנה (ואולי במקרה הזה צריך גם שהבעל לא יהיה בבית כדי שלא יגרום לך להימנע מזה) ללחוש לה ליד האוזן (לא צריך צמוד, היא לא צריכה להתעורר) מה שהיית רוצה להגיד לה. נגיד שאת דואגת לה, שאת מרגישה שההתנהלות שלך מולה היא מלאכותית וכל כך היית רוצה שזה יהיה אמיתי. שאת רואה כמה היא טהורה וכל התכונות הטובות שלה שכתבת לנו. אם יש לך כח אז גם להגיד לה סליחה. בעיני יותר טוב שתתמקדי במה שאת כן עושה למענה או היית רוצה שיהיה ופחות לתת מקום וחשיבות למה שהיא לא קיבלה ממך בנתיים, פשוט כדי להעצים את הטוב והחיובי. אם את מרגישה שאת צריכה דוקא להגיד 'אשמנו בגדנו' ושזה ישחרר אותך יותר מולה- לכי על זה. זה אולי יתחיל מוזר, או עדיין מלאכותי, אבל יש לזה השפעה אמיתית. לא צריך כל לילה, לא צריך מעכשיו ועד אינסוף. 3-4-5 פעמים כאלה, או אחרי יום שבו היא שאלה משהו בעניין והרגשת שאת עונה לה מזויף. ואז לפי מה שאת מרגישה.

עשיתי את זה מול מישהו מהילדים שלי שהיה סוחט אותנו ימים שלמים בתשומת לב שלילית שכל הדיבור היה להפסיק! להקשיב למה שאבא או אמא אמרו לך! ללכת לטיים אאוט! וכאלה, בדיעבד, נכון שזה לא היה מיידי כמו קסם, אבל ממש אפשר לראות היום שלא עבר המון זמן מאז עד שהילד התאפס וממש היה עם מי לדבר. אז להגיד שזה רק זה, אני לא יודעת. אבל להגיד שזה מניע תהליך לפחות אצלי שרואה את החיובי והיפה שבו- זה בטוח.

וזה בנוסף לעצות החכמות שנתנו לך כאן, לא במקום.

ומוסיפה שאת אמא מדויקת לבת שלך, ה' בחר דוקא אותך לתפקיד הזה. מכאן תראי איך אפשר לשפר את היחסים איתה, אבל זו לא טעות שזו את שם. בהצלחה! אני מהמרת על הצלחה גבוהה במקרה הזה, לפי איך שכתבת פה 💕

איזה קשה לחיות עם תחושות כאלה!פאף

לא קראתי את כל השרשור ואין לי גם זמן להאריך, אבל אני ממש ממליצה על טיפול דיאדי-טיפול הורה-ילד, זה מקום שיכול לתת את המענה ולייצר שינוי.

את לא האמא הראשונה שלא מתחברת לילדה שלה, וכן, מטפלת טובה יכולה לשנות את זה, במיוחד שנשמע שאת ממש רוצה❤️

וואו, לא פשוטשוקולד פרה.

נראה שכאילו אין לזה סיכוי, כי תמיד ההשוואה היא מול שאר הילדים שלכם. ואלו ילדים שאת אומרת שאת מתחברת ואוהבת במהירות ובקלות. ולכן כשזה לא קורה איתה, את מפרשת את זה שאת לא אוהבת אותה.
אני גם חושבת שאת אוהבת אותה, כמו אלו שכתבו מעליי.
וגם חושבת שאיתה זה מסלול עוקף. שאיתה זה מסע. זו דרך פתלתלה.
אני לא באמת חושבת שטיפול מנחית איזו הבנה שמיימית, והופס הלב נפתח. זה לא עובד ככה.
אני מאמינה שאת מבינה את המצב לאשורו, לעומק, אבל גם שקשה לך לעשות את המסלול בדרך אליה- כי יש טונות ביקורת ממנה ומבעלך ביחד. אז כאילו הם זירה מולך.

אז באמת כמו שאמרו לך כאן, קודם כל שהבעל יהיה איתך ולצידך במסע הזה.
כשאת משתפת אותו בקושי שלך- את מקבלת רק ביקורת? או שהוא גם מנסה לחשוב איתך יחד איך לשנות את המצב?

ודבר שני- לא לצפות "לאהוב". לאהוב זה טוטלי. זאת מילה גדולה. זה רחוק ממך עכשיו
אולי לצפות מעצמך ליזום איתה משהו נחמד, ואז רק לבוא בלב פתוח עם כל תשובה שלה? זה נראה יותר ישים. יותר קרוב להיכן שאת עכשיו.

 

בקיצור,
לעשות צעדים קטנים בדרך אליה.

 

גם אני, עד גיל מאוחר (וקצת אפילו עד היום), בטוחה שאמא שלי מתחברת יותר לאחותי. היא הראתה לי את זה בכל מיני מצבים. פעם זה היה שובר את ליבי, היום אני מבינה שאין טעם לצפות לשיוויון, כמו שכדאי לי לראות מה אני כן מקבלת ממנה.

אני חושבת שאצלך יש הרבה יותר אפשרות לתיקון- גם כי את מודעת וגם כי היא עוד צעירה. 
אבל מאוד חשוב שבעלך יהיה לצדך בלי ביקורת ובלי שיפוטיות. ממש להגיד לו שאת צריכה אותו כאן לידך בסיפור הזה. 

שוב קראתי. הילדה שלך בת 6שוקולד פרה.

זה גיל ממש ממש צעיר. ממש.

היא בטח התחילה עכשיו כיתה א... ממש מפצירה בך ללכת לטיפול/ לעשות עבודה עצמית כדי לפתח שריר של אהבה. זה גיל מאוד מאוד צעיר, ועדיין מתןק ברמות. חבל שלא תהני ממנה

חיבוק גדול על התחושות!!אישהואימא

קראתי את כל מה שכתבת בשירשור ונשמע שיש דברים עמוקים שמה שכתבת זה רק קצה של קרחון.

לדעתי אשת טיפול מאד תוכל לעזור..

התגובות של בעלך לדעתי לא תורמות לסיפור. אני זוכרת שאחרי הלידה הראשונה שלי שהייתה טראומטית לחלוטין , לא הצלחתי בקושי לטפל בבן שלי לא מבחינה פיזית ולא מבחינה רגשית. ממש הרגשתי רע ואמא רעה. והייתה מישהי אחת , קרובת משפחה מהמעגל הקרוב של המשפחה של בעלי שהייתה כל פעם מביאה אותו אלי ואומרת כל הזמן את המשפטים: את אמא טובה, את האמא הכי מושלמת בשבילו, וכו'. וזה היה כל כך מעודד אותי ומרים אותי. למרות שזאת לא הייתה המציאות באותם רגעים אבל לשמוע מילים טובות זה יוצר מציאות. לדעתי המילים של בעלך ממש רעילות(כנראה הוא לא עושה את זה בכוונה... אבל הוא צריך להבין גם את ההשלכות של זה) פשוט להגיד לו שיפסיק. ויאמר מילים טובות על הקשר ביניכן, גם אם זה ירגיש לו מזוייף. איפה ששמים את האור שם זה צומח. הוא פשוט ככה מנציח את המצב בינכם וחבל.

את נשמעת אישה ואמא מדהימה וכל התחושות שאת כתבת מלמדות בדיוק את זה שאת אוהבת את הבת שלך כי אם לא, לא היית כותבת את כל מה שכתבת. לפעמים יש איזשהו קושי שהוא נובע מכל מיני דברים וצריך לטפל בו. לפעמים זה יכול אפילו לנסוע מסוג של מחשבות אובססיביות על איזשהו נושא.ויקטור פרנקל דיבר על סוג כזה של מחשבות.

חיבוק גדול יקרה, בטוחה שזה יסתדר בעז"ה... רק צריך לטפל בזה.

קראתי את כולכןאמא עצובה

כל מילה שרשמתן כמו טיפת מים במדבר,

אגיב באופן מורחב לכל אחת ברגע שיתפנה לי קצת יותר זמן.

תודה על כל מילה ועידוד וחיבוק ועצה טובה

❤️‍🩹

ממליצה מכל הלב- לא לחכות, גם לא רגע.הילושש

מכירה מקרוב מידי סיפור כזה. 

לא רוצה להפחיד אותך ובע"ה מקווה שזה לא המקרה. 

 

ממש ממש מתחברת למה שכתבו שזה עניין של תת מודע. 

ולכן, ממליצה בחום לטפל. 

את מפחדת מהתגובה של בעלך- לא חייב לדעת שאת הולכת בשביל זה ספציפית, אפשר להגיד לו שקשה לך לאחרונה ושאת רוצה טיפול ריגשי כלשהו. 

 

כמו כן, 

יש מישהי שמטפלת בדיוק בנושאים כאלה, 

אם תרצי אמצא לך את הטלפון שלה. 

אני קוראת תכנים שלה ואני בטוחה במקצועיות שלה. 

 

אל תדחי, בבקשה ממך. 

 

 

מסכימה. אני אהיה קצת חריפה-יערת דבש

אבל הפניה לטיפול היא דחופה.

דחופה ברמה של פיקוח נפש


חיים נפשיים שלמים של ילדה

זה לא פחות מחיים פיזיים

אולי אם תחשבי על זה ככה

יהיה לך דרבון חזק יותר לפנות לטיפול בהקדם

ובהבנה שבידייך היכולת לתקן ולשקם את הקשר שלכן את הלב שלה ושלך

בעז"ה 🙏

איך היחסים שלך עם אמא שלך?נעמי28

יכול להיות שחוץ מהטראומה מהגידול שלה שמלווה אותך, יש משהו עמוק יותר של יחסי בת ואמא (היא הבכורה? או במיקום כמו שלך במשפחה? היא מזכירה לך אותך או להיפך?)


אני חושבת שהקול שמפרש את התחושות שלך הוא הדבר הראשון שצריך לטפל בו.

את מרגישה את הריחוק, חוסר חיבור אפילו דחייה.

ויש את הקול השני, המאשים, המבויש, השונא עד כדי מחשבות אובדניות.

הקול השני הזה, לא רק שלא עוזר, הוא מעמיק את הריחוק.


במקום לטפל בבעיה, הקול הזה גורם לך לשקוע עוד יותר בעצמך ובתחושות הרעות, וכשהיא מולך את רק רואה את האשמה והדחייה ואת כמה שאת לא טובה.


מצטרפת לדעה של כולן, ללכת לטיפול🤍

כמו לכל התגובות שמעליימאמינה-בטוב

דבר ראשון חיבוק לך, ממש נשמע מציף וקשה.

ודבר שני, כדאי לטפל, בשבילך, בשבילה ובשביל המשפחה.

אהובה שאתממשיכה לחלום

זה כל כך כואב וממש מרגש לקרוא כמה המצב כואב לך..

רואים כמה את אמא טובה, שקואה טוב בבת שלה!

ממש מעריכה אותך על האומץ להסתכל למצב בעיניים ולא להדחיק


לא קראתי מה כולן כתבו לך אז סליחה אם חוזרת על דיבריהן.

לדעתי את חייבת, בדגש על חייבת ללכת לטיפול.

ורק אצל פסיכולוגית קלינית או עוסית קלינית עם הרבה ניסיון.

זה תחום מאוד מורכב ולכן צריכה פה אשת מקצוע טובה עם ניסיון שיכולה לכוון אותך לםנות לה מקום בלב שלך.


כתבתי חייבת כי אני חושבת שבסוף האחריות בקשר הורה-ילד היא על ההורה.

ולכן במקרה כזה ההורה צריך לקבל עזרה כדי להיות הורה טוב.


בטוחה שעם אשת מצקוע נכונה תחווי אהבה גדולה לילדה שלך

המון בהצלחה

נוצרה לך אמונה מגבילה בראשים...

היא עונש על החטאים שלך! את מאמינה בזה בתוך תוכך ולכן היחס השלילי לילדה.

תשני את האמונה המגבילה שלך. הילדה היא לא עונש, היא זכות. היא שיעור לחיים, היא מגדלת אותך להיות טובה יותר, אמא טובה יותר, אישה טובה יותר...

תשבי עם עצמך, תביני מאיפה הרגש נובע ותכניסי אמונות טובות במקום אותה אמונה שבנית לעצמך

הכל בסדר, כולנו לומדים, הכל לטובה

ותסלחי לעצמך, סה"כ את גם מנסה לתקן

בהצלחה

עוד משהוים...

דווקא בגלל שהיא כל כך טובה, זה גורם לך להרגיש אמא לא טובה.

מה שגורם לך להרגיש יותר דחייה כלפיה.

ומצד שני, היא מנסה לזכות באהבתתך, אז היא מנסה להיות טובה יותר, מוצלחת יותר. ולך זה יוצר יותר התנגדות ויותר אנטי אליה.

כי מה זה אומר עליך, שאת לא אמא טובה. והרי בעלך בעצמו אומר לך את זה...

תשברי את המעגל!

כל הכבוד על המודעות והרצון לתקן. זה כבר מראה שאת אמא טובה. בהצלחה

דחוף דחוף טיפול רגשי עבורךיעל...
היא מציפה בתוכך משהו, ואת חייבת לטפל בזה כדי להיות האמא שראויה לה.


בלי רגשות אשמה, פשוט ללכת לטפל בזה

קראתי ברפרוף תשובות שנתנו לךעכבר בלוטוס

כותבת לך באישי משהו שאני חווה שנראה לי הוא כיוון אחר ממה שענו לך

עלתה לי עוד מחשבהצוףלבוב
יכול להיות שאת בסוג של פוסט טראומה מתקופה שהיא הייתה תינוקת. לכן קירבה אליה בתת מודע גורמת לכל הדבר הזה לצוף. וזה לא קשור אליה. זה כמו שמישהו כבר משהו קשה במקום אחד וכתוצאה מזה קשה לו לפגוש אנשים שחיו באותו מקום גם אם הם בכלל לא קשורים לחוויה בצורה ישירה. אז במקרה כזה חייב טיפול
עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלהאחרונה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת