איך חוגגים יומולדת לילדים?הילושש

באמת שואלת.. כי כבר הסתבכתי עם המחשבות של עצמי.. 

 

יש לי 2 ילדים כרגע ברוך ה'- בן 4 תכף ובת 1.5  ועדיין לא הבנתי מה הדרך הנכונה לחגוג ימי הולדת. 

אתמול היה לי דיון על זה עם בעלי. 

 

דעתי:  באלי לעשות חגיגה משפחתית- בשביל הילד (אפילו בבית, או בפארק) ובבוקר של יום ההולדת לעשות לו בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם. 

בעלי:  מסכים איתי על בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם. ולא חושב שצריך משפחה -דודים דודות וכו'. וכשניהיה שבתות אצל ההורים- נחגוג אצלם. 

ואני שואלת למה? ב"ה יש משפחה, יש בנידודים בגילו.. למה למסכן את הילד ולא לתת לו להנות ולהיות הכוכב ליום אחד? 

בעלי טוען שלא, יהיו שנים שלא נוכל לעשות (לא ברור למה המחשבה הפסימית הזאת) ואז הילד יתאכזב. 

אז אמרתי לו סבבה, א. נחגוג לו, גם אם לא מסיבה גדולה. ב. נסביר לו למה ספציפית לא ייצא השנה לחגוג. הכל בסדר. מותר לו להתאכזב. אלה החיים.. קצת להתגמש, להתחשב בהורים שקשה להם מסיבה מסוימת כרגע. הכל טוב, וחוצמיזה, אף אחד לא מתכוון להעביר יום הולדת בלי לחגוג בכלל איכשהו. 

 

כרגע לא הגענו להסכמה/החלטה. 

בעלי טוען שאני מגזימה. ובאמת אני שואלת.. 

איך חוגגים יומולדת ברמה טובה ולא מתמסכנת מצד אחד וגם לא גרנדיוזית מצד שני?

 

ורגע, מה מקובל לגבי חברים מהגן בגיל הזה.. ? 

בגן הם עושים פעם בחודש יומולדת אבל זה כל הילדים של כל החודש. ושנה שעברה בעלי התבאס מזה שהילד לא קיבל תשומת לב ביומולדת.. הם חגגו ביחד איזה 7 ילדים (אם לא יותר חח) 

 

אצלנו עושים כמו שבעלך רוצהבארץ אהבתי

המשפחה אצלנו לא גרה כל כך קרוב, לנסוע ליום הולדת של בן דוד זו השקעה, וב"ה יש לא מעט בני דודים. מבחינתי זו טרחה מוגזמת לצפות מכולם להגיע (וגם לא הייתי רוצה שיצפו מאיתנו להגיע לכל יום הולדת של כל בן דוד...).

יכול להיות שבמשפחה קטנה יותר או שכולם גרים באותו אזור אז השיקולים האלו פחות משמעותיים.


אצלנו חוגגים בבית במסגרת מצומצמת, ומשתדלים גם לנסוע לסבא וסבתא בשבתות סמוכות ליום הולדת כדי להתייחס (אם מתאפשר. לפעמים מצרפים כמה ימי הולדת סמוכים לשבת אחת).

ובמשפחה המורחבת מתייחסים בקבוצה המשפחתית - שולחים הודעות מזל טוב, ולפעמים הבני דודים שבגיל קרוב שולחים גם הודעה בשמם (לפעמים הודעת וידאו אם מתחשק להם, אין קונספט קבוע).

היו כמה פעמים שהילדים שלי יזמו מסיבת יום הולדת בזום - יצרו איזה חידון/מצגת על הילד יום הולדת והזמנו את מי שמתאים לו להצטרף. זה גם היה חמוד, אבל זה לא משהו שעושים באופן קבוע...

גם אצלנו לא חוגגים עם כל המשפחהשופטים

משתדלים לנסוע שבת שקרובה אם מסתדר.

חוגגים אנחנו ולפעמים מזמינים 2-3 חברים לבקשת החוגג לארוחה.

לא רואה בזה משהו מתמסכן האמת.


לגבי החגיגה בגן זה באמת נשמע קצת מבאס לחגוג 7, אצלנו זה 2-3 ילדים בד"כ והילדים שמחים

אין נכון ולא נכוןכורסא ירוקה

או מוגזם ולא מוגזם. זה ענין משפחתי, כל משפחה עושה מה שטוב לה ונכון לה.

אני יותר בגישת הצמצום, לא כי יום אחד לא יהיה, אלא כאידיאולוגיה של לחנך להסתפקות במועט ושמחה בחלקנו. בעיני אם לא נשדר לילד שהוא מסכן הוא לא יהיה מסכן, ההיפך ככל שתעלי לו את הרף ככה הוא ירגיש שזה מובן מאליו ויהיה מסכן כי אפשר עוד.

זו דעתי האישית כמובן אבל אין בה משהו נכון יותר, זה חלק ממכלול של התנהלות משפחתית.


מבחינתי עוגה וארוחת ערב חגיגית בבית זה מקסים, לא רואה למה צריך יותר מזה. חגיגה אצל סבא וסבתא בעיניי מיותרת, מספיק שיגידו לילד מזל טוב בטלפון בפועל, יש אצלנו סבתא אחת שמאד אוהבת חגיגות אז דואגת לחגוג לילדים בזמן הכי קרוב ליום ההולדת שבו היא רואה אותם, וגם קונה מתנה. בעלי אוהב לתת לילדים מתנות (אני נגד הצפה של חפצים, לא חסר להם כלום ) אז קונים להם משהו קטן. וסבא וסבתא בצד השני גם משתדלים לעשות עוגה וחגיגה קטנה עם בלונים כשמגיעים אליהם.

אני דואגת שאצל הסבים והסבתות זה לא יהיה עם דודים (בהגדרה, אם במקרה דוד אחד נמצא לא אכפת לי) כי כל האירוע יהפוך להפקה מוגזמת ורבת משתתפים וזה כבר ממש הגזמה מבחינתי.


בגן - זה תלוי במקום המגורים שלכם. אצלנו מי שעושה בבית מזמין את כל הילדים בגן מאותו מין (בנים את כל הבנים בנות את כל הבנות), יש מקומות שמזמינים את כל הילדים ומקומות שלא עושים בכלל או שנותנים לילד להזמין איקס חברים טובים ועושים להם משהו קטן. גם התוכן של ההפעלה משתנה ממקום למקום. תבררי מה מקובל אצלכם, או שאם את הראשונה השנה תעשי מה שנוח לך ומקסימום תקבעי סטנדרט

אניoo

בעד יומולדת מצומצמת

משפחה גרעינית בלבד

עוגה/ מאכל אחר שהילד בוחר

ואם הילד רוצה אז בלונים/ זיקוקים


הילדים של היום שוחים בשפע של ממתקים/ חפצים/ מסיבות/ תשומת לב

הם ממש לא זקוקים למסיבה גדולה

מסכימה. וככה גם אני מתכננת לעשותשושנושי

מוסיפה לפותחת

הילדים שלנו עוד קטנים,

ב''ה שבסביבה שלנו לא עושים מסיבות גדולות מרובות משתתפים. עושים משהו גדול בחלאקה ואחר כך בבר מצווה (גם בבר מצווה יש ב''ה תקנון מה שחוסך את הלחץ החברתי)

לענייננו, לי תמיד עשו משהו קטן למשפחה הגרעינית וככה גם מתכננת הלאה.

יש לי שכנה שעושה מסיבות גדולות ומושקעות וזה לא נראה שהילד שלה יותר מרוצה (הוא לרוב מתלונן וממורמר. זה לא מה שעושה אותו שמח). 

עושים כמו שבעלך הציעיוקי

לא חושבת שהם מרגישים מסכנים וגם אין סיבה

אבל אם יש לך זמן וכוח לארגן משהו יותר גדול ומשפחתי זה יכול להיות נחמד 

ממש לא להזמין את כל המשפחהדיאן ד.

בלי עין הרע אצלנו יש כבר 30+ אחיינים. כן ירבו.

 

לאף אחד אין זמן וסבלנות להתרוצץ כל יום ליומולדת אחר.

 

אצל ההורים שלי נוהגים לעשות ימי הולדת במוצ"ש כשמשפחת הילד מגיעה ויש עוד דודים בני דודים.

לא בהכרח ממש ביום ההולדת, לפעמי שבוע שבועיים אחרי.

וכולם מוזמנים אבל בפועל רק מי שנמצא בשבת נוכח ומשתתף ביומולדת.

אה, ולפעמים זה כמה ילדים ביחד חוגגים יומולדת

 

וגם, מסכן או לא מסכן זה תלוי בכם כהורים.

ילד בן 4 אין לו מושג איך אנשים חוגגים יומולדת ואין לו סטנדרטים.

אתם תקבעו לו את הסטנדטים.

ואם תשדרו לו שאיזה כייף חגגו לך עם עוגה ובלונים ומתנה קטנה

הילד יהיה בעננים.

 

ההרגשה של הילד לגמרי תלויה בשדר של ההורהמתיכון ועד מעון

אצלנו יומולדת נעשית לבקשת החוגג או סמוך לאירוע או שכל האחים בבית ( קורה מעט מאוד)

החגיגה כוללת ברכות שהאחים כותבים מתנה סמלית מכח המשפחה עוגה ואת הקטנים מרימים על כסא

הילדים ממש מחכים לברכות המקוריות של האחים וזה ממש עניין, כל אחד מקריא בקול את הברכה שלו, ומחבק את החוגג.

הקטנה שלנו חגגה השבוע שלוש, אז במקום להקריא לה ברכות כולם ציירו לה ציורים, היא התרגשה ממש.


לגבי הגן, אפשר לבקש מהגננת 7 ילדים זה באמת מוגזם

אצלנו מאז שנולדו (יש לי ב"ה כבר מתבגרים)אמהלה

חוגגים רק במתכונת משפחתית גרעינית.

אף פעם לא הזמנתי חברים/ות או משפחה, לפעמים סבא וסבתא מצליחים להגיע.

בד"כ חוגגים בשבת הקרובה ליומולדת (לפני או אחרי תלוי במצב)

כל השבת סובבת את הילד

מכינה מאכלים שהוא אוהב

כמובן עוגת יום הולדת

מקשטים את הבית בבלונים, הילדים מכינים פלקטים עם ברכות

מכינים שקית ממתקים

לפני או אחרי שבת נותנים את המתנות

הילדים שלי- המאושרים בתבל!!!!!

יודעת שיש כאלו שחוגגים במתכונת נרחבת יותר, אבל לדעתי נהכל תלוי באיך אנחנו משדרים להם את זה

הילדים, גם הגדולים סופרים את הימים ליומולדת שלהם.

 

רוצה רקתקומה

להגיד, וזו תגובה בעיקר למי שכתבה שכדאי פשוט.

שלי בתור ילדה, ההורים היו מזמינים את הדודים הביתה למסיבת יום הולדת, וזה היה ממש כיף.

וזה היה הכי פשוט שיש, פשוט הזדמנות למפגש משפחתי, שזה היה עוד בשלב של מפגש משפחתי של 4 דורות.

וזה היה בבית, ארוחת ערב שהורים שלי הכינו, לא משהו מטורף.

וכן הזמן הפסיקו, כי הדודים התחתנו, ומשפחה גדלה ב"ה.

אבל בשלב שבו כמעט כל הדודים שלי היו רווקים, זו זכורה לי כחוויה מאוד טובה וממש לא גרנדיוזית


חוויה משפחתית מתוקה.

אין בזה בשביל להגיד שזה חובה כמובן

והכל תלוי גם איך עושים, ויש שלב במשפחה שזה באמת כבר לא מתאים.

אבל יש גם אפשרות שזו לא חוויה של פינוק יתר לילד, אלא חוויה משפחתית שבטווח של שנים היא משמעותית🙂


אף אחד לא אמר שזה לא כיף לחגוג עם המשפחה המורחבתאמהלה

ברור שזו חוויה כיפית ומרגשת.

רק בנות שתפו פה שאפשר לעשות חוויה משמעותית גם בחוג המשפחה המצומצמת.

הכל תלוי איך אנחנו מנגישים את זה לילד.

אם זה בתור- אין מה לעשות, סבא וסבתא לא יכולים/דודים לא רוצים/קשה לנו להזמין ולחגוג בגדול/אין כסף וכו'

או

אצלנו חוגגים אבא אמא והילדים וזו היום הולדת הכי מפנק, שמח ומשמעותי שיש.

וגם זה תלוי מאד בסגנון/בגודל/ובמיקום במשפחה

ובסטנדרטים במקום הלימודים/בקהילה

אם אתחיל ללכת לימי הולדת של אחיינים אני פשוט לא אהיה יום אחד בבית

יש לי כ60 אחיינים מכל צד.....

בקיצור

כל אחת שתעשה מה שהכי טוב לה ולמשפחתה

 

אז לאתקומה

הובנתי.

אני ממש מסכימה עם כל דבר שאת אומרת


אני רק רציתי לתת את הצד שזה לא רק עניין של show וכיף במובן השטוח של המילה.

אלא שבאמת יש ערך גם למפגשים משפחתיים רחבים, ובתור ילדה זו הייתה חוויה ממש משמעותית.

ושוב, אני כילדה, שהייתה לה משפחה קטנה, בלי בני דודים ובשלב שבו הדודים שלי היו רווקים, זה זכור לי כחוויה מאוד טובה. ולא כי זה היום הולדת שלי וכולם סביבי, גם. אבל גם כי זו הייתה הזדמנות לפגוש את כולם, זו הייתה עוד הזדמנות שסבתות רבתות שלי הן חלק מהחיים שלי. והיום, בפרספקטיבה של שנים, זה משמעותי עבורי כחוויה משפחתית.


האם הייתי מרגישה מסכנה אם זה לא היה קורה? בוודאי שלא.

ואנחנו היום חוגגים לילדים בבית המשפחה הגרעינית וזה מהמם ולא צריך יותר מזה❤️


ו

תודה שהסברת לי שוב. מסכימה עם כל מילהאמהלה
נראה לי שזה באמת מאד מושפע ממצב המשפחהכורסא ירוקה

והאם הדודים פנויים לזה


לבעלי יש אח שכל שנה עושה מסיבה לילדים שלו (נולדו בזמן קרוב אז מאחד למסיבה אחת, אבל עם עוגה לכל ילד בנפרד, וקשיוטים במקביל לפי צבעים וכאלה) עם כל הדודים משני הצדדים, ובשבילנו זה פשוט עונש.. נסיעה של כמה שעות עם ילדים שמתעייפים בשביל שעתיים במקום שהם לא מכירים בו חצי מהאנשים, שלא לדבר על זה שצריך לקנות מתנות לכולם מראש ובתקופות יותר לחוצות שנאתי את הקנס הזה.

הילדים שלו נהנים מאד מהמסיבה, אבל אנחנו פחות חחח וברור שזה גם מושפע מזה שבעיניי כל הענין מיותר לחלוטין 😅

לגמרי לגמריתקומה

כשאנחנו התלבטנו בהתחלה איך לחגוג (אנחנו הראשונים עם ילדים), אמרתי לבעלי שצריך להיזהר לא לקבוע סטנדרט שאחר כך לא נרצה לעמוד בו😅

וזה גם היה שיקול כשהחלטנו שלא נעשה את זה בעצמנו...

אצל הגדולים הזמנו גם את המשפחה המורחבתיעל מהדרום

לק"י


והגיע מי שהתאים לו, שזה סבא/ סבתא/ דודים רווקים שיכלו לבוא.

אם לא מרגישים מחוייבות להגיע, זה ממש נחמד להפגש ולחגוג יחד.


כיום אנחנו חוגגים עם המשפחה המצומצמת עם עוגה, בלונים, חטיפים, מתנה, ארוחת ערב חגיגית. לפעמים גם מכינים משחק.


בבית הספר הם חוגגים לכל ילדי החודש ביחד.

בגן בזוגות או שלישיות.


לחלק מהילדים אנחנו חוגגים עם מספר חברים מצומצם בבית. אבל אם אין בקשה מהילדים, אז אין צורך בעיני.

כש2 הגדולים שלי היו הנכדים היחידים בשני הצדדיםחילזון 123

הזמנו את המשפחה... אחים שלנו וסבתות

לא קרה כל שנה, אבל היו כמה ימי הולדת כאלו משפחתיים

אחר כך ההתלהבות התמתנה😉


כשיש יום הולדת אנחנו מכינים בשבת שקרובה לתאריך עוגה בצורה שהילד בוחר או קשור לעונה. עושים אחרי הסעודה סבב ברכות (ולפעמים איזה משחק כמו משחק הכתרים), מרימים (מי שעוד בגיל).

אם לסבתא או דודה רווקה יוצא להגיע בשבת הזו אז יופי ואם לא, אז לא נורא.

לפעמים סבתא/סבא קופצים ביום חול להגיד מזל טוב ולהביא מתנה 

חוגגים בשבתאמאשוני

אם נמצאים אצל ההורים החגיגה תהיה גדולה יותר

אם לא, חוגגים עם ההורים והאחים.

לפני שהת מכינים ציורים ברכות קישוטים וכתר.

בשבת בסיום הארוחה פותחים חטיפים, עוגה ועושים סבב ברכות ושירים.

לפעמים מרימים את ילד היומולדת

לפעמים הוא מסתובב עם הכתר כל השבת ואומרים לו מזל"ט בבי"כ.


חוץ מזה יש מסיבה במסגרת גן/ בי"ס


חוץ מזה עושה מסיבה לכל ילד פעם אחת בחיים (לפני בר/ בתוך מצווה)

עם החברים מהכיתה.

בד"כ מתאים בגיל 7-10 כזה..


ממש לא הייתי עושה מסיבה כל השנה עם הדודים.

מצד שני אם הדודים רווקים ולא מטריח אותם במיוחד. אז גם לא רואה סיבה למה לא..

זה הכיף להיות נכדים/ אחיינים ראשונים.

לא כולם זוכים ללוקסוס הזה.


אבל אם בעלך לא אוהב את הטררם, אז צריך להתחשב גם במה שנוח ומתאים לו.

בשונה מהרוב שחוגגים עם המשפחה הגרעיניתDoughnut

אנחנו משפחה מאד משפחתית, גרים כמעט כל האחים והאחיות באותה שכונה ונפגשים המון גם ביום יום (מהצד שלי), כך שבני הדודים הם קרובים מאד כמעט כמו אחים.

מנצלים את ימי ההולדת של הילדים למפגש, אין שום פאר והדר😉, בעיקר משפחתיות וחמימות והמון יחס לילד שחוגג יומולדת. אם יוצא שניים בתאריך קרוב חוגגים יחד. מכינים עוגה, לפעמים חטיפים ולפעמים פיצה או משהו בסגנון.

הילדים ואנחנו נהנים מאד והילדים מחכים לזה שנה שלמה.

לעומת זאת מעולם לא הבנתי מה חטאו הורים שמזמינים הביתה כתה שלמה😅או אפילו חצי. לא מתחברת לזה בכלל ושמחה מאד שלא מקובל אצלנו לחגוג ימי הולדת עם חברים.

לקטנים אצלנו חוגגים עם המשפחה המורחבתהבוקר יעלהאחרונה

לא כולם מגיעים, מי שיכול וזה בסדר. כיבוד חלבי פשוט, פיצה חטיפים עוגה. אין שואו..רק כיף לילד היומולדת.

הגדולות אצלי בוחרות חברות או משפחה, לאחרונה בחרו חברות.

היו שנים שלא חגגנו מורחב כי היה קורונה או מלחמה וכו, אז עשינו עם הגרעינית והיה כיף. אם אנחנו שבת אצל סבא וסבתא לפעמים הסבתא מכינה עוגה..

בקיצור אין נכון ולא נכון.. אם תוכלו שנה אחת ואחרת לא, לא יקרה כלום. בחיים גמישים בה.. 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !