גרים אצל אבא שלי. שניהם טיפוסים מאוד שונים ולכן מבינה שזו היתה טעות לעבור לפה (מטעמים כלכליים). בעלי לא האדם הכי קליל בעולם ונתפס על הרבה התנהגויות של אבא שלי. הדבר הכי קשה לי זה שבעלי לא מצליח לראות את הטוב שאבא שלי נתן לו , טוען שהוא הסכים שנעבור לגור איתו רק מטעמים אגואיסטיים של לא להיות בודד, שעד עכשיו זה בסדר שלא הצענו לו לשלם חשבונות כי אנחנו שיפצנו כשבאנו, ארגנו לו מיטה במקום ספה ישנה והטלוןיזיה תלןיה על הקיר ולא יושבת על כיסא פלסטיק כתר כמו שהייתה קודם.
כפי שניתן להבין לאבא שלי אין הרבה סטנדרטים הוא אדם מאוד פשוט אבל בעלי רואה את הנוכחות שלנן בבית כסןג של החזרת טובה במידה שווה למה שאבי עושה עבורנו. ואף מעט מתרעם שאבא שלי כבר כן רוצה שנשלם חשבונות חשמל - לאחר שנתיים בדירה.
אציין גם שמאז שבעלי נכנס לתמונה הוא היחיד מבני המשפחה שבאמת מצליח לתקשר עם אבא שלי והוא נפתח אליו הרבה יותר.
אבל לבעלי כבר אין כוח לשיחןת האלה יותר והוא התחיל להתרחק.
ולי כואב מאוד על המצב. הכי כואב שבעלי מצדיק את התלונות שלו על אבא שלי, חושב שהשינוי צריך לבןא מאבא שלי ואם לא יהיה שינוי אז פשוט ימשיך לשמור על מרחק , שלום להתראות וזהו.
התחלתי לחפש דירה. כנראה שניאלץ לעבור עיר כי יקר פה. להעביר את הילדים לגנים חדשים, שוב הסתגלות (הם בני שנה וחצי וארבע), גם עם זה קשה לי להתמודד.
וכמובן להשאיר את אבא שלי בודד, בן 76. (הוא כן עובד יום יום אבל עדיין..).
אבל הדבר העיקרי. לא מצליחה להשתחרר מזה שבעלי הוא כזה. כפוי טובה. מלכלכך על אנשים מאחורי הגב ועוקץ ומסתלבט גם מול הפנים בלי לחשוב אם פוגע או לא.
לא רואה את הטוב שעושים עבורו (אבא שלי עוזר עם כביסה כלים זבל וחשבונות, מכיל את הצעקות של הילדים ואת זה שאין לו כמעט פינה בבית לעצמו. אבל הוא פיזית לא נמצא עם הילדים אז זה מכעיס את בעלי איך בנאדם לא רוצה לבלות עם הנכדים שלו?).
לא משנה כמה שיחות נעשה הוא עומד על שלו שזה לא גרוע כמו שאני מתארת. אבל הכפיות טובה והחוסר הכרה בה..מייאשת אותי. תחושה שלא בא לי אפילו לגור עם בעלי יותר. זה התבטא בעוד שלבים בחיים בעלי לא טיפוס קל אבל כן מוכן לשינויים וכבר עשה כאלו בעבר בשבילי. ודווקא בנושא הזה- נושא כאוב כל כך- אין לנו עמק השווה.
ברמה של לא בטוחה שאני יכולה לחיות עם חוסר הכרת הטוב הזה . ברור לי שגם אני נגועה בזה אם אני חווה את זה (כך אני מאמינה בעמקי ליבי) ובכל זאת..לא מצליחה להשתחרר מזה שהוא כזה. לא מקבלת את הצד הזה בו. מה עושים.....
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.