לא יכול להשבר שוב

ואם הכרת מישהי שעזרה לך לאסוף 

את השברים ולאהוב שוב

היא שווה את הסיכון

אז לא. לא תמיד הקלישאות האלו עובדות לפעמים הן אסון

מצאת מישהי שעזרה לך לאסוף את השברים

הבעיה היא שאותה אחת שברה אותו שוב

הסיכון עדיין שווה כי זה מוכיח שהלב יכול להחלים

בשאיפה שזו שעוזרת לאסוף את השברים היא גם האחת שנשארת

מאחל שתמצא בקרוב את האחת שתגרום ללב שלך לפעום בזרמים של אהבה אח יקר.

כדי לקבל מישהי שתהיה שם לאחות את הלב השבור

אם עסק נסגר ואחרי  שנה פותחים עסק חדש,
מפיקים לקחים,
עושים חשבון נפש,
לא מאשימים את כל העולם אלא לוקחים אחריות (מה יתן להאשים אחרים ? כלום)

עכשיו, למיטב ידיעתי
בגדול, יש 2 סוגים של "לב שבור"...
 

הסוג הראשון,
היה לך קשר טוב ובריא עם מישהי ואחרי שנה נפרדתם כי זה לא התאים לחתונה מכל סיבה שהיא.
אבל אתה חושב עליה -רק- דברים טובים *באמת*,
וגם אם תראה אותה אחרי שנתיים או עשר שנים, אתם תשמחו להגיד שלום לא מתוך נימוס, אלא באמת לדעת שהכל טוב כמו שפוגשים חבר ותיק ואהוב שלא ראינו המון זמן

כאשר נפרדתם, זה סוג של אבל, לב שבור, עצבות גדולה יחסית,  אז התרחיש הזה, הוא התרחיש הרגיל
צריך לתת לעצמך 1-3 חודשים, להיות עצוב, לא להדחיק את זה ואז לחזור לשגרה כמו חדש.
 

הסוג השני הוא הבעייתי.
זה במקרה שצד אחד חי בסרט לגבי קשר מסויים
ובהפתעה גמורה, הצד השני מסיים, בלי שאתה מבין -באמת- מה קרה.

בד"כ, במקרה הזה, אחרי שעובר מספיק זמן
אפשר לראות בדיעבד מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאא סימנים שהקשר בינכם לא היה במסלול טוב, הוא לא היה חזק מספיק ובנוי בצורה טובה.
אולי הוא רץ מהר מדי, אולי לא נפגשתם יותר מדי, אולי התקשורת היתה חלשה , אולי לא שמת לב שהצד השני לא באמת בעניין כמוך והתעלמת וכו'
את זה רק אתה יכול לדעת מבדיקה עצמית יסודית. חשבון נפש אמיתי.
 

לסיכום.
אם מדובר בתרחיש 1 - אז אין לך מה לחשוש. זה חלק מהחיים. כשמשהו טוב נגמר, זה קשה אבל צריך להמשיך. אתה תסתדר.
אם מדובר בתרחיש 2 - אז אתה חייב להפיק לקחים. לעשות חשבון נפש. לחזק מה שצריך לחזק ואז לצאת לדרך ולקחת את הפרס הגדול.
 

בהצלחה.

אם מישהו יוזם פרידה מהסוג השני... (אני לא מדבר על להחליט שזה לא מתאים בדייט שלישי במסגרת שידוכים)

נניח, אחרי שנה של קשר.

ואז ביום בהיר הוא מסיים את הקשר כי הוא התבשל בעצמו

ולצד השני לא היה -שום- סימן. -שום- רמז. כלוםםם.

אז מצטער, אין מצב שיש לו לב שבור, כי פשוט אין לו לב.

וכמובן שאני מדבר באופן כללי ביותר ולא אישי.

כי כל מקרה לגופו עם כל הפרטים שלו, שאין לי מושג עליהם.

מקווה שהבנת למה כיוונתי בדוגמא.

בכל מקרה, בהצלחה ותהיה חזק. הזמן עושה את שלו.

אז יקח יותר זמן להיקשר? תן לו.

וגם לא חייב למהר לצאת אחרי פרידה, מותר שיהיה קצת זמן "להתאבל".

לא מגיע לו סוף כזה של לבד

תחשוב על זה..

לב שנשבר זה לב שאוהב

למה לב שבור הוא לב שלם וכל הוריאציות של זה?

נראה כאילו מי שכתב את זה לא חווה לב שבור בעצמו.

לב שבור זה לא בהכרח רק בהקשר של זוגיות

לב שבור זה הרבה מעבר , זה לב שיודע / ידע קושי מה הוא..

זה לב שקם בין ההריסות

לא תמיד כי הוא בחר ..

מתוך כך הכיר בחוזקות שלו נולד מחדש..

קם אדם חולה הוא הרבה יותר יעריך את החיים שלו מאדם בריא ..

ועוד עצה אל תשפוט אף אחד גם הבחור שנראה לך שלא חווה כלום אין לך שמץ קמצוף מה עובר לו באמת בחיים

שלא תחווה כן.. אבל שאדם במשבר

הוא קצת מחלק את החיים לפני ואחרי..

ברגע שהכאב משתלט עליו הוא חייב לשנות משהו עמוק ... זה גורם לו לצאת מגדרו גורם לו להילחם כמו שהוא לא נלחם בחיים

ככה הוא מגלה כוחות דווקא מתוך השבר

האם זה כואב? כאב לב

האם מתוך כך הוא במסע / חיים אחרים

כן .

האם הוא בחר בזה? לא תמיד

דווקא בחושך דווקא בשבר

דווקא שם האדם נדרש לבנות הכל מחדש

והכל הרבה אבל הרבה יותר שלם

כי שאין לך ( ולא אני ממש לא מדברת רק בפן הזוגי) אתה לא מעריך .. אתה פשוט חי בהוקרה מתמדת

כי אתה זוכר ולא תשכח לעולם את הכאב והקושי

קצת כמו אישה בלידה שזה נקרא שבר

זה בדיוק הנקודה הכי כואבת של הלידה 

הכל בין שמיים וארץ הכל כל-כך מסוכן 

ואחרי זה חיים חדשים ...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים