פריקה אחרי שבת משפחתיתמפה בשם אחר..

חזרנו משבת משפחתית (עם כל המשפחה שלי) במלון 5 כוכבים (חשוב להמשך). אנחנו כזוג וכמשפחה גרעינית לא נוסעים כ"כ למלונות, יותר לדירות נופש. לאחד מימי ההולדת העגולים שלי בעלי הזמין לנו מלון שווה ושנינו מאוד נהננו, אך זה היה לפני כמה שנים.

המשפחה שלי ב"ה גדלה ולהורים שלי כבר אין אפשרות לארח את כולנו אצלם ולכן זו כרגע האפשרות הכי טובה לעשות שבת משפחתית. היינו בפעם האחרונה לפני כשנה כולנו במלון לרגל יום הולדת עגול של אבא שלי והפעם תוכנן לרגל יום הולדת עגול של אמא שלי.

מציינת שבעלי ממש לא סבל בפעם הקודמת, הוא מסתדר ממש סבבה עם המשפחה שלי ולכן כ"כ הופתעתי מההתנהלות הפעם. כבר לפני 3-4 חודשים נסגרנו על תאריך ספציפי לשבת משפחתית, אחרי שכל המילואימניקים אצלנו היו אמורים לסיים את הסבב (בעלי לא עושה מילו' מסיבה רפואית). שאלתי אותו מראש, והוא אמר שאין בעיה. בשנים האחרונות הוא יותר בקטע של דירות נופש ופחות מלונות כאמור אך הוא לא הביע התנגדות בכלל כשסגרנו את המלון. עם זאת בשבוע לפני המלון הוא התחיל לדבר על איזה מעפן זה מלונות ושהוא היה צריך לשים וטו ומעכשיו הוא שם וטו והוא לא ילך יותר בחיים לבתי מלון (מזכירה שזו כרגע האפשרות היחידה לעשות שבת עם כל המשפחה שלי וזה קורה שבת בשנה לכל היותר. יש שנים שזה לא קורה בכלל). כשאמרתי לו שגם אני בעקרון לא הכי אוהבת את הקונספט של בתי מלון, אבל מבחינתי זה מחיר ששווה לשלם בשביל שבת משפחתית והילדים נהנים מזה מאווווד, הוא אמר שאני מוזמנת לסוע למלונות כמה שאני רוצה אבל הוא לא יצטרף לזה יותר בחיים. שאלתי בעדינות למה לא אמר משהו מראש כשסגרנו תאריך ושכרגע אין לי מה לעשות ואי אפשר לבטל את המלון שניה לפני, אז הוא ענה שאפסיק לדבר איתו כמו עו"ד (אני ממש לא עו"ד במקצועי..) ושהוא יענה בהתאם שהפעם הוא יבוא וזו פעם אחרונה בחיים שלו במלון. שהוא מודיע לי מעכשיו שהוא לא יסכים יותר ושעכשיו אני יודעת.


מיותר לציין שבשישי הוא בקושי התארגן, לא רצה לצאת והבת שלי לחצה עליו שנצא כבר כי כל הבני דודים כבר הגיעו וגם הם רוצים להנות עם כולם בבריכה. בסוף יצאנו. כל הדרך הוא התלונן על כל דבר אפשרי. ניסיתי להכיל כדי שנוכל איכשהו להנות למרות הכל. אפילו היתה ארוחת צהרים מתנה מטעם המלון כשהגענו, אבל הבן שלי רצה לבריכה, אז הוא אמר לו: "במלון מחליטים לך מתי להיות רעב, אתה לא יכול לאכול מתי שאתה רוצה" ואמר עוד הרבה משפטי חכמה נוספים על כמה מלון זה לא לאנשים נורמליים ועוד כהנה וכהנה. היה עם פרצוף תשעה באב, בקושי אמר שלום למשפ' שלי, הלך עם הילד לבריכה, אבל בקושי דיבר איתי ועם אחרים..

לא השתתף בצילומים משפחתיים לפני שבת, בארוחת ערב זרק שלל משפטי תלונה והתלונן על האוכל בלי הפסקה!!! והיה שם שפע מטורף. כולם התלהבו מהאוכל בטירוף, גם הבררנים אצלנו, אבל הוא בחר לקחת דג קר כי אמר שהאוכל החם לא לטעמו. יצא מוקדם מהאוכל, יצאתי איתו ועם הבן הקטן, שאר הילדים נשארו עם כולם. ישבנו בלובי והוא המשיך להתלונן על איזה דוחה זה מלון ואיזה אוכל נוראי ואיך הוא אכל אוכל קר בשבת (אגב, כשהיינו בחו"ל בשבת לפני כחצי שנה, אכלנו אוכל קר ופשוט של כריכים והוא היה מבסוט עד השמיים. כלומר, האוכל הקר זה ממש לא האישיו..) כבר היה לי קשה להבין אותו ואמרתי לו שהיה מלא אוכל חם, אבל הוא בחר את האוכל הקר. הוא אמר שהאוכל החם היה נראה מגעיל. בסדר.. זכותו.. למרות שמוזר להתלונן כשהיו לו הרבה אפשרויות אחרות. הרגיש  שהוא עושה דווקא ואין לי מושג למה. היינו ממש בטוב לפני המלון. ואז הוא עוד אמר משפט (בעיני הכי נוראי): "יש דרכים יותר זולות להתעלל בי". עכשיו ההורים שלי שילמו הכל!! לא הוצאנו שקל. מהצד שלי זה היה נשמע ממש פוגע, כאילו ההורים שלי הוציאו כמה אלפי שקלים רק בשביל להתעלל בבעלי היקר. כאילו זו הסיבה ששילמו כ"כ הרבה על המלון. היה לי קשה להכיל משפט כזה ועניתי לו בציניות: "נכון, הם הוציאו מלא כסף כדי להתעלל בך, ספיציפית בך כדי שתסבול, לא כדי שנהנה משבת משפ' יחד"... והוא אמר שאמא שלי אמרה לא מזמן על קמפינג שגם אם ישלמו לה כסף, היא לא תלך לקמפינג, אז גם לו מותר לשים וטו וגם הוא לא מתכוון ללכת יותר לבתי מלון.

אמא שלי בת 70, כן?!?!

(מציינת שאף אחד במשפ' שלי לא יודע שהוא לא אוהב בתי מלון ובפעם הקודמת, על פניו, זה היה נראה שהוא נהנה..  חוצמזה, שהכל היה מתואם איתנו ואף אחד לא מכתיב לנו שום דבר).


פשוט נהרסה לי כבר כל השבת, ניסיתי להיות בסדר כמה שאפשר בשביל הילדים. הוא המשיך לקטר ולהתלונן כמו ילד קטן (הוא כמעט בן 40 ואבא לילדים). אוסיף שהבאתי מצעים מהבית וסידרתי לו (ולכולנו) את המיטה כדי שירגיש יותר בנוח, אבל גם על זה הוא התלונן.. שקר לו והוא לא ישים את השמיכה של המלון מעל המצעים מהבית כדי לא לחטוף דיזינטריה...

המלון בעיני היה מאוד נקי!! ואני אסטניסטית בטירוף!! כולנו ישנו עם מצעים מהבית, בשביל הרגשה ביתית כמה שאפשר..

המיטה היתה נוחה מאוד והוא ישן מעולה, אני קמתי מוקדם ויצאתי עם כל הילדים מהחדר וכשנכנסתי ב-9:30 לקחת משהו לאחד הילדים הוא עוד ישן... כשכולנו ישבנו במרפסת בלובי במעגל וחיכינו לכולם כדי להיכנס לחדר אוכל הוא הביא כיסא והתיישב מאחורי, בלי לדבר, לקח לי זמן להבין שהוא בכלל הגיע.. אפילו לא אמר בוקר טוב לי ולאף אחד ולא ראה לנכון לשבת עם כולם בתוך המעגל- והיו מלא מקומות פנויים.. שוב חדר אוכל ותלונות בלי סוף, למרות שהלך פעמיים למלא את הצלחת...

אח"כ היו הפעלות לילדים (משחקים וכאלה, מיועד לשומרי שבת) והוא הלך לנוח צהרים ואז הלך עם הקטן לאזור הבריכה והיה איתו שם עד 16:30. אח"כ בא להיות עם כולנו, אבל לא ממש דיבר, רק ענה לשאלות ספציפיות אם פנו אליו וזהו. כל המבוגרים עזרן לסדר את האולם שישבנו בו בשבת ורק הוא ישב ובהה בכולנו מסדרים יצאנו במוצ"ש, הוא כמובן לא אמר תודה להורים שלי (גם לא ציפיתי אחרי כל ההתנהלות שלו), בקושי אמר שלום, נסענו הביתה בלי שהוא הוציא מילה מהפה..

חזרנו הביתה ארגנו את הילדים והלכתי לישון..

אני עם מועקה ענקית. השבת הזו פשוט עשתה לי רע. ראיתי את בעלי באור שונה לחלוטין ממה שהכרתי אותו. לא יודעת איך ממשיכים מכאן..

חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

נשמע מאוד כואב ומבלבל לחוות שבת שלמה כך,

בלי להבין איפה האיש המתוק שלך נעלם לו?

מה קרה לו?

ומי זה היצור הזה שמתנהג בצורה לא מוסברת ושובר שיאים של חוסר הבנה וחוסר טאקט וחוסר הגיון פעם אחר פעם?!

זו ממש תחושה של חוסר אונים ובילבול עצום!

 

אני חושבת שהשאלה העיקרית שכדאי לשאול כאן למן ההתחלה היא:

למה (ל' בקמץ) הוא לא רצה ללכת למלון?

כלומר לשמוע ולהבין רגע ממנו ולעומק

מה יש שם במלון שקשה לו?

(כל מלון, לאו דווקא זה),

מדוע הוא לא רוצה ללכת למלונות יותר בחייו?

נשמע ששם לב העניין.

רגע להבין אותו.

 

אולי הוא בכלל עוד לא מבין את עצמו עד הסוף שם

ולכן הכל יוצא כך

ממש נראה שפעם אחר פעם מי שפגשת בפועל בשבת הזו היה מנגנון הגנה של בעלך ולא הוא עצמו.

ומנגנון ההגנה לא הופעל סתם, הוא הופעל כי משהו שם היה לו מאוד מאוד קשה, כי משהו שם כאב לו מאוד, כי משהו שם לא מימש צורך מאוד מהותי שלו.

השאלה היא מה זה הדבר הזה?

מה יש שם עבורו במלון שלא טוב? שמאיים אפילו?

ורגע לשמוע את זה במבט סקרן, מתעניין, והכי לא ביקורתי או מאשים שיש (וזה קשה אבל רק מבט כזה שבאמת רוצה להבין יכול לפתוח את השני להתחבר רגע לעצמו ולחשוב מה היה שם באמת בעומק).

יכול מאוד להיות שגם הוא מאוד מבואס על עצמו

אפילו כועס על עצמו

מתוסכל מעצמו

ואבוד שם

אבוד כי הוא אולי בכלל לא מבין עם עצמו "על מה כל המהומה" ולמה הוא התנהג ככה

אבוד כי אולי אין לו מילים והכרה וניראות בינו לבין עצמו לכל מה שהתחולל בתוכו

ואבוד כי הוא גם לא שיקף את זה החוצה לך.

 

והדרך כאן להגיע להבנה אמיתית זה קודם כל שיבין בינו לבין עצמו מה יש שם בעומק, במלון, עבורו,

ממש לא יפחד ויפרט לעצמו

ואז יתווך זאת לך

ואחרי שתבינו שניכם את הלמה שלו, את הלב שלו,

את מה זה עבורו מלון,

מה המשמעות של זה עבורו שהוא הולך למלון,

מה עוד יש שם בעיניים שלו,

מה אולי סותר ערכים שהוא מאמין בהם או כל דבר עמוק אחר שיכול להיות שם,

ואז הנפש מגיבה, כדי לא לעשות שקר בעצמה, אז היא מפעילה מנגנוני הגנה

כי היא באמת באמת לא רוצה להיות כרגע במקום הזה, במלון

אז היא פועלת הכי אנושי שיש ועושה הכל כדי לא באמת להרגיש שהיא שם,

או לא באמת להסכים להרגיש שהיא שם *מבחירה*

אלא שהיא לא רוצה להיות שם!

ומשהו בהנכחה הזו שהיא לא רוצה להיות שם!

כנראה מרגיע בה משהו

כי כנראה באמת באמת קשה או לא נכון או לא מתאים או לא אחר לה להיות במלון.

וחשוב להבין למה.

ואז לתת למקום הזה של הלמה לא מלון הבנה

עד הסוף

וניראות

והכרה

ולגיטימציה

ואז חיבוק

וחמלה

 

והתנועה הזו של השיחרור והניראות והמקום למה שמתחולל בו יכולה לעשות ב"ה הרבה מאוד טוב גם לו, גם לך, וגם לביחד שלכם ❤️

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

ומוסיפה עוד חידוד:נגמרו לי השמות

אם לצורך הדוגמא (כי ודאי שיכולות להיות אלף ואחת אפשרויות אחרות) הסיבה שבעלך לא רצה להיות במלון מקורה מתוך טראומה בילדות / זיכרון רע ממלון / התנגשות עם ערך שהוא מאמין בו שלדעתו לא בא לידי ביטוי ע"י הליכה למלון / פחד מדברים מסוימים שקיימים בהימצאות במלון והוא לא רוצה לפגוש בהם / כל דבר אחר -

אזי כל זמן אשר הסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -

מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.

זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.

או מנגנוני התקפה - צעקות / בכי / רצון לפתור ולדבר על הדברים כאן ועכשיו

או מנגנוני בריחה - כל דבר שמנתק אותו מהאיום עבורו ומהסיטואציה שהיא איום עבורו, הימנעות, בריחה לשינה, לחלל אחר, וכל ניתוק אחר

או מנגנוני קיפאון/הסוואה - של ריצוי או קיפאון ממש.

 

ונשמע שבעלך פשוט ניסה כל הזמן לברוח מהאיום, בעיקר.

 

וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה כאמור - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק

כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.

 

נסי לחשוב רגע על מקום שבו לך היה קושי מסוים בחיים והקושי הזה לצורך הדוגמא לא דובר -

איזה מנגנון הגנה הופעל בך? איך היה המופע החיצוני של זה נראה?

איך המנגנון עצמו צעק?

והאם כאשר כן נתת מילים, הבנה, ניראות והכרה למה שמתחולל בך גם משהו במנגנון נרגע יותר והונמך?

עצם הרתימה הזו של ההבנה מתוך עצמינו ודברים דומים שעברנו יכולה לעזור לנו להבין יותר את השני ולהזדהות איתו,

ממש לשאול את עצמינו בסיטואציה: איך היית רוצה שבעלי יגיב אם המצב היה הפוך? אם לי היה קושי עמוק בהליכה למלון?

או איך אני עצמי יכולה להבין אותו יותר ולהזדהות איתו יותר מהמקום שלי במקומות בהם אני הייתי בתוך מנגנון הגנה? במקומות בהם אני לא יכולתי כי אפילו לא ידעתי וזה נשאר רק בתת מודע מה עובר עליי בעצם, וזה לא קיבל מילים ולא דובר ולכן יצא בצורת מנגנון הגנה?

תודה רבה על התשובות המושקעות שלך -מפה בשם אחר..
זה בהחלט עוזר ואני מעריכה את זה מאוד!! 
אני ממש שמחה לשמוע יקרה, ב"ה ממש! 🙏נגמרו לי השמות

באהבה גדולה והמון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

הצפה מעבר לרגיל בגלל סיבה . אולי שאין לו מילואים?העני ממעש
זו לא הסיבה, אבל תודה רבה על הניסיון 🙏מפה בשם אחר..
אני מנחשתאחינועמית

שזה לאו דווקא קשור למלון.

אולי כן קשור ישירות - שהייתה לו חוויה רעה פעם במלון, או משהו כזה.

אולי זה מדגיש לו איזשהו חוסר, למשל שהוא לא כמו כולם באמצעים כלכליים/מצב משפחתי/מצב רפואי (למשל שהוא לא הולך למילואים). קנאה יכולה להיות מאוד קשה, וגם אדם מתבייש ברגש הזה אז הוא עלול גם לא להודות בזה בינו ובין עצמו ועדיין להרגיש כך...

והוא מוציא את זה על המלון ועל המשפחה, ולא בטוח בכלל שהוא מודע לזה.

אולי הוא רצה משהו אחר לאותה שבת, למשל אולי אתם שנייה אחרי ליל טבילה והוא רצה את השקט והפינה שלכם?

אולי מישהו מהמשפחה אמר לו משהו פוגע לפני השבת והוציא לו את כל החשק להיות חלק?

כל האופציות האלה הן בהנחה שחוץ מהסיפור הזה הכול בסדר, ואם הייתם נשארים בבית הכול היה רגוע (ולא בהמשך של מריבה אחרת או דאון כללי שהוא נמצא בו בלי קשר).


כלומר זה נשמע לי כמו איזשהו מוקש רגשי שדרכו עליו בלי כוונה והתפוצץ עלייך, אז קודם כל כל הכבוד לך שניסית להכיל ולהנעים לו עד כמה שאפשר.

ואני חושבת שדרך ההתמודדות צריכה להיות להבין שזה לא קשור אלייך.

קרוב לוודאי שהיה פה משהו הרבה מעבר לשליטתך.

אז לנשום עמוק ולא לקחת אישית.

לשאול אותו אחרי שהוא נרגע מה קרה, מה הפריע לו כל כך (מה גרם לו להגיב ככה באופן כללי, שאת מבינה שיש כאן משהו מעבר לרגיל)

ואחרי שאת מצליחה לייצר שיחה משמעותית איתו מה היה וכו' גם לספר לו איך את הרגשת, כי גם אם זה קרה בגלל עניין רגשי פרטי שלו, את עדיין נפגעת והוא צריך גם לראות אותך.

ממש מסכימהרקלתשוהנ
תודה רבה- מעריכה מאוד את תשובתך 🙏מפה בשם אחר..
נשמע ממש ממש מתסכלתהילה 3>

נשמע שבעיקר הצורך שלך הוא לא להרגיש שבעלך הוא עוד ילד קטן שאת צריכה לתפעל, לשדל ולתווך לו דברים, וזה ממש ממש מובן❤️


אני לא יודעת אם זו התנהלות חד פעמית או יוצאת דופן, בדרך כלל נדיר שזה ככה גם אל המקרה כאח קיצוני,

אבל אם את מוצאת את עצמך באופן כללי במקום שמנסה לרצות אותו ולדאוג לו, כשהוא מתלונן כמו ילד קטן, חוץ מזה שזה ממש מבאס, עיקר מה שאת יכולה לעשות, זה ללמוד איך לעבוד על החלק שלך בדינמיקה ביניכם, שבו את לוקחת אחריות עליו, על המצברוח שלו וכן הלאה, ומאפשרת לדינמיקה הזוגית ביניכם לא להיות כזאת שבה את בתפקיד המבוגר האחראי והוא הילד, אלא שיש כאן גבר ואישה, ואת יכולה להרשות לעצמך להרפית לצידו ולסמוך עליו❤️

אני חושב, בתור גברשלג דאשתקד

שלפעמים יש לנו קטעים כאלה, עצבניים על משהו ועושים כזה פאסיב-אגרסיב. אולי הוא עצבני על משהו ספציפי, שהוא יודע ולא נעחם לו להגעד או שהוא בעצמו בכלל לא יודע.

יש מצב שהוא לא ככ מבסוט מאחד מקרובי המדפחה ואין לו דרך להתחמק מהמפגש איתו במלון; אולי הוא נעלב כי להוריו אין מפגשים כאלה (ואת המילים "מפגשים כאלה" אפשר לפרש איך שרוצים כמובן...).

אני חושב שגם מבחינת חלוקה מגדרית, האישה יותר אקטיבית ביוזמות והחלטות כאלה. לכן, לדוגמה, כשאשתי אין לה כוח ללכת להורים שלי, היא פשוט מגיע נורא נורא מאוחר ומהר מדי מתחיל לכאוב לה הראש ועייפה ועצבנית על מישהו וחייבים לצאת הביתה. גבר זה אחרת, אני לא אגיד "הולכים השבת לסבתא א ולא לדודה ב", והמקסימום שאעשה זה אתעצבן ואתן תחושות פחות נעימית ואז יבינו את הרמז (כמובן נתתי סתם דוגמות,לא מחיי האישיים).

תכלס, אם זה נראה לך עניין ספציפי וזניח, הייתי פשוט נותן לו להירגע ומקסימים קצת מקשיב ומפרק את המילים שהוא אומר בחוסר שימת לב (לא להתייחס לאמירות חכמות על ארוחות במלון, אבל אולי פתאום הוא נזכר בכל מיני השוואות ממש חיוניות בין הורייך להוריו, או שפתאום יש לו המון מה להגיד על איזה אחיין מתבגר שלך, וכדו'), ולנסות להרכיב מזה פאזל. אבל הייתי מעדיף פשוט לשכוח ולקוות שזה יישכח וזהו. עד היומולדת העגול הבא הוא יירגע כבר או יתעצבן מדברים אחרים...


יהיה טוב יקרה, העיקר שאכפת לך ואת דואגת לו ולך ולכם ❤

לפי מה שאת מתארת - ההתנהגות הזו שלו לא הייתה בעברמתואמת

גם אם מעולם הוא לא אהב מלונות, עדיין בעבר הוא הצליח להתגבר על הסלידה שלו מהם.

אז עכשיו צריך לחקור מה קרה עכשיו...

איך הוא באופן כללי לאחרונה? סבלן? שמח? מרוצה מחייו?

כי נשמע לי שהשבת הזו הייתה איזשהו טריגר שגרם למשהו שמבעבע בתוכו כבר תקופה להתפרץ.

הייתי בודקת את הכיוון של דיכאון...

וחיבוק! עברת שבת לא פשוטה...

רק רוצה להגיד שהחזקת את השבת הלא פשוטה הזו בצורה מאורין

מדהימה. כתר לראשך אשת חיל!

די ברורשם פשוט

שהוא מתוסכל על דברים שהוא צובר מדחיק ולא מדבר עליהם.

הוא צריך מקום בטוח לשחרר מה שיושב עליו,

אולי את, אם הדינמיקה שלכם מאפשרת שיחה פתוחה ועמוקה

ואולי מישהו אחר.

את אישה מקסימהשוקולד פרה.

ומאוד מתחשבת.

אני הייתי מפסיקה להתחשב ברגע שהייתי מרגישה זלזול.

אומרת לו עד כאן, ושיתאפס על עצמו. הוא לא לבד פה, וגם אם הוא ממש ממש ממש מוצף,

הוא בוחר להגיע למרחב הציבורי, נכון? אז לפחות ששם ישתדל להיות ככל האדם, ולא להתלונן ובקושי להגיד שלום.

זה לא ראוי בכלל.


אני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל מהניסיון שלי, ככל שאת משמשת ה"פסיכולוגית" של המצב, ככה הוא חושב שזה תקין.


אז אני במקומך לא הייתי מקבלת את ההתנהגות הזאת. גם אם אפשר לחפור ולמצוא למה כן אפשר להבין אותו.

כי ככה גם אפשר לתרץ סתירה או כל התנהגות לא נורמלית אחרת.


כשאני הרגשתי שבעלי מתנהג באופן שבעיניי לא מכבד אותו ואותנו כזוג- אמרתי לו את זה.

וגם לא ישבתי אתו שעות בניסיון להבין אותו, אלא אמרתי לו שאני מצפה שהוא ישים את הקווצ' בצד, וישתדל ויתאמץ כדי להיות שם בשביל האחר (דהיינו המשפחה).


זה כן עבד, לא כי בעלי עושה מה שאני אומרת, אלא כי אני מאמינה שפניתי לחלק הגבוה יותר באישיות. זה שפונה אל הבחירה ואל הידיעה שאתה חלק ממשהו. אתה לא לבד פה. לא הכל מסתכם בך.

וזו גם האמת של העולם, בעיניי. להיות מסוגל לשים את עצמי בצד לטובת משהו גדול יותר.


אני מאוד מאמינה ברגש ובדיבור אישי, חשוף וקרוב, אבל לא כשזה בא על חשבונך. לא כשאת נדרשת להכיל התנהגויות לא נאותות (נזהרת להגיד לא נורמליות, אבל יש בזה הרבה יציאה מהנורמות החברתיות המקובלות).


בקיצור,תגידי מה מקובל בעינייך ומה לא. אפילו תגלי לו שזה הוריד לך ממנו. שאת רגילה לראות אותו בעין אחרת, כאדם איכותי יותר.

הוא יתאושש מזה, והוא ירצה להתאים את עצמו לסטנדרט שלך. גם אם בהתחלה הוא ימשיך להתלונן ולהתאונן.

בסוף כשהוא יראה שאת חזרה עם האמת שלך, זה יחדיו לו מודעות חדשה. הוא כבר לא יתחשב רק במה שהמקומות הנמוכים שלו אומרים לו לעשות ואיך להתנהג,

אלא הוא יחשוב פעמיים, כי הוא יודע שאת ממפה ממנו ליותר, ואת מאמינה שהוא יכול להגיע ליותר.


בהצלחה!!

וגם-שוקולד פרה.

למה לא להגיד לו שאת מצפה לאמירת תודה, הערכה ויותר חמימות ממנו כלפי המשפחה?

הרי הוא *יודע* שאת השבת הזאת לא עשו כדי להרגיז אותו. זאת סתם מניפולציה כדי להפעיל אותך רגשית.


גם אם קשה לו, מצופה ממנו להכיר תודה. גם אם הוא לא נהנה. כי השאלה היא לא מה הייתה החוויה שלו, השאלה היא האם הייתה פה נתינה.

והייתה פה נתינה. גם אם לא לרוחו.

ועל נתינה מודים.


ועל זה כן שווה להתעכב. על זה שגם אם באסה חנו מאוד בפנים, והכל חשוך בפנים, אנחנו עדיין יודעים להגיד תודה על נתינה כלפינו. ושאת מצפה ממנו לתודה.


אולי זה מנותק מהמצב שלו, אבל זה לא משנה.

משנה האמירה שהיא מכוונת למקום טוב יותר, גם עבורו.


נכון, אבלשלג דאשתקד

כגבר שבחבורה, אני מרגיש בנוח "לסנגר" (למרות שאין לי כוונה לסנגר, אלא יותר להציע איך לגשת אליו, דווקא כי מניסיון החיים הקצר שלי זה יכול להיות הרסני).

אם הולכים לבן זוג, גבר אבל אולי גם אישה, וניגשים אליו בצורה פטרונית וקובעת גבולות, ונותנים לו הורטה פשוטה "עד כאן אדומי, ההתנהגות שלך לא מקובלת, אתה מפסיק עם *זה* (בלי להגדיר מה זה "זה") עכשיו" - את יוצרת תחושה של עליונות וחוסר התחשבות. סביר מאוד להניח שהטווח הקרוב את תשיגי את מבוקשך, הוא/היא במידי יתנהג אחרת. אבל בתחושה הפנימית שלו (ואולי גם שלך), מיצבת את עצמך כאימא/מדריכה שקובעת לו איך להתנהג. את המחיר כמובן תראי בהמשך, והלוואי שתצליחי לתקן את זה.

בעיניי עדיף למזער את הזנק (שיילך לישון קצת או לקרוא עיתון) ולא לקחת ללב, ובהמשך לראות איך חיים עם זה שיש לבחור תסכולים, או לנסות ללמוד ולפרש את זה עם הזמן ולפתור את זה בקצב כלשהו. אולי הוא לא יהיה שחקן מספיק טוב לאורך השבת, אבל הוא תמיד ירגיש בן זוג נאמן ואהוב ולא סתם שחקן שנועד לפתור בעיות סושיאל שלך עם משפחתך...

להציב גבול זה לא פטרונישוקולד פרה.

זה להגיד- אני לא מוכן לקבל את זה.

וזה נכון בכל התנהגויות לא נורמליות בזוגיות או לא בזוגיות.

לשיטתך, אם הבעל מקלל או שובר דברים, גם אז היא לא יכולה להגיד "עד כאן, אתה מפסיק עם זה". כי זה פטרוני.

 

אם בן אדם לא מפסיק להשפרי מרירות, וממרר תוך כדי כך את השהות של הקרובים לו,

נכון בעיניי להגיד לו- סטופ. אתה תתמודד עם השדים שלך, כי יש בתוכך את הכוח להתמודד איתם, ולא תיתן להם להרוס את  כולנו.

 

אגב, גם אם האדם בדיכאון, אבל זה כבר סיפור אחר (יותר מורכב).

 

אני מאוד מאמינה באחריות אישית ובהחלטה של האדם לשים את עצמו בצד הנכון של המשוואה.

ובמקרה הזה הבעל הוא זה שלא פועל באחריות אישית, כי הוא מרשה לעמו להתנהג בצורה לא יפה כלפי הסביבה.

וצריך להציב לו מראה בעניין הזה. להחזיר אותו להתמודדות עם השדים הפנימיים שלו- כי זו אחריותו לדעת לנהל את עולמו הפנימי.

 

לכולנו יש כאבים, שדים פנימיים, כעסים, טינות. והאחריות שלנו היא לנהל אותם ככה שלא נפגע בזולת

 

לא לזה הייתה כוונתישלג דאשתקד

אני לגמרי בעד הצבת גבולות. גבולות הכוונה "את זה אני לא מקבל/ת". השאלה היא איך עושים את זה.

אם מוצאים זמן לדבר, ומבהירים שיש התנהגויות שאני לא מקבל/ת, זה מצוין. לרוב עדיף לעשות את זה אחר כך, אבל במקרה הזה צריך לראות איך פותרים את הבעיה כי זה לא נעים וגם לא מגיע לך ולילדייך ולמשפחה המורחבת לסבול את הנאחס הזה.

אז יש דרך להגיד: "אני מבינה שקשה לך, דיברנו על זה גם בבית ואני מבין שקשה לך. אולי באמת תלך לחדר ותקרא עיתון, אולי תלך לבית הכנסת תלמד קצת או תמצא חברים לפטפט איתם, או שתעשה טיול בעיר הזו וכדו'". זה מרגיע ומבהיר את הגבול (ואפשר גם לדבר על הגבול בצורה ברורה יותר), ובגדול תקבלי את מה שאת חושבת שצריך לקרות.

לעומת זאת, כשבן זוג פונה לעמית שלו וקובע לו "אתה נוהג ככה, הרגע אתה תנהג אחרת". זה קל ובדרך כלל זה יפעל טת פעולתו  אבל המסר הוא שאני אבא/אמא שלך, ולרוב זה לא מה שאני יענה לך "אני רוצה להשתגע ואת לא תחליטי לי אם להשתגע". הוא יעצור מיד אבל יתחיל לחוות אותך כמורה שלו שאומרת לו מה לעשות.


נ"ב, היה לי קרוב משפחה כזה שהיה לו מאוד קשה לאחר החתונה שלהם, והמשפחה שלי הייתה מאוד מעורבת וכאילו "לצד הבת/אחות שלהם". באופן טבעי זה הפך את המפחה לצד בדיון והפכה את האווירה לשדה קרב וכמובן הוא נהיה האנדרדוג שחייב להתיישר (לא הייתה לו כ"כ משפחה תומכת, אז הוא נהיה מאוד תלוי במשפחה שלי). טוב לא יצא מזה.

וגם, תכלס כולם מבינים מי עצבני ומי לא מרוצה וכו', אין שום טעם להתבייש מהאחיות והגיסות... מחכים קצת וזה יכול להתאזן.

הנחתי שאת זה היא כבר אמרהשוקולד פרה.

ושהוא המשיך והמשיך להיות מריר ולא נעים.

וגם כמובן שכדאי לעשות את זה בצורה נעימה ולא תקיפה. אבל העניין הוא שהוא לוקח את האחריות להיות שולט בעצמו.

 

 

תגובה מדהימה בעינימפלצתקטנה
חיבוק גדול🩷בארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ה' בחשוון תשפ"ו 21:41

מבינה אותך ממש. זה ממש סיטואציה קשה ולא נעימה. ומבאס כל כך שזה הורס ככה מפגש משפחתי, שגם משקיעים בו כל כך הרבה כסף...


 

מפגשים משפחתיים הם הרבה מאוד פעמים טריגר למתחים זוגיים. זה לא רק אצלכם. הרבה פעמים הסגנון המשפחתי הוא שונה, והציפיות שונות, וכשצריך להיפגש עם המשפחה של אחד הצדדים, לפעמים זה לא קל למי שלא גדל במשפחה, מכל מיני סיבות.

אני יכולה להגיד שאצלנו גם קרה לפעמים בדברים משפחתיים מהצד שלי, שלבעלי לא היה נוח מסיבות שונות. היו פעמים שזה גרם לנו גם לריב ולכעוס, אבל עם השנים למדתי שהרבה פעמים מה שהכי עוזר לנו במצבים כאלו (לא רק סביב משפחה, בכלל כשיש משהו שחשוב לי ובעלי מצטרף למרות שהוא לא באמת רוצה בזה), זה שאני מזכירה לעצמי שאם קשה לו - אז באמת קשה לו, גם אם לי הקושי לגמרי לא ברור. ומתוך כך אני לא מנסה לשכנע אותו שאין פה על מה להתעצבן, אלא מקבלת את עצם זה שקשה לו, ומעריכה את זה שהוא מוכן לעשות מאמץ ולבוא בשבילי. ואז גם אם הוא עצבני ומתלונן, אני לא מתווכחת, לא מנסה לשכנע, רק אומרת תודה שהוא מוכן לבוא למרות שזה קשה לו. (הרבה פעמים בסוף גם הוא מצליח להשתחרר ממה שמפריע לו ובעיקר ליהנות. אבל זה הרבה בזכות זה שהכרתי בקושי שלו).

ועוד משהו עם מתאפשר, זה לשאול אותו מה יעזור לו לעבור את זה הכי בטוב שאפשר, ולהשתדל ממש להתחשב ולקיים את זה, אם מתאפשר (הרבה פעמים זה גם מה שעוזר להבין את הקושי. נגיד אם קשה לו העומס של המפגש עם כולם, אז אולי הוא יבקש זמן שקט, לנוח בצהריים בלי שמפריעים לו, אם מפריע לו שמכתיבים את הזמנים שצריך להיות רעב, אז אולי להביא אוכל מהבית, לפחות לנשנושים בין הארוחות, יכול לעזור, וכו'). אבל לא לצפות שזה יהפוך לו את החוויה לטובה. יכול להיות שעדיין יהיה לו קשה, ואני רק עושה מה שאני יכולה כדי להפוך את זה לפחות קשה. ואני עדיין אעריך ואגיד לו שאני מעריכה את המאמץ שהוא עושה בשבילי.


 

 

ועוד הערת אגב - גם אנחנו כמשפחה כבר לא יכולים להיות בשבת כולנו ביחד.

הפתרון שעבד אצלנו (בשני הצדדים) זה לשכור לשבת מתחם צימרים או וילה גדולה, ולהזמין קייטרינג. אצלנו המקומות ששכרנו היו עם בריכה (אולי לא גדולה כמו של בית מלון, אבל פרטית למשפחה). לא יודעת אם זה יוצא יקר יותר או זול יותר מבית מלון, אבל רק פותחת את הראש לעוד אופציות שאולי לא חשבתם עליהן...

(זה כן מצריך יותר התארגנות מאשר בית מלון - למצוא קייטרינג מתאים, לדאוג להזמנה שתגיע, לארגן הכל תוך כדי שבת - לערוך, להגיש, לפנות, וכו', לדאוג למפות וכלים חד"פ וכו'. אצל ההורים של בעלי הזמינו בתוספת תשלום מישהו שיהיה אחראי על כל התפעול של האוכל במהלך השבת ושילמו עבורו גם על צימר, אבל זה כבר תוספת תשלום רצינית... אם יש מספיק מבוגרים שיעזרו, בעיני זה לא הכרחי בכלל).

כותבת בתור מי שמארגנת את זה לרובמתיכון ועד מעון
זה הרבה יותר כאב ראש מאשר מלון, זה זול יותר לרוב אבל בתור מי שמטרטרת כל השבת בדאגה שהכל יתקתק זה מעייף בפער
ברור שיש לזה מחירים אחריםבארץ אהבתי

פשוט בגלל שהיא כתבה שאון שום אפשרות אחרת לעשות שבת משפחתית מלבד בבית מלון, אז כתבתי לה על מה שאנחנו עושים, אולי זה יפתח להם כיוונים שלא חשבו עליהם.

וכמו שכתבתי - אצל ההורים של בעלי לקחו בתשלום מישהו שינהל את כל הטיפול באוכל במהלך השבת (מחמם, יערוך, יגיש, יפנה, וכו'. בסוף גם עזרנו לו כשהתאפשר, אבל זה היה התפקיד שלו), וזה אמנם תוספת תשלום משמעותית, אבל מוריד הרבה עומס.

בכל מקרה - בסוף זו החלטה של כל משפחה לפי הנתונים והיכולות שלה.

תודה רבה לכולם!! קראתי לעומק את כל התגובותמפה בשם אחר..
והעליתם כמה נקודות חשובות שלא חשבתי עליהן. מעריכה מאוד את הזמן וההשקעה 🙏🏻
מנסיוןזווית אחרת

גם אצלינו עושים שבתות משפחתיות.ובמקומות הרבה יותר פשוטים, בגלל העלויות.כל משפט שקראתי- התכווצה לי הבטן יותר ויותר.כל תלונה שתארת, הרגשתי ממש כעס עליו.וקיוותי שאולי אתם ממנים את כל הסיפור ואולי על זה הכעס.לשלם עבור משהו שאתה לא אוהב- מבאס ומוציא קיטור לא טוב.ואז ראיתי שלא שילמתם שקל.בעלך היקר לא ילד קטן.וכמו שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לווסת את הכעסים והאכזבות, ככה מצופה גם במערכת זוגית.בזוגיות עושים דברים למען השני ולמען המשפחה גם אם פחות נהנים.והכי הפריע לי שניסה להוריד גם לילדים על ידי הערות מעצבנות.

ולא כל דבר צריך להכיל וללכת ולחפור בפסיכולוגיה מה היה הטריגר.מותר גם לכאוס ולנגיד את זה.הייתי אומרת לו ככה: בעלי היקר, הבנתי שלך לא טוב להיות כאן.אני מוכנה לשמוע ממך עכשיו את כל הקיטורים שלך והתלונות במרוכז.אבל אחר כך- לא רוצה לשמוע מילה כל השבת.אני והילדים נהנים מאוד.אל תקלקל בבקשה גם לנו.וזהו.אפילו הייתי אומרת את זה בחצי הומור.בנחת.ולא מנסה לצאת מגדרי כל השבת למענו.ההתיחסות שלו- בחירה שלו.אדם מבוגר.ואם ימשיך להתלונן- להתעלם.להיות מתוקה ונחמדה וחייכנית.אם תרצי תוכלי לאחר אפילו שבויחחם לצאת לאיזה קפה ולפתוח ממרחק את העניין.

וואי התעצבנתי מלקרוא 🥲נעמי28אחרונה

זאת הפעם הראשונה שהוא מתנהג ככה או דפוס?


נכנסתם לתפקיד ילד ואמא מטפלת.

לא חושבת שתמיד נכון להכיל ולהכיל.

לפעמים אובר הכלה רק נותנת מקום להמשיך עם ההתנהגות.

אפשר להכיל ולהציב גבול בו זמנית.

מכירים את המיטות והמזרונים של אלינה?בוריס
יש המלצות או דיסהמלצות? 
לא הכרתי והסתכלתי באתר שלהם - נראה שאין להם חנויותזמירות

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

הם נותנים 101 ימים לישון עליהםבוריס
ומה? תקנה, תתנסה ותחליף, תתנסה ותחליף עד להתאמה?זמירות
לא מעשי בכלל 
קנינושואלת12אחרונה

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטורי
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
זה ממש מצחיק, כי אם יש משהו שמעודדיםלאחדשה
בפורום זה טיפול. כל הזמן 😂

מעניין איך הגעת למסקנה

וזה טוב או רע?חודש טוב ומבורך
לא טוב ולא רע זו פשוט עובדהלאחדשה
שהיא הפוכה מהטענה המרכזית שסביבה נפתח השרשור הנוכחי.
טיפול וגירושין זה מבחינתי אותו דבראדם פרו+

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

 

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

 

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

 

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ומה כן תהיה תגובה טובה לדעתך, למישהו או מישהיקופצת רגע
שמספרים על קשיים בזוגיות ומבקשים עצות? 
להביע הזדהות.אדם פרו+

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.


 

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."


 

יש לך -תכתוב-


 

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

לפעמים אנשים פשוט חושבים שכדאי להתייעץ עםקופצת רגע
מומחה. הם לא אומרים את זה רק כדי להביע הזדהות זה באמת מה שנראה להם נכון.

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

ייעוץ בפורוםרקאני

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

מוקסיפן וכריתת יד ורגל, זה אותו דברהסטורי
ללכת לרופא - זה כי אתה בבעיה...
אני אף פעם לא מצליחה לרדת לסוף דעתךלאחדשה

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

אתה לא לבד בעולם, אתה יודע?משה

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

כןמישהי נשואה

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

טוב אני רואה שהשרשור נתקעאדם פרו+

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.


 

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?


 

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.


 

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

 

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

 

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

 

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

 

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

 

 

אני מודה קצת מסורבלאדם פרו+אחרונה
קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

המשך 👈 קדושים תהיו.נגמרו לי השמותאחרונה

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

 

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

 

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

 

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

 

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

 

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).

אולי יעניין אותך