פריקה אחרי שבת משפחתיתמפה בשם אחר..

חזרנו משבת משפחתית (עם כל המשפחה שלי) במלון 5 כוכבים (חשוב להמשך). אנחנו כזוג וכמשפחה גרעינית לא נוסעים כ"כ למלונות, יותר לדירות נופש. לאחד מימי ההולדת העגולים שלי בעלי הזמין לנו מלון שווה ושנינו מאוד נהננו, אך זה היה לפני כמה שנים.

המשפחה שלי ב"ה גדלה ולהורים שלי כבר אין אפשרות לארח את כולנו אצלם ולכן זו כרגע האפשרות הכי טובה לעשות שבת משפחתית. היינו בפעם האחרונה לפני כשנה כולנו במלון לרגל יום הולדת עגול של אבא שלי והפעם תוכנן לרגל יום הולדת עגול של אמא שלי.

מציינת שבעלי ממש לא סבל בפעם הקודמת, הוא מסתדר ממש סבבה עם המשפחה שלי ולכן כ"כ הופתעתי מההתנהלות הפעם. כבר לפני 3-4 חודשים נסגרנו על תאריך ספציפי לשבת משפחתית, אחרי שכל המילואימניקים אצלנו היו אמורים לסיים את הסבב (בעלי לא עושה מילו' מסיבה רפואית). שאלתי אותו מראש, והוא אמר שאין בעיה. בשנים האחרונות הוא יותר בקטע של דירות נופש ופחות מלונות כאמור אך הוא לא הביע התנגדות בכלל כשסגרנו את המלון. עם זאת בשבוע לפני המלון הוא התחיל לדבר על איזה מעפן זה מלונות ושהוא היה צריך לשים וטו ומעכשיו הוא שם וטו והוא לא ילך יותר בחיים לבתי מלון (מזכירה שזו כרגע האפשרות היחידה לעשות שבת עם כל המשפחה שלי וזה קורה שבת בשנה לכל היותר. יש שנים שזה לא קורה בכלל). כשאמרתי לו שגם אני בעקרון לא הכי אוהבת את הקונספט של בתי מלון, אבל מבחינתי זה מחיר ששווה לשלם בשביל שבת משפחתית והילדים נהנים מזה מאווווד, הוא אמר שאני מוזמנת לסוע למלונות כמה שאני רוצה אבל הוא לא יצטרף לזה יותר בחיים. שאלתי בעדינות למה לא אמר משהו מראש כשסגרנו תאריך ושכרגע אין לי מה לעשות ואי אפשר לבטל את המלון שניה לפני, אז הוא ענה שאפסיק לדבר איתו כמו עו"ד (אני ממש לא עו"ד במקצועי..) ושהוא יענה בהתאם שהפעם הוא יבוא וזו פעם אחרונה בחיים שלו במלון. שהוא מודיע לי מעכשיו שהוא לא יסכים יותר ושעכשיו אני יודעת.


מיותר לציין שבשישי הוא בקושי התארגן, לא רצה לצאת והבת שלי לחצה עליו שנצא כבר כי כל הבני דודים כבר הגיעו וגם הם רוצים להנות עם כולם בבריכה. בסוף יצאנו. כל הדרך הוא התלונן על כל דבר אפשרי. ניסיתי להכיל כדי שנוכל איכשהו להנות למרות הכל. אפילו היתה ארוחת צהרים מתנה מטעם המלון כשהגענו, אבל הבן שלי רצה לבריכה, אז הוא אמר לו: "במלון מחליטים לך מתי להיות רעב, אתה לא יכול לאכול מתי שאתה רוצה" ואמר עוד הרבה משפטי חכמה נוספים על כמה מלון זה לא לאנשים נורמליים ועוד כהנה וכהנה. היה עם פרצוף תשעה באב, בקושי אמר שלום למשפ' שלי, הלך עם הילד לבריכה, אבל בקושי דיבר איתי ועם אחרים..

לא השתתף בצילומים משפחתיים לפני שבת, בארוחת ערב זרק שלל משפטי תלונה והתלונן על האוכל בלי הפסקה!!! והיה שם שפע מטורף. כולם התלהבו מהאוכל בטירוף, גם הבררנים אצלנו, אבל הוא בחר לקחת דג קר כי אמר שהאוכל החם לא לטעמו. יצא מוקדם מהאוכל, יצאתי איתו ועם הבן הקטן, שאר הילדים נשארו עם כולם. ישבנו בלובי והוא המשיך להתלונן על איזה דוחה זה מלון ואיזה אוכל נוראי ואיך הוא אכל אוכל קר בשבת (אגב, כשהיינו בחו"ל בשבת לפני כחצי שנה, אכלנו אוכל קר ופשוט של כריכים והוא היה מבסוט עד השמיים. כלומר, האוכל הקר זה ממש לא האישיו..) כבר היה לי קשה להבין אותו ואמרתי לו שהיה מלא אוכל חם, אבל הוא בחר את האוכל הקר. הוא אמר שהאוכל החם היה נראה מגעיל. בסדר.. זכותו.. למרות שמוזר להתלונן כשהיו לו הרבה אפשרויות אחרות. הרגיש  שהוא עושה דווקא ואין לי מושג למה. היינו ממש בטוב לפני המלון. ואז הוא עוד אמר משפט (בעיני הכי נוראי): "יש דרכים יותר זולות להתעלל בי". עכשיו ההורים שלי שילמו הכל!! לא הוצאנו שקל. מהצד שלי זה היה נשמע ממש פוגע, כאילו ההורים שלי הוציאו כמה אלפי שקלים רק בשביל להתעלל בבעלי היקר. כאילו זו הסיבה ששילמו כ"כ הרבה על המלון. היה לי קשה להכיל משפט כזה ועניתי לו בציניות: "נכון, הם הוציאו מלא כסף כדי להתעלל בך, ספיציפית בך כדי שתסבול, לא כדי שנהנה משבת משפ' יחד"... והוא אמר שאמא שלי אמרה לא מזמן על קמפינג שגם אם ישלמו לה כסף, היא לא תלך לקמפינג, אז גם לו מותר לשים וטו וגם הוא לא מתכוון ללכת יותר לבתי מלון.

אמא שלי בת 70, כן?!?!

(מציינת שאף אחד במשפ' שלי לא יודע שהוא לא אוהב בתי מלון ובפעם הקודמת, על פניו, זה היה נראה שהוא נהנה..  חוצמזה, שהכל היה מתואם איתנו ואף אחד לא מכתיב לנו שום דבר).


פשוט נהרסה לי כבר כל השבת, ניסיתי להיות בסדר כמה שאפשר בשביל הילדים. הוא המשיך לקטר ולהתלונן כמו ילד קטן (הוא כמעט בן 40 ואבא לילדים). אוסיף שהבאתי מצעים מהבית וסידרתי לו (ולכולנו) את המיטה כדי שירגיש יותר בנוח, אבל גם על זה הוא התלונן.. שקר לו והוא לא ישים את השמיכה של המלון מעל המצעים מהבית כדי לא לחטוף דיזינטריה...

המלון בעיני היה מאוד נקי!! ואני אסטניסטית בטירוף!! כולנו ישנו עם מצעים מהבית, בשביל הרגשה ביתית כמה שאפשר..

המיטה היתה נוחה מאוד והוא ישן מעולה, אני קמתי מוקדם ויצאתי עם כל הילדים מהחדר וכשנכנסתי ב-9:30 לקחת משהו לאחד הילדים הוא עוד ישן... כשכולנו ישבנו במרפסת בלובי במעגל וחיכינו לכולם כדי להיכנס לחדר אוכל הוא הביא כיסא והתיישב מאחורי, בלי לדבר, לקח לי זמן להבין שהוא בכלל הגיע.. אפילו לא אמר בוקר טוב לי ולאף אחד ולא ראה לנכון לשבת עם כולם בתוך המעגל- והיו מלא מקומות פנויים.. שוב חדר אוכל ותלונות בלי סוף, למרות שהלך פעמיים למלא את הצלחת...

אח"כ היו הפעלות לילדים (משחקים וכאלה, מיועד לשומרי שבת) והוא הלך לנוח צהרים ואז הלך עם הקטן לאזור הבריכה והיה איתו שם עד 16:30. אח"כ בא להיות עם כולנו, אבל לא ממש דיבר, רק ענה לשאלות ספציפיות אם פנו אליו וזהו. כל המבוגרים עזרן לסדר את האולם שישבנו בו בשבת ורק הוא ישב ובהה בכולנו מסדרים יצאנו במוצ"ש, הוא כמובן לא אמר תודה להורים שלי (גם לא ציפיתי אחרי כל ההתנהלות שלו), בקושי אמר שלום, נסענו הביתה בלי שהוא הוציא מילה מהפה..

חזרנו הביתה ארגנו את הילדים והלכתי לישון..

אני עם מועקה ענקית. השבת הזו פשוט עשתה לי רע. ראיתי את בעלי באור שונה לחלוטין ממה שהכרתי אותו. לא יודעת איך ממשיכים מכאן..

חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

נשמע מאוד כואב ומבלבל לחוות שבת שלמה כך,

בלי להבין איפה האיש המתוק שלך נעלם לו?

מה קרה לו?

ומי זה היצור הזה שמתנהג בצורה לא מוסברת ושובר שיאים של חוסר הבנה וחוסר טאקט וחוסר הגיון פעם אחר פעם?!

זו ממש תחושה של חוסר אונים ובילבול עצום!

 

אני חושבת שהשאלה העיקרית שכדאי לשאול כאן למן ההתחלה היא:

למה (ל' בקמץ) הוא לא רצה ללכת למלון?

כלומר לשמוע ולהבין רגע ממנו ולעומק

מה יש שם במלון שקשה לו?

(כל מלון, לאו דווקא זה),

מדוע הוא לא רוצה ללכת למלונות יותר בחייו?

נשמע ששם לב העניין.

רגע להבין אותו.

 

אולי הוא בכלל עוד לא מבין את עצמו עד הסוף שם

ולכן הכל יוצא כך

ממש נראה שפעם אחר פעם מי שפגשת בפועל בשבת הזו היה מנגנון הגנה של בעלך ולא הוא עצמו.

ומנגנון ההגנה לא הופעל סתם, הוא הופעל כי משהו שם היה לו מאוד מאוד קשה, כי משהו שם כאב לו מאוד, כי משהו שם לא מימש צורך מאוד מהותי שלו.

השאלה היא מה זה הדבר הזה?

מה יש שם עבורו במלון שלא טוב? שמאיים אפילו?

ורגע לשמוע את זה במבט סקרן, מתעניין, והכי לא ביקורתי או מאשים שיש (וזה קשה אבל רק מבט כזה שבאמת רוצה להבין יכול לפתוח את השני להתחבר רגע לעצמו ולחשוב מה היה שם באמת בעומק).

יכול מאוד להיות שגם הוא מאוד מבואס על עצמו

אפילו כועס על עצמו

מתוסכל מעצמו

ואבוד שם

אבוד כי הוא אולי בכלל לא מבין עם עצמו "על מה כל המהומה" ולמה הוא התנהג ככה

אבוד כי אולי אין לו מילים והכרה וניראות בינו לבין עצמו לכל מה שהתחולל בתוכו

ואבוד כי הוא גם לא שיקף את זה החוצה לך.

 

והדרך כאן להגיע להבנה אמיתית זה קודם כל שיבין בינו לבין עצמו מה יש שם בעומק, במלון, עבורו,

ממש לא יפחד ויפרט לעצמו

ואז יתווך זאת לך

ואחרי שתבינו שניכם את הלמה שלו, את הלב שלו,

את מה זה עבורו מלון,

מה המשמעות של זה עבורו שהוא הולך למלון,

מה עוד יש שם בעיניים שלו,

מה אולי סותר ערכים שהוא מאמין בהם או כל דבר עמוק אחר שיכול להיות שם,

ואז הנפש מגיבה, כדי לא לעשות שקר בעצמה, אז היא מפעילה מנגנוני הגנה

כי היא באמת באמת לא רוצה להיות כרגע במקום הזה, במלון

אז היא פועלת הכי אנושי שיש ועושה הכל כדי לא באמת להרגיש שהיא שם,

או לא באמת להסכים להרגיש שהיא שם *מבחירה*

אלא שהיא לא רוצה להיות שם!

ומשהו בהנכחה הזו שהיא לא רוצה להיות שם!

כנראה מרגיע בה משהו

כי כנראה באמת באמת קשה או לא נכון או לא מתאים או לא אחר לה להיות במלון.

וחשוב להבין למה.

ואז לתת למקום הזה של הלמה לא מלון הבנה

עד הסוף

וניראות

והכרה

ולגיטימציה

ואז חיבוק

וחמלה

 

והתנועה הזו של השיחרור והניראות והמקום למה שמתחולל בו יכולה לעשות ב"ה הרבה מאוד טוב גם לו, גם לך, וגם לביחד שלכם ❤️

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

ומוסיפה עוד חידוד:נגמרו לי השמות

אם לצורך הדוגמא (כי ודאי שיכולות להיות אלף ואחת אפשרויות אחרות) הסיבה שבעלך לא רצה להיות במלון מקורה מתוך טראומה בילדות / זיכרון רע ממלון / התנגשות עם ערך שהוא מאמין בו שלדעתו לא בא לידי ביטוי ע"י הליכה למלון / פחד מדברים מסוימים שקיימים בהימצאות במלון והוא לא רוצה לפגוש בהם / כל דבר אחר -

אזי כל זמן אשר הסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -

מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.

זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.

או מנגנוני התקפה - צעקות / בכי / רצון לפתור ולדבר על הדברים כאן ועכשיו

או מנגנוני בריחה - כל דבר שמנתק אותו מהאיום עבורו ומהסיטואציה שהיא איום עבורו, הימנעות, בריחה לשינה, לחלל אחר, וכל ניתוק אחר

או מנגנוני קיפאון/הסוואה - של ריצוי או קיפאון ממש.

 

ונשמע שבעלך פשוט ניסה כל הזמן לברוח מהאיום, בעיקר.

 

וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה כאמור - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק

כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.

 

נסי לחשוב רגע על מקום שבו לך היה קושי מסוים בחיים והקושי הזה לצורך הדוגמא לא דובר -

איזה מנגנון הגנה הופעל בך? איך היה המופע החיצוני של זה נראה?

איך המנגנון עצמו צעק?

והאם כאשר כן נתת מילים, הבנה, ניראות והכרה למה שמתחולל בך גם משהו במנגנון נרגע יותר והונמך?

עצם הרתימה הזו של ההבנה מתוך עצמינו ודברים דומים שעברנו יכולה לעזור לנו להבין יותר את השני ולהזדהות איתו,

ממש לשאול את עצמינו בסיטואציה: איך היית רוצה שבעלי יגיב אם המצב היה הפוך? אם לי היה קושי עמוק בהליכה למלון?

או איך אני עצמי יכולה להבין אותו יותר ולהזדהות איתו יותר מהמקום שלי במקומות בהם אני הייתי בתוך מנגנון הגנה? במקומות בהם אני לא יכולתי כי אפילו לא ידעתי וזה נשאר רק בתת מודע מה עובר עליי בעצם, וזה לא קיבל מילים ולא דובר ולכן יצא בצורת מנגנון הגנה?

תודה רבה על התשובות המושקעות שלך -מפה בשם אחר..
זה בהחלט עוזר ואני מעריכה את זה מאוד!! 
אני ממש שמחה לשמוע יקרה, ב"ה ממש! 🙏נגמרו לי השמות

באהבה גדולה והמון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

הצפה מעבר לרגיל בגלל סיבה . אולי שאין לו מילואים?העני ממעש
זו לא הסיבה, אבל תודה רבה על הניסיון 🙏מפה בשם אחר..
אני מנחשתאחינועמית

שזה לאו דווקא קשור למלון.

אולי כן קשור ישירות - שהייתה לו חוויה רעה פעם במלון, או משהו כזה.

אולי זה מדגיש לו איזשהו חוסר, למשל שהוא לא כמו כולם באמצעים כלכליים/מצב משפחתי/מצב רפואי (למשל שהוא לא הולך למילואים). קנאה יכולה להיות מאוד קשה, וגם אדם מתבייש ברגש הזה אז הוא עלול גם לא להודות בזה בינו ובין עצמו ועדיין להרגיש כך...

והוא מוציא את זה על המלון ועל המשפחה, ולא בטוח בכלל שהוא מודע לזה.

אולי הוא רצה משהו אחר לאותה שבת, למשל אולי אתם שנייה אחרי ליל טבילה והוא רצה את השקט והפינה שלכם?

אולי מישהו מהמשפחה אמר לו משהו פוגע לפני השבת והוציא לו את כל החשק להיות חלק?

כל האופציות האלה הן בהנחה שחוץ מהסיפור הזה הכול בסדר, ואם הייתם נשארים בבית הכול היה רגוע (ולא בהמשך של מריבה אחרת או דאון כללי שהוא נמצא בו בלי קשר).


כלומר זה נשמע לי כמו איזשהו מוקש רגשי שדרכו עליו בלי כוונה והתפוצץ עלייך, אז קודם כל כל הכבוד לך שניסית להכיל ולהנעים לו עד כמה שאפשר.

ואני חושבת שדרך ההתמודדות צריכה להיות להבין שזה לא קשור אלייך.

קרוב לוודאי שהיה פה משהו הרבה מעבר לשליטתך.

אז לנשום עמוק ולא לקחת אישית.

לשאול אותו אחרי שהוא נרגע מה קרה, מה הפריע לו כל כך (מה גרם לו להגיב ככה באופן כללי, שאת מבינה שיש כאן משהו מעבר לרגיל)

ואחרי שאת מצליחה לייצר שיחה משמעותית איתו מה היה וכו' גם לספר לו איך את הרגשת, כי גם אם זה קרה בגלל עניין רגשי פרטי שלו, את עדיין נפגעת והוא צריך גם לראות אותך.

ממש מסכימהרקלתשוהנ
תודה רבה- מעריכה מאוד את תשובתך 🙏מפה בשם אחר..
נשמע ממש ממש מתסכלתהילה 3>

נשמע שבעיקר הצורך שלך הוא לא להרגיש שבעלך הוא עוד ילד קטן שאת צריכה לתפעל, לשדל ולתווך לו דברים, וזה ממש ממש מובן❤️


אני לא יודעת אם זו התנהלות חד פעמית או יוצאת דופן, בדרך כלל נדיר שזה ככה גם אל המקרה כאח קיצוני,

אבל אם את מוצאת את עצמך באופן כללי במקום שמנסה לרצות אותו ולדאוג לו, כשהוא מתלונן כמו ילד קטן, חוץ מזה שזה ממש מבאס, עיקר מה שאת יכולה לעשות, זה ללמוד איך לעבוד על החלק שלך בדינמיקה ביניכם, שבו את לוקחת אחריות עליו, על המצברוח שלו וכן הלאה, ומאפשרת לדינמיקה הזוגית ביניכם לא להיות כזאת שבה את בתפקיד המבוגר האחראי והוא הילד, אלא שיש כאן גבר ואישה, ואת יכולה להרשות לעצמך להרפית לצידו ולסמוך עליו❤️

אני חושב, בתור גברשלג דאשתקד

שלפעמים יש לנו קטעים כאלה, עצבניים על משהו ועושים כזה פאסיב-אגרסיב. אולי הוא עצבני על משהו ספציפי, שהוא יודע ולא נעחם לו להגעד או שהוא בעצמו בכלל לא יודע.

יש מצב שהוא לא ככ מבסוט מאחד מקרובי המדפחה ואין לו דרך להתחמק מהמפגש איתו במלון; אולי הוא נעלב כי להוריו אין מפגשים כאלה (ואת המילים "מפגשים כאלה" אפשר לפרש איך שרוצים כמובן...).

אני חושב שגם מבחינת חלוקה מגדרית, האישה יותר אקטיבית ביוזמות והחלטות כאלה. לכן, לדוגמה, כשאשתי אין לה כוח ללכת להורים שלי, היא פשוט מגיע נורא נורא מאוחר ומהר מדי מתחיל לכאוב לה הראש ועייפה ועצבנית על מישהו וחייבים לצאת הביתה. גבר זה אחרת, אני לא אגיד "הולכים השבת לסבתא א ולא לדודה ב", והמקסימום שאעשה זה אתעצבן ואתן תחושות פחות נעימית ואז יבינו את הרמז (כמובן נתתי סתם דוגמות,לא מחיי האישיים).

תכלס, אם זה נראה לך עניין ספציפי וזניח, הייתי פשוט נותן לו להירגע ומקסימים קצת מקשיב ומפרק את המילים שהוא אומר בחוסר שימת לב (לא להתייחס לאמירות חכמות על ארוחות במלון, אבל אולי פתאום הוא נזכר בכל מיני השוואות ממש חיוניות בין הורייך להוריו, או שפתאום יש לו המון מה להגיד על איזה אחיין מתבגר שלך, וכדו'), ולנסות להרכיב מזה פאזל. אבל הייתי מעדיף פשוט לשכוח ולקוות שזה יישכח וזהו. עד היומולדת העגול הבא הוא יירגע כבר או יתעצבן מדברים אחרים...


יהיה טוב יקרה, העיקר שאכפת לך ואת דואגת לו ולך ולכם ❤

לפי מה שאת מתארת - ההתנהגות הזו שלו לא הייתה בעברמתואמת

גם אם מעולם הוא לא אהב מלונות, עדיין בעבר הוא הצליח להתגבר על הסלידה שלו מהם.

אז עכשיו צריך לחקור מה קרה עכשיו...

איך הוא באופן כללי לאחרונה? סבלן? שמח? מרוצה מחייו?

כי נשמע לי שהשבת הזו הייתה איזשהו טריגר שגרם למשהו שמבעבע בתוכו כבר תקופה להתפרץ.

הייתי בודקת את הכיוון של דיכאון...

וחיבוק! עברת שבת לא פשוטה...

רק רוצה להגיד שהחזקת את השבת הלא פשוטה הזו בצורה מאורין

מדהימה. כתר לראשך אשת חיל!

די ברורשם פשוט

שהוא מתוסכל על דברים שהוא צובר מדחיק ולא מדבר עליהם.

הוא צריך מקום בטוח לשחרר מה שיושב עליו,

אולי את, אם הדינמיקה שלכם מאפשרת שיחה פתוחה ועמוקה

ואולי מישהו אחר.

את אישה מקסימהשוקולד פרה.

ומאוד מתחשבת.

אני הייתי מפסיקה להתחשב ברגע שהייתי מרגישה זלזול.

אומרת לו עד כאן, ושיתאפס על עצמו. הוא לא לבד פה, וגם אם הוא ממש ממש ממש מוצף,

הוא בוחר להגיע למרחב הציבורי, נכון? אז לפחות ששם ישתדל להיות ככל האדם, ולא להתלונן ובקושי להגיד שלום.

זה לא ראוי בכלל.


אני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל מהניסיון שלי, ככל שאת משמשת ה"פסיכולוגית" של המצב, ככה הוא חושב שזה תקין.


אז אני במקומך לא הייתי מקבלת את ההתנהגות הזאת. גם אם אפשר לחפור ולמצוא למה כן אפשר להבין אותו.

כי ככה גם אפשר לתרץ סתירה או כל התנהגות לא נורמלית אחרת.


כשאני הרגשתי שבעלי מתנהג באופן שבעיניי לא מכבד אותו ואותנו כזוג- אמרתי לו את זה.

וגם לא ישבתי אתו שעות בניסיון להבין אותו, אלא אמרתי לו שאני מצפה שהוא ישים את הקווצ' בצד, וישתדל ויתאמץ כדי להיות שם בשביל האחר (דהיינו המשפחה).


זה כן עבד, לא כי בעלי עושה מה שאני אומרת, אלא כי אני מאמינה שפניתי לחלק הגבוה יותר באישיות. זה שפונה אל הבחירה ואל הידיעה שאתה חלק ממשהו. אתה לא לבד פה. לא הכל מסתכם בך.

וזו גם האמת של העולם, בעיניי. להיות מסוגל לשים את עצמי בצד לטובת משהו גדול יותר.


אני מאוד מאמינה ברגש ובדיבור אישי, חשוף וקרוב, אבל לא כשזה בא על חשבונך. לא כשאת נדרשת להכיל התנהגויות לא נאותות (נזהרת להגיד לא נורמליות, אבל יש בזה הרבה יציאה מהנורמות החברתיות המקובלות).


בקיצור,תגידי מה מקובל בעינייך ומה לא. אפילו תגלי לו שזה הוריד לך ממנו. שאת רגילה לראות אותו בעין אחרת, כאדם איכותי יותר.

הוא יתאושש מזה, והוא ירצה להתאים את עצמו לסטנדרט שלך. גם אם בהתחלה הוא ימשיך להתלונן ולהתאונן.

בסוף כשהוא יראה שאת חזרה עם האמת שלך, זה יחדיו לו מודעות חדשה. הוא כבר לא יתחשב רק במה שהמקומות הנמוכים שלו אומרים לו לעשות ואיך להתנהג,

אלא הוא יחשוב פעמיים, כי הוא יודע שאת ממפה ממנו ליותר, ואת מאמינה שהוא יכול להגיע ליותר.


בהצלחה!!

וגם-שוקולד פרה.

למה לא להגיד לו שאת מצפה לאמירת תודה, הערכה ויותר חמימות ממנו כלפי המשפחה?

הרי הוא *יודע* שאת השבת הזאת לא עשו כדי להרגיז אותו. זאת סתם מניפולציה כדי להפעיל אותך רגשית.


גם אם קשה לו, מצופה ממנו להכיר תודה. גם אם הוא לא נהנה. כי השאלה היא לא מה הייתה החוויה שלו, השאלה היא האם הייתה פה נתינה.

והייתה פה נתינה. גם אם לא לרוחו.

ועל נתינה מודים.


ועל זה כן שווה להתעכב. על זה שגם אם באסה חנו מאוד בפנים, והכל חשוך בפנים, אנחנו עדיין יודעים להגיד תודה על נתינה כלפינו. ושאת מצפה ממנו לתודה.


אולי זה מנותק מהמצב שלו, אבל זה לא משנה.

משנה האמירה שהיא מכוונת למקום טוב יותר, גם עבורו.


נכון, אבלשלג דאשתקד

כגבר שבחבורה, אני מרגיש בנוח "לסנגר" (למרות שאין לי כוונה לסנגר, אלא יותר להציע איך לגשת אליו, דווקא כי מניסיון החיים הקצר שלי זה יכול להיות הרסני).

אם הולכים לבן זוג, גבר אבל אולי גם אישה, וניגשים אליו בצורה פטרונית וקובעת גבולות, ונותנים לו הורטה פשוטה "עד כאן אדומי, ההתנהגות שלך לא מקובלת, אתה מפסיק עם *זה* (בלי להגדיר מה זה "זה") עכשיו" - את יוצרת תחושה של עליונות וחוסר התחשבות. סביר מאוד להניח שהטווח הקרוב את תשיגי את מבוקשך, הוא/היא במידי יתנהג אחרת. אבל בתחושה הפנימית שלו (ואולי גם שלך), מיצבת את עצמך כאימא/מדריכה שקובעת לו איך להתנהג. את המחיר כמובן תראי בהמשך, והלוואי שתצליחי לתקן את זה.

בעיניי עדיף למזער את הזנק (שיילך לישון קצת או לקרוא עיתון) ולא לקחת ללב, ובהמשך לראות איך חיים עם זה שיש לבחור תסכולים, או לנסות ללמוד ולפרש את זה עם הזמן ולפתור את זה בקצב כלשהו. אולי הוא לא יהיה שחקן מספיק טוב לאורך השבת, אבל הוא תמיד ירגיש בן זוג נאמן ואהוב ולא סתם שחקן שנועד לפתור בעיות סושיאל שלך עם משפחתך...

להציב גבול זה לא פטרונישוקולד פרה.

זה להגיד- אני לא מוכן לקבל את זה.

וזה נכון בכל התנהגויות לא נורמליות בזוגיות או לא בזוגיות.

לשיטתך, אם הבעל מקלל או שובר דברים, גם אז היא לא יכולה להגיד "עד כאן, אתה מפסיק עם זה". כי זה פטרוני.

 

אם בן אדם לא מפסיק להשפרי מרירות, וממרר תוך כדי כך את השהות של הקרובים לו,

נכון בעיניי להגיד לו- סטופ. אתה תתמודד עם השדים שלך, כי יש בתוכך את הכוח להתמודד איתם, ולא תיתן להם להרוס את  כולנו.

 

אגב, גם אם האדם בדיכאון, אבל זה כבר סיפור אחר (יותר מורכב).

 

אני מאוד מאמינה באחריות אישית ובהחלטה של האדם לשים את עצמו בצד הנכון של המשוואה.

ובמקרה הזה הבעל הוא זה שלא פועל באחריות אישית, כי הוא מרשה לעמו להתנהג בצורה לא יפה כלפי הסביבה.

וצריך להציב לו מראה בעניין הזה. להחזיר אותו להתמודדות עם השדים הפנימיים שלו- כי זו אחריותו לדעת לנהל את עולמו הפנימי.

 

לכולנו יש כאבים, שדים פנימיים, כעסים, טינות. והאחריות שלנו היא לנהל אותם ככה שלא נפגע בזולת

 

לא לזה הייתה כוונתישלג דאשתקד

אני לגמרי בעד הצבת גבולות. גבולות הכוונה "את זה אני לא מקבל/ת". השאלה היא איך עושים את זה.

אם מוצאים זמן לדבר, ומבהירים שיש התנהגויות שאני לא מקבל/ת, זה מצוין. לרוב עדיף לעשות את זה אחר כך, אבל במקרה הזה צריך לראות איך פותרים את הבעיה כי זה לא נעים וגם לא מגיע לך ולילדייך ולמשפחה המורחבת לסבול את הנאחס הזה.

אז יש דרך להגיד: "אני מבינה שקשה לך, דיברנו על זה גם בבית ואני מבין שקשה לך. אולי באמת תלך לחדר ותקרא עיתון, אולי תלך לבית הכנסת תלמד קצת או תמצא חברים לפטפט איתם, או שתעשה טיול בעיר הזו וכדו'". זה מרגיע ומבהיר את הגבול (ואפשר גם לדבר על הגבול בצורה ברורה יותר), ובגדול תקבלי את מה שאת חושבת שצריך לקרות.

לעומת זאת, כשבן זוג פונה לעמית שלו וקובע לו "אתה נוהג ככה, הרגע אתה תנהג אחרת". זה קל ובדרך כלל זה יפעל טת פעולתו  אבל המסר הוא שאני אבא/אמא שלך, ולרוב זה לא מה שאני יענה לך "אני רוצה להשתגע ואת לא תחליטי לי אם להשתגע". הוא יעצור מיד אבל יתחיל לחוות אותך כמורה שלו שאומרת לו מה לעשות.


נ"ב, היה לי קרוב משפחה כזה שהיה לו מאוד קשה לאחר החתונה שלהם, והמשפחה שלי הייתה מאוד מעורבת וכאילו "לצד הבת/אחות שלהם". באופן טבעי זה הפך את המפחה לצד בדיון והפכה את האווירה לשדה קרב וכמובן הוא נהיה האנדרדוג שחייב להתיישר (לא הייתה לו כ"כ משפחה תומכת, אז הוא נהיה מאוד תלוי במשפחה שלי). טוב לא יצא מזה.

וגם, תכלס כולם מבינים מי עצבני ומי לא מרוצה וכו', אין שום טעם להתבייש מהאחיות והגיסות... מחכים קצת וזה יכול להתאזן.

הנחתי שאת זה היא כבר אמרהשוקולד פרה.

ושהוא המשיך והמשיך להיות מריר ולא נעים.

וגם כמובן שכדאי לעשות את זה בצורה נעימה ולא תקיפה. אבל העניין הוא שהוא לוקח את האחריות להיות שולט בעצמו.

 

 

תגובה מדהימה בעינימפלצתקטנה
חיבוק גדול🩷בארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ה' בחשוון תשפ"ו 21:41

מבינה אותך ממש. זה ממש סיטואציה קשה ולא נעימה. ומבאס כל כך שזה הורס ככה מפגש משפחתי, שגם משקיעים בו כל כך הרבה כסף...


 

מפגשים משפחתיים הם הרבה מאוד פעמים טריגר למתחים זוגיים. זה לא רק אצלכם. הרבה פעמים הסגנון המשפחתי הוא שונה, והציפיות שונות, וכשצריך להיפגש עם המשפחה של אחד הצדדים, לפעמים זה לא קל למי שלא גדל במשפחה, מכל מיני סיבות.

אני יכולה להגיד שאצלנו גם קרה לפעמים בדברים משפחתיים מהצד שלי, שלבעלי לא היה נוח מסיבות שונות. היו פעמים שזה גרם לנו גם לריב ולכעוס, אבל עם השנים למדתי שהרבה פעמים מה שהכי עוזר לנו במצבים כאלו (לא רק סביב משפחה, בכלל כשיש משהו שחשוב לי ובעלי מצטרף למרות שהוא לא באמת רוצה בזה), זה שאני מזכירה לעצמי שאם קשה לו - אז באמת קשה לו, גם אם לי הקושי לגמרי לא ברור. ומתוך כך אני לא מנסה לשכנע אותו שאין פה על מה להתעצבן, אלא מקבלת את עצם זה שקשה לו, ומעריכה את זה שהוא מוכן לעשות מאמץ ולבוא בשבילי. ואז גם אם הוא עצבני ומתלונן, אני לא מתווכחת, לא מנסה לשכנע, רק אומרת תודה שהוא מוכן לבוא למרות שזה קשה לו. (הרבה פעמים בסוף גם הוא מצליח להשתחרר ממה שמפריע לו ובעיקר ליהנות. אבל זה הרבה בזכות זה שהכרתי בקושי שלו).

ועוד משהו עם מתאפשר, זה לשאול אותו מה יעזור לו לעבור את זה הכי בטוב שאפשר, ולהשתדל ממש להתחשב ולקיים את זה, אם מתאפשר (הרבה פעמים זה גם מה שעוזר להבין את הקושי. נגיד אם קשה לו העומס של המפגש עם כולם, אז אולי הוא יבקש זמן שקט, לנוח בצהריים בלי שמפריעים לו, אם מפריע לו שמכתיבים את הזמנים שצריך להיות רעב, אז אולי להביא אוכל מהבית, לפחות לנשנושים בין הארוחות, יכול לעזור, וכו'). אבל לא לצפות שזה יהפוך לו את החוויה לטובה. יכול להיות שעדיין יהיה לו קשה, ואני רק עושה מה שאני יכולה כדי להפוך את זה לפחות קשה. ואני עדיין אעריך ואגיד לו שאני מעריכה את המאמץ שהוא עושה בשבילי.


 

 

ועוד הערת אגב - גם אנחנו כמשפחה כבר לא יכולים להיות בשבת כולנו ביחד.

הפתרון שעבד אצלנו (בשני הצדדים) זה לשכור לשבת מתחם צימרים או וילה גדולה, ולהזמין קייטרינג. אצלנו המקומות ששכרנו היו עם בריכה (אולי לא גדולה כמו של בית מלון, אבל פרטית למשפחה). לא יודעת אם זה יוצא יקר יותר או זול יותר מבית מלון, אבל רק פותחת את הראש לעוד אופציות שאולי לא חשבתם עליהן...

(זה כן מצריך יותר התארגנות מאשר בית מלון - למצוא קייטרינג מתאים, לדאוג להזמנה שתגיע, לארגן הכל תוך כדי שבת - לערוך, להגיש, לפנות, וכו', לדאוג למפות וכלים חד"פ וכו'. אצל ההורים של בעלי הזמינו בתוספת תשלום מישהו שיהיה אחראי על כל התפעול של האוכל במהלך השבת ושילמו עבורו גם על צימר, אבל זה כבר תוספת תשלום רצינית... אם יש מספיק מבוגרים שיעזרו, בעיני זה לא הכרחי בכלל).

כותבת בתור מי שמארגנת את זה לרובמתיכון ועד מעון
זה הרבה יותר כאב ראש מאשר מלון, זה זול יותר לרוב אבל בתור מי שמטרטרת כל השבת בדאגה שהכל יתקתק זה מעייף בפער
ברור שיש לזה מחירים אחריםבארץ אהבתי

פשוט בגלל שהיא כתבה שאון שום אפשרות אחרת לעשות שבת משפחתית מלבד בבית מלון, אז כתבתי לה על מה שאנחנו עושים, אולי זה יפתח להם כיוונים שלא חשבו עליהם.

וכמו שכתבתי - אצל ההורים של בעלי לקחו בתשלום מישהו שינהל את כל הטיפול באוכל במהלך השבת (מחמם, יערוך, יגיש, יפנה, וכו'. בסוף גם עזרנו לו כשהתאפשר, אבל זה היה התפקיד שלו), וזה אמנם תוספת תשלום משמעותית, אבל מוריד הרבה עומס.

בכל מקרה - בסוף זו החלטה של כל משפחה לפי הנתונים והיכולות שלה.

תודה רבה לכולם!! קראתי לעומק את כל התגובותמפה בשם אחר..
והעליתם כמה נקודות חשובות שלא חשבתי עליהן. מעריכה מאוד את הזמן וההשקעה 🙏🏻
מנסיוןזווית אחרת

גם אצלינו עושים שבתות משפחתיות.ובמקומות הרבה יותר פשוטים, בגלל העלויות.כל משפט שקראתי- התכווצה לי הבטן יותר ויותר.כל תלונה שתארת, הרגשתי ממש כעס עליו.וקיוותי שאולי אתם ממנים את כל הסיפור ואולי על זה הכעס.לשלם עבור משהו שאתה לא אוהב- מבאס ומוציא קיטור לא טוב.ואז ראיתי שלא שילמתם שקל.בעלך היקר לא ילד קטן.וכמו שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לווסת את הכעסים והאכזבות, ככה מצופה גם במערכת זוגית.בזוגיות עושים דברים למען השני ולמען המשפחה גם אם פחות נהנים.והכי הפריע לי שניסה להוריד גם לילדים על ידי הערות מעצבנות.

ולא כל דבר צריך להכיל וללכת ולחפור בפסיכולוגיה מה היה הטריגר.מותר גם לכאוס ולנגיד את זה.הייתי אומרת לו ככה: בעלי היקר, הבנתי שלך לא טוב להיות כאן.אני מוכנה לשמוע ממך עכשיו את כל הקיטורים שלך והתלונות במרוכז.אבל אחר כך- לא רוצה לשמוע מילה כל השבת.אני והילדים נהנים מאוד.אל תקלקל בבקשה גם לנו.וזהו.אפילו הייתי אומרת את זה בחצי הומור.בנחת.ולא מנסה לצאת מגדרי כל השבת למענו.ההתיחסות שלו- בחירה שלו.אדם מבוגר.ואם ימשיך להתלונן- להתעלם.להיות מתוקה ונחמדה וחייכנית.אם תרצי תוכלי לאחר אפילו שבויחחם לצאת לאיזה קפה ולפתוח ממרחק את העניין.

וואי התעצבנתי מלקרוא 🥲נעמי28אחרונה

זאת הפעם הראשונה שהוא מתנהג ככה או דפוס?


נכנסתם לתפקיד ילד ואמא מטפלת.

לא חושבת שתמיד נכון להכיל ולהכיל.

לפעמים אובר הכלה רק נותנת מקום להמשיך עם ההתנהגות.

אפשר להכיל ולהציב גבול בו זמנית.

עישוןחגית 222

שלום 

אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24  והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה . 

אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .

 

מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ? 

אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .

תודה לעונים .

יאפruthi
מתי הופכים למשפחה?חנוקה

אנחנו נשואים 8 שנים, עם ארבעה ילדים (הקטנה בת שבועיים אם זה רלוונטי)

תוהה לעצמי מתי הופכים מזוג עם ילדים למשפחה7כרגע אנחנו זוג.

כובן יש לנו ילדים אוהבים אותם מגדלים אותם מתחזקים בית אבל הבסיס שלנו זה שאנחנו זוג

כאילו עוד לא התרגלנו עד הסוף למציאות של הילדים ...(לא שהם באו לנו בהפתעה, כן? )

עדיין שאני שולחת את הילדים לשאול משהו את אבא זה מצחיק אותי..

כשמסתכלת מהצד על הילדים זה מוזר לי שהם כולם הילדים שלי... ב"ה!

ומענין אותי לשמוע מכם

מתי הופכים למשפחה.

קשה לי לדייק את השאלה יותר אבל במבט מהצד זוגות בשלב שלנו המיקוד שלהם זה הרבה יותר בגידול הילדים ובבניית הקן המשפחתי מאיתנו.

יגיע/ יירד האסימון אחרי החברים . לא נוראהעני ממעש
כשמתחילים לעשות דברים כמשפחהמתואמת

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)


בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

נראה לי פשוט אינדיבדואליSeven

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

כל אחד והרגשה שלונהג ותיק

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

אנחנו נשואים 7 שנים + 3 וזה מתחיל עכשיו להתפתח..אנונימיות
באמת בזה שאנחנו עושים חוויות משפחתיות. שולחן שבת מתחיל להתמקד בהם והם לא רק יושבים ואוכלים איתנו אלא שותפים בשיח...
תודה לכולםחנוקה

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

 

והנחתם את דעתי... אז תודה

כל הכבודנהג ותיק
וממש יפה שחנוקה חושבת כל כך על פסח 😉
לך תבין תורנויות משפחתיות סבוכות...חנוקה
אוווו נגעת בנקודה רגישהנהג ותיק

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

מתי שוהנה חלום

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

אני עדיין מסתכלת על בעלי ואומרת לעצמיאמאגיבורה

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

חחחחזיויק
ומה את עונה לעצמך על השאלה הזאת?נהג ותיק
זה האמת כבר שאלה מתחום הזוגיות ולא ההורות... ונראה לי שרבים שואלים אותה בצורה כזו או אחרת מתישהו 
חחחח לא התכוונתי בקטע של חרטהאמאגיבורה

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

חחח חס וחלילה חרטהנהג ותיקאחרונה

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה


ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

היום זו שעת רצוןמיטל בן חמו

חוכמת נשים:

מזכירה לבעלי שיש לי בחינה מסכמת ב־2/2

ושמה ביקשתי ממנו להיות בבית עם הילד

זה לא שאני מבקשת ממנו כל יום וכדורגל יש כל הזמן ואני צריכה ללמוד וקשה לי ורע לי ואפילו קצת דמעות, ולכן: היום זו שעת רצון! התפילות נענות! 🤣🤣 מה לבקש מהבעל??

 

 

שיפרגן ככהנהג ותיק
גם כשתרצי לחגוג עם חברה אחרי ההצלחה במבחן 😉


העיקר, שיהיה בהצלחה 

בהצלחה יקרה!שלג דאשתקדאחרונה

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

סגולת י"ח הנרות של רבי מתיא בן חרשמיטל בן חמו
לא בטוחה שקשור לפורום ויחד עם זאת אשמח לשמוע אם מישהי עשתה את סגולת י"ח הנרות של רבי מתיא בן חרש והרגישה ישועה 🙏🏽
גני ילדים 👦מיטל בן חמו

באיזה גיל הייתן שולחות לגן (אם בכלל) במידה ויש לכן יכולת?

רוצה לשלוח את הקטן לגן בגיל חצי שנה ומתלבטת 

אם היתה לי יכולת הייתי יושבת בביתניק חדש2

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

אם את בבית ואינך עובדת*אשתו של בעלי*

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

גיל שנה וחצי - שנתייםנפשי תערוג

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

באיזור גיל שנה וחציניגון של הלב

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

הכי בריא לילד להיות עם אמא5+

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

פיץוח כישורים חברתיים זה לא חשוב בגיל הזה?אנונימית_(:
יש היום אפשרויות לפתח קישורים חברתייםניק חדש2

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.


לאאמאגיבורה
ילד הוא יצור חברתי מטבעו. אפשר לצאת לגינה, להפגש עם חברים אחרי הצהריים. ממש לא חייבים להיות שמונה שעות עם 35 ילדים בשביל זה...
זה חשוב5+אחרונה

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

אצלנו שני ילדים בגיל שנה ותשעה חודשיםזמירות
שניהם נולדו בקיץ, ובאביב התחילו ללכת לגן. עד אז עם מטפלת פרטית בבית שלה 
אני נשארת איתם בבית עד גיל שלושסתם אחת
אם היה לי כוח וחבורת אמהות שעושה את זה ביחד איתי הייתי עושה חינוך ביתי. הלוואי 
יש בזה הרבה גישות ודעותאמאגיבורה

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

מה ההתלבטות?פה לקצת
לא קשור לפורום- שעורה בעייןמפלצתקטנה

קמתי ביום ראשון עם שעורה בעיין ימין  בעפעץ העליון. הכל אדום וכואב מאוד. התנפח לי גם באיזור של השעורה. היום קמתי בבוקר לנפיחות גם בעפעף התחתון. (לא אדום רק נפיחות).

הייתי אצל הרופא ביום ראשון נתן לי משחה ואמר לי לנקות עם מגבונים יעודיים ולעשות קומפרסים.

וכלום לא עוזר

הפוך

זה יותר כואב יותר אדום ויותר נפוח

ניסיתי לקבוע שוב התור והרופא התקשר אלי ואמר לי שאני צריכה  להמשיך באותו טיפול וזהו.

מה לעשות?

כמה זמן זה לוקח?

יכול להיות 4 ימים והמצב רק מחמיר ברמה שקשה לי לפתוח את העיין?

סיוט

אנסה תודהמפלצתקטנה
בעקבות הטרגדיה בירושליםפשוט אני..

אני באמת מנסה להבין,

ללמד זכות,

לחשוב מה הייתי עושה אם מצבי הכלכלי היה אחר (ואני מזכיר שבעבר הוא בהחלט היה אחר)...


ובכל זאת, אני פשוט לא מצליח לתפוס את זה.


איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...


ואז, בגיל 3 חודשים, שולחים את הפעוטות חסרי הישע האלה למקומות נוראיים שכאלה. דירה בבניין עם 55 תינוקות. מזרנים בכל פינה, ילדים הולכים לישון מתחת לאסלה ובתוך ארונות הבגדים.


לפעמים יש מטפלות שנראות מקסימות, ובסוף מתברר שהן מתעללות. ה' ישמור. לא תמיד אפשר לזהות מראש, לצערנו, לא תמיד אפשר לדעת היכן הסכנה.


אבל במקרה הזה - זה כ''כ זועק לשמיים! מטפלת אכזרית יכולה לחייך מול ההורים ולהסתיר את הכיעור הפנימי שלה, אך קירות לא יכולים לשקר! דירת 100 מטרים לא יכולה להתרחב לכדי אחוזה מפוארת, ולהכיל 55 ילדים בצורה נורמלית!

איך 110 הורים הרגישו בנוח לשלוח את ילדיהם למעון כ''כ צפוף, שבו ילדים הולכים לישון בזוגות בתוך ארונות בגדים?


אני לא יודע מה סיבת המוות והאם היא בכלל קשורה להזנחה הפושעת הזאת. אבל מה שלא יהיה, אני פשוט מקווה שמחר בבוקר כל אותם הורים ששלחו את ילדיהם למעונות מוזנחים ומזניחים שכאלה, יבינו את המסר המזעזע.

שאותם הורים ירשמו עוד היום את ילדיהם למקום אחר, גם אם יעלה כמה מאות שקלים יותר.


יהי זכר תינוקות של בית רבן, שנהרגו על קידוש הכסף, ברוך.

הלוואי שזה היה לא נכוןנפשי תערוג

על יפה או לא יפה אפשר לדון

אכזבה מהגיסותמיטל בן חמו

בדיוק היום גיליתי ששתיים מתוך ארבעת הגיסות שלי מדברות עלי לא יפה בינן לבין עצמן (ואולי גם באופן כללי). מרגישה תמימה כזו ונשבר לי הלב כי כל מה שאני עושה זה להגיד כמה זכיתי שיש לי משפחה כזו . ובאמת שחשבתי שהן לא הגיסות מהסיוטים כמו שכולם הזהירו אותי לפני שהתחתנתי עם משפטים כמו: "ואי ארבע גיסות זה סיוט. תזהרי" ועוד ועוד. הן חושבות שהכל הולך לי ולבעלי טוב , בפרט לי . שבאתי ממשפחה עם כסף (זו הייתה ועות שלי כי בתחילת הקשר סיפרתי להם שיש לי עזרה כלכלית מהמשפחה והרחבתי), הן בטוחות שאני איזו עשירה שבפועל זה ממש ממש לא ככה. גיליתי שהעיניים שלהן צרות עלי מאוד . שהן ממש מקנאות . העדפתי להאמין באמת ובתמים שהן אוהבות אותי . לא סתם חז"ל אמרו לא לדבר רעות על אחרים אבל גם לא לדבר טובות . כי כך או כך העין רעה הכי גדולה מגיעה מהמשפחה ( בין אם בכוונה ובין אם לאו) משתפת שאני מרגישה ממש שברון לב . 

כואבזיויק
תקבלי תמיכה מבעלך וממי שבאמת מעריך אותך
אגבמיטל בן חמו
עם כל הכאב אני מרגישה שיש פה שיעור חשוב מאוד בשבילי - לא לסמוך על בשר ודם אלא רק על השם יתברך .
לדעתי השיעור החשוב הואהמקורית
לא לשתף במה שיש לך ולאחרים אין, כי לא תמיד יידעו לפרגן. ככה זה כשנוגעים לאנשים במקומות כואבים. באסה אבל מציאות


גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

ממש כך , צודקתמיטל בן חמו
יש גםנחלת

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

באמת כואב ומאכזבנהג ותיק

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת


רק רוצה להגיד שאם שם המשתמש שלך הוא שמך האמיתידיאט ספרייט

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

וזה למה?מיטל בן חמו
כי אולי הן קוראות פה...*אשתו של בעלי*
אז מוסרת להם ד"ש חם 🤣מיטל בן חמו
🤣דיאט ספרייט
אם ככה - אז ממש בכיף 
רוב האנשים מעדיפיםרקאני

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

 

 

ואם5+

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

אמתמיטל בן חמו

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

איזו תגובה חכמה ויפה. תבורכי!נחלתאחרונה
מבאס לגלות כזה דבררקאני

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

עדיף לך לא להאמין לזהיעל...

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

אולי יעניין אותך