לא רוצה לנצל"ש לשרשור על להצטלם כשאסוריםמתואמת

אבל מעניין אותי להבין:

יש שם כאלה שכתבו שהם לא נוגעים בציבור גם כשמותרים (גם אנחנו אגב), אבל מצטלמים בכל מיני טריקים של צלמים שייראה *כאילו* הם נוגעים.

אז מה עשינו בזה בעצם?🤔

הרי הרעיון הוא לא להראות חיבה בציבור. אם זה נראה שכאילו הם נוגעים, גם אם זה לא באמת, זה עדיין מראה חיבה בציבור...

אשמח שתאירו את עיניי😎

נראה לי הכוונה היא איך לא ליצור רווח מוזרחושבת בקופסא

הרי תמונות מחתונה לא מראות מגע מאוד מתקדם, בסך הכל נגיעה קלה של כתפיים או משהו כזה.

השרשור ההוא הזכיר לי תמונות מחתונה שהיינו בה כשבוע לפני החתונה שלנו. עכשיו כשאני מסתכלת על התמונות, באמת יש רווח מוזר ולא טבעי בנינו. (גם בעלי בכלל יצא בטעות בתנוחה של גב כפוף מוזר... בדיעבד קצת מבאס, אבל שבוע אחר אך היינו בחתונה שבא הוא יצא קצת יותר מוצלח )  עכשיו גם אם נצטלם כשאסורים לא נראה לי שנעמוד במרחק כזה. נראה לי שהטיפים הם רק איך לצמצם את המרווח הזה.

נראה לי שהכוונה רק שלא יראו רווח,קדם

לא רואים מגע לכן זה לא נראה חיבה.

אבל יש לי ניצלוש אחר- אם לא נוגעים מול אחרים, אז מתי כן? רק בחדר שינה ורק כשמותרים? מה נשאר? 

(והאם יש בזה "מידרג"?ירושלמית במקור
נניח "מול אחרים" שהם חמיך וחמותך זה דבר אחד ו"אחרים" שהם הורים מהגן זה דבר אחר ו"אחרים" שהם עוברים ושבים ברחוב שמצוי בשכונה לא מוכרת זה דבר שלישי? ואורחים במלון? ומבקרים בטיילת? כמובן כל הדוגמאות הן רק לשם הדוגמה וגם סדר המדרג רק לשם הדוגמה כי לכל אחד בטח רגישות אחרת)
מול חמי וחמותי שיחיו אני כן מסבה את תשומת לבדיאט ספרייט

בעלי בנגיעה.

קוראת לו במגע.  

דבר שבחוץ אני לא עושה.

אבל לא נוגעת נגיעה של חיבה משום סוג אחר שבבית אני עושה.

לא מניחה יד על הברך, לא מניחה ראש כל הכתף.

ואותו דבר גם מול הורי והאחים שלי.

את כל זה אני שומרת לבית.

מבחינתי אין מדרגזמינה

אולי מגע של חיבה ליד הילדים

לא כל כך ברור לי מה שיהיה מדרג? אני לא ראיתי שקיים מדרג הלכתי אבל אשמח שתאירו את עיני

אני למדתי אחרתירושלמית במקור

(גם בעניין עצם קיום המדרג וגם בהגדרה של המעשים שמהם המדרג מתחיל) אבל אני ממש לא מתכוונת לפתוח פה שרשור הלכתי. התעניינתי רק בפרקטיקה היומיומית של מי שכן נוהגת כך, וגם זה רק כסעיף לשאלה שהעלתה מישהי אחרת עליה הגבתי.

שנזכה כולנו להגדיל תורה ולהאדירה

את שאלת וזו התשובהזמינה
לא הבנתי איזה דיון לא רצית לפתוח אם העלת שאלה ואז ענו לך תשובה- שזה נובע מהמקור ההלכתי... אולי אצל מישהי אחרת זה נובע מהמקור אחר, מבחינתי אם לא היה את הסייג ההלכתי כנראה שלא הייתי מקפידה באדיקות


לא ראיתי בהלכה שיש מדרג אא"כ תאירו את עיני, אשמח להרחיב את הידע שלי

מה? אני רק עניתי לשאלתך "למה שיהיה מדרג"ירושלמית במקור
אני כן מכירה מדרג הלכתיטארקו

לא בין סוג מי שנחשף(מלבד הילדים של ההורים שזה כן)

אלא מבחינת סוג המגע

יש הבדל בין מגע "סתמי" לבין מגע "מיני"


מכירה המון שלא יתחבקו ויתנשקו ברחוב או אצל ההורים וכד

אבל כן יתנו ידיים בקטנה(לא עכשיו שעה, אבל כן לרגע או למשוך לעמידה וכאלה)

כן יטפחו שניה על הכתף להסב את תשומת הלב

כיפים, ישיבה קרובה על הספה שאפשר לגעת בקטנה(לא בצורה שזה ברור שיושבים צמוד בכוונה)

להניח יד על הברך מתחת לשולחן

לשים יד על הכתף כשמצטלמים

כל מיני כאלה..


וכן יש לזה מקורות הלכתיים.


זה לא אפס או מאה לכל הדעות

בכנות אשמח למקורותזמינה
אין לי זמן ואפשרות לחפש עכשיוטארקו
והאמת לא באתי להוכיח שום דבר.. לא חושבת שזה המקום בכלל.


אבל זה הדרכות שקיבלנו בעצמנו לפני ואחרי החתונה וכמובן מלווים במקורות.


את מוזמנת לחפש בעצמך אם זה כל כך חשוב לך, אבל באמת שאני לא חושבת שאני צריכה להוכיח לך משהו וזה קצת עושה תחושה שאת לא מאמינה לי ומחפשת להתנגח וזה לא נעים.

מבינה שלהרגשתך החיפוש אחר מקורות נבעזמינה

מהרצון להוכיח או להתנגח

לא זו הייתה כוונתי

צר לי שכך קראת את הדברים .


אלא ששאלו האם יש מדרג ועניתי שאני לא מכירה מדרג הלכתי וכך אני פועלת

ענית שאת כן מכירה על כן אשמח לדעת

אני קראתי את המקורות שלי לפני החתונה על כן אשמח לדעת אילו מקורות רואים זאת אחרת


ושכל אחד יפעל לפי רבותיו


(כמו מתואמת אני נשואה קרוב ל2 עשורים ועם השנים ראיתי שינויים בהתנהלות מעניין אותי אם כפי שכתבת יש מקורות שונים שלפני שני עשורים לא היו נפוצים ועל כן ההדרכות בהתאם)

סליחה שקראתי אותך כך..טארקו

האמת שאין לי אף מקור כתוב פה

אבל אני גם לא נשואה ככ טריה(8+), ואלו ההדרכות שקיבלנו מרבותינו לפני החתונה.


כן דיברו על מידת חסידות להקפיד שלא לגעת בפרהסיה כלל

אבל גם על מה בדיוק כלול בגדר ההלכתית של בחדרי חדרים ומה כשמותרים נחשב תקין...


בגדול אנחנו נוהגים לפי פסיקת הרב מלמד ברוב הנושאים. למדנו גם מאיש ואישה ומדרכי טהרה. והרוב היה הדרכות בע"פ.

ככה גם אנחנו נוהגיםאורי8
וזו ההדרכה שקיבלנו. לא זוכרת מקורות יכולה לשאול את בעלי. מגע בעל אופי סתמי - לשבת אחד ליד השני בלי להזהר ממגע, נגיעה להסבת תשומת הלב, וכו... אין לנו בעיה בכל מקום. בבית כשהילדים רואים בם מגע חברי/ משפחתי כמו שנותנים חיבוק קטן לילד שהולך גם אחד לשני. לא מגע עם קונוטציה מינית. זה רק ביננו. למה בעצם להמנע ממגי סתמי בציבור?.גם לא מעבירים מיד ליד בציבור? נוהגים כאילו שאסורים?
בבית...?בתאל1
בבית כמובן. וזה אפילו חשוב לנודיאט ספרייט
שהילדים יראו טבעיות וחום ואהבה בין ההורים. 
לא הבנתיסטודנטיתאמא
זה או לגעת מול זרים או רק בחדר שינה? אנחנו לא נוגעים אחד בשני מול אחרים (אני כן אתן לו טפיחה קטנה על השכם להסב את תשומת ליבו אבל לא מעבר) ואנחנו נוגעים בבית, וניגע מול הילדים בעז"ה, שיראו אהבה בין ההורים. זה לא חסר לי המגע מול אחרים, יותר מזה כשאני רואה זוגות נמרחים אחד על השני בציבור זה לא מעורר בי קנאה וקצת מגעיל בעיני (לא מדברת על מגע בקטנה כמובן!). יש דברים שהצנעה יפה להם...
אני איתךשושנושי

אשמח שהילדים שלי ייחשפו להורים אוהבים. 

ההורים שלי מבוגרים (מאוד, לפחות לפי איך שאמא לאחרונה מזדקנת) והם עד היום נוגעים אחד השני. זה הדבר הכי יפה שיש. לא נוגעים בקטע מיני וגם לא בגילוי חיבה היסטרי ברמה של נשיקה. כן ליטוף מניחים יד בקטנה וכאלה. צוחקים ביניהם שהשני נראה טוב ורק שלא יידלקו עליו.ה ברחוב למרות שהם ממש מבוגרים, קרוב ל 80 עד 120 בבריאות איתנה!

 

בכל מקרה לענייננו, אז כן אני בעד זה שהילדים יראו את זה בבית בדיוק כמו שהיה אצל ההורים שלי,

מגע של חיבה בחיים לא אעשה ברחוב כמו שכתבת יש בזה גם משהו מגעיל. כן מסיבה את תשומת ליבו בטפיחה, באוטו אני יותר חופשיה אבל לא במגע היסטרי, ממש בקטנה

 

אם ארצה לצפות בסצנה אינטימית אבחר לראות את זה בסרט ולא על אנשים שיושבים לידי באוטובוס / שולחן שבת אצל ההורים וכדומה

מעניין אם כל המתמזמזים למיניהם יודעים כמה זה מגעיל אחרים..

 

לגבי שאלת @מתואמת סביב הצילומים בחתונה,

שאלה טובה. אני חושבת שבקרב הדור הצעיר (לא שאת מבוגרת, חלילה)

דווקא סביב הצעירות יותר התהפכו היוצרות ולהיות אסורים הפך לביטוי גנאי

אני חושבת שהמשחק הזה שמנסים לשחק אותה בפוזה מותרים זה הרע במיעוטו.

הניסיון הזה בלעמוד מול כל המשפחה שרואים אותך נעמדת וכולם מוציאים עלייך עיניים, הדבר האחרון שאני רוצה זה לרמוז להם אם אני מותרת או אסורה 

יש כלכך הרבה ניסיונות היום וזה שמתעסקים בזה מדהים בעיניי - מדהים שהנשים מקפידות על ההלכות

(ולא למשל איך ששמעתי מגיסתי פעם - בורא עולם יסלח לי על כמה תמונות בחתונה למרות שאנחנו אסורים ובואי נגיד בעדינות שמגע וחיבה היו שם)

 

אני רואה אצלנו במשפחה בלי עין הרע הרבה נשואים,

ככל שהזוג מבוגר יותר נראה שפחות מזיז להם כל הטירוף הזה

לעומת זאת ככל שהזוג צעיר יותר כמה התעסקות יש בזה 

בפוזה בעמידה 

בישיבה בשולחן, תמיד ביחד כי חלילה לשבת בהפרדה 10 דקות מדובר ממש בהתאבדות זוגית כאילו יאללה תזרמו

לא שאני מגידרה את עצמי כזוג מבוגר חחח ממש ממש לא,

עד 5 שנות  נישואין שלי היו 4 חתונות בצד של בעלי. 3 חתונות היינו אסורים, חתונה אחת היינו מותרים וטבלתי לפני החתונה, מאפרת פאנית והגעתי בול בחופה 

בכל מקרה כל חתונה היה לי קשה מבאס וזה

כיום? שיגידו תודה שהגעתי

מותרים אסורים יאללה שטויות

מאחרת באלגנטיות וחוסכת את חוויית התמונות 

ואם הצלם או המשפחה ממש מתעקשים דופקים תמונה עם הילדים סתם באמצע האולם אפילו לא ברקע וממשיכים הלאה

 

 

 

אני בהחלט מבוגרת יחסית🙂מתואמת

קרובה ל-40, נשואה כמעט 19 שנה - בהחלט דברים השתנו מאז שאנחנו התחתנו, אנחנו רואים את זה סביבנו... הדורות היום משתנים מהר😉

גם 'בזמננו' לזוגות צעירים היה חשוב שלא ידעו שהם אסורים, ופחות היה אכפת להם שידעו שהם מותרים. גם אני ככה, תכל'ס, למרות שבעלי מאפס אותי...

ואני מבינה את הבאסה בלהיות אסורים באירועים, לא בגלל התמונות, אלא סתם כי זה משפיע על החוויה הרגשית וההתרגשותית...

כשהיית עם פחות ותק זוגישושנושי

גם ניסית לשחק אותה מותרת?

יש כאלה שגם כשהן צעירות לא מנסות, צדיקות בסדום מיוחדות כאלה 

אולי את אחת מהן

כיום לי זה פחות מזיז אבל בעבר? היה לי קשה.

לא ניסיתי לשחק אותה מותרתמתואמת

אבל כן היה לי חשוב שלא ידעו שאנחנו אסורים.

האמת שכיום אנחנו בקושי נפגשים עם זרים לאורך זמן (כבר כמעט לא נמצאים שבת שלמה עם המשפחות שלנו), אז זה יותר מול הילדים שלנו...

איך אתן בכלל שמות לב מה אחרים מנסים להראות?🤷‍♀️יעל מהדרום

לק"י


לא שאני פוגשת המון זוגות צעירים בשנה הראשונה...

אבל לא חושבת שהייתי שמה לב.

אני לא אחת מתערבת / חופרת מה המצב של כל זוג, הכי לשושנושי

ועדיין בקרב זוגות צעירים זה ממש בולט

להעביר דרך שולחן, להניח משהו ביניהם בארוחה 

לעמוד במרחק קילומטר אחד מהשני ולקום מהספה כשהפרטנר מתיישב.ת

 

אני לרגע לא אומרת מה נכון לעשות, לא נכנסת לזה

אבל אולי יש משהו בסימנים האלה שגורם לנו בכח להיות חלק מהמרחב הזוגי שלהם?

 

למה אני אמורה לדעת שהאישה אסורה?

למה זה רלוונטי אליי?

 

אם החומרות היו שאפשר להעביר ישירות דברים 

ואפשר לשבת על אותה הספה בכיף ובנחת

אולי הייתי פחות שמות לב?

 

טוב, חלילה לא בקטע רע

פשוט מוזר לי לדעת מה קורה אצל אחרים

 

כשאני מתארחת ואסורה אני בקושי מקיימת את החומרות הנ"ל לצערי,

קשה לי עם זה (למרות הותק הזוגי חח)

 

רגע לפני שאני יוצאת כאן חתיכת כופרת זה לא שיש מגע של חיבה, ממש לא

עבורנו לשבת בסעודה אחד ליד השני בלי מעמד מפיונים בינינו - אנחנו לא ניפול פתאום אחד לזרועות השני הכל טוב

אהה. חשבתי הפוך- שמנסים להסתיריעל מהדרום

לק"י

 

פשוט הם כנראה עוד לא יודעים לעשות את זה בטבעיות. זה לא בכוונה להבליט שאסורים.

פשוט עם הזמן לומדים איך לשמור הרחקות בפחות דרמטיות.

אבל כן, אנחנו שומרים הרחקות גם אם מישהו שם לב. לי אישית זה לא מפריע.

(וזה לא חומרות, זה הלכות. יש בזה פסיקות שונות. למשל האם לשבת על אותו ספסל- תלוי אם זה גורם לתזוזה של השני, או להעביר חפץ בציבור- יש פסיקה שזה מותר וכו').

 

(אגב, לגבי חפץ על השולחן בזמן שאסורים, עושים את זה רק אם אוכלים לבד. אני זוכרת שבשבוע 7 ברכות שלנו, אכלנו באיזה מקום, ובעלי רצה להניח חפץ ביננו😅).

לא הבנתי אותך נכון, סליחהשושנושי

ועדיין לא הבנתי לאיזה הפוך את מתכוונת

שמנסים להסתיר שמותרים או שאסורים?

 

אני לא מכירה זוגות שמנסים להסתיר שמותרים חחח לא נתקלתי בצדיקים כאלה

 

אני לוקחת את הפסיקות המקלות, גם ככה קשה לי.

 

לגבי להניח חפץ, אני ובעלי הנחנו בשנה הראשונה +-, כזה מפיון מקופל ערימת כוסות

ב"ה אחרי כשנה הפסקנו עם התענוג הזה 

בשלב מסוים הפסקנו להתארח כשאנחנו אסורים רק מהבושה שיידעו שאנחנו אסורים

בהמשך הבנו את הטמטום הזה כי תביני שיצאנו להתארח לשבת שלמה רק כשאנחנו מותרים כדי לחסוך את הפדיחה

הבעיה שיצאה מזה היא שכשהיינו מותרים כמעט לא היינו בבית סופי שבוע

דפקט רציני בקיצור.

כבר לא יודעת מה חשבתי. הסתבכתייעל מהדרום

לק"י


אבל לא משנה.

התגובה שלי עדיין חשובה בעיני.

רק אספר לךחנוקה

שגיסי הצעיר שבוע לפני החתונה שלו שאל את בעלי איך יכול להיות

שאף אחד לא מקיים את ההלכות האלו..

והוא בחור עם מודעות הקטן בבית עם מלא זוגות סביבם

זה רק גרם לי להבין כמה כל אחד שקוע בעצמו

כמה פעמים הרגשתי שזה כל כך שקוף שאנחנו אסורים, ואיזה פדיחה..

ותכלס כנרא שאנשים לא כ,כ שמים לב.

ועדו סיפור-

זוג צעיר קרוב אלינו התארח אצלינו בהריון לשבת.

מסיבה מסוימת בקשו להשאר למוצש (במוצש, אחרי שבת שלימה שהיינו יחד), 

ואז לא יכלנו לתת להם את החדר שישנו בו בשבת ומאד בטבעיות הצענו להם חדר אחר שהיתה בו רק מיטה זוגית.

אחרי לידה היא ספרה לי שהיו אסורים ובעלה ישן על הרצפה בלילה ההוא..

תביני שראינו אותם שבת שלימה אכלנו יחד וכו ולא עלה בדעתי שהם אסורים (אולי בגלל ההריון- היה לי ברור שהם מותרים, אבל שום דבר לא היה נראה לי מוזר בהתנהלות)

בקיצור- אף אחד לא מתעמק כל כך...

 

אז למה רק אני שמה לב?שושנושי

וזה לא שאני מתעמקת בזה

כנראה כי אצלנו הזוגות משחקים אותה ממש בולט, כנראה בגלל זה.

כי אני ממש לא עוקבת בכח זה פשוט נמצא שם מול העיניים

אלה זוגות שגם מראים חיבה באופן בולט (חי בקצוות סוג של), כנראה מגיע ביחד כעסקת חבילה. 

יכול להיות. אם זה בולט- זה בולטיעל מהדרום
לק"י


או שבאמת מדובר בזוגות צעירים שעוד לא מצליחים להתנהל בטבעיות בנושא.

תראי, אני מניהח שעלינו יותר רואים כשאנחנו אסוריםחנוקה

כי אנחנו אנשים של מגע

בעלי בכיף ייתן לי יד וימשוך אותי לקימה מהספה שאני שקועה בה אם אפשר

לכן אפשר לשים לב שאין את המגע הזה.

אבל, להניח חפץ על השולחן- וואלה, זה מגיע בטבעיות. אני לא מתעמק למה הזוג המדובר לא מעביר מאחד לשני אלא מניח לה על השידה ואומר לה שמתי לך שם את המפתח של האוטו קחי אותו (תינוקות אנחנו כן מעבירים)

וגם להניח משהו על השולחן (אנחנו גם שמים משהו גם אם יש עוד אנשים, לפי מה שאני זוכרת למדתי שיש שיטות שזה רק כשנמצאים לבד אבל אנחנו נוהגים כן לשים גם כשיש עוד אנשים, וכך גם שאר הזוגות במשפחה)  אף אחד לא דן עמוקות למה לא החזרתי את הטבעת אחרי נטילת ידיים (לפני נט"י אין סעודה)

אם מישהו רוצה לדעת- הוא יידע, אבל זה לא בולט כל כך, ובוודאי לא נראה מוזר בעין של רווק שלא מונח בזה, בניגוד אליך שמכירה את ההלכות ויכולה להבין אותן

 

א. אני גם שמה לב לפעמים לדבריםהשקט הזה

אבל אני יודעת שאני כזו ששמה לב לפרטים קטנים.. נניח התארחו אצלנו חברים והם הביאו לעצמם את המצעים כדי לחסוך לנו, אז הוא קרא לה כזה בעדינות לחדר שתבוא לסדר לה את המצעים.. הכי בקטנה ובשקט אני פשוט הספקתי לשמוע אז הבנתי למה הוא לא ג'נטלמן ולא מציע לה בעצמו


ב. זוגות שמחצינים מגע, זה יהיה לרוב גפ ברור כשהם לא יגעו


ג. כשלמדנו את דיני ההרחקה הרב ממש אמר לנו שיש עניין גם של כבוד הציבור או משהו כזה ואם זה יהיה בולט מידי וייצור אי נעימות, אפשר לנהוג כרגיל. הוא סיפר לנו שפעם נכנס לסופר ואיזה אישה רצה אליו בערך עם תינוק ושאלה אותו אם הוא יכול להעביר אותו לבעלה ושזו הייתה סיטואציה סופר מביכה (הוא ניסה להקליל אותה ואיכשהו להפוך לטבעי) אבל הוא סיפר את זה כדי ללמד אותנו איך *לא* לנהוג.

איזה סיפור קורע אמאל'השושנושי

אני ממש יכולה לדמיין את זה על אחת הגיסות שלי. חופשי תבקש עזרה ממישהו גם מול אנשים זרים

אתן מבינות למה אני מתכוונת שכשזה בולט....?

צריך דופק וזוג עיניים כדי להבין שהם אסורים 

בהערת אגב אגיד שאולי הזוג הזה נהנה מהמבטים האלה, אין לי הסבר אחר לזה שהם משחקים אותה כל-כך רציני. 

אם זה כל כך בולט אצלם לשני הצדדיםהשקט הזה
יכול להיות שזה נובע מאיזה צומי או משהו.
רק אומרת שיכול להיות שאת סתם מסיקה מסקנותשומשומ

תקשיבי דוגמא שקרתה לי-

חברה סיפרה לי שבעלה אמר לה שאיזה הזוי איקס, הגיע בליל שבת עם כל הילדים לבית כנסת.. מה נסגר איתו ולמה כולם צריכים לדעת וכו וכו

ואני לא קלטתי על מה היא מדברת עד שנפל לי האסימון שכל המתפללים קלטו שיש לה מקווה היום.. עכשיו מעבר לחטטנות ההזויה שלא דמיינתי שקיימת אני הרבה פעמים שולחת את הילדים עם בעלי לתפילה (בלי קשר למקווה, מעולם לא טבלתי בליל שבת) ולרגע לא חשבתי שזה שמישהו יסיק מזה משהו ..

סתם דוגמא על הסקת מסקנות שגויה

יכול להיות שאת רואה זוג שמתנהל בצורה מסוימת ויצא לו בפוקס להראות אסורים בעיניך 

לגמרי יכול להיותשושנושי

אני מדברת על זוג שמעביר תמיד את הילד ביד ןכשאסורים הם מעבירים דרך 10 זוגות ידיים.

זוג שמעביר את הכוס של הקידוש דרך ארון ספרים בצד השני של הסלון

זוג שבאופן כללי מתמזמזים כל הסעודה, מניחים יד אחד על השני.ה ועוד בסגנון

ככה שאי אפשר לטעות


 

לגבי שבת אני קבוע שולחת את הגדול לבית כנסת. כל שבוע. 

כשיוצא לי מקווה בשבת (קורה לי מלא - הרוב אצלי בשבת כי המחזור סדיר ומתקתק  כל ארבעה שבועות)

בעלי פשוט לא הולך להתפלל בבית כנסת (ומי שממש מקפיד אפשר להתפלל בפלג ואפשר ללכת לבית כנסת אחר. אפשר גם ללכת לבית כנסת הרגיל אבל שהאישה תקח בחשבון שאם בעלה הולך עם כללללל שמונת הילדים בנים ובנות זה כמעט בוודאות בגלל מקווה)


 

אל תוציאו אותי שרוטה או איזה פדופילית שהראש שלי מונח בזה, ממש ממש לא

אני כן אומרת שאם זה בולט זה בולט


 

אם זה בולט האם זה בעייתי? ממש ממש לא!

לנשים הצעירות זה מפריע ואני מבינה אותן. 

זו הבעיה שהכל כל כך בולט אצלםדיאן ד.

אנחנו בחיים לא נתלחשש בשולחן שבת עם עוד אנשים

אם התינוק יודע להושיט ידיים אנחנו נעביר מיד ליד גם כשאסורים

גם כשאסורים אנחנו יושבים על אותה ספה אם לכל מושב יש כרית משלו.

 

באחת התגובות שלך כתבת שאתם שמים מעמד מפיונים ביניכם כשאסורים

וואלה אנחנו שמים דברים פיציים, כמו מלחיה או מפית.

ועוד סוד אגלה לך שבעלי למד שמצד הדין רק הוא צריך לראות את הסימן היכר

אז אפילו אני לא יודעת מה הוא החליט שהיום זה הסימן היכר שלנו.

 

הדבר היחיד שיכול לבלוט בהתנהלות שלנו זה שלא מעבירים מיד ליד חפצים

אבל עברנו כ"כ הרבה תקופות של שבועיים שבועיים

כשגם בשבועיים שמותרים מרוב הרגל אנחנו שמים על השולחן חחחח

ואז נזכרים שבעצם מותרים.

 

 

עד שאני התחתנתי כמעט בחיים לא שמתי לב על הזוגות במשפחה מתי אסורים

אחרי החתונה יש יותר מודעות לזה, עכשיו גם אני בחיים לא שמה לב על אחרים.

לא לא אנחנו לא שמים משהו בינינושושנושי
זה רק מה שהמדריכה אמרה לפני החתונה, ההנחיה הזאת החזיקה שנה ומאז נגמר. ה' ישמור בטח דמיינת אותנו עם איזה קיר גבס בינינו. יש גבול 🤣
ואם עוד אחת כותבת על הסימן היכרשושנושי

אני עושה לכן משהו חחח

יכולה כבר להוציא דוקטורט בנושא

אתן מקסימות ומתוקות ממש 

חחחח ממש משהו כזה 🤣🤣🤣דיאן ד.
אנחנו היינו שמים בקבוק מסויים על השולחןיעל מהדרום

לק"י


אבל זה רק כשאנחנו לבד.

שזה כבר לא קורה....

וואו איזה תיאורים צחקתי בקולאוזן הפיל
😅
וואישומשומ

ממש לא התכוונתי להוציא אותך שרוטה או משהו, להפך, את מאוד מודעת

גם אני יכולה לשים לב אבל לקחת את המסקנות שלי בערבון מוגבל..


(ולא הייתי משתמשת במילה מתמזמזים בשולחן שבת.. יש לזה משמעות מאוד ספציפית בעיני שאני מקווה שזוג דתי לא עושה בשולחן שבת מול כולם 🫣)

וואי לגמריחנוקה

הרבה ימי שישי טרופים נגמרים בזה שבעלי לוקח אותם לתפילה-

הוא הולך רק לערבית ויש חצר לביכ (הם ממש קטנים)

אם אנשים חושבים שזה אומר שאני טובלת- שיבושם להם...

אם אני טובלת הוא בדר"כ לא הולך לביכ תכלס, לא יודעת למה- ככה יוצא.

כנראה זה מישהו שבחיים לא מביא את הילדיםזוית חדשה

לבי''כ אז זה בולט מתי שכן.

או שאשתו לא הרגישה טוב..לפניו ברננה!

קורה גם..

האמת נורא בעיני שהבעל שיתף את אשתו ואשתו את החברה שלה..

ד.א ההלכה היא רק כשאוכלים לבדסטודנטית אלופה
אם הזוג אוכל יחד עם עוד אנשים על השולחן אין צורך לשים סימן היכר
המדריכת כלות ממש הסבירה ונתנה דוגמאותשושנושי

איך ומה להניח בינינו בלי שזה יהיה בולט, ככה שמדבריה היה נשמע שגם מחוץ לבית זה ככה

כנראה משתנה בין הזרמים

יש עוד כמה דברים שציינה כהלכה ורק בהמשך יתברר לי שמדובר במנהג ככה שאני לא מופתעת

מבאס שמדריכים משהו שמתפרש אצל בני הזוגסטודנטית אלופה
כהלכה כאשר בפועל הוא מנהג.
יש דברים ש "מנהג ישראל- דין הוא"נפש חיה.

ויש דברים שזה רוח ההלכה.

אולי זה קשור להנהגות שונות בקרב ציבורים שונים. 
 

לא מתייחסת דווקא לנושא המדובר פה,


 

בכל מקרה תמיד חשוב להכיר ולברר

מה הלכה בסיסית

מה על גבי זה חומרה

ומה מידת חסידות (=אקסטרא)

פעם ראדונה שאני שומעת על זהאורי8
למדתי הדרכת כלות והדרכתי כלות וולפי מה שלמדתי מניחים חפץ בין בני הזוג רק כשאוכלים לבד. ברגע שיש עוד אנשים אין צורך. אף פעם לא שמעתי שיש דעה אחרת. 
ככה גם אני מכירההשקט הזה
אצלנו כן שמים גם כשיש אנשים אחריםמחי

אפשר להקל כשיושבים רחוק אחד מהשני.

בקיצור יש בזה הרבה דעות

אז תבדקי טוב את ההלכהבתאל1
כי רק נשמע ש... זה לא אומר. 
מעולם לא חשבתי לבדוק את ההלכותשושנושי

שהמדריכה אמרה לי.

אני לא אחת שנתקעת על כל דבר

ואם זה מה שאמרה מבחינתי זו התורה

הלכתי למדרכה כדי לבדוק אחר כך כל מילה שאמרה? אולי יש כאלה שכן, אני ממש לא!


 

מנהלות אפשר לסגור את התת שרשור שהתפתח בעקבות ההודעה שלי על המדריכת כלות?  

מיציתי את כמות התגובות על זה שלא מדובר בהלכה.


 

לומדת להבא.


 

שבוע טוב.

 

סליחה שבגלל השרשור שלי זה התעורר❤️מתואמתאחרונה
מבחינתי גם אפשר לנעול. אדווח למנהלות.
אני למדתי שזה לכתחילה ליד אחרים להיות יותר בטבעיותהריון ולידה

אז תרגישי בנוח הלכתית עם זה

ליד אנשים אם עלולים לשים לב אז לא צריך אפילו להעביר לא מיד ליד וכזה

רק לגבי הסוףתוהה לעצמי
לפי הפסיקה שלנו לשים משהו על השולחן כשאסורים זה רק שאוכלים לבד. כשאוכלים עם עוד אנשים לא צריך.
לשים משהובתאל1

ביניהם בסעודה זה רק כשהם לבד אז זה לא רלוונטי כשמתארחים.

חסכתי לך משהו

זה לא כזה קיצוני כמו שאת מתארתשלומית.

אני מרגישה שמגע של חיבה הוא משהו מאוד אישי, ומביך אותי שזוגות אחרים מכניסים אותי לרגע הזה.

אבל יש הרבה סיטואציות בחיים מחוץ לחדר שינה.

למשל: דייט בטבע באזור ללא אנשים ( ואם פתאום עבר איזה בן אדם וראה אותנו מחזיקים ידיים זה לא אסון), בבית מחוץ לחדר השינה, באוטו וביומיום כשיש זמנים של לבד.

חוץ מהענין ההלכתי שהוא חשוב לי, גם מהצד הזוגי והסביבתי אני מאמינה שיותר נכון ככה, שיש במגע הזוגי מימד של סוד

אם התכוונת שאני מגזימה אז אני לא מתכוונת לחיבוקסטודנטיתאמא
לכן הדגשתי בסוגריים שלא מגע בקטנה, אני מדברת על לשבת בשולחן שבת וזוג שלא מפסיק לגעת, ברמה באמת לא נעימה. לצערי נתקלתי בכמה וכמה כאלה זוגות דתיים שזה היה המצב וזה מעורר בי יותר מסתם מבוכה... בעיני הדרך השניה באמת של לשמור את המגע פרטי שלנו הרבה יותר נכונה ויפה גם בלי הפן ההלכתי. 
אני מסכימה איתך🙂בוקר אור

ממש הימרחות לא נעימה

ברמה שאני מרגישה כאילו מכניסים אותי בכוח לתוך הרומנטיקה שלהם

היא לא הגיבה לך. היא הגיבה לקדםיעל מהדרום

לק"י


מהפלאפון אפשר ללחוץ על המלבן עם הפסים שבתחתית ההודעה, ללחוץ על "בתגובה אל", ולראות למי הגיבו (לא תמיד זה מופיע).

במחשב- עומדים עם העכבר על העיגול שליד ההודעה, וזה מסמן את העיגול של ההודעה שלה הגיבו.

כןמחי

יש המון זוגות שחיים ככה באהבה ולא סובלים

זה עניין של תפיסה. אם רגילים שככה זה, זה לא מוזר. להיפך, יש משהו מאוד רומנטי בלנסות לגנוב רגעים בלי אף אחד בסביבה, או להסתגר בחדר לכמה דקות עד שאחד מהילדים יבוא להפריע, בידיעה שהמגע הוא משהו אישי ופרטי שלנו שלא משותף לאף אחד אחר בעולם. 

אני חושבת שהכוונהשומשומ

לעמוד אחד ליד השניה בצורה טבעית בלי מרווח נראה לעין

אף אחת לא מנסה ליזום תמונה שיראה שמחזיקים ידיים או משהו כזה 😂


אין פה עניין של חיבה, אלא של תנוחה שתראה טבעית 

תודה שהגבתןמתואמת

אנחנו במקום אחר לגמרי... גם בתמונות בחתונה שלנו רואים את "הרווח המוזר" הזה כי נזהרנו לא לגעת בציבור, אבל מה אכפת לנו... ובחתונות של אחים שלנו בכלל לא טרחנו להצטלם רק אנחנו... (בקושי תמונה משפחתית הסכמנו)

תמונות מבחינתנו זה לא אישיו🤷‍♀️

לא חושבים שאהבה זוגית זה משהו שצריך להנציח בצורה כזו... זה משהו פנימי ועמוק ואישי.

אבל בסדר, יש אנשים (והם הרוב, מסתבר) שחושבים אחרת🙂

בתמונות משפחתיות של חתונהבתאל1

זה לא תמונה זוגית שמנציחה איזה רגע...

רק תמונה יפה מהאירוע בשביל בעל האירוע.

וגם בשבילכם אם תרצו אבל לרוב זה לא מגיע לאחרים...

שאלהמרגול

למה תמונה שלכם יחד עומדים מחוייכים באמצע הקבלת פנים בחתונה של אח למשל, זה "אהבה זוגית"?

כאילו… נכון, הוא בן הזוג שלך, אבל הוא גם משפחה שלך, לא? עם אחיך לצורך העניין, לא היית מצטלמת כשאתם עומדים אחד ליד השני בלי רווח?

ותמונות הן בעיניי בעיקר כדי להיזכר ברגעים/דברים משמחים. וכמה שתמונה יותר טבעית היא יותר יפה. אז להיעמד עם רווח מוזר זה בעיניי יוצר תמונה מאוד לא טבעית… (נניח אם היו תופסים תמונה שלכם, שמקפידים לא לגעת בציבור, אבל נניח כשאתם פשוט עומדים זה לצד זה ומדברים… זה היה נראה הרבה יותר טוב)

אז כן, הקונספט הוא ליצור תמונה טבעית בלי רווח מוזר. תמונה שבה אין את האישיו האם הזוג כן או לא נגע, כי לא רואים איזה מגע אבל גם לא מרחק

התכוונתי לתמונות המבוימותמתואמת

שיש בדרך כלל בסוף החתונה או ממש בתחילתה, לא בתמונות שהן חלק מהאירוע...

אנחנו באופן כללי לא אוהבים להצטלם (בחתונה של הדודה הראשונה שלי, שהתחתנה כשהייתי בת חמש, נתפס המצח שלי בלבד, כי התחבאתי מאחורי איזו ספה כזו😅), אבל גם אם כן - אז לפחות לא בתמונות שמבחינתנו אמורות להיות אישיות...  

כך הנחתי… זה מה שנקרא "צילומי משפחות"מרגול

ומבחינתי, זו המהות שלהם. הפאן המשפחתי. (אם הייתי רוצה צילומי זוגיות זה משהו שממש לא הייתי עושה באמצע חתונה של גיסה…)


אז נגיד עם אחים שלי וההורים שלי זה לגמרי הזדמנות, וגם די ברור לכל מי שצופה שזו תמונה *משפחתית*… אז אין בכלל אישיו האם ההורים כן או לא מחובקים/נוגעים, כי וואלה יש ביניהם עשרת אלפים ילדים… כולם נעמדים די בערבוביה ומה שיוצא יוצא, אז זה ממש לא ניכר אם כן או לא נוגעים


אבל נניח כזוג צעיר, אני והוא זה המשפחה. ובהמשך ילדים (והם לא באים בחמישיות, זה אחד אחד לרוב). וכן, רוצים תמונה משפחתית, בשבילנו, בשביל הזכרון, ולפעמים כי סתם כיף לראות תמונה שמחה ויפה שלנו…

אז מעבר לזה שאני לא ככ מקבלת וסת, גם לא חושבת שזה עניינם של אחרים אם אנחנו אסורים. בדיוק כמו שלא עניינם אם אנחנו מותרים.

ויש משהו מאוד טבעי בפשוט לעמוד אחד ליד השני בלי רווח של קילומטר. זה לא אינטימי בעיניי, גם עם חברה של חברה של חברה אני אצטלם כך, גם עם אחים שלי וכו…


אז בתוך שמירת ההלכה, לא רואה סיבה להחצין את המגע או את היעדר המגע. אז לעמוד קרוב זה לגמרי פתרון בעיניי.


ובכלל, אני מאוד בעד שאינטימיות תהיה, ובכן, אינטימית, שלנו… אבל מרגישה שכשמחצינים אקסטרה את ההרחקות זה הרבה יותר חודר לי לפרטיות מאשר איזו טפיחה על השכם או מגע מקרי…

דווקא בתמונה משפחתית זה הכי קלזמינה

כי הילדים באמצע

אבל חייבת לומר שאנחנו מצטלמים כזוג ולא נוגעים ובעיני בתמונה עדיין יפה מורגשת

אני מצטרפת לדברייך שאהבה זה משהו שאין צורך להוכיח אותו זה משהו עמוק שנוכח ללא מילים

כן, התכוונתי לתמונות הזוגיות לבדמתואמת
שתכל'ס אני לא מבינה איזה צורך יש בהן🤭
גם אנחנו כמעט לא עושים תמונות זוגיות לבדצלולה

כן אם נגיד יצאנו לדייט מיוחד אז שתהיה מזכרת🥰 באירועים זה בעיקר אם הצלם מכוון אותנו לתמונה לבד. אם לא היו לנו ילדים כנראה היינו יותר מצטלמים רק שנינו כי זאת המשפחה הפרטית.

אנחנו עושים יותר תמונות עם הילדים שגם בהן אנחנו הרבה פעמים עומדים אחד ליד השניה והילדים מסביב, ורוצים שיראה יפה. או כשהיינו עם פחות ילדים, היה קשה שהם יחצצו באמצע. וגם, אם כבר הצלם כיוון אותנו לתמונה זוגית, אז שתהיה יפה😉 

בקיצור, כן חשוב לכם תמונות זוגיות יפות😉מתואמת
לנו בכלל לא... פעם גם תמונות משפחתיות לא עניינו אותנו, עכשיו אני *קצת* כן נוטה לרצות תמונות כאלה - יותר בשביל עצמנו, כי בתמונה משפחתית כולם מחייכים וחמודים, וזה נותן לי את התזכורת לכך בזמנים קשים... (כי בשנים האחרונות נהיה קצת קשה יותר עם הילדים ביום-יום)
חחח לגמריצלולה

אני אוהבת לראות בתמונות את הרגעים הטובים והנעימים באירוע... איזה כיף שלא רואים כמה קשה היה מסביב😅 (בחתונה של גיסתי היה ממש קשה עם הילדים בקבלת הפנים, ואז פתאום עוצרים לתמונה. כשהגיעו התמונות אפשר היה כמעט לשכוח את כל הקושי שהיה מסביב...)

לי חשוב תמונות משפחתיות, פחות זוגיות. כרגע אני לא אזום תמונה זוגית נגיד. אבל אם כבר יש זה נחמד🙂

מצטרפת למה שאמרוצלולה

לא רואים ממש מגע אבל גם לא רואים הימנעות ממגע. פשוט תמונה שנראית טבעי.

איזה מדהימים על הגישה לתמונות...

@קדם לשאלתך, אנחנו נוגעים בבית וליד הילדים (הרבה יותר ממה שראיתי אצל ההורים שלי לדוגמא, שהם דווקא לא מקפידים לא לגעת בציבור), ובמקומות שאנחנו לבד (בחדר אצל ההורים ועוד). אין לנו מדרג מול אחרים, ואפילו זה קצת מביך אותי לגעת מול המשפחה... (למרות שבצד שלי כולם נוגעים חופשי, חלקם גם לפני החתונה). מה שכן, נגיד אם אנחנו באוטו כן ניגע ולא נתחיל לעשות חישובים אם רואים אותנו או לא. 

וואי מרגישה לא נעים מהשרשור הזהחנוקה

אנחנו כן נוגעים זה בזה מגע שהוא לא חיבה

עכשיו ברור שאנחנו נוגעים יותר ממה שהייתי נוגעת איש זר 

(בשביל להסב תשומת לב, יכולה לדפוק לו על הכתף, יכולים לשבת צמוד על ספסל או על ספה אצל ההורים)

אנחנו חרדים

ובעיניים שלי זה בסדר כל עוד זה לא חיבה (נתינת יד, ליטוף ,מגע שהמטרה שלו היא לשם נגיעה)

דוקא כשהייתי מאורסת חשבתי שלא ניגע זה בזה בציבור כדי שלא ידעו מתי אנחנו אסורים,

והמדריכה שלי מאד הסבירה לי שזה לא נכון תפיסתית, שלא עשינו שום דבר לא טוב בזה שאנחנו אסורים, וטבעי שיראו וזה בסדר גמור-

כן, לפעמים אנחנו בסטטוס כזה ולפעמים בסטטוס אחר.

(בתמונות אנחנו כן נוגעים אבל לא נותנים ידיים או מחובקים אלא פשוט עומדים קרוב, משהו כשאסורים לא נעשה, וזה לא מרגיש לי מגע של חיבה. ככה אנשים שהם בני משפחה מצטרלמים, גם עם אחים שלי אני אצטלם ככה, או בתמונות כלליות- לדעתי אז עומדים יורת צפוף כי מכניסים הרבה אנשים לתוך הפריים)

אנחנו חרדים אגב,

מישהי פה יכולה להביא לי מקורות הלכתיים שזה אסור?

קצת לא נעים לי השרשור הזה

 

מה שאת מתארת לא אסור, לפי מה שאני יודעתמתואמת

גם אני אגע בבעלי כדי להסב את תשומת ליבו או אשב לידו על הספה (אבל לא צמוד מדי) - דברים שכמובן לא אעשה אם אנחנו אסורים.

בתמונות זה קצת אחרת, כי אנשים מצפים בהן להפגנת חיבה, אז לכן אנחנו נזהרים יותר. אבל זו לא ממש ההלכה, אלא רוח ההלכה לפי איך שאנחנו רואים אותה.

אני לא רואה בעיה במה שכתבתיעל מהדרום

לק"י


אני לא מקור הלכתי כמובן😅

רק שתרגישי בנוח. אני כן אגע בבעלי מגע לא של חיבה, אשב לידו, נצטלם קרובים וכו'. אין בעיה שידעו מתי אסורים/ מותרים (אני לפחות לא מכירה הלכה כזאת).

תודהחנוקה

אני נוהגת ככה כי גם אני חושבת שאין בעיה כזו

אבל אחת אחרי השניה כולן כאן הסבירו שהם לא נוגעים בציבור 

אז תהיתי מה אני מפספסת

כי מי שענתה זה מי שלא נוגעיםכורסא ירוקה

אנחנו נוגעים בציבור, גם מגע של חיבה, נלך יד ביד, או בחצי חיבוק כזה ברחוב בלי בעיה.. אז ממש לא היה לי מה לתרום לשרשור עד עכשיו, כי הוא פונה למי שמקפידה על זה. מגיבה רק כדי שתדעי שאת לא לבד

^^^טארקו
ודווקא כן כתבתי על דעה אחרת בתגובה למי ששאלה אם יש מדרג..
אנחנו גם. לא רואה בזה בעיהשומשומ

בכלל לא ברור לי ההתעסקות בזה

בעיני זה התנהלות טבעית ונורמלית, כמו עם אח, חברה..

לא איזה הפגנת חיבה מוגזמת ומוחצנת אבל התנהלות כאנשים קרובים.  

אז אולי מכאן הפערדיאט ספרייט

אני לא מחבקת את האחים שלי בפומבי,

לא נוגעת בהם או אוחזת בידם.

וגם לא באבא שלי.

אם כי כן מעבירים דברים מיד ליד.

אין לי מקורות לזה אבל אני חונכתי שזה אסור.

רק אומרתבארץ אהבתי

יש הבדל ברור בין אבא לאחים מבחינת ההלכה.

באבא מותר לגעת בכל גיל, למיטב ידיעתי לכל הדעות (וגם בסבא. זה מה שאני מכירה לפחות).


באחים לא כתוב בפירוש שאסור לגעת, אבל כן יש התייחסות 'שלילית' בהלכה לנגיעה של אח ואחות בוגרים. (לא זוכרת מקור ואיך זה מנוסח בדיוק, למדתי את זה מזמן).

אז בפועל יש משפחות שממש לא נוגעים, יש משפחות שיש מגע בין אחים אבל לא חיבוקים ממש, ויש משפחות שכן יש מגע קרוב יותר. 

לא שמעתי על זה בחיים שלא נוגעים באחיםחנוקה

יש לך מקור?

מצאתי את המקורבארץ אהבתי

"המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים, שאין קריבים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה."

שו"ע אבן העזר סימן כא סעיף ז.


כמו שכתבתי קודם - זה לא כתוב בלשון איסור, אבל כן כתוב על זה שזה 'דבר מגונה ומעשה טיפשים'.

הוא מצטט את הרמבם בהל' איסורי ביאה ו-זנפש חיה.
את זה אני מכירהחנוקה

אב זה מחבק ומנשק

לא 'מצטלם איתם במגע בכתף' ולא- מושיט להם יד כשהן נופלים

ולא מעביר להם חבילת טישיו ליד

כתבו פה שלא נוגעים באחים, זה מאד מוקצן לי (ואבא שלי מנשק את הבנות כל שבוע בשבת, וכיום גם כשנפגשים)

מה שכתבו פה זה על מגע בפומביבארץ אהבתי
ולמעשה אני לא כתבתי מתוך ידיעה מה עושים בכל משפחה. אולי טעיתי במה שכתבתי. בכל מקרה יש פה מנעד של התנהגויות בנושא הזה, וההלכה לא לגמרי חד משמעית.
תודה על החידוד, שימי לב שכתבתי בפומבידיאט ספרייט

אני בהחלט מחבקת את אבא וסבא, אבל בצינעא.

לא באירוע ולא ברחוב.

כאמור, לא יודעת מה המקור.

אבל כל עוד הם מתנגדים להתחבק איתי, לא אחבק אותם מן הסתם.

תודה על הדיוק...בארץ אהבתי
דווקא אבא וסבא אני כן אחבק בפומבי, ובעל לאשיפור
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️