הרי תמונות מחתונה לא מראות מגע מאוד מתקדם, בסך הכל נגיעה קלה של כתפיים או משהו כזה.

השרשור ההוא הזכיר לי תמונות מחתונה שהיינו בה כשבוע לפני החתונה שלנו. עכשיו כשאני מסתכלת על התמונות, באמת יש רווח מוזר ולא טבעי בנינו. (גם בעלי בכלל יצא בטעות בתנוחה של גב כפוף מוזר... בדיעבד קצת מבאס, אבל שבוע אחר אך היינו בחתונה שבא הוא יצא קצת יותר מוצלח )  עכשיו גם אם נצטלם כשאסורים לא נראה לי שנעמוד במרחק כזה. נראה לי שהטיפים הם רק איך לצמצם את המרווח הזה.

לא רואים מגע לכן זה לא נראה חיבה.

אבל יש לי ניצלוש אחר- אם לא נוגעים מול אחרים, אז מתי כן? רק בחדר שינה ורק כשמותרים? מה נשאר? 

בעלי בנגיעה.

קוראת לו במגע.  

דבר שבחוץ אני לא עושה.

אבל לא נוגעת נגיעה של חיבה משום סוג אחר שבבית אני עושה.

לא מניחה יד על הברך, לא מניחה ראש כל הכתף.

ואותו דבר גם מול הורי והאחים שלי.

את כל זה אני שומרת לבית.

אולי מגע של חיבה ליד הילדים

לא כל כך ברור לי מה שיהיה מדרג? אני לא ראיתי שקיים מדרג הלכתי אבל אשמח שתאירו את עיני

(גם בעניין עצם קיום המדרג וגם בהגדרה של המעשים שמהם המדרג מתחיל) אבל אני ממש לא מתכוונת לפתוח פה שרשור הלכתי. התעניינתי רק בפרקטיקה היומיומית של מי שכן נוהגת כך, וגם זה רק כסעיף לשאלה שהעלתה מישהי אחרת עליה הגבתי.

שנזכה כולנו להגדיל תורה ולהאדירה

לא ראיתי בהלכה שיש מדרג אא"כ תאירו את עיני, אשמח להרחיב את הידע שלי

לא בין סוג מי שנחשף(מלבד הילדים של ההורים שזה כן)

אלא מבחינת סוג המגע

יש הבדל בין מגע "סתמי" לבין מגע "מיני"

מכירה המון שלא יתחבקו ויתנשקו ברחוב או אצל ההורים וכד

אבל כן יתנו ידיים בקטנה(לא עכשיו שעה, אבל כן לרגע או למשוך לעמידה וכאלה)

כן יטפחו שניה על הכתף להסב את תשומת הלב

כיפים, ישיבה קרובה על הספה שאפשר לגעת בקטנה(לא בצורה שזה ברור שיושבים צמוד בכוונה)

להניח יד על הברך מתחת לשולחן

לשים יד על הכתף כשמצטלמים

כל מיני כאלה..

וכן יש לזה מקורות הלכתיים.

זה לא אפס או מאה לכל הדעות

אבל זה הדרכות שקיבלנו בעצמנו לפני ואחרי החתונה וכמובן מלווים במקורות.

את מוזמנת לחפש בעצמך אם זה כל כך חשוב לך, אבל באמת שאני לא חושבת שאני צריכה להוכיח לך משהו וזה קצת עושה תחושה שאת לא מאמינה לי ומחפשת להתנגח וזה לא נעים.

מהרצון להוכיח או להתנגח

לא זו הייתה כוונתי

צר לי שכך קראת את הדברים .

אלא ששאלו האם יש מדרג ועניתי שאני לא מכירה מדרג הלכתי וכך אני פועלת

ענית שאת כן מכירה על כן אשמח לדעת

אני קראתי את המקורות שלי לפני החתונה על כן אשמח לדעת אילו מקורות רואים זאת אחרת

ושכל אחד יפעל לפי רבותיו

(כמו מתואמת אני נשואה קרוב ל2 עשורים ועם השנים ראיתי שינויים בהתנהלות מעניין אותי אם כפי שכתבת יש מקורות שונים שלפני שני עשורים לא היו נפוצים ועל כן ההדרכות בהתאם)

האמת שאין לי אף מקור כתוב פה

אבל אני גם לא נשואה ככ טריה(8+), ואלו ההדרכות שקיבלנו מרבותינו לפני החתונה.

כן דיברו על מידת חסידות להקפיד שלא לגעת בפרהסיה כלל

אבל גם על מה בדיוק כלול בגדר ההלכתית של בחדרי חדרים ומה כשמותרים נחשב תקין...

בגדול אנחנו נוהגים לפי פסיקת הרב מלמד ברוב הנושאים. למדנו גם מאיש ואישה ומדרכי טהרה. והרוב היה הדרכות בע"פ.

אשמח שהילדים שלי ייחשפו להורים אוהבים. 

ההורים שלי מבוגרים (מאוד, לפחות לפי איך שאמא לאחרונה מזדקנת) והם עד היום נוגעים אחד השני. זה הדבר הכי יפה שיש. לא נוגעים בקטע מיני וגם לא בגילוי חיבה היסטרי ברמה של נשיקה. כן ליטוף מניחים יד בקטנה וכאלה. צוחקים ביניהם שהשני נראה טוב ורק שלא יידלקו עליו.ה ברחוב למרות שהם ממש מבוגרים, קרוב ל 80 עד 120 בבריאות איתנה!

בכל מקרה לענייננו, אז כן אני בעד זה שהילדים יראו את זה בבית בדיוק כמו שהיה אצל ההורים שלי,

מגע של חיבה בחיים לא אעשה ברחוב כמו שכתבת יש בזה גם משהו מגעיל. כן מסיבה את תשומת ליבו בטפיחה, באוטו אני יותר חופשיה אבל לא במגע היסטרי, ממש בקטנה

אם ארצה לצפות בסצנה אינטימית אבחר לראות את זה בסרט ולא על אנשים שיושבים לידי באוטובוס / שולחן שבת אצל ההורים וכדומה

מעניין אם כל המתמזמזים למיניהם יודעים כמה זה מגעיל אחרים..

לגבי שאלת @מתואמת סביב הצילומים בחתונה,

שאלה טובה. אני חושבת שבקרב הדור הצעיר (לא שאת מבוגרת, חלילה)

דווקא סביב הצעירות יותר התהפכו היוצרות ולהיות אסורים הפך לביטוי גנאי

אני חושבת שהמשחק הזה שמנסים לשחק אותה בפוזה מותרים זה הרע במיעוטו.

הניסיון הזה בלעמוד מול כל המשפחה שרואים אותך נעמדת וכולם מוציאים עלייך עיניים, הדבר האחרון שאני רוצה זה לרמוז להם אם אני מותרת או אסורה 

יש כלכך הרבה ניסיונות היום וזה שמתעסקים בזה מדהים בעיניי - מדהים שהנשים מקפידות על ההלכות

(ולא למשל איך ששמעתי מגיסתי פעם - בורא עולם יסלח לי על כמה תמונות בחתונה למרות שאנחנו אסורים ובואי נגיד בעדינות שמגע וחיבה היו שם)

אני רואה אצלנו במשפחה בלי עין הרע הרבה נשואים,

ככל שהזוג מבוגר יותר נראה שפחות מזיז להם כל הטירוף הזה

לעומת זאת ככל שהזוג צעיר יותר כמה התעסקות יש בזה 

בפוזה בעמידה 

בישיבה בשולחן, תמיד ביחד כי חלילה לשבת בהפרדה 10 דקות מדובר ממש בהתאבדות זוגית כאילו יאללה תזרמו

לא שאני מגידרה את עצמי כזוג מבוגר חחח ממש ממש לא,

עד 5 שנות  נישואין שלי היו 4 חתונות בצד של בעלי. 3 חתונות היינו אסורים, חתונה אחת היינו מותרים וטבלתי לפני החתונה, מאפרת פאנית והגעתי בול בחופה 

בכל מקרה כל חתונה היה לי קשה מבאס וזה

כיום? שיגידו תודה שהגעתי

מותרים אסורים יאללה שטויות

מאחרת באלגנטיות וחוסכת את חוויית התמונות 

ואם הצלם או המשפחה ממש מתעקשים דופקים תמונה עם הילדים סתם באמצע האולם אפילו לא ברקע וממשיכים הלאה

קרובה ל-40, נשואה כמעט 19 שנה - בהחלט דברים השתנו מאז שאנחנו התחתנו, אנחנו רואים את זה סביבנו... הדורות היום משתנים מהר😉

גם 'בזמננו' לזוגות צעירים היה חשוב שלא ידעו שהם אסורים, ופחות היה אכפת להם שידעו שהם מותרים. גם אני ככה, תכל'ס, למרות שבעלי מאפס אותי...

ואני מבינה את הבאסה בלהיות אסורים באירועים, לא בגלל התמונות, אלא סתם כי זה משפיע על החוויה הרגשית וההתרגשותית...

גם ניסית לשחק אותה מותרת?

יש כאלה שגם כשהן צעירות לא מנסות, צדיקות בסדום מיוחדות כאלה 

אולי את אחת מהן

כיום לי זה פחות מזיז אבל בעבר? היה לי קשה.

אבל כן היה לי חשוב שלא ידעו שאנחנו אסורים.

האמת שכיום אנחנו בקושי נפגשים עם זרים לאורך זמן (כבר כמעט לא נמצאים שבת שלמה עם המשפחות שלנו), אז זה יותר מול הילדים שלנו...

לק"י

לא שאני פוגשת המון זוגות צעירים בשנה הראשונה...

אבל לא חושבת שהייתי שמה לב.

ועדיין בקרב זוגות צעירים זה ממש בולט

להעביר דרך שולחן, להניח משהו ביניהם בארוחה 

לעמוד במרחק קילומטר אחד מהשני ולקום מהספה כשהפרטנר מתיישב.ת

אני לרגע לא אומרת מה נכון לעשות, לא נכנסת לזה

אבל אולי יש משהו בסימנים האלה שגורם לנו בכח להיות חלק מהמרחב הזוגי שלהם?

למה אני אמורה לדעת שהאישה אסורה?

למה זה רלוונטי אליי?

אם החומרות היו שאפשר להעביר ישירות דברים 

ואפשר לשבת על אותה הספה בכיף ובנחת

אולי הייתי פחות שמות לב?

טוב, חלילה לא בקטע רע

פשוט מוזר לי לדעת מה קורה אצל אחרים

כשאני מתארחת ואסורה אני בקושי מקיימת את החומרות הנ"ל לצערי,

קשה לי עם זה (למרות הותק הזוגי חח)

רגע לפני שאני יוצאת כאן חתיכת כופרת זה לא שיש מגע של חיבה, ממש לא

עבורנו לשבת בסעודה אחד ליד השני בלי מעמד מפיונים בינינו - אנחנו לא ניפול פתאום אחד לזרועות השני הכל טוב

לק"י

פשוט הם כנראה עוד לא יודעים לעשות את זה בטבעיות. זה לא בכוונה להבליט שאסורים.

פשוט עם הזמן לומדים איך לשמור הרחקות בפחות דרמטיות.

אבל כן, אנחנו שומרים הרחקות גם אם מישהו שם לב. לי אישית זה לא מפריע.

(וזה לא חומרות, זה הלכות. יש בזה פסיקות שונות. למשל האם לשבת על אותו ספסל- תלוי אם זה גורם לתזוזה של השני, או להעביר חפץ בציבור- יש פסיקה שזה מותר וכו').

(אגב, לגבי חפץ על השולחן בזמן שאסורים, עושים את זה רק אם אוכלים לבד. אני זוכרת שבשבוע 7 ברכות שלנו, אכלנו באיזה מקום, ובעלי רצה להניח חפץ ביננו😅).

ועדיין לא הבנתי לאיזה הפוך את מתכוונת

שמנסים להסתיר שמותרים או שאסורים?

אני לא מכירה זוגות שמנסים להסתיר שמותרים חחח לא נתקלתי בצדיקים כאלה

אני לוקחת את הפסיקות המקלות, גם ככה קשה לי.

לגבי להניח חפץ, אני ובעלי הנחנו בשנה הראשונה +-, כזה מפיון מקופל ערימת כוסות

ב"ה אחרי כשנה הפסקנו עם התענוג הזה 

בשלב מסוים הפסקנו להתארח כשאנחנו אסורים רק מהבושה שיידעו שאנחנו אסורים

בהמשך הבנו את הטמטום הזה כי תביני שיצאנו להתארח לשבת שלמה רק כשאנחנו מותרים כדי לחסוך את הפדיחה

הבעיה שיצאה מזה היא שכשהיינו מותרים כמעט לא היינו בבית סופי שבוע

דפקט רציני בקיצור.

לק"י

אבל לא משנה.

התגובה שלי עדיין חשובה בעיני.

שגיסי הצעיר שבוע לפני החתונה שלו שאל את בעלי איך יכול להיות

שאף אחד לא מקיים את ההלכות האלו..

והוא בחור עם מודעות הקטן בבית עם מלא זוגות סביבם

זה רק גרם לי להבין כמה כל אחד שקוע בעצמו

כמה פעמים הרגשתי שזה כל כך שקוף שאנחנו אסורים, ואיזה פדיחה..

ותכלס כנרא שאנשים לא כ,כ שמים לב.

ועדו סיפור-

זוג צעיר קרוב אלינו התארח אצלינו בהריון לשבת.

מסיבה מסוימת בקשו להשאר למוצש (במוצש, אחרי שבת שלימה שהיינו יחד), 

ואז לא יכלנו לתת להם את החדר שישנו בו בשבת ומאד בטבעיות הצענו להם חדר אחר שהיתה בו רק מיטה זוגית.

אחרי לידה היא ספרה לי שהיו אסורים ובעלה ישן על הרצפה בלילה ההוא..

תביני שראינו אותם שבת שלימה אכלנו יחד וכו ולא עלה בדעתי שהם אסורים (אולי בגלל ההריון- היה לי ברור שהם מותרים, אבל שום דבר לא היה נראה לי מוזר בהתנהלות)

בקיצור- אף אחד לא מתעמק כל כך...

וזה לא שאני מתעמקת בזה

כנראה כי אצלנו הזוגות משחקים אותה ממש בולט, כנראה בגלל זה.

כי אני ממש לא עוקבת בכח זה פשוט נמצא שם מול העיניים

אלה זוגות שגם מראים חיבה באופן בולט (חי בקצוות סוג של), כנראה מגיע ביחד כעסקת חבילה. 

או שבאמת מדובר בזוגות צעירים שעוד לא מצליחים להתנהל בטבעיות בנושא.

כי אנחנו אנשים של מגע

בעלי בכיף ייתן לי יד וימשוך אותי לקימה מהספה שאני שקועה בה אם אפשר

לכן אפשר לשים לב שאין את המגע הזה.

אבל, להניח חפץ על השולחן- וואלה, זה מגיע בטבעיות. אני לא מתעמק למה הזוג המדובר לא מעביר מאחד לשני אלא מניח לה על השידה ואומר לה שמתי לך שם את המפתח של האוטו קחי אותו (תינוקות אנחנו כן מעבירים)

וגם להניח משהו על השולחן (אנחנו גם שמים משהו גם אם יש עוד אנשים, לפי מה שאני זוכרת למדתי שיש שיטות שזה רק כשנמצאים לבד אבל אנחנו נוהגים כן לשים גם כשיש עוד אנשים, וכך גם שאר הזוגות במשפחה)  אף אחד לא דן עמוקות למה לא החזרתי את הטבעת אחרי נטילת ידיים (לפני נט"י אין סעודה)

אם מישהו רוצה לדעת- הוא יידע, אבל זה לא בולט כל כך, ובוודאי לא נראה מוזר בעין של רווק שלא מונח בזה, בניגוד אליך שמכירה את ההלכות ויכולה להבין אותן

אבל אני יודעת שאני כזו ששמה לב לפרטים קטנים.. נניח התארחו אצלנו חברים והם הביאו לעצמם את המצעים כדי לחסוך לנו, אז הוא קרא לה כזה בעדינות לחדר שתבוא לסדר לה את המצעים.. הכי בקטנה ובשקט אני פשוט הספקתי לשמוע אז הבנתי למה הוא לא ג'נטלמן ולא מציע לה בעצמו

ב. זוגות שמחצינים מגע, זה יהיה לרוב גפ ברור כשהם לא יגעו

ג. כשלמדנו את דיני ההרחקה הרב ממש אמר לנו שיש עניין גם של כבוד הציבור או משהו כזה ואם זה יהיה בולט מידי וייצור אי נעימות, אפשר לנהוג כרגיל. הוא סיפר לנו שפעם נכנס לסופר ואיזה אישה רצה אליו בערך עם תינוק ושאלה אותו אם הוא יכול להעביר אותו לבעלה ושזו הייתה סיטואציה סופר מביכה (הוא ניסה להקליל אותה ואיכשהו להפוך לטבעי) אבל הוא סיפר את זה כדי ללמד אותנו איך *לא* לנהוג.

אני ממש יכולה לדמיין את זה על אחת הגיסות שלי. חופשי תבקש עזרה ממישהו גם מול אנשים זרים

אתן מבינות למה אני מתכוונת שכשזה בולט....?

צריך דופק וזוג עיניים כדי להבין שהם אסורים 

בהערת אגב אגיד שאולי הזוג הזה נהנה מהמבטים האלה, אין לי הסבר אחר לזה שהם משחקים אותה כל-כך רציני. 

תקשיבי דוגמא שקרתה לי-

חברה סיפרה לי שבעלה אמר לה שאיזה הזוי איקס, הגיע בליל שבת עם כל הילדים לבית כנסת.. מה נסגר איתו ולמה כולם צריכים לדעת וכו וכו

ואני לא קלטתי על מה היא מדברת עד שנפל לי האסימון שכל המתפללים קלטו שיש לה מקווה היום.. עכשיו מעבר לחטטנות ההזויה שלא דמיינתי שקיימת אני הרבה פעמים שולחת את הילדים עם בעלי לתפילה (בלי קשר למקווה, מעולם לא טבלתי בליל שבת) ולרגע לא חשבתי שזה שמישהו יסיק מזה משהו ..

סתם דוגמא על הסקת מסקנות שגויה

יכול להיות שאת רואה זוג שמתנהל בצורה מסוימת ויצא לו בפוקס להראות אסורים בעיניך 

אני מדברת על זוג שמעביר תמיד את הילד ביד ןכשאסורים הם מעבירים דרך 10 זוגות ידיים.

זוג שמעביר את הכוס של הקידוש דרך ארון ספרים בצד השני של הסלון

זוג שבאופן כללי מתמזמזים כל הסעודה, מניחים יד אחד על השני.ה ועוד בסגנון

ככה שאי אפשר לטעות

לגבי שבת אני קבוע שולחת את הגדול לבית כנסת. כל שבוע. 

כשיוצא לי מקווה בשבת (קורה לי מלא - הרוב אצלי בשבת כי המחזור סדיר ומתקתק  כל ארבעה שבועות)

בעלי פשוט לא הולך להתפלל בבית כנסת (ומי שממש מקפיד אפשר להתפלל בפלג ואפשר ללכת לבית כנסת אחר. אפשר גם ללכת לבית כנסת הרגיל אבל שהאישה תקח בחשבון שאם בעלה הולך עם כללללל שמונת הילדים בנים ובנות זה כמעט בוודאות בגלל מקווה)

אל תוציאו אותי שרוטה או איזה פדופילית שהראש שלי מונח בזה, ממש ממש לא

אני כן אומרת שאם זה בולט זה בולט

אם זה בולט האם זה בעייתי? ממש ממש לא!

לנשים הצעירות זה מפריע ואני מבינה אותן. 

אנחנו בחיים לא נתלחשש בשולחן שבת עם עוד אנשים

אם התינוק יודע להושיט ידיים אנחנו נעביר מיד ליד גם כשאסורים

גם כשאסורים אנחנו יושבים על אותה ספה אם לכל מושב יש כרית משלו.

באחת התגובות שלך כתבת שאתם שמים מעמד מפיונים ביניכם כשאסורים

וואלה אנחנו שמים דברים פיציים, כמו מלחיה או מפית.

ועוד סוד אגלה לך שבעלי למד שמצד הדין רק הוא צריך לראות את הסימן היכר

אז אפילו אני לא יודעת מה הוא החליט שהיום זה הסימן היכר שלנו.

הדבר היחיד שיכול לבלוט בהתנהלות שלנו זה שלא מעבירים מיד ליד חפצים

אבל עברנו כ"כ הרבה תקופות של שבועיים שבועיים

כשגם בשבועיים שמותרים מרוב הרגל אנחנו שמים על השולחן חחחח

ואז נזכרים שבעצם מותרים.

עד שאני התחתנתי כמעט בחיים לא שמתי לב על הזוגות במשפחה מתי אסורים

אחרי החתונה יש יותר מודעות לזה, עכשיו גם אני בחיים לא שמה לב על אחרים.

אני עושה לכן משהו חחח

יכולה כבר להוציא דוקטורט בנושא

אתן מקסימות ומתוקות ממש 

לק"י

אבל זה רק כשאנחנו לבד.

שזה כבר לא קורה....

ממש לא התכוונתי להוציא אותך שרוטה או משהו, להפך, את מאוד מודעת

גם אני יכולה לשים לב אבל לקחת את המסקנות שלי בערבון מוגבל..

(ולא הייתי משתמשת במילה מתמזמזים בשולחן שבת.. יש לזה משמעות מאוד ספציפית בעיני שאני מקווה שזוג דתי לא עושה בשולחן שבת מול כולם 🫣)

הרבה ימי שישי טרופים נגמרים בזה שבעלי לוקח אותם לתפילה-

הוא הולך רק לערבית ויש חצר לביכ (הם ממש קטנים)

אם אנשים חושבים שזה אומר שאני טובלת- שיבושם להם...

אם אני טובלת הוא בדר"כ לא הולך לביכ תכלס, לא יודעת למה- ככה יוצא.

לבי''כ אז זה בולט מתי שכן.

קורה גם..

האמת נורא בעיני שהבעל שיתף את אשתו ואשתו את החברה שלה..

איך ומה להניח בינינו בלי שזה יהיה בולט, ככה שמדבריה היה נשמע שגם מחוץ לבית זה ככה

כנראה משתנה בין הזרמים

יש עוד כמה דברים שציינה כהלכה ורק בהמשך יתברר לי שמדובר במנהג ככה שאני לא מופתעת

ויש דברים שזה רוח ההלכה.

אולי זה קשור להנהגות שונות בקרב ציבורים שונים. 
 

לא מתייחסת דווקא לנושא המדובר פה,

בכל מקרה תמיד חשוב להכיר ולברר

מה הלכה בסיסית

מה על גבי זה חומרה

ומה מידת חסידות (=אקסטרא)

אפשר להקל כשיושבים רחוק אחד מהשני.

בקיצור יש בזה הרבה דעות

שהמדריכה אמרה לי.

אני לא אחת שנתקעת על כל דבר

ואם זה מה שאמרה מבחינתי זו התורה

הלכתי למדרכה כדי לבדוק אחר כך כל מילה שאמרה? אולי יש כאלה שכן, אני ממש לא!

מנהלות אפשר לסגור את התת שרשור שהתפתח בעקבות ההודעה שלי על המדריכת כלות?  

מיציתי את כמות התגובות על זה שלא מדובר בהלכה.

לומדת להבא.

שבוע טוב.

אז תרגישי בנוח הלכתית עם זה

ליד אנשים אם עלולים לשים לב אז לא צריך אפילו להעביר לא מיד ליד וכזה

ביניהם בסעודה זה רק כשהם לבד אז זה לא רלוונטי כשמתארחים.

חסכתי לך משהו

אני מרגישה שמגע של חיבה הוא משהו מאוד אישי, ומביך אותי שזוגות אחרים מכניסים אותי לרגע הזה.

אבל יש הרבה סיטואציות בחיים מחוץ לחדר שינה.

למשל: דייט בטבע באזור ללא אנשים ( ואם פתאום עבר איזה בן אדם וראה אותנו מחזיקים ידיים זה לא אסון), בבית מחוץ לחדר השינה, באוטו וביומיום כשיש זמנים של לבד.

חוץ מהענין ההלכתי שהוא חשוב לי, גם מהצד הזוגי והסביבתי אני מאמינה שיותר נכון ככה, שיש במגע הזוגי מימד של סוד

ממש הימרחות לא נעימה

ברמה שאני מרגישה כאילו מכניסים אותי בכוח לתוך הרומנטיקה שלהם

לק"י

מהפלאפון אפשר ללחוץ על המלבן עם הפסים שבתחתית ההודעה, ללחוץ על "בתגובה אל", ולראות למי הגיבו (לא תמיד זה מופיע).

במחשב- עומדים עם העכבר על העיגול שליד ההודעה, וזה מסמן את העיגול של ההודעה שלה הגיבו.

יש המון זוגות שחיים ככה באהבה ולא סובלים

זה עניין של תפיסה. אם רגילים שככה זה, זה לא מוזר. להיפך, יש משהו מאוד רומנטי בלנסות לגנוב רגעים בלי אף אחד בסביבה, או להסתגר בחדר לכמה דקות עד שאחד מהילדים יבוא להפריע, בידיעה שהמגע הוא משהו אישי ופרטי שלנו שלא משותף לאף אחד אחר בעולם. 

לעמוד אחד ליד השניה בצורה טבעית בלי מרווח נראה לעין

אף אחת לא מנסה ליזום תמונה שיראה שמחזיקים ידיים או משהו כזה 😂

אין פה עניין של חיבה, אלא של תנוחה שתראה טבעית 

אנחנו במקום אחר לגמרי... גם בתמונות בחתונה שלנו רואים את "הרווח המוזר" הזה כי נזהרנו לא לגעת בציבור, אבל מה אכפת לנו... ובחתונות של אחים שלנו בכלל לא טרחנו להצטלם רק אנחנו... (בקושי תמונה משפחתית הסכמנו)

תמונות מבחינתנו זה לא אישיו🤷‍♀️

לא חושבים שאהבה זוגית זה משהו שצריך להנציח בצורה כזו... זה משהו פנימי ועמוק ואישי.

אבל בסדר, יש אנשים (והם הרוב, מסתבר) שחושבים אחרת🙂

זה לא תמונה זוגית שמנציחה איזה רגע...

רק תמונה יפה מהאירוע בשביל בעל האירוע.

וגם בשבילכם אם תרצו אבל לרוב זה לא מגיע לאחרים...

למה תמונה שלכם יחד עומדים מחוייכים באמצע הקבלת פנים בחתונה של אח למשל, זה "אהבה זוגית"?

כאילו… נכון, הוא בן הזוג שלך, אבל הוא גם משפחה שלך, לא? עם אחיך לצורך העניין, לא היית מצטלמת כשאתם עומדים אחד ליד השני בלי רווח?

ותמונות הן בעיניי בעיקר כדי להיזכר ברגעים/דברים משמחים. וכמה שתמונה יותר טבעית היא יותר יפה. אז להיעמד עם רווח מוזר זה בעיניי יוצר תמונה מאוד לא טבעית… (נניח אם היו תופסים תמונה שלכם, שמקפידים לא לגעת בציבור, אבל נניח כשאתם פשוט עומדים זה לצד זה ומדברים… זה היה נראה הרבה יותר טוב)

אז כן, הקונספט הוא ליצור תמונה טבעית בלי רווח מוזר. תמונה שבה אין את האישיו האם הזוג כן או לא נגע, כי לא רואים איזה מגע אבל גם לא מרחק

שיש בדרך כלל בסוף החתונה או ממש בתחילתה, לא בתמונות שהן חלק מהאירוע...

אנחנו באופן כללי לא אוהבים להצטלם (בחתונה של הדודה הראשונה שלי, שהתחתנה כשהייתי בת חמש, נתפס המצח שלי בלבד, כי התחבאתי מאחורי איזו ספה כזו😅), אבל גם אם כן - אז לפחות לא בתמונות שמבחינתנו אמורות להיות אישיות...  

ומבחינתי, זו המהות שלהם. הפאן המשפחתי. (אם הייתי רוצה צילומי זוגיות זה משהו שממש לא הייתי עושה באמצע חתונה של גיסה…)

אז נגיד עם אחים שלי וההורים שלי זה לגמרי הזדמנות, וגם די ברור לכל מי שצופה שזו תמונה *משפחתית*… אז אין בכלל אישיו האם ההורים כן או לא מחובקים/נוגעים, כי וואלה יש ביניהם עשרת אלפים ילדים… כולם נעמדים די בערבוביה ומה שיוצא יוצא, אז זה ממש לא ניכר אם כן או לא נוגעים

אבל נניח כזוג צעיר, אני והוא זה המשפחה. ובהמשך ילדים (והם לא באים בחמישיות, זה אחד אחד לרוב). וכן, רוצים תמונה משפחתית, בשבילנו, בשביל הזכרון, ולפעמים כי סתם כיף לראות תמונה שמחה ויפה שלנו…

אז מעבר לזה שאני לא ככ מקבלת וסת, גם לא חושבת שזה עניינם של אחרים אם אנחנו אסורים. בדיוק כמו שלא עניינם אם אנחנו מותרים.

ויש משהו מאוד טבעי בפשוט לעמוד אחד ליד השני בלי רווח של קילומטר. זה לא אינטימי בעיניי, גם עם חברה של חברה של חברה אני אצטלם כך, גם עם אחים שלי וכו…

אז בתוך שמירת ההלכה, לא רואה סיבה להחצין את המגע או את היעדר המגע. אז לעמוד קרוב זה לגמרי פתרון בעיניי.

ובכלל, אני מאוד בעד שאינטימיות תהיה, ובכן, אינטימית, שלנו… אבל מרגישה שכשמחצינים אקסטרה את ההרחקות זה הרבה יותר חודר לי לפרטיות מאשר איזו טפיחה על השכם או מגע מקרי…

כי הילדים באמצע

אבל חייבת לומר שאנחנו מצטלמים כזוג ולא נוגעים ובעיני בתמונה עדיין יפה מורגשת

אני מצטרפת לדברייך שאהבה זה משהו שאין צורך להוכיח אותו זה משהו עמוק שנוכח ללא מילים

כן אם נגיד יצאנו לדייט מיוחד אז שתהיה מזכרת🥰 באירועים זה בעיקר אם הצלם מכוון אותנו לתמונה לבד. אם לא היו לנו ילדים כנראה היינו יותר מצטלמים רק שנינו כי זאת המשפחה הפרטית.

אנחנו עושים יותר תמונות עם הילדים שגם בהן אנחנו הרבה פעמים עומדים אחד ליד השניה והילדים מסביב, ורוצים שיראה יפה. או כשהיינו עם פחות ילדים, היה קשה שהם יחצצו באמצע. וגם, אם כבר הצלם כיוון אותנו לתמונה זוגית, אז שתהיה יפה😉 

אני אוהבת לראות בתמונות את הרגעים הטובים והנעימים באירוע... איזה כיף שלא רואים כמה קשה היה מסביב😅 (בחתונה של גיסתי היה ממש קשה עם הילדים בקבלת הפנים, ואז פתאום עוצרים לתמונה. כשהגיעו התמונות אפשר היה כמעט לשכוח את כל הקושי שהיה מסביב...)

לי חשוב תמונות משפחתיות, פחות זוגיות. כרגע אני לא אזום תמונה זוגית נגיד. אבל אם כבר יש זה נחמד🙂

לא רואים ממש מגע אבל גם לא רואים הימנעות ממגע. פשוט תמונה שנראית טבעי.

איזה מדהימים על הגישה לתמונות...

@קדם לשאלתך, אנחנו נוגעים בבית וליד הילדים (הרבה יותר ממה שראיתי אצל ההורים שלי לדוגמא, שהם דווקא לא מקפידים לא לגעת בציבור), ובמקומות שאנחנו לבד (בחדר אצל ההורים ועוד). אין לנו מדרג מול אחרים, ואפילו זה קצת מביך אותי לגעת מול המשפחה... (למרות שבצד שלי כולם נוגעים חופשי, חלקם גם לפני החתונה). מה שכן, נגיד אם אנחנו באוטו כן ניגע ולא נתחיל לעשות חישובים אם רואים אותנו או לא. 

אנחנו כן נוגעים זה בזה מגע שהוא לא חיבה

עכשיו ברור שאנחנו נוגעים יותר ממה שהייתי נוגעת איש זר 

(בשביל להסב תשומת לב, יכולה לדפוק לו על הכתף, יכולים לשבת צמוד על ספסל או על ספה אצל ההורים)

אנחנו חרדים

ובעיניים שלי זה בסדר כל עוד זה לא חיבה (נתינת יד, ליטוף ,מגע שהמטרה שלו היא לשם נגיעה)

דוקא כשהייתי מאורסת חשבתי שלא ניגע זה בזה בציבור כדי שלא ידעו מתי אנחנו אסורים,

והמדריכה שלי מאד הסבירה לי שזה לא נכון תפיסתית, שלא עשינו שום דבר לא טוב בזה שאנחנו אסורים, וטבעי שיראו וזה בסדר גמור-

כן, לפעמים אנחנו בסטטוס כזה ולפעמים בסטטוס אחר.

(בתמונות אנחנו כן נוגעים אבל לא נותנים ידיים או מחובקים אלא פשוט עומדים קרוב, משהו כשאסורים לא נעשה, וזה לא מרגיש לי מגע של חיבה. ככה אנשים שהם בני משפחה מצטרלמים, גם עם אחים שלי אני אצטלם ככה, או בתמונות כלליות- לדעתי אז עומדים יורת צפוף כי מכניסים הרבה אנשים לתוך הפריים)

אנחנו חרדים אגב,

מישהי פה יכולה להביא לי מקורות הלכתיים שזה אסור?

קצת לא נעים לי השרשור הזה

גם אני אגע בבעלי כדי להסב את תשומת ליבו או אשב לידו על הספה (אבל לא צמוד מדי) - דברים שכמובן לא אעשה אם אנחנו אסורים.

בתמונות זה קצת אחרת, כי אנשים מצפים בהן להפגנת חיבה, אז לכן אנחנו נזהרים יותר. אבל זו לא ממש ההלכה, אלא רוח ההלכה לפי איך שאנחנו רואים אותה.

לק"י

אני לא מקור הלכתי כמובן😅

רק שתרגישי בנוח. אני כן אגע בבעלי מגע לא של חיבה, אשב לידו, נצטלם קרובים וכו'. אין בעיה שידעו מתי אסורים/ מותרים (אני לפחות לא מכירה הלכה כזאת).

אני נוהגת ככה כי גם אני חושבת שאין בעיה כזו

אבל אחת אחרי השניה כולן כאן הסבירו שהם לא נוגעים בציבור 

אז תהיתי מה אני מפספסת

אנחנו נוגעים בציבור, גם מגע של חיבה, נלך יד ביד, או בחצי חיבוק כזה ברחוב בלי בעיה.. אז ממש לא היה לי מה לתרום לשרשור עד עכשיו, כי הוא פונה למי שמקפידה על זה. מגיבה רק כדי שתדעי שאת לא לבד

בכלל לא ברור לי ההתעסקות בזה

בעיני זה התנהלות טבעית ונורמלית, כמו עם אח, חברה..

לא איזה הפגנת חיבה מוגזמת ומוחצנת אבל התנהלות כאנשים קרובים.  

אני לא מחבקת את האחים שלי בפומבי,

לא נוגעת בהם או אוחזת בידם.

וגם לא באבא שלי.

אם כי כן מעבירים דברים מיד ליד.

אין לי מקורות לזה אבל אני חונכתי שזה אסור.

יש הבדל ברור בין אבא לאחים מבחינת ההלכה.

באבא מותר לגעת בכל גיל, למיטב ידיעתי לכל הדעות (וגם בסבא. זה מה שאני מכירה לפחות).

באחים לא כתוב בפירוש שאסור לגעת, אבל כן יש התייחסות 'שלילית' בהלכה לנגיעה של אח ואחות בוגרים. (לא זוכרת מקור ואיך זה מנוסח בדיוק, למדתי את זה מזמן).

אז בפועל יש משפחות שממש לא נוגעים, יש משפחות שיש מגע בין אחים אבל לא חיבוקים ממש, ויש משפחות שכן יש מגע קרוב יותר. 

יש לך מקור?

"המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים, שאין קריבים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה."

שו"ע אבן העזר סימן כא סעיף ז.

כמו שכתבתי קודם - זה לא כתוב בלשון איסור, אבל כן כתוב על זה שזה 'דבר מגונה ומעשה טיפשים'.

אב זה מחבק ומנשק

לא 'מצטלם איתם במגע בכתף' ולא- מושיט להם יד כשהן נופלים

ולא מעביר להם חבילת טישיו ליד

כתבו פה שלא נוגעים באחים, זה מאד מוקצן לי (ואבא שלי מנשק את הבנות כל שבוע בשבת, וכיום גם כשנפגשים)

אני בהחלט מחבקת את אבא וסבא, אבל בצינעא.

לא באירוע ולא ברחוב.

כאמור, לא יודעת מה המקור.

אבל כל עוד הם מתנגדים להתחבק איתי, לא אחבק אותם מן הסתם.