כמובן בתשלום.

צריך לברר באיזה שלב אפשר לעבור למלונית.

לדעתי אפשר גם במקום אשפוז ולא רק אחרי (יכול להיות שזה נקרא סירוב אשפוז)

יש מלוניות שמקבלות רק עם מכתב שחרור של אשפוז מלא, כשאני ביררתי בהדסה בייבי זה לא כך.

צריך לבקש מהאחיות ואם ביום הראשון תפוס אז להמשיך לבקש - קראתי בקבוצה על אישה שביקשה ויום אחרי נתנו לה לעבור.

החדר הפרטי ממש קרוב לאחיות, רק הוצאתי את היד וכבר אחת מהן הייתה בפנים כדי לעזור לי. 

הבנתי שיש להם עדיפות לשים שם נשים שצפויות להישאר ליותר מיומיים

אני נשארתי ליותר אולי בגלל זה זכיתי, לא יודעת.

ובאמת אחרי הלידה העלו לג' אבל גם הייתי לבד

ואמרו לי מראש שזו תחנת מעבר עד שיתפנה במחלקות האחרות

ושגם שם הם לא ישימו לי עוד מישי 

והם שמו אותה במחלקה שכן יש 2 בחדר

לבעלה הביאו מזרון יוגה ללילה

הם הגיעו לשם במיוחד מירושלים, בלי רכב

כדי להנות מהחדר הפרטי

היא ממש התבאסה

בהזדמנות הראשונה שהייתה לה השתחררה 

גם לי המרכז רחוק יחסית אבל שווה לי את ההשקעה בשביל חדר פרטי.

אבל אם בסוף לא יהיה זה ממש יהיה מבאס במיוחד שלבעלי יהיה יותר קשה להגיע לשם 

זה לא קשור רק לעומס.

לי היו 2 לידות קשות (שתיהן עם רוויזיות, איבוד דם, הקאות) ו*לכן* העלו אותו למחלקות הרגילות (שהיו בהחלט עמוסות, והייתי עם עוד אחת בחדר, בדכ גם מישהי רועשת מאוד), כי שם יש יותר אחיות שמסתובבות. 

עכשיו מצד אחד בשעות הראשונות באמת הייתי צריכה את האחיות, אבל אחר כך כל מה שהייתי צריכה היה לנח, ולא היה אפשר (בטח לא כשהשותפה לחדר עושה חפלה עם כל המשפחה לאורך כל היום, ולאחיות אין מה לעשות...) ולכן חתמתי על שחרור מוקדם ועפתי משם. (נכון, זה לא היה לפני שנה, אלא לפני שנתיים בערך, אבל עדין). 

אז פשוט יש עוד קריטריונים באיכילוב, יכול להיות שתמיד יש מקום, זה אין לי מושג, אבל הן לא יעלו נשים שצריכות עזרה למחלקות עם החדרים היפים (לגבי זה שמישהי כתבה שהביאו לבעלה מזרון, אז באמת הם גם לא עשו שום פרצופים על זה שבעלי נשאר, אבל זה לא העניין מבחינתי. העניין זה השקט)

של אחיות ושל חברות שלי

זה באמת מה שאמרו לי שם…

באסה שנפלת על זה ככה…

פשוט לי אישית מרגיש שליפול על מיילדת טובה זה כלכך המון סיעתא דשמיא כי בכל ביח יש גם כאלה גם כאלה

אז העדפתי ללכת למקום שהתנאים במחלקה בסבירות גבוהה יותר להיות נעימים לי והתפללתי ליפול על מיידלת טובה

אישית

הייתי ממש ממש מרוצה שם

גם מהמילדות גם מהאחיות וגם מהתנאים

ובעזרת ה' בזמן אני גם אחזור לשם…

יש גם חדרים משותפים של שתי יולדות בחדר

המחלקות חלקן חדשות או משופצות

אבל היו כמה נשים שחיכו במסדרון אחרי לידה כי רצו חדר פרטי וחיכו שיתפנה...

אז זה כן על בסיס מקום פנוי או פשוט לחכות במסדרון שבעיני זה מבאס

אני הייתי אחרי ניתוח אז הכניסו מיד לחדר של 2 וביקשתי שכשיתפנה יעבירו אותי

אכן העבירו אבל לחדר פרטי פיצי ממש ויש גם חדרים פרטיים גדולים...

אז רק אם עמוס מאוד אין חדר פרטי.

מה שכן- חלק מהחדרים הפרטיים פיצים ממש

(וצריך גם לדעת למי שזה משמעותי לה שחלק מהחדרים- כולל חלק מהחדרי לידה- הם עם מקלחת ושירותים משותפים ל2 חדרים)

ראיתי פה כל מיני הודעות על המחלקות אז רק אבהיר שלא תהיה עגמת נפש..

יש ארבע מחלקות אשפוז, רק מחלקה ד' היא חדשה ומשופצת. בכל המחלקות, כולל ד', יש 2 נשים בחדר. בכל מחלקה יש שני חדרים של אישה אחת לבד, גם בד' יש רק 2 חדרים כאלה, (מתוך חמישים נשים שמאכלסות את המחלקה). בחדרים הישנים המחיר של החדר הפרטי הוא שהשירותים מחוץ לחדר, בד' השירותים בתוך החדר.

החלוקה למחלקות אקראית לחלוטין. ואין מציאות שבמחלקה ד' יש יותר נשים מבמחלקות האחרות. בכל המחלקות יש מספר זהה לחלוטין של נשים, הן מחולקות ממש לפי הסדר - א, ב, ג, ד. ושוב. וכו

כמובן תוך התחשבות, ג' וד' הן מחלקות של ביות מלא.

כך שבפועל רק רבע מהנשים מגיעות לד'. זה לא שרק אחרי שד' מתמלא מעבירים נשים למחלקות האחרות - ממש לא. זה גם לא הוגן לצוות הסיעודי שבד' תמיד יהיו הרבה יותר עמוסות ממחלקות אחרות וכו וכו..

כל לידה מבקשים מאיתנו, משדלים, משכנעים, מאיימים, מתחננים, להגיע לד'. ובסוף זה מתנקז לכמה דברים.

א. קצינת אשפוז משבצת, אין לנו בזה שום השפעה.

ב. בסוף אחרי לידה מעלפת מהממת מרגשת - זה מבאס שמתבאסים ועוזבים ממורמרים או בטונים צורמים בגלל שלא קיבלו את המחלקה שרצו

ג. זה סך הכל ליומיים, הנשים לא קונות שם נדל"ן.

אני ממליצה להתמקד בעיקר, בחוויית הלידה, בתינוק הבריא והאמא הבריאה, בהתחלה המרגשת - במקום ברמת השיפוץ של החדר בו תשהי מקסימום יומיים... 

בסוף המיטות הן זהות. רוחב החדר והשירותים, התמונות ועיצוב הפנלים זה לא מה שמשפיע על השינה שלך. השותפה שלך לחדר, התינוקות שנוכחים או לא, וכו יעוד גורמים אחרים שלא קשורים ליופי המחלקה - כן משפיעים.

באמת באמת, ההבדל המשמעותי היחיד בין המחלקות הוא התנאים המוצעים למלווה. בד' יש ספה שנפתחת למיטה. במחלקות הישנות יש כורסא, והיא לא נשכבת לגמרי..

"בכל מחלקה יש שני חדרים של אישה אחת לבד"

בלי קשר למחלקה

שאני לא ביקשתי לאיזו מחלקה לעבור, ובאמת לא היה אכפת לי ( רק ציינתי שאני רוצה ביות מלא) ושיבצו אותי בד'. ככה שזה באמת לא קשור לבקשות...

דרך אגב, לידות קודמות כשהייתי בג' אמנם היה קצת יותר צפוף אבל חויה לא פחות טובה ואפילו יותר)

או כל אחת אחרת שהייתה שם..

יש שם בצוות הרבה ערבים? בעיקר במי שמטפל באנשים בתינוקיה למשל..

או שאלה העובדות תמיד

בשתי הלידות שהייתי בהדסה בייבי לא נתקלתי בערביות.

היו שם יהודיות ועדיין לא כולן באו לי בטוב

הייתה אחת כח עזר ממוצא יפני או משהו בסגנון והייתה מתוקה ממש! 

אם ממש קריטי לך לא להתקל בהן אני משערת שבקריית יערים וביכורים כנראה כלל לא יהיו

ועוד ערבי אחד בחדר אוכל.

והייתי שם 3 פעמים. בתוך המטפלות היהודיות יש אובות יותר ופחות

אני פעם ילדתי בבית חולים כלשהו ושובצתי במחלקה שכבר נסגרה או שופצה

אחים שלי היו מזועזעים כשבאו לבקר אותי מכך שאשה אחרי לידה צריכה לשכב בכזה מקום

אולי היה נקי- לא הצלחתי להרגיש את זה

גם היה צפוף.

בקשתי להשתחרר מרב שהיה לי קשה אבל התינוק היה חייב עוד מעקב.. אז נשארנו. לא ישנתי שם דקה.

אני יודעת שאני ממש סובלת במחלקה אחרי הלידה.

קשה לי להיות עם עוד מישהי קשה לי ההתנהלות קשה לי כשאין כורסא נוחה להנקה ליד המיטה (לא רוצה להניק במיטה זה לא נח לי..)

וזה גורם לי לסבל ממשי

ברור שהעיקר זה תינוק בריא, אבל חווית האשפוז לא פחות רלוונטית מחווית הלידה.

מסכימה שטפטים זה לא העיקר

מד'. רמת השיפוץ לא מעניינת אותי אבל זה שהכורסא שבה ישן הבעל של השכנה שלי בתוך הווילון (דוחפת את הוילון משמעותית לתוך החלק שלי) כן הפריעה לי הרגשתי אפס פרטיות.

את יודעת לגבי האופציה של לעבור להדסה בייבי במקום האישפוז (ולא אחרי) האם זה אפשרי? האם עושים שם את הבדיקות הנדרשות לתינוק?

ממש לא אכפת לי מה העיצוב אבל בלידה האחרונה התנאים שבהם הייתי (נראה לי בג') היו מזעזעים!! היה חדר פיצי ברמות לא היה לי מקום לזוז החלוקה בחדר לא היתה הגיונית בעליל השניה היתה החלק הפנימי, צמוד לשירותים, וגדול יותר, ושלי היה ממש על הדלת מקום למיטה ועריסה כורסא בקושי הכל אחד בתוך השני... המיטה היתה פיזית על הדלת אז שמעתי הכל המסדרון והיה שם פשוט סיוטטטטט!!

רוצה להאמין שבד' זה לא ככה בלי קשר לעיצוב

וואלה מפתיע אותי ממש שיש רק 2 לבד כי בזמנו אמרו לי את צודקת זה באמת תנאים קשים בעזרת השם ממש עוד שניה המחלקה תגמור שיפוץ ואז כל החדרים יהיו לבד.. האמת לא הבנתי מה מנסים לעודד אותי כי אני ילדתי עכשיו ולא את הקצת זמן שלקח לגמור את השיפוץ אבל זה ממש מוזר לי שאת אומרת שרק 2 לבד כי הם כל הזמן טענו שד' יהיה כולם לבד..

קיצור מה שמשנה זה לא כמה זה יפה אלא התנאים תכלס שבג' לי אישית היו מזעזעים ברמות ועשו לי חוויה ממש קשה וזה לא משנה אם החווית לידה הייתה טובה זה ימים שהם משמעותיים ואם את לא יכולה לנוח בהם בכלל והתנאים הם סיוט אז כן זה סיוט ואי אפשר להתעלם מזה...

ב2 הפעמים שהייתי מאושפזת שם התחלתי במיטה החיצונית וברגע שהיולדת שאיתי בחדר השתחררה עברתי לפנימית ושם היה הרבה יותר נח, אם כי גם קצת צפוף.

ד באמת הרבה יותר מרווח גם בחדר של 2

שממש לא אכפת לי מהטפט והתמונות

אבל להגיד שזה ההבדל היחיד זה ממש רחוק מהמציאות.

כי בג' במיוחד במיטה החיצונית זה נורא ואיום, זה לא תנאים...

ופעמיים הייתי בג'.

היתה לי חוויה מצויינת..  הייתי בהתרגשות שיא והשמחה פרצה גבולות, הצוות היה מהמם וכל השאר היה שולי בעיני.

נכון. צפוף, אפילו מאוד. אבל כשאני במיטה והולכת לישון פחות אכפת לי הצפיפות סביב המיטה .. ביאס אותי שאמא שלי ישנה בכורסא. באיזשהוא שלב לא יכולתי לסבול את זה והכרחתי אותה לישון איתי במיטה ... זה היה הדבר היחיד שבאמת היה לי קשה. אבל הרגשתי שיש לי פרטיות, צוות בקושי נכנס, בשתי הפעמים הייתי במיטה החיצונית - והיה לי בסדר גמור

אבל החוויה של כל אחת היא אישית, וכל אחת שמה לב לדברים אחרים, תכלס גם אני בסוף השתחררתי מייד אחרי הPKU - היה לי קשה בלי הבכורה שלי.. אז גם לא הייתי שם הרבה זמן..

זה מאוד אינדיבידואלי וכל אחת תשקלל את השיקולים שלה..

אני זוכרת שאת ההשתלמות במיילדות עשיתי בשיבא ובאיכילוב. ומחלקות האשפוז באיכילוב מוגזמות ברמה אחרת בעיני אבל בגלל דברים שקשורים לחדר הלידה עצמו לא הייתי יולדת שם. אז כל אחת וההעדפות שלה וכו

ולא הייתי מציגה את זה כשולי..

כשהכורסא של המלווה של היולדת השניה פיזית בתוך הווילון שלך זה לא פרטיות

וגם שקט בדר"כ אין אפילו אם נפלת על זוג שכן מנסה לשמור על שקט

אם כל פעם שנכנסת אחות (ואלי נכנסו כל רגע)

היא צריכה להזיז את העריסה בקול רעש גדול כדי להצליח להגיע אליך בכלל אז זה עושה רעש ומפריע

אם את על הדלת ושומעת הכל ללא הפסקה

אז לישון זה פחות אפשרי .

🤷

מסכימה שזה אינדיבידואלי

מסכימה שזה לא הכי חשוב ויותר חשובה החווית לידה ולכן אני חוזרת לעין כרם שוב ושוב למרות חווית האשפוז ..

וזה לא קשור בעיני לשמחה הגדולה שיש אחרי לידה

שמחתי מאד מאד

התרגשתי ככ להיות אחרי הסיוט הזה שככ חיכיתי לעבור אותו אחרי סבל של 9 חודשים

התרגשתי עד דמעות לשתות מים ולא לקבל אותם בוריד

ועדיין זה פשוט לא קשור בעיניי! עדיין זה ממש הפריע לי וממש היה לי קשה שלא היו לי תנאים לנוח בהם ולהתאושש בהם מזה שעברתי הרגע לידה! שלא משנה כמה זה חוויה טובה ומעצימה זאת גם חוויה מטלטלת ומעייפת ומתישה...

עכשיו בסדר אין מה לעשות אין תקציבים זה לא בסדר עדיפויות יש מיליון תירוצים...... ואני לא מאשימה אף אחד באופן ספציפי ....

אני רק אומרת שאני לא מתחברת לזה שמורידים מזה, כאילו זה בכלל לא חשוב, או כאילו ההבדל הוא רק הטפט והתמונות...

כי בסוף גם החווית אשפוז אחרי לידה היא חשובה מאד ובסוף על כל יולדת הבית חולים מקבל כל כך הרבה כסף שאפשר וצריך להשקיע יותר במחלקות אשפוז של יולדות..

מחלקה ג' עוברת לבניין דוידסון החדש עוד כחודשיים ותהיה זהה לד'. (זמנים משוערים, שעון בני עקיבא)

ואז מתוכנן שיפוץ מאוד משמעותי בכל המחלקות הישנות, הן לא יוכלו לעבור בניין (קרבה לפגייה וחדרי ניתוח וחדרי לידה וכו)

אבל ממה שהבנתי, (ואני לא מתחייבת והכל דינאמי וכו וכו וכו) החדרים הזוגיים בבניין הישן יהפכו לפרטיים

עוד לא ילדתי אבל כן יצא לי להיות מאושפזת, ההשקעה במחלקת יולדות היא חשובה אבל לא חזות הכל.

מחלקת יולדות שנראית כמו בית מלון ליד מחלקת אורתופדיה/ פנימית/ שיקום שנראות כמו מוסד סיעודי זה בעיני לא סבבה ברמה הערכית. חווית אשפוז היא תמיד חשובה,לא רק במחלקת יולדות, אז חשוב תנאים טובים, אבל בעיני השקעה מוגזמת ביולדות לצד הזנחה של מחלקות אחרות כי זה רווחי זה בעייתי. 

את יכולה לבחור ללדת במקום אחר, העלתי נק' על השיח הזה של כמה חווית האשפוז חשובה, ותראו את איכילוב. בסוף במחלקת יולדות מאושפזים גג שבוע (לעומת מחלקות אחרות שמאושפזים חודשים ולא ממש בוחרים איפה), אז זה בחירה מחלקה יפה מול אולי סגנון צוות מסויים אבל יש לך בחירה.

אז כן,התלונות על התנאים מבאסות ושוב, יש בחירה, לא מתאים התנאים, אז לא, זה ממש בסדר.

דרך אגב, מבינה מאוד את הרצון למחלקה יפה ולא מזלזת בו או בחשיבות של חווית האשפוז. 

אבל בגדול בגדול זה כן ככה בדר"כ

ואגב זה אומנם יותר חריג אבל גם בלידות אז יש מצבים שבהם יגידו לך לעבור בית חולים אם אין מקום בפגיה, אם יש סיבוך שלא יודעים להתמודד איתו... זה לא דבר שאף פעם לא קורה ...אז נכון זה יותר קורה במחלקות אחרות אבל שוב בגדול זה לא קורה אז זה לא איזה טיעון בעיניי

לא יודעת כמה יצא לך להיאבק במערכת הבריאות בישראל, אבל ברוב המקרים גם כשלכאורה את בוחרת, חוץ מביולדות יופי המחלקה הוא לא חלק מסל השיקולים וזה מעיד על העיוות העמוק שיש פה.

ויש קופות חולים שמגבילות איזורים אם אני לא טועה.

וזה לא סותר את זה שזה מבאס, שמותר להתלונן, שמותר שיהיו נשים שזה ממש קריטי להם וזה כן יהיה להם שיקול.. שזה בהחלט דורש שיפור..

ובעיקר אני הגבתי על זה שהוציאו את זה כאילו ההבדל זה רק היופי והעיצוב כשזה ממש לא ...

וזה אכן מאוד משפיע על השהייה במחלקה...

אני עדיין חוזרת לעין כרם בלי התלבטות למרות שהאישפוז זוועב בעיניי כי החווית לידה יותר חשובה בעיניי , המיילדות והגישה ואני מתה על עין כרם וממליצה עליהם כל הזמן!

ועדיין המציאות היא שהתנאים שם במחלקת ילדות אלא אם כן שפר עלייך מזלך תנאים לא נוחים ולא נעימים לאשפוז זהו כזה פשוט..

באמת לא הבנתי איך יצא כזה דיון 😅

בהחלט יצא לנו להיות מאושפזים גם לא ביולדות.. בכולם בחרנו באיזה בית חולים להיות מאושפזים

וגם יצא לנו לעבור בית חולים תוך כדי אשפוז..

אף פעם הקופה לא הגבילה אותנו (2 קופות במשך השנים)

וברור שיופי המחלקה הוא לא חלק מסך השיקולים אבל א' אני אגיד שוב למרות שאמרת את זה כבר 80 פעמים 🙈 שאני בכלל לא מדברת על היופי אלא על התנאים הבסיסיים שמאפשרים שהייה נורמלית.

וב' בעיניי זה הגיוני שבכל סיבה רפואית שמצריכה אשפוז יש שיקולים אחרים ובלידה יכול להיות שחלק יכניסו את הנוחות שבמחלקה לסל השיקולים אם כי הרוב יבחרו לפי חדרי הלידה ולכן חוזרים שוב ושוב לעין כרם ולעוד בתי חולים עם מחלקות לא חדשות ולא נוחות..

ובעניינים אחרים השיקולים יהיו אחרים.... בין אם זה מקצועיות או מקום או קרבה בכלל לבית או רופא שאת מכירה.... כל אחד והשיקולים שלו זה הגיוני. וזה לא מביע על שום עיוות שיש בעיניי....

חוץ מזה שכרגע על כל יולדת בית חולים מקבל הון אז אפשר להשקיע יותר במחלקת יולדות וחוץ מזה שזה באמת אחרת- כי לידה זה ברוך השם חוויה חיובית זה המצב היחיד כמעט שבו את מתאשפזת מסיבה בריאותית טובה ומשמחת ולא במצב של חולי ולכן זה הגיוני שהמצב הוא שונה והציפיות הם שונות.....

והלוואי שהכל ישתנה ובאופן כללי בתי חולים יהיו יותר נעימים לשהייה יותר מקצועיים לא יהיה פריפריה לא פריפריה ויהיה יותר שוויון באירוע הזה..

העיוות הוא במערכת שמונעת משיקולים זרים בעיני...

זה מורכב יותר מזה, אין לי כח להיכנס לדיון על זה.

שיש עיוות, זה לא מה שמעיד אלא הרבה דברים אחרים

כל מערכת הבריאות בעייתית מאד מאד והלואי שהמניע היחיד שלה היה הבריאות שלנו  ולא אלף מניעים אחרים..

אני איתך בזה

באמת שאני אוהבת מאד את בי"ח, את היחס של הצוות ובגלל זה חזרתי לשם אבל זה ממש מבאס שבמחלקות ביות מלא אין תנאים לביות.

בלידה השניה שלי גפ הייתה לי שותפה נוראית לחדר, הפעם ב"ה הייתי עם מישהי מדהימה ועדיין מבאס שפשוט אין מקום! כל הרעיון בביות מלא זה שהתינוק איתך כל הזמן וזה פשוט לא משאיר מקום לכלום..

האמת עם כמה שהיה לי טוב, ממש התחלתי לחשוס לפעם הבאה על וולפסון בשביל וודאות של חדר פרטי.

אבל נראה מה יהיה עד אז ואם בכלל עוד אהיה באזור המרכז😅

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.