חיבוק על התקופה המאתגרת

הלחץ להיות איתו מרגיש לי מוזר 

את הכי מכירה אותו. ובהחלט זה נשמע גם לי מוזר

באופן כללי זה נשמע לי ממש לא מתאים, ומעורר חשד.

ובלי קשר, אם יש לך חשש לפגיעה, הייתי מגששת אצל הבת, גיל 6 זה כבר גיל שהם לגמרי יכולים לבטא את התחושות ולספר מה קורה.

היא אולי הכי קטנה בבית?

לפעמים יש לנו רצון לגונן על הקטן שלנו.

בכל מקרה, בין אם זה ילד ובין אם זה ילדה, ילד לא אמור לישון עם הורה ובטח שלא בגיל הזה.

צריך לייצר נפרדות.

למה כתבת שהילדה ישנה עם בעלך?

 היא ישנה איתכם יחד באותו מיטה. 

האם לזה התכוונת? 

כי לא הבנתי ממש את השאלה  

בכללי התכוונתי להגיד שילד בן 6 בכל גיל ובכל מצב לא צריך לישון עם הוריו

וכן שאלתי אותך

אם זה כבר מקרה נתון, את עדיין חושבת שדווק עכשיו באשפוז נכון למנוע את זה? 

את צודקת.

אפשר להפסיק עם זה אחרי האשפוז בצורה הדרגתית ובריאה. 

אבל ההתעקשות באשפוז מחדדת את החשש מפגיעה.

עונה גם לך @דיאט ספרייט

לי זה הדבר הראשון שעלה בגלל ההתעקשות להכנס למיטה, והאובססיה שמתוארת.

הפותחת לא תיארה את הדינמיקה היומיומית כמה קרבה יש בין האבא לבת הזאת. יכול להיות שהם מאד קרובים ואני לא מבינה את הסיטואציה נכון אבל החזרתיות בהודעה על ענין השינה יחד במיטה העלתה לי את זה.

אני גם חושבת, ולא ממקום 'רוחני' בכלל, אלא בעקבות כל מיני מחקרים בפסיכולוגיה שיצא לי להיחשף אליהם, שלפעמים האינטואיציה שלנו גורמת לנו להירתע ממשהו או לחשוב שהוא לא טוב לפני שאנחנו מסוגלים לשים עליו את האצבע במודע, ובטח לפני שאנחנו יודעים להסביר אותו בצורה "מבוססת". והניסוחים של הפותחת וגם עצם הדאגה שלה גרמו לי לחשוב שאולי משהו בתת מודע שלה אומר לה שיש כאן משהו לא תקין שקשה לה לנסח בפירוש ממליון סיבות (אין הוכחות/ קשה לחשוב על זה/ אולי משהו אחר)

באשפוז יש עיניים נוספות. 

אחיות, רופאים. 

זה בדיוק המקום לנהוג אחרת

כי יש צוות שנכנס כל הזמן.

אם הייתי צריכה להמר בכמה אחוזים ההתעקשות היא לטובת הילד המאושפז, וכמה למטרה רעה ח"ו,

דווקא האשפוז מטה את הכף לסברה הראשונה (אם כי לא שולל לחלוטין את האופציה השניה)

הייתי מאושפזת והייתי מלווה באשפוז של אחרים. זה נכון שאנשים נכנסים, אבל ראשית צוות נכנס בעיקר בעיקר במהלך היום. אף אחד לא נכנס ב12 בלילה לחדר אם אף מכשיר לא מצפצף.. שנית אם סוגרים את הוילון סביב המיטה בקלות אפשר "להסתדר" כששומעים צעדים בכניסה לחדר.

כבר היו בעבר הורים עם בעיות נפשיות שגרמו נזק פיזי לילדים בתוך בית החולים מתחת לאף של הצוות, כמו האמא שהזריקה חומרים לבן שלה ועוד מקרים, וזה קרה במהלך היום כשבאמת רופאים ואחיות מסתובבים ונכנסים.

בלילה הכל יותר שקט, יש משמעותית פחות צוות, הרבה יותר קל לעשות דברים בעייתיים. 

זה חתיכת דבר לחשוד בבן הזוג שפוגע מינית בילדים רק על זה שרוצה להישאר עם הילד באישפוז או לישון באותה מיטה.

גם אני אוהבת להתכרבל עם הבנים שלי והרבה אבות יזדהו גם.

לי תמיד עולה חשש לפגיעה בגלל שנפגעתי בעברי אבל במצב נורמלי אני לא חושבת שבגלל כזה דבר חושדים בבן הזוג.

נכנסים עד שעות הערב המאוחרות, וגם במהלך הלילה. לא תמיד שמעתי צעדים, היה בזה משהו טיפה מלחיץ אפילו.

(למרות שתמיד ישנתי עם בגדים נורמלים והכל, ועדיין יש בזה משהו מאוד לא נוח מבחינת פרטיות בבי"ח)

ויש גם את הילד השני שמאושפז עם המשפחה שלו.

זה לא שאי אפשר לפגוע בכלל, אבל זה פחות נגיש מאשר בבית, ככה אני חושבת..

ושלא נדע ולא נתנסה לעולם.

שכשיש אדם בעייתי הוא יודע להסתדר עם זה. לא אומרת שהוא בהכרח בעייתי אבל אם זה המצב אז זה לא מה שיעצור אותו.

וברור שפחות נגיש, אבל אם נניח שחלילה הוא פוגע הוא לא יגיד לעצמו טוב היא מאושפזת עכשיו אני אוותר על הפגיעה, אלא מן הסתם מסתדר עם מה שיש

דורש זו מילה חזקה

בהחלט הייתי מתעקשת ולא מאפשרת ובודקת מה קורה

או מזה שזה לא חינוכי או מפריע לזוגיות בגיל הזה?

הרבה פעמים יש לאבות קשר מיוחד עם בנות, ולאמהות עם בנים. או בכללי עם ילד ספציפי.

גם הבן שלי היה מגיע לישון קבוע בצד שלי וגם את הקטן שלי (כבר גדול) לא הייתי משאירה לבד לעומת הגדול שאולי הייתי משחררת עם בעלי.

לחשוד בבן זוג על כזה דבר זה ביג דיל,  יש לך סיבות נוספות לחשוש או שאולי נפגעת בעברך?

הגיע בצהריים הילדה בדיוק התעוררה

ובכל אופן נכנס איתה למיטה הראה לה משהו בנייד ונרדם...

במיוחד כשיש רק מיטה אחת באישפוז.

השאלה למה לך זה עלה, את יודעת הכי טוב מה קורה בשטח.

אולי סימנים אחרים אולי משהו ביחסים שלכם או חוויות מהעבר.

דואג וקשור לילדה הזאת? לפעמים להורים יש קשר שונה עם כל ילד, אם הוא תמיד כזה אוהב אותה דואג לה אז אולי עכשיו הוא דבןק אליה כי היא במצב מיוחד.

אולי לזרוק לו איזה משפט כמו- ממש אישה חדשה יש לך... או לא הבנתי למה כ''כ דבוק אליה? או משהו בסגנון לראות איך הוא מגיב..

איך את חווה את אותה ילדה מבחינת מצב רוח ? איך תחושת הבטן שלך להשאיר אותם יחד?

האם ייתכן קשר בין האישפוז לחששות שלך ? תסמינים גופנים כמו כאב בטן מתמשך, כאב באזור המפשעה?

מה אם להפתיע אותם מעת לעת ולהיות נוכחת בסביבה ברגעים פחות צפויים? 

אם החששות גדולים כדאי גם לשוחח עם הילדה על כך שלאף אדם אסור לגעת בה באיברים פרטיים, גם לא להורים. ילדה בגיל הזה עלולה לא לדעת מה נורמטיבי ומה לא.

מסכימה עם כך שיש חשיבות לאינטואיציה וחשוב לא להשתיק את הקול הזה. 

מי היוזם? מי מוביל?

אם הילדה יוזמת/מובילה את הקשר התלותי/אינטרסיבי הזה זה סיפור אחר לגמרי מאשר אם הוא היוזם/מוביל

אם זאת הילדה צריך לעשות חושבים מה הגבולות וגם מה הטיימינג הנכון להציב אותם- לא בטוח שאשפוז זה הזמן להתחיל

אם הוא היוזם/מוביל זה סיפור אחר לגמרי מבלי אפילו להיכנס לנושא של היתכנות לפגיעה

כהורים אנחנו צריכים למצוא את האיזון בין לימוד עצמאות לבין קרבה ויצירת מרחב בטוח רגשי

ולא לדעת לשחרר אותה ולתת לה את הכלים להתמודדות עצמאית וביטחון עצמי (כמו לישון לבד'-עלול לפגוע בה לתווך הארוך

ועוד שאלה... כתבת שהוא 'מתעקש' 'דורש'

זה מילים מאוד נוקשות

יש בניכם שיח על זה?

לא נראה שהיא חשבה שיש אופציה כזו בבית חולים לישון יחד

תכלס באישפוז קודם עם אחד הגדולים לא ניתנה הצעה כזו לילד מצידו

כשהייתי תקיפה באחד הימים הבין וויתר אמר לה שיבוא על הבוקר

תכלס אני גם לא רגוענלישון בבית עם הסיפור הזה 

לפגיעות מיניות בטלפון 1202.

אם באמת יש חשש לפגיעה, להציב גבול על שינה משותפת זה לא מספיק.

דבר ראשון טוב שאת מקשיבה לאינטואיציות ותבדקי את זה 

וגם אם זה לא מיני זה לא תקין על בסיס קבוע ולא טוב לילדה.

אבל מעלה עוד אפשרויות שיכולות להוביל להתנהגות כזאת שהם לא תקינות אבל לא מיניות. אם לא קשור תזרקי לפח.

למשל חיבור מאוד חזק דווקא לילד מסוים או חוסר בחיבוקים ובחום שהוא מוצא אצל הילדה, לא מיני, כמו שבחורף מתחבקים יותר או בזמנים של הרחקות, אפשר למצוא את עצמנו רוצים יותר חיבוקים לא מיניים מאנשים אחרים/מהילדים. 

או שהורה שמשתמש בילד כהרחקה מהבן זוג השני כדי להימנע מקרבה או יחסים. 

בכל מקרה זה לא טוב לילדה וצריך להיפסק וטוב שאת שמה לב.

אבא שישן בצורה קבןעה עם ילדה בת 6 זה מוזר זה לא רגיל.

וזה כן משהו שכדאי שייפסק

הייתי מנהלת איתו שיחה אחרי שיסתיים האישפוז ..

בהחלט זה כבר פלישה מוגזמת למרחב האישי של הילדה

כיתה 6 זה כיתה א אם היא הייתה מתעוררת בלילה ובאה להרגע אצלו זה שונה אבל מראש לישון איתה נשמע מוזר

אני לגמרי רואה סיטואציה של הרבה אבות שמתעקשים באשפוז שהילה לא תשאר לבד ובהנתן שאין עוד מיטה לתנאים נוחים לשינה

ישנים ביחד

מה האלטרנטיבה?

האם עלה לדיון מי מכם נשאר איתה ללילה?

איפה העמדה שלך?

אם היה נתון רק להחלטתך מה היית מחליטה?

אמרת שהוא מתעקש ודורש

ואני מנסה להבין כקונטרה למה?

אני כן מאמינה באינטואיציות של אמא ואת אומרת שהלב שלך לא רגוע. בבית החולים יש עובדים סוציאליים שתפקידים לתת מענה לכל מיני צריכים וגם לבדוק את ההורים.

אולי כדאי לבקש להתייעץ עם עובד סוציאלי באופן דיסקרטי?

עם אלף סימני קריאה. ולא משנה כמה האבא מהמם ואין מצב שיקרה משהו.

זה בסיסי ממש בשביל המוגנות של הבת, בעיניי קו גבול אדום.

לא כי את לא סומכת עליו, אלא כי זה לא בריא עבורה!!!!

ובאותיות הקטנות אני אכתוב שרוב הפגיעות המיניות הן בתוך המשפחה

נראה לי נסחפת.

במצב תקין אין עם זה שום בעיה.

בגיל 6 היא מותאמת

לא לה ולא להורה

מה שנשמע מוזר שהוא מתעקש

היה שיח סביב זה, הוא מסביר לך למה זה חשוב לו?

הבן שלי כמעט בן 6 ולפעמים מבקש לישון איתי (אני מרשה רק על מזרון לידי כי זה לא נוח)

ילד אחר היה בא לישון במיטה שלי כמה שנים

נראה לי שגם בגיל 6

מה שכדאי לשנות הוא השיח סביב הנושא

לתקשר את הצורך של הילדה/ האבא

את מה שמפריע לאמא

להבין אם הכל תקין

ולהגיע להבנות

לפעמים זה אכן תואם גיל אבל בקביעות לישון מראש ככה ועוד להתעקש זה לא מותאם ולא סביר

היה בא כל יום

אני לא יודעת מה זה נקרא להתעקש

הסיטואציה לא פורטה מספיק

ואי אפשר לדעת אם זה תקין או לא

יכול להיות שגם הילדה בעניין וגם מבקשת

אלא רשמה הם ישנים ככה למרות שהבעל יודע שהיא לא מעוניינצ

ולכן הסיטואציה שונה מאשר שנילד מגיע לישון לי ההורה

זה כתוב באופן חלקי ולא מספיק ברור

לכן לא ברור אם זה תקין או לא

יכול להיות שזה רק מצד האבא ואז זה לא תקין

ויכול להיות שזה גם מצד הילדה וזה לא הוזכר

שההתעקשות מצד בעלה...

בכל אופן אני חושבת שאם זה לא היה מוזר או חריג היא לא הייתה משקיעה בלרשום על זה

זו דעתי

אני כמובן לא אומרת לה 100 אחוז ששיש כאן בעיה

או שהילדה רוצה והאמא לא מרוצה ומתנגדת ואז האבא מתעקש שהם ישנו ביחד

הילד שמבקש לפעמים היה מאד שמח אם הייתי מציעה לו לישון כל לילה איתי

הוא אוהב להיות דבק

אני פשוט מובילה אותו לישון במיטה שלו

ככה שזה יכול להיות צורך סופר לגיטימי 

טוב עבורו ועבורך.

אז להתעקש הפוך, שהילד דווקא כן יישן איתי זה באמת חריג. 

אם זה טוב עבורו

זה פשוט מפריע לי

ואם הוא לא מתעקש אז שישן במיטה שלו ואת הצורך להיות איתי נשלים ביום

אם ילד יש לו צורך גדול בלינה משותפת והורה חושב שזה חשוב הוא עלול להתעקש ע"כ

לא מותאם הכוונה שזה לא מתאים באופן אידאלי

גם את הבן שלך את מלמדת לישון במיטה כי בגיל הזה כבר יותר מתאים לישון עצמאית.

כמובן שאפשר מידי פעם

ויש עוד המון אפשרויות

אבל באופן קבוע זה לא ממש מותאם

ובלי קשר, כאן בסיפור יש כמה פרטים שמצריכים בירור

כי הוא משתף פעולה

ילד אחר פחות שיתף פעולה וכן היה בא כל לילה

בגיל 6 יכולים להיות צרכים שונים לגבי לינה משותפת

אכן צריך לעשות בירור וכתבתי ע"כ

כל לילה אבא ישן עם ילדה בת 6?

איך? איפה? במיטה שלה? שלו?

או שזה רק עכשיו בתקופה של האשפוז?

מה הכוונה מתעקש? איך הוא משכנע אותך? 

זה ככה מאז שנולדה בגדול, או שהתחיל בזמן אחר?

ועכשיו באשפוז, היו לילות שאת ישנת איתה ולא הוא? ומה הכוונה שמתעקש שתחזרי הביתה בלילה?

אם את לא רגועה, ואת אמא שלה, אז לא. תישני איתה את, הוא יכול לבוא בצהריים (עדיף כשגם את או סבתא נגיד עוד שם)… דבר ראשון זה שתהיי רגועה בקשר לילדה שלך.

כמובן צריך וכדאי לברר ולהתייעץ ולנסות להבין מה הסיטואציה.

זה ממש לא בהכרח פגיעה, אבל better be safe than sorry

וגם אם אין שום פגיעה, הילדה תהיה בסדר גמור אם תישן איתך בבית חולים ולא עם אבא (שלפעמים בא בצהריים)

אז עדיף…

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי