מובא בדרך ה' חלק ב' פרק ד' שאברהם אבינו יכול היה להכניס תחת הברכה והאילן שלו כל גוי שרצה להתברך ולהיות חלק מאיתנו, ושזו כוונת הברכה הזו, ולכן הברכה הזו היתה שייכת אז באופן אישי לאברהם אבינו ולזרעו. אבל אחר מתן תורה נצרך גיור וכו'. 

קשה לומר שונברכו בך שחוזר על עצמו כל הבטחה לאבות זה גיור, אלא ברכה מישראל לאומות. "ונברכו בו כל גויי הארץ" האם כל הגויים מתגיירים? "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" סימן שזה כולל גם את זרעו כלומר עם ישראל אחרי מתן תורה

זו ברכה, וברמח"ל הנ"ל מובא שהברכה היא החיבור לעם הנבחר שמתאפשר בקרבה אל אברהם וזרעו, כמו שבעתיד יתאפשר בכניסה המורכבת יותר לעם ישראל. אולי הכוונה שכל השפע הבא לעולם יורד דרכו ובזכותו אבל אין ברכה כמו קירבה לה' , ולכן היא העיקר. 

ולאחר מתן תורה עדיין הברכה באה מעם ישראל והכניסה בצורה מורכבת של גיור, אלא שכבר לא נחשב לברכה עבורנו שהרי כבר נעשה הבדל בין עם ישראל לעמים ואין עניין לגייר ולקרב לעם ישראל אלא אם כן הגוי בא מעצמו.

ובאופן כללי אין מקום לכל הגויים לגור בארץ ישראל שאינה יכולה להכיל 7 מליארד איש.

לפי הסוד גרים הם רק נשמות יהודיות שנולדו בגוף גוי. לא כל גוי מיועד לגיור.

לפי הפשט והמדרש ורשי ונברכו הכוונה או הגויים יתברכו בגלל עם ישראל , או שהגויים יברכו אחד את השני "תהא כישראל" וירצו להדמות לנו, שזה היינו הך.

מה ששאלתי למה המימד האוניברסלי חוזר בבראשית, בעוד שבשאר התורה לא חוזר כמעט. וגם שחוזר זה בעיקר למען עם ישראל "וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך", "והלווית גוים רבים ואתה לא תלווה והיית רק למעלה", "ונתנך ה עליון על כל גויי הארץ" "כי היא חכמתם לעיני הגוים אשר ישמעון ואמרו רק עם חכם הגוי הגדול הזה" וכדומה.  

בעוד שבנביאים בנ"ך המימד  האוניברסלי כן חוזר על עצמו המון כאור לגויים. (להבדל בין התורה לנ"ך בעניין זה יש כבר תשובה של הרב אבינר. אני שואל על ההבדל בין בראשית לשאר התורה. יש לי תאוריה לתשובה לזה אבל לא בטוחה)

הרמח"ל אמנם מבאר את הפסוק שהבאת בדרכו וכחלק ממהלך שלם, אבל בטוח שיש עוד הסברים ויש מקום לחידושים

לתשובה של הרב אבינר למה בתורה אין הרבה התייחסות למימד האוניברסלי (הוא לא מתייחס כאן לחילוק בין בראשית לשאר) ובנביאים יש הרבה אז הנה (מ: ד. עם סגולה)

(להרחבה אפשר לראות בכל פרק סגולת ישראל באורות ישראל בעיקר פסקאות ג ד (כאשר סגולה שם הכוונה ערך שחשוב מצד עצמו ולא רק מצד תועלתו הרוחנית). המחלק בין ערכם העצמי של ישראל והתורה לבין ערכם השימושי רוחני תועלתי.

גם בעין איה על מחלוקת בית הלל שמאי בנרות חנוכה במוסיף והולך או מוריד מספר נרות, גם מרחיב על ההבדל בין הערך העצמי של ישראל לבין הערך השימושי תועלתי של ישראל לעולם).

האמת שהסתכלתי באורות הקודש איפה שמופנה בהערה 12, וזה פרשנות רק למה שכתוב שם ולא וודאי, אפשר להבין שם הבנה אחרת גם שעיקר השפעתו של ישראל לעולם היא בצורה סגולית ולא בצורה מעשית.  ולא עיסוק בנושא מה חשוב יותר ערכו העצמי של ישראל או ערכו השימושי.

באשר לשאלה שלי למה בבראשית חורז את הספר הערך האוניברסלי ובשאר הספרים לא: נראה לי שלמרות ש5 חומשי תורת משה לא עוסקים הרבה בערך של ישראל שנועדו להיות אור לגוים, אלא בערך העצמי. ספר בראשית הוא פס הייצור של עם ישראל, וכדי ליצור עם אלוקי, חייבים ליצור אותו באווירה ששוללת שוביניזם לאומי, אלא לייעד אותו מראש להיות אור לגויים. כי מכיוון שה' הוא בורא הכל וברא את העולם במידת החסד של רצון להיטיב לכל, אז כדי שישראל יתגבשו להיות עם ה' הם חייבים להתפתח כעם שייעודו כאור לגויים. גם אם בסוף ייעודם העיקרי הוא עצם היותם ולא התועלת הרוחנית שהם מביאים לעולם.

משל למלך שרצה לשאת אשה שתהיה טובת לב, אז הוא אימן אותה בחסד ועזרה לזולת, כדי שתהחה טובת.לב ומתאימה לו. נכון שגם בעתיד היא תעזור לזולת, אבל עיקר עניינה הוא להיות אשתו של המלך וצריכה להיות טובת לב מפני הערך העצמי שבדבר, לא רק כי זה יביא תועלת לממלכה. כך ה' כל הבטחה לאבות מדגיש להם את ייעודם האוניברסלי של אור לגויים. אבל אחרי בראשית שפס הייצור מסתיים אין כבר צורך לחזור על זה הרבה כי עיקר עניינו של עם ישראל זה ערכו העצמי (כנל גם תורה עיקר יעודה הוא ערכה העצמי , ולא המידות הטובות שהיא יוצרת בנו למרות שגם זה חשוב).

יוצא שהרצון של ישראל להיטיב לאומות הוא ערך עצמי, בין אם תתממש ההטבה הזאת או לא.  כמו אדם צדיק באי בודד שרוצה להיטיב למישהו, אמנם אין לו למי להיטיב, אבל עצם זה שהוא רוצה להיטיב זה חשוב יותר מהתוצאה עצמה.

(הייתי שם את הנקודה על רגע מתן תורה, 

שעד אז העם בהתהוות ומשם ואילך יש הבדל בין עם ישראל לשאר האומות)

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו