2 שאלות על נערות מתבגרות...ממתקית

יש לי בנים גדולים ועכשיו הבנות גדלות להן וכבר נערות ועולות לי שאלות...
1. הן מתחילות להבין ולעקוב כשאני יוצאת למקווה, נגמרו לי התירוצים, ממש מנסה לצאת בטבעיות ולפעמים בסתר, אבל מרגיש לי שהן כבר מנחשות (הבת שלי למשל סיפרה לי שחברה טובה שלה יודעת שכל פעם כשאמא שלה יוצאת עם תיק היא יודעת שזה למקווה ושאלה אותי בתמימות אם גם אני הולכת לשם...חחחח) מאז מרגישה מעקבים, הן קולטות ושמות לב לכל דבר. לא כמו בנים.

2. השיח שלנו לאחרונה מתבסס על לאן את הולכת? מתי את חוזרת? אצל מי היית היום? איך היה המבחן? צריכה אותך מחר לשמור על הקטנים ועל זו הדרך, הכל מאוד טכני. מרגיש לי חסר שיח עמוק יותר ואני לא מגיעה לזה איתן, וכשכן אנחנו מדברות בעיקר על הבייביסיטר, העבודה וכו, על מה עוד אפשר לדבר? שאלות כמו "איך הרגשת כש... וכו מאוד מרחיק אותן, הן גם בקושי בבית, ועד שאני רואה אותן והקטנים ישנים אני רוצה את השקט ואין לי כוח לפתוח איתן בשיחת עומק ארוכה אז זה מתחיל ונגמר באיך היה, ושאלות טכניות בהתאם למקום שהלכה אליו. שבתות זה מצויין אבל על מה נדבר וננצל את הזמן?
 

תשובותאמאשוני

לגבי השאלה הראשונה, אם כבר זה עלה, אפשר לומר בכנות,

כן גם אני הולכת למקווה כמו כל נשות ישראל הכשרות והצדיקות..

ואם יש להן שאלות על מקווה וטבילה באופן כללי,

אבל לגבי מתי את הולכת זה נושא פרטי שלא שייך לשאול עליו.

אחרי שיחה כזאת תטרילי אותן מדי פעם (למשל לצאת בשעות הערב יום אחרי יום עם תיק צד)

עד שזה ירד מהראדר שלהן.


לגבי השאלה השניה, שיח ישיר על רגשות למי שלא רגיל לשתף, אכן יכול ליצור ריחוק במקום קרבה.

אפשר לשאול בדרך עקיפה על צד שלישי איך הוא הרגיש ואז לשאול אותה אם היא בסדר עם זה.


למשל:

אתמול כששמרת על אבי, הוא נכנס יפה למקלחת או שהיה לו קשה?

ואיך התמודדת עם זה?

או מה יוכבד סיפרה לך על מה שהמורה נתנה להם? היא צודקת?

החברות שארגנו את המסיבה, הרגישו שמעריכים אותן על זה? ואיך את עם זה?


השאלה הראשונה היא תיאור הרגשות/ ההתנהגות של צד ג', השאלה השניה היא בעצם שאלה על הבת שלך, איפה היא מונחת ביחס לסיטואציה.


נגיד היא מספרת בעצבים שהיה תור בסופר ואז מישהו בא ועקף והוא חוצפן. לשאול אותה: איך שאר האנשים בתור הגיבו לו? זה הפריע להם?

ואז לשאול אותה מה היא חושבת על התגובה של שאר האנשים בתור.

זה פותח מחשבה לשאול בצורה הזו.


או נגיד היא מספרת שהמורה נתנה בוחן פתע. תשאלי איך התלמידות הגיבו, ואח"כ מה היא חושבת על תגובת התלמידות..

תודה!ממתקית

ברור שיש להן את כל המידע הרלוונטי על מקווה, והן יודעות שגם אני הולכת.
שאלתי בעיק'ר על ההתחמקות בזמן אמת
ואקח לתשומת ליבי על הרגשות...

בעיני הפרטיות היא תמידאמאשוני

ולא רק בזמן אמת.

לכן לכל מקום שאני הולכת בשעות הערב לא שייך לשאול לאן,

כששואלים אותי אני מתקנת את השאלה:

התכוונת לשאול מתי אני חוזרת?

מגיל קטן זה ככה.


מבחינתי לגיטימי לשאול אם אני נוסעת בתוך/ מחוץ לעיר, אם אני עוברת ליד חנות ויכולה לקנות משהו, מתי אני חוזרת, אם מותר להתקשר ומה הם אמורים לעשות אם אני מתעכבת..


הילדים גדלים לתוך המציאות הזאת, זה לא שפתאום בזמן אמת אני צריכה להמציא תירוץ, אלא רק לחדד את הגבול של מה לגיטימי לשאול ומה לא..

ממש אהבתי. תודהממתקית

אהבתי את התשובה"התכוונת לשאול מתי אני חוזרת..."
אני דורשת מהם לדעת בדיוק היכן הן בכל שעות היום, אז כלשמש דוגמא אענה להן בכלליות ללא פירוט כשזה סתם יציאה...שיתרגלו באמת.

אם תלכי סתםבתאל1

לכל מיני מקומות בערב או לקניות נגיד אז זה כבר מוריד מהחשד...

אבל צריך גם לחזור עם קניות חחח 

לגבי השיחoo

אצלנו נוצר שיח עמוק/ שיח רגשי בעת שיתוף באופן יזום שלהם או שלי

אני לא שואלת שאלות עומק אלא שאלות כלליות ומספרת על היום שלי/ רגשות/ חוויות/ הצלחות/ כשלונות

ואז גם הם משתפים מעצמם על החוויות שלהם

ומתי יוצא לכן לדבר?ממתקית

עד שהן חוזרות מהאולפנא, ואז יש סניף, מבחנים, חברות, בייביסיטר בלי סוף (צריכות לממן נהיגה בכל זאת...)
איפה אתן מוצאות את הזמן הזה?

אצליoo

אלה בנים

אחד שנמצא בישיבה עם פנימייה מתקשר פעם ביומיים ואז אנחנו משתפים אחד את השני


שני נמצא בישיבה כל היום וחוזר בלילה

אז מדברים בעיקר בבוקר (6+ ..)

אנחנו יושבים מתאוששים מהשינה

אוכלים ושותים משהו ומפטפטים 

יש לי גם מתבגרות בביתעל הנס

היה לי איתן שיח מאד פתוח על מקוה,על אישות,

עניתי על שאלות והוספתי הסברים שנראו לי מתאימים לגיל,

כן הסברתי להם שלאבא ואמא יש חיים פרטיים משלהם,ויש דברים שגם אם את שמה לב לא חייבים להגיד ולספר ושמותר להעלים עין ויותר נכון שזה תירגול שמתחיל בגיל שלהן...

קצת הוספתי את המילה טאקט.ממש בזהירות יותר מין השוואה למשהו שהן ממש לא רוצות להיות ככה

שאני יוצאת מהבית אני ממש לא נותנת פרוט לאף אחד על כלום.גם כשזה לא למקוה.

גלוי נאות אני בלנית,

למדתי שכל הפדיחה הזאת יושבת המון על מנטליות(מאד הייתי בקטע של להסתיר.)וככל שהגישה לזה שזה דבר בריא ונורמלי טבעי שאין צורך להתביש בו(לא לספר ולדבר אבל לא נורא אם יודעים)

משחרר המון לחץ מיותר סביב הנושא.

נתקלתי בנשים שהביאו את הבנות קבוע כל חודש למקוה איתן,נשים שהיה להן חשוב להראות לבנות שלהן מזה מקוה והביאו בנות בגילאי12-13 באופן חד פעמי לראות את המקוה,

זה אומנם הקיצוניות השניה אבל כשראיתי בעיניים את ההבדלים הללו נפלו המון אסימונים,

הבנות הללו ידעו לשמור על הגבולות ולא חיפשו את האמהות שלהן.

דרך אגב השיח הפתוח על הנושא גרר המון פתיחות בנושאים אחרים ועל שיח עמוק ומשמעותי שלא קשור בכלל לנושא הזה.

קטעים, מאוד ברור כשאני יוצאת אני צריכה לדווח לאןממתקית

אולי זו אשמתי שככה הרגלתי אותן מגיל קטן לאן אמא הולכת.
הן רגילות שאני לא יוצאת סתם, אלא גם אומרת לאן.
כשהולכת למקווה- משקררת , מה אני אעשה.
לא יכולה פתאום לצאת וביי, מרגישה צורך לומר לאן מישום מה.

תמיד אפשר להנהיג הרגל חדש.על הנס

ולא חייבים להרגיל אותו דווקא על יציאה למקווה.

מנסה לענות (יש לי מתבגרת וחצי בבית😅 18 ו-11)מתואמת

1. דווקא מרגיש לי שממתבגרים הכי קל לחמוק, כי הם לא נמצאים הרבה בבית... בכל אופן, אפשר ליזום יציאה עם הבעל ואז המתבגרות שומרות על הקטנים, אפשר להוציא את התיק מראש מהבית או שהבעל יוציא אותו, ואז את רק "קופצת למכולת" וכדומה, אפשר לנצל רגע שבו הן מסתגרות בחדר עם מליון שיעורי הבית שלהם ולעוף החוצה בלי שהן שמות לב, אפשר לצאת ל"ערב נשים" ועוד...

2. זו נקודה טריקית עם מתבגרים באופן כללי... לא בטוחה שאני הכי טובה בזה, אבל אני כן רואה שהשיח שלי עם הבכורה הופך להיות כמעט כמו עם חברה לפעמים, וזה נחמד... (בגבולות המתאימים, כמובן) ואפשר - במקום לדון על החיים - לדון על ספרים וסרטים (אם הן רואות), ולהגיע לשיחות עומק מזה. (אני זוכרת את עצמי מתפלספת שעות עם אמא שלי על ספרים... עם הבת שלי זה פחות קורה, כי לא תמיד אנחנו קוראות את אותן ספרים, אבל כשכן זה באמת יכול להביא לנקודות עמוקות)

וחוץ מזה - זמנים אישיים וימי כיף. עם הבת שלי פעם עשינו יום כיף של גדולות ביום שישי - צפינו ביחד בסרט, וזה היה נחמד ומחבר (כי גם השתדלנו לתקתק את ההכנות לשבת יחד לפני כן), ואנחנו חולמות לעשות את זה שוב.

לגבי זמן משמעותי עם הנערותגלי מטר
כ"כ חשוב להשקיע בזה! אני מבינה שקשה למצוא זמן ואת עייפה ולפעמים גם אין חשק ופניות נפשית, לכן כדאי באמת למצוא את הזמנים שיותר מתאימים מבחינתך כמו שבת. חשוב לזכור שמדובר על השקעה לטווח ארוך, השיחה עם הבת חשובה לא רק לרגע הזה אלא לבניית וביסוס הקשר שלכן, שיהיה יציב וחזק ומשמעותי. חשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח בינינו לבין הילדים והמתבגרים, שירגישו שהם תמיד יכולים לפנות אלינו ולשתף בלי שזה יהיה מוזר ולא קשור, לכן כדאי מאוד להשקיע בבניית התשתית של הקשר וחיזוק שלו לאורך כל הזמן. וגם להחזיק בראש שקשר הוא דו כיווני, ואם את רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לפנות אלייך גם את תשתפי אותה בדברים מהעולם שלך לפי מה שמרגיש לך נכון ומתאים.


אני מצאתי שהדבר שהכי מחבר ומקרב זה פעילות משותפת של שתיכן או שלושתכן. בתור התחלה כדאי לעשות משהו יותר שגרתי ויומיומי. למשל אם הן אוהבות לבשל או לאפות, אפשר להזמין אותן להכין משהו שווה יחד, גם במוצ"ש זה יכול להיות נחמד כפינוק לסעודה רביעית. אם המטבח זה פחות הכיוון אפשר לעשות איזה פרויקט משותף בבית כמו חידוש וצביעה של רהיט או מדף, לעצב מחדש פינה בבית או כל מה שקשור לתחום. אפשר להזמין אותן לחנות של יצירה ולבחור מלאכה כלשהי שתדריכי אותן בה, כמו סריגה, תפירה או כל מה שאת מתחברת אליו. תחשבי מה את והן אוהבות לעשות ואיזה תחומי עניין משותפים יש לכן ותתתמקדי בהם. אני פחות מציעה לצאת ליום כיף כי זה לא פיתרון בעיניי, זה פינוק מיוחד למקרה הצורך אבל חשוב למצוא את הפעולות השגרתיות שמחברות בינינו בלי יציאה מיוחדת.


אפשר גם להשתמש בשיטת הספונטניות המתוכננת. אני משתמשת בה הרבה עם מתבגרים כחלק מעבודתי. הכוונה היא שאת תארגני סיטואציה שאת יודעת שכנראה תמשוך את המתבגרת ותציעי לה להצטרף כאילו בספונטניות. אם למשל היא אוהבת לבשל מאכל מסוים את יכולה להגיד לה שמתחשק לך להכין את זה ואולי בא לה לעזור לך. או אם את צריכה להגיע לאיזו חנות שיכולה לעניין אותה תציעי לה להצטרף אלייך.


ואני גם מוסיפה שחשוב שגם את תתחברי לפעילות המוצעת ושזה לא יהיה משהו שרק היא אוהבת ומשעמם אותך. כי כל המטרה היא ליצור מרחב של הדדיות ואווירה נעימה שיאפשר שיחה קלילה שתעמיק בהדרגה לפי מצב הרוח. ואם את תשתעממי זה יהיה מורגש, מתבגרים קולטים הכל. וגם אם לא התפתחה שיחה זה ממש בסדר, לאינטראקציה המשותפת יש חשיבות גדולה בפני עצמה, היא יוצרת קירבה ומנגישה את הקשר. 

תודה ממש על הפירוט והרעיונותממתקית
מנסה לענותנופנופ

את הדברים של המקווה אפשר להשאיר ברכב מראש, אפילו מקופל קטן בתא מטען.

ואז את יוצאת וחוזרת. אם הן מספיק גדולות אפשר לצאת בערך פעם בשבוע אפילו סתם בשביל העיקרון ואז יהיה יותר קשה להבין מתי "רגע האמת"

כמובן שאם הן רוצות ממש לעקוב, הן יצליחו לגלות

אם שואלות, להסביר שלא מנומס לשאול שאלות כאלה את אמא. 

וגם שהן יהיו אמהות, הן לא ירצו שישאלו אותן את זה.

 

על עניין המקווה בכללי, את יכולה לענות שכמובן שאת הולכת

כמו כל בנות ישראל

הן גם לומדות את זה ביחידת הלכה בבית הספר, אז סביר להניח שהן מכירות את הנושא 

אצלי זמן לשיחות עומקעוד מעט פסח

זה כשאני מסיעה אותן ברכב.

נגיד האורטודנטית שלנו קצת רחוקה, אז זה זמן קבוע בחודש לשיחה אישית קצת יותר רצינית. אפילו 'הן יכולות לסוע בתחב''צ, שווה לי להשקיע את הזמן בשביל להשיג את השיחה איתן.

וגם לפעמים כשיש לי כח, אני קופצת אליהן לחדר בעשר-אחת עשרה בלילה, וזה מאפשר שיח קצת אחר.

והכי כיף זה שבת בערב. אחרי הסעודה, משכיבים את הקטנים לישון, מוציאים פיצוחים ונשארים ל'זמן של גדולים'. פחות שיחות רגשיות- כי זה כל הגדולים יחד- אבל כן שיחות על תפיסות עולם ועניינים מהותיים.

תודה!!ממתקיתאחרונה
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')