אם הייתי אומר דוד המלך היית אומר אבל הוא ג'ינג'י.

אם הייתי אומר ביבי נתניהו היית אומר אבל הוא אפיקורס.

אם הייתי אומר פנינה רוזבלום היית אומר אבל היא ביביסטית.

תגדיר את התנאים עד הסוף ואז תשאל.

צ'ארלי קירק.

אנשים מדהימים שיש מה לחקות בהם:

רש"י והרמ"א בהישגים מדהימים,

אוילר בהישגים מדהימים וענווה שלא מוכרת ממש כדוגמתה.

לאונרד אוילר – ויקיפדיה

המספר e למשל על שמו.

דוגמא לענווה (גדול מהסיפור על המפה של הרמ"א, כי רבי יוסף קארו היה גדול בגיל בדור מהרמ"א, הרמ"א פעל בדיעבד וכאן זה לפני ואוילר גדול ממנו.

(מתוך הויקיפדיה על לגרנז', כיוון הנגזרת שלומדים בתיכון זה לגרנז' אם אני זוכר נכון)

ועוד דוגמא, משפט גולדבך אוילר שעל שם גולדבך כי אוילר אמר שזה הגיע מגולדבך.

והשאלה אם זה יותר ענווה או אכפתיות (תיאורטית אדם יכול לומר "אני הכי הכי בעולם, כי וויתרתי לאדם אחר")

בעוד כמה שנים כשאקבל את תפקיד ה....

משה רבינו, פשוט.

השילוב הזה של עדינו העצני הוא מטורף בעיניי

במחשבה שנייה גם האמונה המטורפת של יוסף עם כל המשברים

מכל דמות אפשר לחקות את הדברים הטובים שלה.

וגם אז, לא להעתיק אלא להתרשם ממנה ולנסות ליישם בחיים האישיים לפי מה שמתאים ונכון עבור האדם עצמו.

ובכל זאת - מחנכים שאני מעריך אלו הדמויות לחיקוי שלי. אנשי ציבור אני מתייחס אליהם מהצד של העשיה ולא של האישיות.

יש כמה וכמה

תודה בכ"מ על השאלות!!!

עלו לי במחשבה כמה

הרב חנן פורת- טוב לב, יושר, יוזמה.

הרב כהנא הי"ד- אומץ. אמת.

גנדי הי"ד- הגינות. אמת.

אני חושבת שאני יותר מעריצה דמויות מהחיים שלי

אנשים שנחשבים פשוטים אבל הם לא

ואני כ"כ מעריצה את האמת שלהם, הענווה, מאור הפנים,  החום, האמונה והצלילות.

הבחור עם החולצה הירוקה,

שהיה לו האומץ לעמוד מול רוצח הנשמות מוטי אלון, ולהגיד לו מילים פשוטות: תגיד שחטאת, אתה עוד יכול לעשות תשובה.

אל מול המון מוסת שהשתיק אותו ואז פעל נגדו באלימות,

אל מול עשרות מעריצים של עבריין מין מורשע,

הוא עמד וזעק את זעקת הקרבנות למרות שהוא עצמו לא היה אחד מהם (הוא היה קרבן אבל לא של מוטי אלון).

הראה לנפגעים הרבים שהם לא לבד, שיש מי שמאמין להם, שלמרות החסידים השוטים שמשתיקים אותו ומזלזלים במה שעבר עליהם - סוף אמת להתגלות.

מומלץ לעצור את הצפייה לפני הסוף, כי בסוף מוטי אלון הרשע אומר שהוא ''סולח'' לבחור הזה ולמי ''ששלח אותו'', וזה עלול לגרום לצורך עז להקיא.

לא הקאתי כי אני מבין שמעטים האנשים שיבואו ויגידו בפומבי. חטאתי.

מילה פשוטה.

גם בתנ"ך וגם בגמרא.

רוב מי שאמר חטאתי זה היה משהו אישי שלו

או מקסימום וידוי לנביא או משהו בסגנון.

להגיד חטאתי בפומבי זה משהו שמעטים מאוד מהאנשים יכולים לעשות.

אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.

הרי גם גדולי הדור חוטאים.

כמה פעמים שמעת רב גדול שמודה שחטא?

אז לצפות מעבריין מין להודות שחטא?

זה קצת אוטופי לדעתי .

הוא האשים את הנערים שהתלוננו עליו,

האשים את רבני פורום תקנה,

האשים את הציבור,

האשים את השופטים,

האשים את כולם ושיקר לכולם,

המשיך ללמד שיעורי תורה ברבים ולקבל יחידים להתייעצויות,

ולאחר מכן המשיך לפגוע בעוד נערים.

הרי ברור שאם לא היה עושה את כל אלה ונעלם מהחיים הציבוריים, נחום לא היה דופק אצלו בדלת הבית ואומר לו "תגיד חטאתי".

הוא הלך אליו בדיוק בגלל כל הדברים שכתבתי קודם, ולא באמת בגלל המילה "חטאתי".

וכשמוטי אלון אחר כך מתייפייף ואומר "אני סולח לו ולמי ששלח אותו", תוך שהוא כמובן רומז שגם כל אלה שהתלוננו עליו "נשלחו" על ידי גורמים עלומים שמקנאים בו ובהצלחה שלו,

זה מעורר בחילה.

אלא לשנות דרכיו בפומבי.

מעטים הצדיקים שעושים את זה

ק"ו הרשעים

על הביטול המוחלט שלו כמלך לקב"ה, לתורה, לחכמי הדור ולנביאים.

על ה"הגדלת ראש" לבנות בית מקדש קבוע לה'.

על היכולת לחזור בתשובה, על הרגישות, הכנות, והשירה לה'.

רוב מי שמכונים מנהיגים הם בעיקר אנשים שיודעים לנהל, את הציבור או את החלומות שלהם.

ודוד המלך מתייחד בהנהגה שונה.

אבל היו עוד הרבה מנהיגים ראויים לחיקוי בתולדות העם היהודי. מאז שבעת הרועים ועד מנהיגי החול.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד