איך מלמדים ילדים לא להתלונן כל היום?פה לקצת

הגדול שלי בעיקר, ילד בן 5 מתוק וחכם, שלא מפסיק להתלונן.

והקטנים לומדים ממנו.


על כל דבר יש לו מה להתלונן.

באלי לגדל ילדים שיודעים לראות את הטוב בכל דבר, שיודעים לומר תודה ולראות את מה שיש ולא את מה שאין.


הולכים לספארי, למה לא למדבריום

מביאים לכולם קובית שוקולד, למה לי זה יותר קטן

מביאים לו חטיף, למה לא סוכריה

מחזירים אותו מהגן ראשון, למה אני ראשון

מחזירים אחרון, למה אני אחרון

על כל דבר שעושים איתו, יש לו מה להתלונן


אני מנסה לפעמים לתת לו רעיון למשהו אחר טוב להגיד אבל זה לא עוזר.


ניסיתי לחשוב איזה דוגמא הוא רואה מאיתנו ההורים.

לא נראה לי שאנחנו כל היום מתלוננים, אנחנו הרבה מודים אחד לשני על דברים גם מול הילדים וגם על דברים פשוטים כמו שבעלי אומר לי תןדה על הארוחה שהכנתי או אני אומרת לו תודה על משהו שקנה.

אבל אמרתי לבעלי שננסה יותר לשים לב לא להתלונן וגם לראות יותר את הטוב ולומר בקול.


אשמח לשמןע את דעתכן, אף פעם לא איכזבתן

יכולה לתת דוגמאות מאחותימאמינה-בטוב

שהם משפחה שממש מחנכים להכרת הטוב, ומאחלת גם לנו להיות ככה יותר.

אז השיח על אמירת תודה הוא מאוד נוכח, וקודם כל כלפי הקב"ה.

להודות על הטוב, על הקשיים. וככה הם בעצמם משתדלים לחיות.

עוד משהו שעלה לי לדוגמא- הם עשו בחופש קופסת תודה. שבמהלך השבוע כל ילד מכניס פתק עם משהו טוב שמישהו אחר עשה שאפשר להגיד לו טובה על זה ואז בשבת פותחים את הקופסא, מקריאים ואומרים לו תודה.

אז ניסיתי משהו דומהפה לקצת

שכל ערב כל ילד יגיד 2 דברים טובים שהיו לו היום, לא הלך כל כך אולי כי הם קטנים מידי.

והם בעצמם לא תמיד זרמו על זה.

אבל אחזור לזה ואולי אתן מדבקה לכל ילד שיגיד ואחרי מספר מדבקות אתן פרס.

את אומרת גם?מוריה
הייתי מתחילה עם משהו טוב 1.
כןפה לקצת
ומשתדלת משהו שקשור אליהם ואז זה נותן להם רעיון מה להגיד
את אמא כזו מהממת!!!! איזה מודעות ורצון לגדול ולגדלאמהלה

דעתי כדעתך-

בעיקר דוגמא אישית.

היתה תקופה שהנהגנו בבית שבסעודת שבת כל אחד אומר 2 דברים שהוא רוצה להודות עליהם.

כשילד בא לספר לי משהו פחות טוב שקרה היום אני מקשיבה, מכילה ותומכת ותמיד לאחר זמן כשאני רואה שהוא רגוע

מבקשת ממנו למצוא משהו טוב/שמח שהיה היום, זה נותן לו לראות את התמונה בפרספטיבה אחרת.

אני מרגישה שזה בעיקר שפה אחרת שמנחילים בבית. למשל:

ב"ה נשארו לי מספיק ביצים לארוחת ערב לכולם

איזה כיף הספקתי לשטוף כלים וגם לשמוע אותך תוך כדי.

לדבר על כל דבר בנימה חיובית ושמחה

לאט לאט הם משנים את החשיבה לחשיבה חיובית ושמחה יותר.

אנסה לשים לב יותר לשיח שלי מולם ומול עצמיפה לקצת

מבאס שכנראה למדו את זה ממני 🙄


ואהבתי את הרעיון לבקש אחכ לשמוע גם משהו טוב.

את מזכירה את השיתוף הפחות טוב שלו או שאומרת לו למצוא משהו טוב בלי קשר לכלום?

בלי קשר למה שהיה קודם. רוצה לשמוע דברים טוביםאמהלה
ממש לא כנראה שלמדו ממך!!!שיפור
אצל רוב האנשים הנטייה הטבעית היא להרגיש את מה שלא טוב, את מה שחסר הרבה יותר חזק ממה שטוב ומה שיש. זאת עבודת מידות לראות את הטוב ולהתמקד בו. אצל חלק מהאנשים זה בא יותר בטבעי ואצל חלק פחות.


כמו שאם היד כואבת, טבע האדם לחשוב עליה ולא על האוזן שמרגישה טוב.

מהניסיון שלי - זה אופי...מתואמת

מבאס שאצלכם זה הבכור, וכך האחרים לומדים ממנו...

אבל אל תאשימי את עצמך - מעצם השאלה שלך ברור שחשוב לך שיח חיובי ושאת בעצמך מתנהלת כך❤️

תמשיכי לתת דוגמה אישית, ולפחות הילדים שזה לא האופי הטבעי שלהם ילמדו לנהוג כך בסוף. ויש סיכוי שגם הגדול ילמד בסוף - בסופו של דבר הוא קטן...

בעינייתקומה

צריך להפריד בין הרצון שלך לגדל ילדים שרואים טוב בכל דבר, לבין הרצון לגדל אותם שכשיגדלו הם ייראו טוב.

כי אלו שני דברים שונים

זה שילד עכשיו מתלונן, לא אומר שהוא יגדל להיות כפוי טובה.

זה גם עניין של גיל ולא רק של חינוך.

אז זה מבאס, אבל לא חותמת קבע לכל החיים


לגבי מה לעשות עם זה - דבר ראשון, שינויים לא קורים ביום אחד. לפעמים אנחנו מנסים לחנך את הילדים למשהו מסויים, ונראה שזה לא עובד. ואז ממשיכים ממשיכים ממשיכים, וגם אום יום בהיר אחד שמים לב שמשהו השתנה.

האם זה קשור להתמדה? לבשלות של הילד?

אני לא יודעת.

אבל כן שמתי לב שזה לפעמים לוקח זמן, ולא תמיד זה אומר שאנחנו לא עושים משהו נכון. לפעמים לדברים לוקח זמן להבשיל ולהיטמע.


במה הייתי מתמקדת?

דוגמה אישית שלנו ההורים בעיקר

נגיד כשיוצאים, לפרגן "תודה לאמא שאירגנה לנו כזה יום טיול מוצלח!"

לנסות בעצמנו לשים דגש על הטוב, יותר לזרום ופחות להתלונן. אבל שוב, לפעמים אנחנו עושים את זה, ועדיין הילדים בשלב אחר בחיים. וזה גם הגיוני


וגם, זה סבבה להתלונן לפעמים. וואלה, באמת כיף במידבריום. אבל היום החלטנו ללכת לגן חיות, בא ננסה להנות כאן.

על דברים שהם מותרות, אני לפעמים גם מחזירה בשאלה.

מקבל חטיף ומתלונן למה לא סוכריה? זה בסדר גמור, אתה לא חייב לאכול מהחטיף. יישאר לנו יותר

החזרות מהגן - לפעמים ככה, לפעמים ככה. מנסה לשדר גמישות ושלא תמיד הכל אותו דבר.

גם אצלנו היו תקופות כאלובארץ אהבתי

אני קודם כל למדתי מזה לעצמי -

בתור אמא זה מאוד תסכל אותי שאני יכולה להשקיע בכל כך הרבה טוב לילדים, אבל כשיש משהו אחד לא לכולם, הם רואים רק אותו ושוכחים מכך מה שהשקענו.

אבל אז קלטתי שגם כשבחיים שלי משהו לא הולך כמו שרציתי, זה תופס נפח גדול, ואני לא תמיד זוכרת להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא נותן לנו מעבר לזה.

אז זה ממש עזר לי להתבונן על זה ככה, ולהבין שאולי הם עושים את זה גם כדי ללמד אותי לשים לב יותר להודות לקב"ה, ולקבל את הניסיונות באמונה ומתוך הכרת הטוב על כל הטוב שיש מסביב.


יש לנו ספר חמוד שממש מעביר את המסר הזה. הוא נקרא 'פרצוף אוף ופרצוף צוף'. הילדים אוהבים אותו כי הוא כתוב קליל וחמוד כזה, אבל לפעמים גם יוצא שהם מתלוננים על משהו, ואז אני מזכירה להם שאולי לא כדאי להיות ב'פרצוף אוף' ולחפש על מה להתלונן, אלא להסתכל על כל הטוב שיש לנו.

מצד שני. לקפוץ איתם ישר להסתכלות כזו זה לפעמים לא נכון ולא נותן מקום לרגשות שלהם. נראה לי שבאמת כשילד מאוכזב או מתוסכל מישהו שלא לרוחו, דיבורים שכליים לא ממש יעזרו, ומה שהוא צריך זה יותר שיהיו אמפתיים כלפיו ויבינו שמשהו באמת קשה לו פה. לפעמים רק באמפתיה כבר מאפשרת להתקדם הלאה. לפעמים צריך עוד זמן. ולפעמים אחרי שקצת נותנים מקום, אז אפשר גם להזכיר את הספר וזה לפעמים עוזר.

(מצאתי פה קישור לקנייה של הספר, אם מעניין אותך. נטבוק - קניון הספרים הישיר אבל אפשר לדעתי באותה מידה להמציא איזה סיפור שממחיש את העניין, ואז להשתמש בסיפור הזה בתור נקודת התייחסות שאפשר לדבר עליה בהקשר הזה. כי לפעמים לראות את הדברים מהצד דרך סיפור עוזר להבין יותר).

אני עושה את מה שכתבת במשפט האחרוןנעמי28

אומרת את הטוב בקול, המון.

"איזה כיף היה לנו היום (ומפרטת)"

"איזה כיף שאבא שלנו כזה ולקח אותנו ל…, ושאמא יודעת לבשל… ואיזה יפה הבית שלנו.."


באמת על כל דבר כמעט (כשאני במוזה, אבל זה קורה לא מעט)


לא יודעת אם בגלל זה, אבל בקושי מתלוננים.


מתלוננים לפעמים כשמשעמם - ואז אני אומרת את המשפט הכי מעצבן של אמהות- שלהשתעמם זה ממש חשוב, ככה באים הרעיונות הכי טובים ואני בטוחה שהם ימצאו דרך להעסיק את עצמם.

אל תתני לו להוביל את הנרטיבהמקורית

אלא תהיי את זו שמובילה

גם אם הוא מתלונן, איזה כיף שיצאנו לספארי! איזה חיות מיוחדות ראינו! בירכנו.. על הפיל והקוף

אין כמו לצאת אתכם לטיול, אתם השותפים הכי טובים שלי והכי כיף לי איתכם בעולם


גם אם הוא מתלונן - תמשיכי ואל תתני לזה להשפיע עלייך. ילדים לפעמים מתלוננים גם מתוך רעעב/ עייפות/ קושי רגשי אחר שלא קשור בכלל לפעילות עצמה

מנסה כיוון אחריום שני

האם לילד הזה יש רגישות תחושתית?

רגיש למרקמים, או קולות חריגים?

האם הוא "ילד רגיש מאוד"?


שואלת כי יש ילדים שמשהו מציק להם כל הזמן,

ובגיל הזה עוד אין בדרך כלל את הכלים והמילים להביע את זה.

אז הם מתלוננים על הכל,

כי לא נוח להם בעולם....


מכירה אפילו ילד שגילו שאסור לו גלוטן. ברגע שהפסיק לאכול, הפסיקו כאבי הבטן והוא פתאום הפך נחמד ונעים בכל התחומים 

לילדים קשה לראות מורכבותאמאשוני

זה לא חוסר ראיית הטוב,

זה להבין שהחיים מציבים בחירות,

וכשאתה בוחר בא' אתב למעשה מפסיד את ב'

אם הולכים למדבריום, מפסידים ספארי

ואם הולכים לספארי מפסידים מדברים.


לך זה ברור, להם לא.

וצריך להכיל את זה ולהיות איתם בכאב של הבחירה, אם כי להיזהר לא לשקוע.


הדוגמה הכי טוב זה אם באים לאסוף אותו ראשון או אחרון.

אין פה עניין של טוב ופחות טוב, וצריך להסתפק בפחות טוב,

זה בהכרח שבכל אפשרות אין את האפשרות השניה, וזה קשה.


תחשבי על עולם המבוגרים,

כשאת צריכה לקבל החלטות קשות, עצם הדילמה היא קשה והיית רוצה שיעזרו לך להחזיק את הדילמה, ולא ידברו איתך על לראות את הטוב..


הייתי פשוט אומרת לו, נכון זה מבאס שכשהולכים למדבריום לא הולכים לספארי, כל פעם נבחר אטרקציה אחת.

כשאוספים אותו להגיד נכון זה מבאס כשאוספים אותך ראשון ואתה לא יכול להמשיך לשחק עם כל הילדים, ונכון זה מבאס שאוספים אותך אחרון, איזה מצחיק זה,

גם זה מבאס וגם זה מבאס, איזה קטע..

כאילו להיות איתו בתהליך המחשבתי כשצריך לעשות טרייד אוף.

וגם לשקף לו שאפשר להחליף את הבחירה בהזדמנויות שונות, כלומר זה שעכשיו בחרנו באפשרות א', לא איבדנו לחלוטין את הטעם המתוק שבאפשרות ב', רק דחינו אותו קצת.

אהבתי!!שיפור
אני חושבת שילד בן חמש שמתלונןתהילנה

זאת דרך להביע רגשות/ לשתף ומחפש את התיקוף של הסביבה. ממש לא כדאי ולא צריך להסיק מזה על האופי.

כדאי להתחיל ללמד אותו להביע רגשות בצורה אחרת.

השתמשתי בדוגמאות שלך- איך לתקן בעדינות. אם תהיי עקבית השיח ישתנה בעז"ה.


הולכים לספארי, למה לא למדבריום

אני מבינה שאתה מאוד מאוכזב מהספארי. רוצה לספר לי מה רצית שיהיה? מה אתה אוהב בספארי? בוא נדבר על ההבדלים בין הספארי למדבריום הם באמת ממש דומים. זה מעניין שאתה מעדיף את המידבריום. רוצה להסביר לי למה?


מביאים לכולם קובית שוקולד, למה לי זה יותר קטן

אני רואה שאתה ממש אוהב את השוקולד הזה. אתה יכול לבקש: אמא אני רוצה עוד שוקולד, זה ממש טעים לי. אני אשמח לתת לך עוד, כיף לי לתת לילד שמבקש יפה עוד.


מביאים לו חטיף, למה לא סוכריה

אני מבינה שאתה מעדיף סוכריה ולא חטיף. אפשר להגיד יפה: אמא ממש בא לי סוכריה עכשיו. לפעמים אמא מחלקת חטיף כי זה פחות מלכלך וגם יותר בריא. ולפעמים אמא מחלקת סוכריה. אבל עכשיו אני יודעת שאתה יותר אוהב סוכריות. אני שמחה שאמרת לי!


מחזירים אותו מהגן ראשון, למה אני ראשון

מחזירים אחרון, למה אני אחרון

וואי אני שמה לב שזה ממש חשוב לך הסדר של מי מחזירים קודם מהגן. מה אתה מעדיף? להיות ראשון או אחרון? מה מרוויח מי שראשון? מה מרוויח מי שאחרון?


לדעתי ברגע שתקפידי לא למסגר את זה כתלונה אלא כהזמנה לשיח ותזרמי עם זה, זה יפסיק להפריע לך 

נהניתי לקרוארוני_רון

לקחתי לי...

וואי ממש אהבתי את הכיוון מחשבהואילו פינו
רק שזה באמת דורש זמן וסבלנות.  תודה !
וואו. איזה הסתכלותאמא לאוצר❤

את מיוחדת! תודה על זה!

שאלה, יש לך ילדים קטנים ואת באמת מצליחה בזה?🤭 נראה לי מהמם בתאוריה אבל קשה להתמיד בזה בשטף ועומס החיים..

אני מגיבה כמו שהיא כתבהפה לקצת

אבל אצלי זה לא הופך לשיח כי הוא עסוק בלבכות ולקטר שוב ושוב עד שאני מעבירה נושא


נגיד עם השוקולד, כבר 300 פעם עשיתי את זה עם כל מיני סיטואציות.

ועדיין זה קורה

לגבי שיחתקומה

זה שיח מהמם.

אבל אצלי לילדים לא תמיד יש סבלנות לזה והם כבר מסתכלים עליי במבט של "טוב טוב, בואי נעבור נושא אמא".

זה חשוב, אבל גם המינון והדרך חשוב.

לפעמים ילד רק רוצה שיגידו לו איזה משפט מצחיק וקצר.

לא בכל פעם שיח כזה מתאים (ושוב, זה באמת שיח חשוב בעיניי. אבל כן צריך גם להקליל לפעמים ולא לכל דבר להתייחס כזה ברצינות תהומית)

כותבת באופן כללי, זה אפילו לא ממש מכוון לתגובה שלך.

לפעמיםoo
עבר עריכה על ידי oo בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 20:34

שמייחסים חשיבות ויחס לכל מה שהילד אומר/ רוצה

זה גורם לילד להתעקש יותר

אם סיטואציה חוזרת על עצמה שוב ושוב

כמו עם השוקולד

הייתי חותכת אותה ואומרת

'לפעמים מקבלים קטן ולפעמים גדול

מה שיוצא

אם שוקולד גורם לך לתלונות כל פעם

לא תוכל לקבל שוקולד'

ואם זה היה ממשיך לא הייתי נותנת לו שוקולד

עד שהוא היה מפסיק עם התלונות


 

כי יש הבדל בין תלונות/ ביקורת חד פעמית לבין כזו חוזרת ונשנית שנהית דפוס התנהגות


 

לא הגיוני שילד מקטר ובוכה כל פעם וצריך להסיח את דעתו

מסכימה וזה נותן פחות מוטיבציה להמשיך בזה😅אמא לאוצר❤
אני חושבתoo

שזה טוב שילד מתלונן

זה אומר שחוש הביקורת שלו מפותח

זה יותר טוב מילדים שסופגים ואחרים מנצלים אותם


אני מנצלת את השיח כדי ללמד להשתמש בביקורת בצורה נכונה:

1. לבקר במידה נכונה

2. על דברים חשובים

3. לראות את הדברים הטובים למרות הביקורת


בספארי הייתי אומרת- 'כדאי לך להנות ממה שיש פה כי כשנחזור הביתה כבר לא תוכל להנות'


על השוקולד- 'לא נורא שמקבלים קצת פחות אבל אם זה חשוב לך אני אביא לך עוד'


על החטיף- 'אפשר גם בלי חטיף

אתה מעדיף בלי או עם חטיף?'


על הגן- 'לפעמים אתה ראשון ולפעמים אחרון

למה זה חשוב לך?'

תודה לכולן על התגובות!פה לקצת

קראתי הכל ולא הגעתי להגיב עד עכשיו.


אני דווקא לא חשבתי שזה אופי אלא משהו נרכש ולכן מנסה להבין איך אפשר ללמד אותו להתנהל אחרת.

אז אם נגיד שזה אופי- זה לא בר שינוי?


אני מנסה להכיל את הקושי/באסה שלו וגם להסביר לפעמים למה עכשיו זה ככה ולא אחרת.

אבל לא נראה שיש שינוי ועדיין *כל* היום הוא רק מתלונן.

אולי אני גם צריכה קצת לשחרר ולזכור כמו ש @אמאשוני שהוא עוד ילד וקשה לו להכיל דברים ולהשלים איתם וזה לוקח זמן ללמוד.


מודה שזה משגע אותי לשמוע אותו על כל דבר בוכה ומתלונן ולא מרוצה.


וגם אני צריכה להזכיר לעצמי שאומנם הוא הגדול שלי אבל עדיין הוא רק בן 5 🫣

אם זה ממש כל היום ספציפית עכשיושיפור
יש מצב שזה שלב כזה שיעבור
מענין אולי באמת כישוקולד פרה
הבן שלי באותו גיל ועכשיו גם מתלונן פתאום כל היום באותו סגנון סיטואציות שהיא הזכירה
בהצלחה גם לך!!שיפוראחרונה
זה נושא שמעסיק אותי המוןבאתי מפעם
עבר עריכה על ידי באתי מפעם בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 22:48

אני זוכרת שתמיד כשלמדתי על עמ"י שהיו מתלוננים במדבר וכד' לא הבנתי למה זה כ''כ חטא חמור. סך הכל להתלונן...

ואז כשנהייתי אמא, וראיתי כמה התלונות זה מחרפן והפוך מהמציאות!! כאילו, הבאתי לכם כל טוב דמשק ובסוף זה מסתכם בבכיות ותלונות ואני כאילו 😳😳😳 לא הבנתי!! איך מכל הטוב הזה מצאתם רק רע?!?! ואז נפל לי האסימון למה חטא המתאוננים זה כ''כ חמור.

כי זה פשוט חוצפה מתוך כל הטוב לחפש רע.

אז קודם כל,

ילדים זה עם אגואיסטי בתכליתו, מרוכזים בעצמם, דואגים לעצמם שיהיה להם הכי הכי, וככה הקב"ה ברא אותם, זה אגב הסיבה שכתוב 18 לחופה, כי זה הגיל שאפשר לצאת מהאגואיסטיות ולראות את הזולת ואף לדאוג לו.

דבר שני, תנסי כמה שיותר להגיד דברים טובים על המציאות, כמו - תראו את השקיעה, איך ה ברא לנו עולם יפה, תראו את הפרחים היפים האלה, איזה צבע מדהים יש לבצע הסגול - תסתכלו... וגם אפשר לשחק משחק בשבת נגיד סביב השולחן, כל אחד אומר תודה על משהו להורים או לה', או לאח, ואז מקבלים נגיד עיגול של בעלי, ואז ככה כמה סבבים. זה גם תרגול וגם פותח את המחשבה.

אבל כן, מבינה מאוד זה ממש מעצבןןןן. משתדלת לזכור להיות פחות כזאת... אני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, נגיד עם הכאב שיניים שטני מתבכיינת לי פה במקום לראות את כל הטוב שיש לי, בית, שפע, בריאות, משפחה.... ואז אני מרוכזת רק בכאב שיניים... קיצור, הבנת.. 

האמת עכשיו לא בטוח תראידובדובה
שהם יפסיקו להתלונן. אבל פתאם בגילאיים גדולים. 18 ומעלה הם ישתנו לך... מספיק שאת מהווה עבורן דוגמא. זה מחלחל... אז אולי לא לצפות לזה עכשיו. אבל ההשקעה שלך כרגע תשתלם בעזרת ה'. אומרת על עצמי. שהייתי אגואיסטית בצורה לא רגילה. אני זוכרת אותי בת 19 פתאם קולטת שאני חייבת להשתנות ויש לי מידות גרועות. ומאז אני באמת מרגישה שהשתניתי בצורה לא רגילה. וכל הטוב שבי הרבה בזכות מה שראיתי אצל הורי. 
שירים של הרב ארוששִׁירָה

דיסקים של רחלי הקטנה, ולראות את הטוב

ותשמעי יחד איתו בנסיעות ואחה"צ

להכניס לשפה בבית

בא נגיד תודה

את באה לקחת מהגן- תודה להשם שיש לי ילד כזה חכם

עושים קניות- תודה להשם שנותן לנו כל כך הרבה דברים טובים! איזה כיף שיש לנו כל מה שאנחנו צריכים!

מביאה לו משהו- תגידי בעצמך, בקול שהוא ישמע- וואי אמא תודה איזה כיף שאת מפנקת אותי

הוא רוצה סוכריה ולא חטיף- תגידי בעצמך- וואי כל כך היית רוצה סוכריה אבל עכשיו יש חטיף אז אומרים תודה על החטיף....

 

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונהאחרונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלהאחרונה

החלמה מהירה

אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123

מה מתאים לכוויות

 

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כשאניאנונימית בהו"ל

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

2 דבריםשלומית.אחרונה

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

אולי יעניין אותך