איך מלמדים ילדים לא להתלונן כל היום?פה לקצת

הגדול שלי בעיקר, ילד בן 5 מתוק וחכם, שלא מפסיק להתלונן.

והקטנים לומדים ממנו.


על כל דבר יש לו מה להתלונן.

באלי לגדל ילדים שיודעים לראות את הטוב בכל דבר, שיודעים לומר תודה ולראות את מה שיש ולא את מה שאין.


הולכים לספארי, למה לא למדבריום

מביאים לכולם קובית שוקולד, למה לי זה יותר קטן

מביאים לו חטיף, למה לא סוכריה

מחזירים אותו מהגן ראשון, למה אני ראשון

מחזירים אחרון, למה אני אחרון

על כל דבר שעושים איתו, יש לו מה להתלונן


אני מנסה לפעמים לתת לו רעיון למשהו אחר טוב להגיד אבל זה לא עוזר.


ניסיתי לחשוב איזה דוגמא הוא רואה מאיתנו ההורים.

לא נראה לי שאנחנו כל היום מתלוננים, אנחנו הרבה מודים אחד לשני על דברים גם מול הילדים וגם על דברים פשוטים כמו שבעלי אומר לי תןדה על הארוחה שהכנתי או אני אומרת לו תודה על משהו שקנה.

אבל אמרתי לבעלי שננסה יותר לשים לב לא להתלונן וגם לראות יותר את הטוב ולומר בקול.


אשמח לשמןע את דעתכן, אף פעם לא איכזבתן

יכולה לתת דוגמאות מאחותימאמינה-בטוב

שהם משפחה שממש מחנכים להכרת הטוב, ומאחלת גם לנו להיות ככה יותר.

אז השיח על אמירת תודה הוא מאוד נוכח, וקודם כל כלפי הקב"ה.

להודות על הטוב, על הקשיים. וככה הם בעצמם משתדלים לחיות.

עוד משהו שעלה לי לדוגמא- הם עשו בחופש קופסת תודה. שבמהלך השבוע כל ילד מכניס פתק עם משהו טוב שמישהו אחר עשה שאפשר להגיד לו טובה על זה ואז בשבת פותחים את הקופסא, מקריאים ואומרים לו תודה.

אז ניסיתי משהו דומהפה לקצת

שכל ערב כל ילד יגיד 2 דברים טובים שהיו לו היום, לא הלך כל כך אולי כי הם קטנים מידי.

והם בעצמם לא תמיד זרמו על זה.

אבל אחזור לזה ואולי אתן מדבקה לכל ילד שיגיד ואחרי מספר מדבקות אתן פרס.

את אומרת גם?מוריה
הייתי מתחילה עם משהו טוב 1.
כןפה לקצת
ומשתדלת משהו שקשור אליהם ואז זה נותן להם רעיון מה להגיד
את אמא כזו מהממת!!!! איזה מודעות ורצון לגדול ולגדלאמהלה

דעתי כדעתך-

בעיקר דוגמא אישית.

היתה תקופה שהנהגנו בבית שבסעודת שבת כל אחד אומר 2 דברים שהוא רוצה להודות עליהם.

כשילד בא לספר לי משהו פחות טוב שקרה היום אני מקשיבה, מכילה ותומכת ותמיד לאחר זמן כשאני רואה שהוא רגוע

מבקשת ממנו למצוא משהו טוב/שמח שהיה היום, זה נותן לו לראות את התמונה בפרספטיבה אחרת.

אני מרגישה שזה בעיקר שפה אחרת שמנחילים בבית. למשל:

ב"ה נשארו לי מספיק ביצים לארוחת ערב לכולם

איזה כיף הספקתי לשטוף כלים וגם לשמוע אותך תוך כדי.

לדבר על כל דבר בנימה חיובית ושמחה

לאט לאט הם משנים את החשיבה לחשיבה חיובית ושמחה יותר.

אנסה לשים לב יותר לשיח שלי מולם ומול עצמיפה לקצת

מבאס שכנראה למדו את זה ממני 🙄


ואהבתי את הרעיון לבקש אחכ לשמוע גם משהו טוב.

את מזכירה את השיתוף הפחות טוב שלו או שאומרת לו למצוא משהו טוב בלי קשר לכלום?

בלי קשר למה שהיה קודם. רוצה לשמוע דברים טוביםאמהלה
ממש לא כנראה שלמדו ממך!!!שיפור
אצל רוב האנשים הנטייה הטבעית היא להרגיש את מה שלא טוב, את מה שחסר הרבה יותר חזק ממה שטוב ומה שיש. זאת עבודת מידות לראות את הטוב ולהתמקד בו. אצל חלק מהאנשים זה בא יותר בטבעי ואצל חלק פחות.


כמו שאם היד כואבת, טבע האדם לחשוב עליה ולא על האוזן שמרגישה טוב.

מהניסיון שלי - זה אופי...מתואמת

מבאס שאצלכם זה הבכור, וכך האחרים לומדים ממנו...

אבל אל תאשימי את עצמך - מעצם השאלה שלך ברור שחשוב לך שיח חיובי ושאת בעצמך מתנהלת כך❤️

תמשיכי לתת דוגמה אישית, ולפחות הילדים שזה לא האופי הטבעי שלהם ילמדו לנהוג כך בסוף. ויש סיכוי שגם הגדול ילמד בסוף - בסופו של דבר הוא קטן...

בעינייתקומה

צריך להפריד בין הרצון שלך לגדל ילדים שרואים טוב בכל דבר, לבין הרצון לגדל אותם שכשיגדלו הם ייראו טוב.

כי אלו שני דברים שונים

זה שילד עכשיו מתלונן, לא אומר שהוא יגדל להיות כפוי טובה.

זה גם עניין של גיל ולא רק של חינוך.

אז זה מבאס, אבל לא חותמת קבע לכל החיים


לגבי מה לעשות עם זה - דבר ראשון, שינויים לא קורים ביום אחד. לפעמים אנחנו מנסים לחנך את הילדים למשהו מסויים, ונראה שזה לא עובד. ואז ממשיכים ממשיכים ממשיכים, וגם אום יום בהיר אחד שמים לב שמשהו השתנה.

האם זה קשור להתמדה? לבשלות של הילד?

אני לא יודעת.

אבל כן שמתי לב שזה לפעמים לוקח זמן, ולא תמיד זה אומר שאנחנו לא עושים משהו נכון. לפעמים לדברים לוקח זמן להבשיל ולהיטמע.


במה הייתי מתמקדת?

דוגמה אישית שלנו ההורים בעיקר

נגיד כשיוצאים, לפרגן "תודה לאמא שאירגנה לנו כזה יום טיול מוצלח!"

לנסות בעצמנו לשים דגש על הטוב, יותר לזרום ופחות להתלונן. אבל שוב, לפעמים אנחנו עושים את זה, ועדיין הילדים בשלב אחר בחיים. וזה גם הגיוני


וגם, זה סבבה להתלונן לפעמים. וואלה, באמת כיף במידבריום. אבל היום החלטנו ללכת לגן חיות, בא ננסה להנות כאן.

על דברים שהם מותרות, אני לפעמים גם מחזירה בשאלה.

מקבל חטיף ומתלונן למה לא סוכריה? זה בסדר גמור, אתה לא חייב לאכול מהחטיף. יישאר לנו יותר

החזרות מהגן - לפעמים ככה, לפעמים ככה. מנסה לשדר גמישות ושלא תמיד הכל אותו דבר.

גם אצלנו היו תקופות כאלובארץ אהבתי

אני קודם כל למדתי מזה לעצמי -

בתור אמא זה מאוד תסכל אותי שאני יכולה להשקיע בכל כך הרבה טוב לילדים, אבל כשיש משהו אחד לא לכולם, הם רואים רק אותו ושוכחים מכך מה שהשקענו.

אבל אז קלטתי שגם כשבחיים שלי משהו לא הולך כמו שרציתי, זה תופס נפח גדול, ואני לא תמיד זוכרת להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא נותן לנו מעבר לזה.

אז זה ממש עזר לי להתבונן על זה ככה, ולהבין שאולי הם עושים את זה גם כדי ללמד אותי לשים לב יותר להודות לקב"ה, ולקבל את הניסיונות באמונה ומתוך הכרת הטוב על כל הטוב שיש מסביב.


יש לנו ספר חמוד שממש מעביר את המסר הזה. הוא נקרא 'פרצוף אוף ופרצוף צוף'. הילדים אוהבים אותו כי הוא כתוב קליל וחמוד כזה, אבל לפעמים גם יוצא שהם מתלוננים על משהו, ואז אני מזכירה להם שאולי לא כדאי להיות ב'פרצוף אוף' ולחפש על מה להתלונן, אלא להסתכל על כל הטוב שיש לנו.

מצד שני. לקפוץ איתם ישר להסתכלות כזו זה לפעמים לא נכון ולא נותן מקום לרגשות שלהם. נראה לי שבאמת כשילד מאוכזב או מתוסכל מישהו שלא לרוחו, דיבורים שכליים לא ממש יעזרו, ומה שהוא צריך זה יותר שיהיו אמפתיים כלפיו ויבינו שמשהו באמת קשה לו פה. לפעמים רק באמפתיה כבר מאפשרת להתקדם הלאה. לפעמים צריך עוד זמן. ולפעמים אחרי שקצת נותנים מקום, אז אפשר גם להזכיר את הספר וזה לפעמים עוזר.

(מצאתי פה קישור לקנייה של הספר, אם מעניין אותך. נטבוק - קניון הספרים הישיר אבל אפשר לדעתי באותה מידה להמציא איזה סיפור שממחיש את העניין, ואז להשתמש בסיפור הזה בתור נקודת התייחסות שאפשר לדבר עליה בהקשר הזה. כי לפעמים לראות את הדברים מהצד דרך סיפור עוזר להבין יותר).

אני עושה את מה שכתבת במשפט האחרוןנעמי28

אומרת את הטוב בקול, המון.

"איזה כיף היה לנו היום (ומפרטת)"

"איזה כיף שאבא שלנו כזה ולקח אותנו ל…, ושאמא יודעת לבשל… ואיזה יפה הבית שלנו.."


באמת על כל דבר כמעט (כשאני במוזה, אבל זה קורה לא מעט)


לא יודעת אם בגלל זה, אבל בקושי מתלוננים.


מתלוננים לפעמים כשמשעמם - ואז אני אומרת את המשפט הכי מעצבן של אמהות- שלהשתעמם זה ממש חשוב, ככה באים הרעיונות הכי טובים ואני בטוחה שהם ימצאו דרך להעסיק את עצמם.

אל תתני לו להוביל את הנרטיבהמקורית

אלא תהיי את זו שמובילה

גם אם הוא מתלונן, איזה כיף שיצאנו לספארי! איזה חיות מיוחדות ראינו! בירכנו.. על הפיל והקוף

אין כמו לצאת אתכם לטיול, אתם השותפים הכי טובים שלי והכי כיף לי איתכם בעולם


גם אם הוא מתלונן - תמשיכי ואל תתני לזה להשפיע עלייך. ילדים לפעמים מתלוננים גם מתוך רעעב/ עייפות/ קושי רגשי אחר שלא קשור בכלל לפעילות עצמה

מנסה כיוון אחריום שני

האם לילד הזה יש רגישות תחושתית?

רגיש למרקמים, או קולות חריגים?

האם הוא "ילד רגיש מאוד"?


שואלת כי יש ילדים שמשהו מציק להם כל הזמן,

ובגיל הזה עוד אין בדרך כלל את הכלים והמילים להביע את זה.

אז הם מתלוננים על הכל,

כי לא נוח להם בעולם....


מכירה אפילו ילד שגילו שאסור לו גלוטן. ברגע שהפסיק לאכול, הפסיקו כאבי הבטן והוא פתאום הפך נחמד ונעים בכל התחומים 

לילדים קשה לראות מורכבותאמאשוני

זה לא חוסר ראיית הטוב,

זה להבין שהחיים מציבים בחירות,

וכשאתה בוחר בא' אתב למעשה מפסיד את ב'

אם הולכים למדבריום, מפסידים ספארי

ואם הולכים לספארי מפסידים מדברים.


לך זה ברור, להם לא.

וצריך להכיל את זה ולהיות איתם בכאב של הבחירה, אם כי להיזהר לא לשקוע.


הדוגמה הכי טוב זה אם באים לאסוף אותו ראשון או אחרון.

אין פה עניין של טוב ופחות טוב, וצריך להסתפק בפחות טוב,

זה בהכרח שבכל אפשרות אין את האפשרות השניה, וזה קשה.


תחשבי על עולם המבוגרים,

כשאת צריכה לקבל החלטות קשות, עצם הדילמה היא קשה והיית רוצה שיעזרו לך להחזיק את הדילמה, ולא ידברו איתך על לראות את הטוב..


הייתי פשוט אומרת לו, נכון זה מבאס שכשהולכים למדבריום לא הולכים לספארי, כל פעם נבחר אטרקציה אחת.

כשאוספים אותו להגיד נכון זה מבאס כשאוספים אותך ראשון ואתה לא יכול להמשיך לשחק עם כל הילדים, ונכון זה מבאס שאוספים אותך אחרון, איזה מצחיק זה,

גם זה מבאס וגם זה מבאס, איזה קטע..

כאילו להיות איתו בתהליך המחשבתי כשצריך לעשות טרייד אוף.

וגם לשקף לו שאפשר להחליף את הבחירה בהזדמנויות שונות, כלומר זה שעכשיו בחרנו באפשרות א', לא איבדנו לחלוטין את הטעם המתוק שבאפשרות ב', רק דחינו אותו קצת.

אהבתי!!שיפור
אני חושבת שילד בן חמש שמתלונןתהילנה

זאת דרך להביע רגשות/ לשתף ומחפש את התיקוף של הסביבה. ממש לא כדאי ולא צריך להסיק מזה על האופי.

כדאי להתחיל ללמד אותו להביע רגשות בצורה אחרת.

השתמשתי בדוגמאות שלך- איך לתקן בעדינות. אם תהיי עקבית השיח ישתנה בעז"ה.


הולכים לספארי, למה לא למדבריום

אני מבינה שאתה מאוד מאוכזב מהספארי. רוצה לספר לי מה רצית שיהיה? מה אתה אוהב בספארי? בוא נדבר על ההבדלים בין הספארי למדבריום הם באמת ממש דומים. זה מעניין שאתה מעדיף את המידבריום. רוצה להסביר לי למה?


מביאים לכולם קובית שוקולד, למה לי זה יותר קטן

אני רואה שאתה ממש אוהב את השוקולד הזה. אתה יכול לבקש: אמא אני רוצה עוד שוקולד, זה ממש טעים לי. אני אשמח לתת לך עוד, כיף לי לתת לילד שמבקש יפה עוד.


מביאים לו חטיף, למה לא סוכריה

אני מבינה שאתה מעדיף סוכריה ולא חטיף. אפשר להגיד יפה: אמא ממש בא לי סוכריה עכשיו. לפעמים אמא מחלקת חטיף כי זה פחות מלכלך וגם יותר בריא. ולפעמים אמא מחלקת סוכריה. אבל עכשיו אני יודעת שאתה יותר אוהב סוכריות. אני שמחה שאמרת לי!


מחזירים אותו מהגן ראשון, למה אני ראשון

מחזירים אחרון, למה אני אחרון

וואי אני שמה לב שזה ממש חשוב לך הסדר של מי מחזירים קודם מהגן. מה אתה מעדיף? להיות ראשון או אחרון? מה מרוויח מי שראשון? מה מרוויח מי שאחרון?


לדעתי ברגע שתקפידי לא למסגר את זה כתלונה אלא כהזמנה לשיח ותזרמי עם זה, זה יפסיק להפריע לך 

נהניתי לקרוארוני_רון

לקחתי לי...

וואי ממש אהבתי את הכיוון מחשבהואילו פינו
רק שזה באמת דורש זמן וסבלנות.  תודה !
וואו. איזה הסתכלותאמא לאוצר❤

את מיוחדת! תודה על זה!

שאלה, יש לך ילדים קטנים ואת באמת מצליחה בזה?🤭 נראה לי מהמם בתאוריה אבל קשה להתמיד בזה בשטף ועומס החיים..

אני מגיבה כמו שהיא כתבהפה לקצת

אבל אצלי זה לא הופך לשיח כי הוא עסוק בלבכות ולקטר שוב ושוב עד שאני מעבירה נושא


נגיד עם השוקולד, כבר 300 פעם עשיתי את זה עם כל מיני סיטואציות.

ועדיין זה קורה

לגבי שיחתקומה

זה שיח מהמם.

אבל אצלי לילדים לא תמיד יש סבלנות לזה והם כבר מסתכלים עליי במבט של "טוב טוב, בואי נעבור נושא אמא".

זה חשוב, אבל גם המינון והדרך חשוב.

לפעמים ילד רק רוצה שיגידו לו איזה משפט מצחיק וקצר.

לא בכל פעם שיח כזה מתאים (ושוב, זה באמת שיח חשוב בעיניי. אבל כן צריך גם להקליל לפעמים ולא לכל דבר להתייחס כזה ברצינות תהומית)

כותבת באופן כללי, זה אפילו לא ממש מכוון לתגובה שלך.

לפעמיםoo
עבר עריכה על ידי oo בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 20:34

שמייחסים חשיבות ויחס לכל מה שהילד אומר/ רוצה

זה גורם לילד להתעקש יותר

אם סיטואציה חוזרת על עצמה שוב ושוב

כמו עם השוקולד

הייתי חותכת אותה ואומרת

'לפעמים מקבלים קטן ולפעמים גדול

מה שיוצא

אם שוקולד גורם לך לתלונות כל פעם

לא תוכל לקבל שוקולד'

ואם זה היה ממשיך לא הייתי נותנת לו שוקולד

עד שהוא היה מפסיק עם התלונות


 

כי יש הבדל בין תלונות/ ביקורת חד פעמית לבין כזו חוזרת ונשנית שנהית דפוס התנהגות


 

לא הגיוני שילד מקטר ובוכה כל פעם וצריך להסיח את דעתו

מסכימה וזה נותן פחות מוטיבציה להמשיך בזה😅אמא לאוצר❤
אני חושבתoo

שזה טוב שילד מתלונן

זה אומר שחוש הביקורת שלו מפותח

זה יותר טוב מילדים שסופגים ואחרים מנצלים אותם


אני מנצלת את השיח כדי ללמד להשתמש בביקורת בצורה נכונה:

1. לבקר במידה נכונה

2. על דברים חשובים

3. לראות את הדברים הטובים למרות הביקורת


בספארי הייתי אומרת- 'כדאי לך להנות ממה שיש פה כי כשנחזור הביתה כבר לא תוכל להנות'


על השוקולד- 'לא נורא שמקבלים קצת פחות אבל אם זה חשוב לך אני אביא לך עוד'


על החטיף- 'אפשר גם בלי חטיף

אתה מעדיף בלי או עם חטיף?'


על הגן- 'לפעמים אתה ראשון ולפעמים אחרון

למה זה חשוב לך?'

תודה לכולן על התגובות!פה לקצת

קראתי הכל ולא הגעתי להגיב עד עכשיו.


אני דווקא לא חשבתי שזה אופי אלא משהו נרכש ולכן מנסה להבין איך אפשר ללמד אותו להתנהל אחרת.

אז אם נגיד שזה אופי- זה לא בר שינוי?


אני מנסה להכיל את הקושי/באסה שלו וגם להסביר לפעמים למה עכשיו זה ככה ולא אחרת.

אבל לא נראה שיש שינוי ועדיין *כל* היום הוא רק מתלונן.

אולי אני גם צריכה קצת לשחרר ולזכור כמו ש @אמאשוני שהוא עוד ילד וקשה לו להכיל דברים ולהשלים איתם וזה לוקח זמן ללמוד.


מודה שזה משגע אותי לשמוע אותו על כל דבר בוכה ומתלונן ולא מרוצה.


וגם אני צריכה להזכיר לעצמי שאומנם הוא הגדול שלי אבל עדיין הוא רק בן 5 🫣

אם זה ממש כל היום ספציפית עכשיושיפור
יש מצב שזה שלב כזה שיעבור
מענין אולי באמת כישוקולד פרה
הבן שלי באותו גיל ועכשיו גם מתלונן פתאום כל היום באותו סגנון סיטואציות שהיא הזכירה
בהצלחה גם לך!!שיפוראחרונה
זה נושא שמעסיק אותי המוןבאתי מפעם
עבר עריכה על ידי באתי מפעם בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 22:48

אני זוכרת שתמיד כשלמדתי על עמ"י שהיו מתלוננים במדבר וכד' לא הבנתי למה זה כ''כ חטא חמור. סך הכל להתלונן...

ואז כשנהייתי אמא, וראיתי כמה התלונות זה מחרפן והפוך מהמציאות!! כאילו, הבאתי לכם כל טוב דמשק ובסוף זה מסתכם בבכיות ותלונות ואני כאילו 😳😳😳 לא הבנתי!! איך מכל הטוב הזה מצאתם רק רע?!?! ואז נפל לי האסימון למה חטא המתאוננים זה כ''כ חמור.

כי זה פשוט חוצפה מתוך כל הטוב לחפש רע.

אז קודם כל,

ילדים זה עם אגואיסטי בתכליתו, מרוכזים בעצמם, דואגים לעצמם שיהיה להם הכי הכי, וככה הקב"ה ברא אותם, זה אגב הסיבה שכתוב 18 לחופה, כי זה הגיל שאפשר לצאת מהאגואיסטיות ולראות את הזולת ואף לדאוג לו.

דבר שני, תנסי כמה שיותר להגיד דברים טובים על המציאות, כמו - תראו את השקיעה, איך ה ברא לנו עולם יפה, תראו את הפרחים היפים האלה, איזה צבע מדהים יש לבצע הסגול - תסתכלו... וגם אפשר לשחק משחק בשבת נגיד סביב השולחן, כל אחד אומר תודה על משהו להורים או לה', או לאח, ואז מקבלים נגיד עיגול של בעלי, ואז ככה כמה סבבים. זה גם תרגול וגם פותח את המחשבה.

אבל כן, מבינה מאוד זה ממש מעצבןןןן. משתדלת לזכור להיות פחות כזאת... אני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, נגיד עם הכאב שיניים שטני מתבכיינת לי פה במקום לראות את כל הטוב שיש לי, בית, שפע, בריאות, משפחה.... ואז אני מרוכזת רק בכאב שיניים... קיצור, הבנת.. 

האמת עכשיו לא בטוח תראידובדובה
שהם יפסיקו להתלונן. אבל פתאם בגילאיים גדולים. 18 ומעלה הם ישתנו לך... מספיק שאת מהווה עבורן דוגמא. זה מחלחל... אז אולי לא לצפות לזה עכשיו. אבל ההשקעה שלך כרגע תשתלם בעזרת ה'. אומרת על עצמי. שהייתי אגואיסטית בצורה לא רגילה. אני זוכרת אותי בת 19 פתאם קולטת שאני חייבת להשתנות ויש לי מידות גרועות. ומאז אני באמת מרגישה שהשתניתי בצורה לא רגילה. וכל הטוב שבי הרבה בזכות מה שראיתי אצל הורי. 
שירים של הרב ארוששִׁירָה

דיסקים של רחלי הקטנה, ולראות את הטוב

ותשמעי יחד איתו בנסיעות ואחה"צ

להכניס לשפה בבית

בא נגיד תודה

את באה לקחת מהגן- תודה להשם שיש לי ילד כזה חכם

עושים קניות- תודה להשם שנותן לנו כל כך הרבה דברים טובים! איזה כיף שיש לנו כל מה שאנחנו צריכים!

מביאה לו משהו- תגידי בעצמך, בקול שהוא ישמע- וואי אמא תודה איזה כיף שאת מפנקת אותי

הוא רוצה סוכריה ולא חטיף- תגידי בעצמך- וואי כל כך היית רוצה סוכריה אבל עכשיו יש חטיף אז אומרים תודה על החטיף....

 

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלהאחרונה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת