שהם משפחה שממש מחנכים להכרת הטוב, ומאחלת גם לנו להיות ככה יותר.

אז השיח על אמירת תודה הוא מאוד נוכח, וקודם כל כלפי הקב"ה.

להודות על הטוב, על הקשיים. וככה הם בעצמם משתדלים לחיות.

עוד משהו שעלה לי לדוגמא- הם עשו בחופש קופסת תודה. שבמהלך השבוע כל ילד מכניס פתק עם משהו טוב שמישהו אחר עשה שאפשר להגיד לו טובה על זה ואז בשבת פותחים את הקופסא, מקריאים ואומרים לו תודה.

שכל ערב כל ילד יגיד 2 דברים טובים שהיו לו היום, לא הלך כל כך אולי כי הם קטנים מידי.

והם בעצמם לא תמיד זרמו על זה.

אבל אחזור לזה ואולי אתן מדבקה לכל ילד שיגיד ואחרי מספר מדבקות אתן פרס.

דעתי כדעתך-

בעיקר דוגמא אישית.

היתה תקופה שהנהגנו בבית שבסעודת שבת כל אחד אומר 2 דברים שהוא רוצה להודות עליהם.

כשילד בא לספר לי משהו פחות טוב שקרה היום אני מקשיבה, מכילה ותומכת ותמיד לאחר זמן כשאני רואה שהוא רגוע

מבקשת ממנו למצוא משהו טוב/שמח שהיה היום, זה נותן לו לראות את התמונה בפרספטיבה אחרת.

אני מרגישה שזה בעיקר שפה אחרת שמנחילים בבית. למשל:

ב"ה נשארו לי מספיק ביצים לארוחת ערב לכולם

איזה כיף הספקתי לשטוף כלים וגם לשמוע אותך תוך כדי.

לדבר על כל דבר בנימה חיובית ושמחה

לאט לאט הם משנים את החשיבה לחשיבה חיובית ושמחה יותר.

מבאס שכנראה למדו את זה ממני 🙄

ואהבתי את הרעיון לבקש אחכ לשמוע גם משהו טוב.

את מזכירה את השיתוף הפחות טוב שלו או שאומרת לו למצוא משהו טוב בלי קשר לכלום?

כמו שאם היד כואבת, טבע האדם לחשוב עליה ולא על האוזן שמרגישה טוב.

מבאס שאצלכם זה הבכור, וכך האחרים לומדים ממנו...

אבל אל תאשימי את עצמך - מעצם השאלה שלך ברור שחשוב לך שיח חיובי ושאת בעצמך מתנהלת כך❤️

תמשיכי לתת דוגמה אישית, ולפחות הילדים שזה לא האופי הטבעי שלהם ילמדו לנהוג כך בסוף. ויש סיכוי שגם הגדול ילמד בסוף - בסופו של דבר הוא קטן...

צריך להפריד בין הרצון שלך לגדל ילדים שרואים טוב בכל דבר, לבין הרצון לגדל אותם שכשיגדלו הם ייראו טוב.

כי אלו שני דברים שונים

זה שילד עכשיו מתלונן, לא אומר שהוא יגדל להיות כפוי טובה.

זה גם עניין של גיל ולא רק של חינוך.

אז זה מבאס, אבל לא חותמת קבע לכל החיים

לגבי מה לעשות עם זה - דבר ראשון, שינויים לא קורים ביום אחד. לפעמים אנחנו מנסים לחנך את הילדים למשהו מסויים, ונראה שזה לא עובד. ואז ממשיכים ממשיכים ממשיכים, וגם אום יום בהיר אחד שמים לב שמשהו השתנה.

האם זה קשור להתמדה? לבשלות של הילד?

אני לא יודעת.

אבל כן שמתי לב שזה לפעמים לוקח זמן, ולא תמיד זה אומר שאנחנו לא עושים משהו נכון. לפעמים לדברים לוקח זמן להבשיל ולהיטמע.

במה הייתי מתמקדת?

דוגמה אישית שלנו ההורים בעיקר

נגיד כשיוצאים, לפרגן "תודה לאמא שאירגנה לנו כזה יום טיול מוצלח!"

לנסות בעצמנו לשים דגש על הטוב, יותר לזרום ופחות להתלונן. אבל שוב, לפעמים אנחנו עושים את זה, ועדיין הילדים בשלב אחר בחיים. וזה גם הגיוני

וגם, זה סבבה להתלונן לפעמים. וואלה, באמת כיף במידבריום. אבל היום החלטנו ללכת לגן חיות, בא ננסה להנות כאן.

על דברים שהם מותרות, אני לפעמים גם מחזירה בשאלה.

מקבל חטיף ומתלונן למה לא סוכריה? זה בסדר גמור, אתה לא חייב לאכול מהחטיף. יישאר לנו יותר

החזרות מהגן - לפעמים ככה, לפעמים ככה. מנסה לשדר גמישות ושלא תמיד הכל אותו דבר.

אני קודם כל למדתי מזה לעצמי -

בתור אמא זה מאוד תסכל אותי שאני יכולה להשקיע בכל כך הרבה טוב לילדים, אבל כשיש משהו אחד לא לכולם, הם רואים רק אותו ושוכחים מכך מה שהשקענו.

אבל אז קלטתי שגם כשבחיים שלי משהו לא הולך כמו שרציתי, זה תופס נפח גדול, ואני לא תמיד זוכרת להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא נותן לנו מעבר לזה.

אז זה ממש עזר לי להתבונן על זה ככה, ולהבין שאולי הם עושים את זה גם כדי ללמד אותי לשים לב יותר להודות לקב"ה, ולקבל את הניסיונות באמונה ומתוך הכרת הטוב על כל הטוב שיש מסביב.

יש לנו ספר חמוד שממש מעביר את המסר הזה. הוא נקרא 'פרצוף אוף ופרצוף צוף'. הילדים אוהבים אותו כי הוא כתוב קליל וחמוד כזה, אבל לפעמים גם יוצא שהם מתלוננים על משהו, ואז אני מזכירה להם שאולי לא כדאי להיות ב'פרצוף אוף' ולחפש על מה להתלונן, אלא להסתכל על כל הטוב שיש לנו.

מצד שני. לקפוץ איתם ישר להסתכלות כזו זה לפעמים לא נכון ולא נותן מקום לרגשות שלהם. נראה לי שבאמת כשילד מאוכזב או מתוסכל מישהו שלא לרוחו, דיבורים שכליים לא ממש יעזרו, ומה שהוא צריך זה יותר שיהיו אמפתיים כלפיו ויבינו שמשהו באמת קשה לו פה. לפעמים רק באמפתיה כבר מאפשרת להתקדם הלאה. לפעמים צריך עוד זמן. ולפעמים אחרי שקצת נותנים מקום, אז אפשר גם להזכיר את הספר וזה לפעמים עוזר.

(מצאתי פה קישור לקנייה של הספר, אם מעניין אותך. נטבוק - קניון הספרים הישיר אבל אפשר לדעתי באותה מידה להמציא איזה סיפור שממחיש את העניין, ואז להשתמש בסיפור הזה בתור נקודת התייחסות שאפשר לדבר עליה בהקשר הזה. כי לפעמים לראות את הדברים מהצד דרך סיפור עוזר להבין יותר).

אומרת את הטוב בקול, המון.

"איזה כיף היה לנו היום (ומפרטת)"

"איזה כיף שאבא שלנו כזה ולקח אותנו ל…, ושאמא יודעת לבשל… ואיזה יפה הבית שלנו.."

באמת על כל דבר כמעט (כשאני במוזה, אבל זה קורה לא מעט)

לא יודעת אם בגלל זה, אבל בקושי מתלוננים.

מתלוננים לפעמים כשמשעמם - ואז אני אומרת את המשפט הכי מעצבן של אמהות- שלהשתעמם זה ממש חשוב, ככה באים הרעיונות הכי טובים ואני בטוחה שהם ימצאו דרך להעסיק את עצמם.

אלא תהיי את זו שמובילה

גם אם הוא מתלונן, איזה כיף שיצאנו לספארי! איזה חיות מיוחדות ראינו! בירכנו.. על הפיל והקוף

אין כמו לצאת אתכם לטיול, אתם השותפים הכי טובים שלי והכי כיף לי איתכם בעולם

גם אם הוא מתלונן - תמשיכי ואל תתני לזה להשפיע עלייך. ילדים לפעמים מתלוננים גם מתוך רעעב/ עייפות/ קושי רגשי אחר שלא קשור בכלל לפעילות עצמה

האם לילד הזה יש רגישות תחושתית?

רגיש למרקמים, או קולות חריגים?

האם הוא "ילד רגיש מאוד"?

שואלת כי יש ילדים שמשהו מציק להם כל הזמן,

ובגיל הזה עוד אין בדרך כלל את הכלים והמילים להביע את זה.

אז הם מתלוננים על הכל,

כי לא נוח להם בעולם....

מכירה אפילו ילד שגילו שאסור לו גלוטן. ברגע שהפסיק לאכול, הפסיקו כאבי הבטן והוא פתאום הפך נחמד ונעים בכל התחומים 

זה לא חוסר ראיית הטוב,

זה להבין שהחיים מציבים בחירות,

וכשאתה בוחר בא' אתב למעשה מפסיד את ב'

אם הולכים למדבריום, מפסידים ספארי

ואם הולכים לספארי מפסידים מדברים.

לך זה ברור, להם לא.

וצריך להכיל את זה ולהיות איתם בכאב של הבחירה, אם כי להיזהר לא לשקוע.

הדוגמה הכי טוב זה אם באים לאסוף אותו ראשון או אחרון.

אין פה עניין של טוב ופחות טוב, וצריך להסתפק בפחות טוב,

זה בהכרח שבכל אפשרות אין את האפשרות השניה, וזה קשה.

תחשבי על עולם המבוגרים,

כשאת צריכה לקבל החלטות קשות, עצם הדילמה היא קשה והיית רוצה שיעזרו לך להחזיק את הדילמה, ולא ידברו איתך על לראות את הטוב..

הייתי פשוט אומרת לו, נכון זה מבאס שכשהולכים למדבריום לא הולכים לספארי, כל פעם נבחר אטרקציה אחת.

כשאוספים אותו להגיד נכון זה מבאס כשאוספים אותך ראשון ואתה לא יכול להמשיך לשחק עם כל הילדים, ונכון זה מבאס שאוספים אותך אחרון, איזה מצחיק זה,

גם זה מבאס וגם זה מבאס, איזה קטע..

כאילו להיות איתו בתהליך המחשבתי כשצריך לעשות טרייד אוף.

וגם לשקף לו שאפשר להחליף את הבחירה בהזדמנויות שונות, כלומר זה שעכשיו בחרנו באפשרות א', לא איבדנו לחלוטין את הטעם המתוק שבאפשרות ב', רק דחינו אותו קצת.

זאת דרך להביע רגשות/ לשתף ומחפש את התיקוף של הסביבה. ממש לא כדאי ולא צריך להסיק מזה על האופי.

כדאי להתחיל ללמד אותו להביע רגשות בצורה אחרת.

השתמשתי בדוגמאות שלך- איך לתקן בעדינות. אם תהיי עקבית השיח ישתנה בעז"ה.

הולכים לספארי, למה לא למדבריום

אני מבינה שאתה מאוד מאוכזב מהספארי. רוצה לספר לי מה רצית שיהיה? מה אתה אוהב בספארי? בוא נדבר על ההבדלים בין הספארי למדבריום הם באמת ממש דומים. זה מעניין שאתה מעדיף את המידבריום. רוצה להסביר לי למה?

מביאים לכולם קובית שוקולד, למה לי זה יותר קטן

אני רואה שאתה ממש אוהב את השוקולד הזה. אתה יכול לבקש: אמא אני רוצה עוד שוקולד, זה ממש טעים לי. אני אשמח לתת לך עוד, כיף לי לתת לילד שמבקש יפה עוד.

מביאים לו חטיף, למה לא סוכריה

אני מבינה שאתה מעדיף סוכריה ולא חטיף. אפשר להגיד יפה: אמא ממש בא לי סוכריה עכשיו. לפעמים אמא מחלקת חטיף כי זה פחות מלכלך וגם יותר בריא. ולפעמים אמא מחלקת סוכריה. אבל עכשיו אני יודעת שאתה יותר אוהב סוכריות. אני שמחה שאמרת לי!

מחזירים אותו מהגן ראשון, למה אני ראשון

מחזירים אחרון, למה אני אחרון

וואי אני שמה לב שזה ממש חשוב לך הסדר של מי מחזירים קודם מהגן. מה אתה מעדיף? להיות ראשון או אחרון? מה מרוויח מי שראשון? מה מרוויח מי שאחרון?

לדעתי ברגע שתקפידי לא למסגר את זה כתלונה אלא כהזמנה לשיח ותזרמי עם זה, זה יפסיק להפריע לך 

לקחתי לי...

את מיוחדת! תודה על זה!

שאלה, יש לך ילדים קטנים ואת באמת מצליחה בזה?🤭 נראה לי מהמם בתאוריה אבל קשה להתמיד בזה בשטף ועומס החיים..

אבל אצלי זה לא הופך לשיח כי הוא עסוק בלבכות ולקטר שוב ושוב עד שאני מעבירה נושא

נגיד עם השוקולד, כבר 300 פעם עשיתי את זה עם כל מיני סיטואציות.

ועדיין זה קורה

זה שיח מהמם.

אבל אצלי לילדים לא תמיד יש סבלנות לזה והם כבר מסתכלים עליי במבט של "טוב טוב, בואי נעבור נושא אמא".

זה חשוב, אבל גם המינון והדרך חשוב.

לפעמים ילד רק רוצה שיגידו לו איזה משפט מצחיק וקצר.

לא בכל פעם שיח כזה מתאים (ושוב, זה באמת שיח חשוב בעיניי. אבל כן צריך גם להקליל לפעמים ולא לכל דבר להתייחס כזה ברצינות תהומית)

כותבת באופן כללי, זה אפילו לא ממש מכוון לתגובה שלך.

שמייחסים חשיבות ויחס לכל מה שהילד אומר/ רוצה

זה גורם לילד להתעקש יותר

אם סיטואציה חוזרת על עצמה שוב ושוב

כמו עם השוקולד

הייתי חותכת אותה ואומרת

'לפעמים מקבלים קטן ולפעמים גדול

מה שיוצא

אם שוקולד גורם לך לתלונות כל פעם

לא תוכל לקבל שוקולד'

ואם זה היה ממשיך לא הייתי נותנת לו שוקולד

עד שהוא היה מפסיק עם התלונות

כי יש הבדל בין תלונות/ ביקורת חד פעמית לבין כזו חוזרת ונשנית שנהית דפוס התנהגות

לא הגיוני שילד מקטר ובוכה כל פעם וצריך להסיח את דעתו

שזה טוב שילד מתלונן

זה אומר שחוש הביקורת שלו מפותח

זה יותר טוב מילדים שסופגים ואחרים מנצלים אותם

אני מנצלת את השיח כדי ללמד להשתמש בביקורת בצורה נכונה:

1. לבקר במידה נכונה

2. על דברים חשובים

3. לראות את הדברים הטובים למרות הביקורת

בספארי הייתי אומרת- 'כדאי לך להנות ממה שיש פה כי כשנחזור הביתה כבר לא תוכל להנות'

על השוקולד- 'לא נורא שמקבלים קצת פחות אבל אם זה חשוב לך אני אביא לך עוד'

על החטיף- 'אפשר גם בלי חטיף

אתה מעדיף בלי או עם חטיף?'

על הגן- 'לפעמים אתה ראשון ולפעמים אחרון

למה זה חשוב לך?'

קראתי הכל ולא הגעתי להגיב עד עכשיו.

אני דווקא לא חשבתי שזה אופי אלא משהו נרכש ולכן מנסה להבין איך אפשר ללמד אותו להתנהל אחרת.

אז אם נגיד שזה אופי- זה לא בר שינוי?

אני מנסה להכיל את הקושי/באסה שלו וגם להסביר לפעמים למה עכשיו זה ככה ולא אחרת.

אבל לא נראה שיש שינוי ועדיין *כל* היום הוא רק מתלונן.

אולי אני גם צריכה קצת לשחרר ולזכור כמו ש @אמאשוני שהוא עוד ילד וקשה לו להכיל דברים ולהשלים איתם וזה לוקח זמן ללמוד.

מודה שזה משגע אותי לשמוע אותו על כל דבר בוכה ומתלונן ולא מרוצה.

וגם אני צריכה להזכיר לעצמי שאומנם הוא הגדול שלי אבל עדיין הוא רק בן 5 🫣

אני זוכרת שתמיד כשלמדתי על עמ"י שהיו מתלוננים במדבר וכד' לא הבנתי למה זה כ''כ חטא חמור. סך הכל להתלונן...

ואז כשנהייתי אמא, וראיתי כמה התלונות זה מחרפן והפוך מהמציאות!! כאילו, הבאתי לכם כל טוב דמשק ובסוף זה מסתכם בבכיות ותלונות ואני כאילו 😳😳😳 לא הבנתי!! איך מכל הטוב הזה מצאתם רק רע?!?! ואז נפל לי האסימון למה חטא המתאוננים זה כ''כ חמור.

כי זה פשוט חוצפה מתוך כל הטוב לחפש רע.

אז קודם כל,

ילדים זה עם אגואיסטי בתכליתו, מרוכזים בעצמם, דואגים לעצמם שיהיה להם הכי הכי, וככה הקב"ה ברא אותם, זה אגב הסיבה שכתוב 18 לחופה, כי זה הגיל שאפשר לצאת מהאגואיסטיות ולראות את הזולת ואף לדאוג לו.

דבר שני, תנסי כמה שיותר להגיד דברים טובים על המציאות, כמו - תראו את השקיעה, איך ה ברא לנו עולם יפה, תראו את הפרחים היפים האלה, איזה צבע מדהים יש לבצע הסגול - תסתכלו... וגם אפשר לשחק משחק בשבת נגיד סביב השולחן, כל אחד אומר תודה על משהו להורים או לה', או לאח, ואז מקבלים נגיד עיגול של בעלי, ואז ככה כמה סבבים. זה גם תרגול וגם פותח את המחשבה.

אבל כן, מבינה מאוד זה ממש מעצבןןןן. משתדלת לזכור להיות פחות כזאת... אני מוצאת את עצמי מתלוננת לא מעט, נגיד עם הכאב שיניים שטני מתבכיינת לי פה במקום לראות את כל הטוב שיש לי, בית, שפע, בריאות, משפחה.... ואז אני מרוכזת רק בכאב שיניים... קיצור, הבנת.. 

דיסקים של רחלי הקטנה, ולראות את הטוב

ותשמעי יחד איתו בנסיעות ואחה"צ

להכניס לשפה בבית

בא נגיד תודה

את באה לקחת מהגן- תודה להשם שיש לי ילד כזה חכם

עושים קניות- תודה להשם שנותן לנו כל כך הרבה דברים טובים! איזה כיף שיש לנו כל מה שאנחנו צריכים!

מביאה לו משהו- תגידי בעצמך, בקול שהוא ישמע- וואי אמא תודה איזה כיף שאת מפנקת אותי

הוא רוצה סוכריה ולא חטיף- תגידי בעצמך- וואי כל כך היית רוצה סוכריה אבל עכשיו יש חטיף אז אומרים תודה על החטיף....

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור