אף אחד לא מכין, הרבה תלוי בבחירות שלנו לטוב ולרע.
כשהרגשתי שאני לא מצליחה להיות אני, ולהנות מהחיים ורק סופרת את הזמן שעובר, עד שהילדים יגדלו, ועד שאסיים את התואר, ועד שעשה ככה וככה
אז הבנתי שאני רוצה אחרת,
והיום יש לי ארבעה ילדים מגיל 13 עד 4,
עם הפרשים יפים (3.5 שנים בין השניה לשלישית, ובין השלישית לרביעי)
פיתחתי קריירה, ואני עושה הרבה דברים שאני בוחרת בהם.
נכון שיש תקופות קשות יותר ויש זורמות, אבל גם התקופות הקשות זה לא קשה ברמה של לטבוע בעומס.
לפעמים יש מצבים בלתי צפויים בחיים, אבל רוב הזמן לדעתי כן אפשר לתכנן ובעיקר להיערך מראש לעובדה שיש תקופות עמוסות באופן בלתי צפוי.
למשל בחירות שעשיתי שמסייעות להוריד עומס:
סביבת מגורים מאוד נוחה. הכל קרוב, ואווירה קהילתית, אוכלוסיה מעולה, בתי"ס מצטיינים, רפואה מתקדמת קרובה מאוד.
התנהלות כלכלית שמאפשרת להוציא המון בפרק זמן קצר מבלי לחשוב על מקור תקציבי, זה פשוט שם בדיוק לסיטואציה הזאת.
מניעה אחרי לידה- שמה התקן לפני טבילה, גם אם זה עלול לגרום לבעיות כתמים זה עדיף לי על פני התעסקות עם מניעה לא מספיק טובה (למרות שאני לא מקבלת בהנקה, זה לא משנה, פשוט סוגרת את האופציה הזאת ככל האפשר)
התנהלות נפשית וטכנית באופן עצמאי כמעט לחלוטין. מה שאומר שכשהמשפחה לא תומכת ברגעי משבר או כשבעלי יוצא למילואים לתקופה ארוכה בהתראה קצרה, או כשיש משהו יוצא דופן ואנחנו בקושי מתראים ומצליחים להחליף מילה פה ושם, אני לא מתפרקת מחוסר תמיכה או חוסר יכולת להתמודד עם כמה חזיתות במקביל.
שותפות מלאה של הבית טיפול ובחינוך ילדים, ונשיאה בעול גידול ילדים ותחזוקת בית.
אין דבר שהוא לא יכול לעשות כשצריך, בדיוק כמו שאין משהו שאני לא יכולה לעשות.
(נכון שיש דברים שהוא בד"כ עושה, או דברים שאני בד"כ עושה, אבל אם קורה משהו, תמיד השני יכול לעשות גם, זה לא שאנחנו לא מכירים את המשימה)
הצבת יעדים. כל הזמן יש לי יעדים שעושה לי טוב להתקדם לעברם. אם זה דברים מעשיים כמו כושר, או שגרת קריאת ספרים בתדירות שאני מגדירה לעצמי ושמירה על אורח חיים בריא,
ובין אם זה יעדים אישיותיים יותר,
דברים שהייתי רוצה לעשות אחרת בקשר אליהם.
היכולת לחלום, ולהסתכל קדימה, ממלאת אוויר בריאות כשלעצמה עוד לפני השגת היעד.
לדוגמה בחגים השנה הצבתי יעד של תפילות בבי"כ אחרי הרבה שנים שלא ממש התאפשר. אז בחנתי כמה חודשים מראש מה יכול לעזור לי להשיג את היעד הזה.
אז התארגנתי על מה שאפשר וב"ה הסתייע בידי וזו הרגשה מאוד משחררת להרגיש שמשהו שהגדרתי שאני רוצה (והוא ברמת הריאלי) אכן קורה.
זו תחושה משחררת מאוד מאוד.
אף אחד לא לימד אותי את הדברים הללו, זה תובנות שהגעתי אליהם עם החיים בעקבות התמודדות עם עומס וחוסר השלמה שככה זה צריך להיות ואין לנו יכולת לעשות כלום בקשר לזה..
כלומר גם העומס הוא קשה וגם תחושת חוסר אונים. תחושה שמשהו רע קורה לי ואין לי שליטה עליו, וזה לא בדיוק ככה..
הרבה פעמים יש לנו אפשרות בחירה גם אם זה בדברים הקטנים. החכמה היא לזהות את נקודות ההשפעה, לבחור בהם נכון, ולמנף את הנקודות האלו הלאה, ממש לגרום באופן אקטיבי לאדוות נוספות סביב מה שהצלחנו לשנות.
אם אחת לכמה שנים יש שנה עמוסה בקטע הזוי, זה עוד הגיוני, אבל חיים רציפים כאלו? לדעתי פחות.
ואגב, לא הבנתי בכלל מה זה אומר שמהצד זה נראה שטוב אבל באמת עמוס,
איך יכול להיות שמהצד רואים משהו אחר?
זה אף לא קרה לי,
להיפך אם כבר נראה לפי מצב הבית או לפי הגדרות אחרות שאני יותר בעומס ממה שאני באמת,
אולי החוסר ההלימה בין הצד לבין הבפנים, הוא מעצמו זולל אנרגיה.
פה למשל יש לך בחירה לחיות כלפי חוץ את מה שהבפנים מרגיש.
נגיד אני אף פעם לא אזמין אורחים אם אני לא בטוחה שיש לי את היכולת לעשות זאת.
מה שאומר שרק לאחרונה ממש התחלנו קצת יותר להזמין אנשים, שנים שלא הזמנו ממש אף אחד (אולי רק סבא וסבתא לארוחת ערב פשוטה יחסית)
או למשל שסיימנו שיפוץ לפני כמעט שנה, ועוד לא קנינו ריהוט לסלון או למרפסת כי למי יש כח לזה..
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי 
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)