ילד מושלם. אובחן עם הפרעות קשב אבל לא ברמה שאמורה להפריע לו ללמוד או לקחת כדורים.

ההמלצה הייתה כיתה קטנה חד משמעית, לא משהו שהיה אפשר לתת לו באותו בית ספר ולא רצינו שיעבור לבית ספר לחינוך מיוחד.

רק אחרי שעבר לכיתה קטנה (לא אפרט לאן ומה עברנו בשביל זה) הוא פרח! היום ב"ה קורא וכותב ומצמצם פערים.

אנחנו הלכנו לרופא התפתחותי באופן פרטי שאני יכולה להמליץ עליו ממש והוא מאוד עזר לנו וכיוון אותנו. במקרה שלנו שוב ההמלצה העיקרית הייתה כיתה קטנה.

יכול להיות שיש בעיה אחרת למשל חרדה ואז מטפלים בהתאם. היה אצל חברה שלי, ילד עם קשיי למידה אבחון תקין לגמרי, אבל גילו חרדה. לכן שווה לבדוק בכל מיני כיוונים.

חשוב לא להתייאש ולא להראות ייאוש (לצערי נכשלנו בזה לפעמים ואני כל כך מצטערת על זה).

חשוב לי גם להגיד שהצוות החינוכי (מחנכת ויועצת) לא אחנו אותו נכון ולא ידע לטפל בו בצורה נכונה. וזה גם חלק גדול מהבעיה.. ויש לי הרבה כבוד לצוות החינוכי אבל במקרה שלנו הם כשלו בענק.

אגב, גם ניסינו הוראה מתקנת וכן הלאה, אבל כשהיום יום יום קשה ולא חווים הצלחה אז זה כמו טיפה בים.

מחזקת אותך בלמצוא את הדרך הנכונה לילד בע"ה לאט ובסבלנות.

ממש ממש עזר לו.

הפחית לחץ, מיקד אותו וזה בעיקר היה כיתה רגילה עם ילדים רגילים ולא היה לחץ חברתי בכלל.

אגב בדקנו גם שמיעה 

חשבתי באמת לעשות את השינוי הזה ופניתי כבר לתלמוד תורה חדש , התרשמתי ממש לטובה, שם יש 16 בכיתה.

בכיתה הנוכחית נראה שיש הרבה בלאגן וחוסר משמעת (בעלי ממלא מקום שם)

ההנהלה ביקשה מאיתנו לתת עוד הזדמנות ושיתגברו אותו עוד בהוראה מתקנת (עם מורה 1 על 1)

ביו כיתה קטנה שזו כיתה פשוט עם מעט תלמידים כי ככה זה בבית הספר,

לבין כיתה קטנה שהכוונה בעצם לכיתה שבה ההוראה יותר מותאמת והתקן שם הוא פחות תלמידים.

לכיתה קטנה מהסוג השני, אפשר להיכנס אם יש זכאות.

הרבה פעמים זו תהיה בחירה בין כיתה קטנה (כיתת חינוך מיוחד), לבין קבלת סל שילוב אישי שבו לומדים בכיתה רגילה, אבל מקבלים שעות נוספות של הוראה, טיפול וסיוע (כל תלמיד בהתאם לגודל הסל שלו ולהרכב שנבחר)

הוא זכאי למשהו מהדברים?

את כותבת שהוא מקבל שילוב בבית הספר, זה בגלל סל אישי? או שבית הספר הציע מיוזמתו?

יש אצלם מורה שהיא מורה מתקנת ועמהם קוראים לזה שילוב.

נגיד בתת החדש שהלכנו לראות המנהל הסביר שהוא יצטרך לעבור ועדה כדי להחליט אם וכמה שעות מגיע לו..

את טיב המורה המתקנת

אנחנו בזבזנו שנתיים על מורה מתקנת מטעם בית הספר

היא כמעט ולא קדמה אותו בכלום

רק שלקחנו פרטית מומלצת התחלנו לראות תוצאות

להיות שכדאי לחשוב על וועדה כדי שיקבל את מה שמגיע לו באופן רשמי.

ככה בית הספר כאילו לא חייב לו כלום

אם הוא עובר וועדה ובאמת מקבל זכאות, זה כבר משהו רשמי.

אחרי שנה כבר לא היה זקוק לכיתה קטנה,

כי חווה הצלחה משמעותית והסתדר מאוד יפה בכוחות עצמו ב"ה אלף פעם!

דרך אגב, עוד בדקנו בדיקת שמיעה וראייה כפי שכבר המליצו פה. היה תקין. 

עזר לעבור למורה מתקנת טובה יותר

לעלות מינון של הריטלין

מורה פרטי לצמצום הפערים שנוצרים

וסבלנות כי זה לקח הרבה זמן

גם עם המורה המתקנת היותר טובה

אבל - אם הוא מזהה את התנועות ומה שנשאר זה לחבר מילה, אז צריך חזרתיות. והרבה. כדי שיזכור לשלוף את המילה עם התנועה ויצליח לאט לחבר את כל התנועות למילה שלמה. תחושת ההצלחה חשובה. יש מצב שבכיתה ב הרמה כבר עלתה וזה מקשה עליו

כאמור אני בלי ניסיון מהסוג שלך, אבל לימדתי את הילדים שלי לקרוא ( השתמשתי בספר למלמדים שקניתי, קטראים לו ספר המקרא השלם לתשבר אם אני לא טועה)

תתייעצי עם המורה המתקנת אולי תקני ספרי ילדים עם מילים קצרות ותתרגלו אותם מילה מילה. כשזה קצר זה יותר קל. 

שלב ב' זה למצוא שיטת קריאה שתדבר אליו יותר

יש המון שיטות קריאה, יש  כיום גם ממוחשבות שיותר כיפיות לילד

עשיתם גם אבחון דידקטי?

כי חשוב לדעת באיזה ערוץ הוא חזק יותר- בחזותי, שמיעתי?

 כדאי יותר לעבוד איתו בשיטה שממוקדת לתחום שבו הוא חזק

אולי כדאי לך לחפש מורה בשיטה.

יש לי חברה שלמדה את השיטה שלה. היא אמרה שזה מאוד עזר לתלמידים שלה (היא מורה בבית ספר והשתמשה בשיטה בפרטני עם תלמידים מתקשים, ואמרה שזו פעם ראשונה שסייעה את כיתה א' עם כל התלמידים בכיתה קוראים).

הרעיון בשיטה הזו הוא לימוד בצורה יצירתית, דרך סיפורים וחוויות, שמכניסות את הלימוד לראש בצורה לגמרי אחרת מהלמידה הקלאסית (היא אומרת שזה לימוד דרך צד ימין של המוח במקום דרך הצד השמאלי של המוח).

לא התנסיתי בעצמי, אבל ממה ששמעתי זה נשמע משהו ששווה לנסות.

הרבה פעמים רופאי עיניים מזלזלים בנושא מיקוד ראיה ואומרים שהכל תקין כי הם לא מאמינים בתחום הזה.

ילד שרוכש את התנועות ומזהה אבל מתעייף מהר זו נורה אדומה וחייבים לבצע גם בדיקת ראיה רגילה אצל רופא עינים )אפיחו 2 רופאים שונים) וגם מיקוד ראיה אצל מומחה.

לא יודעת איך קוראים לזה אבל מכירה ילד שזה ממש עזר לו לקרוא, לא יודעת מה בדיוק הקושי שלו אבל אני חושבת שיש לו איזשהי דיסלקציה.

גם אני חשבתי על כיוון של דיסלקציה.

באבחון היא לא אמרה את זה אבל אמרה שחסר לו חומר וידע לילד בגילו .. הןא לא יודע להביע את הדברים או שלא קולט טוב

למשל מספרת להם על רשה אז שואלת שאלות. אחותו ששנה מתחתיו עונה ממש יפה ומפורט והוא בקצרה ומפספס הרבה פרטים.

מעניין שלאף אחד/ת בבית אין וכולם טובים בלימודים ומעלה לכן זה מאוד מאתגר אותי

תקשורת.זה דרך התפתחות הילד.

ולקריאה הייתי ממליצה שוב לבדוק את השיטה של חמוטל. זה שונה מסתם לימוד קריאה רגיל ועובד קצת בדרך עקיפה. יודעת על ילד שעזר לו מאד 

לגבי השקף הכחול - אני לא מכירה בדיוק את הטכניקה שזה עובד בה, אני אנסה לברר עם אמא של הילד. אבל זה משהו שעוזר במיקוד של האותיות ספציפית.

דווקא התיאור שלך בהמשך נשמע שזה לא קשור לקריאה אלא למשהו טיפה יותר רחב. אני לא אשת מקצוע ולא מאבחנת, אבל זה מזכיר לקות למידה. גם לי יש, לא מאובחנת, אז לא יודעת איזו לקות זאת (בגיל מבוגר מישהו מהתחום אמר לי שזו לקות למידה אבל לא פירט ולא הרגשתי צורך ללכת לאבחן) אבל בתור ילדה היה לי גם מאד קשה לעשות קישורים בין דברים ולעקוב אחרי מהלך או לזכור סיפור, וגם לראות את התמונה הגדולה, ולפעמים זכרתי משהו אחד שתפס אותי וכל השאר היה בליל של פרטים שאם הם נתפסו בזיכרון שלי זה לא תמיד היה בסדר הנכון או במסגרת הנכונה.

תראי בגלל שלא עשיתי מעולם אבחון אין לי המלצות מנסיון. פשוט גדלתי במחשבה שאני טיפשה ועצלנית ולא הבנתי את זה עד הסוף כי ידעתי שאני כן חכמה ויכלתי ממש להתאמץ על דברים ולהיות חרוצה, ולא הבנתי את הפער בניגודים האלה.

אבל אם באמת יש דמיון, אז אכתוב לך בדיעבד דברים שעזרו לי- למשל תרשימי זרימה של סיפורים כדי להבין מה קשור למה, מה גרם למה, או רשימות וטבלאות כי בלי זה נאבדתי. בלמידה - לדעת להגיד מה חשבתי שאמור להיות, כי למשל שאלתי שאלה ונתנו לי תשובה שלא היתה קשורה, הבנתי שלא הבינו אותי ולא ידעתי איך להסביר מה קשה לי, רק ידעתי שכולם מסתכלים על הדברים אחרת ממני, אבל קרה כמה פעמים במקרה שבתוך השאלה (בפעם השניה-שלישית שחזרתי עליה כדי להסביר מה לא מובן לי) הסברתי למשל - חשבתי שיהיה x, בגלל שראינו בנתון/סיפור את העובדה y, אז למה זה יוצא z? זה לא תמיד עובד אבל מלא פעמים מאד עוזר למקד את מי שהסביר לי לגבי איפה הפער.

בכללי לפרק חומר ליחידות קטנות, ללמוד דבר דבר, לא לערבב.

וגם חלק מהקושי (שלי) זה באמת בהבנה עצמית וביטוי- לזהות מה אני חושבת/מרגישה, לדעת להסביר את זה. עד היום ממש קשה לי להגיד טעמים. אני יכולה לאכול תפוח ואין לי מושג אם הוא היה מתוק או חמוץ. לא מבינה, לא מזהה, לא יודעת בדיוק להסביר. למדתי מהתבוננות מסביב שתפוח אדום מתוק וירוק חמוץ - לא תמיד יודעת להגיד בעצמי.

אותו דבר ברגשות או מחשבות, לפעמים זה פשוט מעורבב כזה בראש וקשה לי לנסח. אז ממש לשבת איתו בסבלנות, לעזור לו להבין את עצמו לאט לאט ומשם יהיה לו גם קל יותר להסביר (אבל אם עד שהוא מגיע לסוף את רואה שהוא כבר שכח מה חשב אז תני לו לכתוב או שתכתבי איתו בנקודות ואחכ יפרט, כי קשה גם לזכור. אני עושה את זה גם בשיחות עם בעלי, אחרת עד שאני רוצה להגיד משהו כבר שכחתי.) 

קשה לי להאמין, אבל הכל יכול להיות. גם הרצף בימינו מאד מאד מאד רחב, אז די הרבה אנשים נכנסים אליו אז יכול להיות 😅

ממה שאני רואה ומנסה להבין את עצמי וטיפה שיחות כלליות עם חברים שהם אנשי מקצוע זה נשמע כמו לקות למידה בתחום ספציפי, ופחות כמו רצף. אבל אין לדעת 

והתאור של קושי לעקוב אחרי סיפור עלילה בגלל שיש פרט אחד שתפס אותה - התמקדות יתר בפרטים במקום בשלם,

והקושי להבין תחושות גופניות,

הסתכלות על המציאות וההבנה של בצורה שונה מרוב האנשים בסביבה - מה שיוצר אי הבנות ותחושת זרות,

הזכיר לי דברים בו.

יחד עם זה, הספקטרום אכן רחב מאוד מאוד, ויש הרבה נק' דמיון בין תקשורת לקשב וריכוז למשל, ואולי גם לעוד לקויות נקודתיות יותר, אז מן הסתם זה לא מצביע דווקא על תקושר.

אבל זה מעניין לשמוע מבוגר מדבר על איך הראש שלו עובד, תודה @כורסא ירוקה

מקווה שגם הבן שלי ידע בעתיד להסביר ככה איך הוא חושב.

הוא כבר עוד מעט בן עשר והוא מצליח יותר ויותר להסביר מדי פעם איך הראש שלו עובד, למשל מזמן שמנו לב שמשהו בתחושת הזמן עובד אחרת אצלו, ואחר כך קראתי ששינויים בתפיסת הזמן מופיעים אצל אנשים על הרצף, ולאחרונה הוא הסביר לי שהוא לא יכול לדעת כמה זמן עבר, כי לפעמים הוא מרגיש שעבר המון זמן ואנחנו אומרים לו שעברו כמה דק', אז בעצם אין לו יכולת לדעת כמה זמן עבר... אני רק חושבת לעצמי כמה פעמים כעסנו עליו, כשלמשל אמרנו לו לחכות במיטה כמה דק' ותכף נבוא, והוא יצא/קרא לנו כל דקה וכו', וזה תסכל אותנו מאוד שהוא לא מצליח לחכות בסבלנות ממש בכלל. וכאמור לאחרונה הוא הסביר לנו שהוא לא יכול לדעת כמה זמן עובר, זה מרגיש לו אחרת, ואני לגמרי מאמינה לו לגבי זה, זה מופיע בכל מיני סיטואציות וזה לא היה איזה תירוץ.

טוב יצא כבר חצי פריקה וקצת התרחקתי מנושא השרשור סליחה @יהלומה..

דווקא להבין משהו כוללני - חזון, רעיון, מאד קל לי, אבל בלי להכנס לפרטי פרטים. אני מצמצמת כל רעיון חדש למשפט שניים של הגדרה. הקושי הוא בעיקר בלהבין את התמונה השלמה מתוך הפרטים, שזה הרבה יותר קל לרוב האנשים, לראות פרטים ודוגמאות ולקלוט את הדבר הגדול, ואני יותר מתקשה לקשר בין דברים. 

אני עובדת עם ילדים על הרצף, לכן זה עניין אותי.

יכולים להראות כמו בעיית תקשורת, או הפרעת קשב.

ורופאים לצערי לא עושים את האבחנה המבדלת הזאת מספיק

ואז רואים את האבחון יתר המטורף שקיים פה במדינה

צריך שני אנשי מקצוע, פסיכולוג ורופא ( נוירולוג/פסיכיאטר),

ולמיטב הבנתי קשיים תחושתיים בהחלט נחשבים חלק מהרצף, לא? לפחות זה מה שאני מכירה.

הכוונה, לא כל מי שיש לו קשיים תחושתיים היא על הרצף צריך עוד קריטריונים. אבל לילדים על הרצף יש הרבה פעמים בעיות בוויסות החושי. 

תחושה

אבל השאלה מה הביצה ומה התרנגולת..

לפעמים קשיי התחושה נלווים לקשיי תקשורת.

ולפעמים ההתנהגות שהילד מציג נובעת מקשיי וויסות תחושתי ורגשי חמורים וזה מאובחן כתקשורת (מדברת על אבחון בגילאים צעירים מאוד מאוד)

הקריטריונים לאבחון אוטיזם לא נשענים על קשיי תחושה או קשב, הם נטו קשורים לתקשורת. קשיי התחושה הם רק קריטריון נוסף שיכול לחזק את האבחנה, וקשיי קשב לעיתים יכולים להתווסף על קשיי תקשורת, אבל הם לא קשורים זה לזה מהותית.

העלייה במספר הילדים שמאובחנים עם אוטיזם נובעת מזה שהגדילו את הטווח של הרצף האוטיסטי. (למשל, מה שפעם היה נקרא אספרגר היום נקרא אוטיזם בתפקוד גבוה)

ורק נקודה למחשבה:

מה שכתבת עלול לפגוע באימהות שילדיהן אובחנו על הרצף... כאילו שהן סתם לקחו את הילדים לרופא כדי שייתן להם אבחנה כזו (ואולי, מתחת לפני הדברים, אפשר לחוש האשמה שהורים רוצים לאבחן אוטיזם בשביל לקבל קצבה...)

תהיי בטוחה שהורים שהגיעו עם ילד כדי לאבחן אוטיזם (והרבה פעמים הם בכלל לא ידעו מראש שזו תהיה האבחנה) עשו את זה לאחר תקופה של בלבול וחוסר אונים ושל קושי גדול עם הילד...

ותהיי בטוחה שרופאים בקופה לא ירוצו לאבחן סתם אוטיזם, כי ילד כזה עולה לקופה לא מעט כסף... (רופאים ופסיכולוגים פרטיים אולי עלולים להיות חשודים בזה, אבל גם בהם יש אמינים מאוד - אני מכירה לפחות שניים)

סליחה אם זה נראה שכאילו יצאתי עלייך🤭

הנושא הזה רגיש אצלי, כידוע...

או לפחות הפכו אותו לרצף, ולא להגדרות נפרדות (של היפראקטיביות וקשיי קשב).

אפשר לחלוק על הגישה הזו, של הגדרת הרצפים לכל מיני קשיים, אבל אפשר גם לראות בה ברכה, כי כך הרבה ילדים שבעבר נפלו בין הכיסאות עכשיו זוכים לטיפול הולם.

לא חושבת שהיו אבחונים

אז היו ילדות בכיתה שהיו מאד חלשות

וזה היה הרבה פעמים מסכנות

איזה מזל שהילד שלי (עם קשב) גדל בדור אחר

בו הוא יכול לפרוח כי הוא מקבל מה שהוא צריך

(מניחה שפחות או יותר את ואני באותו גיל?)

יש לי כמה אחים שאובחנו עם קשיי קשב, יחסית בגיל מאוחר, והאבחנה הזו בהחלט הצילה אותם... ואני זוכרת הרבה תסכול עד אז, בעיקר אצל הגדולה מאלה שאובחנו, ואני חושבת שעד היום התקופה הזו הותירה בה משקעים...

אז זו בהחלט ברכה שהיום יש יותר מודעות, וגם התהליך נעשה הרבה יותר קל!

40+

אולי הן אובחנו

אבל טיפול מיטבי הן לא קבלו

זה ברכה גם האבחונים המוקדמים

וגם היקף הטיפולים

המודעות

הדחיפה של הצוות החינוכי

ההתאמה של מוסדות הלימוד

היכולת של ילד לפרוח לימודית וחברתית למרות הקשיים 

בעיקר הקלות בבגרות... וחלקם לקחו ריטלין לפרקים.

יודעת שהיום יש עוד שיטות, ב"ה.

לא התכוונתי לפגוע בכלל

הייתי ממש לא ברורה כנראה..

אני הכי מעריכה הורים שלקחו את הילד לאבחון ועזרו לו לקבל את התמיכה שהוא זקוק לה.

אני הראשונה שבעד אבחון בעיות מוקדם וטיפול מקצועי רב תחומי..

ובשום אופן לא באה חלילה להגיד שאנשים הולכים לאבחן ילדים על מנת לקבל משהו (משהו בדברי רמז על זה?)

הייתי מאוד רוצה להסביר למה התכוונתי אבל זה יצריך הרבה אאוטינג

ונראה לי שאוותר

הפסיכולוג

באמת לא הובנתי

ואני מעריכה כל כך את האומץ והמסירות שלכם לםנות לקבלת אבחון ומענה מתאים.

מאחלת לכם שתראו איך היא מתקדמת בכל בתחומים❤️

נשמע שהמערכת האינטרוספטית (המערכת שמביאה מידע מהאיברים הפינימיים ) פחות מעבירה לך מידע על מה שקורה בגוף שלך.

את מרגישה כשאת עייפה?

מרגישה כשקר או חם לך?

מרגישה כשאת רעבה או שבעה?

מרגישה כשאת צריכה לשירותים?

כאילו אני חושבת שהקושי הוא יותר בשיום מאשר בתחושה. זה לא שאני לא מרגישה טעם של אוכל - מרגישה ויש לי עליו דעה ברורה, אני רק באותו רגע לא מצליחה להבין איזה טעם זה, אני יודעת אם זה טעים לי או לא אני רק לא מצליחה להבין אם זה חמוץ או מתוק. מבינה מה אני אומרת? לא יודעת אם זה מה שהתכוונת או ממש חוסר של תחושה.. וברגע שסיימתי לאכול אני לא מצליחה לזכור את הטעם, כאילו אם זה לא היה טעם ממש חזק אז אני פשוט לא זוכרת איך זה הרגיש.

רעב ועייפות מרגישה אבל לוקח לי לפעמים קצת זמן לזהות.

דברים כמו קור, חום, שובע או צורך לשירותים כן

אבל אם נגיד אני אוכל משהו ממש קפוא וממש חם הצריבה של הקור והחום תרגיש לי די דומה. כלומר אין לי בעיה לומר על קרח שהוא שורף. 

אם כמובן זה מעניין אותך או רלוונטי לך הייתי ממליצה לך לקרוא על התחום הזה והמערכת האינטרוספטית במיוחד.

חשוב לציין שבבעיית תחושה יכול להיות קושי:

1. בקלט- קליטת התחושה בגוף (נכנס פחות או יותר מידי מידע חושי)

2- עיבוד- עיבוד של המידע החושי שנכנס

3- פלט - תגובה מתאימה בהתאם למידע החושי

שבאמת לפעמים פשוט גם צריך זמן עד שזה נטמע.

לא לוותר על העזרה אבל תהיי אופטימית.

יש לי בן שרכש את הקריאה די מאוחר ובסוף נהיה תולעת ספרים.

התנסינו בזה כמה פעמים (לצד כמה ילדים שרכשו את הקריאה מוקדם מאוד...)

אחד פשוט רכש את הקריאה בשלב מסוים (גם אצלו שיעורים פרטיים לא עזרו), וכיום ב"ה קורא שוטף (אבל בניקוד הוא לא חזק).

אחד היה בהוראה מתקנת וגם במכון שמלמד תרגילים של מיקוד ראייה, וב"ה לאט לאט עלה על הגל (יש עוד לאן להתקדם אבל הוא יחסית קטן).

ואחד גם עשה תרגילים של מיקוד ראייה אבל סירב להמשיך וגם מסרב ללכת להוראה מתקנת, ועד היום מדשדש בקריאה...

(לשם פרטיות ילדיי לא נקבתי בגיליהם ובמיניהם)

אז תבדקו מיקוד ראייה, דבר ראשון (בירושלים יש מכון לדרמן שבודק ומטפל בזה), ותתמידו בהוראה מתקנת כל הילד מוכן, ובעיקר תתפללו...❤️

אפשר להעלות נקודות חשובות או רעיונות, אבל להזהר מאוד לא לתת אבחנות.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור