ילד מושלם. אובחן עם הפרעות קשב אבל לא ברמה שאמורה להפריע לו ללמוד או לקחת כדורים.

ההמלצה הייתה כיתה קטנה חד משמעית, לא משהו שהיה אפשר לתת לו באותו בית ספר ולא רצינו שיעבור לבית ספר לחינוך מיוחד.

רק אחרי שעבר לכיתה קטנה (לא אפרט לאן ומה עברנו בשביל זה) הוא פרח! היום ב"ה קורא וכותב ומצמצם פערים.

אנחנו הלכנו לרופא התפתחותי באופן פרטי שאני יכולה להמליץ עליו ממש והוא מאוד עזר לנו וכיוון אותנו. במקרה שלנו שוב ההמלצה העיקרית הייתה כיתה קטנה.

יכול להיות שיש בעיה אחרת למשל חרדה ואז מטפלים בהתאם. היה אצל חברה שלי, ילד עם קשיי למידה אבחון תקין לגמרי, אבל גילו חרדה. לכן שווה לבדוק בכל מיני כיוונים.

חשוב לא להתייאש ולא להראות ייאוש (לצערי נכשלנו בזה לפעמים ואני כל כך מצטערת על זה).

חשוב לי גם להגיד שהצוות החינוכי (מחנכת ויועצת) לא אחנו אותו נכון ולא ידע לטפל בו בצורה נכונה. וזה גם חלק גדול מהבעיה.. ויש לי הרבה כבוד לצוות החינוכי אבל במקרה שלנו הם כשלו בענק.

אגב, גם ניסינו הוראה מתקנת וכן הלאה, אבל כשהיום יום יום קשה ולא חווים הצלחה אז זה כמו טיפה בים.

מחזקת אותך בלמצוא את הדרך הנכונה לילד בע"ה לאט ובסבלנות.

ממש ממש עזר לו.

הפחית לחץ, מיקד אותו וזה בעיקר היה כיתה רגילה עם ילדים רגילים ולא היה לחץ חברתי בכלל.

אגב בדקנו גם שמיעה 

חשבתי באמת לעשות את השינוי הזה ופניתי כבר לתלמוד תורה חדש , התרשמתי ממש לטובה, שם יש 16 בכיתה.

בכיתה הנוכחית נראה שיש הרבה בלאגן וחוסר משמעת (בעלי ממלא מקום שם)

ההנהלה ביקשה מאיתנו לתת עוד הזדמנות ושיתגברו אותו עוד בהוראה מתקנת (עם מורה 1 על 1)

ביו כיתה קטנה שזו כיתה פשוט עם מעט תלמידים כי ככה זה בבית הספר,

לבין כיתה קטנה שהכוונה בעצם לכיתה שבה ההוראה יותר מותאמת והתקן שם הוא פחות תלמידים.

לכיתה קטנה מהסוג השני, אפשר להיכנס אם יש זכאות.

הרבה פעמים זו תהיה בחירה בין כיתה קטנה (כיתת חינוך מיוחד), לבין קבלת סל שילוב אישי שבו לומדים בכיתה רגילה, אבל מקבלים שעות נוספות של הוראה, טיפול וסיוע (כל תלמיד בהתאם לגודל הסל שלו ולהרכב שנבחר)

הוא זכאי למשהו מהדברים?

את כותבת שהוא מקבל שילוב בבית הספר, זה בגלל סל אישי? או שבית הספר הציע מיוזמתו?

יש אצלם מורה שהיא מורה מתקנת ועמהם קוראים לזה שילוב.

נגיד בתת החדש שהלכנו לראות המנהל הסביר שהוא יצטרך לעבור ועדה כדי להחליט אם וכמה שעות מגיע לו..

את טיב המורה המתקנת

אנחנו בזבזנו שנתיים על מורה מתקנת מטעם בית הספר

היא כמעט ולא קדמה אותו בכלום

רק שלקחנו פרטית מומלצת התחלנו לראות תוצאות

להיות שכדאי לחשוב על וועדה כדי שיקבל את מה שמגיע לו באופן רשמי.

ככה בית הספר כאילו לא חייב לו כלום

אם הוא עובר וועדה ובאמת מקבל זכאות, זה כבר משהו רשמי.

אחרי שנה כבר לא היה זקוק לכיתה קטנה,

כי חווה הצלחה משמעותית והסתדר מאוד יפה בכוחות עצמו ב"ה אלף פעם!

דרך אגב, עוד בדקנו בדיקת שמיעה וראייה כפי שכבר המליצו פה. היה תקין. 

עזר לעבור למורה מתקנת טובה יותר

לעלות מינון של הריטלין

מורה פרטי לצמצום הפערים שנוצרים

וסבלנות כי זה לקח הרבה זמן

גם עם המורה המתקנת היותר טובה

אבל - אם הוא מזהה את התנועות ומה שנשאר זה לחבר מילה, אז צריך חזרתיות. והרבה. כדי שיזכור לשלוף את המילה עם התנועה ויצליח לאט לחבר את כל התנועות למילה שלמה. תחושת ההצלחה חשובה. יש מצב שבכיתה ב הרמה כבר עלתה וזה מקשה עליו

כאמור אני בלי ניסיון מהסוג שלך, אבל לימדתי את הילדים שלי לקרוא ( השתמשתי בספר למלמדים שקניתי, קטראים לו ספר המקרא השלם לתשבר אם אני לא טועה)

תתייעצי עם המורה המתקנת אולי תקני ספרי ילדים עם מילים קצרות ותתרגלו אותם מילה מילה. כשזה קצר זה יותר קל. 

שלב ב' זה למצוא שיטת קריאה שתדבר אליו יותר

יש המון שיטות קריאה, יש  כיום גם ממוחשבות שיותר כיפיות לילד

עשיתם גם אבחון דידקטי?

כי חשוב לדעת באיזה ערוץ הוא חזק יותר- בחזותי, שמיעתי?

 כדאי יותר לעבוד איתו בשיטה שממוקדת לתחום שבו הוא חזק

אולי כדאי לך לחפש מורה בשיטה.

יש לי חברה שלמדה את השיטה שלה. היא אמרה שזה מאוד עזר לתלמידים שלה (היא מורה בבית ספר והשתמשה בשיטה בפרטני עם תלמידים מתקשים, ואמרה שזו פעם ראשונה שסייעה את כיתה א' עם כל התלמידים בכיתה קוראים).

הרעיון בשיטה הזו הוא לימוד בצורה יצירתית, דרך סיפורים וחוויות, שמכניסות את הלימוד לראש בצורה לגמרי אחרת מהלמידה הקלאסית (היא אומרת שזה לימוד דרך צד ימין של המוח במקום דרך הצד השמאלי של המוח).

לא התנסיתי בעצמי, אבל ממה ששמעתי זה נשמע משהו ששווה לנסות.

הרבה פעמים רופאי עיניים מזלזלים בנושא מיקוד ראיה ואומרים שהכל תקין כי הם לא מאמינים בתחום הזה.

ילד שרוכש את התנועות ומזהה אבל מתעייף מהר זו נורה אדומה וחייבים לבצע גם בדיקת ראיה רגילה אצל רופא עינים )אפיחו 2 רופאים שונים) וגם מיקוד ראיה אצל מומחה.

לא יודעת איך קוראים לזה אבל מכירה ילד שזה ממש עזר לו לקרוא, לא יודעת מה בדיוק הקושי שלו אבל אני חושבת שיש לו איזשהי דיסלקציה.

גם אני חשבתי על כיוון של דיסלקציה.

באבחון היא לא אמרה את זה אבל אמרה שחסר לו חומר וידע לילד בגילו .. הןא לא יודע להביע את הדברים או שלא קולט טוב

למשל מספרת להם על רשה אז שואלת שאלות. אחותו ששנה מתחתיו עונה ממש יפה ומפורט והוא בקצרה ומפספס הרבה פרטים.

מעניין שלאף אחד/ת בבית אין וכולם טובים בלימודים ומעלה לכן זה מאוד מאתגר אותי

תקשורת.זה דרך התפתחות הילד.

ולקריאה הייתי ממליצה שוב לבדוק את השיטה של חמוטל. זה שונה מסתם לימוד קריאה רגיל ועובד קצת בדרך עקיפה. יודעת על ילד שעזר לו מאד 

לגבי השקף הכחול - אני לא מכירה בדיוק את הטכניקה שזה עובד בה, אני אנסה לברר עם אמא של הילד. אבל זה משהו שעוזר במיקוד של האותיות ספציפית.

דווקא התיאור שלך בהמשך נשמע שזה לא קשור לקריאה אלא למשהו טיפה יותר רחב. אני לא אשת מקצוע ולא מאבחנת, אבל זה מזכיר לקות למידה. גם לי יש, לא מאובחנת, אז לא יודעת איזו לקות זאת (בגיל מבוגר מישהו מהתחום אמר לי שזו לקות למידה אבל לא פירט ולא הרגשתי צורך ללכת לאבחן) אבל בתור ילדה היה לי גם מאד קשה לעשות קישורים בין דברים ולעקוב אחרי מהלך או לזכור סיפור, וגם לראות את התמונה הגדולה, ולפעמים זכרתי משהו אחד שתפס אותי וכל השאר היה בליל של פרטים שאם הם נתפסו בזיכרון שלי זה לא תמיד היה בסדר הנכון או במסגרת הנכונה.

תראי בגלל שלא עשיתי מעולם אבחון אין לי המלצות מנסיון. פשוט גדלתי במחשבה שאני טיפשה ועצלנית ולא הבנתי את זה עד הסוף כי ידעתי שאני כן חכמה ויכלתי ממש להתאמץ על דברים ולהיות חרוצה, ולא הבנתי את הפער בניגודים האלה.

אבל אם באמת יש דמיון, אז אכתוב לך בדיעבד דברים שעזרו לי- למשל תרשימי זרימה של סיפורים כדי להבין מה קשור למה, מה גרם למה, או רשימות וטבלאות כי בלי זה נאבדתי. בלמידה - לדעת להגיד מה חשבתי שאמור להיות, כי למשל שאלתי שאלה ונתנו לי תשובה שלא היתה קשורה, הבנתי שלא הבינו אותי ולא ידעתי איך להסביר מה קשה לי, רק ידעתי שכולם מסתכלים על הדברים אחרת ממני, אבל קרה כמה פעמים במקרה שבתוך השאלה (בפעם השניה-שלישית שחזרתי עליה כדי להסביר מה לא מובן לי) הסברתי למשל - חשבתי שיהיה x, בגלל שראינו בנתון/סיפור את העובדה y, אז למה זה יוצא z? זה לא תמיד עובד אבל מלא פעמים מאד עוזר למקד את מי שהסביר לי לגבי איפה הפער.

בכללי לפרק חומר ליחידות קטנות, ללמוד דבר דבר, לא לערבב.

וגם חלק מהקושי (שלי) זה באמת בהבנה עצמית וביטוי- לזהות מה אני חושבת/מרגישה, לדעת להסביר את זה. עד היום ממש קשה לי להגיד טעמים. אני יכולה לאכול תפוח ואין לי מושג אם הוא היה מתוק או חמוץ. לא מבינה, לא מזהה, לא יודעת בדיוק להסביר. למדתי מהתבוננות מסביב שתפוח אדום מתוק וירוק חמוץ - לא תמיד יודעת להגיד בעצמי.

אותו דבר ברגשות או מחשבות, לפעמים זה פשוט מעורבב כזה בראש וקשה לי לנסח. אז ממש לשבת איתו בסבלנות, לעזור לו להבין את עצמו לאט לאט ומשם יהיה לו גם קל יותר להסביר (אבל אם עד שהוא מגיע לסוף את רואה שהוא כבר שכח מה חשב אז תני לו לכתוב או שתכתבי איתו בנקודות ואחכ יפרט, כי קשה גם לזכור. אני עושה את זה גם בשיחות עם בעלי, אחרת עד שאני רוצה להגיד משהו כבר שכחתי.) 

קשה לי להאמין, אבל הכל יכול להיות. גם הרצף בימינו מאד מאד מאד רחב, אז די הרבה אנשים נכנסים אליו אז יכול להיות 😅

ממה שאני רואה ומנסה להבין את עצמי וטיפה שיחות כלליות עם חברים שהם אנשי מקצוע זה נשמע כמו לקות למידה בתחום ספציפי, ופחות כמו רצף. אבל אין לדעת 

והתאור של קושי לעקוב אחרי סיפור עלילה בגלל שיש פרט אחד שתפס אותה - התמקדות יתר בפרטים במקום בשלם,

והקושי להבין תחושות גופניות,

הסתכלות על המציאות וההבנה של בצורה שונה מרוב האנשים בסביבה - מה שיוצר אי הבנות ותחושת זרות,

הזכיר לי דברים בו.

יחד עם זה, הספקטרום אכן רחב מאוד מאוד, ויש הרבה נק' דמיון בין תקשורת לקשב וריכוז למשל, ואולי גם לעוד לקויות נקודתיות יותר, אז מן הסתם זה לא מצביע דווקא על תקושר.

אבל זה מעניין לשמוע מבוגר מדבר על איך הראש שלו עובד, תודה @כורסא ירוקה

מקווה שגם הבן שלי ידע בעתיד להסביר ככה איך הוא חושב.

הוא כבר עוד מעט בן עשר והוא מצליח יותר ויותר להסביר מדי פעם איך הראש שלו עובד, למשל מזמן שמנו לב שמשהו בתחושת הזמן עובד אחרת אצלו, ואחר כך קראתי ששינויים בתפיסת הזמן מופיעים אצל אנשים על הרצף, ולאחרונה הוא הסביר לי שהוא לא יכול לדעת כמה זמן עבר, כי לפעמים הוא מרגיש שעבר המון זמן ואנחנו אומרים לו שעברו כמה דק', אז בעצם אין לו יכולת לדעת כמה זמן עבר... אני רק חושבת לעצמי כמה פעמים כעסנו עליו, כשלמשל אמרנו לו לחכות במיטה כמה דק' ותכף נבוא, והוא יצא/קרא לנו כל דקה וכו', וזה תסכל אותנו מאוד שהוא לא מצליח לחכות בסבלנות ממש בכלל. וכאמור לאחרונה הוא הסביר לנו שהוא לא יכול לדעת כמה זמן עובר, זה מרגיש לו אחרת, ואני לגמרי מאמינה לו לגבי זה, זה מופיע בכל מיני סיטואציות וזה לא היה איזה תירוץ.

טוב יצא כבר חצי פריקה וקצת התרחקתי מנושא השרשור סליחה @יהלומה..

דווקא להבין משהו כוללני - חזון, רעיון, מאד קל לי, אבל בלי להכנס לפרטי פרטים. אני מצמצמת כל רעיון חדש למשפט שניים של הגדרה. הקושי הוא בעיקר בלהבין את התמונה השלמה מתוך הפרטים, שזה הרבה יותר קל לרוב האנשים, לראות פרטים ודוגמאות ולקלוט את הדבר הגדול, ואני יותר מתקשה לקשר בין דברים. 

אני עובדת עם ילדים על הרצף, לכן זה עניין אותי.

יכולים להראות כמו בעיית תקשורת, או הפרעת קשב.

ורופאים לצערי לא עושים את האבחנה המבדלת הזאת מספיק

ואז רואים את האבחון יתר המטורף שקיים פה במדינה

צריך שני אנשי מקצוע, פסיכולוג ורופא ( נוירולוג/פסיכיאטר),

ולמיטב הבנתי קשיים תחושתיים בהחלט נחשבים חלק מהרצף, לא? לפחות זה מה שאני מכירה.

הכוונה, לא כל מי שיש לו קשיים תחושתיים היא על הרצף צריך עוד קריטריונים. אבל לילדים על הרצף יש הרבה פעמים בעיות בוויסות החושי. 

תחושה

אבל השאלה מה הביצה ומה התרנגולת..

לפעמים קשיי התחושה נלווים לקשיי תקשורת.

ולפעמים ההתנהגות שהילד מציג נובעת מקשיי וויסות תחושתי ורגשי חמורים וזה מאובחן כתקשורת (מדברת על אבחון בגילאים צעירים מאוד מאוד)

הקריטריונים לאבחון אוטיזם לא נשענים על קשיי תחושה או קשב, הם נטו קשורים לתקשורת. קשיי התחושה הם רק קריטריון נוסף שיכול לחזק את האבחנה, וקשיי קשב לעיתים יכולים להתווסף על קשיי תקשורת, אבל הם לא קשורים זה לזה מהותית.

העלייה במספר הילדים שמאובחנים עם אוטיזם נובעת מזה שהגדילו את הטווח של הרצף האוטיסטי. (למשל, מה שפעם היה נקרא אספרגר היום נקרא אוטיזם בתפקוד גבוה)

ורק נקודה למחשבה:

מה שכתבת עלול לפגוע באימהות שילדיהן אובחנו על הרצף... כאילו שהן סתם לקחו את הילדים לרופא כדי שייתן להם אבחנה כזו (ואולי, מתחת לפני הדברים, אפשר לחוש האשמה שהורים רוצים לאבחן אוטיזם בשביל לקבל קצבה...)

תהיי בטוחה שהורים שהגיעו עם ילד כדי לאבחן אוטיזם (והרבה פעמים הם בכלל לא ידעו מראש שזו תהיה האבחנה) עשו את זה לאחר תקופה של בלבול וחוסר אונים ושל קושי גדול עם הילד...

ותהיי בטוחה שרופאים בקופה לא ירוצו לאבחן סתם אוטיזם, כי ילד כזה עולה לקופה לא מעט כסף... (רופאים ופסיכולוגים פרטיים אולי עלולים להיות חשודים בזה, אבל גם בהם יש אמינים מאוד - אני מכירה לפחות שניים)

סליחה אם זה נראה שכאילו יצאתי עלייך🤭

הנושא הזה רגיש אצלי, כידוע...

או לפחות הפכו אותו לרצף, ולא להגדרות נפרדות (של היפראקטיביות וקשיי קשב).

אפשר לחלוק על הגישה הזו, של הגדרת הרצפים לכל מיני קשיים, אבל אפשר גם לראות בה ברכה, כי כך הרבה ילדים שבעבר נפלו בין הכיסאות עכשיו זוכים לטיפול הולם.

לא חושבת שהיו אבחונים

אז היו ילדות בכיתה שהיו מאד חלשות

וזה היה הרבה פעמים מסכנות

איזה מזל שהילד שלי (עם קשב) גדל בדור אחר

בו הוא יכול לפרוח כי הוא מקבל מה שהוא צריך

(מניחה שפחות או יותר את ואני באותו גיל?)

יש לי כמה אחים שאובחנו עם קשיי קשב, יחסית בגיל מאוחר, והאבחנה הזו בהחלט הצילה אותם... ואני זוכרת הרבה תסכול עד אז, בעיקר אצל הגדולה מאלה שאובחנו, ואני חושבת שעד היום התקופה הזו הותירה בה משקעים...

אז זו בהחלט ברכה שהיום יש יותר מודעות, וגם התהליך נעשה הרבה יותר קל!

40+

אולי הן אובחנו

אבל טיפול מיטבי הן לא קבלו

זה ברכה גם האבחונים המוקדמים

וגם היקף הטיפולים

המודעות

הדחיפה של הצוות החינוכי

ההתאמה של מוסדות הלימוד

היכולת של ילד לפרוח לימודית וחברתית למרות הקשיים 

בעיקר הקלות בבגרות... וחלקם לקחו ריטלין לפרקים.

יודעת שהיום יש עוד שיטות, ב"ה.

לא התכוונתי לפגוע בכלל

הייתי ממש לא ברורה כנראה..

אני הכי מעריכה הורים שלקחו את הילד לאבחון ועזרו לו לקבל את התמיכה שהוא זקוק לה.

אני הראשונה שבעד אבחון בעיות מוקדם וטיפול מקצועי רב תחומי..

ובשום אופן לא באה חלילה להגיד שאנשים הולכים לאבחן ילדים על מנת לקבל משהו (משהו בדברי רמז על זה?)

הייתי מאוד רוצה להסביר למה התכוונתי אבל זה יצריך הרבה אאוטינג

ונראה לי שאוותר

הפסיכולוג

באמת לא הובנתי

ואני מעריכה כל כך את האומץ והמסירות שלכם לםנות לקבלת אבחון ומענה מתאים.

מאחלת לכם שתראו איך היא מתקדמת בכל בתחומים❤️

נשמע שהמערכת האינטרוספטית (המערכת שמביאה מידע מהאיברים הפינימיים ) פחות מעבירה לך מידע על מה שקורה בגוף שלך.

את מרגישה כשאת עייפה?

מרגישה כשקר או חם לך?

מרגישה כשאת רעבה או שבעה?

מרגישה כשאת צריכה לשירותים?

כאילו אני חושבת שהקושי הוא יותר בשיום מאשר בתחושה. זה לא שאני לא מרגישה טעם של אוכל - מרגישה ויש לי עליו דעה ברורה, אני רק באותו רגע לא מצליחה להבין איזה טעם זה, אני יודעת אם זה טעים לי או לא אני רק לא מצליחה להבין אם זה חמוץ או מתוק. מבינה מה אני אומרת? לא יודעת אם זה מה שהתכוונת או ממש חוסר של תחושה.. וברגע שסיימתי לאכול אני לא מצליחה לזכור את הטעם, כאילו אם זה לא היה טעם ממש חזק אז אני פשוט לא זוכרת איך זה הרגיש.

רעב ועייפות מרגישה אבל לוקח לי לפעמים קצת זמן לזהות.

דברים כמו קור, חום, שובע או צורך לשירותים כן

אבל אם נגיד אני אוכל משהו ממש קפוא וממש חם הצריבה של הקור והחום תרגיש לי די דומה. כלומר אין לי בעיה לומר על קרח שהוא שורף. 

אם כמובן זה מעניין אותך או רלוונטי לך הייתי ממליצה לך לקרוא על התחום הזה והמערכת האינטרוספטית במיוחד.

חשוב לציין שבבעיית תחושה יכול להיות קושי:

1. בקלט- קליטת התחושה בגוף (נכנס פחות או יותר מידי מידע חושי)

2- עיבוד- עיבוד של המידע החושי שנכנס

3- פלט - תגובה מתאימה בהתאם למידע החושי

שבאמת לפעמים פשוט גם צריך זמן עד שזה נטמע.

לא לוותר על העזרה אבל תהיי אופטימית.

יש לי בן שרכש את הקריאה די מאוחר ובסוף נהיה תולעת ספרים.

התנסינו בזה כמה פעמים (לצד כמה ילדים שרכשו את הקריאה מוקדם מאוד...)

אחד פשוט רכש את הקריאה בשלב מסוים (גם אצלו שיעורים פרטיים לא עזרו), וכיום ב"ה קורא שוטף (אבל בניקוד הוא לא חזק).

אחד היה בהוראה מתקנת וגם במכון שמלמד תרגילים של מיקוד ראייה, וב"ה לאט לאט עלה על הגל (יש עוד לאן להתקדם אבל הוא יחסית קטן).

ואחד גם עשה תרגילים של מיקוד ראייה אבל סירב להמשיך וגם מסרב ללכת להוראה מתקנת, ועד היום מדשדש בקריאה...

(לשם פרטיות ילדיי לא נקבתי בגיליהם ובמיניהם)

אז תבדקו מיקוד ראייה, דבר ראשון (בירושלים יש מכון לדרמן שבודק ומטפל בזה), ותתמידו בהוראה מתקנת כל הילד מוכן, ובעיקר תתפללו...❤️

אפשר להעלות נקודות חשובות או רעיונות, אבל להזהר מאוד לא לתת אבחנות.

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!

לנסיעות שמתי טיטול

אני כל שלב מחדש מתפעמת ממה שאמהות עוברות,

ואוו. מעריצה אותכן

אין לי כח לכל הדבר הזהההה

ואשכרה כל הילדים עוברים את זה מתישהו כך או אחרת