כנראה שזה קריטי עבורו.. והוא זקוק לזה.

בסוף זה משרת גם אותך.. הוא חוזר רענן יותר.

גם אני קוראת שזה לא כל הזמן והוא בסך הכל מאוד נוכח, שבאמת זכית ב"ה זה לא מובן מאליו.

מבינה גם אותך מאוד קשה אחרי לידה ובטח אחרי ניתוח והריון קשה. גם לי קשה להביא עזרה מבחוץ אבל אם אין ברירה וזה לבריאותכם הפיזית והנפשית אז למה לא.

לצאת לפגישה ועוד בערב כשהגדולים יותר ישנים

זה מאוד הגיוני וסביר

רוב הבעלים חוזרים לעבוד גם לפני זה

לא שזה קל לנו אבל גם סוג של זה החיים

אבלל

אם כרגע מאוד מאיים עליך תביאי מישהי שתהיה איתך בזמנים שהוא יוצא

לפעמים אפילו נפשית סה שלא הכל עליך יכל להרגיע

עד שתתחזקי יותר

אבל למנוע ממנו למאת זה לא נכון בעיני

ועלול לגרום לו להתפרק בסוף .זה לא קל לגברים להיות טוטאליים לבית לאורך זמן

נסי לראות גם אותו

ומה שאפשר לך לשחרר לו זה חשוב

אז אני חושבת שכן אפשר לשחרר אותו... בטח אם זו פגישה של שעה-שעתיים.

מבינה מאוד את הפחד שלך ואת החששות שלך (שנשמעים מעבר לחוסר התפקוד של אחרי לידה), אבל מבחינת ההיגיון דווקא הגיוני שהוא ילך קצת לעבוד אם מדובר בשעות שאת לא ממש צריכה לטפל בילדים, ואפילו הגיוני שילך קצת להתאוורר...❤️

אם את ממש חוששת - אולי תזמיני בייביסיטר צעירה שתהיה איתך?

אבל באמת ממש לא מרגישה טוב ואילו לי מישהי מהרגע להרגע

אמרתי לו שבכיף רק שנתארגן על זה מראש ויהיה לי יותר קל

הקודם שאת מנסה לתפקד שבועיים אחרי לידה, רציתי לכתוב לך כמו שאמרו כולן - לדאוג יותר לעצמך.

אז טוב שאת עושה את זה עכשיו, שאת מנסה לא לשים את עצמך בסיטואציה שתקשה עלייך במיוחד.

ואת בטח לא מגעילה.

כן חשוב לתת גם לו להתאוורר במיוחד אם הילדים ישנים.

אולי תציעי לו שיהיה זמין בפלאפון ויוכל לחזור בזריזות אם יהיו מקרים שיקשו עליך.

ואם את ממש לא מרגישה טוב וצריכה אותו לידך, אז את יודעת הכי טוב למה את זקוקה.

ואולי תנסי גם להעזר באחות / חברה / ביביסיטר.

שאת מגעילה.

אני פשוט חושבת שאתם בסיטואציה שלשניכם קשה, ואז קשה קצת לראות את הקושי של השני.

וזה הכי לגיטימי והגיוני בעולם

יכול להיות שיש כאן גם עבודה זוגית לעשות, ביכולת לתקשר ולהתמודד עם תקופות מאתגרות יחד ולא אחד מול השני.

אבל אבל אבל, זה ממש לא הזמן לעבודות עומק עכשיו.

עכשיו צריך "לשרוד", להתאושש, להירפא.

ובשל כך, עושים מה שצריך.

את צריכה לנוח? הוא צריך לעבוד?

מביאים בייביסיטר. מבקשים עזרה ממישהי.

עזבי עכשיו נכון לא נכון לעבוד ב21:00

זה לא הזמן לעקרונות

זה הזמן להצליח לנשום

וזה מעולה שאת יודעת להגיד שאת צריכה את זה, ואם הוא כרגע לא מסוגל לתת את כל מה שאת צריכה, תפנו לעזרה חיצונית.

יהיו מספיק הזדמנויות בהמשך לדבר על עקרונות 

והכי הגיוני שלא תחשבי בהיגיון.

ובאמת נראה שהוא נחת עלייך בפתאומיות, בלי לתת לך רגע לעכל ולהתארגן, אז הגיוני שזה באמת יהיה לך קשה...

זה לא זמן שהבעל חייב לצאת

שיתאפק

הוא לא עבר ניתוח

וכנראה הוא לא מטפל באופן שוטף בתינוק קטן

שיחכה עד שתרגישי טוב

שגם בעלך אחרי לידה והריון קשוח.

נכון, פיזית הוא לא עבר מה שעברת אבל נפשית וודאי שגם לו היה קשה והוא מתפעל את הבית כבר תקופה לבד וזה שוחק ומאתגר מאוד.

אני כן חושבת שחשוב לשחרר ולו בשביל שיהיה לו כח להמשיך ולעזור לך והוא לא יקרוס. 

אבל

לצאת בערב בשלב כזה זו פריווילגיה (ואם האישה צריכה להתאוורר ולצאת בערב? אה היא פיזית לא יכולה וטכנית הוא כנראה לא ישמור על התינוק)

שיחפש זמנים אחרים למלא כוח (נניח שכל הילדים במסגרות לקחת שעה הפסקה מהעבודה)

זה לא זמן לעשות דברים בשביל העבודה או בשביל חברים

אבל אם הרבה נשים לא מבינות את הצורך הזה

אז ברור שגבר עלול לא להבין

וצריך לומר לו את זה בצורה חד משמעית

בעיניי לפחות

אני זוכרת את עצמי יוצאת שבוע אחרי הלידה להליכה (לא ספורט)

בעלי חשב שאני לא צריכה לצאת אבל הודעתי לו שאני יוצאת ושיטפל בתינוק חצי שעה

גם בגיל חודש יצאתי לכמה שעות גם אז זה היה נראה לו מוגזם ואני לא ויתרתי

לא יודעת למה נשים חושבות שהן צריכות לקחת כל כך הרבה על עצמם והגבר כל כך שברירי (בנושאי טיפול בבית ובילדים)

כמו שלי מותר להתאוורר

ואני עושה את זה אני לא קדושה מעונה כזאת שלא נותנת לעצמה

אני יוצאת לערבי נשים ולגינה ולבית כנסת ולסדנאות שבא לי גם שבועיים אחרי לידה אם יש לי כח

ויש לי פרגון מלא מבעלי

ומבחינתי אין שאלה אם ירצה לצאת בערב להתאוורר-ברור שילך

אין פה איזה התמודדות מטורפת

אולי היא קצת במתח מה יהיה אם הגדול יותר יקום

זה לא שהוא משאיר אותה לזמן הרדמות וארוחת ערב  ומקלחות לבד

ואגב אני לא יודעת באיזה עולם אתן חיות אבל בעלי חוזר לעבוד גג אחרי שבוע

כן מנסה לחזור מוקדם ולעזור בבקרים וכל מה שיכל

אבל בערך שבוע-וחצי אחרי לידה אני במילא לבד עם הילדים אחה''צ..גם עם לזמנים לא ארוכים

וכן אם לא היתי מסוגלת היתי לוקחת בייביסיטר יחד איתי -וזה גם מה שהצעתי לפותחת.

וממש לא שוטפת כלים או משהו כזה

כן מסירה אחריות מהבית והנקיון

ועדיין

חושבת שלא צריך לעשות הכל חד צדדי

ואני יכולה לא לכלוא את עצמי ..כי צודקת זה לא נכון לא לתת לעצמי שום מקום..

וגם

לא לכלוא את בעלי

במיוחד שפה הוא כבר תקופה לבד בעסק כי היתה בשמירה

בעיני בזוגיות תמיד נכון לראות אתשני הצדדים

אם נגיד הוא ירצה להתאוורר וארגיש שזה לא בכלים שלי

וננסה לבדוק אולי אם ומתי אחר זה אפשרי או אולי אביא בייביסיטר  לעזרה...

ואם נחליט שכרגע לא נכון לנו-

אז בסדר -אז כרגע לא אבל כן נשתדל שבהמשך כן

מסבירה בדמעות

והוא לוחץ

זה לא 'נחליט'

זה חוסר הסכמה

במצב אידיאלי מחליטים ביחד

במצב פחות אידיאלי מתחשבים ביולדת עוד קצת

שבועיים זה מעט

במיוחד אחרי ניתוח

במיוחד שהיא לא מרגישה טוב

שכולן יגידו כאן שהוא חצוף שבגלל חושב על זה.

כן שניתן לי טיפה את הקו מחשבה

למרות שאני עדיין חושבת שבוא לא יכול לבוא ולקבוע שהוא נוסע בלי להבין האם יש בכלל מסוגלות. בפרט שמדובר על יציאה מחוץ לעיר במרחק של שעה כל צד

טוב לראות את שני הצדדים

מסכימה לגמרי שהוא לא יכול להחליט על דעת עצמו

טוב שאת יודעת לעמוד על שלך

מאד הגיוני שאין מסוגלות שבועיים אחרי קיסרי 

מסכימה שזה בעייתי פשוט לקבוע.

אני מסכימה שבגדול שבועיים אחרי לידה אישה היא זו שמכתיבה את הקצב מה היא יכולה לעשות ומה לא.

פשוט השאלה מה אפשרי בסיטואציה

אם היית אומרת לו - אתה לא יכול לצאת. זה היה מתקבל?

כאילו, מלכתחילה, הייתי מצפה שתהיה כאן שאלה מצידו ולא הנחתה עלייך.

אבל זה לא המצב

ולכן השאלה היא האם יש לך כוח להתמודד עם זה שבועיים אחרי לידה, או שאת מעדיפה לשים פלסטר בדמות בייביסיטר ואת העניין הזוגי לפתור בהמשך.

אבל אם רצית לשמוע שאת צודקת, אז אני חושבת שאת צודקת 🙂

השאלה היא רק מה עושים בפרקטיקה

לבא להנחית ולא להיות בקשב ורגישות זה לא נעים ולא נכון

לא הבנתי את זה ככה מקודם

עניתי למצב בו מביע רצון או בקשה

ואז אני כן היתי מנסה למצוא דרך לאפשר בלי שאתאמץ מעבר לכוחות

ואם לא -אז מותר לומר לא עכשיו.אבל בלי לבטל את הצורך שלו

אבל אם הנחית כעובדה ולא גמיש

היתי משתפת אותו בנקודה הזאת

שזה לגיטימי להצטרך לעבוד או סתם להתאוורר אבל האיך מביעים את זה משנה את כל התחושה ושחשוב לך שיפנה אליך באופן אחר ושתרגישי שיש לך מקום ובחירה

לפעמים ההתאוששות קשה יותר.

הצעתי בייביסיטר שתהיה איתה

וגם לא אמרתי שהיא צריכה להסכים

רק ובעיקר לזכור שהם שניים ולנסות לראות גם אותו -ולעשות כפי יכלתה

ששום דבר לא יהיה מובן מאליו

לא התפקוד שלה

ולא האיוורור שלו

ולא העזרה שלו

ולא ההסכמה שלה

באמת, זה קריטי לזוגיות ולכל אחד בפני עצמו.

בית החלמה בעיניים שלי זה גם התאווררות.

עם כל ההבנה ובאמת המורכבות מרגיש לי שנשים מתעלמות אחרי לידה מהקושי של בן הזוג, נכון שלך קשה יותר, אבל גם לו קשה.

אני לא חושבת שבעלי שברירי בכלל בנושאים של תפעול בית, בכלל לא, הוא גם ייתפעל אותו בעתיד יותר ממני בגלל המקצוע שלי אבל לא לכל גבר זה מתאים וקל. 

כשהוא היה במילואים,

ועובדת משרה מלאה+

ועברה לידות בעצמה (קלות יחסית להתאוששות ובטח לא ניתוח)

אני לא מבינה איך אפשר להשוות בכלל את הקושי לתפקד כהורה יחיד בבית שלא עבר תהליך גופני קיצוני כמו לידה,

לבין קושי של יולדת.

ברור שקושי של יולדת הוא פי כמה וכמה.

הבעיה שגברים לא יודעים למה להתכונן ולא מתכוננים לתקופה ארוכה כזא. ואז קשה להם.

בחיאת שזה לא כזה קשה להחזיק את הבית אפילו חודש (נניח שבוע לפני הלידה ושלושה שבועית אחריה) כשהכל כולל הכל על הכתפיים שלך.

סתם לדוגמה נגיד אצלנו ילדתי פעמיים ביום צום (שמוגדר קל בהלכה)

ובעלי החליט להמשיך לצום את כל הצום עד סופו. ויש עוד הרבה גברים כאלה.

אז מי שמסוגל לחשוב בכלל על לצום במצב כזה, זה ברור שהוא בכלל לא באותה סקאלה של יולדת..

ואני בכלל לא מכירה יולדות שמתפנקות, מכירה יולדת שתמיד שמות צרכי אחרים לפני הצורך שלהם.

(ספציפית במקרה של הפותחת סביר שהיה אפשר לפתור את זה עם בייביסיטר, שניהם לא צריכים להגיע לקריסה, אבל באופן כללי, מה שצריך להשתנות זה יותר מנוחה ליולדת ולא פחות..)

שבהם הפן הזוגי הוא פחות "מעניין".

זה ניסוח קצת קשוח

אבל שבועיים אחרי לידה, אחרי תשעה חודשים של הריון שהגוף עובר שינויים מטורפים (אמר לי פעם רופא, אחרי שהייתי מפורקת אחרי הלידה שכל הדבר הזה, השינויים והטלטלות שהגוף עובר, זה יותר מלרוץ מרתון)

הגוף השתנה לחלוטין כדי לסחוב תינוק

היא עברה ניתוח בטן פתוח!

כמה אנשים מתפקדים אחרי כזה ניתוח קשה?

במצב אידיאלי, היא אמורה לדאוג רק לעצמה (ולתינוק), וכולם פורשים לפניה שטיח אדום.

בעיני הציפייה שבועיים אחרי לידה לשים את עצמך בצד בשביל בן הזוג, זה לא נכון.

קרה מצב וזה לא מסתדר?

הייתי מורידה את הראש ומביאה בייביסיטר. לא כי אני לא צודקת, אלא כי למי יש כוח לריב ולהתווכח בשלב הזה.

אבל האמירה ההרמונית (ונכונה בדרך כלל), של זה ששני בני הזוג צריכים זמן לנשום, פחות רלוונטית במקרה הזה לפי דעתי.

זו ממש ממש לא הייתה האמירה. שלא תשטוף כלים, לא תכבס, לא תכין אוכל- שתטפל רק בעצמה ובתינוק.

אבל אחרי שבועיים יציאה של פעם אחת לפגישת עבודה (הוא לא יוצא פה לבירה עם חברים כך לפחות אני הבנתי), בערב, לא נראה לי הזוי כ"כ. זה מה שהובן מהפרטים היבשים שהיא נתנה.

תכלס לא הייתי צריכה להגיב בשרשור הזה, אין לי מושג מה המצב שם באמת ומתוקף כך לעצות שלי אין כ"כ משמעות...

פשוט ההשוואה ונימת הביקורת (כלפי נשים שמתעלמות מהקושי של בן הזוג...), בהקשר הזה כן היה לי חשוב להגיד שאחרי לידה, האישה קודמת.

למרות שבאופן כללי אני כן מסכימה עם הגישה שהצגת כתפיסה בריאה לזוגיות.

אחרי לידה, בטח קיסרי, זה אחרת.

שלא תחשבי לרגע

לא כתבת כלום אישי. 

להביא מישהי.

באמת לקום מהמיטה שבועיים אחרי זה כואב ממש!

הוא מבין את זה?

יש לך גם תינוק בן שבועיים לטפל בו.

בקיצור אני ממש חושבת שהוא יהיה אחראי להביא מישהי ושיצא בכיף

אם ידאג שהם ישנו מוקדם זה יעזור?

להביא אליך מישהי שתעזור..אחות או גיסה או חברה?

שאין לנו טיפת עזרה... גם בייביסיטר מהרגע להרגע זה בגדר חלום אצלנו

במצב שהבית נראה אני פשוט מתביישת

לק"י

אבל לא חושבת שאם הייתי מביאה בייביסיטר, היתה לי סיבה להתבייש.

פדיחות, אבל זה מה יש.

בטח שאת אחרי ניתוח ועם כאבים.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.