ולשנות, אין שום עוררין על כך.
מה שכן, אם אתן עם ילד ראשון והורים לכמה ילדים טוענים שזה לא משמעותי ו"בקטנה", אולי זה באמת משהו צדדי ולא משמעותי?
בילד הראשון יותר היסטרים וחוששים ושמים לב לכל דבר. נראה לי
וכמובן לפי הרגשה ולב של אמא תעשי מה שנראה נכון בעינייך ושימי פס על שאר האימהות, מה שכן תשמעי גם את דעתן בנחת, אולי יש הסבר למצבים מסוימים?
 

אם את עושה מה שנכון לילד שלך אז שההורים המתחסדים יתמודדו. מצטערת.

גם אנחנו פעם היינו בסיטואציה שהיתה התנהלות לא תקינה (אובייקטיבית וברמה החוקית) במעון ששלחנו אליו אבל הרבה הורים לא היו מודעים בכלל לאירוע. בסוף החלטנו להוציא אבל בגלל שזה ממש השפיע על הילדים במעון כתבנו בקבוצה של ההורים שנתקלנו בx, y, z שיהיו מודעים ויפקחו עין לגבי הילדים שלהם. ואני מדברת על משהו שדיברתי עם איש מקצוע מבחוץ והוא אמר לי שזה מצריך דיווח.. וכמובן שגם בקבוצת ההורים היו הורים שהסבירו שאנחנו ממש מגזימים ואיזה שטויות ובטוח שאפשר לסמוך על הצוות.

בקיצור שימי פס ותבררי מה שאת מרגישה צורך.

מה שיותר מטריד בעיניי זה שהמטפלות מתעצבנות. אני מבינה אם יש חוסר נעימות פה ושם אחרי בירור - זה נורמלי. אבל להתעצבן עליכם? מוגזם בעיניי,וגם הייתי בודקת מקומות אחרים. בסוף זה האנשים שהילד שלי בידיים שלהם והתחושה שלהם כלפיי היא התחושה שלהם כלפי הילד ומשפיעה ישירות על היחס אליו

אני חושבת שמבחינה חוקית זה היה תחום אפור.

מבחינת התנהלות זה הי  חד משמעית לא תקין.

ויותר מהכל הפריע לי שפשוט הסתירו מההורים את הסיטואציה 

לטענת ההורים המתחסדים המטפלות מרגישות שלא מעריכים אותן ורק מתלוננים כל הזמן וחושדים בהן.

אבל מה הקשר??

אנחנו תמיד אומרים תודה רבה ומעריכים ומצד שני אם הילד חוזר עם טיטול מלא יום אחרי יום או חוזר עם משהו שמדאיג אותנו אנחנו נתלונן.

זה פשוט הזוי בעיניי 

ממש לא.
פעם ב...הייתי מבינה.
אבל ממש לא אמור לחזור לבית עם טיטול מלא...
מבאס בעיקר מי שיש לו עוד נסיעה או עוד ילדים איתו ברכב ואז פחות רלוונטי שהאמא תחליף.
אבל שימי לב שיש מלא ויש מלא...

זה מסוכן לתינוק להישאר עם טיטול מפוצץ

זה בעיה ממש

למה שיהיה לו לא נעים?

מצד שני כמה ילדים על מטפלת? אולי הן משתדלות ובאמת לא מגיעות להחלפה לאחר הקימה ולפני שההורים מגיעים?
אצלנו יש סייעת קבועה שעושה את זה...וסייעת בכל כיתה במעון זה נדיר והכרחי. אבל כשאין אולי המטפלות לא מספיקות באמת? 

ואם זה קקי בכלל זה מחדל!!! איך משאירים אותו ככה ? אני לא מבינה.

"אתלונן"
תגידי בנעימות וכבדרך אגב.

וצריך גם להבין שמעון זה לא מקום מושלם...אין מה לעשות, תמיד יהיה מה לשפר לצערנו.

אבל זה לא מסוכן.

גם יכול להיות שההורים שלא מתלוננים מודעים למצוקת כוח אדם שיש למטפלות, אז הם מעדיפים שלא להתלונן

את נשמעת ממש נסערת ואני לגמרי מבינה, את שמה את הילד שלך בידיים של המטפלת ומצפה לטיפול ראוי וזה באמת קשה שזה לא קורה, אבל חשוב שיהיה לך קשר טוב עם המטפלת, את רוצה שיהיה לה טוב והיא תרגיש שטוב לה בעבודה כדי שתעבוד בשמחה ותטפל בילד שלך הכי טוב שהיא יכולה, אבל בשביל זה היא צריכה מוטיבציה ותלונות הורסות את זה.

שיהיה ברור אני לא בעד להגיד שצריך לתקן דברים ולטפל בדברים אבל כדאי לעשות את זה בשיתוף פעולה ולא בהתנגחות 

נותנת כאן נקודה מהצד השני,

ואני רק שמה פוקוס על הצד השני, זה לא שאני לא מבינה אותך.

למה ההורים האחרים מודעים לשיח הזה ביניכם לבין המנהלת?

והאם פניתם קודם למטפלות לפני הפנייה למנהלת?

כי לפעמים אנחנו יכולים להיות ממש צודקים, השאלה איך הדברים עוברים.

האם זה עובר דרך המטפלות להורים האחרים? (כלומר הן מתלוננות?)

האם השיח מול המנהלת נעשה אחרי שניסיתם הגל מול המטפלות?

ואיך (לפחות בתור התחלה) הפנייה נעשית? התלונה או בירור?

זה כאילו דקויות, אבל הן ממש יכולות לעשות את ההבדל באווירה וביכולת לקבל את הביקורת 

כי ההורים המתחסדים חברים שלהם..

אנחנו מנסים ישירות דרך המנהלת, מרגיש לנו יותר נכון כי המטפלות לא קשובות ולא שמות עלינו.

אני לא מכירה את הסיטואציה בדיוק ואת הנפשות הפועלות.

אבל הרבה הרבה יותר נעים לאנשים לשמוע ביקורת מהאדם שמשהו מפריע לו, מאשר לגלות שהלכו מאחורי הגב ודיברו עם המנהלת.

זה נותן תחושה לא נעימה.

אני חושבת שאת צודקת מאוד לגבי עניין הטיטול למשל.

אבל אם לא התעניינת אצל המטפלות קודם, וישר הלכת למנהלת, לא נתת להן הזדמנות להסביר או לשים לב.

ישר שמת אותן בעמדה מתגוננת מול המנהלת שלהן והן נכנסות למגננה.

השיח מסביב באמת נשמע לי לא נעים, השאלה מה הביצה ומה התרנגולת

אתם מתלוננים למנהלת, המטפלות נפגעות ומרגישות לא מוערכות, ואז זה חוזר כהרגשה "המטפלות לא שמות עלינו"

האמת שצריך לשים לב לא להתלונן יותר מדי אלא רק על הדברים החשובים באמת.

וגם זה לנסות קודם לדבר עם המטפלות שוב ושוב, ורק אם אין שיפור לערב את המנהלת.

אם את לא מרוצה מהמעון תחפשי מעון אחר,

אבל לשלוח את הילד וליצור כל השנה מערכת יחסים מורכבת עם המטפלות זה לא בריא.

אני יכולה להבין את הגישה של ההורים הוותיקים.

הם נותנים למטפלת הרגשה שהם לצידה, אני בטוחה שזה חוזר בחזרה במובן החיובי כלפיי הילדים שלהם, אז זה משיג את המטרה מבחינתם.

יש דברים שאפשר לפתור מולן.

אני לא יודעת מה הסיפור פה אבל דווקא הייתי הולכת בגישה של לפרסם ולפנק ובמקביל להיות בשיח ולדרוש. בדרך כלל זה עובד טוב יותר 

מה הן ענו על הדברים?

אני יכולה לומר לך שאצלנו היו הרבה תלונות שהצטברו אצל המנהלת על אחת המטפלות וזה הוביל לפיטורים שלה.

וזה אחד הדברים המבאסים כי חסרה מטפלת אז לחלק מהילדים בסוף אין מעון, ואני הקלטתי (כמובן בלי ידיעת המטפלות) ויודעת שהיא דווקא מטפלת מאוד מאוד אימהית ואוהבת, הילדים שלי מתים עליה ועד היום כשפוגשים אותה ברחוב רצים אליה.

יש לה חיסרון שהיא טיפה איטית

אז לוקח לה יותר זמן בתוך כל הכאוס של הורים שבאים לקחת את הילדים לספר מה היה היום (אבל היא מוכנה שיתקשרו אליה בערב לשמוע! והיתה שולחת לנו הודעות עידכון על דברים שהיו היום ודברים שצריך להביא על חשבון ההפסקה שלה.) ולא תמיד היא מספיקה להחליף טיטול באותה שניה אלא לוקח כמה דקות והורים שמגיעים ממש 5 דקות אחרי שקמים לוקחים ילד עם טיטול מלא. אבל באמת זה כי יש הרבה ילדים וילד שעשה קקי קודם לילד שלא, גם אם ההורים של זה שלא מגיעים מוקדם יותר...

ממש עצוב!!!
העיקר זה חום ואהבה

קודם כל, האם ניסיתם קודם לברר בעדינות מה קרה ומה הסיבה להתנהלות או שישר ניגשתם בצורה של לדווח ולהתלונן? זה משפיע מאוד. לי קרה הרבה פעמים שניגשו, גם למנהלת וגם אליי לברר על דברים, ובכלל התברר שזו לא הייתי אני אלא מחליפה או מטפלת אחרת בכיתה. בזכות זה שהם קודם כל ביררו מה קרה, נחסכה המון אי נעימות וצער משני הצדדים, וגם לי היתה לי הזדמנות להסביר את זה באופן ישיר להורים ולא בטלפון שבור דרך המנהלת.

נקודה שניה, יכול להיות מאוד שיש דברים שעכשיו נראים לך מזעזעים ולא תקינים, וכשיהיה לך קצת יותר ניסיון או שתנסי להבין את הצד של המטפלת תצליחי לבלוע אותם יותר ותביני שהם לא מכוונה רעה (ויכול להיות שלא, וזה הגיוני, וחשוב להיות עם יד על הדופק אבל זה סיבה לא ישר לההאשים אלא קודם לברר). למשל להחזיר עם טיטול מלא כמו שכתבת, יכול לקרות מהמון סיבות ולא רק מהזנחה. מתי את לוקחת את הילד? בכיתה של 20-30 ילדים לוקח זמן להחליף לכולם, ויכול להיות שעוד לא הגיעו לשלך (כן, לפעמים יכול לקחת גם שעה פלוס אחרי שקמים מהשינה, תלוי בזריזות של המטפלת ובאם אוכלים לפני). יכול גם להיות שהוא עשה אחרי שהחליפו לו, ובגלל העומס בסוף יום המטפלת לא הספיקה להחליף או לא שמה לב בכלל שהוא עשה. שווה לברר למה, ולא רק בשביל ההרגשה ובשביל המטפלות, אלא גם בשביל הילד. אם באמת לוקח להם הרבה זמן את יכולה לבקש שהוא יהיה קודם. אם הוא עושה אחרי הזמן של ההחלפות, כדאי שהמטפלת תדע לשים לב לזה. אם תדברי איתה ישירות יכול להיות שהבעיה תיפתר, ואם לא, תצטרכי להחליט עד כמה זה חשוב לך אם להשאיר אותו שם או לא

יש משהו שמפריע לך?

קודם כל תדברי עם המטפלת, בצורה נעימה

תמיד תקדימי במחמאה ותפרגני ורק אז תבקשי אם אפשר בבקשה לשים לב ש....

אם זה לא עוזר אז אפשר לפנות למנהלת

אבל ישר ללכת להתלונן, וואלה צודקות שהן כועסות

אחר כך מתפלאים למה יש כזו תחלופה מטורפת בתחום הזה.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷