מה גרם לשינוי? או אה מאיפה להתחיל?

אבל החיים מפתיעים

מצד שני גילתי בי כוחות וחוסן שלא ידעתי שקיימים 

לא מתכננת שנים קדימה

מקסימום כמה חודשים

חיה חיים טובים יותר ממה שחשבתי שיכולה להגיע

המנטרה שלי זה ללמוד מטעויות

ותמיד להיות במגמת שיפור 

הייתי בטוחה שאהיה נשואה+

חשבתי שאעבוד במקצוע אחר לגמרי

חשבתי שיהיה לי אופי אחר

נראלי הסיבה לשינוי זה שהתבגרתי, השתנו לי הסדרי עדיפויות והבנתי שהחיים שטוב לי לחיות זה לא בהכרח החיים הפוטוגנים שחשבתי שיהיו לי🤷🏻‍♀️

ולא את מה שחשבת שצריך "פוטוגני" תלוי סביבה?

חשבתי שיהיו לי חיים פוטוגנים יותר בעיני

זתומרת, דברים שחשבתי אז שהם פוטוגנים ואידאלים ורציתי מאוד שיהיו

והתבגרתי והבנתי שלפעמים יש התנגשויות ולא כל מה שאני רוצה שיהיה לי טוב הוא באמת טוב לי

ואז עדיף לבחור במה שבאמת טוב, גם אם זה לא מה שציירתי לעצמי אי אז..

תכלס חשבתי שיהיו לי חיים הרבה יותר מרשימים וחשבתי שיהיה לי טוב עם החיים האלה

היום החיים שלי פשוטים אבל מעולים

אפילו את עצמי אני לא צריכה להרשים

וטוב לי

קצת סינית אבל אולי מישהו יבין

לא חושבת שתכננתי אי פעם להיות בנאדם מבוגר וכל זה.
אבל ביחס לחלומות של אז? אני חושבת שעצמי של לפני עשור הייתה שמחה לדעת איפה אני היום

אני סטודנט למנהל עסקים

לא סיימתי את התואר

אז הייתי עם ילד אחד

רציתי להיות סמנכל מכירות

גיליתי שאני ממש גרוע במכירות

עזבתי את התחום

היום עובד עצמאי ולומד וגם עובד שכיר ואבא לחמישה

לא מרבה לנשום

עוסק במקצועות טכניים ומתרגל מקצועות טכניים

אז חשבתי שיהיה לי כסא מנהלים מרופד ומלא כסף

היום תפוס לי הגב ואני מנמנם באוטובוסים

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.