ואגב זה באמת יכול להיות הורמונאלי אפילו שנשמע טיפה קיצוני חודשים שלמים

וכן יש דברים שאולי אתה כן יכול לעשות כדי לעורר אותה לזה פחות מרגיש לי מקום לפרט אבל תחפש כיוון...

לא ציינת אם העלתם את זה לשיח בניכם?

היא יודעת כמה זה כואב לך וחשוב לך?

ונקודה אחרונה לגבי מניעה תשאלו רב לגבי היתר לדיאפגרמה נשמע שבמקרה שלכם זה בהולל חייב שינוי

בדרך כלל התמסמס על ידה

לא ציינת איך התקשורת הרגשית בינכם, אם יש שיח, יש קירבה רגשית, אינטימית לא מינית, רומנטיקה, הבעת אהבה, חיזור, אתם יוצאים ביחד?  

יחד עם זה, כדאי לשפר דברים שיכולים לעורר אותה.

☘

יוצאים ביחד לעיתים קרובות (במסגרת האפשר, כמובן שיש ילדים קטנים וזה מקשה על העניין)

נעים לנו ביחד 

אני משתדל לחזר ולהראות לה שהיא אהובה ורצויה

אז אולי זאת התשובה וכדאי ללכת לפתוח את זה אצל אדם נחמד שיכול לעזור לכם.

וכתבת שהיא לא פותחת את הלב, אז ברור שלא יהיו יחסים.

איך יהיו ככה? ואיך הם יראו...

קראתי מה שכתבת על תיבת הפנדורה ואני ממש מבינה מה שאתה מרגיש, אבל אל תפחד, זה יכול להיות טוב יותר, לפתוח דברים זה תמיד הרבה יותר טוב.

ומה תעשה עכשיו כשבנת שזה יותר עמוק ממה שחשבת? תמשיכו לעשות הצגות  ולזייף?

אם תמשיך ככה, סביר שגם יהיה יותר גרוע

וכבר עכשיו קשה לך מאוד

אל תחכה עם זה, חיכית מספיק.

כמובן, שיחה כזאת צריך לנהל בנחת ובלי שיצטרכו להיות לה תוצאות מידיות. כלומר לא באחת עשרה בלילה, כשהיא רוצה לישון ואתה מנסה לשכנע אותה שקודם... שיחה כזאת צריך לעשות בשעה רגועה, בסיטואציה רגועה, על כוס קפה או מיץ תפוזים ועוגה. כמובן בלבוש מלא ועדיף - מחוץ לבית, פיקניק וכד' שאפשר לדבר בלי מאזינים אחרים אבל ברור שאין צפיה שכרגע יקרה מעבר לשיחה.

חשוב, שיחה כזאת חייבת לכלול התעניינות אמתית בה ובמקום שלה. מה היא חשה סביב העניין, מה הצרכים הרגשיים שלה בקשר בינכם והאם ואיך הם מתמלאים (ולא, עזרה עם הכלים והילדים זה חשוב, הצרכים הרגשיים ממש לא מסתיימים שם)?

משם תראו איך מתקדמים הלאה.

מעבר לכך, סביר מאוד שהגלולות משפיעות, אך יתכן שיש עוד דברים ברקע וכדאי לברר אותם (כמדומני שאצל זוג במצב בריאותי תקין ובלי עומס חריג, רוצים יותר מפעם בשבוע בוודאי בתקופה שבהגדרה רוצים הריון). כדאי ללכת לאיזה טיפול זוגי, אפילו קצר, לברר עוד מה יושב ביננו שם.

לגבי המניעה, התקן זאת אפשרות. אינך צריך 'לחפור לה' וזה גם לא יועיל. כן יואיל להבין מה בדיוק מרתיע אותה בזה, האם זה חששות אמתיים או מדומים והאם אפשר להתרגל לרעיון.

אפשרות נוספת היא דיאפרגמה. יש שטוענים שזה פוגע בספוטנטניות - אבל לא עושה רושם שזו הבעיה אצלכם. הלכתית יש בזה מחלוקת, יש שמתירים בכל מצב שמותר למנוע הריון ויש שמחמירים ומתירים רק כשאין שום אפשרות אחרת. אם יש לך רב קבוע, גש אליו עם כל מה שספרת כאן, אם לא - מציע לפנות לרב זכריה בן שלמה, תלמיד חכם חשוב, עם כתפיים רחבות ודבריו מבוססים על פסקו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

נסצי להעלות את הנושא מספר פעמים

לרוב ללא תוצאה פרקטית

להפסיק עם המניעה אתמול ולהתייץ עם רב מה ניתן לעשות. תורה ניתנה כדי שנחייה בה ולא כדי שנמות, והמצב שאתה מתאר הוא מוות איטי ומייסר של חיי הנישואין שלכם.

בהצלחה!

ואנחנו לא רוצים בכך

או שאת מדבר על מניעה אחרת? בזמנו נסיתי לגשש בעניין, התשובה היתה לא מוחלט.

ביתר פירוט לדבר עם רב, 

אין לי אומץ לפתוח את העניין מול רב,

מרגיש לי חושפני מדי

בטח ובטח לאישתי (שכמובן לא אתייעץ עם רב בלי אישורה)

מעדיף לסבול ולא לעבור את הבושה הזאת

למצוא רב שאתה סומך עליו ויכול לתת בו אמון שידע לפתור את הקושי. אם אתה מתבייש, אפשר גם טלפונית לרב שאינך מכיר.

בד"כ בנושאים כאלו מומלץ לפנות למכון פוע"ה, יש להם ידע ונסיון רב ומומחיות בפתרון בעיות כולל התחשבות בצד הנפשי/רגשי של המציאות. אמנם בשאלה הספציפית, יתכן שאם אין לך רב קבוע, עדיף לא מכון פוע"ה, אלא לפנות לרב זכריה בן שלמה שליט"א. אפשר לפנות טלפונית.

אפשר להתייעץ היום טלפונית עם רב שאפילו לא מכיר אותך

או לא להתייעץ בכלל 🤷 אבל זה לשיקולכם

אני התייעצתי וקיבלתי תשובות ממש רגישות ומבינות והצטערתי שלא התקשרתי קודם אבל גם לא הייתה לי מודעות ככ, אבל בתור אחת שמניעה הורמונלית עשתה לה ממש ממש רע - ממליצה בחום להיפטר מזה. יש נשים שההשפעה עליהן ממש גדולה וזה ממש יכול לשנות את התמונה

אין שום סיבה שלא תדבר על זה עם אשתך ואין שום סיבה לא להתיעץ באופן אנונימי עם מכון פוע"ה/ נשמת וכדו'

אני לא יודעת בני כמה אתם ולאיזה מגזר אתם משתייכים, אבל המציאות שאתה מתאר היא לא הגיונית ולא נורמטיבית באף מגזר גם לא השמור ביותר, לא בגלל שזה טאבו אלא בגלל שאנשים עושים מה שהם צריכים לעשות כדי לחיות חיים שפויים ומה שאתה מתאר הוא לא חיים שפויים. אתם לא צריכים טיפול זוגי בגלל זה (אולי בגלל סיבות אחרות, אין לי מושג) ואם תלכו לטיפול זוגי אף מטפל לא יעז להגיד לכם את האמת או כי הוא דתי , או כי הוא לא דתי אבל מכבד אתכם, או כי הוא רוצה שתמשיכו לבוא.

אמצעי מניעה הראשון והפשוט שאני למדתי עליו בהדרכת כלות ולמרבה הצער המגזר הדתי והחרדי לא שמע עליו זה - לא לקיים יחסים.

אם בכל מקרה אין חיי מין- לפחות שלא יהיה שיבוש הורמונלי. ואם הרצף הוא הריון- לידה- אמצעי מניעה- אז אתה לא באמת מכיר את אשתך בהיבט הזה וחמור מכך היא לא מכירה את עצמה לא הורמונלית! אין לה מושג על הצרכים שלה והרצונות שלה כי אף פעם לא הייתה לה הזדמנות לגלות. תן לה את המתנה הזאת, קודם כל בשבילה. ואין לי ספק שאתה תרוויח מזה בגדול.

אני אגיד משהו נוסף- אף גבר בעולם (וכנראה גם חלק מהנשים שענו לך פה תשובות הזויות לחלוטין) לא מבין מה מניעה הורמונלית עושה למוח ולגוף של אישה שרגישה אליה. ולכן, וכך אמר לי תלמיד חכם חשוב שדיברתי איתו על זה, זה עבירה לא פחות גדולה להמשיך לקחת מניעה כזאת. לא בגלל הגבר, קודם כל בגלל שלאישה זה פוגע בדבר שהגבר מחוייב לספק לה, את היכולת להנות בלהיות עם בעלה.

לוקח את הדברים לתשומת ליבי

לצערי לא יכול לכתוב כרגע תגובה מפורטת מסיבות טכניות

זה לא נכון ולא המקום.

שואל

אם אישתך הייתה חולה תקופה ארוכה ולא היה לה חשק מיני

האם גם במקרה כזה הייתה נכנס לספקות/חששות?

אמצעים נורמונליים משבשים את החשק אצל האישה פעמים באופן קיצוני- שלא ברצונה ואם תברר איתה את הנושא יתכן והיא גם בצער או בתסכול גדול, כי הרצון קיים אבל אין חשק ותשוקה.

דבר נוסף כל המערכת ההורמונלית בין הגברים לנשים שונה ב180 מעלות.

ולכן גם אם קיים רצון האישה לא תפעל למימוש כי הורמונלית היא לא במקום הזה בכלל וכדי להגיע לזה צריך הכנה מאוד מאוד גדולה

שלפעמים אין פניות זמן וחשק אליה.

לעומת הגבר שהמערכת ההורמונלית לא תלויה בריגושים או הענה מנטלית מוקדמת.

אז מה כן עושים?

1. תדברו על זה

2.תבין שהסיפור הןא לא אתה ואין משו שעשית שגרם לזה

3אתם במןרכבות זוגית ,אתה הצד החזק ותצטרך לסחוב את אישתך על הגב ולהכיל את האירוע

4. אין כזה דבר מצב תקין ביחסי אישות(פעם בשבוע) יש את הרצון של האישה והוא קובע

תגרום לה לרצות.

ובשביל זה צריך לשבת ולדבר להבין מה עושה לה טוב

היא לא באמת יחסי האישות

אלא הרבה יותר שורשית מזה

חוסר ביחסי האישות הוא רק אחד התוצאות של המצב הזה

לכן לא בטוח שרק ההורמונים הם האשמה

אולי הם רק מחזקים דברים קיימים

אני מוכן לסחוב אותה ואת הקושי שלה

אבל אני צריך שהיא תרצה להצטרף לתהליך

נסיתי כמה פעמים להציף את הנושא

מפעם לפעם קיבלתי תגובה קרה יותר

ולכן קשה לי להציע את זה (זה כמו סטירת לחי לרגשות שלי)
 

היא לא באמת מוכנה לפתוח את הלב ולהסביר לי מה היא מרגישה

ולכן אנחנו לא יכולים לצלוח את זה יחד וזה תקוע

אבל באמת יכול להיות שהסיפור הוא רק הורמונים...

מעבר לחוסר שלום בית שהוא בסטנדרט הרגיל

באמת חא תוכל לדעת עד שתבררו את הקושי ביניכם ובעיקרר היא תברר את הקושי בינה לבין עצמה.

לכן עצתי היא שאל תשליך את ה"אשמה" על עצמך מצד אחד

מצד שני אל תשליך את ה"אשמה" עליה

יכול להיות מאוד שבשלב ראשוני אתה בכלל לא הכתובת להיפתח בנושא דרכו ולא כי אתה בעלה אלא כי אתה גבר, והיא צריכה אוזן נשית קשובה

חברה או מכרה קרובה.

והכלל הוא שציפיות גבוהות מולידות אכזבות גדולות.

תנסו לפתח את הזוגיויות והמשפחתיות בכיוונים אחרים,חיוביים

ובנושא הזה להנמיך ציפיות, 

סביר להניח שטוב לא יצא מזה

לפחות מבחינתי זה לדעתי קו אדום בוהק

זה דברים שלא ראוי לשתף אותם עם חברה 

אלא אם כבר רק עם גורם מקצוע (אישה או גבר) שידעו לכוון למקום הנכון ולשמור דברים בסוד

הדבר האחרון שבא לי זה ריכולים אצל כל חברותיה על האינטימיות שלנו

ואני מאוד מקווה שזה לא נפתח שם מעולם

היתה תחושה דכאונית קלה שהחלישה אותי כל כך ולקח זמן לקלוט שאלה הגלולות שגרמו לכך. זה פשוט משתלט עלייך.

כל הכבוד לך שאתה שופט אותה לכף זכות ומאשים את ההורמונים, אבל זה קצת נשמע שיש משהו שעומד שם מאחורי הדברים.
זה ברור שזה מצב לא תיקני לאף אחד מהצדדים.
לא תמיד נחמד לפתוח את כל הקשיים וללבן ולברר אבל כנראה שזה הדבר הנכון לעשות-
כדי שהמצב לא יחמיר ולא יגרום לנזקים בלתי הפיכים.
היא חייבת לדעת מה אתה באמת מרגיש- לא ממקום מרצה כלפייך, אלא ממקום של שיתוף עמוק וכנה.
כמו שנשים מנסות לשתף את בן הזוג שלהן בקושי של חוסר שינה והנקה בלילות ותשישות כללית נניח.

הצורך ביחסים שונה מאוד בין נשים לגברים באופן כללי,
ובמיוחד בזמנים של לחץ ושינויים-

גברים מוצאים את עצמם פורקים ככה לחץ
ונשים נמנעות מהקרבה הזו.
כשכתבת שגם מגע בסיסי פשוט אין, זו כבר נורת אזהרה, מעבר לרצון נמוך וחוסר חשק עקב השפעה הורמונאלית...

לא ממש שינה את המציאות

ממליצה בחום טיפול זוגי אצל מטפל שמומחה גם בתחום המיני.

בעיקרון גם בזמן רגיל פעם בשבוע זה מעט בדר"כ..

כדאי לדבר על זה, לעבד את הרקע לכך ומה הסיבה מאחורה… ( בתוך טיפול מתאים או שיח פתוח וכנה ביניכם בזמן רגוע). וכמובן לשקול ברצינות רבה מניעה אחרת.

סליחה על השאלה, לא חייב לענות!! תמיד היא לא רצתה יותר מפעם בשבוע? כשזה כן קרה, זה היה מתוך ריצוי או רצון? כשהיא כבר שם אתה מרגיש שהיא נהנית? מגיעה לשיא? לסיפוק?

אתה יכול לענות לעצמך, סתם שאלות לכוון אותך להבין איפה היא מונחת..

ותיבות פנדורה כאלה יובילו במצב פחות טוב לדברים גרועים יותר

ואענה לך על הפסקה האחרונה,

בהתחלה בהתחלה, בשנה הראשונה היה הרבה יותר, אפילו בהיריון הראשון המצב היה טוב יותר

עם הזמן המצב הדרדר

כרגע המצב גרוע+ פעם בחודשיים במקרה הטוב, לעיתים הרבה פחות

בלי מניעה ב"ה אנחנו נקלטים מהר יחסית

אז אין תקופה ממושכת לעשות עליה סטסטיקה, 

האמת, בכל הכנות, אני מרגיש שהיא מעוניינת בהריון אז היא מאלצת את עצמה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) להיות איתי

אז יכול להיות שגם אז היא לא באמת רוצה, אלא מאלצת את עצמה (ואין לי דרך אמיתית לדעת)

בפעמים שאנחנו ביחד, היא מגיעה לסיפוק

אני דואג לכך שתהיה לה החוויה הטובה ביותר (על כל המשתמע)

רוב המוחלט של הפעמים אני זה שיוזם

נדיר מאוד מאוד שיש יוזמה לכך מצידה

בחצי שנה (או אפילו יותר) אני לא מנסה כמעט ליזום, כי אני לא רוצה לקבל גב קר 

או תירוצים כמה היא עייפה

או סיפורים כמה כואב לה הראש

זה מוריד לי עוד את הבטחון לנסות בפעמים הבאות

והראש מתחיל להריץ תסריטים לא טובים ואני לא מעוניין לחשוב כך (למה היא לא רוצה? מה רע בי? ועוד דברים גרועים יותר)

כמובן שבקטע הלא מיני אני מפרגן, יוזם מחוות אהבה, יוצאים יחד וכו'

אגב, זה גם לא טוב לילדים. גם אם לא אומרים להם כלום, הם מרגישים את המתח בבית, מרגישים שאבא נמצא בבית בעמדה קרבנית ומתוסכל מאמא וכנראה (כלומר אשתך לא כתבה אבל אפשר להניח ש)גם אמא במתח מהצפיות של אבא שאיננה מסוגלת לממש ואולי גם אוכלת את עצמה מבפנים על הפער בין הצפיות לכוחות של עצמה.

בהתחלה עניתי לפי מה ששאלת, אבל אחרי קריאת התגובות שלך לעונים - אני לא חושב שהכדורים כאן הם הסיפור. יתכן שהם מחמירים או מעצימים, אבל הם לא הסיפור.

משהו יושב עליה שם, משהו נועל אצלה את הרצון בקרבה פיזית בכלל וביחסים בפרט. אני לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, איני יודע אם זה מגיע מסתם דעות מבולבלות שלפעמים יוצרות אצל נשים דתיות דחיה מהעניין, או שזה יושב על איזשהי טראוומה כזאת או אחרת, משהו שהיה בינכם או משהו מתקופת הנערות או אפילו הילדות המוקדמת - אבל משהו נועל אותה.

לפתוח תיבת פנדורה, עלול להיות כואב, לחיות עם מפלצות מתחת לשטיח, שצריך להתעלם מקיומן, אבל נתקלים בהן כל הזמן - יכאב הרבה יותר לטווח הקצר והארוך.

זה לא קל ואני יודע על מה אני מדבר כשאומר שזה לא קל - אבל אין דרך אחרת. בהצלחה רבה.

לשים לב.

אולי תראה לה את התגובה הזו.

ותשאל אותה מה היא חושבת.

ושאתה חושב שיש בזה משהו.

או בדרך יותר עדינה.

העיקר גם להרגע.

וגם לחתור לשיפור.

שלא נצליח להתמודד עם תיבות הפנדורה האלו (או שהיא לא תרצה לשתף פעולה עם כך)

כי אם כבר אשקיע מרץ וכוח ופתיחות הלב 

זה יצרוך ממני כוחות נפש

וכמובן שאם לא אראה תוצאה,

אתייאש יותר מהסיכוי שאי פעם יהיה תיקון

כשיש חומר נפץ באזור, תמיד עדיף פיצוץ מבוקר, כמה שעלול להיות נזק אגבי, הוא יהיה פחות חמור מפיצוץ לא מבוקר ברגע הלא נכון.

בה כל כך הרבה אמת!!!

אקדים ואומר שאני ממש מבינה אותך ולקבל דחייה פעם אחר פעם לא גורם להתקרב.

אך עדיין חשוב מאוד מאוד להראות לה כמה היא אהובה וחשובה בעינייך. ודווקא פחות במקומות האינטימיים או החשופים אלה ביום יום או בסתם רגעים פחות "מאיימים".

אבל וזה אבל גדול, אם גם כשזה כבר קורה זה מאולץ (ומי כמונו יודע שהבעל מרגיש את האישה במקום הזה הכי הכי טוב, וגם אם היא תאמר אחרת הוא יודע את האמת…), כנראה שיש כאן משהו יותר עמוק וכדאי לטפל בו וכמה שיותר מוקדם ייטב לשניכם..

ולפתוח תיבות פנדורה זה לא אסון, זה ריפוי!!! ותהליך של ריפוי הרבה פעמים עובר בכאב לצערנו. אבל התחושה הנעימה והטובה שמתפשטת אחר כך בגוף מפצה על זה ושווה את המאמץ והקושי!!

מאחלת לך- לכם שתצליחו למצוא את האומץ ולעשות את התהליך הזה, כי הוא מדהים. ושבע"ה תגיעו לחיי אושר ואהבה יחד לאורך שנים.

נ.ב אציין בסוגריים שכותבת קצת מתוך ניסיון אישי ואושר גדול כיום ב"ה.

שהיא אהובה ורצויה

בחלק המקרים אני מקבל התעלמות מוחלטת

ובחלקם אני מקבל תגובה פושרת

וזה קשה

זה גורם לי לבנות לעצמי מחסומים

ולבנות לי הגנות

ואז כבר יותר קשה לי להראות את זה, כי אני מפחד לקבל את הדחיה 

מתחילות להעלות מחשבות רעות לראש

וזה לא עושה לי טוב

אבל אם ננסה לכמת (לא שאני באיזה תחרות)

ב99.99% מהמקרים אני מראה לה את החיבה מאשר הפוך

כי נראה שאין לכם הרבה לאיפה להדרדר בנושא הזה.

וחוץ מזה: לנסות לשאול אותה לדעתה על הנושא הזה. אפילו בלי לשתף אותה במה אתה מרגיש. רק לשאול, מה לדעתה האידאל, איפה המקום של אישות בחיים שלה, מה בכללי היא חושבת על הנושא הזה.

אולי תגלה תשובות מעניינות

למרות שלדעתי לא אמצא תשובה אצלה

ולצערי לדעתי יש עוד הרבה לאן להדרדר

שבקריאה שנייה, זה צריך לבוא ממנה ולא ממך

אבל - למה אתם לא מדברים על זה? שיא הלגיטימי בעיניי

שים את הדברים על השולחן. יכול להיות שהיא תצטרך להתמודד, אבל אם זה יגרום לכם למצוא פתרון - בסוף זה לטובת שניכם

יכול להיות שיושב שם עוד משו אבל, כי אם אתם לא מסוגלים לפתח שיח על דברים ככ חשובים אזאולי הריחוק נובע גם מעוד דברים

בכל אופן לא חושבת שזה תקין. לא הכניעה לאמצעי הנל כגזירת גורל, ולא זה שאתם לא מדברים על זה

ככ פסימיות מראש

תתחיל ממשהו

כמעט אין דבר כזה לא למצוא פתרון, יש דבר כזה לא לרצות למצוא פתרון ולהישאר במצב הקיים כי יותר נח ככה 

יכול להיות שהפתרון לא יהיה לשביעות רצונך, ותצטרך להחליט מה מכאן, אבל לכל הפחות לשבת לדבר על הדברים בצורה פתוחה ולראות מה האופציות

גם אם יקח עשור

הלא היא חברתך אשת בריתך.

וכמובן יש לשים על השולחן ויש לשים על השולחן

אתה לא הסיפור פה

היא הסיפור.

יש לשים על השולחןמכשהוא ערוך יפה מפה נאות סלטים חומוס ציפס סלט

ויש לשים על השולחן עם דפיקה ודרישה

היא לא שולחן ואתה לא סט פורצלן

שב דברו

תפתחו את הלב. אתה תגלה דברים מדהימים

אני מוכן לעשות את התהליך
השאלה אם אצליח לרתום גם אותה אליו

ועם זאת- משהו בתקשורת ביניכם מבטא מרחק.

מההודעה הראשונה שלך נשמע שאתם לא רוצים לריב. שקצת נוח לכם במצב של סטטוס קוו כזה.

אני סבורה שהיכולת לבטא כעס/כאב/תסכול זה הכרחי כדי שתהיה ביניכם תשוקה. כשיש חסימה רגשית, נשאר רק הצורך הביולוגי, שהןא יותר גברי מאשר נשי, ולכן אתה מרגיש שהיא עושה כדי לסמן וי.

לדעתי,כגבר, שאל את עצמך האם אתה:

א. רודף אחריה כי אתה זקוק לה. במצב כזה האישה לא באמת רוצה. היא תרצה כאשר אתה תהיה איתן כסלע בתוך עצמך. כשלא תרדוף, יהיה לה את המרחב להביט לאחור ולראות אותך בכלל. כרגע שניכם רואים רק אותה וזה מעיק עליה.

ב.  נותן לה ביטחון. זה נובע מהשאלה האם אתה מרגיש ביטחון בפנים. ביטחון בה', ביטחון שתוכל לדאוג לה ולמשפחה, ביטחון שאתה לא תברח מהכאב שלה, ביטחון שאתה לא תלעג לדברים עדינים באישיות שלה. שאתה תהיה שם בשבילה להכיל אותה.

ג. קשוב אליה. לפעמים אישה אומרת ואומרת ואומרת, עד שכבר נמאס לה להגיד ואז היא מתחילה להתרחק. שים לב לזה

ובתוך כל זה אתה לא צריך להיות מלאך.

מותר לך לבטא את הכאב, הכעס והתסכול מזה שהיא לא רוצה אותך כרגע.

זה צריך להיות נוכח, זה צריך להיות על השולחן.

במקום לרדוף אחרי החשק שלה, תשים את הצורך שלך במרכז. היא חכמה, היא מבינה שאי אפשר להמשיך לגרור אותך ככה.

תאמר לה בכנות "זה מאוד מתסכל אותי, המצב המתמשך הזה" אפילו בלי להרחיב יותר מדיי. תן לה את המרחב לנסות כל מיני אפשרויות כדי להחזיר לעצמה את החשק.

נסיתי מספר פעמים להעלות את הנושא מולה

בדרך כלל היא השתבללה בתוך אוסף תירוצים

להמשיך להביע כאב מולה זה לדעתי סתם מכאיב לשנינו

כי יש שם חוסר מסויים, היא לא מוכנה לשתף אותי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לנו לצור שגרה זוגית נורמלית

ואני לא מדבר רק על חיי המין

כל השיח האינטינמי ורומנטי לא קיים

99% מהשיחות שלנו (ויש לא מעט שיחות) הן טכניות או סיפורים על עבודה/חברים וכו'

זה בהחלט כואב מאוד.
כשאתה מנסה לפתוח משהו רגשי- היא נסגרת? צוחקת? לא מבינה מה נסגר?

חושבת שאין מנוס מטיפול אישי וזוגי. אולי זה נוח לכם להישאר רק על פני השטח, אבל זה קשר שבו שניכם הולכים על ביצים ולא כנים זה עם זו.

ונסגרת בתוך עצמה

מקריאה כאן עולה לי האמת שיותר פחדתי ממנה, 

שזה לא רק בעיה של מניעה, אלא בעיה שורשית יותר

אשמח אם תוכלי לכתוב

כך שאם אצליח להעלות את הנושא מולה (וזה יהיה קשה לי מאוד)

לפחות אדע שיש איזה דרך פרקטית לעזור למצב (כמובן ברצונה)

לק"י

אתה חושב שהיא תסכים?

אולי שם יוכלו לתת לה גם אמפטיה וגם כיוונים לחשיבה על המצב.

ולכן להרבה זוגות יש מורכבות בעניין, מספר הקורסים ומטפלים בנושא מראים כמה שהקשיים האלו נפוצים.

מצד שני, אתם במצב לא טוב בכלל. זה הגיוני ונפוץ מאוד שקשה לה! אבל צריך לראות איך מתקדמים משם. ואם היא לא מחפשת מה יעזור לה ואפילו לא מוכנה לדבר איתך על זה, זה נורא מורכב להתקדם.

אני חושבת שחובה לפתוח את זה מולה.

מצד אחד להראות שאתה רואה אותה- אתה מבין שממש קשה לה עם מיניות. אתה אוהב אותה מאוד כמו שהיא. אתה רוצה להיטיב איתה ולא רוצה לפגוע בה, לא רוצה שהיא תעשה בשבילך משהו בניגוד לרצונה.

מצד שני, זה חסר לך מאוד מאוד, ובעיניך זה חלק משמעותי מנישואין.

ואתה הכי לא רוצה להכאיב לה. אתה רוצה לנסות למצוא דרך להגיע לפיתרון שבסופו של דבר ייקח את שניכם בחשבון- ומשם אפשר להציע רעיונות- נראה לי שבגלל שזה בא ממך עדיף להציע משהו זוגי שיחייב גם אותך ולא רק אותה- יש קורסים, ספרים, ייעוץ מיני, טיפול מיני. (אני נוטה לחשוב שבמקרה שלכם יהיה צורך להיפגש עם איש מקצוע כדי לעשות שינוי אמיתי, אבל אולי אני טועה.)

ואז אולי תשאל אותה מה היא חושבת,  ואם אולי יש לה כיוון אחר? ואם אין לה מה לומר כרגע אם היא יכולה בבקשה לפחות לשקול את הרעיונות שהצעת כדי לעזור לשניכם.

כמובן אתה מכיר אתה יותר ממני, ומה שנראה לך הכי ילך. פשוט ניסיתי לבנות שיחה שנראה לי הייתה עוזרת לי במקומה.

ואולי הספר "פשוט לרצות" ייתן לך קצת כיוונים ונירמול למרות שלדעתי לא יהיה מספיק כדי לפתור את הבעיה.

מולי ממש קשה לה להפתח ולהסביר מה היא מרגישה או רוצה

יותר קל מול מטפלת שלא מעורבת בסיפור, במיוחד אם היא נותנת לה נירמול ואמפטיה.

כל עוד היא מגיעה עם מוכנות לנסות באמת, אז גם אם קשה לה להיפתח אני חושבת שזה יכול לעבוד.

שהיא תהיה לבד עם המטפלת/יועצת.

או שאתה לבד.

ביחד, זה עלול להתפתח לתחרות מי יותר

מסכן ומי יותר צודק.

זה מהנסיון שלי.

ביחד שייך כששני הצדדים מגוייסים להצלחה

ושניהם מבינים שהזוגיות שלהם זקוקה ויכולה לקבל שיפור כרגע.

עכשיו כמעט ולא

כי זה הרגיש לה כאילו אני בא אליה בטענות

ובסך הכל רציתי לשתף מה אני מרגיש

כמובן שהייתי שמח אם היינו מוצאים פתרון

מניח שהיא יודעת מה אני מרגיש בקשר לנושא

כי זה נאמר מספר רב של פעמים בעבר

האם אני צריך לחזור על זה שוב ושוב?

זה לא "חופר"

נשמע שאתה מתכוון שהעלית את הרגשות שלך בנושא החוסר המיני.

אז בנוגע לזה- קודם כל אני מקווה שכשדיברת העלת לא רק את הצורך המיני אלא גם את הרגשות שסביב זה, את הצורך בקרבה, הצורך להרגיש אותה, הצורך באינטימיות והחיבור שמאחורי זה.

שנית, אתה צודק שלהגיד את זה שוב ושוב זה חופר וזה בעצם העברת ביקורת סמויה או גלויה כלפיה.

זה עוד יותר גורם לריחוק והימנעות וחבל.

שלישית, יש בך עוד רגשות חוץ מהחוסר המיני.

ממה שכתבת זה די ברור שהבעיה היא לא רק מינית אלא עמוקה יותר וכדאי מאוד שתלכו לטיפול זוגי.

ואם היא לא מוכנה- תלך בעצמך כי ההתמודדות עם כל זה משפיעה עליך מאוד וזה מאוד מובן למה.

אני מבינה את החשש מתיבת פנדורה אבל תיבת פנדורה מטבעה או שהיא חונקת יותר ויותר או שהיא מתפוצצת ולא טוב לךצלא זה ולא זה.

בטיפול יש כלים לטפל בזה בצורה מבוקרת שתעשה לכם טוב.

חשוב שתבין שהריחוק בינכם הוא כי שניכם חווים קשיים.

אתה עוד לא יודע בדיוק מה הקושי שלך ולא יודע מה הקושי שלה אבל הוא קיים.

טיפול יעזור לכם לדבר על מה שאתם מרגישים לעומק

בלי להכנס למקום של האשמה או תסכול בלתי נגמר.

לראות אחד את השניה באמת.

תבקש ממנה לדבר, תשתף אותה בצורה רכה עלמה שאתה מרגיש, על חוסר קרבה הרגשית שאתה חווה, על הריחוק, שהיית רוצה שתהיו יותר קרובים ויותר מחוברים.

תראה אם היא תספר מה היא מרגישה, אולי היא תפתח ואולי לא וזה בסדר. אל תלחץ.

תגיד לה שאתה מבין שגם לה קשה ושאתה איתה ביחד בזה, שהיא לא לבד.

תבקש ממנה לבוא איתך לטיפול זוגי ותתקדם משם.

אל תתיאש

❤☘

מאיפה ההנחה שעלתה כאן מספר פעמים שבהעיה היא לא רק הורמונלית אלא משקפת בעיות עמוקות יותר בזןגיות.

כאלו שאלמלא הקושי ההורמונלי לא היינו מיחסים להם ככ חשיבות?

יכול להיות שהקושי הורמונלי- וזהו. אפס חשק.

בלי להיכנס לתיבות פנדורה ומה זה אומר עליך כבעל ואולי יש משו בתיבה שיצוץ...פשוט אין חשק מיני

תופעה שקורית כשלוקחים אמצעים למניעת היריון שמשחררים חומר שאיני זוכר את שמו

בלי לשמוע את שניהם אין לנו דרך לדעת אם הקושי הוא רק הורמונלי.

יכול להיות שהמניעה באמת משפיעה על החשק.

אבל ממה שהוא מתאר נראה שהקושי בינהם מזמן לא מיני והשפיע גם על הקשר הרגשי.

שאין חיבוק או נשיקה, שהשיחות רק טכניות, שהיא לא פותחת את הלב ולא מתקרבת.

זה מראה על ריחוק רגשי

וזה המצב כרגע וזה מה שחשוב.

יכול להיות שזה התחיל מהורמונים

אולי כן אולי לא.

אבל כרגע הזוגיות מרגישה פחות קרובה, פחות בטוחה, פחות מדוברת.

וכשלא מדברים aka אין שיח רגשי פתוח- לאשה אין חשק ושניהם סובלים. 

בגלל שלאורך השרשור דיברת הרבה על חסמים ושתיקות וקושי לדבר מעבר לטכני, הייתי רוצה להציע משהו קצת אחר.

במקום לדבר על הקושי, תזמין אותה לשיחה על חזון.

נסה לשאול אותה בכנות מה החלום שלה בזוגיות? איך היא היתה רוצה שהזוגיות תראה? מה היא דמיינה לעצמה כשעמדתם מתחת לחופה?

ותהיה שם, קשוב באמת, למה שיעלה.

מאמינה שיעלו שם מעצמם הפערים בין החלום למציאות.

ואחר כך אפשר לשאול איך אפשר לעזור לה להגשים את החלום הזה.

אולי זה כיוון של שיחה פחות מפחיד מ-'בואי נדבר על מה שקשה לי/לך'.

וחשוב לי להגיד, שזו עצה ששמעתי מהדי שלייפר (פסיכולוגית מומחית בטיפול זוגי שגם מכשירה מטפלים אחרים).

בסוף למטפלים יש כלים להביא אנשים להיפתח ולדבר גם על מה שכותב, זה בדיוק המקצוע שלהם.

פה בעצם נתתי לך דוגמא אחת לכלי כזה, יש עוד המון.

וכמו שרופא יכול לאבחן מחלה למרות שהמטופל עצמו לא יודע מה יש לו- ככה מטפל רגשי טוב יכול לעזור לבן אדם, גם אחד סגור, להיפתח.

אבל מאחר שאני מבינה שאתה מעדיף לנסות לבד, אז רוצה להסב את תשומת ליבך-

החלק הכי חשוב כאן, זה החלק של ההקשבה. להיות שם איתה במקום שכואב לה, בלי לנסות להתגונן, להראות שהמצב לא כל כך נורא, או לנסות להשתיק כדי לשמור על היחסים.

זה קשה מאוד מאוד, אבל גם משתלם בצורה שאי אפשר לתאר.

לה זה לא מפריע? שווה לדבר על זה ביניכם

אני גם הייתי על גלולות, בהתחלה חשבתי שזה לא משפיע עלי. בדיעבד אחרי כמה שנים שמתי לב שהחשק באמת היה בריצפה.

פחות שמתי לב כי לבעלי גם אין חשק.....

בכל אופן, אפשר גם לנסות לעורר חשק. למשל לשלוח לה הודעות חמודות במשך היום. הודעות מרמזות אולי גם יעזור

לצאת לדייט מידי פעם, בכלל חשוב לקשר ביניכם.

לגעת פה ושם בבית כשאתם ביחד מארגנים דברים

מקווה שיעזור, בהצלחה

לא יודעת מה הפתרון.

אולי לנסוצ ליצור אינטימיות מחודשת.

קצת פגישות בים, שיחות על בירה כשהילדים ישנים. ערבי סרט ביחד.

לאט לאט הלב יפתח 

לפחות משתדלים (כמה שיכולים) לצאת וכו'

גם לנו היה בעיה עם אמצעי מניעה.

ממליצה לדבר עם מכון פוע"ה, אנחנו חשבנו שאין פתרון וזהו והם ממש עזרו לנו

ואיך זה הולך פרקטית?

צריך לקבוע פגישה עם רב שם ששואל שאלות

או שמתקשרים ופשוט מבקשים יעוץ?

ואז יש שלוחות ואתה בוחר מה שמתאים לך.

וכתבו לך דברים מאד מאד חכמים פה למעלה.

הדבר הכי חשוב נראלי זה שתאזור אומץ באמת.

היה לי נראה מקריאה שלך, שמפחיד לך ממש שאולי לא תצליחו לפתוח וזה רק יהרוס,

אבל אני חושבת שהחושך הכי גדול זה כשלא מדברים.

עדיף לדבבר על פיל מאשר כל כל כל החיים להיזהר וללכת על ביצים.

לדעתי לפחות.

לפתוח דבירם זה מפחיד, אבל לפחות לא צריך אחרי זה ללכת בזהירות ולסבול.

אחרי שתדברו ותפתחו את זה, לפחות תדעו שקיימת פה בעיה ויש לכם רצון לפתור. או שאין לה רצון לפתור.

אבל יש בעיה ואנחנו יודעים.

ותאמין שתטפלו והיא תבין את החשיבות.

בעזרת השם.

יש מצב שאפשר אנונימי, הם ביקשו שם בהתחלה אז נתתי

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

הוא לדבר ב"אנחנו", להתייעץ, להחליט יחד, להסתכל על השני להרגיש אותו.

יש תמיד שתי תנועות במקביל, אחת היא האנחנו, לראות את המשותף, לראות את השני ולהעניק לו, להחליט יחד, להתמסר זה לזה. לא לתת לאגו להיות מעל הזוגיות, כי אנחנו אחד.

השנייה היא אני - מי אני בתוך האנחנו הזה. איפה הצורך והרצון שלי. לא לתת לו להירמס.

וכמובן כל אחד צריך לדייק איפה הוא צריך להיות כרגע בשתי התנועות האלה. ולהגיע בלב פתוח ועם אמון...