ואגב זה באמת יכול להיות הורמונאלי אפילו שנשמע טיפה קיצוני חודשים שלמים

וכן יש דברים שאולי אתה כן יכול לעשות כדי לעורר אותה לזה פחות מרגיש לי מקום לפרט אבל תחפש כיוון...

לא ציינת אם העלתם את זה לשיח בניכם?

היא יודעת כמה זה כואב לך וחשוב לך?

ונקודה אחרונה לגבי מניעה תשאלו רב לגבי היתר לדיאפגרמה נשמע שבמקרה שלכם זה בהולל חייב שינוי

בדרך כלל התמסמס על ידה

לא ציינת איך התקשורת הרגשית בינכם, אם יש שיח, יש קירבה רגשית, אינטימית לא מינית, רומנטיקה, הבעת אהבה, חיזור, אתם יוצאים ביחד?  

יחד עם זה, כדאי לשפר דברים שיכולים לעורר אותה.

☘

יוצאים ביחד לעיתים קרובות (במסגרת האפשר, כמובן שיש ילדים קטנים וזה מקשה על העניין)

נעים לנו ביחד 

אני משתדל לחזר ולהראות לה שהיא אהובה ורצויה

אז אולי זאת התשובה וכדאי ללכת לפתוח את זה אצל אדם נחמד שיכול לעזור לכם.

וכתבת שהיא לא פותחת את הלב, אז ברור שלא יהיו יחסים.

איך יהיו ככה? ואיך הם יראו...

קראתי מה שכתבת על תיבת הפנדורה ואני ממש מבינה מה שאתה מרגיש, אבל אל תפחד, זה יכול להיות טוב יותר, לפתוח דברים זה תמיד הרבה יותר טוב.

ומה תעשה עכשיו כשבנת שזה יותר עמוק ממה שחשבת? תמשיכו לעשות הצגות  ולזייף?

אם תמשיך ככה, סביר שגם יהיה יותר גרוע

וכבר עכשיו קשה לך מאוד

אל תחכה עם זה, חיכית מספיק.

כמובן, שיחה כזאת צריך לנהל בנחת ובלי שיצטרכו להיות לה תוצאות מידיות. כלומר לא באחת עשרה בלילה, כשהיא רוצה לישון ואתה מנסה לשכנע אותה שקודם... שיחה כזאת צריך לעשות בשעה רגועה, בסיטואציה רגועה, על כוס קפה או מיץ תפוזים ועוגה. כמובן בלבוש מלא ועדיף - מחוץ לבית, פיקניק וכד' שאפשר לדבר בלי מאזינים אחרים אבל ברור שאין צפיה שכרגע יקרה מעבר לשיחה.

חשוב, שיחה כזאת חייבת לכלול התעניינות אמתית בה ובמקום שלה. מה היא חשה סביב העניין, מה הצרכים הרגשיים שלה בקשר בינכם והאם ואיך הם מתמלאים (ולא, עזרה עם הכלים והילדים זה חשוב, הצרכים הרגשיים ממש לא מסתיימים שם)?

משם תראו איך מתקדמים הלאה.

מעבר לכך, סביר מאוד שהגלולות משפיעות, אך יתכן שיש עוד דברים ברקע וכדאי לברר אותם (כמדומני שאצל זוג במצב בריאותי תקין ובלי עומס חריג, רוצים יותר מפעם בשבוע בוודאי בתקופה שבהגדרה רוצים הריון). כדאי ללכת לאיזה טיפול זוגי, אפילו קצר, לברר עוד מה יושב ביננו שם.

לגבי המניעה, התקן זאת אפשרות. אינך צריך 'לחפור לה' וזה גם לא יועיל. כן יואיל להבין מה בדיוק מרתיע אותה בזה, האם זה חששות אמתיים או מדומים והאם אפשר להתרגל לרעיון.

אפשרות נוספת היא דיאפרגמה. יש שטוענים שזה פוגע בספוטנטניות - אבל לא עושה רושם שזו הבעיה אצלכם. הלכתית יש בזה מחלוקת, יש שמתירים בכל מצב שמותר למנוע הריון ויש שמחמירים ומתירים רק כשאין שום אפשרות אחרת. אם יש לך רב קבוע, גש אליו עם כל מה שספרת כאן, אם לא - מציע לפנות לרב זכריה בן שלמה, תלמיד חכם חשוב, עם כתפיים רחבות ודבריו מבוססים על פסקו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

נסצי להעלות את הנושא מספר פעמים

לרוב ללא תוצאה פרקטית

להפסיק עם המניעה אתמול ולהתייץ עם רב מה ניתן לעשות. תורה ניתנה כדי שנחייה בה ולא כדי שנמות, והמצב שאתה מתאר הוא מוות איטי ומייסר של חיי הנישואין שלכם.

בהצלחה!

ואנחנו לא רוצים בכך

או שאת מדבר על מניעה אחרת? בזמנו נסיתי לגשש בעניין, התשובה היתה לא מוחלט.

ביתר פירוט לדבר עם רב, 

אין לי אומץ לפתוח את העניין מול רב,

מרגיש לי חושפני מדי

בטח ובטח לאישתי (שכמובן לא אתייעץ עם רב בלי אישורה)

מעדיף לסבול ולא לעבור את הבושה הזאת

למצוא רב שאתה סומך עליו ויכול לתת בו אמון שידע לפתור את הקושי. אם אתה מתבייש, אפשר גם טלפונית לרב שאינך מכיר.

בד"כ בנושאים כאלו מומלץ לפנות למכון פוע"ה, יש להם ידע ונסיון רב ומומחיות בפתרון בעיות כולל התחשבות בצד הנפשי/רגשי של המציאות. אמנם בשאלה הספציפית, יתכן שאם אין לך רב קבוע, עדיף לא מכון פוע"ה, אלא לפנות לרב זכריה בן שלמה שליט"א. אפשר לפנות טלפונית.

אפשר להתייעץ היום טלפונית עם רב שאפילו לא מכיר אותך

או לא להתייעץ בכלל 🤷 אבל זה לשיקולכם

אני התייעצתי וקיבלתי תשובות ממש רגישות ומבינות והצטערתי שלא התקשרתי קודם אבל גם לא הייתה לי מודעות ככ, אבל בתור אחת שמניעה הורמונלית עשתה לה ממש ממש רע - ממליצה בחום להיפטר מזה. יש נשים שההשפעה עליהן ממש גדולה וזה ממש יכול לשנות את התמונה

אין שום סיבה שלא תדבר על זה עם אשתך ואין שום סיבה לא להתיעץ באופן אנונימי עם מכון פוע"ה/ נשמת וכדו'

אני לא יודעת בני כמה אתם ולאיזה מגזר אתם משתייכים, אבל המציאות שאתה מתאר היא לא הגיונית ולא נורמטיבית באף מגזר גם לא השמור ביותר, לא בגלל שזה טאבו אלא בגלל שאנשים עושים מה שהם צריכים לעשות כדי לחיות חיים שפויים ומה שאתה מתאר הוא לא חיים שפויים. אתם לא צריכים טיפול זוגי בגלל זה (אולי בגלל סיבות אחרות, אין לי מושג) ואם תלכו לטיפול זוגי אף מטפל לא יעז להגיד לכם את האמת או כי הוא דתי , או כי הוא לא דתי אבל מכבד אתכם, או כי הוא רוצה שתמשיכו לבוא.

אמצעי מניעה הראשון והפשוט שאני למדתי עליו בהדרכת כלות ולמרבה הצער המגזר הדתי והחרדי לא שמע עליו זה - לא לקיים יחסים.

אם בכל מקרה אין חיי מין- לפחות שלא יהיה שיבוש הורמונלי. ואם הרצף הוא הריון- לידה- אמצעי מניעה- אז אתה לא באמת מכיר את אשתך בהיבט הזה וחמור מכך היא לא מכירה את עצמה לא הורמונלית! אין לה מושג על הצרכים שלה והרצונות שלה כי אף פעם לא הייתה לה הזדמנות לגלות. תן לה את המתנה הזאת, קודם כל בשבילה. ואין לי ספק שאתה תרוויח מזה בגדול.

אני אגיד משהו נוסף- אף גבר בעולם (וכנראה גם חלק מהנשים שענו לך פה תשובות הזויות לחלוטין) לא מבין מה מניעה הורמונלית עושה למוח ולגוף של אישה שרגישה אליה. ולכן, וכך אמר לי תלמיד חכם חשוב שדיברתי איתו על זה, זה עבירה לא פחות גדולה להמשיך לקחת מניעה כזאת. לא בגלל הגבר, קודם כל בגלל שלאישה זה פוגע בדבר שהגבר מחוייב לספק לה, את היכולת להנות בלהיות עם בעלה.

לוקח את הדברים לתשומת ליבי

לצערי לא יכול לכתוב כרגע תגובה מפורטת מסיבות טכניות

זה לא נכון ולא המקום.

שואל

אם אישתך הייתה חולה תקופה ארוכה ולא היה לה חשק מיני

האם גם במקרה כזה הייתה נכנס לספקות/חששות?

אמצעים נורמונליים משבשים את החשק אצל האישה פעמים באופן קיצוני- שלא ברצונה ואם תברר איתה את הנושא יתכן והיא גם בצער או בתסכול גדול, כי הרצון קיים אבל אין חשק ותשוקה.

דבר נוסף כל המערכת ההורמונלית בין הגברים לנשים שונה ב180 מעלות.

ולכן גם אם קיים רצון האישה לא תפעל למימוש כי הורמונלית היא לא במקום הזה בכלל וכדי להגיע לזה צריך הכנה מאוד מאוד גדולה

שלפעמים אין פניות זמן וחשק אליה.

לעומת הגבר שהמערכת ההורמונלית לא תלויה בריגושים או הענה מנטלית מוקדמת.

אז מה כן עושים?

1. תדברו על זה

2.תבין שהסיפור הןא לא אתה ואין משו שעשית שגרם לזה

3אתם במןרכבות זוגית ,אתה הצד החזק ותצטרך לסחוב את אישתך על הגב ולהכיל את האירוע

4. אין כזה דבר מצב תקין ביחסי אישות(פעם בשבוע) יש את הרצון של האישה והוא קובע

תגרום לה לרצות.

ובשביל זה צריך לשבת ולדבר להבין מה עושה לה טוב

היא לא באמת יחסי האישות

אלא הרבה יותר שורשית מזה

חוסר ביחסי האישות הוא רק אחד התוצאות של המצב הזה

לכן לא בטוח שרק ההורמונים הם האשמה

אולי הם רק מחזקים דברים קיימים

אני מוכן לסחוב אותה ואת הקושי שלה

אבל אני צריך שהיא תרצה להצטרף לתהליך

נסיתי כמה פעמים להציף את הנושא

מפעם לפעם קיבלתי תגובה קרה יותר

ולכן קשה לי להציע את זה (זה כמו סטירת לחי לרגשות שלי)
 

היא לא באמת מוכנה לפתוח את הלב ולהסביר לי מה היא מרגישה

ולכן אנחנו לא יכולים לצלוח את זה יחד וזה תקוע

אבל באמת יכול להיות שהסיפור הוא רק הורמונים...

מעבר לחוסר שלום בית שהוא בסטנדרט הרגיל

באמת חא תוכל לדעת עד שתבררו את הקושי ביניכם ובעיקרר היא תברר את הקושי בינה לבין עצמה.

לכן עצתי היא שאל תשליך את ה"אשמה" על עצמך מצד אחד

מצד שני אל תשליך את ה"אשמה" עליה

יכול להיות מאוד שבשלב ראשוני אתה בכלל לא הכתובת להיפתח בנושא דרכו ולא כי אתה בעלה אלא כי אתה גבר, והיא צריכה אוזן נשית קשובה

חברה או מכרה קרובה.

והכלל הוא שציפיות גבוהות מולידות אכזבות גדולות.

תנסו לפתח את הזוגיויות והמשפחתיות בכיוונים אחרים,חיוביים

ובנושא הזה להנמיך ציפיות, 

סביר להניח שטוב לא יצא מזה

לפחות מבחינתי זה לדעתי קו אדום בוהק

זה דברים שלא ראוי לשתף אותם עם חברה 

אלא אם כבר רק עם גורם מקצוע (אישה או גבר) שידעו לכוון למקום הנכון ולשמור דברים בסוד

הדבר האחרון שבא לי זה ריכולים אצל כל חברותיה על האינטימיות שלנו

ואני מאוד מקווה שזה לא נפתח שם מעולם

היתה תחושה דכאונית קלה שהחלישה אותי כל כך ולקח זמן לקלוט שאלה הגלולות שגרמו לכך. זה פשוט משתלט עלייך.

כל הכבוד לך שאתה שופט אותה לכף זכות ומאשים את ההורמונים, אבל זה קצת נשמע שיש משהו שעומד שם מאחורי הדברים.
זה ברור שזה מצב לא תיקני לאף אחד מהצדדים.
לא תמיד נחמד לפתוח את כל הקשיים וללבן ולברר אבל כנראה שזה הדבר הנכון לעשות-
כדי שהמצב לא יחמיר ולא יגרום לנזקים בלתי הפיכים.
היא חייבת לדעת מה אתה באמת מרגיש- לא ממקום מרצה כלפייך, אלא ממקום של שיתוף עמוק וכנה.
כמו שנשים מנסות לשתף את בן הזוג שלהן בקושי של חוסר שינה והנקה בלילות ותשישות כללית נניח.

הצורך ביחסים שונה מאוד בין נשים לגברים באופן כללי,
ובמיוחד בזמנים של לחץ ושינויים-

גברים מוצאים את עצמם פורקים ככה לחץ
ונשים נמנעות מהקרבה הזו.
כשכתבת שגם מגע בסיסי פשוט אין, זו כבר נורת אזהרה, מעבר לרצון נמוך וחוסר חשק עקב השפעה הורמונאלית...

לא ממש שינה את המציאות

ממליצה בחום טיפול זוגי אצל מטפל שמומחה גם בתחום המיני.

בעיקרון גם בזמן רגיל פעם בשבוע זה מעט בדר"כ..

כדאי לדבר על זה, לעבד את הרקע לכך ומה הסיבה מאחורה… ( בתוך טיפול מתאים או שיח פתוח וכנה ביניכם בזמן רגוע). וכמובן לשקול ברצינות רבה מניעה אחרת.

סליחה על השאלה, לא חייב לענות!! תמיד היא לא רצתה יותר מפעם בשבוע? כשזה כן קרה, זה היה מתוך ריצוי או רצון? כשהיא כבר שם אתה מרגיש שהיא נהנית? מגיעה לשיא? לסיפוק?

אתה יכול לענות לעצמך, סתם שאלות לכוון אותך להבין איפה היא מונחת..

ותיבות פנדורה כאלה יובילו במצב פחות טוב לדברים גרועים יותר

ואענה לך על הפסקה האחרונה,

בהתחלה בהתחלה, בשנה הראשונה היה הרבה יותר, אפילו בהיריון הראשון המצב היה טוב יותר

עם הזמן המצב הדרדר

כרגע המצב גרוע+ פעם בחודשיים במקרה הטוב, לעיתים הרבה פחות

בלי מניעה ב"ה אנחנו נקלטים מהר יחסית

אז אין תקופה ממושכת לעשות עליה סטסטיקה, 

האמת, בכל הכנות, אני מרגיש שהיא מעוניינת בהריון אז היא מאלצת את עצמה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) להיות איתי

אז יכול להיות שגם אז היא לא באמת רוצה, אלא מאלצת את עצמה (ואין לי דרך אמיתית לדעת)

בפעמים שאנחנו ביחד, היא מגיעה לסיפוק

אני דואג לכך שתהיה לה החוויה הטובה ביותר (על כל המשתמע)

רוב המוחלט של הפעמים אני זה שיוזם

נדיר מאוד מאוד שיש יוזמה לכך מצידה

בחצי שנה (או אפילו יותר) אני לא מנסה כמעט ליזום, כי אני לא רוצה לקבל גב קר 

או תירוצים כמה היא עייפה

או סיפורים כמה כואב לה הראש

זה מוריד לי עוד את הבטחון לנסות בפעמים הבאות

והראש מתחיל להריץ תסריטים לא טובים ואני לא מעוניין לחשוב כך (למה היא לא רוצה? מה רע בי? ועוד דברים גרועים יותר)

כמובן שבקטע הלא מיני אני מפרגן, יוזם מחוות אהבה, יוצאים יחד וכו'

אגב, זה גם לא טוב לילדים. גם אם לא אומרים להם כלום, הם מרגישים את המתח בבית, מרגישים שאבא נמצא בבית בעמדה קרבנית ומתוסכל מאמא וכנראה (כלומר אשתך לא כתבה אבל אפשר להניח ש)גם אמא במתח מהצפיות של אבא שאיננה מסוגלת לממש ואולי גם אוכלת את עצמה מבפנים על הפער בין הצפיות לכוחות של עצמה.

בהתחלה עניתי לפי מה ששאלת, אבל אחרי קריאת התגובות שלך לעונים - אני לא חושב שהכדורים כאן הם הסיפור. יתכן שהם מחמירים או מעצימים, אבל הם לא הסיפור.

משהו יושב עליה שם, משהו נועל אצלה את הרצון בקרבה פיזית בכלל וביחסים בפרט. אני לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, איני יודע אם זה מגיע מסתם דעות מבולבלות שלפעמים יוצרות אצל נשים דתיות דחיה מהעניין, או שזה יושב על איזשהי טראוומה כזאת או אחרת, משהו שהיה בינכם או משהו מתקופת הנערות או אפילו הילדות המוקדמת - אבל משהו נועל אותה.

לפתוח תיבת פנדורה, עלול להיות כואב, לחיות עם מפלצות מתחת לשטיח, שצריך להתעלם מקיומן, אבל נתקלים בהן כל הזמן - יכאב הרבה יותר לטווח הקצר והארוך.

זה לא קל ואני יודע על מה אני מדבר כשאומר שזה לא קל - אבל אין דרך אחרת. בהצלחה רבה.

לשים לב.

אולי תראה לה את התגובה הזו.

ותשאל אותה מה היא חושבת.

ושאתה חושב שיש בזה משהו.

או בדרך יותר עדינה.

העיקר גם להרגע.

וגם לחתור לשיפור.

שלא נצליח להתמודד עם תיבות הפנדורה האלו (או שהיא לא תרצה לשתף פעולה עם כך)

כי אם כבר אשקיע מרץ וכוח ופתיחות הלב 

זה יצרוך ממני כוחות נפש

וכמובן שאם לא אראה תוצאה,

אתייאש יותר מהסיכוי שאי פעם יהיה תיקון

כשיש חומר נפץ באזור, תמיד עדיף פיצוץ מבוקר, כמה שעלול להיות נזק אגבי, הוא יהיה פחות חמור מפיצוץ לא מבוקר ברגע הלא נכון.

בה כל כך הרבה אמת!!!

אקדים ואומר שאני ממש מבינה אותך ולקבל דחייה פעם אחר פעם לא גורם להתקרב.

אך עדיין חשוב מאוד מאוד להראות לה כמה היא אהובה וחשובה בעינייך. ודווקא פחות במקומות האינטימיים או החשופים אלה ביום יום או בסתם רגעים פחות "מאיימים".

אבל וזה אבל גדול, אם גם כשזה כבר קורה זה מאולץ (ומי כמונו יודע שהבעל מרגיש את האישה במקום הזה הכי הכי טוב, וגם אם היא תאמר אחרת הוא יודע את האמת…), כנראה שיש כאן משהו יותר עמוק וכדאי לטפל בו וכמה שיותר מוקדם ייטב לשניכם..

ולפתוח תיבות פנדורה זה לא אסון, זה ריפוי!!! ותהליך של ריפוי הרבה פעמים עובר בכאב לצערנו. אבל התחושה הנעימה והטובה שמתפשטת אחר כך בגוף מפצה על זה ושווה את המאמץ והקושי!!

מאחלת לך- לכם שתצליחו למצוא את האומץ ולעשות את התהליך הזה, כי הוא מדהים. ושבע"ה תגיעו לחיי אושר ואהבה יחד לאורך שנים.

נ.ב אציין בסוגריים שכותבת קצת מתוך ניסיון אישי ואושר גדול כיום ב"ה.

שהיא אהובה ורצויה

בחלק המקרים אני מקבל התעלמות מוחלטת

ובחלקם אני מקבל תגובה פושרת

וזה קשה

זה גורם לי לבנות לעצמי מחסומים

ולבנות לי הגנות

ואז כבר יותר קשה לי להראות את זה, כי אני מפחד לקבל את הדחיה 

מתחילות להעלות מחשבות רעות לראש

וזה לא עושה לי טוב

אבל אם ננסה לכמת (לא שאני באיזה תחרות)

ב99.99% מהמקרים אני מראה לה את החיבה מאשר הפוך

כי נראה שאין לכם הרבה לאיפה להדרדר בנושא הזה.

וחוץ מזה: לנסות לשאול אותה לדעתה על הנושא הזה. אפילו בלי לשתף אותה במה אתה מרגיש. רק לשאול, מה לדעתה האידאל, איפה המקום של אישות בחיים שלה, מה בכללי היא חושבת על הנושא הזה.

אולי תגלה תשובות מעניינות

למרות שלדעתי לא אמצא תשובה אצלה

ולצערי לדעתי יש עוד הרבה לאן להדרדר

שבקריאה שנייה, זה צריך לבוא ממנה ולא ממך

אבל - למה אתם לא מדברים על זה? שיא הלגיטימי בעיניי

שים את הדברים על השולחן. יכול להיות שהיא תצטרך להתמודד, אבל אם זה יגרום לכם למצוא פתרון - בסוף זה לטובת שניכם

יכול להיות שיושב שם עוד משו אבל, כי אם אתם לא מסוגלים לפתח שיח על דברים ככ חשובים אזאולי הריחוק נובע גם מעוד דברים

בכל אופן לא חושבת שזה תקין. לא הכניעה לאמצעי הנל כגזירת גורל, ולא זה שאתם לא מדברים על זה

ככ פסימיות מראש

תתחיל ממשהו

כמעט אין דבר כזה לא למצוא פתרון, יש דבר כזה לא לרצות למצוא פתרון ולהישאר במצב הקיים כי יותר נח ככה 

יכול להיות שהפתרון לא יהיה לשביעות רצונך, ותצטרך להחליט מה מכאן, אבל לכל הפחות לשבת לדבר על הדברים בצורה פתוחה ולראות מה האופציות

גם אם יקח עשור

הלא היא חברתך אשת בריתך.

וכמובן יש לשים על השולחן ויש לשים על השולחן

אתה לא הסיפור פה

היא הסיפור.

יש לשים על השולחןמכשהוא ערוך יפה מפה נאות סלטים חומוס ציפס סלט

ויש לשים על השולחן עם דפיקה ודרישה

היא לא שולחן ואתה לא סט פורצלן

שב דברו

תפתחו את הלב. אתה תגלה דברים מדהימים

אני מוכן לעשות את התהליך
השאלה אם אצליח לרתום גם אותה אליו

ועם זאת- משהו בתקשורת ביניכם מבטא מרחק.

מההודעה הראשונה שלך נשמע שאתם לא רוצים לריב. שקצת נוח לכם במצב של סטטוס קוו כזה.

אני סבורה שהיכולת לבטא כעס/כאב/תסכול זה הכרחי כדי שתהיה ביניכם תשוקה. כשיש חסימה רגשית, נשאר רק הצורך הביולוגי, שהןא יותר גברי מאשר נשי, ולכן אתה מרגיש שהיא עושה כדי לסמן וי.

לדעתי,כגבר, שאל את עצמך האם אתה:

א. רודף אחריה כי אתה זקוק לה. במצב כזה האישה לא באמת רוצה. היא תרצה כאשר אתה תהיה איתן כסלע בתוך עצמך. כשלא תרדוף, יהיה לה את המרחב להביט לאחור ולראות אותך בכלל. כרגע שניכם רואים רק אותה וזה מעיק עליה.

ב.  נותן לה ביטחון. זה נובע מהשאלה האם אתה מרגיש ביטחון בפנים. ביטחון בה', ביטחון שתוכל לדאוג לה ולמשפחה, ביטחון שאתה לא תברח מהכאב שלה, ביטחון שאתה לא תלעג לדברים עדינים באישיות שלה. שאתה תהיה שם בשבילה להכיל אותה.

ג. קשוב אליה. לפעמים אישה אומרת ואומרת ואומרת, עד שכבר נמאס לה להגיד ואז היא מתחילה להתרחק. שים לב לזה

ובתוך כל זה אתה לא צריך להיות מלאך.

מותר לך לבטא את הכאב, הכעס והתסכול מזה שהיא לא רוצה אותך כרגע.

זה צריך להיות נוכח, זה צריך להיות על השולחן.

במקום לרדוף אחרי החשק שלה, תשים את הצורך שלך במרכז. היא חכמה, היא מבינה שאי אפשר להמשיך לגרור אותך ככה.

תאמר לה בכנות "זה מאוד מתסכל אותי, המצב המתמשך הזה" אפילו בלי להרחיב יותר מדיי. תן לה את המרחב לנסות כל מיני אפשרויות כדי להחזיר לעצמה את החשק.

נסיתי מספר פעמים להעלות את הנושא מולה

בדרך כלל היא השתבללה בתוך אוסף תירוצים

להמשיך להביע כאב מולה זה לדעתי סתם מכאיב לשנינו

כי יש שם חוסר מסויים, היא לא מוכנה לשתף אותי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לנו לצור שגרה זוגית נורמלית

ואני לא מדבר רק על חיי המין

כל השיח האינטינמי ורומנטי לא קיים

99% מהשיחות שלנו (ויש לא מעט שיחות) הן טכניות או סיפורים על עבודה/חברים וכו'

זה בהחלט כואב מאוד.
כשאתה מנסה לפתוח משהו רגשי- היא נסגרת? צוחקת? לא מבינה מה נסגר?

חושבת שאין מנוס מטיפול אישי וזוגי. אולי זה נוח לכם להישאר רק על פני השטח, אבל זה קשר שבו שניכם הולכים על ביצים ולא כנים זה עם זו.

ונסגרת בתוך עצמה

מקריאה כאן עולה לי האמת שיותר פחדתי ממנה, 

שזה לא רק בעיה של מניעה, אלא בעיה שורשית יותר

אשמח אם תוכלי לכתוב

כך שאם אצליח להעלות את הנושא מולה (וזה יהיה קשה לי מאוד)

לפחות אדע שיש איזה דרך פרקטית לעזור למצב (כמובן ברצונה)

לק"י

אתה חושב שהיא תסכים?

אולי שם יוכלו לתת לה גם אמפטיה וגם כיוונים לחשיבה על המצב.

ולכן להרבה זוגות יש מורכבות בעניין, מספר הקורסים ומטפלים בנושא מראים כמה שהקשיים האלו נפוצים.

מצד שני, אתם במצב לא טוב בכלל. זה הגיוני ונפוץ מאוד שקשה לה! אבל צריך לראות איך מתקדמים משם. ואם היא לא מחפשת מה יעזור לה ואפילו לא מוכנה לדבר איתך על זה, זה נורא מורכב להתקדם.

אני חושבת שחובה לפתוח את זה מולה.

מצד אחד להראות שאתה רואה אותה- אתה מבין שממש קשה לה עם מיניות. אתה אוהב אותה מאוד כמו שהיא. אתה רוצה להיטיב איתה ולא רוצה לפגוע בה, לא רוצה שהיא תעשה בשבילך משהו בניגוד לרצונה.

מצד שני, זה חסר לך מאוד מאוד, ובעיניך זה חלק משמעותי מנישואין.

ואתה הכי לא רוצה להכאיב לה. אתה רוצה לנסות למצוא דרך להגיע לפיתרון שבסופו של דבר ייקח את שניכם בחשבון- ומשם אפשר להציע רעיונות- נראה לי שבגלל שזה בא ממך עדיף להציע משהו זוגי שיחייב גם אותך ולא רק אותה- יש קורסים, ספרים, ייעוץ מיני, טיפול מיני. (אני נוטה לחשוב שבמקרה שלכם יהיה צורך להיפגש עם איש מקצוע כדי לעשות שינוי אמיתי, אבל אולי אני טועה.)

ואז אולי תשאל אותה מה היא חושבת,  ואם אולי יש לה כיוון אחר? ואם אין לה מה לומר כרגע אם היא יכולה בבקשה לפחות לשקול את הרעיונות שהצעת כדי לעזור לשניכם.

כמובן אתה מכיר אתה יותר ממני, ומה שנראה לך הכי ילך. פשוט ניסיתי לבנות שיחה שנראה לי הייתה עוזרת לי במקומה.

ואולי הספר "פשוט לרצות" ייתן לך קצת כיוונים ונירמול למרות שלדעתי לא יהיה מספיק כדי לפתור את הבעיה.

מולי ממש קשה לה להפתח ולהסביר מה היא מרגישה או רוצה

יותר קל מול מטפלת שלא מעורבת בסיפור, במיוחד אם היא נותנת לה נירמול ואמפטיה.

כל עוד היא מגיעה עם מוכנות לנסות באמת, אז גם אם קשה לה להיפתח אני חושבת שזה יכול לעבוד.

שהיא תהיה לבד עם המטפלת/יועצת.

או שאתה לבד.

ביחד, זה עלול להתפתח לתחרות מי יותר

מסכן ומי יותר צודק.

זה מהנסיון שלי.

ביחד שייך כששני הצדדים מגוייסים להצלחה

ושניהם מבינים שהזוגיות שלהם זקוקה ויכולה לקבל שיפור כרגע.

עכשיו כמעט ולא

כי זה הרגיש לה כאילו אני בא אליה בטענות

ובסך הכל רציתי לשתף מה אני מרגיש

כמובן שהייתי שמח אם היינו מוצאים פתרון

מניח שהיא יודעת מה אני מרגיש בקשר לנושא

כי זה נאמר מספר רב של פעמים בעבר

האם אני צריך לחזור על זה שוב ושוב?

זה לא "חופר"

נשמע שאתה מתכוון שהעלית את הרגשות שלך בנושא החוסר המיני.

אז בנוגע לזה- קודם כל אני מקווה שכשדיברת העלת לא רק את הצורך המיני אלא גם את הרגשות שסביב זה, את הצורך בקרבה, הצורך להרגיש אותה, הצורך באינטימיות והחיבור שמאחורי זה.

שנית, אתה צודק שלהגיד את זה שוב ושוב זה חופר וזה בעצם העברת ביקורת סמויה או גלויה כלפיה.

זה עוד יותר גורם לריחוק והימנעות וחבל.

שלישית, יש בך עוד רגשות חוץ מהחוסר המיני.

ממה שכתבת זה די ברור שהבעיה היא לא רק מינית אלא עמוקה יותר וכדאי מאוד שתלכו לטיפול זוגי.

ואם היא לא מוכנה- תלך בעצמך כי ההתמודדות עם כל זה משפיעה עליך מאוד וזה מאוד מובן למה.

אני מבינה את החשש מתיבת פנדורה אבל תיבת פנדורה מטבעה או שהיא חונקת יותר ויותר או שהיא מתפוצצת ולא טוב לךצלא זה ולא זה.

בטיפול יש כלים לטפל בזה בצורה מבוקרת שתעשה לכם טוב.

חשוב שתבין שהריחוק בינכם הוא כי שניכם חווים קשיים.

אתה עוד לא יודע בדיוק מה הקושי שלך ולא יודע מה הקושי שלה אבל הוא קיים.

טיפול יעזור לכם לדבר על מה שאתם מרגישים לעומק

בלי להכנס למקום של האשמה או תסכול בלתי נגמר.

לראות אחד את השניה באמת.

תבקש ממנה לדבר, תשתף אותה בצורה רכה עלמה שאתה מרגיש, על חוסר קרבה הרגשית שאתה חווה, על הריחוק, שהיית רוצה שתהיו יותר קרובים ויותר מחוברים.

תראה אם היא תספר מה היא מרגישה, אולי היא תפתח ואולי לא וזה בסדר. אל תלחץ.

תגיד לה שאתה מבין שגם לה קשה ושאתה איתה ביחד בזה, שהיא לא לבד.

תבקש ממנה לבוא איתך לטיפול זוגי ותתקדם משם.

אל תתיאש

❤☘

מאיפה ההנחה שעלתה כאן מספר פעמים שבהעיה היא לא רק הורמונלית אלא משקפת בעיות עמוקות יותר בזןגיות.

כאלו שאלמלא הקושי ההורמונלי לא היינו מיחסים להם ככ חשיבות?

יכול להיות שהקושי הורמונלי- וזהו. אפס חשק.

בלי להיכנס לתיבות פנדורה ומה זה אומר עליך כבעל ואולי יש משו בתיבה שיצוץ...פשוט אין חשק מיני

תופעה שקורית כשלוקחים אמצעים למניעת היריון שמשחררים חומר שאיני זוכר את שמו

בלי לשמוע את שניהם אין לנו דרך לדעת אם הקושי הוא רק הורמונלי.

יכול להיות שהמניעה באמת משפיעה על החשק.

אבל ממה שהוא מתאר נראה שהקושי בינהם מזמן לא מיני והשפיע גם על הקשר הרגשי.

שאין חיבוק או נשיקה, שהשיחות רק טכניות, שהיא לא פותחת את הלב ולא מתקרבת.

זה מראה על ריחוק רגשי

וזה המצב כרגע וזה מה שחשוב.

יכול להיות שזה התחיל מהורמונים

אולי כן אולי לא.

אבל כרגע הזוגיות מרגישה פחות קרובה, פחות בטוחה, פחות מדוברת.

וכשלא מדברים aka אין שיח רגשי פתוח- לאשה אין חשק ושניהם סובלים. 

בגלל שלאורך השרשור דיברת הרבה על חסמים ושתיקות וקושי לדבר מעבר לטכני, הייתי רוצה להציע משהו קצת אחר.

במקום לדבר על הקושי, תזמין אותה לשיחה על חזון.

נסה לשאול אותה בכנות מה החלום שלה בזוגיות? איך היא היתה רוצה שהזוגיות תראה? מה היא דמיינה לעצמה כשעמדתם מתחת לחופה?

ותהיה שם, קשוב באמת, למה שיעלה.

מאמינה שיעלו שם מעצמם הפערים בין החלום למציאות.

ואחר כך אפשר לשאול איך אפשר לעזור לה להגשים את החלום הזה.

אולי זה כיוון של שיחה פחות מפחיד מ-'בואי נדבר על מה שקשה לי/לך'.

וחשוב לי להגיד, שזו עצה ששמעתי מהדי שלייפר (פסיכולוגית מומחית בטיפול זוגי שגם מכשירה מטפלים אחרים).

בסוף למטפלים יש כלים להביא אנשים להיפתח ולדבר גם על מה שכותב, זה בדיוק המקצוע שלהם.

פה בעצם נתתי לך דוגמא אחת לכלי כזה, יש עוד המון.

וכמו שרופא יכול לאבחן מחלה למרות שהמטופל עצמו לא יודע מה יש לו- ככה מטפל רגשי טוב יכול לעזור לבן אדם, גם אחד סגור, להיפתח.

אבל מאחר שאני מבינה שאתה מעדיף לנסות לבד, אז רוצה להסב את תשומת ליבך-

החלק הכי חשוב כאן, זה החלק של ההקשבה. להיות שם איתה במקום שכואב לה, בלי לנסות להתגונן, להראות שהמצב לא כל כך נורא, או לנסות להשתיק כדי לשמור על היחסים.

זה קשה מאוד מאוד, אבל גם משתלם בצורה שאי אפשר לתאר.

לה זה לא מפריע? שווה לדבר על זה ביניכם

אני גם הייתי על גלולות, בהתחלה חשבתי שזה לא משפיע עלי. בדיעבד אחרי כמה שנים שמתי לב שהחשק באמת היה בריצפה.

פחות שמתי לב כי לבעלי גם אין חשק.....

בכל אופן, אפשר גם לנסות לעורר חשק. למשל לשלוח לה הודעות חמודות במשך היום. הודעות מרמזות אולי גם יעזור

לצאת לדייט מידי פעם, בכלל חשוב לקשר ביניכם.

לגעת פה ושם בבית כשאתם ביחד מארגנים דברים

מקווה שיעזור, בהצלחה

לא יודעת מה הפתרון.

אולי לנסוצ ליצור אינטימיות מחודשת.

קצת פגישות בים, שיחות על בירה כשהילדים ישנים. ערבי סרט ביחד.

לאט לאט הלב יפתח 

לפחות משתדלים (כמה שיכולים) לצאת וכו'

גם לנו היה בעיה עם אמצעי מניעה.

ממליצה לדבר עם מכון פוע"ה, אנחנו חשבנו שאין פתרון וזהו והם ממש עזרו לנו

ואיך זה הולך פרקטית?

צריך לקבוע פגישה עם רב שם ששואל שאלות

או שמתקשרים ופשוט מבקשים יעוץ?

ואז יש שלוחות ואתה בוחר מה שמתאים לך.

וכתבו לך דברים מאד מאד חכמים פה למעלה.

הדבר הכי חשוב נראלי זה שתאזור אומץ באמת.

היה לי נראה מקריאה שלך, שמפחיד לך ממש שאולי לא תצליחו לפתוח וזה רק יהרוס,

אבל אני חושבת שהחושך הכי גדול זה כשלא מדברים.

עדיף לדבבר על פיל מאשר כל כל כל החיים להיזהר וללכת על ביצים.

לדעתי לפחות.

לפתוח דבירם זה מפחיד, אבל לפחות לא צריך אחרי זה ללכת בזהירות ולסבול.

אחרי שתדברו ותפתחו את זה, לפחות תדעו שקיימת פה בעיה ויש לכם רצון לפתור. או שאין לה רצון לפתור.

אבל יש בעיה ואנחנו יודעים.

ותאמין שתטפלו והיא תבין את החשיבות.

בעזרת השם.

יש מצב שאפשר אנונימי, הם ביקשו שם בהתחלה אז נתתי

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה