לוקח את הטלפון מהתיק- לא רואה
לוקח עוגיה, ועוד אחת ועוד מאיזה מקום מסתור- לא רואה
משחק במים, כל המטבח מים ושלוליות - התייאשתי להפסיק לו את זה
בקיצור, הילד חוגג לו...חחחחח

בן זקונים אזלו כוחות הגבולות שלי.

על מה אתן לא תעלימו עין לעולם? (חוץ מדבר סכנה שזה ברור)

אצל הגדולים למשל לא הרשיתי לגרור כיסאות בבית, זה משגע הרעש ושורט את הרצפה.
איתו- שיגרור, אספוג כל דבר רק שתהייה לו תעסוקה ויהיה שקט ורגוע.

רק חשוב לי לציין שהוא בסה''כ בן 3 ככה שהאצגר קטן משלך..

כשהוא עושה משהו שאני לא מסכימה ולמרות שהכי בעולם אין לי כח לריב איתו

אני לרוב מפעילה שיקול של 'כמה זמן ייקח לי לסדר או להחזיר את הגבול חזרה?'

למשל - לקח את הפלאפון ומשחק משחק,

אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה ליצור את הגבול מחדש ולכן עם כל הקושי אני לוקחת את זה מייד.

הוא מבלגן את המטבח, משחק במים, מנסה לשטוף כלים וכדומה - לוקחת בחשבון שאצטרך בסה''כ להעביר דרימי ולקלח אותו ככה ששווה לי לספוג את זה

הוא מפזר כמה משחקים ביחד - לרוב זורמת כי בסה''כ אצטרך לעשות מיון בסיום

לגבי אוכל - עוגיות ממתקים מראש יש צנצנות על השיש וזה כבר מזמן לא מדבר אליו - אם רוצה להבטיח לו ממתק אני קונה אותו בפרי ולא בממתק.

לגרור כסאות? אצלי גוררים חופשי

בקיצור, חושבת על המחיר שאצטרך לשלם

משתנה בין הסיטואציות 

קורה שאני באופן נקודתי או בהחלטה אעלים עין מהתנהגות מסוימת כי היא פחות חשובה לי כרגע לריב איתה, אבל זה מבחירה או מהבנה שכרגע פחות שייך לריב על זה, אבל לא כי אין לי כוח להציב גבולות.

אני כן חושבת שכאמא לילדה שמינית יש דברים שאני זורמת איתם כי היום הם נראים לי פחות קריטיים מאשר בעבר

בוחרת מלחמות כל הזמן.

בגדול עוצרת אותה רק בדברים שהם נזק גדול או מסוכנים, ובדברים מאוד ספציפיים שאני מחליטה שעליהם אני עומדת(החלפת טיטול, מקלחות גם אם היא לא רוצה, לא להניק באמצע היום/במשחקיה וכאלה)

כל מה שסתם לא אידיאלי, לא שווה לי להגיע לעימותים ולטנטרומים.. בשביל מה

רוצה דוגמאות כדי להרגיש בחברה טובה?

-היא מאוהבת בלפזר את הקופסאות שימורים ולעשות מהן מגדלים וכו.. אני נשארת בסוף עם ים קופסאות שימורים מפוזרות במטבח, אבל שווה לי את זה

-לפעמים אני מרשה לה להמשיך "לשטוף ידיים" גם אם הידיים כבר נקיות לגמרי אבל נחמד לה לשחק בזרם

-לעשות בועות בכוס שלה

-להוציא בגדים רנדומליים מהמגירה ולהתאמן בלהתלבש-לא תמיד אני זורמת על זה כי אז חלק נכנס לכביסה שוב וזה באסה.. אבל לפעמים מחליקה

-להתפשט סתם ככה באמצע היום

-אתמול היא מצאה אבן דיי קטנה אבל לא פיצית כשהיינו בחוץ ושיחקה בלהטיח אותה לרצפה, בהתחלה ניסיתי לעצור אותה אבל מהר מאוד שחררתי כל עוד היא זורקת רק למטה ונזהרת על הרגליים

-לשחק בזבל באופן כללי.. נגיד עטיפות וכאלה, אם זה לא משהו שמלכלך מאוד(כמו הבקבוק גואש שהיא מצאה ליד הסניף אתמול🙄) או משהו מגעיל במיוחד(מקל של ארטיק🤢) אני משחררת בדכ

-שאריות אוכל מלא יודעת מתי שאני מגלה שהיא אוכלת, נגיד אם היא מוצאת בעגלה פתאום חתיכת פריכית, אני עושה כאילו לא ראיתי..

-לפעמים נותנת לה לשחק לי בטלפון/בפנס/להחזיק את הטלפון בשיחת וידיאו כי אין לי כח למלחמה

וזו רק דוגמית מהמתבגרת בת ה1.9 שלי שחושבת שהיא בת 3🤣

היא לא מבינה הסברים

ולא מבינה למה זה אסור

אז אני בוחרת על מה חשוב לי לא לוותר ואותו קובעת כחוק

אבל מבינה שהיא עוד לא בשלב של הבנה למה, ובהמשך כשהיא יותר תבין נוכל לקבוע יותר כללים וגם להקיש מדבר לדבר..

יש עוד דברים שאני לא מרשה ואפילו כועסת מאוד כשהיא עשתה- למשל כשהיא פיזרה לי שמרים+קינמון על כל השולחן. זה היה סיוט..

סתם אנקדוטה, לאחרונה הראיתי לה על כמה דברים שאסור לגעת כי זה חם(היא באה לידי על שרפרף כשבישלתי, בין הגז לקומקום...)

מאז כל פעם שאני אומרת לא לגעת(למשל בשבת על השלט של המאוורר שלא תכבה לנו אותו) היא משלימה אותי "חם!"🤣

כמו אילוף יותר אבל

לא כמו חינוך

ולכן אני בוחרת מה ממש אסור מבחינתי ושמה עליו גבול

אבל לא מנסה לדבר אל ההגיון שלה..

זה מה שניסיתי להגיד

חינוך מגיל 3.

מתחת גיל 3 זה יותר הרגלים או אילוף נקרא לזה. אבל הם לא בדיוק מחונכים...

גם עם ילדים גדולים

וגם עם מבוגרים 😉

התינוקת, למשל - לפעמים לוקחת חבילת מגבונים או טישו ושולפת אחד-אחד בשיטתיות. אז מצד אחד זה בזבוז משווע, אבל מצד שני זו אחלה תעסוקה...

עם הילדונת אני לגמרי בוחרת את המלחמות, כי איתה זה לא רק בכי אלא גם הרבצות אם משהו לא מוצא חן בעיניה... (אני עדיין מתלבטת, למשל, אם זה שאסרתי עליה לאכול את צמיד הסוכריות המלאות בצבעי מאכל שהביאה מיום הולדת בגן הייתה בחירה חכמה... בסוף הצלחתי להחביא את זה איפשהו, והבטחתי לה שנשאל את אבא כשיחזור אם אפשר לאכול את זה. בתקווה שהיא תירדם עד שיחזור...)

אבל מים וסבון, שהיא אוהבת מאוד לשחק בהם, אני לפעמים מעלימה עין (למרות שזה כן קצת גובל בסכנה - עלולים להחליק אחר כך באזור המשחק). ואם היא מפלחת ממתק אני גם לפעמים מעלימה עין (אף שאז הילדים האחרים מתעצבנים שלא קיבלו...)

לא חושבת שזה קשור לעייפות שצברתי עם הילדים (למשל - אם הם גוררים משהו אני לגמרי לא מאפשרת להם, כי זה סבל בשבילי), אלא פשוט לילדים ספציפיים...

תעשי כאילו לא ראית

אפשר לומר שזה חלק מהשיטת חינוך שלה והצליח לה בגדול

היו לי כאלה בתקופות. השתדלתי לא לקחת קשה ולהפוך את הבית. לתת לילד שהיה צריך ורמוקס מתי שצריך, להעביר מגבון בוקר אחרי ולהחליף לו מגבת ושלום. גם לא הקפדתי על שתי המנות. לא ראיתי שזה משנה כי באמת גם ככה היה מתחיל מחדש. נתתי כשהיה צריך ודי.

רק אומרת- אלה לא ההנחיות הרפואיות.

כל חודשיים על השעון זה הזיה

אבל הילדים שלי כבר גדולים

וכל לילה משהו אחר.

אני מחכה במקום מסוים לדעת שכשמגיע לילה- הוא לילה. ישנים בו.

כל פעם אני דרוכה להפתעה חדשה.

יכול להיות שפשוט נשארות ביצים שבוקעות.

היתה מישהי פה פעם שאמרה שהרופא אמר לה לתת 3 מנות בהפרשים של שבועיים

וגם יש מלא רעיונות לשיטות טבעיות (שלפעמים עובדות ולפעמים לא)

לא לוקח להן לבקוע חודשיים

זו הדבקה חדשה כל פעם

הוא חאנג' הילד .

אמרתי לו היום בכעס שיפסיק ללטף פחים ולאכול מהרצפה

טרפת

אני ממש מבינה אותך.

איחס.

אף אחד לא הכין אותנו באמהות לגועל נפש הזה!

שיהיה בריא כפרה עליו.

שהורמוקס פותר את זה רק נקודתית וזה נמצא אצלם ומתפרץ, אבל זה לא מדע מדוייק, זה סתם מניסיוני (הכואב מאד) עם הנושא....

מעורבב עם משהו. אצלנו גם היה סבבים של פעם בחודשיים ומאז השום כבר איזה חצי שנה לא היה כלום.

נניח עם גבינה בתוך לחם, ולהוסיף זיתים או משהו שיעולים קצת את הטעם

אפשר גם להוסיף פשוט לכל מאכל שאוכלים במשך כמה ימים כמות קטנה שלא תהיה מאוד מורגשת ואז הטעם לא מפריע להם והם עדיין אוכלים... (יכול להיות אבל שזה עובד רק בשום חי ולא מבושל/ מטוגן, אני לא יודעת...)

חשוב לשתות הרבה,

התקשויות שלא עוברות אחרי מנוחה דורשות בדיקה.

זה כן משתפר במנוחה מזגן וזה. אבל לא משהו מספיק עקבי. נגיד שיחקתי באולינג עדין התחיל הפסקתי. אבל יכול גם סתם בלי קשר כזה או עם פעילות שממש לא מאמצת. מצד שני זה לא כואב באמת. פשוט מתקשה לכמה רגעים ועובר. ברור שאם היה כאב משמעותי הייתי נוסעת.

בשלב מוקדם יותר. בכל פעם מחדש זה מלחיץ, אבל בסופו של דבר זה בסדר...

אז גם אני לא רוצה להיות האחראית לזה, אבל כל פניו נשמע לי שזה בסדר...

אין תורים וללכת על זה למיון מרגיש מוגזם.

אבל עם כאבי גב קלים שהגיעו בגלים וזה כן השפיע על אורך צוואר. אז נשמע שפה זה בלי כאב אז אולי שונה ?

פלוס באמת מניסיון העבר גם כאלה שראו אח''כ במוניטור כל עוד לא היה כאב משמעותי לא השפיעו כלום.

עזר לנסות כמה פעמים ביום לשכב ל10 דקות לפחות...

ולשתות המוןןןן

קונג פו פנדה

לא זוכרת אם יש קטעים לצנזור.

הקול בראש

הוא גם סביב חג המולד וה'רעים' הם יהודים...

נשים מצוירות בשרוול קצר - עובר? שירת נשים? סיפור אהבה צדדי?

בכל אופן:

צעצוע של סיפור 1

קונג פו פנדה

קופצים בראש

למעלה (כדאי להריץ שם קטע בהתחלה)

באג לייף

זה הורס את כל הסרט אחר כך.

יש שם פשוט כמה דקות שבהן מראים איך הגיבור מתחתן (נשיקה...) ואת כל החיים שלו עם אשתו (שלבושה לפעמים בגופייה).

זה קטע מקסים! אבל מי שרוצה סרט צנוע עדיף שידלג עליו. (רוב הסרט מתנהל אחרי מותה של אשתו של הגיבור, כשהוא כבר זקן, והגיבור השני הוא ילד, ולכן אין שום בעיה של צניעות)

שזה אנימציה ולא מצולם.

חופשה בחיתולים

פלא

אבא מתארס

שרק

מיניונים

מבאס נורא אבל מכסה שלא סגור טוב גם מסוכן וגם המין לא נשארים חמים כראוי

סורי.....

ובגלל זה הידית נשברה...

אבל לפחות יהיה תיקון

זה אומר שהרבה מיחמים נזרקים עם ידיות שלמות (לפחות אחת 🙂)

השאלה איך להגיע לתפוצה מספיק רחבה שאם במקרה מישהו זורק את שלו תוכלו לאסוף בשביל החלקים.

אולי באמהות לא אוגרות.

עם מדפסת תלת מימדית של פלסטיק, אפשר לבקש ממנו להדפיס חלק דומה של ידית. יש לי חברה שבעלה מדפיס לה כל מיני דברים קטנים כאלה 😂

גם לנו קרה שבר במיחם של שבת - מהתיישנות.

של החברה שבקישור, מחולון.

קניתי מכסה חדש למיחם קיים.

י.ל. שיא בע”מ - גופי חימום, מיחמים

זרקנו מיחם בגלל שהמכסה נהרס (החיבור של העיגול נפתח קצת..) טוב לדעת!

המוצר זול, לא שווה התעסקות...

מלווה גם בקושי שלנו…

לי יש קטנטנה שתלך לראשונה למשפחתון השנה. זה גם קשה מאוד.

רק שאלה - למה הוא יהיה במסגרת עד 16:00? אי אפשר שיחזור לפני? זה יכול להקל גם עליו וגם עלייך את השינוי.

זה לא צהרון או מסגרת בחירה. והמקום והצוות מדהימים, אני יודעת שיהיה לו טוב בעז"ה, הקושי הוא שלי, כמו שכתבת - קושי של מעברים.

בהצלחה גם לך עם הקטנטונת🙏

אצלינו גם מכיתה א גומרים בארבע )תלמוד תורה(

מבדיקב שלי כל הורה שיכול מוציא בכיתה א את הילדים מוקדם יום בשבוע.

זה ככה הרבםצה ס

בגלל ההסעות, והצוות מאד מכיל את האוורור הזה.

למרבית הילדים זה אויר לנשימה לצאת יום אד מוקדם.

אני אבדוק את זה, תודה

ממש נגעת לי בלב, עם הרצון שלך להגיע לכל הילדים, עם הדאגה שלך לו ולעצמך...❤️

אז קודם כול - טוב שאת יודעת לזהות שהוא רגיש. וטוב שאת יודעת לשים לב למעבר החד שהוא הולך לחוות, הן מבחינת שינוי המערכת והן מבחינת השוני בשעות. תמשיכי תשים לב אליו, שהוא מתאקלם טוב, שהוא מסתדר, שטוב לו...

את מכירה את המחנך (מניחה שזה מחנך, לפי השעות שכתבת) שהולך להיות לו? אולי שווה לנהל איתו שיחה קצרה, לומר לו שהילד שלכם רגיש, שקצת ישים לב אליו יותר...

ועוד הצעה: אפשר פעם בכמה זמן להשאיר אותו באופן יזום בבית, לעשות לו יום כיף. אפשר גם עם שאר הילדים. זה יכול לתת להם ולך המון.

(ואני מצדיעה לך שבשבע הם כבר במיטות! לא מובן מאליו בכלל... אבל אולי אפשר, לרגל העלייה שלו לכיתה א', לאחר לו קצת את שעת השינה, לתת לו זמן אישי קצר? כמובן, אם התינוקת מאפשרת או אם יש מישהו שיכול להיות איתה בזמן הזה...)

נתת לי כח, ורעיונות

הקטנים בצהרונים עד 16:00 והגדולים יותר מרכע שיכולים לחזור עצמאית לא נשארים לצהרון ויש יון אחד ב13:00

ולפעמים במערכת יש ימים שאפשר לצאת יותר מוקדם.

ואז אפשר להיות בנחת עם הגיל ביניים הזה של א-ג.

יש לך אפשרות של עבודה מהבית? אצלי זה מתואם עם הימים הקצרים שלהם ואז יושבים לאכול צהריים יחד ויש זמנים שאני יכולה לעשות הפסקה קצת יותר ארוכה,

ולפעמים עצם זה שהם קוראים ספר או מכינים ש"ב לידי זה גם זמן איתם.

מהרגע שהקטנים חוזרים הביתה זה זמן טורבו.

בערב הקטנים והבינוניים ישנים מוקדם ואז הבית שלנו עם המתבגרים.

לפעמים אני משאירה בבית ילדים בימי שישי לסירוגין לפי מה שאני מרגישה שהילדים זקוקים יותר בנחת ונפרד משאר האחים.

העניין הוא שזה זמן לימודים, גם אם קלילים יותר.

אני אנסה לברר אם יש ימים שיותר "קל" להפסיד אותם.

או שאתגבר ואתבגר, ביחד איתו.

ולרוב זה בבוקר

עד 4 זה באמת ממש ארוך לילד קטן

אם יש אפשרות לשחרר מוקדם חלק מהימים זה נשמע לי מעולה

וב"ה היה נהדר כמובן לא אומר על כולם אבל מהחוויה שלי זה היה טוב

מבחינת רגילות לבית ספר זה אולי סוג של הדרגה אחרי הגן

וגם לפעמים אחרי הארוחת צהריים לא ממש לומדים ויש בלגן כי לכולם ארוך ועייפים...

שאומרת שחשוב האיוורור

אני גם יהיה בדילמה הזו

אני גם מרגישה שיהיה קשה לעולה לא שלי האינטנסיבית של ימים ארוכים ולדעתי באמת באסה שמסיימים מאוחר...

מצד שני יודעת שיש משמעות לזמנים של סוף יום שהם יותר קלילים כי חברתית הם מאוד משמעותיים.. ובכלל התחושה שלא מפספסים ונמצאים בחוץ...

מעניין, אצלנו אצל הבנות מסיימים בכיתה א' באחת ורבע... יותר קצר מהגן🤭 (אצל הבנים מסיימים מאוחר יותר, אבל בשלוש, לא בארבע)

ועומס על ילד רגיש זה לא בריא.

אני חושבת שזה לא רק אינסטינקט שנובע מאובר גוננות שלך.

אין שום דבר שיותר חשוב מצב נפשי של ילד.

אם זה רק עניין שלך מול עצמך אז הזמן יעשה את שלו.

אבל אם הוא ילד רגיש כניסה למתחם עם ילדים שענקים ממנו לכ"כ הרבה שעות ועם אתגרים כאלה ואחרים- מהניסיון שלי זה באמת מאוד מציף.

בעיקרון חיפשתי טיפול רגשי לילד ואז הבנתי שאת הטיפול הרגשי אני אעשה לו בבית פשוט מזה שאני איתו בנחת בלי קטנים ובלי לחץ.

אף בית ספר לא זורם עם חיסורים והיעדרויות בשישי או בכלל.

אני לא מחפשת שיזרמו איתי,

מה שלטובת הילד שלי לא מחפשת אישורים והסכמות.

כן מחפשת את הדרך לעשות את זה באלגנטיות ובלי להילחם במערכת כדי שלא נפסיד מזה בדרך אחרת. אבל לא בדרך של להתייעץ או לבקש רשות, פשוט לעשות את זה חכם.

ובעקבות זה אני חושבת שאהיה דרוכה יותר לעקוב אחריו ולתת את הדעת על העומס ועל זמנים שאפשר אולי יותר לשחרר.

שה' יברך אותך

אמאלה בכיתי פה מההיסטריה

עוד מישהי?

פורום שאפילו לא נכנסתי אליו

לק"י

אבל אני לא זקוקה להם במועדפים🤦‍♀️

היה גם קורה לי הפוך- שפורומים יוצאים לי לבד מהמועדפים.

אני רוצה לכתוב על זה בפורום משוב.

גם לילד וגם מול ההורים, סוג של הדרכת הורים

דרך המושלם בטוח יש, צריך לבדוק את הרשימות ספקים שלהם ואם את מוצאת מישהו דרכם זה בעלות של בערך 40 לטיפול

אפשר גם לבדוק בבריאות הנפש ילדים אם יש טיפולים דרכם, אבל פה כנראה לא תוכלי לבחור מטפל ובגיל הזה יכול להיות שמשמעותי לך שיהיה מטפל דתי, ואת זה לא בטוח שמקבלים בקופה אז תבדקי מה חשוב לך...

הדרכת הורים או טיפול דיאדי...

אף אחד לא יטפל בילד טוב מכם.

זה גם שיחות וגם משחק. משולב עם הדרכת הורים.

את יכולה לפנות דרך הקופה או להתפתחות הילד או לבריאות הנפש כדי לבקש טיפול פסיכולוגי (כלומר לא הבעה ויצירה או משהו כזה)

דרך פסיכולוגית שיקומית, חלק מההכשרה שלהם זה טיפול דיאדי שמיועד בדיוק לילדים צעירים עם ההורים.

יכול להיות שפסיכולוג חינוכי גם יכול להתאים. שניהם דרך השפ"ח של העיר/ המועצה שלכם.

@מתיכון ועד מעון היא פסיכולוגית, וקראתי שהיא כתבה לא מזמן שטיפול בילדים עובר דרך משחק

אני בכלל מכירה פה מהפורום שטיפול בגיל הזה הוא דרך הדרכת הורים

היא בטח תעשה לנו סדר כשתקרא

זה נניח 2 פגישות הילד ופגישה להורים לסירוגין.

גם פסיכולוגים בגיל כזה משלבים משחק או כלי השלכתי אחר.

נדיר שילד בן 6 יכול להחזיק בפגישה של שיחה

היינו כבר בבריכה ובטיפול באומנות אז עכשיו מחפשת טיפול קצת יותר יעיל כי זה היה נחמד אבל לא קידם אותנו.

אז בעצם אני צריכה להתחיל מרופא משפחה?

גם בשביל טיפול משותף וגם רק בשביל הילד?

ודרך הקופה אני יכולה לבחור למי ללכת?

היא לא בכלי שמשתמשים אלא בהבנה הדינמית של המטפל. טיפול בבריכה הוא פחות טיפול רגשי יותר מחזק בטחון אבל לא נוגע בעומק הלא מודע, וטיפול באומנות, תלוי מטפל.

בגיל 6 ילדים בד"כ מתקשים להחזיק טיפול של שיחה, זה גם הרבה פחות נגיש עבורם, ולכן כפי שהוזכר לרוב הטיפול יהיה במשחק, אבל אם למטפל יש הבנה דינמית עמוקה הוא יצליח לזהות מה התכנים ולעבוד איתם.

טיפול בגיל צעיר ילווה בהדרכה אינטנסיבית עבורכם, ואולי אם טיפול בילד פחות קידם שווה להשקיע כרגע רק בהדרכה עבורכם.

השפ"ח בהחלט יכול להיות כתובת טובה, אבל לאתוכלי לבחור את המטפל

(שפ"ח) כמו שהציעו כאן.

בשירות הציבורי לרוב אין אפשרות לבחור את המטפלים

זה רק כשיתחיל בית ספר?

תבקשי מהגננת לדבר איתה...

יש בכל רשות.

ויש שם גם טיפולים באופן פרטי, בעלות מופחתת יותר

אפשר להתקשר למזכירות של השרות ולקבל פרטים

אם כן, למה לא כולם הולכים דרכם?

נשמע שזה זול יותר, הבנתי שאי אפשר לבחור את המטפל, יש עוד חסרונות?

האם בית הספר מודע לטיפול אם הוא דרך השפ"ח?

רשימת המתנה יחסית ארוכה, א"א לבחור מטפל. מעבר לזה באמת (אני לא אוביקטיבית כי גם אני מטפלת דרך השפ"ח) את מקבלת טיפול פסיכולוגי איכותי בעלות זולה יותר ועם פיקוח כי זה מוסד ציבורי אז תמיד יש מנהלים שמפקחים על מה שקורה

כעיקרון בי"ס לא אמור להיות מודע לכך כי יש חיסיון

פוגשת את הילד ל50 דקות פעם בשבוע.

אתם נמצאים איתו כל יום, שינוי שההורים עושים משפיע על כל האווירה בבית (והרבה פעמים לא רק עם הילד הזה)

טיפול בגיל 6 (אצל תרפיסטית במוזיקה ואומנות) לא קידם הרבה...

לעומת זאת עם אותה ילדה חזרנו לטיפול אצל עו"סית קלינית יחד עם הדרכת הורים בסיבות גיל 10,והיה שינוי מטורף לטובה.

טיפול יעיל זה הרבה פעמים פונקציה של גיל. ובגיל הצעיר כשהם לא בשלים לשתף פעולה זה לא כ"כ עובד...

אז דווקא אצל הצעירים הייתי הולכת על הידרו', רכיבה טיפולית וכדו' שלא מצריכים שיח ויכולים להועיל מעט,

ומחכה לשלב בו הילד בשל יותר.

אבל למטפלת טובה יש כל מיני כלים.

אבל אולי באמת עדיף לא מטפלת באומנות אלא עו''סית קלינית /פסיכולוגית חינוכית שיש להם כל מיני כלים.

אני מאוד ממליצה על טיפול דיאדי, אבל גם בעיניי טיפול לילד עם הדרכת הורים צמודה יכול לעשות מאוד טוב, אני פחות בגישה של הדרכת הורים בלבד, למרות שהרבה מאוד מקרים זה לבדו יכול לעשות שינוי של שמיים וארץ. אבל בגיל 6 כן הייתי מחפשת יותר דיאדי.

כדאי לברר דרך הקופה וגם דרך השפ''ח.

ילד בן 6 לא מצליח לרוב להחזיק קשב ורצינות ככ הרבה זמן

יש שהמטפלת יושבת ומשחקת איתו והם מדברים תוך כדי. זה יותר "שיחתי" מאשר נגיד רכיבה טיפולית, אבל זה גם לא שהם יושבים אחד מול השני ורק מדברים.

טיפול במשחק קיים גם בגילים צעירים יותר

אחיין שלי בכזה מגיל 3 דרך התפתחות הילד של הקופה

כתבת שעולה לכיתה א, שווה לדבר כמה שיותר מוקדם עם הצוות החינוכי ולנסות להשיג דרך שפ"ח (אם לא טועה, זה יכול גם להתבצע פיזית בגבולות בית הספר וזה נוח גם טכנית מבחינת להסיע וכו)

טיפולים בגילים הצעירים תמיד מלווים בהדרכת הורים (אבל זה ממש לא אומר שההורים נמצאים בכל הפגישות של הילד)