זה ממה שאני מכירה, אני לא יכולה להמליץ ממה שאני לא מכירה.
אני מכירה את הקורס האינטרנטי של הבית להורות מקרבת, ולדעתי הוא "קורס חובה".
בגדול ההורות שלי מתחלקת ללפני ואחרי.
אבל זה מה שהיה מדוייק לי באותה נקודת זמן.
אולי לך זה לא יחדש הרבה, אם כי לדעתי אין מה להפסיד, אם זה ידייק לך דברים, הרווחת המון, כי כאמור דיוק אצל מחוננים זה מרכיב בולט.
זה לא אומר שפתרונות של הדרכה פרטנית הם פחות טובים פשוט לא התנסיתי בזה.
(ולכן גם המלצתי להתייעץ עם מכון דרור על המלצות להדרכה פרטנית)
מה שיש לי ניסיון רע, זה הדרכה שלא מתואמת לילדים מחוננים. המלצות כלליות עד השמיים לא הוכיחו את עצמם במקרה הזה.
זה לא אומרת שהמדריכת הורים שהיינו אצלה לא טובה, זה אומר שלמקרה שלנו זה לא התאים.
(וב"ה שהיה לי האינסטינקט לזרוק לפח את ההדרכה שלה במקרה של הילד המחונן והמאותגר תחושתית) כן קיבלתי כלים למקרים אחרים.
לגבי טיפול רגשי, לא היינו בטיפול בגיל הזה ואני מאוד מתחרטת.
לא יודעת לומר אם זה היה עוזר, אבל חבל שלא ניסינו לפחות, כי היו לו בעיות רגשיות והתנהגותיות קשות.
הפער בין השכל לרגש הוא גדול, וגם הפער בין האתגר שהוא צריך למה שיש למשרד החינוך להציע הוא עצום.
חכם שומע פעמיים למשל,
או לא לתת לילדים חכמים לענות במפגש כדי לתת הזדמנות לילדים אחרים..
כי אם הוא כזה חכם, הוא בטח מבין שהוא יכול להתאפק לאורך כל המפגש כשהגננת שואלת שוב ושוב את אותה שאלה ולא נותנת לו לענות.. ואז לא מבינים מאיפה בא לו לזרוק כסא פתאום..
בסוף מה שהכי עזר לו הכי הרבה זה שאני כאמא חקרתי ולמדתי בעצמי ממש המון הבנתי איך הראש שלו עובד, והכנסנו אותו למסגרת שמתאימה לו, והייתי כל הזמן בקשר עם הצוות. ממש כל הזמן לוודא שהוא מקבל מענה מיטבי. וגם כל הזמן הזהרתי על הפער בין היכולת השכלית לרגשית ושאם לא מצליחים לאתגר שלא יתפלאו.. זה גרם גם לצוות להבין איך כל הזמן להקדים תרופה למכה ושאם יש מלמד בינוני שרק מעביר את הזמן אי אפשר לצפות מהילד להיות ילד טוב ירושלים, אז הכילו גם מצבים מעט מורכבים, עד שבאמת יכולת הוויסות התפתחה אצלו סביב ג-ד כזה.
כשהגיע האבחון מחוננות, הוא נתן את החותמת על מה שהיה ברור עוד קודם.
האבחון נותן את הביטחון להורה מול הסביבה, אבל מבחינת האמת הפנימית, ככל שלמדתי יותר על העולם הזה, היה לי ברור שזה זה.
בנוסף כששלחנו אותו ליום שליפה למחוננים זה היה קרש הצלה. גם סוף סוף המוח שלו קיבל אתגר שהוא צריך, וגם כל המעטפת, והנהלה של המוסד שיודעת איך להנות מהלימונדה ולא להפוך אותה ללימון,
גם עובדים שם על הקשרים החברתיים, גם סוף סוף הוא רואה ילדים דומים לו שיש להם הרבה מהמשותף. פתאום כל הבעיות כל השנים נעלמו כלא היו. זה השפיע מאוד על החיים בכלל גם מחוץ ללימודים עצמם.
עכשיו כשאני חושבת על זה, בכיתה א' כן שלחנו אותו לחוגים הישרדות וכדורגל עם מדריכים בעלי הכשרה טיפולית רגשית. החוגים היו מוגדרים כחוגים פרטיים אבל אני חושבת שזה כן סייע לו להתמודד רגשית והוא מאוד אהב. חבל שלא הבנו את הסיטואציה עוד בגן.
תחשבו גם על אופציה של אומנויות לחימה. שמעתי המלצות ממש טובות לשיפור הוויסות.
