אני חושבת שהיתרון זה למצוא עזרה קבועה איכשהו

כי אחרי יומיים בבית החלמה לא יגרמו לך לחזור לתפקוד מלא ואז שוב יהיה קל מדי להיכנס ללופ הזה של הבלגן והארוחות..

הייתי ממש יושבת עם בעלך ומנסה למצוא פתרונות לעזרה יומיומית קבועה, עזרה עם הילדים או ארוחות ושאר משימות הבית.

אולי אפילו מישהי מבוגרת שתסכים לבוא בבוקר לאפס את הבית ולארגן סיר אוכל.

הבית ואין. כמה שניסינו שורדים בעצמנו בסוף...למדנו

וזה אחד הדברים שגם גרמו לי לקריסה

יש מקומות שאין בהם שום עזרה וסיוע,

אולי תתקשרו לארגונים כמו עזר מציון תבקשי מתנדבים או תמורת תשלום,

אולי יש סטודנטית או אשה מובטלת זמנית שתשמח באופן חד פעמי להשלמת הכנסה.

כלומר לא למי שמגדירה את עצמה כמנקה, מישהי שתשמח לעשות חסד ולבוא וגם תקבל עוד קצת הכנסה.

אמא שלך/ חמותך לא יכולות לבוא חצי יום לעזור קצת לארגן אפילו מלמעלה כזה את הבית..

ואוכל טוב שמצאת פתרון. זה גם חוסך לשטוף סירים וכלים.

תקנו אוכל לשבת אם אתם בבית ותוסיפי כמויות לתחילת שבוע הבא.

בע"ה כל יום צעד צעד,

תסתכלי על מה שאת כן מסוגלת ותרימי לעצמך, ולא על כל השאר.

בע"ה שתתחזקי משבוע לשבוע, והמצב ישתפר.

לגבי הגן שעשועים, אם לא מדובר בפיקוח נפש, תזרקי את הייסורי מצפון לפח.

אם יש סופר צמוד לפארק, שיקנו מעדנים או ארטיק וישחקו.

יהיה יותר טוב בהמשך את תראי 💚

אם אתם יכולים להשקיע כסף, אולי תקנו אוכל לכמה ימים מקייירינג טוב? ואז להקפיא במנות ויהיה לכולם אוכל טעים לכמה ימים? 

אולי יש תיכון/אולפנה/ישיבה/תנועת נוער אצלכם?

אם כן, אפשר לנסות לפנות אליהם ולבקש מתנדבים.

היום תיכוניסטים מחוייבים בשעות התנדבות כדי לקבל תעודת בגרות. וחלקם מתקשים למצוא איפה להתנדב. 

זה לא פשוט - הגוף, הנפש, העומס, חוסר השינה

הכל מתרכז יחד למין תוהו ובוהו שקשה לחשוב איך לצאת ממנו .

אז קודם כל תדליק נר לצדיק, תתני מטבע לצדקה ותבקשי מה' עזרה כי המצב גדול עלייך,

ורק הוא יכול לשלוח כוחות!!

אחרי זה הייתי קונה גלידה או מכינה קפה ומזמינה את בעלך לשיחה שבה תגידי מה שכתבת כאן - שהוא קורס ואת קורסת.

לשקף לו שאת רואה את המאמצים שלו, את ההשתדלות, את הקושי. את העומס עוד מתקופת ההיריון.

גם אם אין לכם עזרה , גם אם את במצב נפשי לא משהו

ההזדהות הזו יכולה לעשות פלאים.

אם תתמכו אחד בשני רק בלראות את הקושי, להעריך כל אחד את המאמץ של השני - זה כבר נותן אוויר.

בסוף אתם ביחד בבית הזה, באתגר הזה, אתם ההורים יחד.

ואם תצליחו - בסוף השיחה תחשבו יחד על דברים פרקטיים שיעזרו.

אם לא - אפילו רק ההזדהות הזו, הלשהות רגע ב"קשה לי, לא פשוט לי" אבל להיות בזה יחד .

ואם זה מסובך מדי רק תכתבי לו בפתק שאת רואה שגם לו קשה, שאת רואה את המאמצים שהוא משקיע.

כדאי לזכור שזו תקופה, היא תעבור. כרגע את במצב של לעבור כל יום לעצמו. *ולשבח את עצמך* על כל הצלחה קטנה. אפילו בקול רם.

אם כולם אכלו זו הצלחה

אם עשית משהו קטן שמרגיע אותך זו הצלחה

אם יצאת לכמה דקות לשמש זו הצלחה

מקלחת לבייבי זו הצלחה!

לעבור לחשוב בדרך הזו.

להזמין דברים שיקלו עלייך - אפשר תעסוקה לילדים מחנויות יצירה, משלוח אונליין מהסופר עם שניצל תירס ודברים שקל לחמם, תחשבי מה אפשר לקנות בכסף שניתן לכם לעבור את היומיום.

לגבי העזרה שאי אפשר להשיג - אולי יש בית חב"ד באזור שלך? אפילו בעיר אחרת, הם אלופים בחסד וסיוע. אולי יוכלו לקשר אותך עם מישהו שיכול לעזור

בהצלחה גדולה!!

זה יכול לקחת זמן להתאושש מלידה

יש איזושהי ציפייה שההתאוששות תהיה מהירה

הרבה פעמים היא לא ריאלית

לידה עם עוד ילדים קטנים בבית יכולה להקריס

לא תמיד יש מה לעשות

לפעמים צריך להוריד את הראש ולתת לגלים לעבור

להבין שזו תקופה קשה ולנסות לעבור אותה בשלום

אחרי שהיא עוברת כדאי להפיק לקחים ולהבין איך להתנהל להבא

(תכנון ילודה תכנון משאבים)

נותנות לי תקווה,ברמת

אחרי שכתבתי כאן כבר הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב.. הצלחתי לצאת קצת מהמיטה ומהנייד

לגבי חיפוש עזרה- יכול לעזור לכתוב שאת מחפשת עבור יולדת אחרי ניתוח שמטופלת בעוד ילדים (ואיזה עוד תיאורים שמגדילים את הצורך)... אני גם לא אוהבת להתמסכן, אבל כשאנשים מבינים שיש צורך גדול, יותר סיכוי שמישהו יגיע.

האמת היא שהתחושות שלך לא מפתיעות אותי ביחס לכל מה שאת עוברת, את מטורגרת שיא לדכאון אחרי לידה.

קודם כל תהיי קשובה לנפש. עזבי להשתלט, אירי לידה אין שליטה על הרבה דברים. שחררי את החייבת שבך ותני לה לנוח, עכשיו מתעסקים ב- מה אני צריכה

את לא צריכה לתמוך בבעלך. את לא במצב בכלל. את צריכה למפות קשיים ולמצוא פתרון טכני לקושי כדי להתפנות לעצמך ולהוריד מעלייך מחויבויות

כרגע בעלך יחכה

יש מצבים שבהם כל אחד לעצמו כדי להצליח להשיט את הספינה ואחרי זה יושבים לעשות חושבים ולהתחבר מחדש, לראות מה הלאה

חיבוק❤️

כתבתי את זה הבוקר בשרשור אחר בנושא דומה.

היא לא צריכה לתמוך בבעלה, היא צריכה בעצמה תמיכה, והמון.

אבל, אם הבעל מרגיש לבד לאורך ככ הרבה זמן (ובמהלך ההריון כבר היה נשמע שהוא במיצוי מוחלט של הכוחות שלו) הוא יכול לפתח בעצמו דיכאון אחרי לידה.

בתור מי שהתמודדה עם דיכאון אחרי לידה "כפול" - גם שלי וגם של בעלי, זה סיוט מארץ הסיוטים.

להגיד כל אחד לעצמו, זה להעמיק ממש את תחושת הלבד משני הכיוונים - גם ההבנה שבגלל שקשה לצד השני אז אני לעצמי עכשיו, כלומר אני לבד, וגם בגלל שקשה לי אז אני לא יכולה לתמוך בצד השני, כלומר הוא גם מרגיש עוד יותר לבד..

הדבר הכי הכי משמעותי באתגר הזה זה דווקא הביחד, לדבר על זה, לשתף, לחשוב ביחד איך אנחנו מתנהלים ויוצאים מהדיכאון. דווקא לא להתייחס לזה כדיכאון של האישה או של הגבר, אלא כאתגר משותף להתמודד איתו, שאולי כל אחד מהם צריך מענה שונה קצת אבל כן להיות ביחד ולא לתת לשני להמתין ואז לגלות שהוא בבור שקשה מאד לצאת ממנו

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡