אם יהיה הריון הוא יקבל את זה כמה שה' החליט... זה מה שסיכמנו בינינו.

לגבי הרצון המשותף השקענו המון זמן בלנסות לפתור אותו.. היינו ביעוצים זוגיים כדי להגיע להבנות. במשך כמה שנים

המקום שהגענו אליו כרגע הוא הפשרה הזאת, ואם אהיה בהריון הוא יקבל את זה... מבחינתו וגם מבחינת אחוזים זה בקושי מניעה.. ובקושי "השתדלות" למנוע.

אנחנו תמיד מנסים להגיע להבנות יותר מבוררות אבל זה במקביל.

הבעיה שלי כרגע היא יותר מול ריבונו....

הרופא אמר מה הסיבה לדעתו? זה נטו גיל הביצית?

סליחה שלא עוזרת... אבל מבינה את התסכול.

נשים כאן מספרות מדי פעם שמשלימות עם זה באיזשהו שלב, ואז השקט דווקא הופך להיות מבורך עבורן.

מישהי פעם ציטטה מישהי שלפעמים הרצרון בילד נוסף הוא בעצם רצון בהתחדשות או בתחושת משמעות. או גם וגם. אם משהו מזה מדבר אלייך, שווה לפעול בכיוון...

שהבדיקות שעשיתי תקינות, ושמעבר לזה צריך להשלים את הבדיקות. צילום לרחם עם חומר ניגוד, בדיקת דם של בעלי ובדיקת זרע. לפני זה הוא לא יכול להגיד אם רואה בעיה.. לגבי ההמלצה לivf  הוא אמר שבגיל 40 אם אנחנו אחרי חצי שנה של נסיון להרות לא מחכים אלא ישר עוברים לשם. בעלי לא מתלהב מבדיקות דם אפילו, בטח שלא בקטע של בדיקות זרע... אני אנסה שכן יעשה בדיקות דם, ואז אוכל לקבל הורמונים השאלה אם זה מה שחסר לי.....

אבל נשמע שאת לא הולכת בכיוון הנכון.

אני לא יודעת איך את מונעת אבל לפני הורמונים ובדיקות צריך קודם לא למנוע...

מבינה את המורכבות בלהפסיק מניעה פשוט חושבת שחבל על האנרגיות שלך בבדיקות תוך כדי שאת מונעת.

לתזמן יחסים לזמן ביוץ

וליצור הזדמנות למפגש זרע וביצית (מנסה לכתוב בעדינות בפורום פתוח)

כל עוד לא ניסיתם חצי שנה- אין מה לרוץ לטיפולים)

וגם הנקה נחשבת מניעה לצורך הענין

אתם חצי מונעים
למה לעשות בדיקות לראות אם יש בעיה?
הרי את לא בהריון בשל המניעה, גם אם היא על חצי... 
אצלי על "חצי" מניעה- נרות או שקפים מנע לי מושלם בכל פעם.
נשמע שאת חוששת שאת לא מצליחה להרות, אבל את על מניעה... חצי או לא, עדיין זו מניעה שמורידה את הסיכויים להרות.
אולי תשוחחי שוב עם בעלך בעדינות? לגבי התשוקה לילד נוסף, ואולי תגידי לו שמבחינה רפואית מגיל 40 הפוריות יורדת בכל מקרה, אז זה כבר חצי מניעה, ולא צריך מניעה נוספת...והכל בידי שמיים.
אולי זה ישכנע אותו?

מדוע מנעתם רק בחצי שקף?

לא לזה הכוונה חצי מניעה
התכוונת לזה בחצי מניעה?
אני הבנתי אותך וגם אני בזמנו שחצי מניעה זה מניעה של נר רק ביום המקווה, לדלג על ימים, וגם בלי קשר נרות לא נחשבים כמניעה בכלל... אבל לי זה מנע מצויין.

השקט הוא נחמד.. אבל אני לא נהנית ממנו ומהשלב של אין טיטולים וילדים יחסית עצמאיים כי אני בנפש בכלל לא שמה....

התחושה שלי היא שעוד לא הצלחתי להקים משפחה, כלומר עוד לא סיימתי, כי המשפחה שלנו, שאני מודה עליה לשם, קטנה מאד מאד מאד ממה שהייתי רוצה.... המינימום מבחינתי זה עוד 2 ילדים... או 3....

וזה משהו שאני לא מצליחה להשלים איתו... הוא דוקר ושורף לי כל הזמן ולא חושבת שאי פעם אוכל להשלים עם זה.

ולכן אני גם לא מסוגלת בקטע הנפשי לעבור לשלב הבא..  ולא ליהנות מהמעבר הזה שנכפה עלי. הייתי מעדיפה לקום לתינוק ולהחליף טיטולים 

בעלך בקושי מסכים לעוד אחד,

וגם זה נשמע שהוא מוכן לצאת מעצמו בשביל מה שאת רוצה.

בכנות אני חושבת שאת לא צריכה טיפולי פוריות ולא ייעוץ זוגי,

את צריכה איש מקצוע מומחה מעולם הנפש.

להיתלות שנים בחלום לא בר השגה זה לא בריא

ומזיק למה שכן יש (זוגיות וילדים שכן קיימים)

לדעוך כל חודש מחדש לא יכול להיות תלוי באם הגשמנו חלום כזה או אחר.

יש חוסרים שאולי לא נצליח להשלים אותם לעולם, זה לא אומר שצריך בכח להחזיק את החלום.

לפעמים צריך ללמוד לחיות לצד אי הגשמת החלום.

העולם הוא מורכב.

גם אם תזכי לעוד הריון בשמחה ובהשלמה ובתמיכה מלאה של בעלך, זה עדיין לא החלום שיספק אותך.

לכן עוד לפני השלב הזה צריך להבין איך נכון לחזק את הנפש ומה האיזון הנכון בין להילחם על החלום על מנת להגשים אותו, לבין להרפות כדי לשמור על הנפש מההתמודדות אינסופית עם אכזבה.

אני מבינה שאת לא נהנית מזה שאין לך טיטולים להחליף. גם אני לא נהנית מזה. השאלה לא אם אפשר להנות מהחוסר שזאת שאלה קצת מוזרה. השאלה אם אפשר לחיות לצידו.

להנות מארוחת ערב במסעדה או מבילוי או מהגשמה עצמית, בלי קשר לשאלה אם את יכולה להנות מזה שאין עוד ילדים.

(איך אפשר בכלל להשוות קושי של החלפת טיטולים באופן זמני לקיום של ילד לנצח)

ועוד הערה קטנה, אם מבחינת בעלך הפשרה היא מניעה חלקית, טיפולי פוריות זה לא ההשתדלות שהוא הסכים עליה.

האם הוא יודע שהיית אצל הרופא והתחלת בירור?

האם הוא יודע שלא סיפרת על המניעה החלקית?

אם הוא לא יודע, כדאי לבחון בעיניים פקוחות לאן את צועדת..

ואם הוא יודע כדאי להבין איתו איפה הוא מונח בקשר לזה לפני שרצים הלאה עם הטיפול עצמו.

הוא בהחלט יודע.

לגבי טיפול רגשי- אני שם והמטפלת תומכת בי שלא לוותר על מה שחשוב לי. בטח כשבעלי לא מתנגד והבעיה כרגע היא "טכנית". כי אנחנו לא באמת מונעים הריון.

לגבי עוד כמה ילדים יהיו לי או לא,  ה' יודע ומחליט, לא את ולא אני.

על שאר דברייך במחילה, לא אגיב, כי התשובה שלך לא במקום ולא בכיוון מבחינתי, ולא נכון לי להכנס אליה.

מצד אחד הרצון החזק שלך

ומצד שני החוסר רצון שלו..

ניסיתים ללבן את זה בנחת

בזמן זוגי רגוע מחוץ לבית?

הרי גם את תיכנסי להריון והוא לא יהיה רצוי מבחינתו זה גם לא יהיה לך כ"כ נעים.. ועלול ליצור משקעים נוספים בבית וביניכם כזוג..

זה שאת אומרת שהוא חושש עליכם כזוג,

זה ממש חשוב שהוא יודע להצביע מה מדאיג אוצו,

זה כיוון שכדאי לדבר עליו ולעבד אותו...

מה מפחיד אותו?

על איזה חוויות זה יושב?

על איזה חוסר אצלו כבר עכשיו?

אולי על משקעים שנשארו מלידות קודמות?

וכו...

אפשר בעצמכם ואפשר בייעוץ זוגי קצר אפילו..

זו יכולה להיות הזדמנות גדולה גם לשדרג ולהעלות את הזוגיות שלכם בכמה רמות...

מאחלת לכם הרבה טוב!!!!

בהצלחה גדולה גדולה יקרה!!!!

למה לא להפסיק עם המניעה החלקית?

יש נשים שזה ממש מונע להן.

מה את רצה לטיפולים כשאת מונעת? מאוד מוזר

(מבינה שיש מורכבות עם הבעל אבל עדיין, השאלה נשמעת הזויה ומופרכת. את לוקחת מניעה ולא מספרת לרופא? מה את מצפה?)

סיפרתי לרופא שאפשר היה מסיבות שונות להגנס להריון בצורה חלקית (בעלי גם לא היה בארץ חלק מהתקופה)

אז לדעתי צריך לעבוד על המקום של להשלים עם המציאות.. להודות על הילדים שיש ולראות איך לחזק אותם.

זה קשה לשחרר את החלום

חיבוק!

הוא הולך ומתרכך ב"ה.

בתחילה לא רצה לשמוע על זה, בהמשך החלטנו על מניעה חלקית אבל הוא התפלל שלא נקלט

לאחר מכן הוא אמר שמה שה' יחליט, עכשיו הוא אמר שאם יבטיח לו איזה צדיק שזה לא יפגע לנו בזוגיות אין לו בעיה

הנושא בשיח מתמיד כנה ושקוף, כולל רופא הפוריות וכולל הכל.

הוא מודע לזה שאני יכולה בפועל להכנס להריון ואם זה יקרה הוא יקבל את זה באהבה (הוא גם רוצה באיזשהו מקום... אבל חושש).

הבעיה העיקרית היא שהשעון מתקתק בינתיים, ושזה לא קורה....

בזוית אחרת..

אולי ללמוד ולבנות איזשהו מודל זוגי יציב שטוב לשניכם בו ולהחליט שגם בזמן הריון לידה ולאחריה אתם משקיעים בזמן הזוגי ובמודל הזוגי שלכם

ללמוד איך לתקשר טוב וכד' ליצור תרופה למכה עבור טלטלות זוגיות, ואיך נכון לייצב ולאזן בתוך המרחב הזוגי

וכשתרגישו שאתם מוכנים באמת תורידו לגמרי את המניעה

האם את עוקבת בשיטת מודעות לפוריות על חלון הפוריות שלך בכל מחזור? תוכלי לדייק ולדית מתי יש לך סיכוי טוב להרות.. ואז באמת אם ירצה ה' יצליח ואם לא.. לא..

המודל הזוגי הוא עכשיו יציב וטוב אבל הוא חושש שהוא יתערער....

אני יודעת בגדול מתי הביוץ. ואנחנו כמובן במקביל תמיד משתדלים לחזק ולשכלל את הזוגיות...

הרי למה בעלך ממש מוצף מהעניין הזה

נסי לפתוח מולו ממה הוא חושש וחרד מבחינת הזוגיות, מה הדבר הכי גרוע שהוא מדמיין שעלול לקרות אם ו..

ומפה תנסו ללבן את העניין כי לפי מה שתיארת ילד נוסף זה רק כיסוי לחשש עמוק יותר אצל בעלך ששווה לתת את הדעת

וזה מדובר. בהריון האחרון הייתה סיטואציה שהייתה מאד טראומטית (עבור שנינו) בעלי מייחס אותה גם להורמונליות של ההריון.

דנו בזה רבות.... מעבר לזה קשה לו גם עם ההנקה לילות וכו, עם זה שזה שואב מהזוגיות. 

צריך לקחת גם בחשבון את הקשיים שיכולים לעלות בלי קשר להנקה

כמו מצבים הורמונליים או רפואיים לא צפויים חלילה שמן הסתם יכולים להשפיע על בן הזוג ועל המכלול ומערערים את היציבות בנוסף לתרחישים צפויים "רגילים" 

אני מהצד שמבין את בעלך האמת 

ותראו מה קורה ולאן הרוח נושבת

בסוף, זה החלטה שלכם אבל של שניכם באמת

בלי לפתור את זה ושתהיה מסוגלות אמיתית של בעלך להכיל סיטואציה שיוצאת מהפרופורציות הרגילות של מה שהוא מכיר, זה באמת עלול להעיב על היחסים ביניכם

שנים.. ביחד ולבד..  ומתקדמים לאט לאט אבל באמת יש לזה שורשים מאד עמוקים... אם היה לי את כל הזמן שבעולח והשעון לא היה מתקתק... הייתה לי אולי האופציה, אבל כרגע אין...

אז במקביל מתקדמים במישור הזוגי וגם מקווה שיצליח במישור המעשי...

גם אם זה חצי, זו מונע. גם לי היו תקופות של חצי- מנע לי מושלם!!!
נראה שבעלך בכיוון, ונשמע שיש לכם ב"ה זוגיות מהממת וטובה, ובעלך חושש שזה יתפוגג אם בשל תחילת הריון קשוח ואחר כך טיפול מסיבי בתינוק ואז לא "חופשיים" לצאת ומוגבלים יותר.
אני ילדתי בגיל 40 ותכלס, בעלך צודק. זה לא פוגע בשגרת החיים והזוגיות, אבל כן שם את הכל בצד. אנחנו מוותרים על הרבה דברים, בפרט שהתינוק גדל וכעת פעוט שובב. אבל יודעים שזו תקופה והיא תחלוף ונחזור לישון לבד בלי עוד איזה פעוט ביננו
ובינתיים שמחה שזכיתי להביא עוד נשמה טהורה לעולם, ונהנים ממנו (כשהוא לא צורח , לוקח, מתעצבן...)

הייתי בטוחה שזה לא....

הוא חושש לא רק מההריון אלא מכל השנה הראשונה והתקופה של ההנקה. נניח אם יביאו לו ילד מוכן שלנו בן שנתיים הוא לוקח

מקווה שנצליח

יורדת.

אני ממש דייקתי בהוראות.
ולכן מנע נהדר (נרות, שקפים השתמשתי לזמן קצר פחות התחברתי).

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏