אולי בעקבות כתבה הערב ב ynet על סרט דוקומנטרי בריטי חדש?

הוא היה צייר ואומן מעולה, אבל לא קיבלו אותו למכללה לאומנות כי אמרו לו שהוא מצייר רק בתים וערים ללא בני אדם שבהם, ואם הוא מצייר בני אדם הוא מצייר אותם גרוע או מטושטש.

ככה הוא חי, ראה את העם הגרמני אבל לא רק שום אדם פרטי כאישיות אלא כבורג במערכת (גם גרמנים וגם יהודים).

האויבים הכי גדולים של עם ישראל הם אנשים בעלי  כשרונות אדירים שהיטו את עצמם לטומאה ורשע אדירים, כי רק אחד כזה יכול להיות אויב שווה ערך לישראל. כמו בלעם, לבן, המן והיטלר

בס"ד

ואני דווקא קראתי שהוא היה חדל אישים. ממש. 

וזה הפלא והסוד של הקב"ה - שמישהו, שהכי לא הגיוני שיעלה כפי שימ"ש עלה,

עלה לשלטון; גם בד"כ, האנשים שמגיעים לשלטון, יש להם נסיון, בצבא למשל,

כשרים וכו', והאשמדאי הזה - לא כלום.

כך קראתי. שהכל כאן היה בלתי מובן לחלוטין.

היו לו כמובן כישורים אחרים אבל IQ? הוא גם על זה רכב בדרכו לבחירות לקנצלריות, אני לא מהאליטיסטיים, אני מהעמך.

וגם הספר המלאה והמשעמם שלו, בוא נגיד שהוא לא קיים גם "איזהו חכם הלומד מכל אדם" הוא די היה ההפך, קטל בארסיות כל מי שלא חשב כמוהו.

אבל זה לא קשור דווקא לIQ.

חוץ מזה הזיהוי שלו בספרו שהעם היהודי הוא מפיץ המוסר בעולם (ולכן הוא שונא אותו) זה זיהוי נכון.

הרבה פעמים לאומנים יש גם איי קיו גבוה בתחומים אחרים

בוחנים את זה במבחני אינטילגציה מאוד ספציפיים.

כושר מנהיגות לא קשור לIQ.

יש מלא מנהיגי מדינות מטומטמים, לא חסר.

אתה שואל למה גרמניה בחרה דווקא מטומטם כזה? יש על זה הרבה מחקר, גם כי הם היו במשבר כלכלי פנסיות אחרי מלחמת העולם הראשונה, אז הם בחרו במישהו שישבור את הכלים ויהיה קיצוני.

גם כי הוא היה מאוד כריזמטי.

גם כי הגרמנים נאצים בלי קשר.

היו לזה הכנה פילוסופית מכיוון ניטשה ופיכטה ואחרים.

יש הרבה מחקר על זה, זה מעסיק אקדמאים משועממים במדעי הרוח.

בתחום הזה.

בכל מקרה השאלה היתה על IQ ולא על כישרון אומנותי.

כך או אחרת, אם נמדוד כישרון אומנותי שלו כסופר אז גם בזה הוא היה גרוע במיוחד.

איך אפשר לקרוא את הספר הזה? שעמום טוטאלי וארסיות, כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.

לא, היטלר לא היה אינטלקטואל במובן המקובל – לא אקדמי, לא פילוסוף, לא מדען, ולא איש רוח בעל תרומה מקורית.

אבל הוא היה אדם בעל יכולות רטוריות, זיכרון חזק, וידע עצמי רחב – שהשתמש בהם באופן דמגוגי ומניפולטיבי.הנה ניתוח קצר ומבוסס:למה לא אינטלקטואל?קריטריון

היטלר

השכלה פורמלית

נשר מלימודים תיכוניים בגיל 16, ללא תעודת בגרות.

מחקר או כתיבה מדעית

אף לא מאמר אחד. "מיין קאמפף" הוא מניפסט פוליטי, לא עבודה אקדמית.

חדשנות רעיונית

רעיונותיו – גזענות, אנטישמיות, לאומיות קיצונית – היו שילוב של דעות קיימות (גובינו, צ'מברלין, ניטשה מעוות).

ביקורת עצמית / דיאלוג

סירב לוויכוח אמיתי, דיכא מתנגדים, שרף ספרים.

למה כן נראה כאינטלקטואל (בטעות)?תכונה

דוגמה

זיכרון פנומנלי

זכר פרטים היסטוריים, צבאיים, טכניים – לדוגמה: ידע מפורט על כלי נשק, ספינות, מבצרים.

קריאה נרחבת

קרא מאות ספרים (גם בבית הסוהר ב-1924): קרליל, ניטשה, שופנהאואר, גתה, היסטוריה צבאית.

רטוריקה מבריקה

נאומיו היו מבוימים, דרמטיים, משכנעים המונים – כמו אינטלקטואל פוליטי.

כתיבה שיטתית

"מיין קאמפף" – 700 עמודים, מבנה ברור, טיעונים (גם אם שקריים).

מה אמרו עליו בני זמנו?אלברט שפּייר (אדריכל ומקורב):  "היטלר לא היה אינטלקטואל – אבל היה אוטודידקט מרשים. הוא ידע הרבה, אבל לא הבין לעומק."

יוזף גבלס (שר התעמולה):  "הפיהרר הוא גאון פוליטי, לא אינטלקטואל של ספרים."

הרמן ראושנינג (פוליטיקאי שערק):  "הוא קרא הרבה – אבל רק כדי לאשר את דעותיו הקיימות."

סיכום ב-3 נקודותלא אינטלקטואל – חסרה השכלה, מחקר, ביקורת, תרומה מקורית.  

אוטודידקט מוכשר – קרא הרבה, זכר הרבה, השתמש בידע להשפעה.  

דמגוג, לא הוגה – השתמש ב"אינטלקטואליות" ככלי שלטון, לא כמטרה.

במילה אחת:

היטלר היה "אינטלקטואיד" – נראה כמו אינטלקטואל, דיבר כמו אינטלקטואל, אבל לא היה כזה.

שהיו לו התקפות מוזרות; כאילו הוא רואה משהו בחדר ורועד מפחד...

היה כתוב שהוא ממש כרת ברית עם השטן - עסק במגיה שחורה וכאלה,

לא היה אפילו נוצרי באמונתו.

גם העם הגרמני היה קרקע נוחה להשפעה מהסוג שלו

אם אני לא טועה, הנס פאלאדה באוטוביוגרפיה שלו, כתב שהעם הגרמני הוא עם חסר עמוד שדרה.

גם בספר נוסף, שאיני זוכרת את שמו ושכתב אותו גרמני, הוא מספר למשל, איך חבורה שהיתה מרדנית ואוונגרד, יוצאת נגד המוסכמות וכו' (היה

להם עיתון משלהם), הפכו את עורם ונהיו לנאצים. יחד עם כל העדר.

כדאי לדעתי לקרוא את הספר של לאה פליישמן (נדמה לי שכבר הזכרתי אותו), "אין זו ארצי" כדי לקבל מושג.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..