לא נראה לי כזה בולט. אלא אם כן, אתם באמצע שיחה עם אנשים או שאין שום מקום להניח.

(השבת בעלי בא עם הקטנצ'יק לתהילים בבית הכנסת, וביקש מהבת שלי לתת לי אותו. קצת התפדחתי ממי שמעביר את התהילים. אבל שניה אחרי הלידה די ברור שאנחנו אסורים).

מקדימה ואומרת שזה מסוג הדברים שקשה לי ליישם (לפחות אני מודעת)

במידה וכן רוצה להקפיד באותו רגע אני קוראת לבעלי לצד ומעבירה מה שרוצה

מרוויחה על הדרך דקה שתיים של שקט 

וזה מה שאנחנו עושים.

ובאמת אחרי שמתרגלים לזה זה כבר נהיה די אוטומט, וזה זכות גדולה וחשובה!

בד"כ מניחים על שולחן/ משהו שנמצא ליד, ואחרי כמה שניות הבעל לוקח כדי שלא ישימו לב

בשמים בהבדלה שזה ליד כולם- בעלי מחזיק קרוב אלי ואני מריחה, תמיד, לא רק כשאסורים (אבל בגלל זה התחלנו עם זה)

ראיתי מישהי שהייתה צריכה להעביר איזה פתק והדביקה אותו כאילו בצחוק על הילד ואז הבעל לקח ממנו... רק אחרי מספיק זמן בתור נשואה הבנתי שזה טריק טוב...

להפיל גם עובד מצויין

ובסוף זה בעיקר בראש שלנו- אף אחד לא מנסה להסתכל כל הזמן האם אנחנו אסורים...

שפחות מתעסקים עם זה, הכל נהיה טבעי יותר.

ומיום ליום גם היה לי פחות אכפת שישימו לב שאנחנו אסורים, כי וואלה, לא גנבנו שום דבר

ומספיק אנחנו סובלים.

אז חופשי בקשתי מגיסתי להעביר לבעלי את התינוק

ואם היא קרצה לי בהבנה צחקתי, כן, זה קווטאר למתקדמים.

וחופשי בעלי הניח לידי דברים ולא העביר לי ביד. בין אם זה בבית מול הילדים ובין אם ליד המשפחה שלו או שלי

וזה נהיה טבעי שתמיד יש מפית ליד הצלחת של אבא

ושאבא לא מעביר לאמא את הכוס יין ביד

ובשמים בהבדלה- הקב"ה העניק לבעלי קורונה שממנה חוש הריח לא חזר

אז תפקיד ברכת הבשמים הוא אצלי או אצל הילדים כך שזה כבר לא בעיה.

אני חושבת שם הכל נעשה בצורה מאולצת זה נהיה בולט

אבל אם עושים אץ זה בפשטות ובלי עסק זה נהיה טבעי.

בקיצור, פחות לחשוב ולתכנן מראש איך להגיב בכל סיטואציה ויותר לפעול בטבעיות ובלי לפחד שישימו לב......

אני למדתי ממדריכת הכלות שלי שעגלה זה אחלה דרך להעביר חפצים

או תיק של העגלה

או בשולחן אם צריך מניחים את המלחיה ולא שמים מיד ליד

משתדלים גם כשמותרים לנהוג ככה

ובכללי אני פחות בעד "אופס זה נפל" רק מעורר בעיני עוד תשומת לב

לומדים לחיות עם זה ולא חושבים מה אחרים רואים או לא רואים

וגם לא מחצינים שאלה "איפה הבקבוק שלו" "איפה המוצץ" כי אחכ קשה להיחלץ מהסיטואציה אלא מראש מחפשת לבד או ניגשת אליו בשקט ושואלת.

אינטימיות זה גם כשאסורים

הבנתי שאפשר..

או שמבקשים מאחד הילדים להעביר 

ולספרדים שפוסקים לפי הרב עובדיה, מותר לזרוק לגובה, אם את מבינה למה הכוונה (ולא ישירות כמו שזורקים כלפי הבן אדם)

זה מה שאני יודעת... 

ולא לכולם יש ילדים 

ואם את ליד אנשים אחרים, זה יכול להיות מוזר לבקש מהילדים, תלוי בסיטואציה... 

אבל באמת שאני שחררתי את הקטע הזה מזמן.. ככה שזה הטיפ הכי טוב שלי. פשוט שזה לא יפריע לי. אני עושה מה שנכון לי בדרך שנוחה לי. מי שמתעמק בזה, באמת זה שלו... 

לומדים לזרום עם  זהאם נמצאים ליד משהו שאפשר להניח עליי שולחן/ספה/עגלה וכו', אז מניחים.

בכל מקרה מנסים למעט בסיטואציות שנוצר צורך להעביר. זוכרים מראש להשאיר את המפתח בתיק/במתלה וכו'. לא מבקשים להעביר דברים בשולחן. יותר "מסתדרים לבד". מתייחסים אל זה כעוד הלכה, אולי קצת מאתגרת ליישום, אבל בלי דרמות

תמיד אומרת לעצמי לבדוק, וכבר שנים אנחנו ככה.
אציין שאנחנו דווקא בזה לא מקפידים בהיסטריה.
בעלי מביא לי למשל מפתחות ליד ועוד לפני שהחזקתי הוא כזה עוזב, כאילו אם מעבירים משהו, למדנו בבזק שאחת עוזב השני תופס בשניה, מיד אל יד. אבל משתדלים שלא נחזיק בו בזמן אלא במהירות כל אחד עושה את שלו.
לא יודעת אם מובנית

אני מבקשת מבעלי להעביר לי את החצילים ואז כשהוא מביא לכיווני אני כאילו בדיוק מזיזה את הראש למשהו אחר וכאילו הופס.. לא שמתי לב שהבאת את החצילים (לא אומרת, רק זו לכאורה הסיטואציה) ואז הוא כאילו, טוב היא לא רואה שהבאתי אני פשוט אניח לה פה לידה .. הוא לא אומר את זה כמובן אבל זה המשחק בגדול 😉 בקיצור קצת להראות מעופפת...ומתעסקת במשהו אחר ואז הוא כבר מניח לך לידך.

ולא קורה כלום אם מישהו יודע מזה. 

אני ראיתי שזה לוקח ממני יותר מידי אנרגיה ללכת למקום בצד או לא להסתכל כשהוא שם לי בצלחת וכו', וגם ככה זה תקופה מעצבנת אז אם אני יכולה להקל על עצמי במשהו זה בלשחרר...

רוב האנשים לא באמת מסתכלים על זה וגם אם רואים לא מייחסים לזה יותר מידי חשיבות לפעמים סתם הבעל עומד רחוק קצת או לא שם לב אז מניחים במקום הקרוב הראשון עד שהוא ייקח את זה, לי זה קורה גם כשלא אסורים... ואם למישהו נורא דחוף לוודא אם אנחנו מעבירים מיד ליד או לא אז שיערב ויבושם לו ואם הוא רוצה אני גם אעדכן אותו מתי אני טובלת שלא יצטרך לחפור פעם הבאה...

אין לי בעיה להביא תינוק לכל מי שנמצא לידי ולבקש שיעביר לבעלי.

אני לא מרגישה שום בעיה עם זה שיידעו שאנחנו אסורים, למה זה מפריע לך?

במה זה שונה מזה שיידעו שאתם מותרים?

וכדי להעביר דברים אנחנו עושים את זה כמו שזה.

מניחים על הרצפה/שולחן/ספה והשני לוקח.

לפי מה שאני יודעת ממה שלמדנו, אצלנו אסור להעביר במסירה, ואין הקלה בציבור אז עושים את זה ומי שיבין יבין.

מי שראה קלט שאנחנו שומרים טהרת המשפחה וזהו. וגם מול הילדים עכשיו הם עדיין לא מבינים אבל כשהם יתחתנו ויבינו הם יזכרו שהורים שלהם שמרו טהרת המשפחה

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת