היהודית - אלא מחפשת להעמיק בהכרת תרבות היהודית, בפולקלור, במנהגים, בזרמים, בהיסטוריה - פורום בית המדרש אינו עוסק בכל זאת.  

 את מחפשת ספרי "יהדות"

ספרי יהדות | מסורת, חכמה והשראה - עברית

רשימת הספרים למתעניינים: רוצים להכיר קצת יותר מקרוב את עולם היהדות? אלה הספרים המומלצים

גם הלכה כמובן, אבל באמת פחות דינים ספציפיים ויותר תמונה כללית.

של הרב לאו.

ספר מאוד יסודי ובסיסי ומקיף את כל העולם של יהודי שומר תורה ומצוות במעגל השנה.  

מסילת ישרים

חובות הלבבות

שערי תשובה - ר' יונה

אורות התשובה - הרב קוק

הכוזרי

אולי גם לאמונת עתנו

ויש הרבה ספרים של בני דורנו שעושים הנגשה יפה כמו ספרי הרב אבינר והרב לונדין

רקע תורני רחב, יהיה קשה.  

למשל אורות התשובה.  זה ספר שצריך ללמוד במסגרת.  לא לבד.  יצאו גרסאות עם ביאור שמקלים על הלימוד העצמי.  

למדתי בבי"ס ובתיכון קצת תנך והלכה ומחשבת ישראל, אבל זה היה ברמה של בית ספר ובזמנו רק רציתי לעבור את המבחנים, אז לא נשאר לי מזה הרבה. בשנים מאז לא למדתי הרבה (היחיד שקראתי הרבה זה התנ"ך), וכשאני חושבת על זה אני רואה שאין לי תמונה ברורה בכלל של איך היהדות התפתחה, מי כתב מה ומתי, מתי ואיך התגבשו התפיסות השונות... זוכרת ציטוטים, סיפורים ורעיונות מעורפלים אבל לא יודעת מאיפה ומה ההקשר. אני זוכרת שלמדתי בבי"ס מסילת ישרים, חובות הלבבות ואורחות צדיקים, למשל, אבל כבר בקושי יש לי מושג מה היה כתוב שם. ידוע לי בגדול על המחלוקות המפורסמות (נגיד קראים ורבניים, חסידים ומתנגדים, ציונים ואנטי ציונים) אבל מתי ואיך בדיוק זה קרה, מי הוביל את הצדדים, מה היו הטיעונים? אין לי כמעט שום מושג. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשיש לי איזו דילמה רוחנית, אבל גם באופן כללי, היהדות היא אחד הדברים שמשפיעים הכי הרבה על החיים שלי ומפריע לי שאני יודעת עליה פחות מאשר על מתמטיקה לדוגמה.. כלומר החיים שלי מתנהלים במסגרת הזו אז אני רוצה לדעת ממה היא מורכבת ואיך היא נוצרה. ואני רוצה להכיר את המקורות ולא רק איזושהי סקירה מודרנית שלהם, במידת האפשר. מקווה שמשהו מכל זה היה מובן 😅

(שוב כמו שאמרתי, כמובן שאני לא מתכננת ללמוד עכשיו בעצמי את כל ספרי היסוד שנכתבו במשך אלפיים שנה, אבל כנקודת מוצא אני חושבת שזה יועיל לי לבחור כמה מהספרים האלה ולחפש מסגרת/הרצאות/פירושים ללמוד איתם, וככל שזה יילך להמשיך עם עוד)

יש ביוטיוב בשפע..

ויחד עם זה ללמוד את התנ"ך. ממליץ על ביאור של הרב שטיינזלץ. נמצא גם באינטרנט באתר ספריא.

ממליץ גם להיכנס לחנות ספרים עם ספרים יחסית מונגשים (אני חושב שדברי שיר יכול להיות ממש טוב) ולראות לאיזה ספרים ונושאים הנפש נמשכת.

העניין הוא שענייני הפולקלור וההיסטוריה היהודית, הוא לרוב חלק מאוד מאוד צדדי ושולי באורח החיים היהודי- שבפועל עוסק בעיקר בחיים שבהווה. בהלכה, באורח החיים, בתיקון המידות, בעבודת ה', בתפילה ובלימוד התורה עצמה.

הנושאים שהכי מעניינים אותך... (מן הסתם קשה לשמוע את כל הסדרה...)

https://www.youtube.com/playlist?list=PLMWXhEO9MAFyvoSUIP1zvdQF6Y_Xiz8T3

יהודית של פרופסור הלברטל בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

יש את זה ביו-טיוב.

לא הכל מדוייק ונכון, וצריך לקחת בערבון מוגבל, אבל הוא נותן מבט כללי.

סתם יותר נוח לי לקרוא כי את זה אפשר לעשות בשבת אבל לא חשוב... אני אנסה את הסרטונים והשיעורים

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!