בעיות, ואהבה גופנית שטחית מזמינה אלפי בעיות.

"על כל פשעים תכסה אהבה". כשיש אהבה נשמתית מטורפת כל התיאומים הגופניים מתגמדים למזעריים.

זוגות לומדים לחיות ביחד. להכיל, לוותר, לבוא לקראת, התנהגויות גם משתנות עם השנים.  

שאדם רוצה אותו דבר 80 שנה

אבל אין כזה בנאדם

כל אחד עובר שינויים נפשיים ופיזיולוגים שמשפיעים על כל התחומים

וגם ספציפית בנושא מגע זוגי

ככה שגם האדם עצמו לא יודע מה הוא ירצה כל החיים

בין אם הוא התנסה לפני החתונה ובין אם לא

וכנ"ל לכל נושא אחר

לכן מה שחשוב הוא לאו דווקא התאמה בנושא מגע או בכל נושא אחר

אלא

היכולת להתמודד עם פערים בצורה טובה 

מורכב

מתכונות מולדות

הכוונה הורית

וחוויות ילדות

עם השנים רוב האנשים מנתבים את התכונות המולדות לכיוונים שונים

מתנערים מחלק או מרוב ההכוונה ההורית

ועושים חוויה מתקנת לחוויות הילדות

בגילאים שמתחתנים זו רק ההתחלה/ אמצע של עיצוב האדם הבוגר

לכן בהכרח יהיו שינויים משמעותיים 

האם יש אמת.

כי אם מישהו יבוא ויטען

התחתנתי. אבל בא לא נגזים.

לא צריך לגעת כל כך.

פעם ב.. אולי.

זה יהיה מצער.

ואכן אלו דברים שקורים.

וגם כל אחד היה רוצה שהשני ירצה

ולא שיעשה טובה.

אכן יש בעיות בחינוך לפתיחות בתחום.

וגם יש הפרשי רצונות, שחלקם תלויים בעניינים ביולוגים.

שאלה חזקה.

פשוט מתכוננים למסע זוגי.

מודעים שיכולים להיות פערים.

ומקווים שלא יהיו..

גם יש דברים שאתה נהנה מההבדל

שאתה אוהב גם את התכונה של השני.

בקשר גם ליחס למגע.

חלק מהקטע בזוגיות זה גם להכיל אדם עם

רצונות וצרכים שונים.

לאו דווקא למצוא מישהו שאתם על אותו תדר בכל תחום

ואם לא אז לכוון אותו לתדר הנכון.

אענה לך מזוית הראיה שלי -

שאלת איך ההלכה והרבנים מתמודדים עם זה.

העניין שהשאלה מתבססת על הנחת יסוד שההלכה והרבנים נועדו לעשות מטרה כלשהי שלא מסתדרת עם הרגשה לא נעימה ביחס למגע או חוסר מגע.

אני רוצה לענות לך בכך שאני הופך את הנחת היסוד הזאת. 

המטרה שלנו לקיים את ההלכה. 

זה לא משנה אם זה נוח או לא נוח, מתאים לי לא מתאים וכו'.

זאת ההנחת היסוד.

מפה אפשר לשאול - איך אני חווה את ההלכה בחוויה טובה אם יש פעמים שהיא יכולה להיות לא נוחה לי? - זאת שאלה שאני יותר מקבל ועליה אני אענה בהקשר הספיציפי שהבאת.

מגע הוא אספקט מסויים מתוך מערכת יחסית זוגית.

דתיים ששומרים נגיעה לא מתנסים בצד התקשורת האינטגרלי והמשמעותי הזה לפי החתונה, לפי הוא כורתים את ברית הנישואין.

עניינים שטיפה מרככים את הקושי -

א. גם זוגות חילוניים שלא שומרים נגיעה יכולים להתקל בקשיים שונים ביחס לתחום והם ימשיכו את הזוגיות, למרות הקשיים.

ב. המגע מאוד תלוי במנטליות ובאופי של המשתתפים במערכת יחסים, אם הרובד של האופי התאים, סביר להניח שגם הצורך במגע וסגנון המגע נגזר מהאופי.

ג. אפשר לעשות עם זה משא ומתן ולנסות להגיע לעמק השווה אלא אם כן יש בעיה קיצונית.

ד. יש מורכבויות יותר גדולות בחיים בכלל ובקשר זוגי בפרט.

כמו שאמרו כאן, הרבה אנשים ונשים משתנים במהלך החיים גם ככה, אחרי לידות וכו'.

ולא ראינו שהשיטה החילונית לבדוק הכול קודם מצליחה יותר בלשון המעטה.

ממליץ על ספרו של הרב ניר מנוסי שנקרא "הבוקר שאחרי", פה יש סקירה קצרה שלו בכנסת

מדהים אותי כל פעם מחדש לראות עד כמה השמאל הקיצוני הפרוגרסיבי הרס והורס את העולם.

כל דבר הם עושים הפוך. במקום שהצד הבהמי שלנו ישרת את הצד האנושי, הם לוקחים את הצד האנושי (חכמה, רגש) ומשתמשים בו כדי להצדיק נתינת פורקן לצד הבהמי.

במקום להתנגד למהגרים המוסלמים שהורסים כל מקום אליו הם מגיעים, הם תומכים בהם.

במקום לשים את הזוגיות והמשפחה במרכז, הם רואים אותם רק כמימוש עצמי. ולכן המציאו כל מיני הזיות כמו זוגיות פתוחה או פוליאמוריה.

הם משחקים אותה מוסריים, אבל הם אנשים אכזריים ומוכנים להקריב אנשים חפים מפשע בשביל המטרות שלהם.

החברות שלהם היא בערבון מוגבל. ברגע שמישהו מהם משנה את דעותיו הם מנתקים את הקשרים איתו. גם את מי שעדיין בצד שלהם אבל מסכן אותם, מבחינתם לזרוק לכלבים (כמו ששקמה ברסלר ייחלה שהפצ"רית אכן התאבדה).

והם עשירים, ושולטים בתקשורת, בחינוך ובתרבות, והורסים לאנשים הנורמלים את הראש כבר מגיל צעיר.

שמעתי כל מיני הסברים למה הם כאלה. לדעתי שום הסבר לא מספק. זה כאילו שהם בעלי חיים שבטעות נולדו בגוף של בני אדם ומחפשים כל דרך לממש את האני הפנימי שלהם, תוך כדי שהם משפילים אליו גם את הצד האנושי.

זו שאלה שאלתית

אכן קשה לדעת כאלו לדברם מראש ואפילו לא חושבים על זה בהרבה מקרים
אבל קשר זוגי כולל גם קשר אינטימי כחלק אינטגרלי, אם יש פערים ביניהם בנושא צריך לבדוק את סיבת ההימנעות, לפעמים היא טכנית (עייפות, מצב רוח וכיו"ב) ולפעמים היא עמוקה יותר ודורשת טיפול רגשי וכדו', כל עוד הדבר לא מטופל, כמובן הצד השני - היוזם יותר - צריך להיות רגיש לשני. אם מתברר שזה טבעו של הנמנע, זה אכן בעייתי אינני יודע מה לומר, צריך לשאול מומחים ממני. על פניו צריך להשלים עם זה ולהגביר את הקשר האינטימי לא רק בחוש המישוש.

מומלץ מאד בהקשר הזה הספר "פשוט לרצות" של ד"ר מיכל פרינס.
 

ממילא, אם אני צודק, אז זה מדהו שאפשר לגלות לפני החתונה.

קיימים לפעמים פערים משמעותיים מאוד לשני הכיוונים בין אהבת המגע והחיבוקים בהקשר של חברים ומשפחה לבין אהבת המגע וכו' בהקשר הזוגי.

האם אתה טיפוס רגיש תחושתית, האם אתה אוהב מגע, בין משפחה, חברים… חיבוקים נפוצים בין חברים (ובמיוחד חברות) עד כמה שידוע לי)

וכן, סביר שהשני יבין גם לגבי מגע מעבר לרגיל בין חברים ויענה ברמז גם. בין אם זו תשובה של "אני מאד אוהב מגע" ובין אם "קשה לי עם מגע"

גם אליו הפניתי את השאלה, והוא ענה עליה בשיעורו השבועי בסדרת "שלום אהלך" (זוהי סדרת שיעורים על זוגיות ומיניות וכו' שקהל-היעד העיקרי שלה הוא חרדים).

מצו"ב לינק לשיעור שלום בחילך 10.mp4

הוא מתחיל לדבר על זה כ23 דקות אחרי ההתחלה.

ממליץ בחום לשמוע את כל השיעור (ואת כל השיעורים שלו...)

קבוצת "שלום אהלך" - לקבלת פרטי השיעור מדי יום שלישי 22:00

שלום אהלך מחזור ו

.

.

1. גם אם נתעלם לרגע מההלכה, זה לא שיש אפשרות אחרת. אצל חילונים לא בודקים חודשיים התאמה פנימית ורק אז נוגעים (ממה שאני שומע זה להיפך. קודם נוגעים ואז בודקים לעומק התאמה פנימית).

2. ספציפית לגבי חיבוק- זה מגע מהסוג שאפשר להרגיש אם אתה רוצה בו גם בהקשר הזוגי.

3. אני מניח שגם אם יש פערים, ברוב המקרים הם ברי גישור אצל שניים שאוהבים זה את זו ורוצים בטובת השני.

4. משהו עקרוני יותר- הגמ' בקידושין כט: אומרת שככל שאתה מתחתן צעיר יותר יהיו לך פחות הרהורי עבירה אחרי הנישואין.

ולמה זה ככה? אחרי שהאדם התחתן, מה זה כבר משנה באיזה גיל הוא התחתן?

כי בהתחלה (בילדות) יש משיכה רגשית בין המינים, והמשיכה המינית באה בגיל מאוחר יותר (נערות). ככל שיש למשיכה המינית פחות שנים בפני עצמה, כלומר לא בתוך מסגרת זוגית- הנפש של האדם פחות נשחקת בהקשר הזה, והרגש והמיניות מחוברים חזק יותר. וממילא הוא גם יותר אוהב את אשתו ויותר מחובר אליה, וכמו שאומרת הגמ' בסנהדרין כב. "לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים".

ואם ניקח את זה למציאות שלנו (בד"כ אנחנו, הבנים, לא יכולים להתחתן אפילו בגיל המקסימלי שהגמ' ציינה, 20)- ההפרדה רבת השנים שיש בין הצורך הרגשי למיני, יוצרת אוטומטית תפיסה מסויימת על מגע (וזה עוד בלי להיכנס להשפעה של תת התרבות החילונית) ואפילו על אהבה. אין לי נסיון בזה, אבל נראה לי שבהתחלת חיי הנישואין כשיש אהבה חזקה (גם אם לא עמוקה כמו של זוג ותיק) לא מרגישים את זה, אבל עם השנים כן. ולכן הצד שבשלב כלשהו פחות רוצה מגע מכל סיבה שלא תהיה, לא רואה בזה כ"כ חסרון (ונראה לי שהצד השני, למרות שקשה לו, מבין אותו).

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.