חוצפן הילד הזה.

את שומעת מהבן שלך סיפורים אבל לכי תדעי כמה מסתיר ממך (אולי גם מקצין לצד השני)

בכל מקרה הייתי עושה שיחה בהקדם.

חשוב לי רק לציין שאין לי ניסיון עם ילדים בגיל הזה ככה שכל מה שכתבתי זה ממה שנראה לי בלי הבנה בתחום 

כתבת שהילד ''הרע'' מקנא בבן שלך

יכול להיות שאת שולחת במודע דברים שגורמים לקנאה?

לדוגמה אם את שולחת מוצרים מיוחדים, ממתקים, אוכל מיוחד, בגדים שווים מידי

יכול להיות שזה באמת קורה מקנאה

ככה שכדאי קצת להוריד את הרמה

אני שומעת מהבן שלי לפעמים שהוא לא חבר של ילד מסוים בכיתה. למה? כי הוא הביא ממתק ולא חילק לאחרים. ברור שזה נובע מקנאה.

יכול להיות שאת לא עושה את כל אלה ככה שקבלי ביטול על הדברים האלה. 

כן חושבת שהרבה פעמים ירידות מצד ילד אחד על ילד אחר ז נובע מקנאה

לא מניסיון שהיה לי

כי באמת אף פעם לא נתקלנו בכזה דבר

אבל יצא לי לראות אפילו במשפחה

ילד יורד על בנדוד בתחום מסוים

ולאחר זמן התברר שזה היה מקנאה בתחום אחר שהוא לא הצליח בו

את צודקת 

אבל לא חושבת שהפעם זה קנאה במשהו חיצוני בכא

זה מצב מוכר שילד יורד על ילד אחר כי הוא לא מצליח במשהו אז נטפל לילדים 

למה דווקא אליו באמת שאלה

לא יודעת אם יש עוד ילדים שגם יורד עליהם חוץ ממנו

או שפורק עליו את זה שאח הגדול שלו חזק ממנו.

התכוונתי שיכול להיות שלילד המציק יש גם מישהו גדול וחזק ממנו שמציק לו, ואז הוא פורק את זה על הבן שלך.

זה כמובן לא תקין, כתבתי את זה רק כדי להגיד שלא תמיד זה נובע מקינאה אלא יכולות להיות סיבות אחרות

ולא צריך להגיע למצב של בריונות כלפי מי שאני מקנא בו...
אם היא אמא ברמה גבוהה- מדהים.
הילד השני, הבריון צריך טיפול, עזרה, תמיכה, הורים עיקביים, צוות שידע מה לעשות איתו, חינוך...וקודם כל צריך ליידע את הצוות וההורים על זה.
 

אני חושבת שלפעמים כשילד מזמין בכח את הבריונות אי אפשר להאשים את כולם חוץ מאת הילד עצמו.

ככה אני חושבת, אולי אני טועה. 

להבדיל, לא עלינו, וסליחה על ההשוואה

זה כמו שאומרים שבחורה לא צנועה הזמינה עליה את האונס.

בואי נאמר שגם אם אמא שלו תרד ברמה, הבריונות כלפיו תמשיך.

הבריון צריך עזרה!!

אני חושבת שברגע שאישה מסתובבת עם חוטיני שלא תופתע מהצורה שבה גברים מתייחסים אליה, מסתכלים עליה.

לא מצדיקה אונס אבל גם לא חושבת שאישה יכולה להסתובב איך שבא לה ולהגיע בתלונות.

כנל גם על ילד חלילה בלי שום קשר לפותחת,

הייתה לנו חברה בכיתה שהתנהגה בצורה מזעזעת לגמרי מבחירה את לא יכולה לדרוש מ 20 בנות ללקק לה כשהיא בעצמה מזמינה את ההתנהגות הזאת.

גם כאן לא מצדיקה אלימות אבל כן אומרת שיש פעמים שהקורבן מזמין את זה בעצמו שלא יבוא בתלונות.

שני הצדדים צריכים עזרה.

רגע אם חוזרת לנושא השרשור, נשמע שהבן של הפותחת מתנהג בהתאם לנורמה החברתית כך שבמקרה הזה הבעיה היא של הילד הבריון..

הדוגמה למעלה לא משקפת לרגע את הנכתב בשרשור אלא נכתב רק כתגובה למה שכתבת

שחלילה אף אחת לא תבין אחרת 

זו דעתי כמובן שלא חייבת להסכים 🫡

לק"י

אם יש ילד שמושך אש, צריך לתת גם לו כלים. לא כי הוא לא בסדר, אלא כדי לעזור לו.

למשל אם יש ילד שמציקים לו כי הוא עדין מידי, אז צריך ללמד אותו איך לשדר יותר עוצמה.

במקביל כמובן שצריך לטפל גם ב"מציקים". זה לא שאני חושבת שזה בסדר שהם מציקים, וברור שגם הם צריכים טיפול. 

וגם לדעתי אישה לא צריכה להסתובב ברחוב כמו בחוף היום, זה עניין של כבוד אישי, זה ערך, צניעות.

לא מצפה גם מבנות שילקקו לילדה בכיתה כי זה מה שהיא דורשת, אין לי בעיה עם זה, היא יכולה לצפות לזה עד מחר...

אני מדברת על אלימות- בריונות זה אלימות פיזית או מילולית. זו התנהגות לא יפה וצריך להוקיע אותה וזה לא משנה אם הילד שאליו התנהגו בבריונות מכוער או מוזנח או מטופח, או מושפל.
בריונות צריך להוקיע
הבריון אשם
הנפגע אין לו על מה להיות אשם. 

לפעמים ילדים אלימים (פיזית או מילולית) כלפי ילדים אחרים כי הנפגע בעצמו מזמין את זה;

הנפגע מתנהג בצורה לא נעימה בלשון המעטה, הנפגע גורם לזה בכח שיקנאו בו וילדים כשהם מקנאים - דעתם משתבשת, הנפגע מתנהג בצורה לא יפה עד דוחה. מתנשא מול החברים ועוד שלל דוגמאות

ככה שבמקרה כזה שני הצדדים אשמים.

צריך להוקיע את ההתנהגות הבריונית ולצד זה להתייחס גם להתנהגות של הנפגע שמזמינה את זה.

או כמו שיעל הגדירה את זה - לטפל בשני הצדדים אם זה במתן עזרה הכוונה או כלים שיעזרו לו להתמודד עם זה.

את יכולה לרצות להוקיע בריונות אבל את לא יכולה לצפות מכל ילדי הכיתה להתנהג כקדושים מעונים.. 

לסיכומו של עניין אפשר להסכים שאנחנו לא מסכימות, וזה בסדר

וודאי שאם ילד מדבר לא נעים לילד אחר, יחזירו לו.
וודאי שאם ילד ירביץ לילד אחר גם יכו אותו.
נפגע שמתנהג בצורה לא נעיימה- יתיחסו אליו בצורה לא נעימה. אין שום סתירה למה שכתבתי.
כן ילד בריון או אלים כלפי ילד אחר שלא עשה כלום וכל מה שעשה זה לבוש יפה או מטופח כי משקיעים בו, אין פה שום עילה לאלימות ולא בריונות כלפיו.

דבריי לא הופנו לילד שמתנהג לא יפה לאחרים ולכן מחזירים לו (שהרי אז שניהם מבחינתי אלימים או בבעיות רגשיות כאלו ואחרות).
דבריי הופנו לילד שהטענה הייתה שמטופח ומושקע מידי וזה מה שגורם לקנאה ולמכות כלפיו, על זה הגבתי מלכתחילה, ועל זה הדיון הספציפי שנוצר פה כתת כותרת)
ילד שמקנא בילד אחר ולכן מכה אותו- לא מוצדק!! והילד האלים וודאי שצריך טיפול ועזרה, לא הילד המטופח והמושקע שאמא שלו משקיעה בו יותר מידי בבגדים ואוכל......!!!!!

אני יכולה להבין את הילד שמקנא

מקנא בחבר שלו שכל יום מגיע עם ממתק נורא מיוחד

אני מבינה את הילד שמקנא בחבר שמגיע עם לא יודעת מה מקובל אצלכם אבל נגיד איזה חולצה ממותג מטורף

שעון כנל

בקבוק או קופסת אוכל גרנדיוזיים

ילדים מקנאים וזה לא מתבטא טוב.

אני קניתי לבן שלי בתחילת שנה בקבוק מים מגניב עם ציורים וקש משוכלל.  כמה ימים אחרי תחילת שנה הגננת אמרה לי שילדים אחרים מקנאים כי זה מיוחד בפער ממה שיש לילדים אחרים (בעיניי זה לא היה כזה מיוחד כמו שהוא היה חמוד ומגניב) מאותו יום הבן שלי לא לקח את הבקבוק לגן אני לא רואה שום סיבה לזה שינקר עיניים לאחרים.

אני יודעת ומבינה את הילד המקנא ולא רוצה שהבן שלי יהיה שק החבטות שלו בגלל הקנאה.

כשהבן שלי מקבל בבוקר קוביית שוקולד אני מעדיפה שיסיים לאכול את זה לפני שמגיע לגן גם מהסיבה הזאת.

יש ימים שהוא מעדיף דווקא כן לקחת את זה לגן ולהשוויץ, ב''ה שזה לא קורה יותר מידי. כי באמת לא רואה עניין. כבר בכניסה אני רואה את המבטים של הילדים - אני אישית פחות מתחברת. 

ככה גדלתי וככה אני רוצה לגדל את ילדיי.

תאמיני לי שהבן שלי מטופח, לובש טומי דרך זארה ועד טימו. הוא מקבל אוכל טעים ובשפע

אבל - לא מנקר עיניים. הוא לא חריג.

ילד חריג עלול להזמין בריונות, בכל גיל.

ילדים הם לא מלאכים ולא כולם יודעים לאכול את זה שיש לאחרים יותר ממה שיש להם.

אני לרגע לא שוכחת שהם בסה''כ עדיין ילדים.

לגופו של עניין,

כמובן שילד שמתנהג כרגיל

ילד שלא מזמין אליו את הבריונות

כמובן שבמקרה כזה הבריונות ממש לא מתקבלת על הדעת ושלרגע לא יישמע מדבריי שאני מצדיקה אלימות - חס וחלילה.

לצד זה אני חושבת שקריטי להתייחס גם לצד השני של המטבע. 

כל הכבוד לך
מסכימה שיש קנאה וכו...
לא מסכימה שילד שמקנא עלול להרביץ או להיות בריון כלפי המושא.
אני לא חושבת שילד נחמד וטוב בא לגן בתמימות, רואה ילד עם נעלים מהממות ויאללה נרביץ לו כי גם אתמול בא עם עוגיות מגרות.
ילד אלים מגיע אלים לגן או לבית הספר, הוא מחפש למי להציק. 

משהו בבסיס אצלו שגוי והוא זקוק לעזרה מהשורש.
אני לא חושבת שאם אשלח את הבת שלי עם בקבוק מחודש ויפה, נעליים וואו וכו פתאום יתנכלו אליה, אני גם לא אמנע ממנה ללכת עם בגד מותג שסבתא קנתה לה, זה משמח אותה, וזה מחבר לסבתא ולא אמנע ממנה ללבוש כדי שלא יקנאו בה ואז ירביצו לה. כמובן שאם אראה שהיא עפה על עצמה ומשפילה חברות בגלל בגדים שלא כמו שלה, אעמיד אותה במקום.

כמובן ילד שמשוויץ בכוונה במה שיש לו ומעצבן אחרים במילים: "לי יש תראה, לך אין, אין להורים שלך כסף וכו..."- זקוק גם לעזרה.

לענייננו מסכימה איתך חלקית וזה בסדר. כבר בעבר הדיעות שלנו היו חלוקות (עיינו בשרשור שליחת מקליט לגן ;))

נראה לי כבר עברתי משלב הלמידה לשלב ההבנה...

כנראה מגיע הגיל הזה מתי שהוא.
 

מגיעים לשלב שמבינים מה הילד צריך וזקוק לו, מה לא בסדר ומה בסדר.
נראה לי פחות חושבים על מה החבר יגיד ומה האמא תגיב ולמה, ומה אעשה.
חיים פשוט, מה שנכון לילד, במקרה של בעיה- מטפלים ופונים למי שצריך בלי להתבייש.

אולי עם הגדולים שלי הייתי חוששת זה נוצץ מידי, זה יפה מידי שלא יקנאו וכו.
היום, לא בראש שלי בכלל.
למדתי שבריונות מגיעה מילדים בריונים. אלימות מגיעה מילדים אלימים, אין קשר בין הילד שלי לבריונות שעבר. הוא לא אשם, הוא בסדר.
הבריון צריך לשלם את המחיר ולטפל בעצמו, במקרה הזה, ההורה צריך לדאוג לו, לחנך אותו, לרסן אותו, להרגיע אותו...

אני אמשיך בלמידה שלי, בתקווה שאזכה לגדל את ילדיי לדרך של ערכים ולמידה מתמשכת (גם מטעויות). לדרך בה הילד שלי לא יחפש כל היום אשמים אלא גם יידע לבדוק את עצמו פנימה.

מעבר לזה, מיציתי את הדיון. את יכולה להמשיך 🌸

בנימה אישית אכלת לי את הראש, פעם הבאה אני לא מגיבה לך חחח.

את מהממת אבל אמאל'ה התשת אותי לא הייתי מרוכזת בפגישה ארוכה עכשיו פדיחההה

אין קשר בין לחפש כל יום אשמים לבין לבדוק את עצמי פנימה.

אף אחד לא מחפש אשמים בטח שלא אני.

נראה לי אין לנו תקשורת פשוט, את לא מבינה אותי ואני לא אותך

טוב שאנחנו לא מכירות
הכל באהבה
ובהצלחה יקרה.

התגובות האינסופיות של שתי ו

חוסר היכולת שלי! לדעת לעצור 

סליחה שהאשמתי אותך 

ואני כן חושבת שיש קשר בין לחפש אשמים.. טוב - עזבי. זה לא ייגמר

ביוש. 

וחוח אין לך ממה להתבייש...

להפך

מסכימה איתך לגמרי שגם יש מצבים בהם הילד "הנפגע" אשם בהם

רק חושבת כמו שכתבו לפני.. שמי שהוא אלים פיזית/מילולית יהיה אלים בכל מקום

אם לא יטפלו בזה

וימצא את הקרבן שמשך אליו את האלימות/ לא משך...

כימיה קוראים לזה?

גם אני כנראה לא יודעת לעצור, פה אפשר להתבטא חופשי...

כל אחד צריך לטפל בילדו, לחנכו היטב להביא לו את מלא תשומת הלב והאהבה, בטחון , תקווה ואימון. וזהו. לא נחפש צרות.  

אלימות זה קו אדום, ונקווה שאף ילד או ילדה לא יתקלו בזה לעולם ב"ה(את התחלת עם זה במשפט האחרון שלך...חחחח אז הייתי חייבת)

בכל אופן בהצלחה בהכל

שלמרות כל ההסתייגויות שלך, יש משהו מקומם בתפיסה הזו.

זה דבר אחד להגיד שחשוב לעשות עבודה גם עם ילד שחווה בריונות, ולתת לו כלים איך נכון להתנהג בחברה, לבין ממש להעביר חלק מהאשמה אליו.

אלימות היא קו אדום

היא אסורה

ואם מישהו אלים, זו אחריות שלו. כן, גם אם הוא ילד.

ובראש ובראשונה צריך להבהיר את זה בצורה מאוד ברורה.

לא בצורה של "כן, זה באמת לא בסדר, אבל..."

אין כאן אבל

בדיוק כמו שבהטרדה אין צל של "אבל"

זה לא תקין בשום צורה בעולם, לא משנה מה הילד השני עושה, או מה האישה לובשת.

האם בתור המבוגר האחראי (הורה, מורה, יועץ), נצטרך לעבוד גם עם הילד שנפגע? בוודאי.

האם יכול להיות שנרצה גם ללמד אותו מיומנויות חברתיות?

איך נכון להתנהל עם חברים?

בטח.

זה לא מעביר פיפס של אשמה אליו. פיפס

והשיח מול ההריון חייב להיות החלטי ולא מקבל התנהגות כזו בשום פנים ובשום הבנה.

ומול הילד שנפגע העבודה צריכה להיות של חוסר האשמה מוחלט ובמקביל, נתיתנ כלים להתמודד.

ועדיין בשטח (לפחות אצלי בכיתה, לפני רגע עוד הייתי שם) בשטח המצב לא כזה

וכן יש בנות שבכח הזמינו אליהן את הבריונות ככה שגם אם בסוף הן נורא מסכנות - הן גם אשמות.

עד לרגע זה אני זוכרת את אחד המקרים שבו זה היה הכי בולט בעולם שהיא מזמינה את זה לעצמה. אז מה - היא זאת שהביאה את החברה השנייה לקצה, ילדה ב התנהגה אליה בבריונות מילולית, היא זאת שאמרה את המילה האחרונה וילדה א לעולם לא תהיה אשמה?

כפרה עליה, היא הביאה את זה על עצמה!

מקומם בעיניי.

כמו שכתבתי לממתקית אני תמיד בלמידה, יכול להיות שאני טועה

ככה אני בכל מקרה רואה את זה. 

לק"י

ילדה שמציקה בכוונה, גם אם זה רק מילולית, אם היא חוטפת זה בהחלט גם באשמתה.

אבל ילד שלא עושה כלום מתוך כוונה רעה, זה לא אשמתו שיש ילדים שמחפשים למי אפשר להציק (לצורך העניין ילד שמתעצבן בקלות, ולכן "כיף" לעצבן אותו. זה לא אשמתו ואין מה לכעוס עליו. כן כדאי ללמד אותו איך לא לכעוס מכל דבר. אבל כדי לשפר לו את איכות החיים. לא כי הוא אשם).

מקרים בו בוודאות הילד המוכה מביא את זה על עצמו מהרבה סיבות.

לרגע לא מדברת על ילד שמתנהג באלימות בלי סיבה.

כותבת את זה כאן שוב למי שלא הבין את הדברים.

ויאללה חזרתי לעבוד 

בגיל ההתבגרות אני מצפה מילדים לדעת לשלוט בקנאה שלהם יותר מאשר בגיל הגן.

(ומה שאני התכוונתי, זה לא שמי שנטפלים אליו עושה משהו לא בסדר. לא מדברת על ילד שמציק ובגלל זה מחזירים לו. אלא על ילדים שיש משהו באופי שלהם או בתגובות שלהם שגורם לאחרים להציק להם. ולכן חוץ מלטפל במציקים ולהפסיק את ההצקות, אני רוצה גם לתת לילד כלים איך להיות "חזק" יותר ולהגיב ככה שלא יציקו לו. בשבילו, לא כי הוא אשם).

אז אולי לפעמים יש ילדים מסוג מסוים שמזמינים את זה

ילד שנפגע מגיע מתוך מצוקה לבקש עזרה

אז מיד להגיד לו 

"אתה אשם כנראה הבאת את זה עליך?

מנין לכם???????

במקרה שלנו, אני מאמינה לו 

זה מקום חדש שמגיעים ילדים מכל מיני מקומות

ולפעמים יש כאלו שכדי לבסס את המעמד שלהם משתמשים בדרכים שליליות

למה הילד שנפגע אמור להיות מואשם ונבדק ראשון?

במיוחד לאור זאת ששנים הלך לו חלק בכל מוסדות הלימוד 

ולא הוא לא ילד שמושך אש

משום כיוון

(ומכירה כאלו כן)

וגם אם ובמקרה אחר מדובר בילד שמושך אש

עדיין זה מצדיק התנהגות פוגעת??

לא רואה שום הצדקה למעשים כאלו...

גם לי יש 2 אחים קרובים בגיל

אחד ממש מעצבן את השני

בדברים קטנים ובשקט

ומביא עליו את המכות

(שאנחנו מתנגדים להם בברור)

ולדעתינו כדי שנצעק על אחיו שמתעצבן ויוצא מכליו (ואולי די בצדק)

אז כן אני אומרת לו בצורה ברורה מאוד שאני לא אוהבת שככה עושה לאחיו

ושאם ירביץ לו שלא יתפלא כי הוא הביא את זה על עצמו

אבל לכן אני לא מבהירה ברור לאח שמרים יד שאצלינו בבית לא מרימים יד בשום מצב???????

ובשביל להבהיר לא התכוונתי לשום בריונות ואלימות  םיזית כמובן!

במקרה שהועלה פה לא מדובר במכות 

כן הבן שלי מתעצבן שאחרי שהילד ההוא זורק מילים עוקצניות

הוא דואג  דואג לתת כאפה על הכתף

בסגנון של" נו מה נעלבת"?

מבחינתי מעשים כאלו שחוזרים על עצמם ללא סיבה

זה בריונות

את ההמשך

בשום מקום בעולם אני לא מגיעה מייד לקרבן ומאשימה אותו בתור מוצא ראשון

אני כן אומרת שצריך להתייחס לשני הצדדים לפני שקובעים מי אשם.

יש פעמים שרק אחד הצדדים אשם ויש פעמים ששניהם אשמים באותה המידה

לבוא ולהגיד שתמיד לא משנה מה הילד האלים אשם - אני חושבת שלא.

זה ממש משתנה בין הסיטואציות.

יצא לי לראות ילדים ''מוכים'' שאשמים לא פחות מהמכים 

כתבתי שוב ושוב שאני לרגע לא מתייחסת למקרה שלך

אלא לתת שרשור ספציפי שנפתח בנושא הקנאה 💓

אנחנו ממש רואים את זה למול עיננו

הוא מושך אש מתחת לרדאר

בהבנה שאחיו יצא מכליו יתעצבן ויכה אותו לבסוף

אני "כועסת " עליו יותר מעל אחיו 

אבל את ההבהרה שאין להתנהג ככה מעבירה לכל אחד בנפרד

כי כמו שאין לעצבן משהו בשקט ובאלגנטיות

אני גם לא מקבלת אלימות  ומסים לתת לו כלים לשלוט בעצמו

כי מה יקרה אם זה יהיה בחברה?

ברור לי שזה לא מקובל

וילד שיתרגל להיות אלים ושמותר להרביץ כשמעצבנים אותך

ככה יתנהג גם בחברה וגם כשזה יהיה קצת פחות מעצבן

והוא נוטה להתלונן ולהגזים ביחס לאחרים אליו

ולכן ממש התפלאתי

סיטואציה שלא הכרתי עד עכשיו

להיכנס לשטח לפעול ולא לתת לילד להתמודד עם עצמו ולרכוש יכולות ועצמאות וכו זה בבריונות. (זה ניסוח שלי כמובן)

תחשבי על זה

אם את היית חווה בריונות מאדם מבוגר, היית פונה למשטרה ככל הנראה. אין איך להתמודד עם אדם שפשוט החליט להיטפל אליך ולמרר לך את החיים.

חיבוק גדול גדול ושתצליחו למצוא לזה פתרון מהיר וחותך בעז"ה

כי באמת לא מכירה כזה צד ל ילדים

לשמחתי הרבה כמובן

אולי זה דבר יומיומי שמורים נתקלים בו כל הזמן

באמת לא יודעת

זה כנראה לא היה סתם...

זה נשמע כמו דפוס התנהגות 

לק"י

ואם המורה לא מצליח לטפל, אז לבקש ממנו להתייעץ עם היועצת וכו'.

במקביל אני כן חושבת שיש ילדים שמושכים יותר אש, וצריך לטפל גם בהם (לא יודעת איך. אבל תנסו לחשוב אם מדובר בילד עדין מידי או שמתרגז בקלות ולכן לאחרים "כיף" לעצבן אותו. או שעושה דברים שמרגיזים אחרים, גם בלי כוונה רעה וכו').

שזה לא "ילד כאפות" שקל או מושך יותר להטפל אליו.

עבר כבר שנות יסודי חלק

וגם רואה התנהלות בין החברים הקודמים

לדעתי, זה לא המקרה בכלל

ויכול להיות שיש סיבה שהילד ההוא נטפל אליו, וצריך ללמד את הבן שלך איך להתמודד (במקביל לטיפול של הצוות החינוכי).

(גם לי יש ילד, שסך הכל החברים אוהבים אותו. אבל יש ילד שמציק לו מידי תקופה. אני כן חושבת שאנחנו צריכים לתת לילד שלנו כלים איך לשדר יותר עוצמה, כי הוא די עדין. עוד לא יודעת מה ואיך).

אבל גם בגיל תיכון- צריך לבקש את עזרת הצוות החינוכי, ואולי כדאי לבקש שיתנהלו בחוכמה ולא שיהיה ברור שאתם ההורים פניתם ו"הלשנתם".

וניסיתי לתווך לו כלים לעצמה מולו

מניסיון  אצלו לא לזמן ארוך אמנם , יש כאלו שמה שלא תעשי מולם לא יעזור...

ולא תמיד חייבת להיות סיבה לכך מצד הנפגע

מציעה לפנות לצוות החינוכי בכל מקרה.

ואם אין מענה וסיוע מידי לבנך, ליידע את המערכת שאת גם פונה להורים שידאגו שהבן שלהם לא יכה ילדים אחרים.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם תרימי משקולות זה כבר יותר יכול להשפיע.

הליכה זה חשוב גם לנפש

בלי לקחת אחריות, ככה אני מכירה.

מלא ללכת...

תודה!!

אחכה שירגעו הכתמים

פשוט לא חושבת שהליכות ישפיעו על הכתמים, אבל לשיקולך..

אם זה סוג של אינדיקציה, אז כשהייתה לי המטומה אסור היה לי להרים כבד (ברמה של קומקום)

ועם הליכות לא הייתה בעיה. (אבל לא עשיתי הליכות ספורטיביות, פשוט הליכות רגילות של לצאת להתאוורר)

ההמוטומה שלי הייתה מאוד רגישה אז אם היתה בעיה ישר הייתי יודעת.

מצד שני אם בלי קשר להליכות זה יתפתח למחזור תאשימי את ההליכות..

ובאסה כל ההכתמות האלו..

יגרום לך להתחבר לתהליך ולשמוח שהוא שם..

וכדאי לנסות להנות, זה בכל מקרה יקח עוד זמן בע"ה...

הריון זה באמת מסע לא קל בכלל, ולפעמים אפילו קשה ומאתגר

ממליצה לך לחשוב מה יכול לעשות לך טוב

ומחזקת אותך שבסוף הילד/ה מביאים איתם אור גדול ואהבה גדולה

וזה קשוח

כבד

לא נוח

ומלחיץ

אבל זה שווה!!!!!

וכל יום נוסף בבטן זה מתנה עצומה לך ולהם.

מניסיון

חיבוק גדול!!!

ונשימה עמוקה