וגבר היה כותב שאשתו בבית לא עושה כלום עם עצמה.

רק מפזרת, אוספת, מתפעלת את הבית וגם לומדת משהו לנפש.

אבל היא לא עושה כלום עם עצמה..

לנסות להשליך על הזוגיות לפי מה שמקובל חברתית, זה לא כל כך מוצלח.

מה זה משנה מה מקובל חברתית?

משנה מה כל אחד מהם מביא איתו, מה האופי שלו, מה החוזקות שלו ומה החולשות שלו.

התפיסה שגברים צריכים להיות א,ב,ג ונשים צריכות להיות ד,ה,ו

יוצרת מתח בלי סיבה אמיתית.

אם מישהי הייתה אומרת שהיא לא אוהבת את האחריות הזו, לא רוצה בזה, אבל אין לה ברירה, זה דבר אחד.

אבל אם לכל אחד מהם מתאים משהו אחר, מה זה משנה מה מקובל?

זוגיות היא של שני אנשים, ושלהם בלבד.

לנסות לצייר אותה לפי הסביבה, בדרך כלל רק גורם לתסכול ולא מקדם.

לא כדאי לחיות לפי מה שמקובל על הסביבה אבל צריך לחיות באופן שמוסכם על שני בני הזוג.

אם אחד מבני הזוג לא חושב שצריך וכדאי לוותר על משכורת אחת בשביל טיפול בבית ובילדים אז צריך להתחשב גם בדעה שלו.

אנחנו לא חיים בחלל ריק. יש נורמות בעולם, וזה משפיע על התפיסה שלנו.

לכן כל מי שחורג מהנורמה- זה בהכרח משפיע זוגית. לא תמיד אישה או גבר יסכימו לקבל משהו חורג מהנורמה. האם הם ייאלצו בעל כורחם לקבל? כנראה שכן. אין להם דרך לשלוט בשני. האם הם יאהבו את החריגה הזאת- לא.

כרגע הפותחת נמצאת במצב שבו בעלה לא הולך לפי הנורמה והיא מתקשה לקבל את זה.

וזה מאוד מובן למה. כי בסוף היא חיה בחברה, והיא רואה ומודעת לגברים אחרים, והיא גם כן באה עם תפיסה כזאת שגבר= עבודה (שזה מה שמקובל על רוב העולם), אז זה מאוד קשה לה להשלים עם זה שהוא לא בנורמה הזאת.

האם היא תצטרך להתמודד ולהשלים? כן. זה מה שהיא עושה כבר חצי שנה.

אבל זה לא סותר שהיא רוצה אחרת. שהיא רוצה אותו בנורמה.

שנורמה זה כנראה לא המתכון להצלחה בחיים

כי רוב האנשים בזוגיות גרועה (גרושים+ זוגיות לא תקינה)

ובמצב כלכלי לא משהו

אז דווקא בגלל שאנחנו לא חיים בחלל ריק

כדאי ללמוד גם מטעויות של אחרים 

כמו שיש נורמה לגבי אימהות שמטפלות בילדים ודואגות לבית,

ככה יש נורמה גם לגבי גברים שהם מפרנסים.

זה משהו כלל אנושי והיסטורי

לא יודעת מה היה בהיסטוריה לגבי טיב החיים של האנשים

בתקופה העכשווית ברור שהנורמה לא מביאה תוצאות טובות 

ואלו נורמות שאכן יותר התגמשו בשנים האחרונות,

אבל זה עדיין לא הרוב. המודל השמרני של גבר עובד ועוזר בבית, ואישה על הבית ועוזרת בפרנסה- עדיין תופס הכי הרבה

נורמה שנשענת על היסטוריה

וגם לא מביאה תוצאות

אז למה היא צריכה לעניין מישהו 

החזיקה את העולם עד עכשיו. וגם חז"ל מחזיקים בנורמה הזאת

אז לא היה אפשרות אחרת

מה מחזיק את העולם בגבר מפרנס ואישה בבית

מה יקרה לעולם אם זה לא יהיה ככה

אולי הוא יהיה יותר טוב

ואם הגענו עד הלום- משמע שיש בזה משהו נכון ואמיתי.

וזה גם מאוד קל להבין למה זה נכון ואמיתי- כי האישה היא היחידה שיכולה ללדת ולהניק. 

העולם חי כך כי רוב העבודה היתה פיזית/ מסוכנת

רק בדור שנים האחרונים יש עבודות שמתאימות לנשים

אבל המוח של אנשים נשאר בהיסטוריה 

זה לא סתם שבאנושות טבוע שאמא מטפלת בילדים. 

לחשוב שכל העולם וכל האנושות עד כה פשוט חיו בטעות זה לא נראה לי הגיוני

פשוט רק הגבר יכל להביא אוכל/ כסף הביתה

אז האישה טפלה בילדים

ואז הגיע דור חדש בו האישה יכולה להביא כסף

ואז התפקידים ההיסטוריים הפכו לבלתי רלוונטיים 

מבחינתך זה באחריותך כל התפעול של הבית, והוא צריך לפרנס. מבחינתו כנראה שלא.

עובדה שהוא בנחת לגבי יציאה לעבודה וגם שהוא עושה דברים בבית.

תתחילי מלהעריך אותו כאדם ולהעריך באמת את מה שהוא עושה (מתפעל את הבית, לומד)

על בסיס ההערכה הזאת אפשר לדבר על מה באחריות של מי ואיך החלוקה ביניכם מתבצעת.

מבינה ממש את ההסתייגות והנפילה לסטיגמות, אבל אם את רוצה חיים מאושרים, לדעתי זו הדרך.

לכבות רעשי רקע והסללה,

להעריך את מה שכן נעשה, הערכה כנה ואמיתית, שהגבריות לא תהיה תלויה באיך את תופסת את הגבריות, ורק אח"כ לחשוב ביחד מה החלוקה הנכונה לכם.

מה הלחץ שיצא לעבוד דווקא כשאת עוד רגע יולדת, להיפך תהנו מההורות יחד, שהוא ימשיך לפזר ולאסוף ולהשקיע בילדים.

תצאו לשתות קפה בכיף.

אם יש לכם אפשרות כלכלית- מדהים.

אחרי ההתאוששות ולקראת החזרה לשגרה תחשבו מחדש מה נכון לכם הלאה.

זה דורש עבודה קשה ואמיצה להיפרד מדפוס שהיה בעיניך יסודות עליהם כל תפיסת העולם נשענת, במיוחד שיש לתפיסה הזאת חיזוק חיצוני.

אני לרגע לא חושבת שזה קל, וזה מצריך לאמץ נקודת מבט שונה לחלוטין.

אבל למען חיים טובים באמת, בטווח הארוך, אני חושבת שזה מה שנכון לעשות גם אם זה קשה.

גם אם בסוף תחליטו שנכון לכם שהוא יצא לעבוד וגם אם לא,

לצאת מתבנית חשיבה, להסתכל ולהעריך אותו על מי שהוא ועל מה שהוא מביא לזוגיות ולבית כרגע,

יביא לכם הרבה ברכה כך או כך.

אם זה הענין של לראות אותו, זה נשמע באמת ענין לעבודה פנימית. בעיני בן אדם שמסוגל לחיות איך שאת מתארת והוא בטוב אמיתי - במצב רוח טוב, דואג לעצמו, עושה דברים, ולא זומבי מהלך - זה מושא להערצה. זה בנאדם עם עולם פנימי ויכולת לחיות בנחת בקצב נעים בלי שאיזה בוס ירדה בו ויכריח אותו להתקדם. זה מהמם. אם נדמיין שאתם במצב שאין צורך כלכלי, נגיד שזכיתם בלוטו במליארד דולר, עדיין אכפת לך שהוא יעבוד ולא יחיה כמו עכשיו? כי אם אכפת לך, אז באמת תנסי להבין מה בנחת הזאת מפריע לך, ואם לא אז כנראה באמת יושב עלייך הנושא הכלכלי ואז תדברי איתו על זה ולא על מה הוא עושה או לא... 

אדם צריך משמעות לחיים. בסוף רק ללכת מחוייך מחדר לחדר, לקרוא קצת ספר, לראות טלוויזיה, לעשות כלים פה ושם- זה ריק. זה לא להוציא כוחות חיים לפועל. 

ואני אומרת את זה דווקא בגלל שאני מאוד בעד עולם פנימי והכל,
אבל בלי ללמוד משהו, בלי לתרום מיכולותיך ומכשרונותיך לעולם- זה לעמוד במקום. ובסוף זה מנוון את כוחות החיים.

אפילו אנשים בפנסיה מרגישים את זה- לא כל שכן אדם צעיר. וזה לא סתם שלפותחת קשה עם זה. היא מזהה בחושיה הבריאים שיש פה משהו שצריך שינוי, ושמצב כזה שאדם חי על 15% מכוחותיו הוא מצב עצוב ולא טוב.

קודם כל הוא לומד תורה חלק מהזמן וקורא ספרים, עובד בעבודות מזדמנות - כלומר מודע לצרכי הבית ופועל בשבילם. הוא עושה הרבה בבית, לא בהכרח שהפותחת רוצה את זה, אבל העשיה קיימת.

בשבילך זה מעט, אולי בשבילו זה הרבה.

אני כמו בעלה של הפותחת, מבחינתי זו המשמעות של החיים, אם היתה לי האופציה לעבוד רק לפי הצורך (או יותר טוב - לא לעבוד בכלל) הייתי קופצת על ההזדמנות בלי להסס. מבחינתי זו המשמעות של החיים, העבודה היא מטלה, היא אמצעי, יש אנשים שיש להם תשוקה לעבוד - לבריאות. לי יש תשוקה לחוות את החיים שלי, לקום בבוקר בנחת, לארגן את הילדים בנחת, לטפח את הבית, פה ושם למצוא לעצמי פרוייקט קטן, לעשיה או ללימודים. אבל להרגיש את החופשיות של החיים. אלה החיים מבחינתי בה"א הידיעה.

בעלי הפוך ממני, אם הוא לא עובד הוא לא חי. ויותר מזה, לא סתם עובד הוא צריך להיות בעבודה שהוא מרגיש משמעותי ושליחות ותרומה וכו. אחלה. זה מה שעושה לו טוב. זה מה שממלא אותו. הוא גם לא מבין איך אפשר פשוט לחיות את החיים בלי איזה דבר גדול שאתה עושה. אני לא מבינה איך אפשר עם.. עצם החיים הם דבר גדול. העבודה מרוקנת אותי. וגם כשעבדתי בעבודה ממש ממש משמעותית ונהניתי בה ועשיתי דבגים סופר חשובים שכל יום חזרתי הביתה בידיעה שתרמתי היום ועזרתי לאנשים לחיות חיים טובים יותר - כשזה נפסק ונאלצתי להיות בבית תקופה, נהניתי מכל רגע. ממש לא התגעגעתי לעבוד, כלומר זה לא קשור לאם העבודה טובה או תורמת. החיים שלי ממש מלאים ומספקים גם בלעדיה.

מכירה גם פנסיונרים שחיים ככה והם נהנים מכל שניה, מתפתחים ונהנים. זה ממש לא מנוון אותם. אם מישהו מרגיש שזה מנוון אותו אז באמת כדאי שימצא תעסוקה, אבל אם לא- לבריאות. 

יש לך ילדים לדאוג בהם, בית לתפעל. זה יותר מקובל. יש אפילו בעלים שלא רוצים שהאישה בכלל תצא לעבוד.

אבל אישה שרואה את הגבר שלה בבית כל היום, כביכול מתנהג כמו אישה, עובר מדבר לדבר- מבינה אותה למה היא מתעצבנת מזה. היא לא רוצה שהוא יהיה עקרת בית בחצי משרה. היא רוצה אותו עובד, יצרני, מתקדם לאנשהו.

יש לי הרגשה שאם בעלך היה מצטרף איתך לאורח החיים שלך, לוקח את הזמן בבית ולא עובד- זה קצת היה מפריע לך.

גם לו יש ילדים לדאוג להם ובית לתפעל. תסתכלי פה כמה שרשורים מלאים בזה שנשים מתלוננות שהבעל לא שותף, ובעולם מחוץ לפורום עוד יותר, אז כשהוא שותף זה גם לא בסדר??

אולי לו מפריע שהיא עובדת מתקתקת ולחוצה כי "זה לא נשי"? מה זה אומר בכלל?

כל אחד עושה את מה שמתאים לו, לה טוב לעבוד, לו טוב לדאוג לבית. אם יש את האפשרות כלכלית מצוין. אם אין זה כבר משהו אחר, אבל ממש לא נשמע שהענין שם זה הכסף.

היא לא רוצה אותו עובד ויצרני, היא רוצה אותו - היא. היא רוצה שהוא יהיה היא, עם הערכים שלה, עם סדרי העדיפויות שלה, ועם הרצונות שלה. והוא לא. הוא איש אחר. עם ערכים אחרים, עם רצונות אחרים ועם סדרי עדיפויות אחרים.

לבעלי היו שתי תקופות מאד לא אופייניות שבהן הוא היה בבית, אחת התקופות במקביל אליי ואחת כשאני עבדתי. כשאני עבדתי - בעיקר קינאתי בו ונהניתי מהעזרה המוגברת בכל מטלות הבית. פתאום הוא גילה את האפיה, התחיל להתנסות במטבח.. היה טעים מאד חחח

וכשלא עבדתי והיינו יחד בבית - וואו זו אחת התקופות היפות בחיי הזוגיות שלנו. לקום יחד בנחת, לאכול ארוחת בוקר, קצת לטפל בבית, אפילו לא היו לנו ילדים עדיין אז זה היה ממש נינוח, לפעמים שיחקנו משחקי קופסא, לפעמים טיילנו קצת, לפעמים עשינו דברים בנפרד, ממש הגדרנו שלפעמים כל אחד צריך זמן לעצמו אז הוא לוקח אותו בחדר אחד ואני בחדר אחר. שמעי זו היתה תקופה מהממת. פשוט להנות מהחיים, ועוד ביחד. מה יותר טוב מזה

אבל יש הבל גדול בין שרשורים על בעל לא שותף, לשרשורים על בעל לא עובד.

כשאנחנו מדברות על בעל שותף, אנחנו מדברות עליו *בהנחה שהוא גם עובד*. כלומר אנחנו לוקחות את זה בחשבון שהוא כבר ממלא את תפקידו הגברי כמפרנס. אז נשארת השאלה, האם הוא *גם* שותף בעול הבית או לא.

אבל פה התפקיד העיקרי הזה לא קיים. וזו עיקר הבעיה. 

וזה שונה מאוד בין זוג נשוי ללא ילדים בתחילת הדרך, שאז זה מעין ירח דבש ארוך ומהנה,
לבין זוג שכבר לא בתחילת הדרך ויש ילדים- אז יש הרבה יותר צורך ביציבות כלכלית.

קשה לי להאמין שעכשיו כשאתם עם ילדים והכל, זה יהיה לך סבבה שהוא לא יעבוד וגם לא יחפש עבודה, אלא יהיה בנחת שלו בבית.

בגלל שאת מכירה את בעלך ויודעת שהוא איש עבודה, אז קל לך לשחרר את המקום הזה בשבילו,

אבל מי שהאיש שלה לא איש עבודה- זה מלחיץ ומדאיג, וזה בכלל לא סבבה

אני חושבת שכל מה שאת כותבת יכול להיות נכון, לאנשים עם אופי וראיה מסויימת וזה אחלה. לאנשים אחרים לא.

זה לא שההסתכלות שלך יותר או פחות צודקת, וגם לא ההסתכלות שלי. כל מה שאני מנסה לומר פה זה שלאנשים שונים מתאימים דברים שונים. אם יש זוג שלאחד מתאים דבר אחד ולשני דבר אחר, אז אפשר לדבר על זה ולהבין איך אני מכיל/ה את השוני של בן או בת הזוג לצד השאלה מה אובייקטיבית מפריע.

מה שקשה לי במה שאת כותבת זו התפיסה שזו אמת אחת מוחלטת - גברים הם ככה וככה הם צריכים להיות, ונשים הן ככה וככה הן צריכות להיות. וזה לא ככה. כשם שפרצופיהם שונים כך אופיים שונה, וזה ממש ממש לא תלוי מין ומגדר.

עכשיו באופן ספציפי לגבי הדברים שכתבת, זה התפקיד העיקרי של הבעל אם זו ההסכמה של הזוג. זה לא התפקיד שלו אם זו הסכמה חד צדדית של אחד מבני הזוג. למשל חזל חשבו שהבעל חייב להיות זה שזן ומפרנס, אבל היום הרבה אנשים ונשים מעדיפים בעל שלומד תורה ואישה שזנה ומפרנסת. האם זה בסדר? עזבי דקה את השאלה אם זה נכנס בתפקיד הגבר בעינייך. זה בסדר אם זה בהסכמה של שניהם. זה לא בסדר אם זה בהסכמה של אחד הצדדים בלבד, ולא משנה באיזה צד מדובר.  

לגבי בעלי, התקופה שהוא לא עבד ואני כן היתה כבר עם שני ילדים, ועדיין זה היה מהמם וכיף. אני מבינה שזה משהו שקשה לך לקבל, אבל אם מחר הוא אומר לי תקשיבי נמאס לי לעבוד אני יוצא לפנסיה מוקדמת מעכשיו ועד 120 - כל עוד אני אראה שהוא במקום טוב בנפש ומוצא את עצמו, וכמובן נראה שיש את האפשרות הכלכלית לזה, אני ממש אשמח מזה. ממש לא אכפת לי שהוא יהיה תחת הכותרת איש עבודה. הוא איש משפחה, יש לו זוגיות נהדרת, בית מקסים, ילדים מופלאים, הוא אבא נהדר.

עבודה היא אמצעי לקיים את כל זה, היא ממש לא מטרה. אם מחר נזכה בלוטו, מבחינתי אפשר לוותר בשמחה על קללת "בזעת אפך".

ואני כן חושבת שאין מה לזלזל בארכיטיפים הכלל אנושיים לגבי גבר ואישה.

החברה החרדית בדבר הזה היא יוצאת דופן מאוד ביחס לעולם כולו. ולאורך כל הדורות הגבר היה זה שזן ומפרנס ומחוייב לכתובה. זה לא סתם.

הפותחת יותר קרובה למודלים השמרניים, ולכן זה קשה לה.

אני מבינה אותה מאוד כי גם אני חוויתי את זה. זה לא נשמע שבעלה מוצא את עצמו כמו שהיא חווה אותו כמבוזבז/ לא מפרנס מספיק.

חושבת שזה עניין לטיפול זוגי יותר מאשר דיון תיאורטי פה בפורום (על אף שהוא מעניין מאוד)

אני רק אומרת שבמקום למסגר את זה כ"הוא שונה ממה שאני חושבת/מכירה/מקובל ולכן הוא לא בסדר" אפשר פשוט להוריד את ה-לכן הוא לא בסדר, ולחשוב על זה כמו על כל אתגר של פער זוגי.

להגיד דברים כמו זה התפקיד של הבעל כבר שם אותו בנקודה של להיות זה שלא בסדר, והדבר היחיד שניסיתי לומר הוא שהשוני לא הופך את הגבר לבעיה שצריך לפתור, אלא את הפער ביניהם

לא בסדר במשהו.

לכן זה קונפליקט.

אם אני מסכימה איתך, איפה הקונפליקט?

בכל קונפליקט עם הזולת אני רואה בעיה בתפיסה\בניהול של השני. אם זו לא בעיה בעיניי אז אין פה קונפליקט

יכול להיות שהרבה דברים בהתנהלות של בעלי יפריעו לי אבל אני מבינה שזה לא משהו לא בסדר אובייקטיבית.

נגיד בעלי ממש אוהב להשתולל עם הילדים, אני שונאת את זה ועושה לי חררה לראות כי בזמן שהעיניים שלי רואות אותו קופץ או רץ איתם המוח שלי רואה את הילדים תוקעים את הראש בפינות של דברים ומדממים או שוברים שיניים.

האם אני מתחננת בפניו שיפסיק וזה ממש מטריד אותי? כן.

האם הוא עושה משהו לא בסדר? לא.

אז כן יכול להיות שלא אסכים או אוהב את איך שהוא מתנהל וניכנס לקונפליקטים על זה, בזמן שאני יודעת בשכל שהוא בסדר גמור

למה את מתחננת שיפסיק?

זה מטריד אותך כי את חושבת שהתוצאה תהיה הרת אסון מבחינתך. אז בשבילך זה לא בסדר.

שוני שאת לא מתנגדת אליו, זה אומר שקיבלת אותו ומבחינתך זה בסדר שתהיו שונים. ננגעד זה אומר שזה בסדר לך שהוא שונה ממך וקופץ איתם על גבול הסכנה.

אבל פה את מתנגדת  לשוני הזה.

זה לא אומר מבחינתך שהוא לא בסדר אובייקטיבית, שהוא אדם חסר אחריות חלילה,

אלא שהוא לא מתנהג בסדר עבורך. שאת רוצה ביטחון שכולם שלמים ובריאים

אני גם יודעת שזה בסדר שילד יטפס על סולם בגן שעשועים. עדיין מפחדת שיפול.

למרות שחוויתי את זה בעצמי, וכביכול השלמתי עם זה אז,

אני ממש זוכרת כמה זה שיגע אותי. בעיניי גם גבר חייב לצאת לעבוד, אפילו יש לו הון בבנק. ב"ה זה התייצב אחרי כמה חודשים.

וגם אצלי זה היה בחל"ד.

אז יצאתי הרבה פעמים עם התינוק לקפה, גם בחורף קשוח.

וגם הוא יצא לעשות עבודות לתואר מחוץ לבית.

ואיכשהו הסתדרנו כלכלית

בעיניי את לגמרי יכולה להגיד לו שאת לא מוכנה שהוא לא יעבוד.

אפילו בלי להגיד לו שאת לא מעריכה, או שזה מרחיק מכם את הדירה, או שזה מחסיר משמעות מחייו.

זה לא אומר שהוא מוכרח להקשיב לך. זה אומר שזו העמדה שלך. תאמיני לי שהוא מתחשב בזה...

אולי לנסוע יחד? את והקטנצ'יק?
זה הזמן שלך להתפלל מעומק הלב שתהיה לך חופשת לידה נעימה עם חוויות טובות. איך זה יסתדר? ה' יודע. אבל לתפילה יש כוח גדול.

וגם להתחיל לטפטף לבעל שאת תצטרכי את השקט שלך.. 

לשתי התגובות שמעליי.

תנסי להפריד בין ההשלכות של זה שמפריעות לך, לבין איך שזה גורם לך לראות אותו.

אם אין לכם מספיק כסף, זה דבר אחד.

אם זה גורם לך לא להעריך אותו, זו בעיקר עבודה שלך.

ולגבי פנייה לאנשים אחרים - בעיניי לא נחרץ. זה לא בריא לזוגיות בכלל בכלל, שדברים ייקרו בעזרת גורמים אחרים.

חשוב לדבר, מתוך כבוד והערכה. זה לפי דעתי מה שיכול לעזור.

לא ביקורת, ובטח לא פנייה לאחרים שידברו איתו.

תמיד נחמד עוד כסף אבל מה שמפריע לי זה לא הכסף. גם, אבל הכסף פשוט מונע מאיתנו לקנות בית ולהשקיע כסף לעתיד, זה לא משפיע ביום יום על הרמת חיים שלנו. יותר מפריע לי המהות שהוא בבית ולא עושה משהו מהותי בחיים...

מרגישה שאני חיה במרתון של לתקתק את החיים, ומתקתקת תואר וחתונה וילדים ובית בגיל סופר סופר צעיר והוא בנחתתתת

שזה בעצם מה ש @כורסא ירוקה כתבה.

אני לא מצליחה להבין למה זה מפריע לי. זה מפריע מאוד. מאוד.

אם את מרגישה אולי שלך אין בחירה (תקתוק, תואר, חתונה, ילדים, בית)

מולו, שלוקח בנחת...

האם הבעיה היא באמת *בו*

או שזה מציב לך מראה של מה שהיית רוצה ואת לא מרשה לעצמך

האם מה שמפריע לך זה איך שהוא מתנהל באופן עקרוני

או שאת מרגישה שזה משפיע עלייך כי זה דורש ממך יותר

כל אחת זו שאלה שונה

אבל נראה לי חשובה ההפרדה בין האם זה משהו עקרוני בו, או שזה מעיד על משהו שחסר לך ואת משליכה את זה בביקורת עליו

אגב, נשמע שאתם קצת בהיפוך תפקידים כביכול

זה לא דבר רע, יש משפחות שבהן זה טוב לבני הזוג שהאישה בחוץ והבעל יותר בנחת

אבל יכול להיות שבתוך תוכך את מצפה ל"תמורה" עבור המאמץ שלך? שכביכול גם הוא יירתם כמוך .?

אצלנו אגב, גם בעלי חיפש את עצמו ולא עבד מסודר עד אחרי הלידה של הקטנה שלנו. לפעמים זה באמת לוקח זמן

אני חושבת שזה פחות במהות ויותר בדפוס בתים של ההורים שלנו.

ההורים שלי קרייריסטים שניהם, מתקתקים כל דבר בחיים... הכל עם לו"ז, הכל עם זמן.

ההורים שלו ההפך

אמא שלו שנים הייתה בבית, גם עכשיו כשהיא חייבת לעבוד היא עובדת בעבודה מאוד פשוטה. האבא עובד קשה אבל מסוג שונה.

הלוואי שזה פשוט עניין של זמן.

קשה לראות גבר בבית…

אני בבית וכשבעלי בימי חופש זרוק על הספה, זה לא כיף לי לראות אותו בכלל

אבל זוכותו כמובן אז אני לא אומרת מילה

אני מאמינה שאם האישה נותנת לעצמה לנוח כשהיא צריכה, רואה את עצמה, ומרגישה שהבעל רואה אותה גם, מנוחה של הבעל לא תמרמר אותה

מה זה מאמינה.. עברתי את זה בעצמי גם

אני לא ממורמרת מלראות אותו נופש ביום חופש

אבל אם זה כמה ימים אז כן משו בי חושב, לא מתמרמר בכלל.

מין הבניה כזו כאילו גבר לא יכול להתבטל יוצר מידיי, לא אומרת שזה נכון כמובן.

נסי לקנות את הנחת ותראי מה יקרה,

במקרה הטוב הוא יתחיל לתקתק

במקרה העוד יותר טוב זה לא יהיה לך אכפת.

אתן ממש עוזרות לי לדייק...

הגבול הוא גבול דק. מצליחים לחסוך סכום כל חודש, אבל תמיד יש רצון לחסוך יותר. 

כנראה אם תצליחו לראות את החסכונות כחלק מההוצאות השוטפות, ההתנהלות הכלכלית תהיה אחרת.

שיותר הגיוני לחיות בנחת ולנוח מאשר לחיות במרתון

לא רואה משהו שנמצא בסוף המרוץ ששווה אותו

רואה את מהות החיים בצורה שחווים אותם ולא רק מה משיגים בהם

לחיות במרתון זה לפספס את מהות החיים

הגיוני שזה מפריע לך

גם כי הוא עושה הפוך ממה שאת חושבת

גם בגלל שאת בעשייה ואולי משלמת ע"כ מחירים והוא באיזי

וגם בגלל שזה פוגע כספית

שנכון לכל בן אדם לממש את עצמו, ליצור סדר יום מסודר ולראות אנשים מחוץ לבית

אז אני לא מסכימה איתך

זה קשת רחבה של דברים

יש כ"כ הרבה אנשים עובדים שאינם ממשיים את עצמם

ככה שעבודה אינה ארובה למימוש

אני מסכימה עם סדר יום ואנשים בחוץ

לעצמי לפחות

אבל מאמינה יותר בבחירה חופשית

אז אם מישהו בבחירה לא צריך את זה

יותר חשוב שיבחר מאשר שיצא לפגוש אנשים ויהיה עם סדר יום

הגיוני ונעים לחיות בנחת.אבל אם לפותחת חשוב קניית דירה,חייבת להיות חשיבה כלכלית.בנק לא נותן משכנתאות אם לא מביאים לו תלושי משכורת שמוכיחים יכולת כלכלית להחזר.

יכול להיות שבעלך עדיין מאוד מאוד צעיר ולכן לא מרגיש את לחץ החיים.במיוחד שכך גדל.לא הייתי נלחצת.הייתי ממתינה עוד קצת.

הוא מרוצה? מרגיש סיפוק במצב הנוכחי? משמח אותו לחיות ככה?

או שהוא מדוכדך ונובל?

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

שדוהרים

ולא אכפת להם לעשות פגע וברח שה' ישמור

הם אפילו ישמחו מהרעיון

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם