לק"י

נשמע שיש לו בעיה קשה מאוד.

איזה עצוב זה לגדול ככה. הלוואי והשמנה היתה הצרה הכי גדולה שלנו בעולם.

חיבוק גדול גדול!!

חיבוק גדול וחזק.

והלוואי וד' ייתן לך כח לשמוע רק את הדברים הטובים עליך וכל השאר לזרוק ישר.

להאמין בעצמך שאת טובה ומהממת כמו שאת

אני חושבת שאולי כדאי לך להתייעץ איך לגדל את הילדים בבריאות ובשמחה.

גם על עצמך, איך לשחרר את עצמך מהמחשבות הלא בריאות האלו.

את גדולה את בוגרת.

בעצמך מבינה שזה בעיה אישית שלו וזה לא מגיע לך.

תני לעצמך את המתנה לחיות את שארית חייך בהשלמה ובאהבה עם עצמך.

יפה, את כשרונית.

אני בטוחה שאת מהממת,

לא יודעת איך עוד לעזור, שולחת חיבוק 💗

כואב כל כך לקרוא.

נשמע שיש לך כוחות נפש אדירים שהצלחת להגיע לגיל 35 בלי להיכנס לאשפוזים על רקע הפרעות אכילה.

מגיע לך טיפול. טיפול טוב ומנקה וחזק שיאיר לך כמה את נהדרת בכל מידה שתהיי בה.

שתהיי גאה בעצמך ותאהבי את עצמך, כי את אישה כל כך מודעת ועוצמתית, רק מהמעט מעט שקראתי אותך כאן.

מגיע לך לעמוד מול המראה ולאהוב את מי שאת רואה. את הגוף, והנפש והנשמה של האישה הנהדרת שאת.

בבקשה אל תוותרי על עצמך.

לא את נכשלת. אבא נכשל. את השמנת, אבל לא נכשלת. הוא לצערי נכשל בלראות אותך כמו שאת, בטוחה שהוא אוהב אותך אבל הדרך שלו להתייחס לאכילה שלך פסולה. אין מצווה בתורה להיות רזה... ויש מצווה לא לצער ילדים. בטוחה שזה לא במודע אבל ברור שיש אצלו בעיה עם זה.

יכול להיות שההשמנה שלך היא מנטייה גנטית (רוב הסיכויים), אבל גם אם זה מאכילת יתר את לא נכשלת!!

זה טוב שאת מתכוננת לזה נפשית כבר מעכשיו. יש כל מיני אסטרטגיות איך לא לתת למה שהוא יאמר לחדור אליך. אבל לדעתי זאת צריכה להיות המטרה שלך.

הלוואי שתצליחי לשמור על עצמך ולראות את היופי שבך. ואם בעלך שותף לסיפור את יכולה לבקש ממנו לתמוך בך ולתת את הקונטרה...

הוא גרם לחוסר אהבה עצמית

אני סובלת את זה במקום אחר

וזה לא פשוט מה שאנחנו סוחבים

במצב הזה צריך הרבה מנטרות

את אומרת לעצמך אני לא חייבת לאבא שלי שום דבר שקשור אלי בלבד .

זה ריצוי גמור 

לגבי חנוכה. אני לא יודעת מה לומר. נראה לי שבשכל את כבר יודעת שאת בסדר והיחס שלו להשמנה לא בסדר, אבל מולו את עוד מרגישה הילדה הקטנה ששוב לא בסדר וזה קשה לשנות. תחבקי את עצמך חזק על הכאב הנורא הזה. אולי גם יעזור לבקש מבעלך שיתמוך בך ויהיה לצידך בקושי הזה.

שלך

כל כך טבעי והגיוני, שתירצי לחסוך ממנו את הסבל שאת עוברת. אין שום הצדקה שמישהו בעולם יסתכל עליו ככה.

אבל גם לא עלייך!! תסתכלי על עצמך כילדה, ותזנקי על עצמך להגן עלייך מדיבור רע, ממבט מבקר שמביט החוצה ולא פנימה, באותה עוצמה שזינקת להגן עליו.

אני לא יודעת מה התקשורת שלכם, אם אפשרי להגיד לאבא שלך משהו ולשים קו אדום שבשום אופן לא ידבר ככה אל הבן שלך.

ואני חושבת שאת יכולה להיות כוח מעורר השראה לבן שלך להתמודד עם אבא שלך.

בעיניי ברור שכדאי לך ללכת לתהליך טיפולי עם איש מקצוע, חוויה כל כך קשה מילדות זה דבר שמייצר לנו תבניות מחשבה עמוקות מאד. ככל שתפרקי את זה תצליחי להסיר מעלייך את המשא הזה. 

ותוצאה מבורכת נוספת תהיה שתוכלי להיות עם הבן שלך בזה, לא מעורבבת בזה רגשית, אלא יותר חזקה, יותר עם מילים טובות על עצמך, בלי קשר למשקל. כשתוכלי להסתכל על עצמך בכל משקל ולאהוב את עצמך, בטוחה שזה יביא רק ברכה לבן שלך. 

את בסדר גמור!, את אנושית, כולם  אוהבים לאכול ולהנות מאוכל , ומי שלא, יש לו בעיה !!

מעניין לדעת, האם ההורים שלך עדיין נשואים?, האם אמא שלך ממשיכה לסבול ממנו ככה?, זה נשמע כל כך קשה ומייסר...

חיבוק גדול גדול

חיבוק של שמנים זה הכי מנחם ❤️

פשוט מזעזע, אין מילים לתאר.

יש בעולם שלנו מקום גם לשמנים וגם לרזים, גם לשחורים וגם ללבנים, גם לגבוהים וגם לנמוכים.

לכולם יש מקום בעולם, וכל אחד זכותו להרגיש בנוח.

מי שיצר אותך עשה את זה הכי מדויק שיש. אוף. מתסכל כמה אפשר להרוס במילים.

את לא הבעיה בשום מקרה!

הבן שלך לא הבעיה בשום מקרה!

שניכם

את אמא טובה ונהדרת

והוא ילד נהדר שמתבגר ב"ה

מאחלת לשניכם נחת אחד מהשני!

ולגבי האבא

ההסתכלות המעוותת שלו

גורמת לסובבים סבל

וזה לא תקין בעליל!

הלוואי שתמצאי את הדרך

לחבק

את עצמך הילדה

את עצמך האישה

את עצמך הרעיה

את עצמך האמא

את ילדך שלך

ואת שניכם יחד

והלוואי שמישהו יאיר את עיני האבא שלך!

הרבה נחת ושמחה!

ברכת ה' עליכם!

איך משפט אחד יכול להרוס חיים של בנ"א.

הלוואי ותצליחי לכתוב כאן על הדף את מה שכתבת ולתת לאבא שלך לקרוא.

אבל גם בלי זה, את חייבת תמיכה. ואת חייבת לתת לעצמך מתנה לצאת מזה. אם צריך אז גם בעזרת אנשי מקצוע. לא לפחד לומר לו - נכון השמנתי. קניתי את זה ביושר אחרי שסחבתי בבטן הזאת x ילדים.

כן, שמעון השמין. הכל טוב. זה לא הופך אותו לאדם פחות טוב. ואל תגיד לו כלום על זה בבקשה.  

והלוואי שגם הבן שלך לא ישמע שום משפט כזה מסבא שלו שיתקע אותו לשנים קדימה. 

מצטרפת להמלצה על טיפול, רצוי אצל פסיכולוגית בעלת נסיון בהתמודדות עם אישיו בנושאי אכילה ודימוי גוף.

את לגמרי בסדר גמור

אשה שילדה 5 ילדים לא אמורה להראות מקל היא אמורה להיות עגולה וזה בסדר גמור ויפה מאוד

או בכלל.

בטוחה שלא התכוונת לזה, אבל צרם לי שכאילו צריכה להיות סיבה לנראות מסוימת של אישה.

בשום מקרה לא צריך סיבה, פשוט יש מקרים שבבסיס משפיעים

בתור נערה עם הפרעת אכילה קשה שכלל אשפוזים תוך כדי תיכון ושיקום מאוד ארוך אני יודעת מה זה לחיות לפי התיאורים שלך.. (אני לא אומרת שיש לך הפרעת אכילה. מתייחסת לקושי סביב אוכל ומראה)

אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שיכול להיות אחרת! קודם כל בשביל עצמך. כדי להיות מסוגלת להסתכל במראה. להצטלם. ולאכול מעוגה ביום הולדת (ואני בטוחה שיש עוד דוגמאות). וזה הכי מגיעה לך בעולם!

כי מגיעה לך לחיות אחרת. ולהיות מסוגלת ללכת למסיבת חנוכה עם הילדים או סתם לקפוץ להורים.

ו... אני נמצאת באותה סיפור לגבי הילדה. שאני רואה שמתחילה להתעגל. וזה נמצא בגנים.. וזה מעסיק אותי. בגלל הערות של אחרים. ופחד שזה יגרום לה לקושי סביב האכילה או יותר גרוע הפרעת אכילה כמו שהיה לי.

ואני מרגישה שאני צריכה טיפול רק סביב זה. כדי לא להעביר לה את הפחד שלי. ולהתייעץ עם דיאטנית בלי לקחת אותה.

לגבי מסיבת חנוכה - אם כרגע לא מתאים לך ללכת ולקבל הערות - אני לא הייתי הולכת.

למרות שזה המשפחה.. כדאי לחשוב עם עצמך מה ישפיע עלייך יותר. לא להגיע, או להגיע ולקבל הערות שיגרמו לך להרגיש רע. לא חושבת שזה פיתרון לטווח ארוך.. אבל לפחות לכרגע. ו.... ממליצה ממש ממש ללכת לטיפול טוב. לוקח זמן, אבל זה יכול לשנות חיים

ממש נורא לשמוע מה שעברת בתור ילדה, ועדיין עוברת כאמא.

שימי לב לדפוס שהתחיל עוד מאמא שלך, שלא הצליחה לעצור את הפגיעה, דור שני גדל לצד הפגיעה הזו,

ועכשיו כבר דור שלישי סובל מהתופעה.

לפעמים כשאנחנו בצד הסובל, אנחנו מכילים את הסבל, אבל פתאום כשיש מישהו שאנחנו אמורים להגן עליו סובל, אז כבר מחייבים את עצמנו כבר לפעול אקטיבית לעצירת הפגיעה.

כדאי מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי, צריך המון כוחות להתניע תהליך מנוגד למה שסחבת 35 שנה, אבל הצדק מגיע לך.

שולחת מלא חיבוקים, מלא מלא!

באיזור ציבורי , וממש הפסקתי באמצע כדי שלא ינזלו הדמעות ויהיו לי בושות.. כל כך בא לי לחבק אותך, היו לך כמה וכמה משפטים שכל כך הזדהיתי איתם.. שתדעי שאמנם השמנופוביה של אבא שלך מאוד מוחצנת, אבל יש כל כך הרבה שמנופוביה בסביבה, שכמעט כל מי שהיא קצת מלאה או מתמודדת עם גוף פחות ממושמע, שעולה מכל נשימה, סובלת מזה, את לא יכולה להיות שמנה ולהגיד אני רעבה, את לא יכולה להיות שמנה ולאכול בתאבון או מהקינוחים שמוגשים בעבודה, זה תמיד תחת זכוכית מגדלת , אני גדלתי בבית שגם יש בו קצת שמנופוביה , לא הרבה, אבל מספיק משפט שנאמר בתום לב, כדי שתפסיקי לרצות לאכול, והכי כואב כשזה מגיע לילדים, אני בתור מלאונת, מקבלת את הילדים שלי איך שהם ומרבה לספר להם כמה הם יפים וחכמים מוצלחים , משקל אצלי זה לא פקטור.

אל תפחדי לאכזב אף אחד, צריך להיות לך אכפת רק מעצמך או מאכזבה שלך, לא מאכזבה של אף אחד, ברור שיש לאבא שלך בעיה , אני בטוחה גם שאת מודעת לזה ,אבל החלק הריגשי מתחזק, תנסי פעם לומר לו בכבוד כשהוא מעיר איזה משהו, נכון אבל אני יפה, נכון עליתי קצת אבל אני חכמה, אמא טובה , מוצלחת, שטויות אבא, זה רק מראה חיצוני, מה לעשות אלו הגנים וכו', לאט לאט זה יחזק אותך , ועד שתלמדי להיות חזקה מבפנים, תהיי רק בסביבה שעושה לך טוב , חיבוק ענק ממני.

תלכי לטיפול, להגן על הילדים שלך ולשנות גם לעצמך.

אין לי מושג איך הייתי עומדת בזה. את מדהימה שהגעת לגיל הזה ועוד עם חמישה ילדים כשאת מדברת איתו בכלל...

מצטרפת למי שאמרה שאין צורך להגיע למסיבת חנוכה. תהני מהמשפחה שהקמת ותעשו משהו כיף! אלופה, שוב!!! מצדיעה לך, ממש!!!!

חוויות ילדות לא פשוטות

חוויות ילדות הן חלק מעיצוב האישיות הבסיסי כמבוגרים

הגיוני שזה השפיע עמוקות על התחושות שלך לגבי משקל ואוכל

אפשר לקחת את הדבר השלילי הזה ללמוד לגדול ממנו

להפוך אותו למשהו חיובי

ללמוד איך לא להתייחס לאוכל ומשקל

ללמוד איך לא להתייחס לעצמך ולאחרים

את הילדות לא ניתן לשנות

אבל החיים הבוגרים הם לגמרי ברי שינוי

לא כדאי לתת לחוויות עבר להשתלט על ההווה והעתיד

וגם כדאי לצמצם מגע כדי לא לחוות סיטואציות שליליות בהווה

(אני גם עברתי חוויות ילדות לא פשוטות

של שיפוטיות דורסנות ועצבים

גדלתי לאשה בוגרת מרַצָה וחלשה

אז לקחתי לעצמי ללמוד את ההפך

והיום אני חיה חיים מופחתי ביקורת וכעסים

עשה מה שאני רוצה וחושבת

וככה גם הילדים שלי)

את לא נכשלת בכלל

בשום דבר.

הכישלון הוא שלו, בתור הורה וגם בתור בעל מהתיאור שלך.

זה ממש ממש עצוב היחס שלו. והוא גם כל כך לא נכון!

אתמול הלכתי ברחוב וראיתי ילדה מהממת, באמת אחת הכי יפות שראיתי בחיי.. והיא הייתה עגלגלה, אבא שלך בטוח היה קורא לה שמנה.

וחשבתי לי בראש שהלוואי והיא תמיד תדע כמה היא יפה, כמו שהיא, ושאף אחד לא יגיד לה משהו פוגעני על המשקל.

ומצטרפת לכל מי שמליצה על טיפול, חושבת שזה ממש ממש חשוב.

מגיע לך טוב יותר.
 

אבא שלך לא בסדר בכלל

הוא הורס נפשות טובות ויקרות.

(אני בטוחה שכולן מעלי המליצו על טיפול בשבילך, ואני מצטרפת)

לגבי חנוכה, אולי כדאי לא להגיע?

לעשות משהו שווה עם המשפחה הגרעינית שלכם?

את מהממת

בת 35 עם חמישה ילדים וזה הישג בפני עצמו!

יש לך משפחה, ואני מניחה שעוד הרבה דברים טובים.

והשגת הכל למרות שגדלת ככה, שזה קשה, באמת..

אל תפחיתי מעצמך!

אם לא בא לך, את לא חייבת לדבר איתו, אבל תבואי בגאווה ובטחון, אין לך מה להתבייש.

אולי יתנו לך עצות יותר טובות.

חיבוק גדול! 

בעיניך את אמא מהממת ולביאה ומושלמת שמגינה על הנפש של הילדים שלה ומגינה גם על הנפש שלך. ומתרחקת ומציבה גבול חד וברור למי שמנסה לפגוע.

ומבינה שהחיים מורכבים הריון לידה וסתם ימים קשים ואוכל זה דבר טוב ומגיע לך ריפוי

מגיע לך ריפוי במלוא מובן המילה

אני מבינה שזה ממש מורכב אבל תאהבי את עצמך ואת המשפחה שבנית!!

או שמתרחקים עד שמתחזקים נפשית או שמגיעים מתוך מטרה ברורה שאת אבא אי אפשר לשנות אבל אפשר להציב גבול.

את יפה ומהממת בכל מצב ותפתחי את העיניים מגיע לך לראות את עצמך כמו שאת.

הזדהיתי עם חלק ממה שכתבת, 

גם אני גדלתי כילדה "שמנה" כשבכלל כשמסתכלת על תמונות מהעבר לא רואה בעצמי ילדה שמנה כ"כ... וחבל. כי הייתי יכולה להיות ילדה עם ביטחון מאשר ילדה עם חוסר ביטחון שרק מנסה להסתתר מאחורי הבגדים. 

 ועד היום מרגישה שמנה... 

כואב. 

כואב לי ממש מה שכתבת. 

מבינה אותך שהלב רוצה לצרוח והפה שותק ועונה בנימוס. 

עד היום המשקל שלי הוא נושא שאפשר לפתוח בפרהסיה ואני.. שותקת.

וואו. כתבת כ"כ נוגע וכואב. 

נשמה, 

אני אישית, מציעה לך ללכת לטפל בנפש שלך, ספציפית בנושא הזה. 

הוא לא יחלוף מעצמו. 

את בת 35, אמא ל 5. ואם זה הפריע לך עד היום ולא השתנה שום דבר בפנימיות- תעשי מעשה. לכי לטיפול. זאת לא בושה, ומצד שני, אף אחד לא צריך לדעת. בטח לא אבא שלך. 

את בטח רוצה להעביר לילדים שלך מסר חיובי מהמצב הזה, ולא להעביר להם את ה'בושה' באיך שאת נראית- כי הילדים מרגישים ורואים. 

בהצלחה נשמה. 

את יכולה! 

כמה כאב מרוכז פה.

הלוואי שתזכי להגיע לשלמות מול עצמך. הלוואי.

נתפלל עלייך.

באלי לשמוע שהגעת לרגע שאמרת לאבא שלך 'אבא תקפוץ לי. טוב לי איך שאני. שמחה מי שאני. אם לא טוב לך תחפש מישהי אחרת'.

חיבוק.

כל-כך כואב לקרוא אותך.

את אישה ואמא אלופה

אני רוצה להביא לך בורקס שתאכלי את זה על הבמה בבנייני האומה

אני גם גדלתי עם הערות בנושא השמנה למרות שאני לא כל-כך שמנה אני גם ממש ממש מתביישת לאכול ליד אנשים

וזה קשה! מעצבן! מתסכל!

לרגע לא דמייני שיש קשר בין ההערות לחוסר היכולת לאכול (באירועים במפגשים אני לרוב שותה, מתביישת לאכול. מתביישת שיראו כמה אני אוכלת).

כואב לי בשבילך. 

אני מסתובבת עם זה כל כך הרבה שנים וזאת הפעם הראשונה שאני מעיזה לכתוב את זה, לספר על זה...

התגובות שלכן ממש מחזקות! כל אחת ואחת!

כן יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר ולענות...

בכללי הוא אבא מאוד טוב שתומך בנו

רק בנושא הזה הוא לא בסדר...

אל תחשבו שהוא אבא רע

המשפט שכתבתי על פסח היה רק דוגמה

אבל היו כמובן עוד אירועים מעליבים

למשל חצי שנה לפני הבת מצווה הוא ראה אותי מחליפה חולצה בחדר

התעכב רגע עם העיניים שלו

ואז אמר לי שבעוד חצי שנה יצלמו אותי ויהיו הרבה אורחים אז אני חייבת לרזות עד אז...

ואני עדיין בהלם שפתאום כתבתי את כל זה... זה ממש עוזר להבין שהמצב לא צריך להישאר ככה...

אולי באמת אני אתחיל מלאכול כיבוד מול כל העובדים ולא לגנוב אחר כך מהמקרר ולאכול בחדר מדרגות...

אגב, גם כי שאלתן אותי עליה...

אמא שלי כבר לא בחיים...

נפטרה כשהיא מאוד מאוד מאוד רזה בהוספיס של תל השומר...

אבל לפחות הייתה רזה...

אבל בנושא הזה יש לו הפרעה קשה שפוגעת מאד

וזה מצריך זהירות והתגוננות ממנו 

ואת חייבת לכתוב ספר, יש לך כישרון כתיבה.

אני חושבת שאם אבא שלך היה יודע שזה ככה כואב לך, הוא היה נמנע אבל הוא לא יודע, אז אולי כדאי שבאיזה אופן בצורה עדינה ומכבדת, תעירי את תשומת ליבו

הוא  אולי לא רע,אולי הוא אפילו חושב שהוא טוב,

אבל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות,

כואב כל כך שמה שמגדיר בן אדם זה איך שהוא נראה,

וכואב עוד יותר שנותנים לזה ערך,

וכואב פי כמה כל ההשלכות של זה,

וכואב עד כמה זה פוגע,

ועד כמה זה עמוק.

ואני ממש מעריכה את הרצון לשינוי והרצון לקבל תקווה שכל זה ישתנה....

הלוואי שתוכלי לשים את כל זה מאחורייך ותןכלי להיות שלמה עם עצמך ושתעצרי את השרשרת הנוראית הזו.

אז הפגיעה הרגשית היא קשה יותר

יש פה מעגלים של פגיעה

החל ממל ומאמא שלך

הילדים שלך

ואני אפילו יאמר שגם הוא קורבן של עצמו

ודווקא בגלל שהוא אבא טוב שעושה משהו ממש רע הייתי פונה לטיפול

בשביל עצמך

לקהל כלים וכוחות להתמודדות מולו

אחכ בשביל הילדים- לקבל כלים להגן עליהם ולא לגדל עוד דור פגוע

ובסוף גם בשבילו

יכול להיות שאם הכלים הנכונים תוכלי לשקף לו כמה האמירות שלו הרסניות לנפש

ושהוא מאבד אותך

ואת הילדים

ואולי אולי אולי תוכלו לצמוח מפה

כיוון שאני לא יודעת האם התשובה שלי תהיה לך לתועלת.

החלטתי כן לשתף בסופו של דבר, אולי לטובת אמהות אחרות.

אני רוצה שתדעי שאני בלי עין הרע שמנה.

זו עובדה.

קרובה מאוד ל3 ספרות, לדעתי לא יודעים שזה אכן המשקל הזה כי אני גבוהה, אבל עדיין אני שמנה מאוד לכל הדעות.

גדלה כילדה לא רזה, אבל גם לא שמנה.

האחים שלי היו ועודם רזים מאוד, ולמרות שההשוואה אליהם נראית לעין- מעולם מעולם לא נאמר לי כלום בנושא.

אכלתי הכל עם כולם.

זה פשוט היה שקוף, בלתי מדובר, בלתי נראה לעין.

לקח לי ממש הרבה זמן לדעת שאני שמנה בכלל.

כשקראו לי שמנה בבית הספר (חילוני) הייתי ממש ממש מופתעת.

בכלל לא הבנתי במה מדובר.

בגיל ההתבגרות התחלתי להשמין הרבה יותר,

גם ההתפתחות המינית התחילה ואני זוכרת שהיו דודות ואפילו דודים (שלדעתי זו שיא החוצפה בכלל) שהעירו להורים שלי.

אני יכולה להגיד לך שאמא שלי "התנפלה" על המעיר.

לפעמים בנחת - אבל בנחרצות,

ולפעמים במענה לשון חד, מהיר חימה וחצוף.

אני מדגישה שהוריי אינם דתיים והתשובות ניתנו לאנשים שאינם דתיים, בסביבה שאינה דתית.

אמא שלי אישה פשוטה בסה"כ.

יכול להיות שהתשובות שלה לא ימצאו חן בעיניכן אך אני מפרטת בכל זאת כמה תשובות שאני זוכרת:

תסתכלי על הילדים שלך לפני שאת מסתכלת על ילדים אחרים

תסתכלי על עצמך קודם כל

מה את מתערבת? תסתכלי בצלחת שלך!

נו? והיא שמנה ויפה ואת רזה ומכוערת.

וזהו.

לא דיברנו על זה בינינו לעולם.

אני שמעתי את אמא שלי עונה ואמא שלי ידעה ששמעתי ובחושיה הפשוטים אני חושבת שהיא ידעה שזה מספיק.

אמא שלי לא ישבה איתי לנתח את הרגשות שלי.

אני לא חושבת שזה היה נהוג בתקופה שהייתי ילדה בכלל, אבל דבר אחדים ידעתי ואני אדע לעולם:

אמא שלי תגן עלי תמיד.

לאף אחד אין הזכות להסתכל בצלחת שלי.

אני שמנה - נכון- ויפה!

והיום אחרי כמה וכמה לידות ברוך ה' אני שמנה.

בלי עין הרע 😁

אני אוהבת את עצמי.

אני מטפחת את עצמי ומפצירה בך גם לעשות כך.

טיפולי פנים, מסאג'ים, תכשיטים שמשמחים אותי.

אני אוכלת בפומבי ובכיף.

אני לא עושה כושר ומצהירה על זה בכל הזדמנות.

אני משתדלת לעשות בדיקות דם ולהשלים חוסרים כמו ברזל בי 12 ויטמין די.

יש לי חברות שלא יוצאות בלי איפור, בלי ציפורניים.

אני יוצאת לפעמים אפילו בלי לשטוף פנים עם מטפחת של קלרה המנקה ושכולם יקפצו לי.

וככה אני מקווה שאני מגדלת את הילדים שלי.

אנע מתפללת עבורך שתאהבי את עצמך כפי שאת.

שתדעי שאת יפה מבפנים ועל זה אין שום ספק.

כתב מרגש וחם ואמיתי.

הלוואי שהייתי חברה שלך.

לעזאזל, תאכלי מה שאת רוצה.

את חיה פעם אחת.

תעשי את זה בטוב.

באהבה עצמית, בשמחה.

תעני לאבא שלך בנוכחות הילד שלך או בלעדיו.

תחזקי את היכולת שלך לענות לאנשים.  

תכיני תשובות מראש.

תעשי את זה חד, צולף וכואב.

כן- אפילו שזה אבא שלך.

(ועם שאר הצדיקות הסליחה).

ולמסיבה הזאת פשוט אל תלכי.

לא מגיע לו שתכבדי אותו בכלל בנוכחות שלך.

תחזקי את עצמך,

תעופי על עצמך,

תאהבי את עצמך עם הגוף שהקב"ה נתן לך.

ותלכי בחג הבא כשאת חזקה ומועצמת.

בהצלחה. 

את, ואמא שלך!

מדהים בעיניי

הלוואי ואצליח לגדל את הילדים שלי בבטחון כזה

ע נ ק

🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣תודה על מה שכתבת, אימא השראה!

זו ממש התעללות, וזו פגיעה אנושה בדימוי העצמי.

באיזה קטע הוא לקח לאמא שלך אוכל מהיד?

תזכרי בעצמך כשהיית ילדה וראית אותו עושה את זה לאמא שלך. כמה מצוקה חווית שם. כמה מצוקה אמא בוודאי הרגישה. כמה משפיל ומעליב זה.

בוודאי גם כעסת עליו מאוד.

לצערנו הוא ממשיך בהתעללות מילולית במקום. שימי לב כמה נזעקת כשהוא רק שאך על הבן שלך. את כותבת "צרחתי מבפנים". צרחת. איזו מצוקה מטורפת.

גם אם פיתחת מנגנון של להשלים איכשהו עם ההשפלות והנזק של אבא,

את, בחושייך החדים, צורחת מבפנים כשאת מבינה שאולי, רק אולי, אביך יתחיל בהתעללות גם כלפיי בנך.

זה כאילו הפחד הכי גדול שאפשר לדמיין. שגם הילד הרך והקטן הזה יישרט נפשית ככה.

יקרה, אני בטוחה שאת אמא מגוננת, אוהבת, חומלת ורגישה פי מאה לילדים שלך.

וכמו שאת לא תתני לאבא שלך להשפיע עליהם,

ככה אל תתני לו להשפיע עלייך.

לילדה שבתוכך.

תגני עלייך.

נכון, זה מבלבל כי הוא גם עוזר לך, ובסוף הוא אבא שלך ואת חייבת בכבודו וכו'

אבל ההתעללות הזאת היא ציר משמעותי מאוד בחיים שלך. בתפיסה שלך את עצמך. בדימוי העצמי, בערך העצמי, ובתחושה שאת ראויה לקבל. לאהוב. לחוות.

כדי שההתעללות תפסק את חייבת לקחת מרחק מיידי. ללכת לטיפול, ובעיקר להתחיל לתפוס פרספקטיבה אמיתית על עצמך. לראות כמה את מקסימה, ראויה, רגישה לזולת, מלאת חיים.

אבא הוא כרגע לא דמות חיובית בחייך והוא האחראי היחידי לכך. תתני על עצמך ועל ילדייך מפני הערותיו ההרסניות. זה לא מגיע לך. 

1. לפחות פעם בשבוע, לפעמים פעמיים

2. עוקבת כדי לקבל רעיונות איך מתמודדים 🤣

@ירדנית שאלה גם בשבילך

פעם הייתי נלחמת, לאט לאט הבנתי שזה לא בשבילי.

שיישאר...

אבל באמת לא יודעת איך להתמודד,

זה לא הגיוני שימשיך ככה כאילו כלום

כשהתאפשר נשאר, שנינו לא עובדים משרה מלאה אז רוב הפעמים זה התאפשר

מכיתה ג השתפר המצב והולך

הייתי מתחילה מלבחון שוב את ההנחה.

מה הוא אומר? למה הוא לא רוצה ללכת?

הילד בריא כשור

שבאים גם הביתה

קוראים לו בשבת לשחק

הוא אוהב בלי מסגרת

לעשות מה שהוא רוצה

ולא מחויבות לכל מני

ולא שמשהו בלימודים קשה לו

ואם זה תופעה מתרחבת של הדור הצעיר

אצלו זה התחיל מהמלחמה השניה באירן

בהתחלה הברזות מהצהרון ואחכ גלש לביהס

גם אצלי הילדים מבקשים לפחות כמה פעמים בשבוע להישאר בבית. סתם כי בא להם חופש. לא מנסים להמציא תירוצים אבל כן מבקשים לא ללכת.

טוב להם בבית הספר ויש להם חברים ועדיין חופש יותר כיף. תכלס מבינה אותם, גם אני הייתי שמחה ליום חופש מדי פעם.

אז לרוב אני לא מרשה, אבל פעם ב כן נותנת להישאר יום חופש בבית.

זכור לי מהילדות שגם אני הייתי מדי פעם מבקשת להישאר בבית סתם. אמא שלי תמיד הרשתה לי...

אני הייתי ככה וגם אחים שלי ואנחנו סביב גיל 30..

לא הסכימו לנו תמיד(תכלס כמעט ולא)

אבל מגיל מסוים כבר עשינו מה שבא לנו..

גם אצלי הילדים מבקשים להישאר

הבן שלי יותר מהבת האמת

אני מרשה לו ואז הוא מתחרט האמת..

אבל מדובר בנסיבות שונות. אם זה משום בריחה מקושי, לא בטוחה שהייתי מאפשרת כל הזמן. כן לצורך הפוגה,אבל לא מתי שבא לו האמת. אני אומרת שביהס זה בעיקר לצאת מהבית ולפגוש חברים ולנהל שגרה. הלימודים זה אקסטרה. אולי לחזק את זה שהוא טוב בלי קשר לתוצאה? אולי לבדוק באמת איפה הקושי ולהעמיק שם אולי ניתן לעזור לו?

1. אני עושה הפרדה בין בית ספר לצהרון. האמצעי בצהרון. רוב הזמן מאד רוצה להישאר. קרו מצבים שהוא פשוט ברח ולא נשאר לצהרון. הגדול יש ימים שלא רוצה ללכת לבית ספר. תדירות נגיד פעמיים שלוש בחודש. אני מציעה לו להישאר אם הוא רוצה. לרוב הוא הולך בסופו של דבר.

2. לא רואה צורך לפתור את זה כי זה לא דרמטי בעיני. אני לא מתרגשת.

בד"כ זה עלול להיות מכמה סיבות שתלויות בילד אבל נראה ששללתם את כולם אז בהחלט הייתי בודקת גם את המורה.....

(סיבות שתלויות בילד- ראשית והכי קריטי- קושי חברתי, שנית- קושי לימודי)

בית ספר זה מקום שאמור להיות בחוויה הבטוחה של הילד, אמור לבוא אליו בשמחה ובשבילי זה המצפן אם לילד טוב או לא....

הייתי בודקת כמה מעניין לו בכיתה, האם המורה מתנהג אליו בנעימות, האם המורה מאתגר אותו/מצ'פר אותו/האם יש מי שרואה אותו שם בכלל.

ובתור אמא- ב"ה עד כה לא קרה לי בכלל, ואפילו ההפך, הילדים שלי גם כשחולים ממש מרגישים שמפסידים... אבל, מדי פעם אני יוזמת להם יום כיף על חשבון הלימודים

ואז שומעת חודשיים כמה לימודים הם הפסידו ביום המסכן הזה..... שיהיו בריאים.

קשוח לעבור דירות

קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי

וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ

תתפללי, השם גדול

זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו

שולחת חיבוק ותפילה

אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח

ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!

וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.

אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..

אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!

מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.

בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!

והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.

הקטנה איתנו בחדר..

ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..

אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה

שה' ירחיב גבולך!!!!

ישפיע עלייך את כל הישועות!

ריגשת אותי ממש ממש ממש!

אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.

(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)

אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .

לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!

אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר

וכבר ממש קשה לי...

יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...

תני לי טיפים!!

משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..

לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.

משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..

לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים

מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..

שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..

בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.

לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.

צרות של עשירים;)

אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.

בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?

אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.

המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.

לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.

אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.

אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.

אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.

ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.

100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.

תתחילו מ:

1. כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?

2. כמה אתם חוסכים?

3. מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?

4. אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?

אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?

תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר

אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות

מה לגבי הגדלת הכנסה?

חיבוק

מהמרכז

בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה

לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

אני בשלב כזה הייתי שמה מזרן ליד המיטה שלי. התינוק היה ישן עליו (בדרך כלל נרדם במיטת התינוק ועובר לשם אחרי הנקת הלילה הראשונה), וכשהיה מתעורר לינוק הייתי מרימה אותו אליי למיטה ומשכיבה אותו בצד הפנימי (כשהמיטות מחוברות כמובן), וכשמסיים לינוק מחזירה למזרן.

ממש קר מלחיץ אותי קצת

ויש לי חשש עם הקטע של המזרן

שיתחיל לטייל בבית בזמן ישנים 🤭

אבל עדיין באמצע הלילה הוא יכול ליםול גם אם הוא יודע לרדת..

הבן שלי קצת יותר קטן משלך וראיתי שכתבת שלימדת אותו לרדת, אז בזכותך ניסיתי למרות שהייתי סקפטית וזה עבד(:

לבנות את המזרון בגובה של המיטה שלך ולהוציא את הדופן שיכול לעלות ולרדת.

קצת קאדר, אבל ממש בטיחותי, לחבר כשהוא ער להוציא בלילה כשישן

הבעיה היא כשהוא מחליט פתאום להעמד ואם חלילה לא אשמע 🤦‍♀️

ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?

ככה יהיה עייף בצהריים

יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..

אז הוא יהיה עוד יותר עייף

דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.

אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב

אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.

אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.

אפשר לנסות להשכיב אותו.

להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.

אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.

(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)

כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?

כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.

אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.

לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.

ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.

תודה על העצות!

אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה

או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.

תביאו שמיכת פוך עבה ועוד שמיכה לעטוף אותו ותשכיבו אותו בצד איפה שהוא. אם יעזור לו כיסוי עיניים ואולי גם אטמי אוזניים או את הקשת הזאת של האוזניות שמשתיקות רעש. ולפעמים הם כל כך עייפים שהוא יישן טוב בתוך כל הרעש הזה.

היינו מביאים מזרון של ספורט ומשכיבים שם את הילדים הגדולים יותר

לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול

גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו

מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם

מנמיכה רעשים בבית

ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח

ולאירוע עצמו מביאה פיגמה

ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך

לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.

אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.

לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.

משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.

יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה

מתקלחים לפני

מחשיכים חדר

שקט

ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..

אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.

עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..

אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.

מקלחת, להחשיך ושקט.

לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)

אלא להרדם יחד.

הגדול שלי גדול יותר

אבל הוא לא ישן צהריים מגיל שנה וחצי

וגם לא לפני אירוע/ליל הסדר וכו

מה שכן יצא לנו לעשות ועזר קצת(כי גוף במנוחה גם אם לא ישן זה עוזר)

זה פודקאסט/סיפורים/מוזיקה שקטה, לאיזה שעה-שעתיים במיטה

והבנה שהוא כנראה אכן יהיה עייף ואלה החיים.ת

אני הייתי מפחדת להשכיב על כיסאות או באיזו פינה- גם כדי שישימו לב שיש ילד וגם שלא ייפול מעצמו.

יש לולי שטח ממש גדולים, לדעתי בגיל 5 אפשר להיכנס