לק"י

נשמע שיש לו בעיה קשה מאוד.

איזה עצוב זה לגדול ככה. הלוואי והשמנה היתה הצרה הכי גדולה שלנו בעולם.

חיבוק גדול גדול!!

חיבוק גדול וחזק.

והלוואי וד' ייתן לך כח לשמוע רק את הדברים הטובים עליך וכל השאר לזרוק ישר.

להאמין בעצמך שאת טובה ומהממת כמו שאת

אני חושבת שאולי כדאי לך להתייעץ איך לגדל את הילדים בבריאות ובשמחה.

גם על עצמך, איך לשחרר את עצמך מהמחשבות הלא בריאות האלו.

את גדולה את בוגרת.

בעצמך מבינה שזה בעיה אישית שלו וזה לא מגיע לך.

תני לעצמך את המתנה לחיות את שארית חייך בהשלמה ובאהבה עם עצמך.

יפה, את כשרונית.

אני בטוחה שאת מהממת,

לא יודעת איך עוד לעזור, שולחת חיבוק 💗

כואב כל כך לקרוא.

נשמע שיש לך כוחות נפש אדירים שהצלחת להגיע לגיל 35 בלי להיכנס לאשפוזים על רקע הפרעות אכילה.

מגיע לך טיפול. טיפול טוב ומנקה וחזק שיאיר לך כמה את נהדרת בכל מידה שתהיי בה.

שתהיי גאה בעצמך ותאהבי את עצמך, כי את אישה כל כך מודעת ועוצמתית, רק מהמעט מעט שקראתי אותך כאן.

מגיע לך לעמוד מול המראה ולאהוב את מי שאת רואה. את הגוף, והנפש והנשמה של האישה הנהדרת שאת.

בבקשה אל תוותרי על עצמך.

לא את נכשלת. אבא נכשל. את השמנת, אבל לא נכשלת. הוא לצערי נכשל בלראות אותך כמו שאת, בטוחה שהוא אוהב אותך אבל הדרך שלו להתייחס לאכילה שלך פסולה. אין מצווה בתורה להיות רזה... ויש מצווה לא לצער ילדים. בטוחה שזה לא במודע אבל ברור שיש אצלו בעיה עם זה.

יכול להיות שההשמנה שלך היא מנטייה גנטית (רוב הסיכויים), אבל גם אם זה מאכילת יתר את לא נכשלת!!

זה טוב שאת מתכוננת לזה נפשית כבר מעכשיו. יש כל מיני אסטרטגיות איך לא לתת למה שהוא יאמר לחדור אליך. אבל לדעתי זאת צריכה להיות המטרה שלך.

הלוואי שתצליחי לשמור על עצמך ולראות את היופי שבך. ואם בעלך שותף לסיפור את יכולה לבקש ממנו לתמוך בך ולתת את הקונטרה...

הוא גרם לחוסר אהבה עצמית

אני סובלת את זה במקום אחר

וזה לא פשוט מה שאנחנו סוחבים

במצב הזה צריך הרבה מנטרות

את אומרת לעצמך אני לא חייבת לאבא שלי שום דבר שקשור אלי בלבד .

זה ריצוי גמור 

לגבי חנוכה. אני לא יודעת מה לומר. נראה לי שבשכל את כבר יודעת שאת בסדר והיחס שלו להשמנה לא בסדר, אבל מולו את עוד מרגישה הילדה הקטנה ששוב לא בסדר וזה קשה לשנות. תחבקי את עצמך חזק על הכאב הנורא הזה. אולי גם יעזור לבקש מבעלך שיתמוך בך ויהיה לצידך בקושי הזה.

שלך

כל כך טבעי והגיוני, שתירצי לחסוך ממנו את הסבל שאת עוברת. אין שום הצדקה שמישהו בעולם יסתכל עליו ככה.

אבל גם לא עלייך!! תסתכלי על עצמך כילדה, ותזנקי על עצמך להגן עלייך מדיבור רע, ממבט מבקר שמביט החוצה ולא פנימה, באותה עוצמה שזינקת להגן עליו.

אני לא יודעת מה התקשורת שלכם, אם אפשרי להגיד לאבא שלך משהו ולשים קו אדום שבשום אופן לא ידבר ככה אל הבן שלך.

ואני חושבת שאת יכולה להיות כוח מעורר השראה לבן שלך להתמודד עם אבא שלך.

בעיניי ברור שכדאי לך ללכת לתהליך טיפולי עם איש מקצוע, חוויה כל כך קשה מילדות זה דבר שמייצר לנו תבניות מחשבה עמוקות מאד. ככל שתפרקי את זה תצליחי להסיר מעלייך את המשא הזה. 

ותוצאה מבורכת נוספת תהיה שתוכלי להיות עם הבן שלך בזה, לא מעורבבת בזה רגשית, אלא יותר חזקה, יותר עם מילים טובות על עצמך, בלי קשר למשקל. כשתוכלי להסתכל על עצמך בכל משקל ולאהוב את עצמך, בטוחה שזה יביא רק ברכה לבן שלך. 

את בסדר גמור!, את אנושית, כולם  אוהבים לאכול ולהנות מאוכל , ומי שלא, יש לו בעיה !!

מעניין לדעת, האם ההורים שלך עדיין נשואים?, האם אמא שלך ממשיכה לסבול ממנו ככה?, זה נשמע כל כך קשה ומייסר...

חיבוק גדול גדול

חיבוק של שמנים זה הכי מנחם ❤️

פשוט מזעזע, אין מילים לתאר.

יש בעולם שלנו מקום גם לשמנים וגם לרזים, גם לשחורים וגם ללבנים, גם לגבוהים וגם לנמוכים.

לכולם יש מקום בעולם, וכל אחד זכותו להרגיש בנוח.

מי שיצר אותך עשה את זה הכי מדויק שיש. אוף. מתסכל כמה אפשר להרוס במילים.

את לא הבעיה בשום מקרה!

הבן שלך לא הבעיה בשום מקרה!

שניכם

את אמא טובה ונהדרת

והוא ילד נהדר שמתבגר ב"ה

מאחלת לשניכם נחת אחד מהשני!

ולגבי האבא

ההסתכלות המעוותת שלו

גורמת לסובבים סבל

וזה לא תקין בעליל!

הלוואי שתמצאי את הדרך

לחבק

את עצמך הילדה

את עצמך האישה

את עצמך הרעיה

את עצמך האמא

את ילדך שלך

ואת שניכם יחד

והלוואי שמישהו יאיר את עיני האבא שלך!

הרבה נחת ושמחה!

ברכת ה' עליכם!

איך משפט אחד יכול להרוס חיים של בנ"א.

הלוואי ותצליחי לכתוב כאן על הדף את מה שכתבת ולתת לאבא שלך לקרוא.

אבל גם בלי זה, את חייבת תמיכה. ואת חייבת לתת לעצמך מתנה לצאת מזה. אם צריך אז גם בעזרת אנשי מקצוע. לא לפחד לומר לו - נכון השמנתי. קניתי את זה ביושר אחרי שסחבתי בבטן הזאת x ילדים.

כן, שמעון השמין. הכל טוב. זה לא הופך אותו לאדם פחות טוב. ואל תגיד לו כלום על זה בבקשה.  

והלוואי שגם הבן שלך לא ישמע שום משפט כזה מסבא שלו שיתקע אותו לשנים קדימה. 

מצטרפת להמלצה על טיפול, רצוי אצל פסיכולוגית בעלת נסיון בהתמודדות עם אישיו בנושאי אכילה ודימוי גוף.

את לגמרי בסדר גמור

אשה שילדה 5 ילדים לא אמורה להראות מקל היא אמורה להיות עגולה וזה בסדר גמור ויפה מאוד

או בכלל.

בטוחה שלא התכוונת לזה, אבל צרם לי שכאילו צריכה להיות סיבה לנראות מסוימת של אישה.

בשום מקרה לא צריך סיבה, פשוט יש מקרים שבבסיס משפיעים

בתור נערה עם הפרעת אכילה קשה שכלל אשפוזים תוך כדי תיכון ושיקום מאוד ארוך אני יודעת מה זה לחיות לפי התיאורים שלך.. (אני לא אומרת שיש לך הפרעת אכילה. מתייחסת לקושי סביב אוכל ומראה)

אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שיכול להיות אחרת! קודם כל בשביל עצמך. כדי להיות מסוגלת להסתכל במראה. להצטלם. ולאכול מעוגה ביום הולדת (ואני בטוחה שיש עוד דוגמאות). וזה הכי מגיעה לך בעולם!

כי מגיעה לך לחיות אחרת. ולהיות מסוגלת ללכת למסיבת חנוכה עם הילדים או סתם לקפוץ להורים.

ו... אני נמצאת באותה סיפור לגבי הילדה. שאני רואה שמתחילה להתעגל. וזה נמצא בגנים.. וזה מעסיק אותי. בגלל הערות של אחרים. ופחד שזה יגרום לה לקושי סביב האכילה או יותר גרוע הפרעת אכילה כמו שהיה לי.

ואני מרגישה שאני צריכה טיפול רק סביב זה. כדי לא להעביר לה את הפחד שלי. ולהתייעץ עם דיאטנית בלי לקחת אותה.

לגבי מסיבת חנוכה - אם כרגע לא מתאים לך ללכת ולקבל הערות - אני לא הייתי הולכת.

למרות שזה המשפחה.. כדאי לחשוב עם עצמך מה ישפיע עלייך יותר. לא להגיע, או להגיע ולקבל הערות שיגרמו לך להרגיש רע. לא חושבת שזה פיתרון לטווח ארוך.. אבל לפחות לכרגע. ו.... ממליצה ממש ממש ללכת לטיפול טוב. לוקח זמן, אבל זה יכול לשנות חיים

ממש נורא לשמוע מה שעברת בתור ילדה, ועדיין עוברת כאמא.

שימי לב לדפוס שהתחיל עוד מאמא שלך, שלא הצליחה לעצור את הפגיעה, דור שני גדל לצד הפגיעה הזו,

ועכשיו כבר דור שלישי סובל מהתופעה.

לפעמים כשאנחנו בצד הסובל, אנחנו מכילים את הסבל, אבל פתאום כשיש מישהו שאנחנו אמורים להגן עליו סובל, אז כבר מחייבים את עצמנו כבר לפעול אקטיבית לעצירת הפגיעה.

כדאי מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי, צריך המון כוחות להתניע תהליך מנוגד למה שסחבת 35 שנה, אבל הצדק מגיע לך.

שולחת מלא חיבוקים, מלא מלא!

באיזור ציבורי , וממש הפסקתי באמצע כדי שלא ינזלו הדמעות ויהיו לי בושות.. כל כך בא לי לחבק אותך, היו לך כמה וכמה משפטים שכל כך הזדהיתי איתם.. שתדעי שאמנם השמנופוביה של אבא שלך מאוד מוחצנת, אבל יש כל כך הרבה שמנופוביה בסביבה, שכמעט כל מי שהיא קצת מלאה או מתמודדת עם גוף פחות ממושמע, שעולה מכל נשימה, סובלת מזה, את לא יכולה להיות שמנה ולהגיד אני רעבה, את לא יכולה להיות שמנה ולאכול בתאבון או מהקינוחים שמוגשים בעבודה, זה תמיד תחת זכוכית מגדלת , אני גדלתי בבית שגם יש בו קצת שמנופוביה , לא הרבה, אבל מספיק משפט שנאמר בתום לב, כדי שתפסיקי לרצות לאכול, והכי כואב כשזה מגיע לילדים, אני בתור מלאונת, מקבלת את הילדים שלי איך שהם ומרבה לספר להם כמה הם יפים וחכמים מוצלחים , משקל אצלי זה לא פקטור.

אל תפחדי לאכזב אף אחד, צריך להיות לך אכפת רק מעצמך או מאכזבה שלך, לא מאכזבה של אף אחד, ברור שיש לאבא שלך בעיה , אני בטוחה גם שאת מודעת לזה ,אבל החלק הריגשי מתחזק, תנסי פעם לומר לו בכבוד כשהוא מעיר איזה משהו, נכון אבל אני יפה, נכון עליתי קצת אבל אני חכמה, אמא טובה , מוצלחת, שטויות אבא, זה רק מראה חיצוני, מה לעשות אלו הגנים וכו', לאט לאט זה יחזק אותך , ועד שתלמדי להיות חזקה מבפנים, תהיי רק בסביבה שעושה לך טוב , חיבוק ענק ממני.

תלכי לטיפול, להגן על הילדים שלך ולשנות גם לעצמך.

אין לי מושג איך הייתי עומדת בזה. את מדהימה שהגעת לגיל הזה ועוד עם חמישה ילדים כשאת מדברת איתו בכלל...

מצטרפת למי שאמרה שאין צורך להגיע למסיבת חנוכה. תהני מהמשפחה שהקמת ותעשו משהו כיף! אלופה, שוב!!! מצדיעה לך, ממש!!!!

חוויות ילדות לא פשוטות

חוויות ילדות הן חלק מעיצוב האישיות הבסיסי כמבוגרים

הגיוני שזה השפיע עמוקות על התחושות שלך לגבי משקל ואוכל

אפשר לקחת את הדבר השלילי הזה ללמוד לגדול ממנו

להפוך אותו למשהו חיובי

ללמוד איך לא להתייחס לאוכל ומשקל

ללמוד איך לא להתייחס לעצמך ולאחרים

את הילדות לא ניתן לשנות

אבל החיים הבוגרים הם לגמרי ברי שינוי

לא כדאי לתת לחוויות עבר להשתלט על ההווה והעתיד

וגם כדאי לצמצם מגע כדי לא לחוות סיטואציות שליליות בהווה

(אני גם עברתי חוויות ילדות לא פשוטות

של שיפוטיות דורסנות ועצבים

גדלתי לאשה בוגרת מרַצָה וחלשה

אז לקחתי לעצמי ללמוד את ההפך

והיום אני חיה חיים מופחתי ביקורת וכעסים

עשה מה שאני רוצה וחושבת

וככה גם הילדים שלי)

את לא נכשלת בכלל

בשום דבר.

הכישלון הוא שלו, בתור הורה וגם בתור בעל מהתיאור שלך.

זה ממש ממש עצוב היחס שלו. והוא גם כל כך לא נכון!

אתמול הלכתי ברחוב וראיתי ילדה מהממת, באמת אחת הכי יפות שראיתי בחיי.. והיא הייתה עגלגלה, אבא שלך בטוח היה קורא לה שמנה.

וחשבתי לי בראש שהלוואי והיא תמיד תדע כמה היא יפה, כמו שהיא, ושאף אחד לא יגיד לה משהו פוגעני על המשקל.

ומצטרפת לכל מי שמליצה על טיפול, חושבת שזה ממש ממש חשוב.

מגיע לך טוב יותר.
 

אבא שלך לא בסדר בכלל

הוא הורס נפשות טובות ויקרות.

(אני בטוחה שכולן מעלי המליצו על טיפול בשבילך, ואני מצטרפת)

לגבי חנוכה, אולי כדאי לא להגיע?

לעשות משהו שווה עם המשפחה הגרעינית שלכם?

את מהממת

בת 35 עם חמישה ילדים וזה הישג בפני עצמו!

יש לך משפחה, ואני מניחה שעוד הרבה דברים טובים.

והשגת הכל למרות שגדלת ככה, שזה קשה, באמת..

אל תפחיתי מעצמך!

אם לא בא לך, את לא חייבת לדבר איתו, אבל תבואי בגאווה ובטחון, אין לך מה להתבייש.

אולי יתנו לך עצות יותר טובות.

חיבוק גדול! 

בעיניך את אמא מהממת ולביאה ומושלמת שמגינה על הנפש של הילדים שלה ומגינה גם על הנפש שלך. ומתרחקת ומציבה גבול חד וברור למי שמנסה לפגוע.

ומבינה שהחיים מורכבים הריון לידה וסתם ימים קשים ואוכל זה דבר טוב ומגיע לך ריפוי

מגיע לך ריפוי במלוא מובן המילה

אני מבינה שזה ממש מורכב אבל תאהבי את עצמך ואת המשפחה שבנית!!

או שמתרחקים עד שמתחזקים נפשית או שמגיעים מתוך מטרה ברורה שאת אבא אי אפשר לשנות אבל אפשר להציב גבול.

את יפה ומהממת בכל מצב ותפתחי את העיניים מגיע לך לראות את עצמך כמו שאת.

הזדהיתי עם חלק ממה שכתבת, 

גם אני גדלתי כילדה "שמנה" כשבכלל כשמסתכלת על תמונות מהעבר לא רואה בעצמי ילדה שמנה כ"כ... וחבל. כי הייתי יכולה להיות ילדה עם ביטחון מאשר ילדה עם חוסר ביטחון שרק מנסה להסתתר מאחורי הבגדים. 

 ועד היום מרגישה שמנה... 

כואב. 

כואב לי ממש מה שכתבת. 

מבינה אותך שהלב רוצה לצרוח והפה שותק ועונה בנימוס. 

עד היום המשקל שלי הוא נושא שאפשר לפתוח בפרהסיה ואני.. שותקת.

וואו. כתבת כ"כ נוגע וכואב. 

נשמה, 

אני אישית, מציעה לך ללכת לטפל בנפש שלך, ספציפית בנושא הזה. 

הוא לא יחלוף מעצמו. 

את בת 35, אמא ל 5. ואם זה הפריע לך עד היום ולא השתנה שום דבר בפנימיות- תעשי מעשה. לכי לטיפול. זאת לא בושה, ומצד שני, אף אחד לא צריך לדעת. בטח לא אבא שלך. 

את בטח רוצה להעביר לילדים שלך מסר חיובי מהמצב הזה, ולא להעביר להם את ה'בושה' באיך שאת נראית- כי הילדים מרגישים ורואים. 

בהצלחה נשמה. 

את יכולה! 

כמה כאב מרוכז פה.

הלוואי שתזכי להגיע לשלמות מול עצמך. הלוואי.

נתפלל עלייך.

באלי לשמוע שהגעת לרגע שאמרת לאבא שלך 'אבא תקפוץ לי. טוב לי איך שאני. שמחה מי שאני. אם לא טוב לך תחפש מישהי אחרת'.

חיבוק.

כל-כך כואב לקרוא אותך.

את אישה ואמא אלופה

אני רוצה להביא לך בורקס שתאכלי את זה על הבמה בבנייני האומה

אני גם גדלתי עם הערות בנושא השמנה למרות שאני לא כל-כך שמנה אני גם ממש ממש מתביישת לאכול ליד אנשים

וזה קשה! מעצבן! מתסכל!

לרגע לא דמייני שיש קשר בין ההערות לחוסר היכולת לאכול (באירועים במפגשים אני לרוב שותה, מתביישת לאכול. מתביישת שיראו כמה אני אוכלת).

כואב לי בשבילך. 

אני מסתובבת עם זה כל כך הרבה שנים וזאת הפעם הראשונה שאני מעיזה לכתוב את זה, לספר על זה...

התגובות שלכן ממש מחזקות! כל אחת ואחת!

כן יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר ולענות...

בכללי הוא אבא מאוד טוב שתומך בנו

רק בנושא הזה הוא לא בסדר...

אל תחשבו שהוא אבא רע

המשפט שכתבתי על פסח היה רק דוגמה

אבל היו כמובן עוד אירועים מעליבים

למשל חצי שנה לפני הבת מצווה הוא ראה אותי מחליפה חולצה בחדר

התעכב רגע עם העיניים שלו

ואז אמר לי שבעוד חצי שנה יצלמו אותי ויהיו הרבה אורחים אז אני חייבת לרזות עד אז...

ואני עדיין בהלם שפתאום כתבתי את כל זה... זה ממש עוזר להבין שהמצב לא צריך להישאר ככה...

אולי באמת אני אתחיל מלאכול כיבוד מול כל העובדים ולא לגנוב אחר כך מהמקרר ולאכול בחדר מדרגות...

אגב, גם כי שאלתן אותי עליה...

אמא שלי כבר לא בחיים...

נפטרה כשהיא מאוד מאוד מאוד רזה בהוספיס של תל השומר...

אבל לפחות הייתה רזה...

אבל בנושא הזה יש לו הפרעה קשה שפוגעת מאד

וזה מצריך זהירות והתגוננות ממנו 

ואת חייבת לכתוב ספר, יש לך כישרון כתיבה.

אני חושבת שאם אבא שלך היה יודע שזה ככה כואב לך, הוא היה נמנע אבל הוא לא יודע, אז אולי כדאי שבאיזה אופן בצורה עדינה ומכבדת, תעירי את תשומת ליבו

הוא  אולי לא רע,אולי הוא אפילו חושב שהוא טוב,

אבל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות,

כואב כל כך שמה שמגדיר בן אדם זה איך שהוא נראה,

וכואב עוד יותר שנותנים לזה ערך,

וכואב פי כמה כל ההשלכות של זה,

וכואב עד כמה זה פוגע,

ועד כמה זה עמוק.

ואני ממש מעריכה את הרצון לשינוי והרצון לקבל תקווה שכל זה ישתנה....

הלוואי שתוכלי לשים את כל זה מאחורייך ותןכלי להיות שלמה עם עצמך ושתעצרי את השרשרת הנוראית הזו.

אז הפגיעה הרגשית היא קשה יותר

יש פה מעגלים של פגיעה

החל ממל ומאמא שלך

הילדים שלך

ואני אפילו יאמר שגם הוא קורבן של עצמו

ודווקא בגלל שהוא אבא טוב שעושה משהו ממש רע הייתי פונה לטיפול

בשביל עצמך

לקהל כלים וכוחות להתמודדות מולו

אחכ בשביל הילדים- לקבל כלים להגן עליהם ולא לגדל עוד דור פגוע

ובסוף גם בשבילו

יכול להיות שאם הכלים הנכונים תוכלי לשקף לו כמה האמירות שלו הרסניות לנפש

ושהוא מאבד אותך

ואת הילדים

ואולי אולי אולי תוכלו לצמוח מפה

כיוון שאני לא יודעת האם התשובה שלי תהיה לך לתועלת.

החלטתי כן לשתף בסופו של דבר, אולי לטובת אמהות אחרות.

אני רוצה שתדעי שאני בלי עין הרע שמנה.

זו עובדה.

קרובה מאוד ל3 ספרות, לדעתי לא יודעים שזה אכן המשקל הזה כי אני גבוהה, אבל עדיין אני שמנה מאוד לכל הדעות.

גדלה כילדה לא רזה, אבל גם לא שמנה.

האחים שלי היו ועודם רזים מאוד, ולמרות שההשוואה אליהם נראית לעין- מעולם מעולם לא נאמר לי כלום בנושא.

אכלתי הכל עם כולם.

זה פשוט היה שקוף, בלתי מדובר, בלתי נראה לעין.

לקח לי ממש הרבה זמן לדעת שאני שמנה בכלל.

כשקראו לי שמנה בבית הספר (חילוני) הייתי ממש ממש מופתעת.

בכלל לא הבנתי במה מדובר.

בגיל ההתבגרות התחלתי להשמין הרבה יותר,

גם ההתפתחות המינית התחילה ואני זוכרת שהיו דודות ואפילו דודים (שלדעתי זו שיא החוצפה בכלל) שהעירו להורים שלי.

אני יכולה להגיד לך שאמא שלי "התנפלה" על המעיר.

לפעמים בנחת - אבל בנחרצות,

ולפעמים במענה לשון חד, מהיר חימה וחצוף.

אני מדגישה שהוריי אינם דתיים והתשובות ניתנו לאנשים שאינם דתיים, בסביבה שאינה דתית.

אמא שלי אישה פשוטה בסה"כ.

יכול להיות שהתשובות שלה לא ימצאו חן בעיניכן אך אני מפרטת בכל זאת כמה תשובות שאני זוכרת:

תסתכלי על הילדים שלך לפני שאת מסתכלת על ילדים אחרים

תסתכלי על עצמך קודם כל

מה את מתערבת? תסתכלי בצלחת שלך!

נו? והיא שמנה ויפה ואת רזה ומכוערת.

וזהו.

לא דיברנו על זה בינינו לעולם.

אני שמעתי את אמא שלי עונה ואמא שלי ידעה ששמעתי ובחושיה הפשוטים אני חושבת שהיא ידעה שזה מספיק.

אמא שלי לא ישבה איתי לנתח את הרגשות שלי.

אני לא חושבת שזה היה נהוג בתקופה שהייתי ילדה בכלל, אבל דבר אחדים ידעתי ואני אדע לעולם:

אמא שלי תגן עלי תמיד.

לאף אחד אין הזכות להסתכל בצלחת שלי.

אני שמנה - נכון- ויפה!

והיום אחרי כמה וכמה לידות ברוך ה' אני שמנה.

בלי עין הרע 😁

אני אוהבת את עצמי.

אני מטפחת את עצמי ומפצירה בך גם לעשות כך.

טיפולי פנים, מסאג'ים, תכשיטים שמשמחים אותי.

אני אוכלת בפומבי ובכיף.

אני לא עושה כושר ומצהירה על זה בכל הזדמנות.

אני משתדלת לעשות בדיקות דם ולהשלים חוסרים כמו ברזל בי 12 ויטמין די.

יש לי חברות שלא יוצאות בלי איפור, בלי ציפורניים.

אני יוצאת לפעמים אפילו בלי לשטוף פנים עם מטפחת של קלרה המנקה ושכולם יקפצו לי.

וככה אני מקווה שאני מגדלת את הילדים שלי.

אנע מתפללת עבורך שתאהבי את עצמך כפי שאת.

שתדעי שאת יפה מבפנים ועל זה אין שום ספק.

כתב מרגש וחם ואמיתי.

הלוואי שהייתי חברה שלך.

לעזאזל, תאכלי מה שאת רוצה.

את חיה פעם אחת.

תעשי את זה בטוב.

באהבה עצמית, בשמחה.

תעני לאבא שלך בנוכחות הילד שלך או בלעדיו.

תחזקי את היכולת שלך לענות לאנשים.  

תכיני תשובות מראש.

תעשי את זה חד, צולף וכואב.

כן- אפילו שזה אבא שלך.

(ועם שאר הצדיקות הסליחה).

ולמסיבה הזאת פשוט אל תלכי.

לא מגיע לו שתכבדי אותו בכלל בנוכחות שלך.

תחזקי את עצמך,

תעופי על עצמך,

תאהבי את עצמך עם הגוף שהקב"ה נתן לך.

ותלכי בחג הבא כשאת חזקה ומועצמת.

בהצלחה. 

את, ואמא שלך!

מדהים בעיניי

הלוואי ואצליח לגדל את הילדים שלי בבטחון כזה

ע נ ק

🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣תודה על מה שכתבת, אימא השראה!

זו ממש התעללות, וזו פגיעה אנושה בדימוי העצמי.

באיזה קטע הוא לקח לאמא שלך אוכל מהיד?

תזכרי בעצמך כשהיית ילדה וראית אותו עושה את זה לאמא שלך. כמה מצוקה חווית שם. כמה מצוקה אמא בוודאי הרגישה. כמה משפיל ומעליב זה.

בוודאי גם כעסת עליו מאוד.

לצערנו הוא ממשיך בהתעללות מילולית במקום. שימי לב כמה נזעקת כשהוא רק שאך על הבן שלך. את כותבת "צרחתי מבפנים". צרחת. איזו מצוקה מטורפת.

גם אם פיתחת מנגנון של להשלים איכשהו עם ההשפלות והנזק של אבא,

את, בחושייך החדים, צורחת מבפנים כשאת מבינה שאולי, רק אולי, אביך יתחיל בהתעללות גם כלפיי בנך.

זה כאילו הפחד הכי גדול שאפשר לדמיין. שגם הילד הרך והקטן הזה יישרט נפשית ככה.

יקרה, אני בטוחה שאת אמא מגוננת, אוהבת, חומלת ורגישה פי מאה לילדים שלך.

וכמו שאת לא תתני לאבא שלך להשפיע עליהם,

ככה אל תתני לו להשפיע עלייך.

לילדה שבתוכך.

תגני עלייך.

נכון, זה מבלבל כי הוא גם עוזר לך, ובסוף הוא אבא שלך ואת חייבת בכבודו וכו'

אבל ההתעללות הזאת היא ציר משמעותי מאוד בחיים שלך. בתפיסה שלך את עצמך. בדימוי העצמי, בערך העצמי, ובתחושה שאת ראויה לקבל. לאהוב. לחוות.

כדי שההתעללות תפסק את חייבת לקחת מרחק מיידי. ללכת לטיפול, ובעיקר להתחיל לתפוס פרספקטיבה אמיתית על עצמך. לראות כמה את מקסימה, ראויה, רגישה לזולת, מלאת חיים.

אבא הוא כרגע לא דמות חיובית בחייך והוא האחראי היחידי לכך. תתני על עצמך ועל ילדייך מפני הערותיו ההרסניות. זה לא מגיע לך. 

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡