מרק(אפונה/גריסים/עדשים/כתום/אטריות)

פסטה

סמבוסק

טורטיות

טוסטים

ביצים ותפו"א מתובלים

שקשוקה

דיסת סולת

אורז/פתיתים בחלב

מה סמבוסקקקקק

מכינה לבד???

מה הכוונה טורטיות?

תודה על המענה❤️

קלי קלות...

למלא טורטיות במילויים שונים:

חביתה,גבינות,טונה,סלט ביצים,אבוקדו,גבנ"צ,ירקות,זיתים

לגלגל ולזלול...

סתם סתם חחח

פשוט רמות ההשקעה פה..

בכוונה פתחתי פה כי פה יש תמהיל גברי שיאזן את ההשקעה וההתחרפנות הנשית

אמרתי נרגיש טוב עם עצמי.

איפההההה

אחת מכדררת לי כרוב ממולא

השניה מכינה בצק לסמבוסק

מכינה גם קוסקוס ומפרום.

פיצות ביתיות

חלות לשבת

להמשיך??😅😅😅

באמת.

מורידה בפנייך את הכובע

שבעבר כתבת/ביקשת/הצעת שישמרו נושאים גם לפורום הזה ויכתבו דווקא בו, לאו דווקא שביקשת לפתוח שרשור על ארוחת ערב

אלא בקשה כללית כזו.

(@לאחדשה  הבנתי נכון?)

שקשוקה (וסלט/ירקות חתוכים.. ליד הכל פה חוץ מהמרק)

חביתות

סלט טונה

סלט ביצים ואבוקדו

אורז עם קטניות (חומוס, עדשים שחורות) וירקות

דייסת קוואקר

מרקים- כתום, בצל, ירקות, עוף, עוף מפורק ואפונה של חן במטבח, אפונה, עדשים, קטניות, מינסטרונה, חרירה, ויש עוד מלא

פנקייקים

פיציות

פסטה מוקרמת

ביצים קשות, וסלט ענק עם גבינה צפתית/פטה

לא זוכרת עכשיו מה עוד אני עושה פה.. 

שניצלים

מרק תימני

מרק קוסקוס

מרק אדום

קציצות

ממולאי כרוב

טורטיה ממולאת באנטריקוט/פרגית

פסטה עם בשר טחון שהרוב זה בשר

מיט בולס

סטיקים לימים שאין לי כוח

חזה עוף צרוב

שיפודי פרגית

מושט על תפוחי אדמה

עוף בנינגה עם ערמונים ופטריות

עראייס

מוקפץ

כל דבר שהוא ללא פחמימה אני עושה בתוספת אורז/פירה/פסטה/פתיתים/קוסקוס

מרק תימני

ומיט בולס?

מה התמהיל??!?

זה מרק עוף תפוא סלרי הרבה כוסברה לא חתוכה(יש ששמים גם עגבניות אני לא שמה) עם תבלינים חוויג כורכום כמון הל מלח פלפל

לא הכרת מרק תימני לפני?

מיט בולס זה קציצות קטנות ועסיסיות שמכינים ומוסיפים לפסטה ספגטי ברוטב אדום טעים מאוד מאוד

אבל נשמע מושקע ושוה ממש..

אני נשואה לעדה שונה משלי🙈🙈

הוא גרם לי להפסיק להכין קובנה כי הוא לא יכל לעמוד בזה בלי לגמור תסיר קולטת??

אני מכינה גם קיגל בשבת🙈והוא יושב ליד הגחנון

אבל עדיין שמה כף מזה וכף מזה

גם הל וכמון יש בחוייג...

וטעים 😋

ו-וואו איזה בשלניות יש כאן 👑

אוהבים לעשות לחמניות ביתיות, להנות מהבצק וליצוק, פעילות אחה"צ

בנוסף לזניה, פיצה פיתה, דייסה, מרקים שונים, פיצה ביתית לעיתים נדירות, וגם טוסטים, חביתות...

בסוף בית זה בית , ואין ברוב המקרים את הכנת הארוחות בבסיס התקציב - מבחינת התיזמון

לדעתי חשוב לתת את הדעת - שיהיה לפחות פעמיים בשבוע אוכל מושקע - ולא אילתור

לדאוג שהאוכל יהיה ערוך בעת תחילת הארוחה

אווירה נוחה בבית

מתייחס בפרט לבתים מאותגרים

ועם בני בית שאוכלים במסגרות , שם יש משאבים מוגדרים וכו

שלא כל הגברים יתחילו בתלונות לנשים שלהן שכל נשות הפורום כאן מושלמות...

חצי מהדברים שרשמתי אני מכינה משישי ולא מבשלת במשך השבוע

וכמובן שאני לא חושפת את כל הימים שאין לי כוח וארוחת הערב מסתכמת בחביתה וירקות או גרוע מכך מלוואח🙈🙈🙈 מזל שבעלי לא בפורום כדי לחשוף🤪

אמנם אוקראינית סובייטית

אבל גם לי יש גבול

לק"י

שאריות מהצהריים אם נשאר.

אז גרצ'קה זה החיים🥰

בכל ווריאציה אפשרית - עם גבינה צהובה שנמסה,

עם ריבה וחלב, עם חמאה ומלח, עם שפרוטים, עם כל דבר...

כמובן גם קרטושקה יכול ללכת מעולה, מעוך עם שמנת חמוצה או מבושל במים ולהגיש עם חתיכות סלודקה

הילדים שלי לא מתקרבים לזה

שלא נדבר על הבעל 🤣

למרות שהוא מת על סילודקה. זה פשוט מגיע עם וודקה ויותרר מסטולים ממה שאנחנו ביומיום זה כבר פניה לרווחה.

ואז תבוא תפתח שרשור בנשואים אני לא מבין למה אשתי ברחה מהבית..

מספיק שאני מוריד נעליים אחרי יום עבודה או שהיא תכין חמין.

דבר שני, הפרצוף של המתבגרת שלי יכול להחמיץ חלב תוך דקה ולהכין מזה קוטג' 9%. אין בעיה בכלל להשתמש גם לאינג'רה. 

שנינו אנשים עובדים חוזרים עם הילדים ב 16

אין לי אפשרות כל יום להתחיל להתלבט מחדש

עשיתי רשימה של 10 סוגי חלבון וכמה אופציות של פחמימות (ירקות אפשר תמיד לחתוך כמו סלט או להכין תבשיל או בתנור)

אני דואגת שתמיד יהיה לי מצרכים בבית לרוב הרשימה

בבוקר או בחזרה הביתה מחליטה מה מכינה בהתאם לכח שיש לי

אני לא מכינה גם ארוחת צהריים וגם ערב, יש גבול לכמות הדברים שאפשר לאכול ב 3 שעות שהילדים ערים

אתמול למשל אכלנו שניצל עוף (הפשרתי בבוקר לפני היציאה לעבודה) - בדיוק 15 דקות הכנה כולל טיגון ל 4 אנשים ונשאר הרבה גם להיום), אורז וסלט ירקות רגיל פשוט מתובל טעים

נשאר שניצל להיום, חושבת לצרף לזה פירה. כלום זמן הכנה (כן יש זמן בישול אבל זמן ההכנה במטבח לא גבוהה)

שלישי אכלנו פיתות עם סלט ירקות וציפס.

שני כבר לא זוכרת מה היה..

בעבר כשלא הייתה רשימה והתחלתי להתלבט בכל פעם מה מכינה - אמאלה היה סיוט!

ממש שמחה עם הסידור הזה.

פחמימות:

פירה 

אורז 

פתיתים ברסק

פתיתים עם בצל מטוגן

פתיתים בלי כלום

פסטה ברוטב אדום

פסטה כרוב ובצל

פסטה פירורי לחם

לזניה בשרית / חלבית בתנור

תפוא בתנור

ציפס

פיתה פלאפל סלט ציפס

קוגל תפוח אדמה בדכ בחמישי לצד ירקות

קוגל אטריות רחבות 

ירקות:

אנטיפסטי בתנור (אפשר עם תפוח אדמה וחסכת הכנה של פחמימה)

סלט ירקות בשלל וריאציות

לצ'ו או כל תבשיל ירקות אחר

קישוא עם בצל ברוטב אדום

חלבון:

דג עם תבשיל ירקות בסיר אחד

עוף עם תפוח אדמה ובטטה בתנור. כלום זמן הכנה - כן זמן אפייה.

עוף ברוטב מתוק לזרוק הכל לתבנית, כמה שניות.

נקניה ותפוא ברוטב אדום

דג מושט מטוגן (מאין דג בטמפורה)

שניצל עוף בטמפורה

שניצל עוף

שווארמה ביתית מרצועות שניצל עוף ופיתה

דג סלומון - יותר יקר ולכן מכינה פחות

שקשוקה ולחמניה

בשר מפורק משבת מטוגן עם בצל תבלינים לצד אורז אמאלה חלום

קציצות עוף

קציצות דג

פיתה עם חביתה

לחם מטוגן לצד סלט מעדן גבינה וכדומה

מרקים לחורף:

מרק ירקות קניידלך עם עוף

מרק אפונה בצל גזר ופתוא

מרק כתום של עשיו

יש עוד מרקים שאצלנו פחות מכינים..

זה מה שעולה לי עכשיו למרות שזכור לי שיש עוד דברים ששכחתי.

הכי פשוט שיש, מחליטה באותו בוקר מה מכינה מפשירה

חצי שעה אחרי חזרה הביתה האוכל על הגז או בתנור.

ממש פשוט.

תזכרי רק לדאוג שיש את כל המצרכים בבית.

עוד משהו - לא כל יום יש לי כח להכין חלבון,

לפעמים מכינה רק פחמימה וירק

לפעמים רק לחם עם חביתה

מקפידה ששלוש פעמים בשבוע כן יהיה חלבון, הרבה פעמים החלבון מספיק ליומיים (יש דברים שלא שומרת או שלא תמיד יש מה לשמור, מה שכן - מעדן)

בהצלחה!

אבל זה מתאים למי שאוכל ארוחה מבושלת אחת בבית.
אף אחד אצלי לא בצהרון,
חוץ מהתינוק שבמעון
וגם אני ובעלי אכלים צהריים.
אז צהריים יש כל יום מבושל בשרי ותוספת.
ואז ארוחת ערב שוברת את הראש..
אבל מלא רעיונות שווים, טנקיוש

ה'מרק כתום של עשיו'😊

(רק שהוא קרא לזה אדום...)

נשמע טעים אצלכם!

להזמין פיצה,

ללכת לפיצריה,

להזמין סושי,

ללכת לסושיה,

להזמין המבורגר,

ללכת להמבורגריה,

להזמין פלאפל,

ללכת לפלפאליה,

להזמין חומוס,

ללכת לחומוסיה,

להזמין פסטה בשמנת,

ללכת לפסטייה,

להזמין שניצל בחלה,

ללכת לשניצליה,

להזמין מרק קרמי,

ללכת למרקייה,

להזמין פנקייק,

ללכת לבית הפנקייק המקורי מקורי מקורי,

להזמין סוליית נעל בלחמניה,

ללכת למקדונלדס.

לרוב אוכלים לחם ירקות וממרחים.. מקסימום חביתה

בימים שיש לי קצת יותר חשק לפעמים

דייסת שיבולת שועל (מוסיפה גם קינמון וצימוקים/תמרים)

שמים את הלחם בטוסטר עם שמנז וזעתר

פסטה עם גבינה צהובה/לבנה

ביצים למיניהן

פנקייקים בימים ממש מיוחדים

יוגורט וגרנולה תוצרת בית שמחזיקה תמיד במקרר

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה