אתגרים אישייםאנונימית בהו"ל

אשמח להתייעץ בנושא אישי.

אקדים ואומר שהתחתנו בגיל לא צעיר, אנחנו נשואים מספר שנים.  בעלי איש טוב מאד וטוב לנו יחד ב"ה.

עם זאת, יש לנו אתגרים בתחום המיניות.

אני מגיעה לחרדה במצבי עוררות גבוהה. קשה לי נורא לחזור לסיטואציה אחרי גל חרדה כזה וזה נורא מערער את שנינו. לא ידוע לי על טראומה שקשורה לנושא, אבל זה מתנהג כמו.

ובעלי נורא רגיש לדחייה וכל הערה קטנה על משהו, או שאני לא נענית כשהוא מציע מתפרש אצלו כדחייה גדולה.

בנוסף, הוא מרגיש שאני לא מספיק נמשכת אליו והיה רוצה לשמוע ממני כמה שהוא מושך אותי פיזית.  עכשיו, יש לדבר הזה בסיס אמיתי, אני נמשכת לבעלי אך המשיכה שלי אליו עוד משלב ההיכרות לא היתה על הבסיס הפיזי. יש דברים ספציפיים במראה שלו שיפים בעיניי ואני מחמיאה לו עליהם. אני גם אומרת לו שטוב לו איתו- באופן כללי וגם בפן המיני, וזה נכון מאד. ועדיין מאד חסר לו להרגיש ולשמוע כמה שהוא גבר יפה תואר ומושך, ואני יכולה להבין את זה דווקא מהצד שלי ששומעת ממנו הרבה כמה אני יפה בעיניו.


היינו בטיפול זוגי שהיטיב איתנו אבל לא פתר את הכל.


אשמח לשמוע כיווני מחשבה

מתייגת את @נגמרו לי השמות שאם תהיה לך אפשרות להגיב, אשמח לקרוא אותך..


תודה

את מעלה שני עניינים. מול עצמך ומולו.מרגול

בעניין החרדה שמתעוררת, לדעתי מתאים טיפול פרטני. אולי יותר התנהגותי סטייל cbt? מניחה שנגמרו לי השמות תדע להכווין טוב יותר.

ומעלה רעיון שלא תמיד מדובר- לא תמיד חייב טיפול *זוגי* בשביל נושא שנוגע גם בו.

נניח בנושא כזה, נשמע לי טוב אם תלכי לטיפול פרטני, ואולי תביאי אותו איתך למפגש שניים. לא בקטע של לטפל בו, אלא בקטע של לעזור להבנה שלו אותך בנושא הזה.

כמובן שזה צריך לבוא אחרי שאת והמטפלת הגעתן להבנות ומסקנות כאלו ואחרות.


מולו - בנושא החרדה שלך… נראה לי באמת חשוב שיבין שזה מגיע מקושי שהוא לא קשור בו. זה לא שהוא עושה משהו רע, זה לא שאותו את לא אוהבת. זה שהעוררות מעלה בך חרדה. קצת כמו שלפעמים עוזר להבין שהאיש שלך לא סתם שוכח ולא שם על מה שאת מבקשת, אלא מתמודד עם קשב וריכוז, וזה לא בגלל משהו מולך.


בנושא המשיכה, שאמרת שיש בסיס לדבר. אני אוהבת להסתכל על הדברים כמכלול. אמרת שיש בו כמה פיצ'רים שיפים בעינייך ואת נמשכת אליהם? אז כמכלול הוא מושך וחתיך בעינייך. ואפשר להחמיא על הדברים היפים בעינייך ועל הבכללי… מניחה שגם הוא לא נמשך לכל חלק וחלק בך. אבל את יפה בעיניו, ויש דברים בך שהם יפים בעיניי. אז יחמיא על זה.

(לא חייב להימשך לשערות שיש לו בגב, אז גם כנראה שלא תחמיאי על זה. אבל הוא עדיין יכול להיות חתיך.)


כפרויקט - תסתכלי על דוגמניות. או על נשים ממש יפות בעינייך. עכשיו תפרקי ותסתכלי דבר דבר. כל פרט אצלן יפה? גם האף, גם העיניים, גם הפה, גם החיוך, גם האוזניים, גם העור, גם הצוואר שעדיין עם עור מתוח (או שלא), ונקודות החן, והשומות וכו וכו. הכל יפה? כנראה שלא. אבל הן עדיין יפות? כן. 

האמתמקקה
שהייתי שוקלת טיפול תרופתי נגד חרדה. זה יכול לפתור את העניין יחסית ממש בקלות. מניסיון אישי
תודה לשתיכןאנונימית בהו"ל

מרגול, תודה על התגובה המושקעת, כמובן זה מדובר בינינו וידוע לו שלא קשור אליו.

לקבי עניין המראה, מה שתיארת על דוגמניות זה הפוך - נראות כללית לעומת פרטים..

מקקה, יודעת אם אפשר טיפול תרופתי לחרדה בהריון?

אפשר טיפול תרופתי לחרדה בהריוןשלומית.
כמובן להתייעץ עם פסיכיאטר אילו תרופות מותר 
אפשרמקקה

אני לקחתי ציפרלקס ויצאה לי ילדה מהממת.

יש תרופות שמותרות

שלום יקרה,נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ז בכסלו תשפ"ו 21:26

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ז בכסלו תשפ"ו 21:25

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ז בכסלו תשפ"ו 21:24

רק כעת מצליחה להגיע לתיוג שלך, מתנצלת על העיכוב במענה.

 

אנסה לכתוב את הנקודות שעולות לי:

א. קודם כל משמח מאוד לשמוע שמצאתם אחד את השנייה ב"ה

שטוב לכם יחד ב"ה

שבעלך איש טוב מאוד

שיש ביניכם תקשורת טובה והדברים מדוברים ביניכם בפתיחות ושקיפות

שאת בהריון ב"ה

שאת נמשכת לבעלך על בסיס מהותי ואיכותי ולא רק פיזי

שיש דברים במראה החיצוני שלו שיפים בעינייך

שאת מחמיאה לו עליהם

שטוב לך איתו מאוד גם באופן כללי וגם בפן המיני

שאת שומעת ממנו הרבה כמה את יפה בעיניו

שיש לך הבנה לכמה חשוב גם לו לשמוע זאת

שהייתם בטיפול זוגי שהיטיב איתכם

 

ובטוחה שיש עוד דברים שמאוד טובים, נקודות אור חזקות ומאירות שיכולות להכיל בתוכן הרבה מהתהליך להתקדמות גם במה שעדיין לא.

לכן את כל הסעיפים הללו - ממש סעיף סעיף ומילה מילה כדאי לחזק

גם בינך לבין עצמך

וגם בינך לבין בעלך

ממש להגדיל זאת, להעצים זאת, לא לקחת זאת כמובן מאליו, לומר זאת, להנכיח זאת בקירות הלב ובאוזני השני.

 

ב. המשפט המרכזי שתיארת שבעצם מהווה חסם אובייקטיבי ומשמעותי הוא: "אני מגיעה לחרדה במצבי עוררות גבוהה."

 

כאן הייתי מתעכבת ומנסה קודם כל להבין יותר לעומק את המשפט הזה.

אם אכן מדובר בחרדה - אזי הכתובת הטיפולית לכך היא איש מקצוע עם הסמכה לטיפול במורכבויות כאלו כמו חרדה, כלומר בעל תואר שני טיפולי כגון פסיכולוג קליני / עו"ס קליני / פסיכותרפיסט עם הסמכה.

וחשוב לדייק את המענה הזה לחרדה עצמה.

אם את סובלת מחרדה ששמה לך מחסום פעם אחר פעם במצבי עוררות - חשוב לנטרל אותה. לטפל בה, מהשורש. כאשר השורש יתרפא - לא יהיה יותר מחסום להגעה למצבי עוררות גבוהה וממילא הכיוון של ההתקדמות יוכל להתרחש יותר בקלות ובאין מפריע.

כל דבר אחר שלא יגע בשורש וינסה רק לעקוף את החרדה - לא יהיה יעיל כמו לרפא את החרדה עצמה שהיא הבסיס כאן.

לכן מחזקת אותך למצוא כתובת טיפולית מתאימה מוסמכת ורגישה לעניין זה וב"ה להיות מלווה ועטופה עד לריפוי השלם של החרדה ולאיכות חיים נפלאה וגבוהה ומתוקה ב"ה!

 

ג. ובהמשך ישיר לסעיף ב,

גם כל מה שתיארת אח"כ הוא בעצם פועל יוצא של כל החרדה הזו - 

שקשה לך נורא לחזור לסיטואציה אחרי גל חרדה כזה - שזה הכי הכי טבעי הגיוני אנושי ואפילו מתבקש שיש!

מה שמפעיל הפעם אצל בעלך מנגנון הגנה שהוא מרגיש אולי דחוי /  לא אהוב / לא מושך / לא רצוי / מעורער ובלי יציבות וביטחון שם וכן הלאה - 

ומפעיל בחזרה גם אצלך מנגנון שמה את מרגישה שם ומה מתעורר בך -

גם בינך לבין עצמך עם גל החרדה שעולה

שזה לכשעצמו מבהיל נורא, מפחיד נורא, קשה מנשוא

וגם המחשבות שלך על אותו גל במה שנקרא מטא-קוגניטציה שזה המחשבה על מה קורה לך "מלמעלה", ומחשבות כמו "אז מה קורה איתי בכלל?!"

או "מה לא בסדר בי?!" / "מה דפוק בי?!" (חלילה חלילה שום דבר בך לא דפוק! רק כתבתי כאן קולות של מחשבות שעלולות לצוץ)

או "למה בגללי הכל ואני הורסת הכל?!" (כנ"ל את לא אשמה ולא הורסת ולא לא בסדר או שום דבר דומה לזה!)

 

וגם מפעיל בך את מה שמתעורר בך בינך לבין בעלך -

אולי מחשבות כמו (שוב - כמובן שהן לא נכונות כלל! אלא רק כותבת את המחשבות שעלולות לצוץ גם פה):

"מסכן איך הוא סובל בגללי"

או "איך אני מאכזבת אותו"

או "למה הוא צריך את התיק הזה בכלל?!"

או כל מחשבה אחרת שבעצם טומנת בחובה את האכפתיות שלך לאושר ולטוב של בעלך, את הרצון שיהיה לו טוב, את הרצון שאת תהיי הטוב הזה עבורו,

את הרצון שהזוגיות שלכם והמיניות שלכם תהיה טובה בלי מחסומים או אתגרים וכן הלאה.

 

וכל המקומות הללו הם באמת אנושיים כ"כ יקרה

והם כולם צריכים לקבל חיבוק ענק

ולגיטימציה

והבנה

ומקום

וליווי

וכלים

וגם ריפוי ב"ה

 

ולגבי המשפט שכתבת: "לא ידוע לי על טראומה שקשורה לנושא, אבל זה מתנהג כמו."

חשוב להציף את המשפט הזה מול הכתובת הטיפולית כנזכר בסעיף ב. שלה יש את ההתמחות ללוות אותך יד ביד וצעד צעד גם בתוך מה זה כן ומה זה לא,

ואם זה כן כך אז מה לעשות, ואם זה לא כך אז מה לעשות וכו'.

 

ד. גם המקום של בעלך בפני עצמו חשוב להבנה ותיקשור ביניכם -

כלומר קודם כל להבין את עצמי עד הסוף - אני לעצמי ובעלי לעצמו

ואח"כ ליצור הבנה הדדית אחד של השנייה עד הסוף

ואח"כ לתת אני לעצמי ובעלי לעצמו ניראות שלמה למה שהוא מרגיש ולכל מה שיש בתוכו שם

ואז כנ"ל לשני/ה

ורק אז לחשוב על פתרונות.

 

והמקום הזה של בעלך שכפי שתיארת מרגיש דחוי

ומאוד רגיש שם, כי כנראה יש שם מטענים רגשיים של דחייה שהוא חווה או הרגיש בעבר (גם אם לא התכוונת כלל כמובן! ובטח שלא התכוונת! פשוט זה מה שהוא חווה והרגיש)

אז הרגישות הזו יוצרת כפתורים רגשיים שמובילים לפעולה דרך מנגנון הגנה ולא דרך מי שאני באמת ללא טריגרים או כפתורים רגישים או "סכינים" ו"איומים" על צורך לא ממומש שלי של להרגיש אהוב, רצוי, מושך, טוב, שווה ובעל ערך עבור אשתי או כל צורך אחר דומה או שונה שיש לו שם.

והעמקה בכך - גם בעצם המקום הזה של בעלך,

וגם באיך מתמודדים עם זה נכון בזוגיות

חשובה מאוד.

 

ה. בהמשך לסעיף ד - גם מיקוד והעמקה בעניין המשיכה עבור בעלך חשובים - באיך הוא חווה שאת נמשכת אליו,

באיך הוא מרגיש שאת לא מספיק נמשכת אליו, בעל איפה זה יושב אצלו ואיפה זה פוגש אותו, בדיוקים שלו מול העניין, ובעיקר באיך לפתור את זה ולהגיע להרמוניה גם שם.

שהוא יצליח להרגיש ולקבל ממך את מה שהוא עבורך ובלבך.

ושאת תצליחי להעביר זאת.

ואם יש שם עוד עניינים או חסמים או שוני או שפות שונות של אהבה או כל דבר אחר - חשוב לזהות זאת ולמקד עוד ולדייק עוד את הפתרונות.

 

ובינתיים להמשיך ולחזק את כל המה כן - כמו שפירטתי בסעיף א'

להמשיך לומר לו ברחל בתך הקטנה כמה את כן נמשכת אליו, ובמה, ולהחמיא על כל המה שכן, ולהדגיש כמה טוב לך איתו בכל המובנים.

ובכל השאר שעוד נשאר - העמקה בסעיף הזה + ריפוי גם של כל החרדה מסעיף ב' - שניהם יכולים לעזור בעניין. כי בסופו של דבר אדם הוא מכלול והכל קשור להכל, והתקדמות בעניין א' יכולה לעזור גם בעניין ב'.

לכן מיקוד בשני הכיוונים הללו יכול לעזור כאן ב"ה.

 

וכתבת שהייתם בטיפול זוגי שהיטיב איתכם אבל לא פתר הכל - אולי שווה לחזור לשם ולהתייעץ על המקום שלכם עכשיו וההתמודדויות שלכם כרגע?

כי אם זה מקום שהטיב אתכם שווה לנסות.

ואם זה לא רלוונטי אז לחפש הלאה מה כן יכול לתת לכם מענה מותאם ומדויק יותר.

 

ו. גם לעניין ההריון שעכשיו ב"ה - אפשר לחשוב אם יש השפעה (בנוסף לכל האמור ולא במקום כמובן),

או על הנושא עצמו של חיי האישות

או על החרדה עצמה

או על ההרגשה הכללית

או כל דבר אחר

ולפי זה לראות אם אפשר אפילו לדייק עוד יותר את הכיוונים והפתרונות וכל המענה.

 

זה מה שעלה לי כרגע,

רוצה לשלוח לך עוד חיבוק גדול

לחזק אותך שאת נשמעת אישה אוהבת וטובה כ"כ

וגם בעלך

וגם הזוגיות שלכם

ולחזק אותך להאמין בעצמך וביכולת שלך ושלכם לצלוח גם את האתגר הזה ואף לצמוח ממנו עוד ועוד ולהגיע לגבהים חדשים, עומקים חדשים, לבנות בכם ולכם עוד קומה נוספת וב"ה לזכות למתיקות שלמה ולהינות מפרי עמכלם 

 

המון ברכה והצלחה ורק בשורות טובות יקרה ❤️

אוי רואה שכל פעם שערכתי זה הוסיף את שורת העריכהנגמרו לי השמות

בתחילת ההודעה ויצא ככה פחות קריא עם כל שורות העריכה הללו בהתחלה...

(הייתי בטוחה שאספיק לערוך את השגיאות הקטנות לפני הזמן המוקצב שבו עדיין אין את השורות האלה )

לא נורא,

רק חשוב לי שזה יאפשר לך לקרוא בנוחות גם את השורה שממש צמודה לכל שורות העריכה וכמובן הלאה,

[ואם כבר אז אתקן כבר כאן גם את המילה "עמלכם" במקום "עמכלם" שיצאה לי בטעות בסוף ההודעה במקום ליצור שורה נוספת של עריכה ]

את יכולה לערוך עוד פעם ולמחוק את השורות האלהיעל מהדרום
לק"י


ואז תופיע רק פעם אחת שורה של עריכה.

תודה יקרה, ניסיתי כעת אך לא עבדנגמרו לי השמות

כנראה עבר יותר מדי זמן.

ובכללי ידעתי שיש כמה דקות שניתן לערוך לפני שקוראים/מגיבים על ההודעה ושיערתי שהן נגמרו.

יכול להיות ששינו את זה ויש יותר זמן? עד מתי בעצם?

(מכירה מההנהלה של הפורומים שניתן לערוך בתור מנהלת בכל זמן, אבל בתור מגיבה רק באופן המוקצב הזה )

לאחרונה יש יותר זמן לערוךיעל מהדרום

לק"י


גם אחרי שהגיבו. גם אני שמתי לב.

(ברוב רחפנותי הגבתי לך, ולא חשבתי שלא תוכלי לערוך🤦‍♀️ אני יכולה לערוך לך אם תרצי).

טוב לדעת נגמרו לי השמות

ותודה רבה יקרה על ההצעה, אך במילא גם בעריכת מנהל יהיה כתוב "נערך ע"י מנהל" לכן אולי כבר נשאיר כך וזהו 😅

תודה עצומהאנונימית בהו"ל

קראתי פעמיים ובטח אקרא שוב ..

ואחשוב על כך הנקודות שציינת

בשמחה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות

תצליחי בכל ב"ה! ❤️

אולי יהיה לכן פיתרון בשבילי כי אני מיואשתסיפור_של_הלב

ב"ה 3 חודשים אחרי לידה

הנקה מלאה

טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.

אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).

אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.

היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?

אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?

בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...

כדאי לבדוק אם אין שאריות שילייההשם שלי

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

כן נבדקתי הרופא לא אמר כלום..סיפור_של_הלב
איזה לידה זה?חנוקה

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

לידה שלישית, פעם ראשונה ככה..סיפור_של_הלב
וכשהייתי אצל הרופא 6 שבועות אחרי לידה אמר שדןוקא הרירית עבה יחסית לנשים מניקות
ממש כדאי ללכת לרופאת נשיםיראת גאולה

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

אני אלך אם זה יתחזקסיפור_של_הלב
בינתים כשזה כתמים ואני עדין מותרת אני לא רוצה ללכת לרופאה כי זה בטח יגרום לי להיות אסורה הבדיקה..
לא מחייב שיאסור.לפניו ברננה!
תבקשי הדרכה הלכתית כדי לדעת איך להיבדק באופן שלא יאסור.
אגב בלילות הבייבי פותח לי מרווחים בהנקה יחסית גדולסיפור_של_הלב
הוא יכול לישון 5-6 שעות רצוף, ייתכן וזה גורם לדימומים ההנקה הלא רציפה?
זה קורה לפעמים בהנקה, אבל קודם כל צריך לבדוק שאיןאמהלה

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

הגיוני שהרופא לא ראה כלום בבדיקה של אחרי לידהסיפור_של_הלב
ובכל זאת יש?
כן. לפעמים רואים רק לאחר זמן.אמהלה
יכול להיות מפצע בצוואר הרחםתוהה לעצמי
ממליצה להתייעץ עם בודקת טהרה מומחית
מצטרפת לנמלצה ללכת לבודקת טהרהממתקית

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

הייתי אצל בודקת כשהיו עףכתמים ביום הטבילהסיפור_של_הלב
לצערי זה מהרחם
כמה דבריםצמאהאחרונה

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.


דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו


דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

מתנה לגננות לחנוכה - לצוות רעיונות?אובדת חצות

יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים

סה"כ 7 נשים

מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית

כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?

סליחה על התגובהרק טוב!

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

מסכימה. לא בריא לייצר עוד מוסכמות וציפיותאנונימיות
תודה על התגובה שלך!חנוקה

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

אפשר להביא חפיסת שוקולד/ נר ריחני עם פתק תודהשיפור
אפשר גם להביא מחר או מחרתיים צלחת עוגיות או חפיסה של פינוקים (נגיד סגנון רבע לשבע או אחרי חצות) לכל הצוות.


גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.


אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

הודעת ווטסאפ מכל הלב ממש משמעותיתמתיכון ועד מעון

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

עונה בתור מורה- תביאי חפיסת שוקולד עם פתק מושקעאמהלה

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

גם חושבת ורוצה אבל לא תמיד מגיעה לזהצמאהאחרונה

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

מגש ספינגיםמצפה להריון.
טעים ומחמם את הלב
אשמח לעזרת האלופות בקניית מתנה לחמותיאנונימית בהו"ל
אנונימי כ לא רוצה שיזהו במקרה..


אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה.  אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.


לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.


אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.


מה עוד יכול להיות? 

מכשיר חשמלי כלשהו?לפניו ברננה!

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

שואב שוטף זה גם בעיני מתנה מצויינתממשיכהאחרונה

בטח אם הכל עליה

אולי אלבום דיגיטלי עם תמונות של הנכדים מעוצב יפהנפש חיה.
נראה לי שתמיד נהנים לראות את התמונות האלו
ילדה שאוכלת שרוולים בגיל 3.5חנוקה

הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.

אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.

הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...

וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.

י ש לכן רעיון למשהו?

שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...

אשמח לכל חוות דעת.

לא מבינה בזהממצולות

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

מוסיפהחנוקה
היה לה מוצץ עד גיל שנתיים וחצי, נגמלה ממנו ביצמה כשנאבד
זה עניין תחושתימתואמת

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

נורא מעניין מה שאת אומרתחנוקה

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

התופעות יכולות להגיע ביום בהיר אחדמתואמת

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

רק גבי כפית חד"פ- לקחת את הסוג הגמיש שלא נשבר בפהיעל מהדרום
נכון.מתואמתאחרונה
יש נשכנים לילדיםיעל מהדרום
לק"י


יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

נכון! חפשי באתר די-סטוררוני 1234
ושמעתי שגם מומלץ לתת לאכול מלפפון חמוץ כדי "להעסיק" את הפה
נשמע טובחנוקה

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
אצלי היה כל כל הזמןהבוקר יעלה
מה עושים בטיפול רגשי?אנונימית בהו"ל

איך זה יכול לעזור לי?

בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.

ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?

 

אוף.

אלופה שאת מחפשת טיפול, זה הצעד הראשוןהתייעצות הריון
לצאת מהדיכאון! לשאלתך, כדאי להתחיל אצל רופאת משפחה, שיכולה להפנות אותך לעובדת הסוציאלית של הקופה, ואז זו עלות נמוכה מאוד לטיפול, אם בכלל..
משתפת מנסיוני האישיחנוקה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.


ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ממש כל מילה! ומוסיפהכורסא ירוקהאחרונה

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.


וויטמינים סופר סופר חשוב.

ילדה יחסית גדולה מוצצת אצבע ורוצה להפסיקממתקית

מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)

אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.

זה עובר לבד בסוף? 

לפעמים עובר לפעמים לאאיכה
אני הפסקתי לבד בגיל 15


אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

אני מכירה שיש אפשרות לשים בפה איזה התקןכתבתנו

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.


חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

כפפה?כורסא ירוקהאחרונה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל

הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!

אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)

לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.


מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?


(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)

כתבת כבר מזמן... אולי עברמתיכון ועד מעון

אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)

אולי יעניין אותך