1. כמות לארוחה של חלב שאוב זה בין 100-120 (בדיוק היום! שמעתי את זה מיועצת הנקה) ולבקש מהמטפלת שתעשה הפסקה יזומה אחרי 50-6- מל' כדי לתת לו להוציא אויר ואז אם הוא רוצה להביא לו את השאר. (אז אולי כן לחלק ל2. הבאת לו שאוב בבית? כמה הוא אכל?)

2. הייתי מביאה לפי כמות של כל 3 שעות + חצי כמות ספייר. אם יש לך. ולבקש מהמטפלת שתביא לו את הטעימות בין הארוחות- לא כשהוא מידי רעב.

3. אני שוטפת במים וסבון, יש כאלה שבין שאיבה לשאיבה באותו יום בעבודה שמות את חלקי המשאבה במקרר בלי לשטוף בכלל... אבל זה נשמע לי קרררר

4. תלוי בחום. אני אוהבת לשים בצידנית קטנה, זה התיק של הבקבוקים לתינוק. 

את האמת שאני קיבלתי תיק כזה, אבל בטח יש בסטוקים וכאלה וגם באלי אקספרס.

בסוף עניתי על הכל... חחח

שתהיה חזרה מוצלחת לעבודה!

1-2 זה מאוד תלוי ילד.

את צריכה לנסות ולראות כמה בפועל הוא אוכל.

3- אני אישית שוטפת רק עם מים וסבון. לא עושה סטריליזציה. גם לתינוק יותר קטן.

4. יצא שאף פעם לא קניתי, היו צידניות שקיבלתי.

במזג אוויר הזה, נראה לי לא קריטי.

בקיץ יותר כדאי שיהיה משהו.

טיפים נוספים-

היה לי הכי נח לשאוב כל יום בשביל היום הבא, ולהביא בבקבוק חלב טרי, ולא בשקיות.

בשקיות שמתי עודפים שהקפאתי.

זה מעולה! כי אז אפשר להעביר לבקבוק ולחמם רק חלק בלי שכל שאר החלב יתחמם גם. 

120 נראה לי אין מה לחלק לשתיים זה יצא מנות מאוד קטנות

יכול להיות שהוא יאכל קצת פחות מ120 אבל כנראה שלא 60. אם את לא יודעת כה הוא אוכל הייתי בתור התחלה מחלקת למנה של 90 ומנה של 30 ואז לתת לו את המנה השניה אם הוא רוצה עוד

בהמשך תראי בערך כמה הוא אוכל

לגבי הארוחות זה תלוי כמה זמן בדיוק נמצא.. שלי אוכל שלושה בקבוקים אצל המטפלת בדכ. אם הוא אוכל קצת מוצקים אז אולי שניים יספיקו

לשטוף במים וסבון מספיק לגמרי לדעתי אני עושה סטריליזציה רק לפני שימוש ראשון

ולגבי הציונית לדעתי לא צריך אבל בטח אפשר לקנות באמזון או אלי אקספרס או אולי חנויות ציוד למטיילים 

120 זה פעם אחת ואפילו מעט

הבת שלי בת שישה חודשים שותה 150 בערך בארוחה.

אני מגיל חודש לא עושה סטריליזציה, לדעתי מיותר. הילדה בריאה ושלימה ב"ה.

מנות- אם אוכל טוב מוצקים אז אמור לאכות 2 מנות מוצק ובקבוק אחד. טם לא, אז שתיים או שלוש מנות.

בגיל קטן יותר התחלתי להכין מנות קטנות יותר, בגיל הזה 120 נראה לי גודל מעולה, אבל באמת לומדים עם הזמן כמה בדיוק הילד אוכל, כדאי שיהיו גם כמה מנות קטנות להשלמה. אני הייתי נותנת שתי מנות ליום משבע וחצי עד שתיים, והנקה לפני והנקה אחרי.

את הבקבוקים וחלקי המשאבה אני תמיד שטפתי במים וסבון ואז מילאתי במים רותחים מהקומקום ועיריתי מים מהקומקום על החלקים שאי אפשר למלא.

לשאיבה בעבודה הייתה לי צידנית קטנה מאיפשהו, יותר חשוב מהצידנית נראה לי זה קרחום שיהיה צמוד לשקיות חלב.

מצטרפת לטיפ להביא את החלב מאתמול למחר טרי בבקבוק, הרבה יותר נוח למטפלת ויותר חסכוני בחלב (מותר לשמור ליותר שעות) וגם יותר בריא בלי הקפאה ככה אומרים. 

אם צריך כמה מנות ביום, מתי מספיקים לשאוב הכל?

הלילה הצלחתי לשאוב לו 120 למחר.

ובינתיים הוא עוד לא יום שלם, ואני גם אהיה שם בסביבה, אז אני לא בלחץ אם זה לא יספיק.

אבל מנסה לדמיין איך זה יהיה כשאני אחזור לעבודה. אני אוכל לשאוב נגיד בהפסקה שיש לי (מקווה שבאמת תצא לי כמות טובה..) אבל זה מן הסתם יתן לי רק מנה אחת. מתי שואבים כל יום כמה מנות?

וגם מי שכתבה להביא את המנה של מחר בבקבוק - זה נשמע לתינוק שלוקח רק מנה אחת ביום?

ומתנהלים בעצם עם שני בקבוקים? כל יום מביאים למטפלת בקבוק מלא, ושואבים ישר לבקבוק של מחר? (ובסוף היום לוקחים את הבקבוק המשומש בחזרה)?

מקווה שנצליח להסתדר עם זה בעז"ה...

תמיד קשה לי המעבר הזה. אבל עכשיו כשנוספו גם שאיבות זה מוסיף עוד קצת מורכבות.

אם את מספיקה בבוקר לפני שאת יוצאת, זה גם מעולה כי יש הרבה חלב בדרך כלל אחרי שמתעוררים.

להקפיד על שעות קבועות כדי שהגוף יתרגל לייצר חלב באותן שעות.

אני בדרך כלל הבאתי חלב בשקית ולא בבקבוק והמטפלת מעבירה לבקבוקים נקיים שאני מביאה לה כל יום.

אם יש לך כבר בתוך בקבוק אז מעולה, אל תקפיאי ותפשירי.

אני עובדת בחנ"מ, כן מקבלת הפסקה של חצי שעה כל יום, אבל לא בשעה קבועה.

מקווה שאני אצליח להסתדר עם זה.

ואיך זה ריאלי לשאוב בבוקר, בתוך כל הלחץ של ההתארגנות בוקר? ואחר כך גם לשטוף את המשאבה כדי לקחת לעבודה? (ובכלל - התינוק גם רוצה לינוק לפני שיוצאים..)

מעריצה את מי שמצליחה להכניס גם שאיבה לפני העבודה. לא יודעת כמה זה ריאלי פה...

(תכלס מעריצה את כל מי שמצליחה לשאוב לאורך זמן. זה דורש הרבה. וזה באמת השקעה לא מובנת מאליה בשביל התינוקות שלנו...)

מניחה לך משהו, החלטה שלך אם זה מתאים לך או לא. אם לא מתאים לך תתעלמי לגמרי..

כששאבתי, הגישה שלי הייתה שאני שואבת כמה שאני מצליחה בלי לאבד את עצמי לדעת, ואת השאר אני נותנת בהשלמה של תמ"ל

נכון, זה לא מושלם, וזה אפילו ממש מבאס..

אבל הרגשתי שזה מאפשר לי מקום שפוי בנפש

ועשיתי עם עצמי עבודה על זה שקצת זה יותר מכלום, ועדיף הרבה מהכל אבל לאבד את הכל..

אז כל זמן שאני איתו הוא רק ינק(כל הלילה, בבוקר, אחהצ, לפני השינה..)

פלוס מנה אחת של שאוב במסגרת

ועוד מנה אחת או שתיים של תמל במסגרת לפי הצורך

והוא ינק עד כמעט גיל שנתיים שאז נאלצתי להפסיק מסיבה רפואית...

פעם אחת יצא לי לשאוב תוך כדי נהיגה.🤭

משאבה חשמלית. עצרתי רגע בתחנה כשהיה צריך להחליף צד.

בדיוק קניתי לכבודו משאבה ידנית (בהמלצת חברה) כי משאבה חשמלית שצריך שקע חשמלי זה מסורבל ולא נוח.

אבל משאבה חשמלית ניידת נשמעת באמת נוחה יותר...

כמה זה עולה? איפה קונים?

הייתי בודקת דבר ראשון בבזאר שטראוס שקרוב אליכם.

כששאבתי תוך כדי נהיגה זה היה עם משאבה לא נטענת.. מתחברת למטען רגיל. חיברתי למטען של האוטו..

עלה לי 130 ל2 הצדדים

עם ידנית אני לא יודעת איך יהיה לך, לי הייתה משאבה חשמלית דו"צ, ברבע שעה שאיבה משני הצדדים יחד יצאו לי שתי מנות בדרך כלל.

מצטרפת להמלצה של השם שלי, לשאוב קצת יותר מאוחר ואז יוצאת כמות יותר גדולה. 

(היה יום שההפסקה שלי הייתה בתשע וחצי ובאמת היו יוצאות לי בו כמויות קטנטנות, בדרך כלל הייתי שואבת באחת עשרה והיו יוצאות משני הצדדים יחד שתי מנות של 120)

כשלא היה לי מספיק אז באמת הייתי עושה השלמות בבוקר ובערב אבל זה היה סיוט.

ולגבי הבקבוקים- יש את הבקבוקים של תינוקות גדולים יותר שעולים 3 ב12, צרים וארוכים כאלה, מכירה? אז יש כאלה שמגיעים גם עם עיגול לפקק שאפשר לשים במקום הפטמה, לי אישית הם התחברו למשאבה, אבל גם אם לא, הייתי מעבירה אליהם את החלב כמו מיכל אחסון והמטפלת הייתה מוזגת מהם לבקבוק שלו שיותר מותאם לתינוק קטנטן. או שלפעמים הייתי מעבירה את החלב ישירות מהבקבוק של המשאבה לבקבוק שלו.

בהבדל קטן שאני הייתי שואבת קבוע בנהיגה.

פעם אחת שאבתי בעבודה ופעם אחת בדרך חזור.

ותמיד פחדתי שהנהגים סביבי יראו

או עוד יותר גרוע שחלילה וחס תהיה תאונה ויגלו אותי ברכב עם משאבה 🤣🤣🤣

@בארץ אהבתי אני חרשתי על המשאבה של לנסינו בשתי הלידות

השתמשתי בה כשהיא על בטריות

ושאבתי איתה כאמור לפחות פעמיים ביום.

כשהייתי צריכה 3 ארוחות, שאבתי פעמיים במהלך העבודה. בדרך כלל בפעם הראשונה היה יותר ובפעם השנייה היה פחות.

אם לא היה לי מספיק, הייתי שואבת קצת בערב או מוקדם בבוקר. (הגדולה ישנה לילות שלמים, אז בבוקר היה לי הרבה חלב).

כששאבתי לשתי ארוחות, שאבתי פעם אחת בעבודה בכמות שמספיקה לשתי מנות.

ההמלצה המקובלת היא לשאוב כל בערך 3 שעות, במקום הנקה.

לי אישית היה יותר נח לשאוב אחרי יותר שעות, והייתי מצליחה לשאוב כמות יותר גדולה.

התקופה הראשונה יותר מאתגרת.

בהמשך אוכלים יותר מוצקים ואפשר להוריד שאיבות.

הייתי מביאה בקבוקים למטפלת, ולוקחת בקבוקים נוספים לשאיבות. כל יום מחליפה ביניהם.

צריך שיהיו מספיק בקבוקים גם לאכילה וגם לשאיבות.

להשלים אם פה ושם הוא עוד קצת רעב או שאת תכף מניקה ולא רוצה "לבזבז" מנה גדולה.

להקפיא למשל 60, 90, 30, 120.

אני עושה סטריליזציה בכל גיל, בעיניי זה חשוב.

את יכולה לקנות צידנית קטנה בעלי אקספרס ואפילו במקסטוק.

שגם אחרי ניקיון יסודי נשאר קצת חלב שלא התנקה טוב והתקלקל?

ויש המלצה רשמית כזאת? או שזו 'החמרה' שלך?

(מעריכה מאוד את זה שאת מקפידה לחטא כל פעם. אבל זה באמת יקשה עלי מאוד, אז אם זה לא הכרחי אני לא חושבת שאעמוד בזה...)

אבל אישית לא עשיתי סטריליזציה גם לפג בן יומו.

לילד שלום.

בגיל הזה, כשממילא מכניסים לפה כל מה שבהישג יד, אני חושבת שאפשר להסתפק בנקיון.

גם בלי סטריליזציה.

אני יודעת שאלו ההנחיות, אבל זה גם בסדר אם לא תעשי...

אגב, משהו שהופך את השאיבה של 2 מנות לשפויה, זה לשים את המשאבה אחרי השיבה הראשונה בלי לשטוף בשקית ניילון נקייה במקרר, ואז להשתמש שוב בשאיבה השניה. ולשטוף רק בסוף היום

1. אני שאבתי ישר לבקבוק, לא השתמשתי בשקיות, לפי גודל המנה שאכלו. באיזור 140.

2. לא ככ יודעת לענות, השאלה אם המוצקים זה ממש ארוחה. אם זו ארוחה אז את יכולה לשאוב פעם אחת, ואם לא אז מן הסתם צריך מנה וחצי או שתיים..

3. אני שטפתי רק עם מים וסבון ולילדים שלום 🙈 גם בגיל שכבר גם ככה ליקקו את הרצפה... לא בגיל ממש אפס.

4. קניתי בחגור של outdoor, כבר היה בשימוש בכמה ילדים וכמו חדש

בהצלחה 🥰

אני כן פיצלתי למנות קטנות יחסית בהתחלה (נגיד שמתי כל צד בשקית נפרדת אם הוא היה 50 לפחות), כדי שתהיה יותר גמישות.

כדאי לשאול כל יום כמה נתנו וככה לקבל תמונת מצב.

בכל מקרה, אני הבנתי שארוחה לא אמורה להיות יותר מ120, ואם המטפלת אומרת באופן קבוע שהוא צורך יותר - כדאי לוודא איתה שהיא יודעת איך להאכיל - הבקבוק בזווית ישרה, לאט לאט, ככה שהילד מספיק להרגיש שבע עד שהוא גומר את החלב ולא מעמיס הרבה כי הוא אוכל מהר מדי.

בהתחלה זה יותר מאמץ ולחץ, שיהיה זמן לשאוב, שיצא מספיק חלב, עם הזמן זה מתייצב ומשתפר... בהתחלה אפשר לתגבר שאיבות בערב כדי שיהיה לך מספיק מלאי, אח"כ אם את מצליחה לשאוב מספיק בעבודה זה מעולה, אם לא אז להמשיך גם בערב. בסוף הגוף מתרגל לייצר לפי דרישה, אז מה שחשוב זה כמה שיותר עקביות.

אני השתדלתי מאוד לשאוב בשעות קבועות ובמספר פעמים שנראה לי סביר ליום - גם כדי שיהיה לי חלב בשישי-שבת... (גם עכשו ממשיכה לשאוב בגלל זה, למרות שבמעון כבר אוכלת יפה אוכל של ממש).

בהצלחה רבה!

זה אחד המאמצים...

1. לפחות בהתחלה תחלקי למנות קטנות, עד שהמטפלת תוכל להגיד לך כמה הוא אוכל בדר"כ. כי אחרת היא יכולה לחמם כמות גדולה והוא יאכל קצת וזה ילך לפח וחבל. גם לגבי אלה שכתבו פה שמביאות בבקבוקים- בגלל זה לדעתי עדיף בשקית, כשאני עבדתי כמטפלת יכולתי להחליט כמה לשפוך מהשקית לבקבוק ולשמור חלק לאח"כ, וכשהחלב מגיע בבקבוק עצמו אין אפשרות. (לא יודעת מי המטפלת שתלחי אליה, אבל יצא לי לראות מטפלות שזרקו גם מנות כמעט שלמות כי הילד אכל קצת ממש, וכל פעם כאב לי הלב על הבזבוז ועל ההשקעה של האמא שהלכה לפח)

2. תשאלי את המטפלת מתי היא מאכילה, ושימי לב שזה ממש משתנה מילד לילד ומתי מאכילים, כשהילד רעב או שבע. אם קשה לך לשאוב בכמויות גדולות ההמלצה שלי שתביא לו את זה רק כגיבוי אם הוא לא שבע מהמוצקים, ולא כארוחה בפני עצמה (ואז גם אם תביא זה כמות הרבה יותר קטנה)..

3. אני לא יודעת מה ההמלצות הרשמיות, אבל תינוק בן 8 חודשים, בטח אצל מטפלת מלקק את הרצפה וכל מה שהוא מגיע אליו, אז לא נראלי הסטרליזציה של הבקבוק כ"כ חשובה...

4. השאלה איפה תשמרי במהלך העבודה וכמה חם בחוץ או באוטו... אם תקפיאי ולא יהיה חם ממש מניחה שלא יהיה קריטי הצידנית, אבל אם רק תשימי במקרר אולי כדאי ליתר ביטחון

אעביר לך שבוע הבא בע"ה.

ובנסיעה של חצי שעה לא חושבת שזו חובה..

1. תינוק כזה גדול לא חושבת שמנה שלו תהיה פחות מ120. אולי יותר. הייתי עושה שקיות של 120-140 (כמה שיוצא) וגם שקיות קטנות של 50-60 להשלמה אם הוא רוצה עוד אחרי שסיים את המנה, עד שהמטפלת תלמד אותו ותבין כמה באמת הוא צריך בפועל.

2.משאירים מנות ספייר במקפיא של המעון. בגדול בתור התחלה הייתי מחשבת מספר מנות לפי כמות ההנקות שהוא מפסיד. אמנם הכיל שונה לגמרי, אבל הבכור שלי בימים הראשונים שנשאר בלעדי לימים שלמים שתה הרבה יותר מנות חלב שאוב ממה שהיה יונק בבית, כנראה כמענה רגשי על זה שההנקה נעלמה לו. מישהי אמרה לי שזה יכול לקרות עד שהילד מתרגל לאכול מבקבוק (קצת ההיפך מסרבנות..) אז קחי בחשבון מנות ספייר כמו שכתבתי לך בהתחלה. ייקח קצת זמן ואתם תלמדו אותו ואת הצורך.

3. מספיק מים וסבון. סטריליזציה אחת לכמה ימים, או אם המשאבה נשארה מלוכלכת הרבה זמן.

שמעתי פעם טיפ לשים את המשאבה במקרר ואז אפילו לא צריך לשטוף בין השאיבות במהלך היום.

כבר כמעט הזמנתי מעליאקספרס.. מזל שראיתי קודם😊 (למרות שמסתבר שבאמת אפשר למצוא שם תיק כזה בזול ממש. אבל בשביל לקבל משלוח חינם אני צריכה להזמין עוד דברים אז זה סתם גורר הוצאה מיותרת...)

תודה גם על הדברים האחרים שכתבת.

עוד ננסה ללמוד את העסק בעז"ה...

בהצלחה רבה מחר!! מתפללת שילך לו טוב❤️

1. תינוק בן 8 חוד' אז מנה של 120 זה סביר לגמרי. לדעתי ככל הנראה יאכל אפילו יותר.

לא הייתי מקפיאה מנות של 180, אז מנות של 120 זה בסדר, אולי להכין מראש גם קצת מנות של 60 להשלמות

2. עד איזה שעה הוא יהיה אצל המטפלת?

זה גם קצת תלוי כמה הוא אוכל מוצקים.

לדעתי עד אחד זה2 מנות ועד 4 זה 3 מנות

וכדאי שתמיד יתחיל במוצקים כדי שלא תצטרכי לשאוב כמויות

ותזכרי כל שהוא יגדל ככה התלות בחלב תרד

3. אני הייתי שוטפת במים וסבון, מידי פעם שמה בקערה ושופכת מים רותחים.

4. אני לא הבאתי צידנית, הייתי שמה את החלב השאוב במקפיא (בשקית אטומה, מתוך התחשבות בשאר משתמשי הדרך )

ועד שהייתי יוצאת מהעבודה החלב היה חצי קפוא, ובבית הייתי מחזירה למקפיא /מקרר

קודם כל את אלופה

אני רוצה לשכנע אותך להמשיך לשאוב כמה שאפשר

אין כמו חלב אם לבייבי! (כמובן מה שנוח לך מתאים וכו)

אני שאבתי בעבודה כל יום למחרת ככה לא התעסקתי עם הקפאה. 

אחרי השאיבה בעבודה הכנסתי לבקבוק פשוט של 3 בעשר

בבית, העברתי את החלב לבקבוקים שהוא אוכל מהם.

קניתי כמה בקבוקים בהתאם לכמות המנות שצריך ככה המטפלת לא התעסקה בכלל עם החלוקה. היא הוציאה את הבקבוק מהמקרר שכבר הכיל 120 מל (אצלי אף פעם לא אכל יותר מל מזה, גם בגיל שנה) חיממה והביאה לו.

בכל סוף יום לקחתי הביתה את הבקבוקים שטפתי ומילאתי מייד בחלב שנשאב באותו יום.

אם נשאר למטפלת חלב שלא נגע בו שמרנו את הבקבוק ליום למחרת וככה מידי פעם הצטברו עודפים (למען האמת הוא לא הסכים לקחת את הבקבוקים ככה שיצטברו מלא שהלכו בסוף לתרומה).

ליום של 8 שעות הנקתי בבוקר, שתי מנות למעון והנקה ב 16

אני שטפתי את חלקי המשאבה במים וסבון בסוף כל יומיים. למה יומיים? 

אם חלב אם נשמר שבוע במקרר למה שמשאבה לא תשרוד במקרר 24 שעות בלי שטיפה? הייתי קצת עצלנית ב"ה הילד בסדר.

אחת למספר ימים עשיתי סטריזילציה במיקרו

קניתי צידנית של טיול שנתי בחנות כלבו, מקס סטוק כזה סוג. לי יש נסיעה יותר ארוכה ולכן שמתי שם גם קרחון בנסיעה הביתה.

בטח חזרתי על מה שאחרות כבר כתבו.. סליחה על הכפילות

לק"י

אז הייתי שמה נגיד מנות של 90-100 ותוספות.

עד שתלמדו כמה הוא צריך.

בהצלחה!!

אולי עברה את השעה?

אני לא טובה בהשכבות וב"ה הגיעו ימים טובים ובעלי נמצא להרדים אותם והולך הכי טוב עם ספר במיטה. אפילו בלי לקרוא לזה ללכת לישון.

ילדה בגילה בלי שנצ אמורה ב19 לנחות

עם שנצ 19 וחצי יש ימים ש20

ככה או ככה היא מתקשה לישון

אם הוא ישן בצהריים, הוא הולך לישון בסביבות 21:30.

בלי שנ"צ הוא יכול להירדם גם ב 18:00.

אולי כי לפעמים היא נרדמת ל10-20 דק בנסיעה או סתם ככה וזה מטעין אותה עד הערב.

אבל לישון ב19:30 ביום רגיל אם היא באמת הולכת לישון אומר שהיא תקום באזור 6, אז זה הגיוני. אני צריכה שהיא תקום בשעה הזאת כדי להתארגן לגנים בזמן.. לא יכולה שהיא תלך לישון ותקום שעה שעתיים אחרי

אם את משכיבה אותה ב 19:30, אבל לוקח לה שעות להירדם,

היא לא תישן פחות שעות אם תשכיבי אותה יותר מאוחר.

זה רק יחסוך לה ולכן את המאבק סביב ההרדמה.

הבן שלי רגיל לאכול איתי ועם בעלי ארוחת ערב, והוא יודע שאחרי זה הולכים לישון בלי בעיות.

היום היא עדיין ערה פה לידי.

ויש גם פוליטיקה.. האח שמעליה לא ילך לישון אם היא לא צריכה עדיין, והוא חייב את השינה הזאת.

ופרקטית זה בעייתי כי היא גם תעשה הכל כדי שהוא לא ישן ותנסה להעיר אותו כדי שישחק איתה. וגם תטריף אותנו כל הזמן הזה, לא נצליח לעשות כלום

אולי יעזור לתת לה משהו רגוע לעשות במיטה.

ככה היא תוכל להיכנס למיטה ביחד עם האח, אבל תהיה לה תעסוקה עד שהיא תתעייף.

להביא משחק וספר למיטה. זה הופך את המיטה למקום מזמין במקום למקום החשוך שבו "נפרדים" מהיום.

להקריא לה סיפור או לשיר שיר שהיא אוהבת

איך היא בכללי?

טיפוס רגיש?

איך היא במהלך היום?

אבל כן. רגישה מאד.

במהלך היום מאיזו בחינה? 

הבת הרגישה שלי כל פעם לא הייתה נרדמת מסיבה אחרת...

בסוף מה שעזר זה חושך גמור, שקט גמור ולשבת לידה עד שנרדמת

כמובן נרדמת תמיד קק אחרי שכולם ישנים

אולי תנסי להאהיב עליה פודקאסט?

ואז תאזין לו ותרדם תוך כדי?

נגיד סנאי וארנב..

מה אם לסכם איתה במהלך היום מה דרך ההירדמות ?

והיא קופצנית מדי בשביל להקשיב לפודקאסט.  

אבל באמת לשבת לידה בדכ עוזר, אבל עדיין לוקח המון זמן.. עכשיו למשל היא נרדמה ממש עכשיו,רק כששנינו יושבים לידה ונותנים לה יד

שיש בלוז השכבה

וחאטלאט עוד הרגלים

הכי חשוב לקבוע שלא יוצאים מהמיטה

כי זה הכי מוציא משינה..

לדבר איתה כמו גדולה. ממש

לא נראה לי שהיא עוברת את השעה אבל אולי אני לא מזהה..

בכל מקרה במהלך השעות שאננו מנסים להרדים אני מזהה כמה פעמים את הסייקל של השינה וערות אבל גם בחלקים שהיא יותר "מוכוונת לשינה" היא לא נרדמת עד שהיא פשוט קורסת לשינה

גם אחיין שלי בערך ככה ולהקדים לו את השעה דיי עזר.

ואחותי הייתה בטוחה שככל שהשעה תתאחר הוא יתעייף ויירדם יותר מהר מה שלא קרה כמובן

מוקדם זה שש... שש וחצי גג. 

ואם היא נרדמת לעשר דק' מתישהו אחרי 15:00 נניח, ברור שזה יכול להשפיע על שנת לילה. 

עם הגדולים שלך זה לא היה ככה? 

בכל מקרה הבכור שלי היה דומה מאוד למה שאת מתארת, התחיל גן טרום טרום כשהיה בן שנתיים ותשע - צעיר בשנתון - ואז הפסיק שנצ ונרדם הרבה יותר בקלות מוקדם בערב. 

19:00 אם לא ישנה בצהריים זה כבר מאוחר, אולי עוברת את השעה

תנסי לראות מה עובד עכשיו. אם זה יעבוד זה יהיה שווה לך וגם לה, הרבה יותר שקט ושלווה לכולם.

בע"ה אחרי פסח תוך כמה ימים תתרגל ללוז של המעון.

אם יראו שבאמת לא נרדמת אולי ישמרו עליה בחדר אחר או משהו. סה"כ היא באמת כבר די גדולה...

עונה גם ל @אוהבת את השבת

אולי זה באמת שווה נסיון. יש לה עוד חודש בערך בבית כנראה ואז 3 חודשים במעון. שיסתדרו שם מקסימום, אין לי איך להתמודד עם זה 

לא אומר שהם באמת לא התלוננו.

וברצינות, לא היה דור שנשים עבדו כ"כ הרבה מחוץ לבית ובתוך הבית.

פלוס הלחץ הנפשי, הכלכלי, החברתי וכן הלאה.

זה דור קשה עם הרבה לחצים ואנחנו דווקא מתמודדים איתם יפה מאוד.

ואני צריכה לתפעל להם למידה מרחוק.

וגם לעבוד תוך כדי.

ואנחנו גרים במקום שאין בו כמעט אזעקות.

אז אני מעדיפה שהילדים יהיו במסגרות.

אני לא יכולה לעשות הכל ביחד.

אין לי בעיה להיות עם הילדים בבית, אם זה באמת חופש.

שאני לא צריכה לעבוד, והיום לא סובב סביב הלמידה מרחוק.

בפועל אני כמעט ולא עובדת.

שבוע שעבר הלכתי לכמעט שעתיים, כשבעלי שמר על הילדים.

והיום הלכתי קצת לעבודה עם הילדים.

אני בעיקרון מוגדרת כעובד חיונית, אבל בפועל יש לי פחות עבודה כרגע.

אין לי כל כך אפשרות להיעזר בסבא וסבתא, כי הם לא גרים קרוב.

יכול להיות שבעבר ההורים היו יותר זמינים להיות עם הילדים בבית.

היו יותר אמהות שלא עבדו, ואולי סבים וסבתות יותר פנויים.

ולא היה למידה מרחוק בזמן שלא היו מסגרות.

כמו הסבתא שלה וכמו הסבתא של הסבתא שלה וכמו כל הסבתות של הסבתות שלה בשושלת אחורה עד הסבתא שיצאה עם משה ממצרים והתלוננה לו שחבל שהיא יצאה ממצרים כי היא זוכרת את הדגה, את השומים ואת הבצלים 😆

מה שאני רוצה להגיד לך שטבע האדם הוא להתלונן ובאמת יחידות סגולה לא.

אח"כ כמה שנים קדימה, צובעים את הכל בצבעים רומנטיים, מתרפקים על העבר ושוכחים כמה באמת היה קשה וכמה התלוננו.

אם סבתא שלך לא התלוננה, זה לא אומר שהחברות שלה לא התלוננו, היא לא מייצגת את הדור ההוא כמו שאת עצמך לא מייצגת את הדור שלך.

ואם באמת זכית ואינך מתלוננת- אשרייך- תגידי מזמור לתודה גם בשמי 🤎

או להתלונן.
לא היה קבוצות וואטסאפ, רשתות חברתיות, פורום בשבע וכו להביע שקשה.
אז אף אחד לא דיבר על זה...

שאפילו אצלי הייתה ירידת הדורות...

בקורונה הסתדרנו מצוין, עכשיו קשה נורא... טוב, יש גרוע מזה, ובאמת מצבנו טוב ששנינו בבית (מנסים לעבוד תוך כדי), והילדים שלנו לא ברמה קשה ביחס לילדים מיוחדים אחרים, אבל עדיין מאתגר נורא.

(ילדונת שמפילה את אחותה התינוקת, ילד שמפיל את הילדונת, נער שמנסה לפשר ביניהם אבל רק יוצר לעצמו אויבים, וכן הלאה...)

אז אני מפחדת מאוד מפני החזרה למסגרות, אבל מצד שני גם בבית מסוכן להם (ובסופו של דבר באמת אצלנו לא היו כמעט אזעקות בימים האחרונים...)

אני בעקרון ממש איתך

ממש אוהבת שהילדים איתי, אוהבת חופשים, שמחה שיש הזדמנויות להיות איתם יותר.. ותמיד ממש ממש חורה לי כשבחופשים קבועים מראש או פתאומיים בגלל מצב חירום או כל מיני דברים תמיד מרגיש שהורים רק רוצים להעיף את הילדים שלהם ואין להם כוח להיות איתם.. ואני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת ובעיקרון זה ממש ממש חורה לי ומפריע לי וכואב לי ממש..

ספציפית במצב עכשיו גם אני ממש אשמח שיפתחו מסגרות, לדעתי זה שונה מסתם חופשים או מצבים אחרים..

בעלי במילואים וזה באמת טרפת, פסח באופק צריך להתחיל לנקות ואין לי שום סיכוי כשהילדים בבית ללא הפסקה ובעלי לא נמצא ..

הילדים מטולטלים וממש כמהים לאיזה שהוא עוגן או שגרה בתוך כל הטירוף הזה

ובעיני ספציפית עכשיו מסגרות יכולות לעשות טוב לכולם.

אז ממש מסכימה עם הכאב ומזדהה ועם השאלה באופן כללי לגמרי..

כן מסייגת שספציפית עכשיו אני חושבת שזה שונה והנואשות למסגרות הרבה יותר הגיונית בכל הטירוף שכולנו נמצאים בו

קודם כל כמו שכתבו פה- זה מצב לא צפוי ולא יודעים מה קורה, הילדים הרבה יותר רגישים עם כל הבלגן של האזעקות ושעות שינה וכו'

אבל בלי קשר- להיות עם הילדים זה יכולת נרכשת לדעתי. כשהילדים במסגרות רוב הזמן ורק כמה שעות ביום איתנו, זה נהיה גבול היכולת שלנו וקשה לנו כשזה נהיה פתאום יותר. כשאת כל הזמן עם הילדים בבית, את מתרגלת ולומדת איך לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש עם הזמן...

מבינה שלך יש. לא לכולן

ודווקא סבבה לי להיות עם הילדים מידי פעם ובאיראן הקודם היה ממש כיף כשהייתי בחלד. זה לא קשור לאין או יש כוח

אז לא בכל מחיר אבל אם יש אזור שאין בו אזעקות ויש מרחבים מוגנים למה לא לפתוח?

וכן, את בהחלט נשמעת ביקורתית..

לי זה מקשה ממש להעביר את היום יום בלי לצאת לטבע  או לגינת משחקים

גם מרגישה לבד. לא פוגשת מבוגרים אחרים כמעט כי כולם סגורים בבתים 

לטובת מי שמה שכתבת עשה לה כווץ' בבטן.

דבר ראשון, מתחברת למי שכתבה כאן שהיכולת להיות עם הילדים לאורך זמן היא מיומנות נרכשת. אם בשגרה לא עושים את זה (כי יש בית ספר, גן, מעון), בשעת חירום זה קשה פי כמה.

דבר שני, זה גם תלוי אופי. יש אימהות שלהיות בבית עושה להן טוב מאוד, ויש כאלו שזה מביא אותן לקצה. זה לא הופך אחת לטובה יותר או פחות מאחרת, זה פשוט סגנון הורה שונה.

לנקודה הבאה - חוסר שגרה. אנחנו בחירום.

אם יש מישהי שהילדים שלה בחירום מתנהלים כמו בשגרה, אשריה וטוב לה. בהרבה מקרים הלחץ ושבירת השגרה משפיעים. ילד שרגיל בכל יום לצאת, לפגוש חברים, סדר יום קבוע בגן או בבית הספר, ופתאום מוצא את עצמו בבית עם אזעקות, ריצות למקלט ועם פחות יכולת לצאת ולהסתובב, לא מתנהג כמו ילד רגיל בחופש הגדול. וממילא כל זה משפיע גם על ההורים שצריכים להתמודד עם הלחץ בעצמם, וגם להרגיע את הילדים ולייצר סדר יום.

מבחינה טכנית - ילדים בבית דורשים הרבה התעסקות טכנית. מציאת תעסוקה, הכנת אוכל, תפעול זום, מטלות למידה. וכל זה בלי שהם רגע לא נמצאים ועם אפשרות להגיד להם "רגע חמוד, עכשיו אמא נחה שעה". אלו הרגלים מאתגרים בשגרה, קל וחומר בחירום.

אין שום סיבה שנרגיש לא טוב עם התחושות שלנו כלפי ההורות והשהיה עם הילדים בבית בתקופה הזאת.

בחופש עם כל האתגרים

אני מגיעה מוכנה, מתכננת את השבועות בהתאם

פה זה תקופה לא ידוע מראש, לא יודעים מתי זה יגמר

יחד עם ערב פסח שזה בכלל לחץ גדול גם בלי מלחמה..

מאוד מובן ולא רואה בזה שום ירידת הדורות

כי הילדים שלך לא איתך כל היום בבית,

אני עם ארבעה ילדים והקטנה תינוקת,

צריכים לרדת למקלט באזעקות..

בעלי עובד חיוני,

אני צריכה להעסיק את הילדים,

לדאוג שלא יריבו,

לבשל להם אוכל,

לכבס,

לקפל כביסות,

לשטוף כלים,

לנקות

ועוד..

לי אישית קשה עם העומס הזה,

אם היו לי משפחה ששומרת על הילדים גם לי לא היה אכפת שיהיו בלי מסגרות..

אני דווקא לא מאלו שרצים לשלוח למסגרות אבל כן מבינה אותם כי זה מצב ממש לא קל.

אבל באמת מה שיחודי בדור שלנו זה הגם וגם במיוחד אצל הנשים.

פעם התפקיד של הנשים היה להיות בבית עם הילדים.

כיום הנורמה החברתית היא שנשים יוצאות ללמוד ולעבוד וגם מגדלות על הדרך את הילדים.

אז אני לא חושבת שאפשר להשוות בכלל לסבתות שלנו, שגם אם הן עבדו זו כנראה לא היתה עבודה תובענית כמו היום.

אל תשכחי שבעבר - בימי הסבתא - כולם חיו במין קומונה ביחד

במלחמת המפרץ ב1991 לפני 34 שנים סהכ, אנשים שמו מסקינטייפ על החלונות וקיוו שיהיה בסדר. ממד היה מושג פחות מוכר בהרבה מהיום

פחות תקשורת, בטח ובטח שלא מסך סביב השעון ולא יודעים מה קורה בכל הארץ ובעולם בקיק, יש מבזק בטרנזיסטור כל שעה שעה עגולה ומהדורה ב20.00

להמשיך? יש עוד הרבה מה לכתוב על זה

אבל בפשטות, אנחנו דור אחר עם אתגרים אחרים

היום לגיטימי להתלונן, פעם "זה מה יש" היה בדיפולט. ממרחק של שנות סבתא כל אחת גם הייתה רוצה יותר ילדים ממה שיש לה באמת ובזמן האמת היא יכולה לתלוש שערות ולרצות לצרוח. ממרחק של זמן דברים מקבלים פרופורציות והזכרון מתעצב בצורה שונה ממה שהיה באמת בפועל. זה גם מוכח מחקרית

אני באופן אישי שמחה מאוד בשהות עם ילדיי בבית ואם היו פותחים ברביעי ממש לא הייתי שולחת, אבל גם לי כמו לכל בן אדם, עולה הסעיף מתישהו ורוצים קצת הפוגה ושקט. וזה בסדר. מותר לנו.

שאולי בגלל שהיום כולם משתפים בכל הרשתות מה בדיוק עובר עליהם, ומספרים כל מה שמרגישים ואולי מקצינים כדי להשיג כל מיני דברים אז זה שונה מפעם, שלא היו מדברים ומוציאים החוצה.

ולשאלתך-

אם הייתי עם הילדים כל היום ופנויה היה לי הרבה יותר קל. הייתי יכולה לצאת אתם החוצה להוציא אנרגיות (למרות שיש הרבה אזעקות), לשחק אתם, לנשום

עכשיו כשאני צריכה לתפעל את הילדים במקביל לעבודה מהבית כשבעלי לא נמצא זה מאתגר יותר. מודה. אין לי עזרה ואין לי איך לצאת להתאוורר (לפעמים לצאת לעבודה לבד זה מאוורר).

גם לזה מתחילה להתרגל וב"ה מצליחה לראות את המתיקות של הילדים.

אני לא יודעת להכליל אם בדור הזה קשה יותר לגדל את הילדים.

לי קשה לגדל את הילדים בתקופה הזו, ואני מאוהבת בהם אהבת נפש!

אולי את רואה את זה כחולשה של הדור...

אבל אם רגע מסתכלים מהצד-

אנחנו דור מוצף מאוד. דור שחווה כל כמה חודשים אירוע קיצוני אחר!

מגדלים ילדים לתוך מציאות הזויה שמלכתחילה לא היינו רוצים שהנפש של הילד תחווה את כל זה.

וחוץ מזה, אנחנו דור ששואף לגדל את הילדים ברמה אחרת של קשר- הרבה יותר מכיל, קשוב ורגשי מדורות קודמים.

וזה בלי להיכנס לזה שרובנו עובדות היום ולא נמצאות עם הילדים בבית.

אני יודעת שלסבתא שלי היה מאוד קשוח לגדל ילדים, והיא נקטה בשיטות חינוך שלעולם לא הייתי מנסה על הילדים שלי.

אני מתלוננת, ובוכה, ונשברת מלא בתקופה הזאת.

וממש מחכה שיחזרו המסגרות (לא בכל מחיר)

וממשיכה לחבק, לאהוב, לדבר על הרגשות ולהעניק לילדים שלי קשר של אמא שמגיע להם בכל מקרה. תמיד.

ועוד מילה- את אף פעם לא תוכלי לדעת עם מה מתמודדת זאת שמתלוננת שקשה לה. אף פעם, מנסיון.

לא ברור מאיפה הגיע הרעיון לשרשור אם הפותחת לא חווה מה שאחרים חווים

וגם אם כן - בקריאה שנייה זה מאוד שיפוטי

לא ברור מה מטרת השרשור ככ

בעבודה שלי אני רואה מגוון עצום של ילדים, כולל ילדים לא גדולים שנשארו לבד בבית בסבבים קודמים שומרים על אחים יותר קטנים כי ההורים שלהם עובדים חיוניים או בעיקר כי ההורים שלהם עובדי קבלן שחייבים את הכסף ואין להם יכולת כלכלית להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים בזמן שהם חייבים לשמור על המשרה שלהם אחרת  יפטרו אותם או אחרת לא יהיה אוכל בבית, או ילדים שחיים בבית שמאוד מורכב נפשית לחיות בו והמסגרת החינוכית היא עוגן עבורם בה יש מורה שרואה אותם ועוד מקרים מורכבים כאלה.

לי לא קל בבית אבל ב''ה בהחלט מצליחים לנהל שגרה יחסית, אבל יש משפחות שלא...

אצלנו מאז חמישי היתה אזעקה אחת, בשבת, ויש מרחבים מוגנים בכל הגנים ובתי הספר. אין שום סיבה בעולם שהילדים לא ילכו ללמוד בבית הספר אלא ישארו בבית. אם לא היה מצב חירום, גם היית כותבת פה על ההורים ששולחים תא הילדים שלהם לבית הספר כי הם לא מצליחים להיות איתם? חוץ מזה שזה שאת הצלחת למצוא סידור לילדים שלך לא אומר שכולן מצליחות, ממה שאני ראיתי הרוב לא כ"כ מסתדרות עם זה. וזה לא שהילדים בחופש, כן? מליון זומים ומטלות וניסיון ללמוד משהו מרחוק, מבינה למה במקומות שאין אזעקות ההורים מעדיפים שיחזרו ללמוד נורמלי בכיתה במקום שהם יצטרכו גם לתפקד כמורים במקביל לעבודה ולתפעעול של הבית

שאמרה שהיא לא הייתה שורדת כמונו את התקופות הארוכות שהילדים לא במסגרות.

בכל השנים שאמא שלי גידלה ילדים הייתה את מלחמת המפרץ שנמשכה חודש!

אנחנו אמהות לביאות אחרי מה שעברנו בשש שנים האחרונות.

מותר לנו להתלונן 

ואנחנו ממשיכות לעבוד, לתפקד, להרות וללדת ילדים הכל תוך כדי המצבים הלא שגרתיים האלו!! לא להאמין כמה כוח יש לנו 

רוב האימהות צריכות להתמודד עם הכל לבד

אין להם איפה לשים את ששת ילדיהן לכמה שעות. זה 24/7 בלי ידיעה עד מתי כל הסיפור הזה. 

ובכל זאת רוצה לכתוב גם בעצמי

השיפוטיות שלך מכאיבה

כן קשה לי להיות עם הבת שלי שעות

מודה שזה מעסיק אותי גם לא בתקופה המשוגעת הזאת

האם זה עושה אותי אמא לא טובה?

רוצה להאמין שלא

בכל זאת הקב"ה בחר בי לגדל אותה

אבל כן קשה איתה שעות

בתור בכורה וקטנה

היא משועממת

קשה להעסיק אותה לאורך זמן

היא בוכה מלא וכל הזמן מחפשת להיצמד אלי ולינוק

ברור לי שגם לה עדיף להיות במסגרת שיש לה בה סדר וחברה וענין

כל מיני אתגרים שיש איתה בשגרה רק מועצמים במצב הזה של חוסר שגרה ומסגרת

ואני אמורה לעבוד!

הצורך להחזיק את הפיצול קשב הזה הופך את הכל לקשה במיוחד

אז אם לך זה כזה נחמד וקל

תגידי מיליון פעם תודה

ואל תשפטי אחרות שאת לא יודעת עם מה הן מתמודדות

ואם נכנסתי להגיב לך תביני כמה היה חשוב לי

ברור לי שלא רשמת ממקום רע, אבל חושבת שצריך לשים לב לסביבה שלנו..

אף אחת לא שונאת את הילדים שלה או לא רוצה להיות איתם.

אבל זה להיות איתם ועם עוד 20 דברים בו זמנית

והאמת לשפיות של הילדים תמיד טוב להיות עם חברים בזמנים כאלה..

בבית הכל מתעצם יותר.. הקושי, החרדה, הלחץ

זה לא מצב רגיל

חייבת לציין שהתגובות כאן גרמו לי להזיל דמעה

אנחנו באמת דור מיוחד! אמהות אלופותתתתתתתת ברמות.

שנלחמות שיהיה לכולם טוב וחפעמים שוכחות את עצמנו.

בטח הלילה אשלים פה פערים של חודשים

מקווה שאזכור מי מה מו…

הקשב מפוצל להרבה דברים

עצם העבודה בבית ובחוץ במקביל זה מתישששש

הכל יותר בהול, לחוץ, מהיר

אנחנו חיים רחוק מהטבע שמאוד מאזן ומרגיע

פעם גידול הילדים היה יותר שבטי, קבוצתי

והיום כל אחד מסוגר בבית שלו

גם לילדים וגם למבוגרים קשה בלי חברה

כי אנחנו יצורים חברתיים

וכי כשעושים ביחד הכל יותר קל

כי אחת מעסיקה את כללל הילדים

אחת מבשלת לכולם

ואחת מכבסת לכולם

ולא הכל במקביל כל הזמן.

ועוד משהו חשוב

שמתי לב שכשאני עובדת אין לי כוח להיות עם הילדים יום אחד אפילו

וכשאני בחלד או לא עובדת הרבה יותר סבבה לי גם תקופות ארוכות (עדיין מאתגר אבל יחסית סביר(

הפיצול קשב  מחרפן ממש!!! ממש!!

וזה ממש שונה כשאתה עושה משהו בדירה הוא יוצא ממנה

כבני אדם ממש קשה לנו שינויים

ילדים היום במסגרות 7 וחצי עד ארבע , 90 אחוז מהילדים בצהרון אם לא יותר.

כל החופשים שהיו לילדים, חנוכה, פסח, חופש גדול - הכל קייטנות!

הילדים בקושי נמצאים עם ההורים.

החינוך היום קשה יותר מפעם, הילדים יותר דורשים.

יש פחות סמכות הורית, פחות יודעים להציב גבולות.

המון מסכים.

אכן, רק בתקופות כמו קורונה ומלחמה ההורים צועקים הצילו אחרי יומיים וחצי... הי, זה הילדים שלכם! מה נשמע?

כואב מאוד. 

הילדים פחות בבית (כל יום במסגרות)
אז הורים פחות נוכחים
אז יש פחות גבולות בבית, כי הם בקושי בבית

פחות סמכות ופחות גבולות כי, שוב, אין מי שיעקוף.
ואז כשיום שלם בבית- זה קשה ותר, מורכב יותר 
כאילו רגע, מה עושים איתם עכשיו
ונוסיף לזה מלחמה
ועבודה של הורים תוך כדי
וילדים שאיבדו את המסגרת והשגרה
 

יש ציפיות לא ריאליות מהורים ומהורות.

אם נמצאים שעתיים ביום עם ילד או כמה ימים בחופש עוד אפשר איכשהו לעמוד בציפיות האלו. אבל אם נמצאים עם ילדים רצוף הרבה זמן זה לא עובד.

ממי יש ציפיות ?
לא מרגישה שאני צריכה להתנהג בהתאם לציפיות של מישהו.

רק שעתיים ביום עם הילדים אפשר לעמוד בציפיות האלה? עם אילו ציפיות? שעתיים ביום עם הילדים זה כלום זמן, בשביל מה הבאנו אותם? מי אמור לגדל ולחנך אותם?
פותחת השרשור הביאה קיצוניות אחת
את מביאה קיצוניות שניה
לדעתי...

היום יש ציפיות גדולות מהורים. פעם ציפיה הייתה לא להתעצבן , להגיב ברוגע , אולי בהומור. היום ציפיה להבין כל הזמן , להכיל כל הזמן. להיות פח לרגשות שלהם.

פעם היה ברור שילד אמור לתת יד בבית. היום מתבגרים צריכים תיווך בנושא שטיפת כלים והליכה למכולת.

פעם בחופשים היה מותר לנוח. היום יש ציפיה לנסיעה ולא סתם נסיעה , משהו מאוד אטרקטיבי ולא שיגרתי.

פעם היה מצופה מילד להעסיק את עצמו חלק מהזמן. היום מלמדים בהנחיות הורים להתנהל כמו במסגרת , כל הזמן להעסיק ...

מי החליט מה פעם ומה היום?
מישהו דורש מאיתנו משהו?

מגוייס
כל הכבוד, מעריצה נשים כמוך!!!
ולשאלתך החשובה- אנסה להאיר את עינייך
את נעזרת בסבתות...
את לא חווה את הילדים בבית יום יום שעה שעה
את מפזרת אותם ויוצאת לעבוד, וחוזרת לאסוף.
כביכול לא השתנה אצלך משהו משמעותי מתקופת המסגרות, שמים במסגרות, יוצאים לעבוד, חוזרים לקחת חזרה, רק שאצלך הפעם הם אצל הסבתות ולא במסגרות (כמובן פרט לעובדה החשובה שבעלך מגויס, ואני משערת שאת נעזרת בסבתות לא רק בשמירה על הילדים כשאת עובדת אלא גם בארוחת צהריים, אולי גם ערב, מנוחה זה לא ברור מאליו)

אגב, לגבי סבתא שלך, תחשבי שפעם לא היה רשתות חברתיות כמו היום...תלא היה איפה להביע רגש כמו בדורנו. בקושי גם ככה יצאו מהבית ונפגשו עם חברה.
אז וודאי שאז לא הביעו תחושות קושי מילדים, כי לא היה היכן להביע.
גילוי נאות- הכותבת אוהבת להיות בבית עם ילדיה, חלק מילדייי גדלו בחינוך ביתי- ללא מסגרות!!!
עובדת כיום מהבית באחוז משרה מסוים ונהנית עם הילדים והכי מבינה הורים שקשה להם ורוצים כבר מסגרת, אין כמו השגרה.
וכשיחזרו המסגרות אני כנראה אהייה מהראשונים שאשלח לשם את ילדיי, לא כי אין לי כוח לילדיי חלילה, לא כי נמאס לי, פשוט כי זה שגרה ושגרה זה טוב...טוב לי גם איתם בבית, אבל תחשבי גם על אימהות בחופשת לידה, או במצב מאתגר מול אחד הילדים- התקופה הזו לא באה להן בטוב, כנראה שלך ולי זה בא יחסית בטוב, אבל יש כאלה שלא...ואין לך מה להשוות את מצבך הנחמד עם העזרה לאימהות אחרות...
 

השיח הזה אבל רק תחשבי על זה שיכול להיות שמי שמדברת ככה אין לה סבתא כזאת וסבתא אחרת ואחות להשאיר שם את הילדים...

אז התסכול הוא גדול יותר.

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי

אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.

במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל

דבר שני, עזרה. בתשלום.

דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי

לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!

לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...

כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה

דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!

אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..

עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓

ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

חיבוקקקקק

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.

דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.

דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.

תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.

דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן

דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...

או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה

דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו

אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)

העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…

לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה

אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך

ורק אז להחליט

וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד

משם תראי מה את חושבת

התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי

לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה 

אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר

רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה

אני נדפקתי עם זה חזק

זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.

היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.

זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה

'לחוצה' לסגור,

אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?

את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.

לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...

אין לי תובנות מעבר לזה. 

שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים

כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…

תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.

שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.

יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.

אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום

תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה

מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות

ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה

ממליצה בחום לעבור לפסח 

תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.

היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ

אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.

יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.

עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה

וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה 

בהודעות או טלפונית?

נשמע שבהודעות

את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.

תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.

אם השיח עם בעל הבית לא זורם.

ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב

אמר שרוב הדברים בסדר

אז בעלי התקשר אליה

דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ

על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)

ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה

זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה. 

בהצלחה 

רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה

אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?

בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר

אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם

1. היה לי טיולון פשוט ממש של איזי בייבי, וגם טיולון של אינפיניטי, קצת יותר יקר, שניהם היו אחלה.

2.מה שעזר אצלי, אבל בגיל טיפה יותר גדול זה סדרת חינוך של האבא שקם אל היונק בכל פעם שהוא התעורר, כעבור שבוע הפסיקו לקום בלילה

בקשר ל-2 - באיזה גיל?

זה בד"כ קורה שלבעלי נמאס שהם קמים בלילה אז הוא לוקח על זה פיקוד וקם כמה לילות

וכמובן שסירב ... אם היה רעב היה לוקח ( המטפלת לקח בקבוק )

זה הגיע לשלב שהתעוררו ממש כל שעה לינוק זה ברור שזה לא מרעב 

רויאל שהוא אחלה. וגם איזיווקר די זהה לו.

שניהם טובים קלים ומתקפלים קטן

מהנקה בלילה בגיל שנה וחצי בערך.

כמה שבועות לפני כן העברתי אותה חדר, שהיא לא תישן איתי. כי היא היתה באה אלי למיטה, והייתי נרדמת איתה, וככה לא יכולתי לעצור אותה.

אחרי שעברתי אותה חדר היא המשיכה לקום, אבל פחות.

ואז קבעתי זמן שבו היא מפסיקה לינוק בלילה. הכנתי אותה כמה ימים מראש.

כשהגיע הזמן, לקחו לה שלושה ימים להסתגל למצב החדש.

ביום הראשון לקח 3 שעות עד שהצלחנו להרדים אותה בחזרה. ביום השני זה ירד לשלושת רבעי שעה, וביום השלישי היא נרגעה כבר מהר.

בגיל שנה לא ניסיתי לגמול.

צריך לוודא שהוא לא באמת רעב במהלך הלילה, כשהוא אוכל מספיק טוב בערב.

לפעמים יותר קל לגמול בהדרגה, לרווח יותר את ההנקות וכל פעם להוריד עוד. ולפעמים דווקא יותר קל להוריד בבת אחת, שיהיה ברור מתי אי אפשר לינוק.

הוא לא צריך לינוק כל הלילה...

וזה חלק מההתלבטות... אם לוותר על חלק מההנקות או על כולן...

לדבר על זה הרבה הרבה

שבחושך לא יונקים באור כן

בחושך ההנקה ישנה

וכו וכו

פשוט לדבר המוןןןן

אפשר נגיד 3 ימים לש הכנה

"עוד 3 ימים ,בשבת, ההנקה תפסיק להיות ערה בלילה ותישן בחושך ואנחנו נינק רק כשיש אןר בחוץ

וככה לחפור על זה כל הנקה

עוד יומיים

מחר

היום

ולהכין דברים שעוזרים להירגע בלי

ולהפריד הנקה משינה

וגם לשריין את הבעל שכמה לילות משהו כמו 3 הוא איתו על היידים

ולהתפלל על זה....

בהצלחה גדולה בע"ה

אולי באמת יותר בגיל שנה וחצי..

אבל האמת שיש מצב שהוא יהיה רעב בלילה בלי הנקה כמו שכתבו כאן אחרות..

אולי הוא ילמד לינוק בשכיבה? או לקחת בקבוק?

שנה זה באמת גבולי להסתדר בלי תזונה בלילה..

ומצד שני זה נשמע מאוד מתיש ככה...

אם את אוצה כן לנסות לגמול בלילה

אז לתת ארוחב ערב מאוד ממלאת כמו קווקר עפ מבושל במים עם סילון או דייסה כלשהי

ובלילה תכינו לכם שיהיה לבעלך ללילות הראשונים להציע לו דיסה דלילה לשתות מכוס או משהו כזה  למלא את הבטן 

וכמובן להרגיל אותו לשתות ככה בכללי...

1. גם אני מחפשת טיולון ושל אינפניטי שמעתי דברים טובים כנראה אקנה אותו בע"ה

2. אני תוהה למה צריך תהליך גמילה? הוא לא מוכן לקחת בקבוק?

שלי בן 8.5 חודשים והתחלתי להביא לו בקבוק אחד בתחילת הלילה אולי ככה לא יקום כל רגע