שמחשבה אבדנית היא דבר תקין

זאת  אומרת נורמלי שאדם בריא בנפשו תחלוף לו מחשבה כזו בראש

השאלה מה הוא עושה איתה...

בעלי טוען שלכן אנחנו נבהלים כל כך מסיפורי אובדות כי זה מקרב אלינו משהו שמצד אחד מזעזע אותנו מצד שני זה נוגע בנו כי המחשבה חלפה אצלנו פעם אבל אנחנו כיבינו אותה מיד.

מה שאני באה להגיד זה שנשמע שקשה לו, והוא חיפש שמילים לבטא את זה.

נשמע שאתם מודעים לקשיים שלו ומטפלים בהם, כן הייתי משפת את הצוות הטיפולי והמורה.

ברגע שהילד מתאר אני אקח סכין וכו' זה כבר יותר מצריך התייחסות ואבחון מסוכנות.

תתייעצי עם מטפלת אבל היא בטח תשלח לאבחון מסוכנות.

(הרבה פעמים זאת מניפולציה רגשית של הילד על ההורה. אבל עדיין ההנחייה היא אבחון מסוכנות)

את מספרת כבר הרבה זמן שהבית בטלטלה

תוסיפי לזה תחושות של הילד שהוא לא רצוי

וגם אם אין פה נטיה אובדנית שתוביל למעשה

יש פה בהחלט קריאה לעזרה

(אני לא מבינה בנושא אבל אני זוכרת שקראתי משהו שיש הבדל גדול בין לזרוק אמירה על התאבדות לבין לתאר איך הוא יוציא את זה לפועל

אז זה לכשלעצמו כן דורש התיחסות)

זה מטלטל נורא, ולא חסרות לכם טלטלות לאחרונה...

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג בדחיפות, ואם הילד יסכים - שהוא עצמו יגיע אליו. יכול להיות שיהיה צריך לעשות לו הערכת מסוכנות, אבל אולי הפסיכולוג יגיע למסקנה שאין חשש לזה.

אל תקלו ראש וגם אל תילחצו.

בהצלחה❤️

לשתף רופא ילדים? איך זה עובד בכלל?

אגב אנחנו רק בתחילת דרכנו בנושא הקשב...

אולי זה נשמע הזוי אבל אני הייתי נגד טיפול תרופתי והצוות בבית ספר

אמר גם שאין צורך למרות שבעלי היה בדעה שכן... וכאן הקשיים צפים ועולים

אין לי ספק שזה גם רגשי בנוסף להכל

שילדי קשב ללא טיפול תרופתי נמצאים בסיכון גבוה לקשיים נפשיים.

הרבה אנשים חושבים שהמטרה של התרופות היא בשביל הלימודים או בשביל לעשות חיים קלים למורים ולהורים אבל הסיפור עם הבני דודים הוא קלאסי, בעיקר לילדים עם היפראקטיביות. לילדים אחרים לפעמים קשה להיות בחברתם ומתחילים להתרחק מהם…

הטיפול התרופתי יכול למנוע את כל זה…

אפשר דרך השירות הפסיכולוגי של העירייה אם אתם רוצים בחינם. אבל נראה לי שפסיכולוג בית הספר צריך להפנות לזה, אז דבר ראשון תדברו עם יועצת בית הספר.

יש לי המלצה לפסיכולוג פרטי בירושלים. קצת יקר אבל הוא טוב.

כללית, זה מצב שהמערכת מתגייסת בו.

ולגבי הקשב מדויק ונכון.

אנשי קשב הם בסיכון רגשי

ועם סיכון גבוה יותר לאובדנות.

זה נורה אדומה...

שווה בירור

התייעצות עם פסיכולוג אבל זה לא אומר שמדובר במקרה אובדני

ממש לא למיון

לא יטפלו בו שם וישחררו אותו לטיפול בקהילה

כמובן שזה יכול להיות סתם כדי לבטא את התסכול שלו או לזעזע אתכם בכוונה,

אבל רק בעל מקצוע יכול להבחין בין תשומי לבין משהו שבאמת יש לו מחשבות בכיוון.

אני מופתעת שהתגובות כאן דיברו על פסיכולוג, למיטב ידיעתי זה שייך לפסיכיאטר.

(ואין סיבה להיבהל מהשם. מדובר בסה"כ על רופא שהתמקצע בתחום הרלוונטי. אפשר גם לשאול/ להתייעץ איתו לגבי הקשב. הוא נראה כרופא לכל דבר, ויודע לשאול את הילד את השאלות הנכונות כדי להעריך את המצב)

גם חוסר ההערכה העצמית 

אם תטפלו וזה באמת רק רצון בתשומת לב, מה הדבר הכי גרוע שיקרה? הילד ילמד שהוא מקבל תשומת לב מאמירות כאלה, ותצטרכו טיפול כדי להפסיק עם זה. ילד שמרגיש צורך לזעזע אתכם כדי לקבל את תשומת הלב שהוא צריך - אז זה לא סתם. אולי זה באמת הזמן לעצור ולתת לו אותה.

גם מה רע בילד שרוצה צומי? כלום. כולנו רוצים תשומת לב. אולי הוא צריך כרגע יותר ממה שהוא מקבל. אז תנו לו...

אם לא תטפלו בזה וזו אמירה רצינית אובדנית, ולא רק בשביל תשומת לב, מה יהיה המחיר?

תחשבי על זה.

יש משפט באנגלית better safe than sorry - עדיף להיזהר מאשר להצטער.

לפעמים מקצינות

אני אומרת בזהירות שנשמע שהוא פשוט רצה לזעזע אתכם ולבטא כמה זה קשה לו

*אבל כן חשוב מאוד לפנות לפסיכולוג* כדי להעריך נכון והכי חשוב - לתת לכם כלים איך נכון להגיב

ממליצה על איתן גפן

את אחרי לידה ואולי קשה לך לנסוע, שתדעי שאפשר גם בזום 

במיוחד שמן הסתם הארוע הזה הוא לא הארוע היחיד שבו הוא חווה דחיה

קודם כל כדאי לנהל שיחה רגועה ולא להבהל מאמירות קשות שהוא אומר, זו דרך להביע תסכול (מה גם שיתכן והוא יראה שזה מפעיל אתכם אז הוא ישתמש בזה לעיתים קרובות או שיבהל מהתגובה שלכם ולא ישתף בתחושותיו)

זה לא אומר שלא יעלו תכנים כואבים מאוד

אפשר לבכות יחד, לחבק ובעיקר לשדר הערכה כבוד והרבה אהבה

כל אחד קיבל מהקב"ה את ההתמודדות שלו בעולם.

זה יעזור לכם להבין איפה אתם באמת עומדים

ובלי קשר לאמירה כזו ילד כזה צריך הרבה יחס אישי כי הוא לא מצליח לשלוט בוויסות הרגשי שלו מה שמתבטא בהתנהגות פראית ומוביל לדחיה חברתית, אז קשר אישי עם ההורים יכול להיות עוגן עבורו לדעת שאוהבים אותו כפי שהוא וגם עבורכם בכדי להבין מה קורה איתו.

כדאי מאוד להפגש עם פסיכולוג בשבילכם ובשבילו כי מן הסתם הוא מתמודד עם עוד דברים ואתם זקוקים לכלים בכדי להתמודד עם הקשיים שלו

איך מתמודדים איתו במערכת החינוך? מה מצבו החברתי? ואיך אתם מתמודדים עם ההתנהגות שלו בבית?

לוקחת מכל אחת ואחת

עזרתן לי מאוד מאוד!!!!! 

זו חוויה ממש ממש לא נעימה.

חשבתי על עצמי בת 12, אני זוכרת דחיות כאלה עד היום, ברמה שאני יכולה להיות עם דמעות בעיניים כשאני נזכרת.  

תחשבי שאחיות שלך מוזמנות לקרובת משפחה, ורק את לא. בגלל סיבה שתלויה בך. זו חוויה חזקה של דחייה וחוסר מסוגלות.

ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר קודם כל

ואם לא מקבל תרופות לקשב, לשקול את זה ברצינות

כי זה מובן מאוד שהוא מרגיש ככה

וגם מובן שקשה לסביבה איתו

(יש לי 2 ילדים עם קשיי קשב ואני מכירה את הנושא)

האיום מעבר למה שהחכמות מעלי כתבו.

אבל אני חושבת שאולי כן בגדול לא כדאי לשלוח רק חלק מהילדים.

כלומר אם הזמינו רק חלק מהילדים וילד אחד לא וזה כ"כ פוגע ומפריע לו, לא הייתי שולחת אף ילד.

ככה לתחושתי.

אף אחת לא כתבה את זה, אז כנראה שאני בדעת מיעוט בנושא. 

אמירה של רצון למות שכוללת תוכנית מחייבת הערכת מסוכנות בהקדם האפשרי, זה בכלל לא דבר שאפשר להתעלם ממנו.

דרך השרותים הפסיכולוגים ניתן להעשות הערכה ללא עלות, בתקווה שיש להם פניות, אפשרות נוספת לחפש פסיכיאטר זמין.

פחות ממליצה על מיון, עדיף גורם שניתן להמשיך להיות איתו בקשר 

מעבר לנושא של לא להתעלם מזה, אז חשוב לדבר איתו על זה כמה שיותר ישיר ודוגרי.

אתה באמת מתכנן להתאבד? איך? מתי?

לא לפחד מזה.

זה לא מכניס רעיונות לראש כמו שלפעמים טועים לחשוב, ולא מעלה את הסיכון אלא מפחית אותו.

הוא החליט לא לנסוע כי לא רצה להפסיד את השלום זכר של התינוק שלנו בליל שבת

זה לא שאמרו לו לא לבוא...

אחרי העצות שלכם לוקחת את הנושא ברצינות ומטפלת בהכל עוד היום ובמהלך השבוע בעזרת ה'

מאז משתדלתלומר לו מילים טובות ומחזקות,חושדת לדבר על זה ישירות,מפחדת שאם אתחיל לדבר על זה הוא לא יפסיק לומר את זה שוב ושוב אחר כך

בטח כשהם מגיעים בתקופות מורכבות כמו בהריון/אחרי לידה...

תנסי לחשוב על משהו אחד בלבד שאת עושה כרגע למען הבן שלך, טלפון אחד שאת מרימה. משם תתגלגלי הלאה, בלי לחשוב על זה מראש... (אם בעלך יכול לעשות את זה - הכי טוב. אבל הוא צריך להסכים קודם שיש פה משהו שדורש טיפול...)

אני בתחום כפסיכולוגית, אולי אוכל לסייע לך?

ההרגשה מאוד ברורה, זו חוויה מטלטלת ממש 

נשמע מצב ממש מציף ומטלטל גם ככה, אחרי לידה ועייפות, וילד שכך אומר דברים קשים.

קודם כל לחבק אותך כאמא על הקושי הזה וחוסר האונים, להבין את העומס והקריעה והדאגה שאת נמצאת בהם, ולתת תוקף מקום והכרה לכל אלה.

מכאן כמו שכבר כתבו כן כדאי לפנות להערכת מסוכנות, אבל במקביל להבין שהילד הזה קורא לעזרה ובמצוקה גדולה.

ומה שהוא צריך כרגע זה קודם כל אהבה וקבלה מכם. תיקוף לתחושות שלו: זה באמת כואב ממש ופוגע להרגיש שאומרים לא/שלא רוצים

לחבק, לאהוב, להגיד כמה הוא יקר לכם

לעניין הקשב, נשמע ששווה עוד יותר על הרקע הזה לשקול לתת כרגע טיפול תרופתי. יותר מהנזק ללמודים הרבה פעמים זה הנזק לביטחון ולדימוי העצמי.

מעבר לזה נשמע שכדאי להתחיל הדרכת הורים עבורכם, אולי זה גם יעזור לבעלך להבין את המצוקה שלו, וגם טיפול רגשי עבור הילד.

ותפילות❤️

הרבה ילדים עם קשב צמחו להיות אנשים מדהימים רגישיל ומופלאים.

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

האמת שאצלנו זה קרה ביחד עם זה שנהיה קשה מידי להשכיב את כולם ביחד (יותר מידי אנרגיות ביחד, או מריבות וכדו'). אז אמרתי לגדולה כשאני משכיבה את הקטנים יותר אני מרשה לה לקרוא בינתיים משהו בסלון, ואחר כך היא תלך לישון. זה יצא נוח והקטנים הרגישו שהם מרוויחים כי אני משכיבה אותם ולא אותה.

אצלך נשמע שהמצב אחר.

אולי הייתי מגדירה את זה כמשהו שתלוי בגיל. מגיל 9 (תתאימי לגיל הרלוונטי) אפשר ללכת לישון בשעה x. גם כשאתם תגיעו לגיל הזה תוכלו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.

אני מבינה אותך.

לפעמים הבת שלי כן מנסה לדבר איתי, ולא תמיד מתאים לי...

אבל מצד שני אין לה באמת הרבה הזדמנויות לדבר איתי לבד בלי עוד מאזינים ברקע.

אז לפעמים אני מחליטה לוותר על הזמן שלי וכן לשמוע אותה ולדבר קצת. והרבה פעמים בשלב מסוים (או כבר בהתחלה, אם אני באמת לא מסוגלת) אני מסבירה לה שאחרי יום שלם שאני בעבודה, אני צריכה עכשיו קצת שקט ומנוחה, והיא בדרך כלל מכבדת את זה.

חשבתי על משהו אחר לגמרי, מאיזה גיל הילד הולך לישון אחריכן...

פה חגיגה, יש לפחות 3-4 ילדים שבאופן קבוע בבין הזמנים ישנים אחרי שאני הולכת לישון...

ולשאלתך, אצלי מגיל 0 כל ילד הולך לישון שמתאים לו, לפעמים הקטן שעוד ישן צהריים הולך לישון לפני הגדול והכל טוב. אבל אצלנו מאז ומעולם כל ילד הולך לישון בנפרד ואני לא השכבתי אף פעם את כולם ביחד

באופן כללי הם יודעים שכל ילד מקבל את היחס שמתאים לו ואני לא צריכה לתת דין וחשבון למה כל אחד ישן בשעה אחרת

בשקט עם ספר בתנאי שמסיים לקרוא, מתאגגן והולך לישון בשעה מוסכמת. את כבר הולכת לעינייך ולא מתעסקת יותר. מרגילים את הקטנים שהגדול מתארגן אחריהם ובכלל לא נכנס איתם לחדר כשהם מתאגגנים.

מעסיקים את עצמם בשקט עד השעה 8וחצי שאז זה הזמן שהם ישנים

לי הם לא בסלון..בעבר היו בחדר עם עצמם אז פשוט קראו או שיחקו בשקט בחדר ואז הלכו לישון לבד ב8וחצי.

הם גם מתארגנים לשינה יחד עם הקטנים..פיג'מות צחצוח שיניים וכו..

כיום יש איתם עוד קטן בחדר אז הם הולכים לחדר אחר שפנוי.

הכלל אצלינו שהסלון בערב הוא של אמא ואבא

הגדול יותר הולך לישון יותר מאוחר אבל גם הוא קורא או מעסיק את עצמו

לא מעלימה את זה מהאחים הרטנים זה לא יעבוד

אבל הם יודעים שיש כזה גיל ..ואז יהיה גם להם מותר

לילדה בת 7 שצמודה לאחות מעליה

אני מדי פעם מרשה גם כדי לפרגן לה..בערך אחת לשהוע

קצת יותר מאתגר איתה כי קשה לה לשמור על שקט.. היא יכולה לצעוק-לבכות-לדבר -לצחוק בקול רם מדי לפעמים..

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

יש חוף נפרד

ויש חוף מעורב

ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.

את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם

מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.

אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.

או לחוף באשקלון ממש מבודד.

אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.

וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.

יש שם חניה מאד גדולה.

זה צמוד מימין לחוף הנפרד.

זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.

אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.

לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.

מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.

אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.

פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.

אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..

אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.

אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.

פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.

בפארק הפיראטים באשדוד

היו כמעט רק חרדים

אז לא היה בעיית צניעות

והיה ממש נחמד

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע