ככה לא תדע בזמן אמת שאת בשבעה נקיים ואז אולי פחות יפריע לבעלך

אני חושבת שזה מה שהייתי עושה

וגם מסכמת איתה אם זה בסדר שבפעם הבאה אקח ולא אעדכן

ואולי יעזור לך, לנו יש מזוודה קבועה שנוסעים איתה לשבת.

יש שם תא קטן עם רוכסן שיש בו עדים תמיד. אפילו בהיריון הם נשארים שם.

ככה אין מצב שנוסעת שבת ונתקעת בלי.

(ויש גם באוטו תמיד. ובתיק של היום יום)

זה אמא, ברור שלא יהיה אכפת לה, וברור שהיא גם תבין למה לא ביקשת...

זה מה שאני הייתי עושה

אצל ההורים שלי יש בשירותים בחדר אורחים תמיד פדים/אדים וכו' והאמת שזה מוצלח! יכולה לבקש ממנה אולי לעשות את זה שיהיה קבוע

אבל לגמרי הייתי לוקחת מאצלה אם הייתי צריכה 🤭

או שהייתי מאלתרת עד מאיזה חתיכת בד

לא נראה לי שחשוב לאמא לדעת שנלקח ממנה

היית שואלת גם על לקחת פד?..

ממש TMI מבחינתי 🫣

(גם את השני...)

בתור אמא הייתי שמחה שהבת שלי תיקח ולא תעדכן אותי

ויודעת שגם אמא שלי ממש תשמח שכך אעשה.

דרך אגב אחיות וגיסות שלי שמתארחות אני תמיד אומרת להן שיש במגירה במקלחת ציוד נשי ושיקחו חופשי אם יצטרכו בהווה או בעתיד. 

א. אם לאמא שלך לא אכפת אז סבבה.

ב. השאלה מה נח לך!!! ומה ילחיץ אותך פחות. בסוף המצווה היא שלך וצריך שיהיה לך נח. ולא תכניסי לעצמך עוד סטרס. במצב רגיל אני גם ממש מאמינה שבעלך יסכים עם זה.

כמובן שאפשר למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שאמא שלך לא תדע בדיוק מתי את טובלת ואז זו לא תהיה ככ חדירה לאינטימיות שלכם.   

אם את מעדיפה כן שזה יהיה ברשות בוודאות, אז תגידי לה בהזדמנות שלקחת.

שזה בסדר מצידה שתקחי בלי להגיד..

חמותי דאגה להראות לי איפה היא שומרת אותם כשהייתי כלה.

אמא שלי עשתה בשירותים מסויימים בבית קופסה עם תחבושות ועדים ואמרה לי להגיד לבנות המשפחה שזה לשימוש הציבור.

(לכלות עוד לפני החתונה )

שאחרי החתונה זה מביך לומר..

אבל זה המקום בבית של העדים והפדים.

ואפשר לקחת בלי רשות.

ולדעתי, הייתי לוקחת בלי לשאול

ומקסימום מספרת מאוחר יותר

הרי כמו שאמרת לא אכפת לה

זה בשווי שנדמה לי לגיטימי

וזה לא שונה בהרבה מזה שאתם אצלם ואת משתמשת בטישיו/מגבונים/ווטאבר...

גם לא להגיד לי שנים קדימה. . .

כמו מחזור לוקחת חופשי מהארון של אמא אם שכחתי. לפחות הייתי לוקחת..  לא הפריע לה מעולם. גם שהתחתנתי. 

שבתור מורה התארחתי בשבת עם התלמידות בדירת ארוח של בנות שגרו בה ,בנות שרות כאלה שפינו את הדירה עבורינו

חוץ מהתלמידות לא היו איתי נשים מבוגרות

ו..קבלתי מחזור ראשון אחרי לידה בליל שבת בהפתעה גמורההה

ובכמות גדולה שממש פחדתי להסתובב בלי ..פאדיחות עולם.. ועוד עם תלמידות

לא היה לי ממי לבקש

מהן אין מצב..אני מורה שלהן..

ולא ידעתי מה לעשות

בסוף החלטתי שגם בדיני גזל יש הגדרה של דבר שבוודאי יסכימו לתת..כמו סידור נגיד ולכן לא נחשב גזל

ובאמת לא מכירה מי לא תסכים לעזור במצב כזה שמישהי תקועה ממש ויש לה חבילה כמעט מלאה

קיצר לקחתי 2 בלי רשות

ואפילו לא יכלתי להתנצל או להחזיר כי לא מכירה אותן

קיצר..מה אתן אומרות? נהגתי נכון??🙏🙏

אבל אם לא היתה, מניחה שהייתי נוהגת כמוך... 

זה מאוד בדיעבד אז להבא

הייתי משאירה פתק עם כמה שקלים

זה ממש פוגע לדעת בדיעבד שאדם זר נכנס לך לפרטיות.

לדעתי זו בכלל לא סיטואציה דומה.

היה עדיף לדפוק אצל שכנים, ואם זה בנות בגיל ההתבגרות עדיף לבקש מהן.

ולא אהבתי את הפלפול ההלכתי, דרך ארץ קדמה לתורה. לא עושים מעשים לא מוסריים גם אם יש להם הצדקה הלכתית ולכן נשארנו עם הדילמה המוסרית,

שבעיני זה לא שווי הפדים כמו שזה מכעיס שנגעו ולקחו לך דברים בלי רשות.

אני הייתי כועסת (בתור בת שירות) אם היו לוקחים לי סידור מהמדף שהיה מוגדר מחוץ לתחום שאמורים להשתמש בו.

בקיצור לפחות להודיע בדיעבד במוצ"ש על כל הדברים הלא מתוכננים שקרו, ולפצות כספית גם אם זה פרוטות, בשביל שהשני ירגיש הרגשה טובה, אם לקחו לי בלי לשאול, לפחות היו כנים ונתנו פיצוי.

הבנות בדירה לא אנונימיות..

קודם תארתי את זה ככה מחשש לזיהוי

אבל הן גם בנות שקשורות למקום בו אני מלמדת

והן פוגשות אותי בהמשך ויודעות מי אני.. ושוב אני בתפקיד חינוכי ..

אז להשאיר פתק וכסף היה כן חושף אותי וממש התביישתי..

חשבתי לעשות משהו כזה בהמשך השנה..להשאיר על הידית עם פתק שהתארחתי פה בעבר וכו..

לא כשזה מיידי וברור מי אני

אני מבינה מה שכתבתן

האמת שאני חשבתי בעיקר שאני היתי בשמחהה נותנת תמיד לכל מי שתצטרך במצב כזה.. וברור לי שאם היתי מבקשת היו מביאות באהבה

אבל ממש צודקות לגבי הבלי רשות

ואת בתור מורה כאילו עושה לה את השליחות....

הן גדולות ...ומיד יבינו..

וגם זה לא הגיוני הן גרות אחת עם השניה ומגירות טוב.. אף אחת לא תרגיש בנח לבקש ממני ולא מחברה שלה לחדר..

לאמא שלי לא הייתי מחזירה

אני יודעת בוודאות שהיא לא מקפידה

ואין מצב שתשים לב שחסר לה אחד

(האמת אמא שלי מזמן כבר לא בקטע בגלל גיל אבל הרעיון)

אבל אם מפריע לך החשש ההלכתי אז פשוט תחזירי למגירה שם עד אחד בהזדמנות (רק תשימי לב לשמור על סטריליות)

וגם, אם זה לא היום הראשון או האחרון לא חושבת שזה בעיה לא לבדוק

כלומר ברור שמלכתחילה לבדוק

אבל הרי אם שכחת בדיקה באמצע שבעה נקיים עדיין את יכולה לטבול

אז באותה מידה פשוט שכחת את העדים.

וביקשה פדים כי נתקעה.

אמרתי לה שהם בארון במקלחת (היא גם ככה מכירה את הארון ותכולתו, מוציאה משם פריטים כשעוזרת לרחוץ את הקטנים), ולהבא היא לא צריכה לבקש בכלל, הרי אני אחותה!

כלומר, הרי ברור שאסכים לה, ואשמח לעזור לה, אז היא לא צריכה להתפדח לבקש.

לכן ברור לי שגם לאמא זה ככה, היא תשמח שישתמשו בזה ומותר להיכנס לשירותים שלהם, אז להבנתי היא תשמח שהבת שלה לא תיתקע ולא תובך.

ממש מצא חן בעיניי הרעיון לספר לה לאחר כמה זמן.

וגם לא לך?

אני פעם השתמשתי בחולצת בסיס ופעם בבגד גוף של תינוק ופעם בגרב נקיה שלי.

נניח ולא היה בכלל, הייתי שואלת באופן כללי אם אפשר להשתמש בדברים בשירותים.

אם היית צריכה פלסטר היית מבקשת? או שוכחת משחת שיניים?

בכל אופן אם הייתי נשארת עם אפשרות לא לעשות בדיקה בכלל באופן שלא סותר 7 נקיים (כלומר שלא מחייב לספור מחדש)

לא הייתי עושה בדיקה בכלל, מאשר לשתף ובעלי לא יהיה מרוצה מזה.

אם זה היה סותר 7 נקיים הייתי משתפת את אמא, ולא הייתי משתפת אותו ששיתפתי (אולי רק רחוק מהאירוע)

בעיני זה דברים שאף אחד לא מקפיד על שווים וברור שמרשים

ברור שאמא שלך הייתה נותנת לך

אם קשה לך עם זה תקני פעם חבילה ותשימי לה בארון

אלא מעדכנת לאחר מעשה (וגם זה לא בטוח), נגיד בעוד תקופה אחרי שתתארחי עוד כמה פעמים תעדכני אותה שיצא לך לקחת בעבר.

אצל אמא שלי למשל מראש זה אחרת - ממליצה לכל מי שיש לה בנות או כלות

מדף בחדר שירות ליד האמבטיה עם פדים עדים ומגבוני אסלה. כל הבנות הגיסות ןהנכדות הנשואות יודעות שזה הארון שמיועד לשימוש ציבורי.

חוסך כל-כך הרבה כאב ראש והתעסקות

כשאני נוסעת אליה אני מראש לא מביאה את שני הפריטים האלה.

יש לה גם במטבח ארון עם קצת חטיפים למבוגרים שמגיעים, חטיפים שווים. פשוט כיף להגיע ולדעת שאם נשארת רעבה תמיד יש חטיף אגוזי בארון.

ממליצה ממש לכל אחת. 

אמא שלי שמה במקום מסויים ומעדכנת לפני/ אחרי החתונה שיש שם ואפשר להשתמש.

אבל קרה שבדקתי שם ולא היה אז כן הלכתי ושאלתי את אמא שלי. זה שהיא יודעת שאני צריכה עד לא אומר שהיא יודעת מה מצבי- אולי זה הפסק? אולי זה בדיקת פרישה בכלל? איפה אני ממוקמת בשבעה נקיים?

קיצור, לא תמיד זה הכי נעים אבל אני מעדיפה לשאול מאשר להסתבך..

כמו שאת מן הסתם לוקחת פרי מהמקרר אצלה בלי לשאול.

רק הייתי מוודאת שאין שם איזה 2 אחרונים... 

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

זוכרת שנוגעים עם מן מברשת בפנים. לא זוכרת שהיה עמוק. 

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

אצלנו הבן שלי ממש התפתל מכאבי בטן כמה פעמים ביום, גם חשב בחלק מהמפעמים שצריך להתפנות אבל לא יצא כלום.

רק אחרי ערב לביבות שהיה לנו הוא אמר שעכשיו אחרי שהאירוע עבר כבר לא כואבת לו הבטן.

אולי זה המקרה גם אצלכם. 

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

והרופא אמר לי לעשות בדיוק את אותו מעקב כמו בהריון הראשון....