ובגלל שהוא קטן הוא צריך כל מיני דברים של קטנים, כמו כיסא אוכל. אולי ניתן לו במתנה את הכיסא שפעם היה שלך ועכשיו את לא צריכה כי את גדולה?

אפשר ממש לעשות מזה חגיגת מתנה, להציע לה נניח לקשור על זה סרט ולהביא לו מתנה, או לבחור מה הדבר הראשון שהוא יאכל שם...

יכול להיות שכאשר הוא יתחיל בפועל להשתמש בכיסא, היא כבר לא תביע התנגדות, כי כבר תספיק לעכל את המציאות החדשה (לכן טוב שכבר הכנתם אותה לזה).

ואם היא עדיין תתנגד - אפשר לעשות הצגה שלמה:

להוציא את כיסא האוכל, לשאול לחלל האוויר: "של מי הכיסא הזה?" ואם היא תגיד "שלי!" אז להרים אותה ("וואי, את כבר כבדה!"), לנסות להכניס אותה לכיסא ("אויש, את כבר גדולה מדי!") וכשלא מצליחים לומר, "אוי, הכיסא הזה כבר לא מתאים לך... לכן יש לך כיסא חדש, שכן מתאים לך. אבל מה נעשה בכיסא הזה? למי הוא יתאים? מי במשפחה שלנו מספיק קטן כדי להיכנס לכיסא הזה?" וכשהיא תענה את התשובה הברורה, לשאול אותה: "אז צה את אומרת, את רוצה לתת לו במתנה את הכיסא? אולי את רוצה לצייר לו גם ציור או לקשט לו את הכיסא, כדי שהוא ישמח עוד יותר?"

וכן הלאה...

מקווה שזה יעבוד. אם לא, אז אולי באמת יש פה קושי מהותי יותר, ואז צריך התייעצות מקצועית...

אבל בסופו של דבר היא קטנה, וזה בהחלט גיל רכושני, אז הגיוני שהיא תתקשה להיפרד מדברים שהיא זוכרת כשייכים לה. אבל אם תצליחו להביא אותה לבד למסקנה שהיא צריכה לתת אותם לאחיה, זה יהיה הכי טוב...

לשבת בכיסא תינוק של הקטן לפעמים

בתור פינוק. כשהוא לא משתמש כמובן אני שואלת אותה אם היא רוצה בכיסא הזה או זה (תיאור שונה כמובן לכל אחד. אצלנו זה לפי הצבע)

היא מאוד אוהבת ויודעת שזה פינוק ולא שלה

גם בעגלה. זה טיולון. אם הוא גם ככה במנשא או על הידיים אני שואלת אותה אם היא רוצה לשבת בעגלה או ללכת ברגל

בגיל 3 לא הייתי מנסה לחנך, אלא להתחמק מעימות כמו שאתם עושים.

אפשר לקנות טפט לרגליים של הכסא או לשים מדבקות או לחדש בדרך אחרת את הכסא אוכל בעלות נמוכה יחסית.

אולי יש משפחה עם אותה התמודדות ואותו הפרש גילאים שאתם יכולים להחליף אחד עם השני ציוד 😁

אם אצלם המינים הפוכים (בן 3 ובת תינוקת)

יהיו יותר חפצים שימושיים להתחלף איתם אולי.

לדבר על זה הרבה ואולי לפצות אותה עם משהו מאח גדול שהיא מקבלת?

לרכך לה ולא להיות בראש של 'ראש בראש'

תראי איזה שמלה יפה קיבלת! את יודעת שהיא היתה פעם של מירי? מירי, נכון שאת מרשה לרינה להשתמש בשמלה שהיתה שלך?

(אפשר מראש לתאם עם מירי הגדולה ש"תתנגד", ותשכנעו אותה).

איזה כיף שמירי מרשה לך את השמלה הזאת! יהיה לך ממש נוח וכיף איתה! ומירי ממילא לא יכולה כבר ללבוש אותה...

נתתם כיווני חשיבה טובים.

האמת שהכיוון של 'את כבר גדולה מידי לכסא' פחות יעבוד, כי היא באמת לא גדולה מידי. היא לגמרי יכולה לשבת בו, ועד לפני כמה חודשים הוא עוד היה בשימוש לפעמים (אז דווקא היא פחות רצתה לשבת עליו ורצתה להיות 'גדולה', אז ארזנו אותו. אבל לאחרונה כמה פעמים ביקשה דווקא את הכסא שלה, בלי קשר לתינוק, והיתה מאוד עצובה כשאמרנו לה שלא נוח להוציא אותו עכשיו, ושהיא כבר לא צריכה אותו כי היא כבר גדולה, וכו').

בינתיים יש לנו עוד זמן אז נראה איך זה יתפתח.

אולי באמת אם נראה שזה עוד קשה לה, יעזור לחדש לו את המראה, או להחליף עם שכנים. 

לתת לה הזדמנויות להיות קטנה

לחזור להיות התינוקת, לטפל בה -

אפילו להאכיל אותה אם היא בקטע,

לערסל אותה,

וכן הלאה.

בנוזף לתת לגיטימציה לקושי להעביר את החפצים הלאה, לדבר על כמה נהנינו להשתמש בהם

ואיך היה כיף בכסא הזה וכו'.

וגם, אם אפשר לתת לה להחליט אם לחלוק. אם יש צעצועים שלא קריטי שהוא ישחק דוקא בהם אז לשאול אותה אם היא מסכימה לו - ואם היא מסרבת זה בסדר גמור.

אני אנסה להכניס יותר זמנים שבהם היא באמת יכולה להיות תינוקת.

(האמת שהיא עוד יונקת. אבל היא הרבה פעמים רוצה יותר ממה שמתאים לי, אז גם שם היא לא באמת מתפנקת...)

אבל באופן כללי אולי כדאי לטפטף שיש דברים שהם של הבית. הכיסא או המשחקים והעגלות הם של הבית, ועוברים מתינוק לתינוק. כמו שיש גם משחקים של גדולים שעכשיו היא יכולה לשחק בהם והם לא של אח ספציפי. באופן כללי אני חושבת שזה עוזר להפחית מריבות בין אחים, כיש חפצים שהם של הבית ולא של ילד ספציפי, ולכן גם אי אפשר לריב עליהם (כמו שהיא לא תריב על כיסא אחד מתוך הרבה של הגדולים, כי הם של כולם)

וזה לא קשור לקמצנות או צרות עין, רק שיש לי חיבור רגשי לחפצים. אז כשהילדים שלי התקשו להעביר חפצים או בגדים עשיתי משהו כזה בערך -

הנה הכיסא שכל כך אהבת בגיל שנתיים, החולצה שכל כך נהנית ללבוש כשהיית בת שלוש, זוכרת איזה כיף היה בעגלה הזאת.

ועכשיו (בתקיפות פנימית) אנחנו אומרים תודה לכיסא, לחולצה, ולהתראות, כי עכשיו היא עוברת למי שהוא בן שנתיים.

והכי חשוב שיהיה ברור שזה מה שהולך לקרות, ואנחנו לא מבקשים רשות. כי אם אנחנו מ,קשים רשות אנחנו צריכים להיות מוכנים שלא נקבל, כי לעשות מניפולציות ושיכנועים יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי.

אז או שאנחנו מחליטים וזהו, ומקלים על המעבר עם תיקוף וחגיגה את עצם זה שגדלה, או שאנחנו נותנים לה לבחור האם להעביר את הקפוצ'ון ואז אם היא מחליטה שלא, לתת לה לשמור אותו 

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת