תחזירי את הכדור אליה - "איך היית רוצה לקבל צומי כשאת לא חולה? מה את רוצה שאעשה בשבילך או שנעשה ביחד?"

את יכולה גם להסביר לה בפשטות שאדם חולה דורש הרבה טיפול, כמעט כמו תינוק, אבל כשהוא בריא הוא יכול להסתדר לבד - וזה לא אומר שהסביבה שלו לא אוהבת אותו ולא רוצה לעשות דברים בשבילו. (יכול להיות שיש לה קנאה באחים קטנים, אם יש לה?)

אם היא לא מציעה מעצמה רעיונות לנתינת תשומת לב  את יכולה להציע בעצמך, בגבול האפשרי לך. (להתעניין באמת איך היה לה בבית הספר כשהיא חוזרת, לעשות זמן אישי קצרצר בערב שבו עושים משהו שהיא בוחרת, להישאר בבית פעם בכמה חודשים ולעשות יום כיף עם אמא... וכו')

קודם כל יש האמת 'כיף' להיות חולה כשיש מישהו שמטפל בך, להתפנק ולהרגיש שמגיע לך - נראה לי שגם מבוגרים יכולים להזדהות.

אני מניחה שהיא מרגישה ככה שהיא חשובה ומיוחדת לך, ונראה לי שהייתי פותחת את זה לשיחה איתה, היא בטח תשמח לשמוע שגם לך היה כיף ומיוחד לבלות איתה כמה ימים, ושאת תמיד אוהבת אותה המון אבל ביום יום פחות יש לכן זמנים מיוחדים, אז אולי יש לה רעיון איך לשפר את זה?

תקשיבי לה,

ואחר כך תציעי רעיונות משלך, אולי יש איזה פינוק קטן שאת יכולה להציע לה מדי פעם, כדי שיזכיר  לכן את הזמנים המיוחדים שלכן, אולי אתן יכולות לצאת מדי פעם רק שתיכן לאנשהו? 

שהרגישה בנוח להגיד לך ישירות ולא להתבאס עם המחשבות האלה לבד, ותשדרי לה את זה, שהיא יכולה להגיד לך גם משפטים כאלה ותקבלי אותה ואת הרגשות שלה. חוץ ממה שכתבו פה לשאול אותה מה היא היתה רוצה שיעשו לה ביומיום כמו שהציעו, אני מציעה גם להסביר לה שהצומי שנותנים כשחולים הוא לא טוב ובריא... הוא רק כשחולים וביומיום יש דרכים אחרות להפגין אהבה ודאגה. שכשחולים אין כוח לעשות דברים בעצמנו ולכן צריך שאחרים יעשו במקומנו דברים, וזה לא בהכרח צומי טוב. שבזמן רגיל עדיף לעשות משהו ביחד או לתת צומי בצורה שלא של כרכור סביב הילדה כאילו היא תינוקת. כרגע נראה שככה היא תופסת שצריך להפגין אהבה בין הורים וילדים, וזה לא בהכרח נכון ובריא להרגיל אותה לזה

אין הבדל גדול בין תשומת לב לילד חולה/ בריא

זה באמת לא מאד הגיוני לכרכר סביב ילד חולה

לעומת להתייחס הרבה פחות שהוא בריא

בעיניי כדאי לאזן את ההתנהלות  ולתת בזמנים רגילים יותר תשומת לב

ילד מגיל 3 כמה תשומת לב וטיפול טכני דורש?

לעומת ילד חולה

ברור שמקבל יותר תשומת לב

אני חושבת שזה יפה שילד יודע לבט את אצעמו כל כך יפה ולהביע את זה בפני ההורים

האמת הייתי לוקחת כמחמאה קודם כל\ואחר כך בחשיבה האם בשוטף יש לי אפשרות לתת לה מעט זמן פרטי

דורש הרבה תשומת לב ומקבל

לא רואה הבדל מגיל 3 לעניין תשומת לב

זה משתנה אולי בגיל גדול יותר 8-10 שהילד יותר עסוק עם עצמו/ חברים ופחות עם ההורים

אבל הוא לא אמור להתלונן על חוסר תשומת לב

אלא אם חסר לו בשוטף 

בלי קשר לחולי שהיה.

וטוב שהילדה פתחה את זה, וטוב שאמא שלה קשובה אליה. מניחה ששתיהן יצמחו מזה...

למה הרבה התעסקות?

הוא מתלבש לבד (יכול, על כל פנים..) אוכל לבד. 

קם בבוקר מכין לו דגני בוקר ואוכל. מתפז'ם לבד. גם במקלחת הוא צריך עזרה בקטנה, בגדול זה לבד.

מסדר את הדברים שלו..

לוקח לעצמו שתיה.

כשהוא חולה ובמיטה כן אני מביאה לו לשם אוכל, אני גם יותר בכיף אכין לו בדיוק מה שהוא מבקש, שברגיל יש ארוחה והילדים אמורים להתאים את עצמם.

ברור שיש 'פינוק' יורת טבעי

וב"ה היומיום עמוס ולכן יכול להיות שינעם לו העודף תשומי הזה ויגיד לי אמא בא לי להיות חוהל עוד יום ושתמשיכי לפנק אותי..

של כל החולים

אצלי זה ממש מחוץ לתחום

גם אצלי עצמאיים ב"ה, אבל עדיין יש דברים שאפשר לעשות ויראו תשומת לב. לא במובן של " לשרת אותם" בכלל. זה יותר בתשומת לב ושיח בגילאים כאלה אצלי. אני גם קצת "מכריחה אותם" להתנשנש ומבקשת מלא חיבוקים ורואה שזה הדדי גם, שהם גם מבקשים מעצמם הרבה פעמים.

אצלי הוא יודע להסתדר הרבה לבד

אבל גם מבקש עזרה ופינוקים ברגיל ומקבל

אם נותנים פינוקים מיוחדים רק כשחולים

הגיוני שהילד יגיד את זה

אבל הוא גם צודק

הגיוני לטפל יותר בילד כשהוא חולה

אבל אם יש הבדל חד בין חולה/ בריא

זה לא נכון בעיניי

וגם אם מישהו חושב שזה נכון

אין מה להתפלא שהילד חושב אחרת

ממש ממש עזרתן לי!!!

אז לא כ"כ הגבתי כשהיא אמרה לי את זה או שרק 3מרתי לה שנדבר על זה ונתתי לה חיבוק...

והיום לקחתי את הזמן לחשוב ובזכותכן ממש התחדדו לי דברים...

שכן, מצד אחד זה הגיוני שהיחד לילד חולה הוא אחר.. הגיוני וטבעי...

אבל כן, מצד שני אני ממש שמחה שהיא באה ואמרה את זה ותודה לכל המאירות לחזק אותה על זה!!

וזה בעצם כן מעורר אותי לשים לב לתת לה יותר יחס של אחד על אחד וגובה עיניים וקצת פינוקים במשך היום..  בע"ה כמה שיהיה לי כוח בלי לכעוס על עצמי אם לא מצליחה...

הזכרתם לי שגדלתי הלי התשומת לב הזו אלא היתה תחושה של יאללה את 1 מ... (הרבה) ותגידי תודה שיש לך גג על הראש... ותעזרי אם כבר יש לך כוח לפתוח את הפה... חלילה שלא להתלונן

אז פתאום אני מבינה שאני קצת פועלת מתוך זה, ממשיכה את זה..

אז תודה! הארתן פה ממש חשוב!!!.....

והתלבטתי אם לפתוח איתה גם את זה שלילד חולה היחס הוא אחר אבל כל אמירה בכיוון נראלי תתן לה תחושה שאני ביקורתית ולא מבינה אותה... ובעצם בעצם שוללת את הלגיטימיות של האמירה הזו..  אז אוותר על זה...

אגב

עוד פנינה של הילדה..

אמא אני רואה שנגמר הקפה שאת אוהבת, תקני לך כזה חדש... תרגישי חופשיה לקנות דברים שאת אוהבת..

הייתי בהלם, אי אני מזה מתקמצנת על עצמי בכללי בצורה קיצונית...ועכשיו אנחנו בתקופת הידוק חגורה אז בכלל זה ככה...

קיצור רגישה וחדה..

ריגשתן ממש....

@מתואמת

@ריבוזום

איזו ילדה מדהימה! וגם יש לה ממי ללמוד

ואיזה יופי שהיא אמרה לך במילים פשוטות, זה לא מובן מאליו.

אפשר לנסות לתת לה קצת לשבת עלייך , זה לא באמת לוקח זמן...

שתיכן להתקרבל באותה שמיכה בספה...

לראות את זה כקריאה וכהזמנה לאהבה.

זה לא חייב להיות במינון של ילד חולה, אבל כמה שתהיי כשאת יכולה ביוזמה של אהבה ורוחב לב כלפיה, היא לא תפתח רעב רגשי.

לתת חיבוק, לשבח בקול על מעשה שעשתה, לשים לה חטיף בתיק עם פתק באהבה מאבא ואמא,

להיענות מדי פעם לבקשות שלה גם אם זה משהו קצת מאתגר ומרחיק לכת והאוטומט זה לא (בהנחה שזה כן מתאים ואפשרי)

להתסכל לה בעיניים, לחייך אליה, לכסות אותה, לשאול מה היא בוחרת לארוחת ערב מבין האופציות, להזמין אותה להכין איתך עוגיות באחהצ של חורף או סתם לשחק משחק שהא לה..

יש מלא אופציות זמינות ויומומיות, צריך פשוט להתכוונן לזה. 

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

קשה לי לשנות אווירה בתוך הבית.

יוצאת עם עצמי לפחות פעם בשבוע לקפה, לקניות.

ומשאירה לבעלי את הילדים להשכבות.

ספורט

ועבודה שאני אוהבת, ממלא מאוד.

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

זוכרת שנוגעים עם מן מברשת בפנים. לא זוכרת שהיה עמוק. 

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

אצלנו הבן שלי ממש התפתל מכאבי בטן כמה פעמים ביום, גם חשב בחלק מהמפעמים שצריך להתפנות אבל לא יצא כלום.

רק אחרי ערב לביבות שהיה לנו הוא אמר שעכשיו אחרי שהאירוע עבר כבר לא כואבת לו הבטן.

אולי זה המקרה גם אצלכם. 

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

והרופא אמר לי לעשות בדיוק את אותו מעקב כמו בהריון הראשון....