ולא הגיוני לצאת בלי אישור לכמה ימים

אבל השאלה מתי הוא יצא לחופשה כזו בפעם האחרונה

כי הגיוני מדי פעם לצאת להתאוורר 

זה צריך להיות הדדי

אבל לפעמים צריך את זה יותר מאשר השני מאפשר

במיוחד בתקופות מורכבות

אנחנו יוצאים עם חברים בנפרד די הרבה

גם בתקופות מורכבות

הגענו להבנה שזה שווה מספיק כדי להתאמץ אחד בשביל השני

אני רואה הרבה זוגות שלא נותנים את זה אחד לשני

ולפעמים המצב באמת יותר מדי מורכב

קדם לו צורך ממשי

עם בעיות ומורכבות בהחלט נדרשת גם התאווררות

אני מניחה שעד פה תסכימי איתי..?

העניין הוא העובדה שאת הטלת ווטו על כך והוא בחר בכל זאת לצאת

אני חושבת שצריך לדבר על זה. יכול להיות שהוא הרגיש שאין לו ברירה, ועם זאת - מעשה חד צדדי שכזה לא מתאים כאדם נשוי.

השאלה היא מה מפריע לך יותר. התחושה שבעלך לא הקשיב לך, או זה שלא הצלחתם להגיע להסכמה? אולי בכלל קשה לך עם זה שאת ויתרת על התאווררות והוא כן יצא? מעין ציפייה שיקריב גם הוא כי התקופה מורכבת..? את לא חייבת לעמות פה כמובן, וצריך באמת לראות תמונה יותר גדולה מתיאור הסיטואציה הזו כדי להבין איך לענות נכון בלי להגביר להבות ביניכם ולחשוב איך כדאי לפתור את זה כ'הוא יחזור וגם להבא. אני לא מומחית גדולה לזוגיות אבל לענ"ד, למעשה כזה חד צדדי קודמת התנהלות שהביאה לקצה בדרכ.

במקרה כזה כדאי לחשוב איך לא מגיעים לשם מראש. שניכם. שלשניכם יהיה מספיק איוורור גם בתקופות מורכבות, לחשוב איך אפשר בכל זאת גם אם לא כמה ימים (נגיד לילה אחד) כדי להתאוורר ולהיטען. ובכלל, איך מערכת היחסים ביניכם בדרכ

שולחת חיבוק❤️

גבר שזורק אחריות מבלי לוודא שיש מי שתופס אותה ויש בבית אישה מתפקדת שמוכנה לגבות אותו הוא קודם כל חוטא כלפי הילדים שלו

גםנאם היא (לכאורה)הביאה אותו לקצה

הוא לא יכול פשוט לנטוש

(והאמת שאני בכלל לא מתחברת לאמירות כמו 'הסכימה לו' 'הטלת וטו' - מתאים יוצר ליחסי הורות... לא זוגיות)

אבל זה מה שהבנתי שהפותחת התכוונה אליו

לגבי השאר - מסכימה וכתבתי שפשוט ללכת זה לא דבר שעושים.

גם דינמיקה הורמת היא דבר שקיים בין בני זוג, נרצה או לא. לא מחייב שזה המצב של הפותחת אבל קיים

לא הקשיב למה?

מה נאמר?

אני רואה הבדל גדול בין להגיד 'אני לא מסכימה שתצא' שיכולה לעורר אנטגוניזם לבין 'אני לא מסוגלת להישאר עכשיו לבד

במקרה הראשון זה אולי התנהגות ילדותית הפגנתית

ופעולה מתוך תסכול/ כעס ואת זה עוד איכשהו אפשר להבין מה עמד מאחוריה ולעבוד על זה (לא מצדיקה!)

במקרה השני זה חוסר הבנה בסיסי של האחריות שלו כלפי הבית והילדים -

וזה כבר הרבה הרבה יותר בעייתי

ויש עוד סיטואציות לא פשוטות אז כרגע זה לא מתאים יציאה

ואמרתי בפירוש לא יכולה להתמודד לבד ...

אבל כן יודע שיש על מי לסמוך כי אתן את המקסימום על חשבוני לילדים

נהנים הכי הרבה מהמצב

מזמינים פיצה לארוחת ערב

קופצים ללילה להורים

לוקחת יום חופש מהעבודה כדי לנוח בבוקר

לוקחת עזרה בתשלום לימים האלה

גם אם בד"כ חוסכים, זו ההזדמנות 

מה שאת צריכה זה להבין איך את שורדת עד סוף היום.

העניין הזוגי הוא חשוב ביותר, אבל כרגע זה גוזל ממך אנרגיה דווקא כשאת הכי זקוקה לה.

מה יעזור לך לשרוד את היום הזה?

אוכל מוכן? להזמין בייביסטר? לבקש עזרה מהמשפחה? לשלוח ילדים לחברים?

חיבוק!!

ותדאגי גם לעצמך, לא לתת על חשבון הרווחה הנפשית שלך, תזכרי אמא חזקה= בית חזק.

אז תשקיעי גם בעצמך.

מבינה אותך ממש. את כועסת כי הוא זרק עלייך את העול ודאג רק לעצמו.

זה כואב מאוד.
חושבת שזה מעשה לא ראוי. לצאת ולנפוש ולהשאיר את האישה שתטפל בכל.

נראה לי שאת צריכה לחבק את המקום הפגוע שלך עכשיו, וגם לשחרר את הכעס המוצדק שאת מרגישה אליו.

לא כתבת האם ההתנהגות הזאת מאפיינת אותו (שהוא עושה דברים חד צדדיים ומשאיר אותך להתמודד עם התוצאות), או שזה נופש חד פעמי, שבאמת הסתדר לכולם ואין עוד הזדמנות בזמן הקרוב והרחוק, ובשאר הזמן הוא איתך ועוזר בבית?

כי אם זה נופש מיוחד מאוד, שהוא חיכה לו המון, נופש שלא יחזור,
וגם הוא איתך בשאר הזמן בבית, עוזר לך וקשוב אלייך
ובאופן כללי מתחשב ברגשותייך ורוצה בטובתך-

הייתי כן ממסגרת את הפגיעה ודואגת לעצמי לנופש גם כן, וכמובן מפנקת את עצמי בכל זמן השהות שלו שם.

אבל אם הוא אחד "שריריסט" כזה, שלא דופק לך חשבון, והוא רגיל להיות זה שיוצא ובא מתי שבא לו, בלי קשר לרגשותייך 
אז כן הייתי "מסתכנת" בלערער על ההסכם הלא מכובד הזה.
הייתי אומרת לו חד משמעית שאני לא מוכנה להתנהגות חד צדדית כזאת מצדו.
ובמקביל גם אומרת לו בבהירות למה אני מצפה ממנו.
וגם קובעת תור לטיפול זוגי.

ואם הוא עדיין ממשיך ומצפצף- חושבת טוב טוב עם עצמי מה הפחד שלי, ולמה אני נשארת בזוגיות שלא מכבדת אותי.
ומסיקה מסקנות לגבי העתיד שלי, ולגבי איך אני רוצה שיתייחסו אליי.

טיפולים לאחד הילדים וגם ככה הימים האלה הם קריעה

מבינה קושי של כולנו

אבל...כן אני יזמתי במהלך התקופה 3 יציאות עבורו כי ראיתי את הקושי שלו

עכשיו מבחינתי נשברו הכלים

רק תוהה איך להמשיך מכאן 

הוא רואה אותך? משתדל להקל עלייך? מפנק לעיתים?

גם אם לא 100 אחוז

כדי להגיב לך. כבר כמעט לא מגיבה כאן, אבל היה לי חשוב.

עברתי על השרשורים שלך, ואני חושבת שממש ממש חשוב שתמצאי לעצמך ליווי על ידי איש מקצוע שיוכל לכוון אותך.

מבלי להכיר את כל התמונה, אני אומרת בעדינות שזה לא נשמע כל כך תקין.

כמובן שאני לא יכולה להצביע על הבעיה, אבל מכל מה שאת כותבת, אני חושבת שממש כדאי שתהיה לך כתובת בעולם האמיתי.

מישהי שתוכל להאיר לך, להכווין איך נכון להגיב וגם תעזור לך להבין מה את רוצה ומה מתאים לך.

חושבת שזה ממש יכול לעזור ולחזק אותך, מבלי להיכנס לשאלה המעשית כרגע איך נכון להגיב למקרה הספציפי הזה (או למקרים אחרים).

גם מבינה לאחרונה דברים

רק תוהה מה נקודת המוצא במצב כזה שיש ילד עם טיפולים בבית 

האמת שחשבתי עליך הרבה כבר מהסיפור הקודם ששיתפת בו (על הילדה באשפוז).

ונשמע שאת מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים מולו.

משהו בהתנהלות מרגיש לא כ"כ תקין.

אני חושבת שמאד כדאי לך לקבל עזרה מקצועית. לשתף באתגרים, ללמוד מה הגבולות שלך ואיך אם נשמרים, ובכלל לקבל תמיכה, הכלה והכוונה.

אני מקווה שאת מצליחה להקל על עצמך בימים האלה שאת לבד עם הילדים כמה שיותר..

בהצלחה גדולה!

ממש קשה

ודווקא זה מחזק בעיניי שכדאי לקבל עזרה מקצועית.

זה יהיה לא אחראי מצידי לכתוב כאן מה נכון לעשות

כי אני לא מכירה את הסיפור שלכם, וכי אני לא אשת מקצוע.

אבל אני כן יודעת להגיד שלפעמים אנחנו צריכות להפנות את המיקוד כלפי עצמנו, והדרך לעשות את זה היא על ידי עזרה מבחוץ. לא תמיד אפשר לבד.

ואם תפני למישהי טובה ומקצועית, זה יכול לעזור לך גם בפן האישי (של חיזוק ביטחון, גבולות, מקום לעצמך) וגן בפן הזוגי (האם תקין, מה תקין, איך לתקשר) וגם בפן המשפחתי הרחב יותר, שגם הוא כנראה מאתגר.

ילד חולה

הרגשות פועלות בעוצמת יתר

ואם יש בעיות בזוגיות הן יותר צפות ומתחדדות

אם זה משהו ארוך

כדאי לתת מענה לרגשות שליליים ולבעיות

וגם לנסות לפתח שגרה שמאפשרת יותר שחרור לשניכם

אני זו שעובדת אבל מנסה גם וגם וגם

אני לא מצליחה לעבוד כל היום.

אני ובעלי שנינו על קוצים.

צורחים חצי מהיום

אוכלים מלא

עצבניים ותשושים

כבר אין לי סבלנות

ושאלתי את אמא שלי אם אפשר קצת לבוא. להחליף אווירה.

רמזה לי שלא.😥

סתם זהו

אני בספה ממתינה לשוקולד שלי מהמשלוח של רמי לוי.

ובעלי הנסיך לקחת 2 מתוך 3 לכולל ערב. הבטיח להם חטיפים וסיפורים. השלישי רואה סרט כרגע.

יום חדש מחר בע"ה

למרות שגם בעלי בבית בימים אלה...

פשוט יש לי לחץ מטורף מכיוון העבודה.

ואין מספיק מחשבים ניידים לכולנו (זומים כפול 3 פלוס אני שצריכה לעבוד מהבית)

אז קשה לי לתפעל את הכל ביחד פלוס לעמוד בהספקים של העבודה.

ממש קשוח לי.

מחר אנסה קצת לעשות סדר מוגדר יותר.

אולי אפילו ליסוע בעצמי לכמה שעות לעבודה וזהו.

לק"י

כמה ערבים וימי שישי בזום.

ובכל זאת אני כבר מתחרפנת לפעמים.

מה אמי מפספסת חח?

רואה שהרבה מתלוננים שזה מוסיף עומס.

אז למה?

אני מבינה למה צריך לבשל, לעבוד.

למה צריך להשתגע על הזומים?

גם אם זה מוסיף רק עוד קצת לחץ, את נשמעת שכל קצת הקלה תתקבל בברכה.

הזומים מהווים הקלה מבחינתי.

הבעיה היא שאין לי מספיק מחשבים🤦‍♀️

זה דווקא מכניס אותם לסדר מסוים.

וגורם להם קצת לשבת.

הבן שלי רק חיכה לרגע לשבת ולכתוב ולעשות שיעורים בחשבון בעברית.

וגם פוגשים את החברים דרך המסך. זה טוב להם.

הלחץ שלי הוא מכיוון העבודה.

אני לא מצליחה להכניס גם 8 שעות של עבודה

אצלנו יש גם זום וגם משימות

המשימות הן באתר של משרד החינוך.

10 דק בערך.

ויש גם שיעורי בית

לבנים שלי זה מעולה.

מאפס אותם קצת למסלול מסוים.

ממש משקיעים, רואים שמנסים. אבל באמת, עבור תלמידים שהם לא הכי מצטיינים בחומר, זה דורש המון תיווך של ההורים.

הבן שלי די צריך אותי צמוד

והוא היה לחוץ להספיק

אמרתי לו שעושים מה שאפשר, אני פוטרת אותו מהחובה הזו. מה שגורם ויש זמן, עושים.

מה שלא - לא.

כי זה באמת מאוד מאתגר.

לא יודעת..לא קיים

דואגת אחת לשבוע שיראו סרטון או זום אחד

ולא מעניין אותי אין לי טיפת מקום במח וגם לא רוצה שישבו מול מסך כל היום

אבל יש מצב לנסות לעשות קצת פעילות גופנית בבית? אפילו דרך מסך. קצת להוציא עצבים ואנרגיות דרך הספורט יכול קצת להפחית את העצבנות ולהגביר תחושה חיובית.

ממש לא רוצה להעמיס משהו נוסף רק להציע משהו שיכול לעזור, כמובן מוזמנת לדפדף

התכוונתי לילדים.

טוב שדייקת אותי...

לקחת יום חופש?

אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

המצב עכשיו ממש מאתגר!

ואנחנו כבר אחרי כמה שנים של חוסר יציבות מתמשך, אז קשה לשאוב עוד טיפת כוח שאין.

אני גם הילדים ובעלי עובד, באחד הימים התאפשר לו והוא לקח אותם ואני נשארתי לנוח בבית. זה פשוט הכניס לי אוויר

כי עם הילדים כל היום אני מרגישה שאין לי בעלות על המוח שלי

כל היום מטורטת בשאלות, שיתופים, משימות, הפעלות.

אז באמת למצוא אפשרות לפסק זמן זה חיוני להישרדות.

וגם על הילדים מאוד יקל אם הם יוכלו לצאת קצת ולהתאוורר

אני לא הייתי מוכנה לסידור הזה עם בעלי.

יולדת היא לא בחופשה ויולדת צריכה לנוח.

וכשיולדת נחה זו לא השגחה ראויה להשאיר ככה ילדים..

שיחשוב על פתרון.

אם היית לפני לידה ועוד עובדת הוא היב משאיר את הילדים לבד?

למה זה קו אדום, ולהשאיר איתך זה פתרון הגיוני?

מניחה שלא בדיוק נחת בשבוע וחצי האחרונים.

ובאמת לא אמורה לצאת עם כולם לטיולים ולרוץ למקלט כלשהו בזמן אזעקה

לדעתי בעלך חייב לקחת יום חופש בשבוע עד סוף המלחמה.

יעלה כמה שיעלה

אבל זה שווה את הכסף. אני לא מצליחה להבין בוסים שלא יבינו את המצב ויסרבו לכך. אין מצב.

כולם מגוייסים מכל הבחינות.

להתגייס זה לא רק ללכת ללבוש מדים ולהילחם. 

עם כל הכבוד לזה שהוא חוזר עייף. את. יולדת. את אמורה לנוחחח. אז אוקיי. לא ריאלי. אבל כשהוא מגיע את נחה. לא עושה כלום. ושהוא יוריד בעבודה וייקח חופש ככל הניתן. קריסה בשלב השיקום אחרי לידה תתנקם בכולכם בהמשך. דגל אדום הרגע. עזרה בתשלום. חייב. תעשי הכל.

חיבוק ענק

את חייבת לנוח, עוד שבועיים שלושה המצב יהיה אחרת לגמרי.

בבקשה תעשו הכל כדי שתנוחי עכשיו

וזה באמת משימה מאוד מאוד קשה במצב הזה אבל חייבים

אחרת המחיר לטוח הקצר והארוך הוא מאוד גבוה

אולי שבעלך יקח חופשת לידה? אפילו לשבועים בלבד

שהילדים,אפילו אחד או שניים ייסעו לחמותך?

אם לא אז שבעלך יבהיר למעסיק שאין אותך והוא עובר לעבוד שעות ספורות ביום וזהו. ובזמן הזה עזרה חיצונית.  סטודנטית,  נערה בתיכון שבחופש ולשלם גבוה

אין ברירה

ככה אי אפשר להמשיך אפילו לא יום אחד

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

מחובר

+ תיקון אוטומטי

חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך

והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד

תלוי

מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️

אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.

מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.

אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.

בהצלחה ומזל טוב!!

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..

אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה

אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה

חיבוק♥️

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)

השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים

אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה

ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת

וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם

צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות

בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם

אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...

שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים

היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

לא נורא ה' שולח מה שצריך

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

מבינה אותך

נראה לי הבאסה היא מלכתחילה על להיכנס לחוזה כזה, כי לא הייתה לכם באמת ברירה.

ועכשיו התשלום הוא מחייב, כי חתמתם.

אבל תחושה מתסכלת של חוסר אונים וחוסר הוגנות, אפילו אם התחייבתם לזה.

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

היא גם צריכה לחיות

וגם היא לא תכננה מלחמה

אז אשתדל לענות בעדינות ולכן גם מאנונימי לא לפגוע באף מטפלת שלי שמזהה את עצמה

כשאנחנו סופגים אנחנו סופגים חצי תשלום על ילד אחד, שתיים (למי יש 3 ילדים מתחת לגיל 3?)

כשמטפלת סופגת היא סופגת כפול מספר הילדים.

אני חיה במקום קהילתי וכולנו שואלים את רב הקהילה. מסבב לסבב ההורים מתבקשים לשלם יותר

(ההנחיה שאם המטפלת תקבל החזרים היא תחלוק אותם אם ההורים בכל מקרה, ונחשו מה- הרבה מטפלות מעדיפות לא להגיש כי זה מדי הרבה מאמץ בשביל מעט מדי תמורה.

ככה הסבירה לי המטפלת של הבת שלי שזה מראש לא הרבה אז אם זה מגיע חצי להורים כבר לא שווה לה!!))

בהתחלה זה היה חמישים אחוז, אח"כ 60.

זה מכעיס עוד יותר כשמודובר למשל בחודש ניסן שגם ככה משלמים בו על כלום, כי יש שבועיים וחצי חופש.

אז כמובן, משלמים כי משלמים על כל השנה. אבל כשבימי העבודה שלא עובדים היא מחזירה  לי 40 אחוז על 4 ימים (כי שאר הימים לא היתה אמורה לעבוד... אז כביכול לא 'הפסדנו')

אבל, תבדקו כאן כמה שרשורים יש של חוסר שביעות רצון וקושי אדיר למצוא מטפלות

זו עבודה קשה פיזית ונפשית ולא מוערכת מספיק

ולכן, זה חלק מהמחיר שאני משלמת

ואחרי שהבנתי את זה ממש נפתח לי הלב ומשלמת בכיף

אני פשוט יודעת שאם לא שנה הבאה לא תהיה לי מטפלת (גם ככה אין לי, חח, אבל נניח)

ובתמת לפי ההנחיות שלהם משלמים מלא

אז זה לא מופרך שגם מטפלות ירצו תשלום מלא...

אני מסכימה איתך לגמרי

אצלנו זה פשוט בחוזה, ושוב אין מטפלות

באמת משנה לשנה התנאים של המטפלות יותר ויותר לטובתם כי יש קצת ניצול של המציאות שהן קשות להשגה

לדוגמא לפני כמה שנים נראה לי תחילת המלחמה החזירו את הגנים ללא יום שישי ועד אחת כי היה להם מחסור בסייעות. המטפלת העתיקה את הקונספט ישירות ולא החזירה על זה תשלום! בגלל שהיא מוגדרת 'לפי משרד החינוך' לשיטתה.

האמת שעד היום אני כועסת על זה אבל בפשיטות אם אתעצבן, לא תהיה לי מטפלת

המעון באמת הוגן יותר ולא מחפף

עבדתי בזה בעבר, זאת עבודה קשה אבל לא מצדיקה את החיפוף...

התמת, אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל זכור לי שבקורונה כן קיבלנו החזר על הימים של הסגר.

אולי מאז דברים השתנו, אבל בעבר זה לא היה ככה.

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

היה לי בתחילת החורף

ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי

ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא

כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום

בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .

בעצם הלסת

וכאבי ראש-רק בצד הזה

ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית

בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות

אבל לא כאב לי בשן

רק בחניכיים ובלסת וכו

ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי

יכל להיות?או שהוא המציא?

זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה

כאב ליומיים בערך בעיקר בערב

הדלקת מקרינה כאב, וזה בדיוק המקומות שבדר"כ כואבים. במיוחד שזה בצד אחד זה אומר שכנראה פשוט הדלקת רק בצד הזה

ואם לא נחים מספיק זה לא עובר ומחמיר

לי יש את זה כרוני פעמיים בשנה לפחות ממש בהשבתה אין אותי.

לנוח לנוח לנוח ושוב לנוח

זאת התרופה

תנסי אינהלציה מי מלח

תה עם ג'ינג'ר דבש לימון וכדור לסינוסיטיס כמו פארמול כזה יש לזה מיוחד