כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.
זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה
ולא עושה כל כך טוב...
אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.
איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!
ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב
ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.
לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה
להיות העבודה.
ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...
אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות
לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק
לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים ביום, ובין לבין
לחיות כמו כל אדם בגלובוס.
מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?
רק הוא.
לא?