הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
(קשה לדעת כי הרבה משנים את השמות שלהם, ואני לא הולך לתייג גם את השמות שאני זוכר 
אז אם יש פה משהו שמזהה את השם של ה'ניק' שלי, אתה מוזמן להגיב, תן את הכיף שבלמצוא אנשים מפעם, מין כיף כזה, אה?
שבוע טוב, חודש טוב
ברוך שובך
א. לכן כתבתי 'כ'3. כי לא הייתי בטוח.
ב. אולי נכנסתי להצצה וכתיבת שתי הודעות, אבל לא 'ישבתי' פה שנים.
אגב, מי זה פ.א.?
משהו שמוכר מאז?
לפני 3 שנים
ז.א. שלא 'נפגשנו'. רק הצצת בכרטיסיה?
לא נורא, שלום עליכם..
נראה לי ממך הכרתי את המושג "לוח היום יום". זה הדבר הראשון שעולה לי(:
אתה היית מהללאל פעם?
משו מיוחד שעברתם השבוע, הבנה יפה שהגיעה אליכם.
אני הבנתי שבמקום לחפש מקום שמתאים לי
אני צריך לחפש מקום שאני יכול להתאים את עצמי אליו.
(כי פשוט הראשון לא קיים)
אני יודע בעיקרון מה הבסיס שמתאים לי
אבל יש הרבה דברים שלא ברורים לי ולכן זה יותר קשה,
ואני יודע גם איזה סגנון פחות או יותר אני מחפש ואיזה מסגרת
אבל בתוכה אני צריך למצוא משהו מסוים כי הסטנדרט פחות מתאים לי.
לבד ובלי חברים זה לא טוב לי
זה שנים שחשובות לבניה עצמית וגדילה בתורה שאני לא יכול לעשות בבית
בלי מסגרת אני הרבה יותר מבזבז את הזמן
בלי מסגרת יש לי פחות כלים להתקדם
גם אם בפועל תהיה פרילנסר
(ודי ברור לי)
שהשנים הקרובות שלי הם בסיס לכל החיים,
ואם אני לא ילמד בהם תורה (אפילו שקשה לי)
לפחות חלק מהזמן, כל החיים שלי יראו אחרת והיו פחות מחוברים לה' ולתורה.
אז כן, דווקא ללמוד תורה.
כמו "אם הרצוי לא מצוי, תהפוך את המצוי לרצוי"
תן לנו איזה רגע אחד
מה שהכי נעים לך לשתף
בלילה שמענו כאן בחורים צועקים את השיר ציון.. זה היה חזק. משמח לשמוע את הרצון של אנשים..
אני נגיד מה זה צריך קצת🙈
מה עושה לך להיות בטבע?
מרגיע? מאוורר? נותן מרחב ליצירתיות?
איזה כיף זה להיות במקומות שהרעשים בלילה זה אנשים שצועקים ציון ולא ערסים שעושים רעש עם המכונית יוקרה שלהם בשביל הפוזה
אז יאללה! תצא לטבע!
בטוח יש מקום באזור שלך.. לפעמים אפילו סתם איזשהי גינה עושה את האפקט הזה.
לי זה נותן חיות, פשוט להסתכל על המרחבים והבריאה של הקודוש ברוך הוא ובעצם השתיקה שלי נופלות לי תובנות על פשטות החיים- שגם אם יש אירועים שהם לא פשוטים, בשורש הדרישה שלי זה לפשטות החיה הזאת.
וגם חזק אצלי זה הרצון להתחיל לרקוד לה' יתברך.. חחח
גם לא זוכר כבר מה היה אתמול
ובטח שאין לי זמן לצאת לטבע... הלוואי
מה היום היה משמח? שאחותי חזרה מטיול בחו"ל לא עלינו, היה טוב לראות אותה
וואו איזה דיבור חזק
אשרייך נשמע ממש מחייה
גם 5-10 דקות יכולות לעשות את האפקט..
בסוף זה לבחור קצת בעצמך, ליצור את הזמן הזה. הרבה נייחא.
הודו לה' כי טוב! בשעה טובה! באמת משמח מאוד!!
יחס קר? מנומס? לא נתקלים בכלל?
אבל בזמנו כשרכבתי ליד עקרון עבר לידי פלישתי ודהרתי לכיוונו בעזות יהודית, סוף טוב הכל טוב.
אבל הראתי להם מה זה! 
(אחלה גשש
)
המחנכת שלי ביסודי פעם התבלבלה ואמרה את זה.
אתה אמור להכיר את זה, אצלי הגשש זה כבר היסטוריה
יש לכן המלצה למישהי שעושה קורס ומקצועי מקיף בנושא הזה?
תודה רבה!
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
אני מחפשת עבודה לשנה הבאה בתפקיד הדרכתי עדיף באזור הדרום/ירושלים והסביבה ומקום תורני.
אפשר מחנפ"ית באולפנה (למרות שמעדיפה שלא), או מדרשה (עדיפות גדולה!), או כל עבודה בסגנון במשרת סטודנט.. שכר ראוי ותנאים סבבה..
ואם זה מקום חסידי, בסגנון טבע.. מה טוב!!
חוץ מכל הדרישות שלי,
פתוחה לשמוע עוד כל מיני רעיונות אם יש לכם.. ומעדיפה סביבה תורנית, או מקום שיכולה להרגיש בו בשליחות.
תודה 
"אפיקים פנימה"
את יכולה לבדוק באתר של איגוד המדרשות
(אם יש אתר כזה ).
תבדקי סטייל חסידי ואחלה מקום
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
https://g.co/gemini/share/d356adafca7d
הטקסט שצירפת הוא עוצמתי מאוד וזכה לתפוצה רחבה מאוד ברשתות החברתיות (ווטסאפ, פייסבוק וטלגרם), אך חשוב להבהיר את המקור שלו: לא מדובר במאמר שנכתב על ידי אליסטר הית' (Allister Heath) בעיתון ה"דיילי טלגרף".
הנה כמה עובדות שחשוב להכיר לגבי הטקסט הזה:
1.ייחוס שגוי: אליסטר הית' הוא אכן עיתונאי בכיר ב"דיילי טלגרף" והוא ידוע כתומך נלהב של ישראל וכמי שכותב מאמרים חריפים נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה. עם זאת, סגנון הכתיבה של הטקסט הזה (שורות קצרות, מבנה פואטי/דרמטי, דגש דתי-תנ"כי מובהק) אינו תואם את סגנון המאמרים העיתונאיים שלו.
2.מקור הטקסט: הטקסט הזה הוא למעשה גרסה מעובדת ומתורגמת של פוסטים וקטעי הגות שמסתובבים ברשת בשנים האחרונות. הוא מזכיר מאוד בסגנונו את כתיבתו של הרב חנניה פינצ'ובר או כותבים יהודים דתיים אחרים שמחברים קטעי הגות על הנצחיות של עם ישראל.
3.למה זה מיוחס לו? ברשתות החברתיות נוטים לעיתים להצמיד שמות של אישים מפורסמים או עיתונאים משפיעים לטקסטים ויראליים כדי להעניק להם "משקל" או סמכות בינלאומית. מכיוון שאליסטר הית' אכן כתב מאמרים בשם "המערב חייב להתעורר" או מאמרים על הכישלון המוסרי של אירופה מול ישראל, המשתפים עירבבו בין דעותיו לבין הטקסט המרגש הזה.
4.מה אליסטר הית' כן כתב? הוא כתב מאמרים מפורסמים ב"טלגרף" כמו: "The West’s betrayal of Israel is a catastrophic moral failure" או "Israel is the only nation keeping the flame of Western civilisation alive". המאמרים שלו עוסקים בנושאים דומים של צביעות העולם, אך הם כתובים כניתוח פוליטי-חברתי ולא כטקסט אמוני-דתי על "אלוהים אינו מיתוס".
לסיכום: המילים יפות ומעוררות השראה, אך מדובר ב"פייק ניוז" מבחינת הייחוס למקור. זהו טקסט שנכתב ככל הנראה על ידי כותב תוכן ישראלי/יהודי והופץ תחת שמו של העיתונאי הבריטי.
מאיפה המקור של מה שכתבת?...
מסתובב כבר יותר משנה ברשת.
חיפוש קצר בגוגל באנגלית, מביא אותך לפורומים שונים שדנו כבר באוטנטיות של המאמר ועל כך שלא נמצא שום מקור ב daily telegraph לפוסט הזה.
למשל